Return to Video

כללי ההישרדות של איש המערות | דון וולטון | TEDxדנדי

  • 0:11 - 0:16
    טוב, אני דון וולטון,
    ואני מהפנטת קוגניטיבית רפואית.
  • 0:16 - 0:19
    לרוב האנשים אין מושג מה זה,
  • 0:19 - 0:22
    והם בטוחים שאגרום להם
    לקרקר כמו תרנגולת.
  • 0:23 - 0:26
    אין לי מושג איך לגרום לכם
    לקרקר כמו תרנגולת,
  • 0:26 - 0:30
    אבל אם מאכזב אתכם לשמוע את זה,
  • 0:30 - 0:33
    אני גם מטפלת
    ואני יכולה לעזור לכם עם הבעיה הזאת.
  • 0:33 - 0:34
    (צחוק)
  • 0:34 - 0:37
    היום אדבר קצת על האופן
    שבו פועל התת-מודע
  • 0:37 - 0:40
    ואעזור לכם להבין
    איך עובד מוחנו,
  • 0:40 - 0:42
    ואיך, בגלל האופן שבו מוחנו עובד,
  • 0:42 - 0:44
    יש לנו בעיות כאלה בחיים.
  • 0:45 - 0:51
    ראשית כל, התת-מודע שלנו
    נמצא בשליטה לפחות 90% מהזמן.
  • 0:51 - 0:54
    חלק ממה שהוא עושה,
    הוא לדאוג שהגוף יתפקד.
  • 0:54 - 0:57
    למשל, הלב פועם בלי שתצטרכו
    לומר לו להלום.
  • 0:57 - 1:00
    אתם מסוגלים ללכת
    בלי להקדיש מחשבה לשרירים שלכם.
  • 1:01 - 1:02
    כשנגיף תוקף את המערכת שלכם,
  • 1:02 - 1:06
    התת-מודע שלכם נלחם אוטומטית בנגיף
    ומחסל אותו.
  • 1:06 - 1:10
    הוא עושה המון דברים כדי
    שהפנימיות שלכם תהיה בטוחה ובריאה.
  • 1:10 - 1:15
    אבל באותם 90% מהזמן
    הוא גם דואג לכם כלפי חוץ.
  • 1:15 - 1:18
    הוא מחפש דברים
    שעלולים להזיק לכם
  • 1:18 - 1:20
    ושנמצאים מחוץ לגופכם.
  • 1:20 - 1:23
    וגם כאן הוא מפעיל תגובת הגנה
  • 1:23 - 1:25
    כשנראה לו שמשהו עומד לפגוע בכם.
  • 1:27 - 1:29
    המוחות שלנו עוסקים ללא הרף
    באיתור דפוסים.
  • 1:29 - 1:32
    כשהקשבתם היום,
    כשאתם מקשיבים עכשיו,
  • 1:32 - 1:33
    אתם אינכם כאן,
  • 1:33 - 1:36
    אינכם יושבים בכיסא בכנסייה,
  • 1:36 - 1:37
    אתם נמצאים במקום אחר.
  • 1:37 - 1:40
    אתם חושבים, "אה, כן.
    כשאני חושב על זה, זה מה שקורה."
  • 1:40 - 1:43
    האם יצא לכם לעבור ברמזור
  • 1:43 - 1:46
    ואח"כ לתהות,
    "הרמזור היה באמת ירוק?"
  • 1:46 - 1:48
    כי ככה זה.
    איננו לעולם באמת כאן.
  • 1:48 - 1:51
    האם קרה לכם שהכנתם
    כוס תה או קפה עם מים קרים
  • 1:51 - 1:52
    כי הייתם עייפים?
  • 1:52 - 1:56
    רוב הזמן איננו נמצאים כאן,
    וזה נורמלי וזה בסדר. זאת לא בעיה.
  • 1:56 - 1:59
    אנו מחפשים דפוסים כל הזמן -
    לא בזמן הווה.
  • 1:59 - 2:02
    הבעיה היא שמידי פעם המוח אומר,
  • 2:02 - 2:05
    "רגע, משהו עומד להזיק לך."
  • 2:05 - 2:09
    ובמסגרת אותה השוואת דפוסים,
    אתם מגיעים ל"נקודת התרעה".
  • 2:09 - 2:11
    נקודת התרעה שפוקדת,
  • 2:11 - 2:15
    "נקוט מיד בצעדי התחמקות.
    משהו עומד להרוג אותך."
  • 2:15 - 2:17
    הדבר הראשון שמתבצע
    הוא כיבוי המוח,
  • 2:17 - 2:20
    כי המוח יפריע;
    הוא פשוט חושב לאט מדי.
  • 2:20 - 2:23
    צריך לכבות את המוח,
    ולנקוט בפעולת התחמקות,
  • 2:23 - 2:27
    ואתם מאבדים את עצמכם
    עד שהאיום חולף,
  • 2:27 - 2:29
    ואח"כ אתם מקבלים בחזרה
    את המוח שלכם.
  • 2:29 - 2:32
    ומה אתם עושים ב-10%
    היקרים שלכם?
  • 2:32 - 2:35
    אתם מכים על חטא בגלל
    כל הזמן שלא היתה לכם שליטה.
  • 2:35 - 2:38
    מה מקורן של נקודות ההתרעה האלה?
  • 2:38 - 2:43
    הבעיה היא שנקודות ההתרעה מבוססות
    על חוקי הישרדות פרימיטיביים:
  • 2:43 - 2:47
    מקורן בתקופת איש המערות
    ובדברים שהיו עלולים לפגוע בו,
  • 2:47 - 2:50
    כמו התקפה של נמר שן-חרבות.
  • 2:50 - 2:53
    אז התת-מודע שלכם
    ממש דרוך כל הזמן,
  • 2:53 - 2:56
    מכבה לכם את המוח,
    מעביר אתכם למצב התגוננות
  • 2:56 - 2:58
    מתוך הנחה שאתם עומדים למות.
  • 2:59 - 3:01
    אבל אינכם מתים.
    כולכם כאן.
  • 3:01 - 3:04
    אלא אם אתם זומבים,
    ובמקרה זה אתם זומבים מעולים.
  • 3:04 - 3:06
    (צחוק)
  • 3:06 - 3:08
    לפי "גוגל",
  • 3:09 - 3:11
    חייתם, בערך,
  • 3:11 - 3:17
    8 מיליון, 415 אלף, 180 דקות
    עד גיל 16.
  • 3:17 - 3:21
    כל דקה ודקה מאלה
    עשויה להפוך לנקודת התרעה.
  • 3:21 - 3:24
    כל אחת מהדקות הללו
    עשויה לשבת לכם במוח,
  • 3:24 - 3:27
    ב-90 האחוזים מהזמן
    שבהם אתם מחפשים דפוסים,
  • 3:27 - 3:29
    ולהצית תגובת התגוננות.
  • 3:30 - 3:33
    ובנקודת התרעה הזאת
    לא מדובר בדברים גדולים.
  • 3:33 - 3:34
    אין מה ללמוד
  • 3:34 - 3:37
    מכל מיני שטויות שקורות בחיים.
  • 3:37 - 3:40
    אנו לומדים מדברים קטנטנים,
    כשהתת-מודע,
  • 3:40 - 3:43
    כשאנו גדלים, בתור ילדים
    שלא ממש מבינים את העולם,
  • 3:43 - 3:46
    אומר, "כדאי מאד ללמוד מזה,
  • 3:46 - 3:48
    "כי עלי לשמור על בטחונך
    כשתהיה מבוגר,
  • 3:48 - 3:50
    "ולהגן עליך."
  • 3:50 - 3:52
    יש שלושה, מנסיוני,
  • 3:52 - 3:56
    שלושה כללי יסוד
    שהתת-מודע פועל לפיהם.
  • 3:56 - 3:58
    הם בסיסיים מאד ופשוטים מאד.
  • 3:58 - 4:00
    הכלל הראשון הוא
  • 4:00 - 4:04
    שאם משהו פוגע בך -
    הוא יהרוג אותך.
  • 4:04 - 4:08
    ולכן, בכל מחיר אסור להניח
    שמשהו יפגע בך.
  • 4:08 - 4:10
    אז בתור איש מערות
  • 4:10 - 4:13
    אם אתה עובר את העיקול
    ורואה לפניך נמר שן-חרבות,
  • 4:13 - 4:15
    אם תשתהה ותתחבט,
    "האם החנית שלי טובה?
  • 4:15 - 4:18
    "האם אוכל לברוח ממנו
    בנעלי הריצה שלי" -
  • 4:18 - 4:21
    יש להניח שלא היו כאלה
    בתקופת איש המערות -
  • 4:21 - 4:23
    כי אז, תמות.
  • 4:23 - 4:24
    כי בינתיים, הנמר יטרוף אותך.
  • 4:24 - 4:27
    אז קודם כל, התת-מודע
    מכבה לכם את המוח,
  • 4:27 - 4:28
    מגביר את קצב הלב,
  • 4:28 - 4:30
    מציף את הגוף באדרנלין,
  • 4:30 - 4:32
    מכין אותך לתגובת
    הקרב-או-ברח
  • 4:32 - 4:34
    או לקפוא, אם אתה רוצה (לא ברור)
  • 4:35 - 4:38
    אבל כל אחת ואחד מכם
    מכירים את זה.
  • 4:38 - 4:40
    המרצים שהיו כאן - ודאי וודאי.
  • 4:40 - 4:44
    הלב הולם, האדרנלין זורם בגוף,
    רעד קל...
  • 4:44 - 4:46
    אבל איפה הם, נמרי שן החרבות?
  • 4:46 - 4:49
    אין טורפים.
    אין כאן דבר שיהרוג אותנו,
  • 4:49 - 4:51
    ובכל זאת כולנו מכירים
    את תגובת הקרב-או-ברח.
  • 4:51 - 4:53
    מהו הדבר הזה?
  • 4:53 - 4:56
    מה שקורה היום הוא
    שככל שגדלים,
  • 4:56 - 4:59
    המוח מחפש דברים
    שיפגעו בך רגשית,
  • 4:59 - 5:01
    ואומר, "זה יהרוג אותך;
  • 5:01 - 5:03
    "אני מגן עליך מפני זה."
  • 5:03 - 5:06
    למשל, כשאתם בני שלוש
    ומגיע חג המולד,
  • 5:06 - 5:11
    ואמא משכנעת אתכם לשיר שירי חג
    לפני הקרובים שיגיעו.
  • 5:11 - 5:13
    ואתם יודעים איך זה,
    כשאתם בני שלוש:
  • 5:13 - 5:15
    אתם תתאמנו. הרבה.
  • 5:15 - 5:18
    ישגעו אתכם.
    אתם תשירו שוב ושוב ושוב.
  • 5:18 - 5:20
    ואז מגיע החג,
    המשפחה יושבת מסביב,
  • 5:20 - 5:22
    אתם נעמדים
  • 5:22 - 5:25
    ושרים את שיר החג כמיטב יכולתכם.
  • 5:25 - 5:28
    אבל יש לך שֹפתות קל באות סמ"ך.
  • 5:28 - 5:29
    זה נורא חמוד.
    זה כל-כך מצחיק.
  • 5:29 - 5:31
    אז כל המשפחה צוחקת:
  • 5:31 - 5:33
    "זה נורא מתוק.
    זה כל-כך מצחיק."
  • 5:33 - 5:36
    אבל אתם התאמנתם על השיר
    ימים על ימים,
  • 5:36 - 5:38
    ועכשיו כולם צוחקים עליכם,
    וזה ממש מבאס.
  • 5:39 - 5:40
    ו"מבאס" שווה "פגוע"
  • 5:40 - 5:43
    ו"פגוע" שווה "מוות",
    ולכן אסור להיפגע.
  • 5:43 - 5:45
    אז התת-מודע שלכם
    יוצר נקודת התרעה,
  • 5:45 - 5:49
    נקודת התרעה שאומרת,
    "אל תתייצבו בפני קהל
  • 5:49 - 5:52
    "אחרת, אתם עלולים למות."
  • 5:53 - 5:54
    אז יום אחד
  • 5:54 - 5:57
    סיימתם אוניברסיטה ואתם הולכים לעבודה,
  • 5:57 - 6:00
    ואתם יושבים סביב השולחן
    עם כל חבריכם לעבודה,
  • 6:00 - 6:03
    והבוס אומר,
    "עמוד וספר לכולם מי אתה."
  • 6:03 - 6:06
    והתת-מודע שלכם אומר,
    "רגע, רגע! אסור לנו!
  • 6:06 - 6:09
    "אתה תמות אם תעשה את זה."
  • 6:09 - 6:11
    המוח נכבה,
    מופעלת תגובת הקרב-או-ברח,
  • 6:11 - 6:14
    או שאתם קופאים כי אתם
    נאלמים דום ולא יכולים להוציא מילה.
  • 6:14 - 6:18
    ומגלים פתאום שאינכם מסוגלים
    להתייצב לפני אנשים.
  • 6:18 - 6:20
    ואז המוח שלכם מוחזר לכם,
  • 6:20 - 6:23
    וכולם אומרים, "זה בסדר,
    תדמיין שכולם עירומים" -
  • 6:23 - 6:25
    לא רעיון מוצלח, דרך אגב -
  • 6:25 - 6:26
    (צחוק)
  • 6:26 - 6:28
    או "תנשום",
    וזה טוב,
  • 6:28 - 6:30
    כי כל הדברים האלה
    מצריכים את המוח שלכם.
  • 6:30 - 6:35
    כי מיד כשהתת-מודע שלכם חושב שאתם
    עומדים למות, הוא לכבות לכם את המוח,
  • 6:35 - 6:36
    זה לא מוצלח כל-כך.
  • 6:36 - 6:40
    כלומר, יש לכם נקודת התרעה
    שנחקקה באבן כשהייתם ילדים.
  • 6:41 - 6:43
    הכלל השני -
    וגם הוא פשוט מאד:
  • 6:45 - 6:47
    אם ההורים שלכם לא אוהבים אתכם,
    אתם תמותו.
  • 6:48 - 6:50
    כשחיה נולדת,
  • 6:50 - 6:54
    אם אין לה קשר לאם,
    אין לה סיכוי לשרוד.
  • 6:54 - 6:56
    כך זה היה בתקופת אנשי המערות.
  • 6:56 - 6:59
    אם לא היה לנו קשר לאם,
    לא היה לנו סיכוי לשרוד.
  • 6:59 - 7:03
    כלומר, אנו מתוכנתים לכך
    שהכל קשור לשאלה
  • 7:03 - 7:08
    "האם אוהבים אותי יותר או פחות
    כתוצאה מהתנהגותי?"
  • 7:08 - 7:12
    למשל, אתם חוזרים מבית הספר,
  • 7:12 - 7:14
    והבאתם איתכם את תוצאות המבחן,
  • 7:14 - 7:17
    ואתם קצת מפוחדים
  • 7:17 - 7:20
    כי במקום 10 קיבלתם 8.
  • 7:20 - 7:23
    ואבא אומר,
    "אני מאוכזב ממך.
  • 7:23 - 7:26
    "אתה מסוגל להרבה יותר."
  • 7:27 - 7:29
    אבל העניין הוא
  • 7:29 - 7:33
    שאתם כרגע הגירסה הכי טובה שלכם.
  • 7:33 - 7:35
    איש מאיתנו לא מסוגל לחזור בזמן.
  • 7:35 - 7:38
    אי-אפשר לחזור
    ולעשות את הדברים אחרת.
  • 7:38 - 7:41
    אתם יכולים לעשות רק
    את מה שאתם עושים עכשיו.
  • 7:41 - 7:43
    אז כשקיבלתם 8 במבחן,
  • 7:43 - 7:45
    זה היה הכי טוב שלכם.
  • 7:45 - 7:49
    אבל אבא לא אוהב אתכם
    כי לא קיבלתם 10.
  • 7:50 - 7:51
    ומה שקורה עכשיו
  • 7:51 - 7:53
    הוא שצריך ללמוד כלל
    שישמור על בטחונכם כמבוגרים.
  • 7:53 - 7:55
    והכלל הוא,
  • 7:55 - 7:58
    "לא משנה כמה אשתדל,
    לעולם לא אהיה טוב מספיק."
  • 7:58 - 8:01
    כי כשעשיתם כמיטב יכולתכם,
    אבא לא אהב אתכם,
  • 8:01 - 8:04
    ולכן, לעולם לא תהיו טובים מספיק
    וכמבוגרים,
  • 8:04 - 8:07
    תהיו כאלה שלא יודעים לקבל מחמאה,
  • 8:08 - 8:09
    מודאגים תמיד,
  • 8:09 - 8:13
    כי לא משנה כמה תשתדלו,
    לא תוכלו להיות טובים מספיק.
  • 8:13 - 8:15
    נקודות התרעה פשוטות,
  • 8:15 - 8:19
    נכנסות לפעולה, מכבות את המוח
    ונוטלות את ההגאים.
  • 8:19 - 8:22
    כלל אחרון,
    גם הוא פשוט מאד:
  • 8:23 - 8:25
    אם לא תשתלבו - תמותו.
  • 8:25 - 8:27
    כבר ציינתי את זה
    שהכל נגמר במוות, נכון?
  • 8:27 - 8:31
    אז בימי איש המערות
    לא יכולת לשרוד לבד.
  • 8:31 - 8:32
    זה היה פשוט בלתי-אפשרי.
  • 8:32 - 8:34
    היית חייב להימנות על חבורה.
  • 8:34 - 8:38
    ושוב, זה אומר שאנו מתוכנתים להשתלב.
  • 8:38 - 8:41
    לכל אורך הילדות
    מתכנתים אותנו להשתלב.
  • 8:41 - 8:45
    בד"כ, כשאנו מתבגרים מעט,
    אנו מתחילים לשים לב לעניין ההשתלבות.
  • 8:45 - 8:48
    למשל, כשמכנים אותנו "משקפופר",
  • 8:48 - 8:50
    כי יש לנו משקפיים.
  • 8:50 - 8:52
    לא רציני,
    עלבון של מגרש משחקים.
  • 8:53 - 8:54
    אבל מבחינת התת-מודע שלך
  • 8:54 - 8:57
    זה עתה זוהית
    כאדם הכי חלש בחבורה,
  • 8:57 - 8:58
    וזאת בעיה
  • 8:58 - 9:01
    כי אם אתה האדם
    הכי חלש בחבורה - תמות.
  • 9:01 - 9:03
    וזאת בעיה עוד יותר גדולה
  • 9:03 - 9:05
    כי איך משנים את זה?
  • 9:05 - 9:07
    הרי זה מי שאתם.
  • 9:07 - 9:09
    אוי ואבוי, איך אני משנה את זה
    שאני האדם הכי חלש בחבורה?
  • 9:09 - 9:12
    הלקח היחיד מכך,
    כדי לשמור על בטחונכם,
  • 9:12 - 9:13
    הוא לא להשתלב בחבורה,
  • 9:13 - 9:16
    כי אז לעולם לא יזהו
    שאתה הכי חלש.
  • 9:16 - 9:20
    וכך אתם ממשיכים בחייכם הבוגרים
    כשאתם תמיד מרגישם בחוץ,
  • 9:20 - 9:23
    מבלי להרגיש אף פעם שאתם משתלבים
    או שאתם טובים מספיק.
  • 9:23 - 9:27
    משום שאינכם רוצים שישימו לב
    שאתם האדם הכי חלש בחבורה.
  • 9:27 - 9:30
    כל שלושת הכללים יכולים להתממש
  • 9:30 - 9:34
    בכל אחת ואחת מ-8 מיליון הדקות
    של התבגרותכם.
  • 9:35 - 9:37
    התת-מודע שלכם יכול להחליט -
  • 9:37 - 9:40
    אפשר לקחת 100 ילדים
    שהביאו לאבא ציון 8,
  • 9:40 - 9:42
    ורק אצל אחד מהם
    תיווצר נקודת התרעה,
  • 9:42 - 9:46
    ואילו אצל אחר זו תהיה סתם
    דקה אחת מתוך מיליוני דקות ההתבגרות.
  • 9:46 - 9:49
    אין לכם שום שליטה
    על נקודות ההתרעה האלה.
  • 9:49 - 9:51
    ואפילו זאת לא היתה
    חייבת להיות בעיה,
  • 9:51 - 9:55
    אלא שכולנו סבורים
    שיש לנו שליטה על עצמנו.
  • 9:55 - 9:59
    אנו חושבים שאם יש לנו בראש
    איזו מחשבה, יש לכך בוודאי סיבה.
  • 9:59 - 10:02
    זאת מחשבה, אז זה רציונלי והגיוני.
  • 10:02 - 10:04
    זה כמובן נכון לגבי 10% מהמוח
  • 10:04 - 10:06
    כשאתם בשליטה קוגניטיבית.
  • 10:06 - 10:07
    זה לא נכון לגבי 90 האחוזים
  • 10:07 - 10:11
    כשמחשבות הנינג'ה שלכם
    עולות מהתת-מודע שלכם.
  • 10:11 - 10:13
    ולכן, כשמשהו עולה בדעתכם,
    אתם מאמינים לזה.
  • 10:14 - 10:16
    אתם נכנסים לחדר -
  • 10:17 - 10:20
    לכמה מכם קרה שנכנסתם לחדר
  • 10:20 - 10:22
    והייתם מודאגים ממה שכולם חושבים עליכם?
  • 10:23 - 10:25
    אין כאלה?
    הנה, יש כמה.
  • 10:26 - 10:28
    אז לאלה שהיו מודאגים מזה,
  • 10:28 - 10:30
    האם לדעתכם אתם כל-כך חשובים
  • 10:30 - 10:32
    שכאשר אתם נכנסים לחדר
    כולם חושבים עליכם?
  • 10:32 - 10:34
    (צחוק)
  • 10:34 - 10:36
    זאת שאלה דומה בניסוח אחר.
  • 10:36 - 10:39
    והעניין הוא שאי-אפשר לקרוא מחשבות.
  • 10:39 - 10:41
    איש מכם לא מסוגל;
    לא אני ולא אתם.
  • 10:41 - 10:43
    איש איננו יכול לקרוא מחשבות.
  • 10:43 - 10:46
    עניין נוסף הוא שכולנו דפוקים:
  • 10:46 - 10:49
    לכולם יש תת-מודע
    ששולט 90% מהזמן,
  • 10:49 - 10:53
    לכולם יש התרעות מטורפות
    שהם עומדים למות.
  • 10:53 - 10:56
    אז אילו יכולתם לקרוא מחשבות
    ואם השתדלתם להשתנות,
  • 10:57 - 10:59
    הייתם נעשים דפוקים כמו כולם,
  • 10:59 - 11:01
    והבה נודה בכך:
    אתם מספיק דפוקים גם ככה.
  • 11:02 - 11:04
    אז האם אנו תקועים עם זה?
  • 11:04 - 11:06
    מה נוכל לעשות בנוגע לכך?
  • 11:06 - 11:07
    במידה מסוימת, אנחנו תקועים.
  • 11:08 - 11:11
    נוכל להיפטר מההתרעות,
    לתכנת אותן מחדש ולסלק אותן
  • 11:11 - 11:13
    ברור לגמרי שאינכם עומדים למות,
  • 11:13 - 11:16
    ברור לגמרי שהתת-מודע שלכם
    דואג לכם ומנסה להשגיח עליכם.
  • 11:16 - 11:19
    אז שני הדברים הטובים האלה
    הם נקודות התחלה,
  • 11:19 - 11:23
    אבל בינתיים,
    יש כמה דברים שתוכלו לעשות.
  • 11:23 - 11:27
    עקרונית, אפשר להפסיק להאמין למחשבות,
  • 11:27 - 11:30
    ויש שלוש דרכים
    להפסיק להאמין למחשבות.
  • 11:30 - 11:33
    הראשונה היא להדוף אותן.
  • 11:34 - 11:37
    דמיינו את עצמכם בבועה, למשל,
  • 11:37 - 11:39
    כשהדברים שמגיעים אליכם
  • 11:39 - 11:42
    ניתזים ממנה
    ובכלל לא נכנסים לראש שלכם.
  • 11:42 - 11:44
    לבת שלי יש שיטה כזאת.
    היא בת 7.
  • 11:44 - 11:47
    היא נעזרת בזה כשאומרים לה
    דברים מרושעים בבית הספר.
  • 11:47 - 11:48
    היא מחזירה להם סטירה בפרצוף.
  • 11:48 - 11:52
    יש לה הרגל לצחקק תמיד כשמישהו
    מתנהג כלפיה ברשעות,
  • 11:52 - 11:54
    אבל זאת בעיה טובה יותר.
  • 11:54 - 11:57
    האפשרות השניה היא הסחת-דעת.
  • 11:57 - 12:00
    "הי, הנה סנאי,"
    ולפתע כולנו חתולים:
  • 12:00 - 12:02
    רואים משהו מבריק
    ומתחילים לחשוב עליו.
  • 12:02 - 12:06
    כלומר, מיד כשמתחילים לדאוג
    מה אתם חושבים על מישהו,
  • 12:06 - 12:07
    כשאינכם יודעים,
  • 12:07 - 12:09
    חישבו פשוט על משהו אחר.
  • 12:09 - 12:11
    עשו משהו אחר,
    שנו לגמרי את הנושא.
  • 12:11 - 12:14
    לא משנה מה.
    כל הסחת-דעת תועיל.
  • 12:15 - 12:17
    והאפשרות האחרונה היא התמרה.
  • 12:17 - 12:20
    ההנחה כאן היא שמחשבות
    הן מעין אנרגיה,
  • 12:20 - 12:23
    אתם מניחים למחשבה להיכנס
    אבל לא מאפשרים לה להישאר.
  • 12:23 - 12:25
    אל תניחו לה להקים בית
    ולהזמין את המשפחה לתה.
  • 12:25 - 12:27
    הניחו למחשבה לצאת כלעומת שבאה.
  • 12:27 - 12:30
    אז נכון, אתם חושבים,
    "הם הסתכלו עלי במבט מוזר,"
  • 12:30 - 12:32
    אבל במקום,
    "הם הסתכלו עלי במבט מוזר,
  • 12:32 - 12:34
    "כי אמרתי שאעשה משהו
    ולא עשיתי אותו,
  • 12:34 - 12:37
    "הם הסתכלו עלי במבט מוזר אתמול,
    הם בטח שונאים אותי.
  • 12:37 - 12:39
    "עכשיו אצטרך להיות נחמד במיוחד
    כי הם בטח שונאים אותי."
  • 12:39 - 12:43
    לפני שתרחיקו לכת עד כדי כך,
    הניחו פשוט למחשבה להסתלק.
  • 12:43 - 12:45
    דמיינו אותו מתנפצת כמו בועה
    או צפה במורד הזרם
  • 12:45 - 12:47
    או איך שמתאים לכם.
  • 12:47 - 12:49
    שימו דף מסרים חדש בראש.
  • 12:49 - 12:50
    לא משנה מה.
  • 12:50 - 12:54
    רק אל תניחו לה להישאר,
    כי המחשבות אינן אמיתיות.
  • 12:56 - 12:59
    לסיכום,
  • 13:01 - 13:02
    כולנו דפוקים -
  • 13:03 - 13:05
    פשוט קבלו את זה. זה בסדר.
  • 13:05 - 13:08
    לכולנו יש תת-מודע
    ששולט בעניינים 90% מהזמן,
  • 13:08 - 13:12
    והוא מנסה להגן עלינו
    מפני נמרי שן-חרבות.
  • 13:13 - 13:16
    אילו יכולתם לקרוא מחשבות -
    כולם כנראה מאמינים שהם יכולים -
  • 13:16 - 13:18
    אבל אילו באמת יכולתם,
    ולו לרגע,
  • 13:18 - 13:20
    ותנסו להתאים את התנהגותכם
  • 13:20 - 13:24
    למה שלדעתכם אנשים חושבים,
  • 13:24 - 13:26
    הייתם אז מנסים להיות
    דפוקים כמהם.
  • 13:26 - 13:28
    וזה היה יכול להיות קצת מטורף.
  • 13:29 - 13:31
    אז כשתצאו מכאן היום -
  • 13:33 - 13:36
    אם אומר לכולכם
    לא לחשוב על פילים ורודים,
  • 13:36 - 13:37
    לא הייתם מצליחים,
  • 13:37 - 13:41
    אלא אם תחשבו על פיל כחול
    או על חיה אחרת.
  • 13:41 - 13:43
    אי-אפשר לא לחשוב על משהו.
  • 13:43 - 13:45
    ולכן, אם תשתדלו לא לאכול שוקולד, אגב,
  • 13:45 - 13:46
    זה לא יעבוד.
  • 13:46 - 13:50
    כי אז תחשבו על שוקולד
    עד שתאכלו אותו.
  • 13:50 - 13:52
    אי-אפשר לא לחשוב על משהו.
  • 13:52 - 13:55
    אז כעת ברור לכם
    שאינכם יכולים לקרוא מחשבות,
  • 13:55 - 13:58
    וכעת ברור לכם שכולנו קצת דפוקים,
  • 13:58 - 14:00
    אז באינטראקציה הבאה שלכם עם מישהו,
  • 14:00 - 14:03
    או כשתעמדו על במה
    או מה שלא תעשו,
  • 14:03 - 14:05
    ותהיו מודאגים לגבי
    מה שאנשים חושבים,
  • 14:06 - 14:08
    הפסיקו לדאוג,
    כי אינכם יכולים לקרוא מחשבות.
  • 14:08 - 14:10
    וכעת, כשאתם יודעים את זה,
  • 14:10 - 14:12
    תצליחו להשתנות קצת
  • 14:12 - 14:15
    בקשר לכל מה שאתם עושים
    ובכל אינטראקציה שלכם.
  • 14:16 - 14:17
    טוב,
    תודה רבה לכם.
  • 14:17 - 14:19
    (מחיאות כפיים)
Title:
כללי ההישרדות של איש המערות | דון וולטון | TEDxדנדי
Description:

המוחות שלנו זקוקים לשדרוג. הם פועלים לפי כללי הישרדות מיושנים של תקופת אנשי המערות.

הרצאה זו ניתנה באירוע TEDx מקומי שהופק בפורמט TED באופן עצמאי ע"י קהילה מקומית. למידע נוסף: http://ted.com/tedx
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDxTalks
Duration:
14:29

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.