< Return to Video

דאגלס אדאמס: תוכים, היקום וכל השאר

  • 0:11 - 0:15
    [אוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה מציגה:]
  • 0:15 - 0:19
    ["קולות"]
  • 0:19 - 0:24
    [דאגלס אדאמס,
    יוצר "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה"]
  • 0:24 - 0:30
    [תוכים, היקום וכל השאר]
  • 0:49 - 0:52
    תודה רבה לכם, גבירותי ורבותי.
  • 0:52 - 0:55
    זאת חוויה מעניינת, יוצאת-דופן
    ומשונה בשבילי
  • 0:55 - 1:00
    להרצות בעיר מולדתי, שהיא...
  • 1:04 - 1:09
    בין הספרים שקונסטנס ציינה
    כשהיא הציגה אותי,
  • 1:09 - 1:11
    "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה",
    "דירק ג'נטלי" וכו',
  • 1:11 - 1:13
    אלה לא הספרים הכי אהובים עלי.
  • 1:13 - 1:16
    הספר האהוב עלי
    הוא זה שעליו אדבר הערב.
  • 1:16 - 1:19
    מצחיק כמה הרבה קורה...
  • 1:19 - 1:20
    שכמעט כל סופר שאני מכיר
  • 1:20 - 1:25
    הספר הכי אהוב עליו
    הוא זה שנמכר הכי מעט.
  • 1:25 - 1:27
    הוא כאילו הגור הכי קטן ומסכן,
  • 1:27 - 1:30
    והוא פשוט זה שאתה הכי אוהב.
  • 1:30 - 1:33
    ואני רוצה לספר לכם מעט
    איך זה קרה.
  • 1:35 - 1:38
    מתישהו באמצע שנות השמונים
    של המאה ה-20,
  • 1:39 - 1:40
    הטלפון צלצל.
  • 1:46 - 1:48
    והקול אמר,
  • 1:49 - 1:51
    "אנו רוצים שתיסע למדגסקר.
  • 1:53 - 1:57
    "אנו רוצים שתחפש
    מין נדיר ביותר של למור,
  • 1:58 - 2:00
    "ששמו 'איי-איי'.
  • 2:00 - 2:02
    "המטוס ממריא בעוד שבועיים,
  • 2:02 - 2:04
    "נשמח אם תהיה עליו."
  • 2:04 - 2:06
    אני הנחתי שהם טעו במספר --
    ואמרתי, "בסדר!"
  • 2:06 - 2:08
    לפני שהם יגלו את טעותם.
  • 2:12 - 2:14
    אבל מסתבר שהם החליטו,
  • 2:15 - 2:17
    "הנה מישהו שאין לו מושג על למורים,
  • 2:17 - 2:20
    "על 'איי-איי', על מדגסקר,
  • 2:20 - 2:22
    "בואו נשלח דווקא אותו."
  • 2:25 - 2:27
    אז התחלתי לנסות
    ללמוד על זה משהו,
  • 2:27 - 2:29
    ומסתבר שזה מעניין מאד.
  • 2:32 - 2:36
    הלמורים היו פעם
    הפרימטים הדומיננטיים בעולם כולו.
  • 2:37 - 2:41
    והם היו יצורים מאד עדינים ונעימים.
  • 2:41 - 2:44
    הם היו בערך בגודל של חתולים,
  • 2:45 - 2:49
    והם בילו בנעימים על צמרות העצים.
  • 2:52 - 2:56
    ואז גונדוואנאלאנד התפצלה.
  • 2:58 - 3:01
    זה נשמע תמיד כמו
    איזו להקת רוק משנות ה-70
  • 3:01 - 3:04
    שהתפרקה בגלל חילוקי דעות מוסיקליים.
  • 3:04 - 3:06
    אבל כפי שאתם ודאי זוכרים
  • 3:07 - 3:12
    גונדוואנאלאנד היתה
    מסה יבשתית ענקית
  • 3:12 - 3:18
    שכללה את מה שהפך להיות
    דרום-אמריקה, אפריקה, הודו,
  • 3:18 - 3:21
    דרום-מזרח אסיה, אוסטרלאסיה --
  • 3:21 - 3:23
    לא,
    לא אוסטרליה ולא --
  • 3:23 - 3:25
    וזה יהיה חשוב בהמשך,
  • 3:26 - 3:27
    -- לא ניו-זילנד,
  • 3:27 - 3:30
    שהתבררה כסתם ערימת גועל-נפש
    שצף ועלה ממעמקי האוקיינוס.
  • 3:38 - 3:43
    וכמו שאמרתי, הלמורים היו
    הפרימטים הדומיננטיים בעולם
  • 3:43 - 3:46
    וכשכל המסה היבשתית הזאת התפצלה,
  • 3:46 - 3:48
    ומדגסקר כחלק ממנה,
  • 3:48 - 3:49
    מדגסקר כאילו הפליגה לה
  • 3:49 - 3:53
    לאמצע מה שהפך פתאום
    לאוקיינוס ההודי,
  • 3:54 - 3:59
    והיא לקחה איתה מדגם מייצג
    של בעלי החיים של התקופה,
  • 3:59 - 4:01
    כלומר, המוני למורים.
  • 4:02 - 4:06
    והם בעקרון ישבו שם
    במשך מיליונים רבים של שנים
  • 4:06 - 4:07
    בבדידות מזהרת.
  • 4:08 - 4:12
    בעוד שבשאר חלקי העולם
    עלתה קרנו של יצור חדש.
  • 4:12 - 4:14
    הגיע יצור חדש
  • 4:15 - 4:19
    שהיה הרבה יותר נבון מהלמורים,
  • 4:20 - 4:21
    לטענתו,
  • 4:21 - 4:22
    הרבה יותר...
  • 4:25 - 4:27
    הרבה יותר תחרותי,
  • 4:27 - 4:29
    הרבה יותר תוקפני
  • 4:29 - 4:34
    ושהיה לו הרבה מאד עניין
    בכל מה שאפשר לעשות עם זרדים.
  • 4:35 - 4:37
    זרדים היו דבר נהדר.
  • 4:37 - 4:38
    אפשר היה לעשות המון עם זרדים:
  • 4:38 - 4:40
    עם זרדים אפשר היה
    לחפור באדמה ולמצוא דברים,
  • 4:41 - 4:43
    עם זרדים אפשר היה
    לחפש זחלים בתוך קליפת העץ,
  • 4:43 - 4:45
    עם זרדים אפשר היה
    להרביץ זה לזה.
  • 4:45 - 4:49
    אילו מכרו אז
    כתב-עת למשתמשי זרדים,
  • 4:49 - 4:52
    היצורים ההם היו עומדים בתור
    בשביל לקנות אותו.
  • 4:54 - 4:55
    והיצורים ההם
  • 4:55 - 4:57
    - שכפי שוודאי ניחשתם,
    קרויים קופים -
  • 4:58 - 5:01
    היות שהם היו תחרותיים ותוקפניים בהרבה,
  • 5:01 - 5:03
    וחיו באותה סביבת מחיה
    של הלמורים,
  • 5:04 - 5:10
    הם דחקו בהצלחה את רגלי הלמורים
    מכל מקום בעולם פרט למדגסקר.
  • 5:11 - 5:16
    כי מדגסקר היתה באמצע האוקיינוס ההודי
    והם לא יכלו להגיע אליה.
  • 5:17 - 5:21
    הם לא יכלו להגיע אליה
    עד לפני 1500 שנה בערך,
  • 5:21 - 5:25
    כשהודות להתקדמות מדהימה
    בטכנולוגיית הזרדים...
  • 5:33 - 5:37
    הם הצליחו להגיע לשם בסירות
    ולבסוף - במטוסים,
  • 5:37 - 5:40
    ולפתע, הלמורים
    שהיה להם מקום משל עצמם
  • 5:40 - 5:43
    מזה מיליונים רבים של שנים,
  • 5:43 - 5:46
    ניצבו פתאום מול אויבם הוותיק:
    הקוף.
  • 5:47 - 5:49
    אז זאת מדגסקר,
  • 5:50 - 5:52
    ומתברר שהלמור הנדיר ביותר --
  • 5:52 - 5:54
    וכשאני אומר "הלמור הנדיר ביותר",
  • 5:54 - 5:58
    בנקודה זו באמצע שנות ה-80
    הם נחשבו ללמורים הכי נדירים;
  • 5:58 - 6:03
    לאחרונה גילינו למור עוד יותר נדיר
    בשם "למור הבמבוק הענק",
  • 6:03 - 6:06
    שעבר מיד למקום הראשון
    ברשימת הלמורים בסכנת הכחדה --
  • 6:08 - 6:11
    אבל האיי-איי
    הוא חיה מיוחדת מאד.
  • 6:12 - 6:15
    הוא נראה כמו שילוב
    של כל מיני חיות אחרות.
  • 6:15 - 6:19
    למשל, יש לו אוזניים של שועל,
  • 6:20 - 6:22
    ושיניים זעירות כמו של ארנבת
  • 6:23 - 6:28
    זנב כמו נוצת יען
  • 6:29 - 6:32
    ועיניים משונות מאד,
  • 6:32 - 6:36
    למעשה, כמו של מרטי פלדמן.
  • 6:37 - 6:39
    הן כאלו מסתכלות קצת מעבר לך
  • 6:39 - 6:43
    לאיזה מימד אחר,
    קצת מעל לכתפך השמאלית.
  • 6:47 - 6:51
    אבל יש לו גם מאפיין
    מאד מאד ייחודי:
  • 6:51 - 6:57
    האצבע האמצעית בכל יד
    רזה, גרומה ומאד מאד ארוכה.
  • 7:01 - 7:07
    ומסתבר שיש רק עוד חיה אחת
    בעולם כולו עם התכונה הזאת.
  • 7:08 - 7:10
    והיא קרויה --
  • 7:11 - 7:14
    אני מת על הזואולוגים.
    יש להם דמיון שופע --
  • 7:14 - 7:16
    היא קרויה
    "האופוסום ארוך האצבע".
  • 7:18 - 7:21
    וזהו יצור שחי בגיניאה החדשה,
  • 7:22 - 7:27
    ואצלו, האצבע הרביעית
    היא הרזה והמאורכת.
  • 7:27 - 7:31
    וזה אומר לנו שאין שום זיקה
    בין בעלי החיים האלה,
  • 7:31 - 7:32
    זו אבולוציה מתכנסת טהורה,
  • 7:32 - 7:37
    כי המכנה המשותף בין מדגסקר
    עם האיי-איי,
  • 7:37 - 7:40
    ובין גיניאה החדשה
    עם האופוסום ארוך האצבע,
  • 7:40 - 7:44
    הוא שבשתי סביבות המחיה הללו
    אין נקרים.
  • 7:47 - 7:49
    ועליכם להבין, העניין הוא --
  • 7:49 - 7:53
    החיים הם אופורטוניסטיים ביותר,
  • 7:53 - 7:57
    והם ינצלו כל מקור מזון
    שנמצא בסביבה.
  • 7:58 - 8:03
    ואם אין נקרים שמחפשים זחלים
    מתחת לקליפת העצים,
  • 8:04 - 8:07
    יעשו זאת במקרה זה היונקים,
  • 8:08 - 8:13
    שיגדלו אצבע דקה וגרומה
    כדי לחפור מתחת לקליפת העץ,
  • 8:13 - 8:16
    כדי להגיע למקור המזון,
    הזחלים שמתחת לקליפה.
  • 8:18 - 8:23
    האיי-איי הוא יצור מוזר ביותר.
  • 8:23 - 8:27
    ובאותה עת חשבו שנותרו
    רק כחמישה עשר מהם.
  • 8:30 - 8:34
    והם חיו לא במדגסקר עצמה,
  • 8:34 - 8:36
    אלא באי יער-גשם זעיר
  • 8:36 - 8:39
    מול חוף מדגסקר
    ששמו "נוזי מנגבה",
  • 8:39 - 8:43
    ממש מול הקצה
    הצפון-מערבי של מדגסקר.
  • 8:43 - 8:46
    כדי להגיע לשם,
    מה שצריך לעשות
  • 8:46 - 8:49
    הוא לטוס ב-747 למדגסקר.
  • 8:50 - 8:53
    ואז לטוס בגרוטאה מעופפת איומה
  • 8:54 - 8:58
    ממדגסקר אל נמל התעופה הצפון-מערבי.
  • 8:58 - 9:02
    ומשם צריך לנוע,
    בסדרה הולכת ויורדת של מצוינות טכנית
  • 9:02 - 9:05
    בעגלות, משאיות וכו' וכו',
  • 9:08 - 9:10
    עד לנמל קטן
    שבו אמורה להיות סירה
  • 9:10 - 9:12
    שתיקח אותנו לנוזי מנגבה.
  • 9:12 - 9:14
    הגענו לשם,
  • 9:15 - 9:19
    הגענו לנמל וחיפשנו את הסירה
    שאמורה לקחת אותנו לנוזי מנגבה,
  • 9:19 - 9:22
    ולא מצאנו אותה.
    שאלנו כל הזמן אנשים,
  • 9:22 - 9:23
    "איפה הסירה הזאת?"
  • 9:23 - 9:25
    והם אמרו, "הנה, הנה!"
  • 9:26 - 9:27
    ולא הצלחנו לראות
    על מה הם מצביעים
  • 9:27 - 9:30
    כי היה גוש ישן ורקוב
    שהסתיר לנו.
  • 9:32 - 9:35
    כפי שניחשתם,
    הגוש הישן והנרקב האיום,
  • 9:35 - 9:37
    הוא הדבר שבו נאלצנו
    להפליג לנוזי מנגבה.
  • 9:37 - 9:41
    והוא לא עמד, לדעתי,
    באמות המידה הבסיסיות של סירה.
  • 9:44 - 9:46
    כי הוא היה מלא באוקיינוס.
  • 9:46 - 9:47
    ובעיני...
  • 9:48 - 9:51
    כל הרעיון של סירה
    הוא שהאוקיינוס יישאר בחוץ.
  • 9:53 - 9:55
    בכל אופן, עברנו ככה
    את הדרך לנוזי מנגבה,
  • 9:57 - 10:00
    שהוא אי יער-גשם יפהפה ביותר,
    קטנטן וזעיר.
  • 10:01 - 10:02
    ונתקלנו בבעיה חמורה,
  • 10:02 - 10:07
    שהיא, כמובן, שבעל החיים הזה
    לא רק חי בעצים
  • 10:07 - 10:10
    - שנים רבות מאד לא ראו אותו -
  • 10:10 - 10:13
    הוא חי בעצים
    אבל הוא גם בעל-חיים לילי.
  • 10:14 - 10:18
    ואיכות הסוללות במדגסקר
    היתה גרועה ביותר.
  • 10:19 - 10:22
    אז בילינו לילה אחר לילה אחר לילה,
  • 10:24 - 10:26
    בשוטטות ביער הגשם
  • 10:27 - 10:29
    במה שניתן לתאר רק כך:
  • 10:29 - 10:31
    גשם.
  • 10:37 - 10:39
    נרטבנו כמו עכברים
  • 10:40 - 10:44
    ופשוט העברנו לילה אחרי לילה
    כשאנו מצטופפים מתחת יריעות ברזנט,
  • 10:44 - 10:46
    מביטים זה בזה ואומרים,
    "די עם הגשם."
  • 10:47 - 10:48
    ואחת לכמה זמן היינו, כאילו,
  • 10:48 - 10:51
    "די, אני מנסה למצוא
    את החיה הארורה הזאת."
  • 10:51 - 10:52
    זה היה נהדר:
  • 10:52 - 10:55
    מצאנו איזה צריף
    שהיה של פקח ציד --
  • 10:55 - 10:59
    לא פקח ציד
    אלא שומר יערות.
  • 10:59 - 11:01
    וזה היה צריף זעיר.
  • 11:01 - 11:03
    והוא היה מלא בחיות בר.
  • 11:06 - 11:08
    מה שקרה זה...
  • 11:11 - 11:12
    ...היית פותח את הדלת
  • 11:13 - 11:15
    והיית שומע את כל הרעש הזה...
  • 11:20 - 11:23
    ואז הדלקת את האור
    והכל היה נפסק!
  • 11:27 - 11:30
    והיית רואה עכבישי ענק על הקיר,
  • 11:30 - 11:33
    כל אחד מהם עם חרק
    חצי-אכול בפה
  • 11:36 - 11:37
    שאומרים, "כן?"
  • 11:41 - 11:43
    ואז היית מכבה את האור ו...
  • 11:47 - 11:50
    אז זה היה המחסה שלנו;
    בילינו בו נהדר.
  • 11:54 - 11:55
    ובסופו של דבר...
  • 11:55 - 11:57
    אבל לילה אחד, לילה אחד,
  • 11:57 - 12:00
    היינו כולנו, כמו שאמרתי,
    צנופים מתחת לברזנטים,
  • 12:00 - 12:02
    ואני יצאתי ושוטטתי בחוץ,
  • 12:02 - 12:06
    ולפתע, לפתע,
    הרמתי את המבט ועל ענף
  • 12:06 - 12:08
    בערך בגובה כזה מעל לראשי,
  • 12:09 - 12:11
    הופיע היצור הזה.
  • 12:12 - 12:16
    היצור הזה הופיע על הענף
  • 12:17 - 12:19
    הביט אלי למטה,
  • 12:20 - 12:24
    ואני הבטתי בו,
    ובעודו מביט בי --
  • 12:24 - 12:27
    היה ברור שהוא בכלל לא אוהב
    את מה שהוא רואה --
  • 12:27 - 12:29
    הוא הסתובב ונעלם שוב.
  • 12:31 - 12:33
    כל המפגש ארך כעשר שניות,
  • 12:35 - 12:37
    וזה היה הדבר שלשמו באנו.
  • 12:38 - 12:41
    ראיתי במו-עיני, וגם כולנו --
  • 12:41 - 12:45
    כולנו הצלחנו לצלם אותו במהירות
    כשהוא הופיע --
  • 12:45 - 12:47
    אבל פתאום קלטתי שראינו איי-איי.
  • 12:49 - 12:52
    ברגע ההוא הייתי מהופנט לגמרי
  • 12:52 - 12:55
    מסיבות שבאותו רגע
    לא יכולתי להסביר לעצמי לגמרי.
  • 12:56 - 12:58
    כי חודש לפני כן
    בכלל לא שמעתי על החיה הזאת
  • 12:58 - 13:02
    ופתאום אני כאן, בוהה בה,
  • 13:02 - 13:04
    וחושב שקורה כאן משהו מיוחד.
  • 13:04 - 13:07
    אז התחלתי לחשוב על זה קצת,
  • 13:07 - 13:09
    וזאת המחשבה שגיבשתי לעצמי:
  • 13:13 - 13:19
    כשנסעתי הנה,
    כשטסתי ב-747 לאטננריבו,
  • 13:19 - 13:21
    שהיא בירת מדגסקר,
  • 13:21 - 13:23
    ובגרוטאה המעופפת האיומה ההיא
  • 13:23 - 13:26
    שהטיסה אותנו אל הפינה
    הצפון-מערבית של המדינה,
  • 13:27 - 13:30
    ואחר-כך בסדרת העגלות והמשאיות
    ההולכת ויורדת מבחינת מצוינותה,
  • 13:30 - 13:34
    ואחר-כך בדבר הרקוב והישן הזה
    שהביא אותנו ליער הגשם,
  • 13:34 - 13:37
    וביער הגשם, כשבעקרון הסתובבנו
    לילה אחרי לילה,
  • 13:37 - 13:40
    זה היה סוג של מסע בזמן
  • 13:40 - 13:41
    - מסע בזמן -
  • 13:42 - 13:44
    בחזרה אל העבר של טכנולוגיית הזרדים.
  • 13:47 - 13:49
    והמפגש הזה היה,
  • 13:50 - 13:54
    במפגש הזה אני הייתי קוף
    שמביט בלמור.
  • 13:55 - 13:56
    ואז אתה לפתע חושב,
  • 13:56 - 14:00
    איזו כמות עצומה של היסטוריה
    יש ברגע הזה,
  • 14:00 - 14:01
    ואיננו חושבים,
  • 14:01 - 14:04
    איננו קולטים
    כמה היסטוריה אנו סוחבים איתנו.
  • 14:04 - 14:10
    השורשים שלנו בכוכב הלכת הזה
    הם נורא נורא נורא עתיקים,
  • 14:10 - 14:12
    ובדרך-כלל איננו מרבים לחשוב על זה.
  • 14:13 - 14:15
    ודרוש עימות כזה
  • 14:15 - 14:22
    כדי שפתאום תקלוט
    כמה המשפחה שלך עמוקה ורחבה.
  • 14:22 - 14:24
    אז חשבתי לעצמי,
    זה נורא מעניין.
  • 14:25 - 14:30
    ודיברתי עם הבחור שהיה
    כאילו המדריך שלי שם,
  • 14:30 - 14:32
    זואולוג, שנשלח איתנו
  • 14:32 - 14:35
    כדי לוודא שלא אפול מהעצים
    או משהו כזה.
  • 14:36 - 14:39
    שמו מארק קארווארדיין,
    ואמרתי לו,
  • 14:41 - 14:43
    "הייתי שמח מאד אילו יכולנו...
  • 14:43 - 14:46
    "מה דעתך על הרעיון
    לעבור בכל העולם
  • 14:46 - 14:48
    "לחפש עוד מינים נכחדים של בעלי-חיים,
  • 14:48 - 14:50
    "ואולי לכתוב על זה ספר?"
  • 14:50 - 14:52
    הוא ענה,
    "נו, מזה אני מתפרנס!
  • 14:54 - 14:55
    "כן, בטח!"
  • 14:57 - 14:58
    אז זה מה שעשינו.
  • 14:58 - 15:00
    באותה עת זה התעכב,
  • 15:00 - 15:03
    כי לאחרונה חתמתי על התחייבות
    לכתוב שני ספרים.
  • 15:04 - 15:07
    אז כתבתי את
    "סוכנות הבילוש ההוליסטית של דירק ג'נטלי"
  • 15:07 - 15:08
    ואת "שעת התה האפלה של הנפש",
  • 15:08 - 15:11
    ואז הגיע הזמן לצאת לדרך.
  • 15:13 - 15:16
    והמקום הראשון שאליו יצאנו,
  • 15:16 - 15:22
    היה לחפש חיה מסוימת
    בשם לטאת דרקון קומודו.
  • 15:24 - 15:26
    אתם מכירים לטאות, נכון?
  • 15:27 - 15:28
    כאילו, הן בערך...
  • 15:30 - 15:31
    ...משהו כזה...
  • 15:32 - 15:35
    דרקון הקומודו (כוח ענק)
    הוא קצת יותר גדול.
  • 15:38 - 15:44
    הכי גדול שראינו
    היה באורך ארבעה מטרים,
  • 15:45 - 15:47
    והראש שלו הגיע עד כאן
  • 15:50 - 15:52
    "ענק מזוין",
    זה לדעתי המונח הטכני.
  • 15:55 - 15:58
    חושבים שהם המקור
    של אגדות הדרקונים הסיניים
  • 15:58 - 16:02
    כי הם ענקיים,
    לטאות ממש ממש ענקיות,
  • 16:02 - 16:05
    מכוסות קשקשים, טורפות אדם,
  • 16:05 - 16:07
    ממש טורפות אדם,
  • 16:07 - 16:09
    הן לא נושפות אש,
  • 16:09 - 16:13
    אבל הנשימה שלהן הכי מסריחה
    מזו של כל היצורים המוכרים לאדם.
  • 16:16 - 16:18
    הם חיים באי בשם קומודו.
  • 16:21 - 16:22
    לא די בזה -- מסתבר --
  • 16:23 - 16:27
    שבאי הזה יש אלף וחמש מאות,
  • 16:28 - 16:31
    אלף וחמש מאות דרקונים אוכלי אדם,
  • 16:33 - 16:38
    אלא שמי שנמצא בסכנת ההכחדה
    החמורה ביותר באי
  • 16:38 - 16:41
    הם כל שאר בעלי החיים
    פרט לדרקונים.
  • 16:46 - 16:48
    למעשה, כפי שאמרתי,
    הם אוכלי אדם.
  • 16:48 - 16:50
    הם לא יאכלו אתכם מיד,
  • 16:50 - 16:53
    הם לא קופצים עליך
    ובולעים אותך,
  • 16:53 - 16:56
    אלא הם מתגנבים אליך
    ונותנים לך נשיכה.
  • 16:57 - 17:02
    ובגלל שהרוק שלהם כל-כך ארסי,
    הפצע שלך לא יתרפא
  • 17:02 - 17:05
    ואחרי זמן-מה - תמות.
  • 17:05 - 17:07
    ואז אחד הדרקונים יזכה לאכול אותך,
  • 17:07 - 17:09
    לא בהכרח זה שנשך אותך.
  • 17:09 - 17:11
    יש להם פשוט מדיניות
  • 17:11 - 17:15
    שבאי יהיו כמה שיותר
    יצורים גוססים ומתים
  • 17:15 - 17:18
    ככל שיוכלו, וזה מקיים אותם.
  • 17:21 - 17:27
    אבל מסתבר שלא מספיק
    שבאי הזה יש 1,500 דרקונים אוכלי-אדם.
  • 17:27 - 17:29
    רק כדי שזה יהיה
    טיפה יותר מעניין,
  • 17:29 - 17:34
    יש בו גם יותר נחשים ארסיים
    למטר מרובע של אדמה,
  • 17:34 - 17:37
    מאשר בכל אי
    באותו סדר-גודל בעולם.
  • 17:38 - 17:42
    אז התקרבנו לקומודו
    בעצבנות קלה, עלי להודות,
  • 17:42 - 17:45
    ובעיקוף מסוים.
  • 17:45 - 17:50
    למעשה, העיקוף היה כזה,
    שעברנו דרך מלבורן שבאוסטרליה.
  • 17:51 - 17:55
    והסיבה שעברנו דרך מלבורן
    היתה מישהו שרצינו לפגוש שם,
  • 17:55 - 17:58
    אדם ששמו ד"ר סטרואן סת'רלנד.
  • 18:00 - 18:03
    בעצם, אני רוצה
    להקריא לכם משהו עליו,
  • 18:03 - 18:09
    הוא היה מומחה גדול לארס נחשים.
  • 18:11 - 18:13
    עלי להתנצל בעצם
    לפני שאני מקריא את זה,
  • 18:13 - 18:17
    על כך שהמבטא האוסטרלי שלי
    לא הכי טוב.
  • 18:17 - 18:20
    אבל שיהיה. כולכם אמריקנים,
    אז ממילא לא תדעו מה ההבדל.
  • 18:34 - 18:35
    במלבורן יש מישהו
  • 18:35 - 18:39
    שיודע כנראה על נחשים ארסיים
    יותר מכל אדם אחר בעולם.
  • 18:40 - 18:42
    שמו ד"ר סטרואן סת'רלנד,
  • 18:42 - 18:46
    והוא הקדיש את כל חייו
    לחקר הארס.
  • 18:47 - 18:48
    "כבר משעמם לי לדבר על זה,"
  • 18:48 - 18:51
    הוא אמר, כשבאנו לפגוש אותו
    בבוקר למחרת,
  • 18:51 - 18:52
    עמוסים במכשירי הקלטה ופנקסים.
  • 18:52 - 18:57
    "נמאסו עלי כל היצורים הארסיים האלה,
    הנחשים, החרקים, הדגים והכל.
  • 18:57 - 18:58
    "יצורים עלובים שמכישים את כולם.
  • 18:58 - 19:01
    "וכולם מצפים ממני להגיד להם
    מה לעשות בקשר אליהם.
  • 19:01 - 19:04
    "הנה מה שאתם צריכים לעשות:
    אל תתנו שיכישו אתכם מלכתחילה.
  • 19:04 - 19:05
    "זאת התשובה.
  • 19:05 - 19:07
    "נמאס לי להגיד את זה
    כל הזמן לאנשים.
  • 19:07 - 19:09
    "הידרופוניקה - זה מעניין!
  • 19:10 - 19:12
    "אני מוכן לדבר איתכם
    בלי סוף על הידרופוניקה.
  • 19:12 - 19:15
    "זה מרתק, לגדל צמחים
    באופן מלאכותי במים,
  • 19:15 - 19:17
    "טכנולוגיה מעניינת מאד.
  • 19:17 - 19:20
    "נצטרך להכיר אותה לגמרי
    אם נעבור למאדים וכו'.
  • 19:20 - 19:23
    "לאן אמרתם שאתם נוסעים?"
    - "לקומודו."
  • 19:23 - 19:26
    "תשתדלו שלא יכישו אתכם.
    זה כל מה שיש לי לומר.
  • 19:29 - 19:33
    "אם כן, אל תבואו לבכות לי,
    כי לא תספיקו להגיע בזמן,
  • 19:34 - 19:36
    "וממילא, יש לי מספיק צרות משלי.
  • 19:36 - 19:39
    "תסתכלו על המשרד הזה.
    מלא בחיות ארסיות.
  • 19:39 - 19:43
    "רואים את המיכל הזה? מלא בנמלי-אש.
    יצורים קטנים וארסיים.
  • 19:43 - 19:44
    "מה נעשה איתן?
  • 19:44 - 19:47
    "בכל אופן, יש לי עוגיות ביתיות,
    אם אתם רעבים.
  • 19:47 - 19:50
    "רוצים כמה עוגיות קטנות?
    לא זוכר איפה שמתי אותן.
  • 19:51 - 19:53
    "יש גם תה,
    אבל הוא לא משהו.
  • 19:53 - 19:55
    "נו, שבו כבר, למען השם.
  • 19:55 - 19:57
    "אז אתם נוסעים לקומודו.
  • 19:57 - 19:59
    "אין לי מושג למה שתרצו
    לעשות דבר כזה
  • 19:59 - 20:01
    "אבל כנראה שיש לכם סיבה.
  • 20:01 - 20:04
    "יש בקומודו 15 מיני נחשים,
  • 20:04 - 20:06
    "וחצי מהם ארסיים.
  • 20:06 - 20:09
    "הקטלניים שביניהם הם הצפע ההודי,
  • 20:09 - 20:12
    "צפע הבמבוק והקוברה ההודית
  • 20:13 - 20:17
    "הקוברה ההודית היא הנחש
    ה-15 הכי ארסי בעולם,
  • 20:17 - 20:21
    "וכל יתר ה-14 חיים כאן, באוסטרליה.
  • 20:23 - 20:24
    "ולכן כל-כך קשה לי
    למצוא זמן
  • 20:24 - 20:28
    "להתעסק בהידרופוניקה,
    עם כל הנחשים שיש כאן.
  • 20:28 - 20:33
    "וגם עכבישים. העכביש הכי ארסי
    הוא עכביש המשפך של סידני,
  • 20:33 - 20:36
    "בכל שנה עכבישים מכישים אצלנו
    בערך 500 אנשים.
  • 20:36 - 20:38
    "פעם, הרבה מהם היו מתים,
  • 20:38 - 20:41
    "אז היינו צריכים לפתח נוגדן
    כדי שיפסיקו לנדנד לי עם זה.
  • 20:42 - 20:47
    "זה לקח לנו שנים.
    אחר-כך פיתחנו ערכה לזיהוי ארס נחשים.
  • 20:48 - 20:51
    "לא שצריך ערכה כדי לדעת
    שנחש הכיש אותך,
  • 20:51 - 20:54
    "זה בדרך-כלל ברור.
    אבל הערכה הזאת מזהה
  • 20:54 - 20:57
    "מה הכיש אותך כדי שתדע
    איך לטפל נכון.
  • 20:57 - 21:01
    "רוצים לראות ערכה כזאת?
    יש לי פה כמה, במקרר הרעלים.
  • 21:01 - 21:03
    "בואו נראה.
    תראו, גם העוגיות כאן.
  • 21:03 - 21:04
    "מהר,
  • 21:05 - 21:06
    "תאכלו כל עוד זה טרי."
  • 21:06 - 21:08
    "עוגיות ביתיות.
    אפיתי אותן בעצמי."
  • 21:10 - 21:13
    הוא העביר בינינו
    את ערכת זיהוי ארס הנחשים
  • 21:13 - 21:16
    ואת העוגיות תוצרת-בית,
    וחזר לשולחן שלו,
  • 21:17 - 21:18
    ומשם שלח אל כולנו חיוך קורן
  • 21:18 - 21:20
    מאחורי הזקן המתולתל ועניבת הפרפר שלו.
  • 21:21 - 21:23
    התפעלנו מן הערכות,
    שהיו קופסאות קטנות ויעילות,
  • 21:23 - 21:29
    שבהן נארזו בקבוקון, פיפטה, מזרק
    ודף הוראות מסובכות
  • 21:29 - 21:32
    שלא הייתי רוצה לקרוא
    בפעם הראשונה במצב של פניקה.
  • 21:33 - 21:37
    ואז שאלנו אותו כמה נחשים
    הכישו אותו עצמו.
  • 21:38 - 21:39
    "אף אחד," ענה.
  • 21:40 - 21:42
    "זהו תחום מומחיות נוסף שפיתחתי:
  • 21:43 - 21:46
    "לדאוג שאנשים אחרים
    יתעסקו עם החיות המסוכנות.
  • 21:49 - 21:51
    "אני לא מוכן לעשות את זה.
    לא רוצה להינכש.
  • 21:52 - 21:54
    "יודעים מה כתוב
    על עטיפות הספרים שלי?
  • 21:54 - 21:56
    "'תחביבים:
    גינון - עם כפפות;
  • 21:57 - 21:58
    "'דיג - עם מגפיים;
  • 21:58 - 22:01
    "טיולים - בזהירות'.
    זאת התשובה. מה עוד?
  • 22:01 - 22:05
    "בנוסף למגפיים,
    תלבשו גם מכנסי שק עבים.
  • 22:05 - 22:08
    "ועדיף גם שכמה אנשים
    ייכנסו לשם לפניך
  • 22:08 - 22:10
    "ויקימו כמה שיותר רעש.
  • 22:11 - 22:14
    "הנחשים קולטים את הרטט ומתרחקים.
  • 22:14 - 22:16
    "אבל לא פתן המוות,
  • 22:17 - 22:19
    "שמוכר גם כפתן החירש.
  • 22:20 - 22:22
    "הוא נשאר לשכב שם,
  • 22:23 - 22:26
    "אנשים יכולים לעבור לידו ומעליו
    ושום דבר לא קורה.
  • 22:26 - 22:29
    "שמעתי ש-12 איש עברו בטור
    מעל פתן מוות
  • 22:29 - 22:32
    "והאיש ה-12 דרך עליו בטעות וננכש.
  • 22:32 - 22:35
    "בדרך-כלל די בטוח
    ללכת 12 איש בטור.
  • 22:35 - 22:37
    "אתם לא אוכלים את העוגיות.
    נו, תאכלו כבר.
  • 22:37 - 22:40
    "יש עוד המון במקרר הרעלים."
  • 22:43 - 22:45
    שאלנו בהיסוס אם אפשר
  • 22:45 - 22:48
    לקחת איתנו לקומודו
    ערכת זיהוי ארס נחשים.
  • 22:48 - 22:52
    "בטח, בטח.
    קחו כמה ערכות שתרצו.
  • 22:52 - 22:56
    "בכלל לא יעזור לכם,
    כי זה טוב רק לנחשים אוסטרליים."
  • 23:04 - 23:08
    "אז מה נעשה אם
    משהו קטלני יכיש אותנו?" שאלתי.
  • 23:09 - 23:11
    הוא מצמץ והביט בי כמו בטיפש.
  • 23:13 - 23:15
    "נו, מה נראה לך?" אמר.
  • 23:15 - 23:18
    "אתה תמות, כמובן.
    זה הפירוש של 'קטלני'."
  • 23:25 - 23:30
    "אבל מה עם לפתוח את הפצע
    ולמצוץ את הארס?" שאלתי.
  • 23:31 - 23:33
    "מצידי, לך על זה." אמר.
  • 23:33 - 23:36
    "אני לא מעוניין בפה מלא ארס,
    אבל זה לא יזיק לך.
  • 23:36 - 23:38
    "לארס נחשים יש משקל מולקולרי גבוה
  • 23:38 - 23:41
    "אז הוא לא יחלחל
    לתוך כלי הדם שבפה,
  • 23:41 - 23:43
    "כמו אלכוהול וסמים מסוימים.
  • 23:43 - 23:46
    "והרעל ייהרס ע"י החומצות שבקיבה.
  • 23:46 - 23:49
    "אבל זה ממילא לא יעזור.
  • 23:49 - 23:52
    "הרי לא תצליח לשאוב
    הרבה מהרעל,
  • 23:52 - 23:55
    "וזה כנראה רק יחמיר את מצב הפצע.
  • 23:55 - 23:56
    "ובמקום כמו קומודו זה אומר
  • 23:56 - 23:59
    "שבמהרה תצטרך להתמודד
    עם פצע מזוהם מאד
  • 23:59 - 24:01
    "נוסף על רגל מלאה בארס.
  • 24:01 - 24:04
    "אלח-דם, נמק, מה שזה לא יהיה,
    זה יהרוג אותך."
  • 24:05 - 24:07
    "מה עם חסם עורקים?" שאלתי.
  • 24:08 - 24:11
    "אין בעיה, אם לא איכפת לך
    שיכרתו לך אחר-כך את הרגל.
  • 24:12 - 24:15
    "ויצטרכו לעשות את זה,
    כי אם תחסום את אספקת הדם לרגל,
  • 24:15 - 24:16
    "הרגל תמות,
  • 24:16 - 24:18
    "ואם תצליח למצוא
    באזור הזה באינדונזיה מישהו
  • 24:18 - 24:20
    "שתוכל לסמוך עליו
    בעניין כריתת הרגל שלך,
  • 24:20 - 24:22
    "אז אתה אמיץ ממני.
  • 24:23 - 24:25
    "לא. שמע,
    הדבר היחיד שאתה יכול לעשות
  • 24:25 - 24:28
    "הוא לעשות חבישת לחץ
    היישר על הפצע
  • 24:28 - 24:31
    "ולעטוף את כל הרגל במהודק,
    אבל לא יותר מדי,
  • 24:31 - 24:33
    "להאיט את זרימת הדם
    מבלי לעצור אותה,
  • 24:33 - 24:35
    "אחרת תאבד את הרגל.
  • 24:35 - 24:38
    "לשמור את הרגל,
    או איפה שלא ננכשת,
  • 24:38 - 24:40
    "נמוך יותר מהלב ומהראש.
  • 24:40 - 24:44
    "להישאר מאד מאד ללא תנועה,
  • 24:44 - 24:46
    "לנשום לאט
  • 24:47 - 24:49
    "ולהגיע מיד לרופא.
  • 24:52 - 24:54
    "אם אתה בקומודו,
    זה אומר כמה ימים,
  • 24:54 - 24:55
    "ועד אז בטח תמות.
  • 24:56 - 24:59
    "אז התשובה היחידה,
    ואני אומר זאת בשיא הרצינות,
  • 24:59 - 25:02
    "היא לא להינכש.
  • 25:03 - 25:04
    "אין שום סיבה שזה יקרה.
  • 25:04 - 25:08
    "כל הנחשים שם יזוזו מדרכך
    הרבה לפני שתראה אותם.
  • 25:08 - 25:12
    "אתה לא ממש צריך לדאוג
    בקשר לנחשים, אם תיזהר.
  • 25:12 - 25:15
    "לא. מה שצריך להדאיג אותך
    הם היצורים הימיים."
  • 25:16 - 25:17
    "מה??"
  • 25:18 - 25:21
    "העקרבנון, האבנון, נחשי ים,
  • 25:21 - 25:23
    "הם הרבה יותר ארסיים
    מכל מה שיש ביבשה.
  • 25:23 - 25:26
    "תחטוף עקיצה מאבנון -
    והכאב עצמו יהרוג אותך.
  • 25:26 - 25:29
    "אנשים מטביעים את עצמם
    רק כדי להפסיק את הכאב."
  • 25:37 - 25:39
    "איפה נמצאים כל הדברים האלה?"
  • 25:39 - 25:42
    "אה, בים. המונים.
    במקומך לא הייתי מתקרב לשם.
  • 25:42 - 25:44
    "מלא בחיות ארסיות.
    אני שונא אותן."
  • 25:46 - 25:47
    "יש משהו שאתה אוהב?"
  • 25:47 - 25:49
    "כן," הוא אמר.
    "הידרופוניקה."
  • 25:54 - 25:59
    "לא," אמרתי. "יש יצורים ארסיים
    שאתה אוהב במיוחד?"
  • 26:00 - 26:01
    הוא הביט לרגע מבעד לחלון.
  • 26:01 - 26:03
    "היה פעם," אמר.
    "אבל היא עזבה אותי."
  • 26:20 - 26:21
    בכל אופן,
  • 26:21 - 26:26
    החיה הכי אהובה עלי מכל אלה
    שנסענו לראות, הכי אהובה עלי
  • 26:26 - 26:28
    היתה חיה בשם "קקפו".
  • 26:30 - 26:33
    הקקפו הוא סוג של תוכי.
  • 26:34 - 26:36
    הוא חי בניו-זילנד.
  • 26:37 - 26:42
    זהו תוכי שלא יודע לעוף.
    הוא שכח איך לעוף.
  • 26:44 - 26:49
    למרבה הצער, הוא גם שכח
    שהוא שכח איך לעוף.
  • 26:50 - 26:50
    אז...
  • 26:57 - 27:05
    למשל, ידוע שקקפו אחד, מודאג מאד,
    טיפס על עץ וקפץ ממנו.
  • 27:10 - 27:13
    הדעות חלוקות באשר למה שקרה בהמשך:
  • 27:14 - 27:18
    יש אומרים שהוא פיתח
    יכולת צניחה בסיסית,
  • 27:20 - 27:22
    ויש אומרים שהוא עף
    בערך כמו בלוק.
  • 27:25 - 27:26
    אבל העניין הוא --
  • 27:26 - 27:29
    -- אני יכול לדבר על קקפו
    מודאג ביותר --
  • 27:29 - 27:32
    אבל אין סיכוי שתמצאו
    קקפו מודאג ביותר
  • 27:32 - 27:35
    כי הקקפו לא למדו
    להיות מודאגים.
  • 27:37 - 27:39
    נראה מדהים לומר דבר כזה,
  • 27:39 - 27:43
    כי לדאוג זה משהו
    שכולנו נורא טובים בו,
  • 27:43 - 27:48
    וזה לגמרי טבעי לנו,
    בעינינו זה טבעי כמו נשימה.
  • 27:49 - 27:51
    אבל מסתבר שלדאוג
  • 27:51 - 27:54
    זה פשוט הרגל נרכש
    כמו כל דבר אחר.
  • 27:58 - 28:02
    יש או אין נטיה גנטית לכך.
  • 28:03 - 28:07
    והעניין הוא שהקקפו גדלו בניו-זילנד,
  • 28:08 - 28:15
    שעד שהאדם הגיע לשם,
    לא היו בה טורפים.
  • 28:15 - 28:18
    והטורפים, אחרי כמה דורות,
    הם אלה
  • 28:18 - 28:20
    שמלמדים אותך לדאוג.
  • 28:21 - 28:27
    ואם אין לך טורפים,
    הצורך לדאוג בכלל לא יעלה על דעתך.
  • 28:29 - 28:31
    כבר אמרתי שהתברר שניו-זילנד
  • 28:31 - 28:34
    היא סתם ערימת דברים
    שנפלטו מתחת לפני הים.
  • 28:34 - 28:36
    וזאת הסיבה שכאשר היא צפה ועלתה,
  • 28:36 - 28:40
    לא היו שם בכלל חיים.
    אולי רק כמה דגים מתים.
  • 28:46 - 28:50
    אז החיות היחידות שאיכלסו את ניו-זילנד
  • 28:50 - 28:52
    היו החיות שידעו לעוף.
    כלומר, ציפורים.
  • 28:52 - 28:56
    היו שם גם כמה מיני עטלפים,
    שהם יונקים, אבל הנקודה ברורה.
  • 28:56 - 29:00
    אז בניו-זילנד חיו רק ציפורים,
  • 29:00 - 29:03
    ובהעדר טורפים,
  • 29:04 - 29:06
    לא היה להם ממה לדאוג.
  • 29:07 - 29:10
    לנו מאד קשה להבין את זה,
  • 29:10 - 29:17
    כי מעולם לא פגשנו
    סביבה ללא טורפים.
  • 29:17 - 29:18
    ומדוע?
  • 29:18 - 29:20
    כי אנו בעצמנו טורפים,
  • 29:20 - 29:25
    ואם אנו שם,
    זאת סביבה עם טורפים.
  • 29:27 - 29:32
    עבור האירופים שהגיעו במקור לניו-זילנד...
  • 29:35 - 29:38
    ...סליחה, מדהים שאמרתי את זה.
  • 29:39 - 29:42
    לפניהם היו כמובן המאורים,
  • 29:42 - 29:49
    ולפניהם - המאוריורים,
    המאורים אכלו את המאוריורים
  • 29:50 - 29:53
    ורק אחר כך הגיעו האירופים.
  • 29:54 - 29:58
    אבל לפני שכל זה קרה,
    כמו שאמרתי,
  • 29:58 - 30:05
    לא היו באי הזה טורפים,
    והציפורים ניהלו חיים חסרי-דאגה.
  • 30:05 - 30:09
    היום אתם יכולים לראות דוגמה לכך
    אם תסעו לאיי גלפגוס,
  • 30:09 - 30:13
    יש שם מין חיה,
    יש באיי גלפגוס ציפור
  • 30:13 - 30:14
    בשם "סולה כחולת-רגל".
  • 30:15 - 30:19
    הסולה כחולת הרגל קרויה כך, לדעתי,
    משתי סיבות:
  • 30:20 - 30:22
    אחת קשורה לצבע
    כפות הרגליים שלה,
  • 30:23 - 30:27
    והשניה קשורה להתנהגות מסוימת
    שמיד אתאר.
  • 30:27 - 30:29
    כי מסתבר שאפשר להתקרב
    לסולה כחולת-רגל
  • 30:30 - 30:32
    - היא יושבת לה על החוף
    או על ענף -
  • 30:32 - 30:35
    אפשר לגשת אליה ולהרים אותה.
  • 30:37 - 30:39
    והסולה חושבת לה
  • 30:40 - 30:43
    שאחרי שסיימתם איתה,
    תחזירו אותה למקום.
  • 30:54 - 30:58
    ואם לא חייתם במשך דורות רבים
    שבהם ניסו לאכול אתכם,
  • 30:58 - 31:00
    קל מאד להגיע למסקנה כזאת.
  • 31:03 - 31:05
    אז הקקפו, כפי שאמרתי,
  • 31:05 - 31:09
    גדל בסביבה ללא טורפים.
  • 31:09 - 31:11
    ובגלל שהיו שם רק ציפורים,
  • 31:12 - 31:17
    ומשום שהטבע, כמו שאני אומר,
    הוא מאד אופורטוניסטי,
  • 31:17 - 31:22
    והחיים מגיעים לכל נישה
    שבה אפשר להתקיים,
  • 31:22 - 31:25
    אז אם להתחצף לרגע
    ולעשות האנשה,
  • 31:25 - 31:28
    זה כאילו שחלק מהציפורים חשבו,
  • 31:29 - 31:32
    "כל עניין המעוף הזה
    הוא מאד מאד יקר.
  • 31:32 - 31:33
    "זה צורך המון אנרגיה,
  • 31:33 - 31:35
    "צריך לאכול קצת, לעוף קצת,
    לאכול קצת, לעוף קצת,
  • 31:35 - 31:37
    "כי בכל פעם שאוכלים משהו,
  • 31:37 - 31:39
    "זה מכביד וקשה לעוף,
  • 31:39 - 31:41
    "אז, לאכול קצת, לעוף קצת...
  • 31:41 - 31:43
    "אפשר גם לחיות אחרת."
  • 31:43 - 31:45
    זה כאילו שכמה מהציפורים אמרו,
  • 31:45 - 31:49
    "אפשר בעצם להתיישב לארוחה רצינית,
  • 31:49 - 31:51
    "ואחר כך לצאת להליכה."
  • 31:56 - 31:59
    ובהדרגה, במשך הרבה מאד דורות,
  • 31:59 - 32:02
    הרבה ציפורים איבדו את היכולת לעוף,
  • 32:02 - 32:03
    ולמדו לחיות על הקרקע.
  • 32:04 - 32:07
    הקיווי, הציפור הכי מפורסמת, אולי,
    של ניו-זילנד,
  • 32:07 - 32:14
    והווקה, והתוכי הלילי ההוא -
    ככה הוא מכונה - הקקפו,
  • 32:14 - 32:20
    שהיא ציפור גדולה, שמנה,
    רכה, פלומתית ועגומה.
  • 32:21 - 32:25
    ומכיוון שהיא מעולם לא למדה לדאוג,
  • 32:25 - 32:28
    כשהאדם הגיע והביא איתו
  • 32:28 - 32:34
    את גן החיות הקטלני שלו:
    כלבים, חתולים וסמורים,
  • 32:34 - 32:38
    ואת החיה הכי הרסנית מכולן,
  • 32:38 - 32:41
    חוץ מהאדם:
    החולדה המצויה, עכברוש הספינות.
  • 32:42 - 32:48
    לפתע הציפורים האלה
    ניסו לדדות ולברוח על חייהן.
  • 32:49 - 32:51
    אבל הן לא ידעו איך עושים זאת
  • 32:51 - 32:54
    כי בעלי החיים שבהם נתקלו היו טורפים,
  • 32:54 - 32:55
    הן לא ידעו מה לעשות,
  • 32:55 - 32:57
    הן לא ידעו מהי הנורמה החברתית,
  • 32:57 - 33:00
    הן רק חיכו שהחיה השניה
    תעשה את המהלך הבא,
  • 33:00 - 33:03
    וכמובן וכרגיל,
    זה היה מהלך מהיר וקטלני למדי.
  • 33:07 - 33:13
    אז פתאום, מאוכלוסיה של --
    אין לנו מושג כמה בדיוק --
  • 33:13 - 33:17
    אולי לא מיליון,
    אבל מאות אלפי ציפורים כאלה,
  • 33:18 - 33:23
    האוכלוסיה שלהן הצטמקה
    במהירות עצומה עד לקצת יותר מ-40,
  • 33:25 - 33:27
    והיא עדיין בערך כזאת.
  • 33:31 - 33:36
    יש קבוצות של אנשים
    שהקדישו את כל חייהם
  • 33:36 - 33:39
    לנסיון להציל את החיות האלה,
    לשמר אותן.
  • 33:41 - 33:43
    ואחת הבעיות שבהן הם נתקלו
  • 33:43 - 33:45
    היתה שנחמד מאד להגן עליהן
  • 33:46 - 33:49
    מפני טורפים,
    שזה קשה מאד מאד,
  • 33:50 - 33:52
    אבל הבעיה הבאה שלהם
  • 33:52 - 33:56
    היתה הרגלי ההזדווגות של הקקפו.
  • 33:57 - 33:59
    כי מסתבר שהרגלי ההזדווגות של הקקפו
  • 33:59 - 34:01
    ממושכים באופן לא-יאומן,
  • 34:02 - 34:03
    מסובכים להדהים
  • 34:03 - 34:06
    וכמעט בכלל לא יעילים.
  • 34:09 - 34:12
    יש מי שיגידו לכם
    שקריאת ההזדווגות של הקקפו הזכר
  • 34:12 - 34:15
    ממש דוחה את נקבת הקקפו,
  • 34:16 - 34:19
    וזאת בעצם התנהגות
    שמוצאים רק בדיסקוטקים.
  • 34:27 - 34:31
    האנשים ששמעו את קריאת ההזדווגות
    של הקקפו הזכר
  • 34:33 - 34:37
    אומרים שכמעט ואי-אפשר לשמוע אותה,
    זה כמו...
  • 34:40 - 34:42
    הנה מה שהם עושים.
  • 34:43 - 34:48
    בעל החיים הזה, כל --
    במשך כמאה לילות בשנה
  • 34:48 - 34:51
    הוא עוסק בטקס ההזדווגות:
  • 34:51 - 34:55
    הוא מוצא איזה צוק סלע חשוף וגדול
  • 34:56 - 35:00
    שמשקיף על העמקים הגדולים והארוכים
    של ניו-זילנד,
  • 35:00 - 35:03
    כי האקוסטיקה חשובה מאד
    מבחינת מה שהולך לקרות.
  • 35:07 - 35:11
    הוא חופר מעין קערה
    ויושב בתוכה.
  • 35:12 - 35:13
    והוא יושב שם,
  • 35:14 - 35:19
    מנפח מעין שקי אוויר גדולים
    שיש לו סביב החזה.
  • 35:21 - 35:22
    והוא יושב שם
  • 35:22 - 35:26
    -- אלה הם תאי-הדהוד,
    מין תא-הדהוד --
  • 35:26 - 35:30
    הוא יושב שם
    ובמשך לילה אחר לילה
  • 35:30 - 35:31
    במשך מאה לילות בשנה,
  • 35:32 - 35:33
    במשך שמונה שעות בלילה,
  • 35:34 - 35:38
    הוא מבצע את צלילי הפתיחה
    של "הצד האפל של הירח".
  • 35:47 - 35:51
    אני רואה כאן קצת שיער שיבה,
    אז אתם מכירים את האלבום הזה.
  • 35:53 - 35:59
    ואם אתם זוכרים, הוא מתחיל
    במין "בום, בום, בום" גדול,
  • 36:00 - 36:02
    צליל של פעימות לב.
  • 36:02 - 36:05
    וזהו הצליל שמשמיע הקקפו.
  • 36:06 - 36:08
    כלומר, צליל כל-כך עמוק,
  • 36:08 - 36:11
    שיותר מרגישים אותו
    כרטט בתחתית הקיבה.
  • 36:11 - 36:15
    צריך להשתדל מאד לשמוע את זה.
  • 36:15 - 36:17
    אני לא זכיתי לשמוע אותו,
  • 36:18 - 36:24
    אבל אלה שכן, אומרים שזה
    צליל מצמרר מאד
  • 36:24 - 36:27
    כי לא ממש שומעים,
    אלא יותר מרגישים אותו.
  • 36:32 - 36:35
    וזה צליל בס.
    צליל בס עמוק מאד,
  • 36:35 - 36:37
    ממש מתחת לסף השמיעה שלנו.
  • 36:37 - 36:41
    מסתבר שלצליל הבס
    יש שני מאפיינים חשובים.
  • 36:41 - 36:47
    אחד מהם הוא שגלי הקול
    הארוכים מאד האלה,
  • 36:47 - 36:50
    גלי הקול הארוכים האלה
    נשמעים למרחקים גדולים,
  • 36:50 - 36:55
    והם ממלאים את העמקים הגדולים
    באי הדרומי של ניו-זילנד.
  • 36:56 - 36:58
    וזה טוב.
    זה טוב.
  • 36:58 - 36:59
    אבל...
  • 37:01 - 37:05
    לצלילי הבס יש מאפיין נוסף,
    שאתם אולי מכירים:
  • 37:05 - 37:08
    אם יש לכם רמקולי סטריאו כאלה,
  • 37:09 - 37:13
    שיש בהם שני רמקולים זעירים
    שנותנים את הצלילים הגבוהים,
  • 37:14 - 37:16
    וצריך למקם אותם במדויק בחדר,
  • 37:16 - 37:19
    כי הם אלה שמגדירים
    את תמונת הסטריאו.
  • 37:19 - 37:21
    ויש לכם גם מה שנקרא
    "סאב-וופר",
  • 37:21 - 37:23
    שהוא תיבת בס,
  • 37:25 - 37:30
    שמפיקה רק את צלילי הבס
    ושאפשר לשים אותה איפה שרוצים.
  • 37:30 - 37:32
    אפשר אפילו לשים אותה מאחורי הספה,
  • 37:32 - 37:34
    כי המאפיין השני של צליל הבס
  • 37:34 - 37:37
    -- וזיכרו שאנו מדברים על
    קריאת ההזדווגות של הקקפו הזכר --
  • 37:37 - 37:40
    הוא שאין לדעת מניין הוא מגיע!
  • 37:54 - 37:56
    אז דמיינו את זה, בבקשה:
  • 37:58 - 38:00
    הקקפו הזכר יושב למעלה,
  • 38:01 - 38:04
    משמיע את כל הבומים האלה,
  • 38:05 - 38:12
    שאם יש איפשהו נקבה --
    מה שכנראה לא סביר --
  • 38:12 - 38:16
    והיא אוהבת את הבומים האלה
    -- מה שגם לא סביר --
  • 38:18 - 38:21
    היא לא יכולה למצוא
    את מי שמשמיע אותם!
  • 38:24 - 38:25
    אבל נניח שהיא מצליחה,
  • 38:25 - 38:27
    נניח שהיא שם
    -- לא סביר --
  • 38:27 - 38:29
    שהיא אוהבת את הבומים האלה
    -- לא סביר --
  • 38:29 - 38:33
    נניח שהיא מצליחה למצוא אותו
    -- גם לא סביר --
  • 38:34 - 38:39
    היא תסכים להזדווג
    רק אם עץ הפודוקרפוס נותן פרי!
  • 38:47 - 38:49
    לכולנו היו מערכות יחסים כאלה...
  • 39:03 - 39:06
    אבל נניח שהם מתגברים
    על כל המכשולים האלה.
  • 39:06 - 39:09
    ונניח שהיא מצליחה למצוא אותו:
  • 39:09 - 39:13
    היא תטיל ביצה בודדת
    אחת לשנתיים או שלוש
  • 39:13 - 39:17
    שאותה יטרפו מיד
    סמור או חולדה.
  • 39:17 - 39:22
    ונשאלת השאלה, עד לפני
    הנסיונות להציל ולשמר אותם,
  • 39:22 - 39:25
    איך בכלל הם הצליחו
    לשרוד כל-כך הרבה זמן?!
  • 39:27 - 39:29
    והתשובה מעניינת ביותר
  • 39:32 - 39:33
    והיא:
  • 39:34 - 39:38
    בעינינו, זאת התנהגות מגוחכת,
  • 39:39 - 39:45
    אבל זה רק כי הסביבה שלהם
    השתנתה מבחינה דרמטית אחת
  • 39:45 - 39:47
    שסמויה לגמרי מעינינו.
  • 39:48 - 39:54
    וההתנהגות שלהם תואמת לחלוטין
    את הסביבה בה הם התפתחו,
  • 39:54 - 39:59
    ולגמרי לא תואמת את הסביבה
    בה הם מוצאים עצמם היום.
  • 39:59 - 40:04
    כי בסביבה שבה שום דבר
    אינו מנסה לטרוף אתכם,
  • 40:05 - 40:08
    לא כדאי לך
    להתרבות מהר מדי.
  • 40:10 - 40:13
    ומסתבר שאפשר בהחלט
    לשרטט את זה במחשב.
  • 40:15 - 40:19
    כלומר, אם לוקחים קצב התרבות נתון
  • 40:19 - 40:27
    יחד עם יכולתה של סביבה נתונה
    לתמוך ברמת איכלוס מסוימת,
  • 40:28 - 40:31
    ומתחילים, נניח,
    בקצב התרבות נמוך למדי,
  • 40:31 - 40:34
    ומחשבים את זה על פני
    מספר דורות,
  • 40:34 - 40:37
    מוצאים שהאוכלוסיה גדלה עוד ועוד,
  • 40:37 - 40:39
    ואז מתייצבת במישור נאה.
  • 40:39 - 40:41
    הגבירו מעט את קצב ההתרבות,
  • 40:42 - 40:47
    זה יעלה מעט
    ואז אולי יתייצב ויתיישר שוב.
  • 40:47 - 40:50
    הגבירו עוד קצת
    את קצב ההתרבות,
  • 40:50 - 40:52
    וזה יעלה, יעלה יותר מדי,
  • 40:52 - 40:54
    ואז יירד, יירד יותר מדי,
  • 40:54 - 40:58
    יעלה מדי, יירד מדי,
    ויתייצב בתנודה של גל סינוס.
  • 40:58 - 41:02
    הגבירו עוד קצת, וזה ייכנס לתנודה
    בין ארבעה ערכים שונים.
  • 41:02 - 41:04
    הגבירו עוד ועוד ועוד,
  • 41:04 - 41:07
    ותיקלעו למצב האופנתי הנורא
    המכונה "כאוס",
  • 41:08 - 41:08
    שבו...
  • 41:09 - 41:17
    שבו אוכלוסיית בעלי החיים
    משתנה בפראות משנה לשנה,
  • 41:17 - 41:21
    כשבשלב מסוים היא מגיעה לאפס,
    לפי חישוב מתמטי פשוט של המצב.
  • 41:21 - 41:24
    וכשמגיעים לאפס,
    אין דרך חזרה.
  • 41:27 - 41:30
    אז היות שהטבע
    נוטה להיות חסכני ביותר,
  • 41:31 - 41:37
    והוא לא יבזבז אנרגיה ומשאבים
    על משהו שאין ממנו דרך חזרה,
  • 41:40 - 41:46
    קצב ההתרבות של בעל-חיים
    בסביבה שאין בה טורפים
  • 41:46 - 41:51
    יתכוונן לרמה מתאימה של התרבות.
  • 41:51 - 41:54
    ואם אין במיוחד מה שיטרוף אתכם
  • 41:54 - 41:56
    אז קצב ההתרבות יהיה נמוך מאד.
  • 41:57 - 42:01
    וזהו הקצב שבו הקקפו התרבו בעבר,
  • 42:01 - 42:04
    והם ממשיכים כך
    למרות העובדה שהם נטרפים,
  • 42:04 - 42:06
    כי הם לא מכירים משהו טוב יותר.
  • 42:06 - 42:10
    כי לא היה משהו שהצליח
    ללמד אותם אחרת,
  • 42:10 - 42:13
    כי השינוי שקרה,
    קרה בפתאומיות רבה,
  • 42:13 - 42:15
    בלי שום מדרון,
  • 42:16 - 42:20
    בלי שום מדרון של
    לחץ אבולוציוני הדרגתי,
  • 42:20 - 42:22
    שהוא מה שמחולל שינוי.
  • 42:22 - 42:25
    אם קורה שינוי דרמטי ופתאומי,
  • 42:25 - 42:28
    אין לאן לפנות
    ומתרחש פשוט אסון.
  • 42:29 - 42:32
    אז אם אוכל שוב
    לבצע לרגע האנשה,
  • 42:32 - 42:36
    נראה שמה שקרה היה...
  • 42:39 - 42:42
    שבעל החיים הגיע לפתע למשבר
    ברמת האיכלוס שלו, וחשב,
  • 42:42 - 42:47
    "וואו, רגע, כדאי שפשוט אעשה
    מה שאני עושה נהדר, הכי טוב
  • 42:47 - 42:49
    "שזה להתרבות ממש ממש לאט!"
  • 42:50 - 42:51
    ואז האוכלוסיה שלו פוחתת.
  • 42:51 - 42:53
    "טוב, כדאי שאעשה
    את מה שאני יודע,
  • 42:53 - 42:56
    "ואתרבה ממש ממש ממש ממש לאט!"
  • 42:56 - 42:59
    ולנו זה נראה אבסורדי
  • 42:59 - 43:03
    כי אנו רואים את התמונה הגדולה.
  • 43:04 - 43:11
    אבל אם זאת התנהגות הרבייה
    שאליה התפתחתם בהצלחה,
  • 43:11 - 43:14
    הרי כל מעשה אחר
    יהיה מנוגד לטבע הקקפו,
  • 43:15 - 43:17
    יהיה מעשה בלתי-קקפואי.
  • 43:19 - 43:26
    ואין שום דבר שילמד אותם
    לעשות אחרת ממה שתמיד עשו,
  • 43:26 - 43:28
    שזה להמשיך בשיטה המוצלחת שלהם.
  • 43:28 - 43:30
    ומשום שהזמנים סביבם השתנו,
  • 43:30 - 43:35
    זאת כבר לא שיטה מוצלחת,
    ובעל החיים נתון בצרה צרורה.
  • 43:39 - 43:40
    היה בעל-חיים נוסף שנסענו למצוא,
  • 43:41 - 43:44
    שנמצא כיום בצרה עוד יותר צרורה.
  • 43:45 - 43:51
    והוא הבאיג'י,
    דולפין הנהרות הסיני שבנהר היאנג-צה,
  • 43:52 - 43:55
    דולפין נהרות עיוור כמעט.
  • 43:57 - 43:59
    הסיבה לכך שהוא כמעט עיוור
  • 43:59 - 44:01
    היא שבנהר היאנג-צה
    אין מה לראות.
  • 44:04 - 44:10
    אלפים רבים של שנות חקלאות
    לאורך גדות היאנג-צה
  • 44:10 - 44:14
    סחפו לתוכו כל-כך הרבה
    בוץ, טיט וכדומה,
  • 44:14 - 44:17
    עד שהנהר נעשה לגמרי עכור,
  • 44:17 - 44:19
    וזאת מילה שאפילו לא ידעתי
    מה המשמעות שלה,
  • 44:19 - 44:21
    לפני שראיתי את נהר היאנג-צה.
  • 44:21 - 44:24
    בעקרון, אי-אפשר לראות בתוכו כלום.
  • 44:27 - 44:30
    אז בעלי החיים האלה,
    הדולפינים, כפי שאמרתי,
  • 44:31 - 44:36
    זנחו בהדרגה את השימוש בחוש הראייה.
    וכידוע לכולנו,
  • 44:38 - 44:45
    ליונקים ימיים יש חושים נוספים
    שהם יכולים לפתח, למשל שמיעה.
  • 44:45 - 44:51
    אז מה שהדולפין של היאנג-צה
    עשה במשך אלפי שנים,
  • 44:52 - 44:55
    ככל שהראייה שלו הידרדרה,
  • 44:55 - 45:01
    כישורי הסונאר שלו הפכו
    יותר ויותר ויותר מתוחכמים,
  • 45:01 - 45:03
    יותר חזקים ומורכבים.
  • 45:03 - 45:08
    וזה מעניין מאד.
    אפשר ממש לראות - אם בא לכם -
  • 45:09 - 45:11
    את התפתחות עובּר הבאיג'י,
  • 45:13 - 45:15
    ורואים שממש...
  • 45:16 - 45:21
    אולי אתם יודעים ואולי לא,
    יש מידה מסוימת של אמת ברעיון
  • 45:21 - 45:28
    שבהתפתחות העובר מיוצגים שלבים
    באבולוציה של בעל החיים.
  • 45:28 - 45:31
    רואים שממש בתחילת התפתחות העובר
  • 45:31 - 45:34
    העיניים שלו ממוקמות
    במיקום נורמלי לדולפין,
  • 45:35 - 45:38
    יחסית מאד למטה בצידי הראש.
  • 45:38 - 45:40
    ובהדרגה, עם חלוף הדורות,
  • 45:40 - 45:43
    העיניים כאילו נדדו
    במעלה צידי הראש,
  • 45:43 - 45:45
    ורואים את זה קורה
    בהתפתחות העובר.
  • 45:46 - 45:52
    כי בהדרגה, לאורך הדורות,
    האור היחיד הגיע רק מלמעלה
  • 45:52 - 45:54
    בלי שום אור סביבתי,
  • 45:54 - 45:58
    ואז גם זה דעך,
    והעיניים בהדרגה התנוונו,
  • 45:58 - 46:05
    ואת מקומן תפס הסונאר.
  • 46:05 - 46:08
    בעלי החיים האלה
    פיתחו רגישות עצומה,
  • 46:08 - 46:15
    ויכולת דיוק לא-תיאמן של ניווט במים,
    בעזרת הסונאר בלבד.
  • 46:15 - 46:16
    הכל היה טוב ויפה,
  • 46:18 - 46:22
    עד המאה ה-20,
    כשהאדם המציא את מנוע הדיזל.
  • 46:23 - 46:27
    ואז השתרר לפתע גיהנום מוחלט
    מתחת לפני היאנג-צה,
  • 46:28 - 46:30
    כי לפתע הוא התמלא רעש.
  • 46:33 - 46:37
    לפתע, בעלי החיים האלה גילו
    שהם לכודים ע"י משהו --
  • 46:38 - 46:40
    ואיש לא יכול היה לחזות את זה --
  • 46:40 - 46:42
    שהדבר עליו הם מסתמכים
  • 46:42 - 46:44
    מוצף עכשיו לגמרי
  • 46:44 - 46:48
    בזיהום הרעש שאנו יוצרים באוקיינוסים.
  • 46:50 - 46:51
    לפתע, בעלי החיים האלה
  • 46:51 - 46:56
    שהיו כה מתוחכמים
    מבחינת היכולת להתמצא בסביבה,
  • 46:56 - 46:58
    החלו להתנגש בדברים,
    להתנגש בסירות,
  • 46:58 - 47:00
    להיתקל במדחפי אוניות,
  • 47:00 - 47:03
    למצוא עצמם לכודים
    ברשתות דיג וכן הלאה,
  • 47:03 - 47:07
    משום שהרסנו את החוש החלופי שלהם.
  • 47:08 - 47:11
    וזאת הרגשה משונה מאד...
  • 47:11 - 47:18
    אני זוכר שישבתי בסירה
    בנהר היאנג-צה והסתכלתי,
  • 47:19 - 47:20
    טוב, ניסיתי להסתכל לתוך...
  • 47:20 - 47:23
    אי-אפשר לראות בגלל העכירות,
    ואתה זוכרים מה זה "עכירות" --
  • 47:26 - 47:30
    והבנתי מה המשמעות
    של כל הרעש הזה למטה...
  • 47:32 - 47:37
    משונה מאד לחשוב
    שאולי היה איזה דולפין בקרבתי --
  • 47:37 - 47:40
    לא ידעתי אז,
    זה היה לפני עשר שנים,
  • 47:40 - 47:42
    שנותרו רק מאתיים מהם
  • 47:42 - 47:45
    בגוף מים שאורכו 300 קילומטרים,
  • 47:45 - 47:47
    ולא יכולת לדעת
    אם אחד מהם נמצא בקרבתך --
  • 47:47 - 47:52
    אבל האמת... זה מעניין,
    כי אם אתה והאדם השני,
  • 47:52 - 47:55
    היצור השני,
    שניכם חיים באותו העולם,
  • 47:55 - 47:58
    אז מן הסתם
    אתם מרגישים דומה.
  • 47:59 - 48:01
    אבל אחד הדברים שאתה מתחיל להבין
    כשאתה רואה בעלי-חיים שונים,
  • 48:02 - 48:06
    הוא שבגלל העבר האבולוציוני שלהם,
  • 48:06 - 48:10
    ובגלל הצורות שאליהן הם התפתחו,
  • 48:10 - 48:13
    והדרכים שהם פיתחו
    כדי לתפוש את העולם,
  • 48:15 - 48:16
    הם אולי חיים באותו העולם,
  • 48:16 - 48:19
    אבל למעשה הם ביקום אחר לגמרי.
  • 48:20 - 48:24
    למעשה, יקום אחר לגמרי,
    משום שכל יצור מדמיין את היקום שלו
  • 48:24 - 48:28
    עם מה שהוא עושה
    במידע החושי הנקלט אצלו.
  • 48:29 - 48:35
    אז אתה מבין שאתה כאן,
    ושם יש דולפין,
  • 48:35 - 48:38
    לך נוח,
    ולדולפין זהו אולי גהינום.
  • 48:39 - 48:42
    אבל אין לו שום דרך
    להגיד לך את זה
  • 48:42 - 48:45
    כי אנו תפסנו את הפיקוד,
  • 48:45 - 48:50
    ואין שום דרך להודיע להנהלה
    שיש בעיה.
  • 48:55 - 49:01
    פתאום עניין מאד אותי לדעת
    איך זה באמת נשמע
  • 49:01 - 49:03
    בנהר היאנג-צה.
  • 49:04 - 49:08
    כשהיינו שם, הלכנו להקליט
    כמה תכניות רדיו לבי-בי-סי,
  • 49:09 - 49:11
    אז יחד עם מארק קרווארדיין, הזואולוג,
  • 49:11 - 49:14
    היה איתנו גם טכנאי קול
    מהבי-בי-סי.
  • 49:14 - 49:15
    אז אמרתי לו,
  • 49:16 - 49:19
    "אפשר להוריד מיקרופון לתוך היאנג-צה,
  • 49:19 - 49:22
    "כדי לדעת איך זה נשמע
    בתוך הנהר?"
  • 49:23 - 49:24
    והוא אמר,
  • 49:25 - 49:28
    "חבל שלא אמרת את זה
    לפני שיצאנו מלונדון."
  • 49:29 - 49:30
    שאלתי, "למה?"
  • 49:30 - 49:33
    והוא ענה, "כי הייתי יכול להביא
    גם מיקרופון עמיד למים,
  • 49:34 - 49:37
    "אבל לא אמרת כלום
    על הקלטה מתחת למים."
  • 49:38 - 49:41
    אמרתי, "נכון.
    יש משהו שנוכל לעשות?"
  • 49:41 - 49:46
    והוא אמר, "יש בעצם שיטה
  • 49:46 - 49:50
    "שמלמדים אותנו בבי-בי-סי
    להקלטה מתחת למים במצב חירום.
  • 49:57 - 50:00
    "יש למישהו מכם קונדומים?"
  • 50:02 - 50:03
    לא היו לנו.
  • 50:04 - 50:06
    זה לא היה טיול מהסוג הזה.
  • 50:09 - 50:11
    אז החלטנו שכדאי לקנות כמה.
  • 50:12 - 50:16
    יצאנו לרחובות שנחאי
    כדי לנסות לקנות קונדומים,
  • 50:16 - 50:20
    ואני רוצה רק להקריא לכם
    קטע קצר על זה.
  • 50:27 - 50:31
    "כלבו הידידות" נראה כמו מקום מבטיח
    למצוא בו קונדומים,
  • 50:32 - 50:35
    אבל התקשינו להסביר את הרעיון.
  • 50:36 - 50:40
    עברנו מדלפק לדלפק
    בחנות הכלבו הגדולה והמרווחת,
  • 50:40 - 50:44
    שהיו בה המון תאים,
    דוכנים ודלפקים,
  • 50:44 - 50:46
    אבל איש לא הצליח לעזור לנו.
  • 50:46 - 50:50
    תחילה שאלנו בדוכנים
    שמכרו ציוד רפואי,
  • 50:50 - 50:51
    לא הלך.
  • 50:52 - 50:55
    כשהגענו לדוכנים שמכרו
    תומכי ספרים ומקלות אכילה
  • 50:55 - 50:56
    ידענו שלא נצליח,
  • 50:56 - 50:59
    אבל הצלחנו למצוא מוכרת צעירה
    שידעה אנגלית.
  • 51:00 - 51:03
    ניסינו להסביר לה מה אנו מחפשים,
  • 51:04 - 51:08
    וכנראה שאוצר המלים שלה
    נגמר לה מהר מאד.
  • 51:09 - 51:13
    אז הוצאתי את הפנקס שלי
    וציירתי במדויק קונדום,
  • 51:13 - 51:16
    כולל הבלון הקטן שבקצה.
  • 51:17 - 51:20
    היא הזעיפה פנים
    אבל לא קלטה את הרעיון.
  • 51:20 - 51:21
    היא הביאה לנו כף עץ,
  • 51:23 - 51:27
    נר, מין סכין לחיתוך נייר,
    ולמרבה הפלא,
  • 51:27 - 51:30
    גם דגם קטן עשוי פורצלן
    של מגדל אייפל
  • 51:38 - 51:40
    ולבסוף היא קרסה בתנוחה של תבוסה.
  • 51:42 - 51:44
    נערות נוספות בדוכן התגייסו כדי לעזור,
  • 51:44 - 51:46
    אבל הציור שלנו הביס גם אותן.
  • 51:47 - 51:51
    לבסוף אזרתי אומץ וביצעתי
    פנטומימה מעודנת קטנה
  • 52:04 - 52:05
    ואז נפל סוף-סוף האסימון.
  • 52:08 - 52:12
    "אה!" קראה הנערה הראשונה
    אפופת חיוכים פתאומיים. "אה, כן!"
  • 52:13 - 52:16
    כולן קרנו בעונג
    כשהן תפשו את הרעיון.
  • 52:16 - 52:18
    "את מבינה?" שאלתי.
  • 52:18 - 52:19
    "כן, כן! אני מבינה."
  • 52:20 - 52:21
    "יש לך כאלה?"
  • 52:21 - 52:23
    "לא," אמרה, "לא יש."
  • 52:23 - 52:25
    "אה".
    - "אבל, אבל, אבל..."
  • 52:25 - 52:26
    "כן?"
  • 52:27 - 52:29
    "אני אתה אומרת
    אתה לאן הולך, כן?"
  • 52:30 - 52:32
    "תודה, תודה רבה לך. כן."
  • 52:32 - 52:36
    "אתה הולך דרך ננג'ינג 616. בסדר?
    שם יש.
  • 52:36 - 52:39
    "מבקש אתה 'גומי-מעל', כן?"
  • 52:39 - 52:40
    "גומי-מעל?"
  • 52:40 - 52:44
    "גומי-מעל. מבקש אתה. הם יש.
    אוקיי. הֶב נַייס דֶיי."
  • 52:48 - 52:52
    היא ציחקקה באושר על כל העניין
    כשכף ידה מכסה את פיה.
  • 52:53 - 52:57
    הודינו להם שוב מעומק ליבנו
    ונפרדנו בנפנופים וחיוכים רבים.
  • 52:57 - 53:00
    נראה שהבשורות התפשטו במהירות רבה בחנות,
  • 53:00 - 53:02
    וכולם נופפו לנו.
  • 53:03 - 53:06
    הם נראו מרוצים מאד
    מכך שפנו אליהם.
  • 53:08 - 53:11
    כשהגענו למס' 616 בדרך ננגי'נג,
  • 53:11 - 53:16
    מה שהתגלה כחנות כלבו נוספת, קטנה יותר,
    ולא בית-בושת, כפי שחשדנו-למחצה,
  • 53:16 - 53:19
    כנראה שהאופן בו הגינו "גומי-מעל"
    הכזיב אותנו
  • 53:19 - 53:22
    והניב גל נוסף של חוסר-הבנה ובלבול.
  • 53:22 - 53:27
    הפעם עברתי מיד לפנטומימה
    ששירתה אותנו היטב מקודם,
  • 53:30 - 53:33
    ונראה מיד שזה עובד.
  • 53:34 - 53:39
    הזבנית, גברת קצת יותר מבוגרת
    עם שיער במצב גרוע,
  • 53:39 - 53:41
    צעדה היישר לעבר ארונית עם מגירות
  • 53:41 - 53:46
    הביאה חפיסה והניחה אותה בנצחון
    על הדלפק לפנינו.
  • 53:46 - 53:48
    "הצלחה!" חשבנו,
    פתחנו את החפיסה,
  • 53:49 - 53:52
    ומצאנו שהיא מכילה פס של גלולות.
  • 53:54 - 53:57
    "הרעיון הנכון," נאנח מארק.
    "השיטה הלא-נכונה."
  • 54:06 - 54:11
    ובמהרה שוב הסתבכנו
    כשניסינו להסביר לגברת הפגועה קלות
  • 54:11 - 54:13
    שזה לא בדיוק מה שאנו מחפשים.
  • 54:14 - 54:18
    בשלב זה כבר התאסף סביבנו
    קהל של כ-15 צופים,
  • 54:18 - 54:22
    חלקם, כך אני משוכנע,
    עקבו אחרינו עוד מ"כלבו הידידות".
  • 54:23 - 54:25
    אחד הדברים שמגלים מהר מאד בסין,
  • 54:25 - 54:28
    הוא שכולנו בגן חיות.
  • 54:28 - 54:33
    אם אתה עומד לרגע בשקט,
    אנשים יתאספו סביבך ויבהו בך.
  • 54:34 - 54:38
    המעצבן הוא שהם לא בוהים
    בכוונה או בתהייה,
  • 54:38 - 54:40
    אלא סתם עומדים שם,
    לעתים קרובות בדיוק לפניך,
  • 54:40 - 54:43
    ובוהים בך במבט ריקני
    כאילו שאתה פרסומת למזון כלבים.
  • 54:49 - 54:52
    לבסוף, צעיר חיוור-פנים וממושקף
  • 54:52 - 54:57
    פילס את דרכו בקהל ואמר
    שהוא מדבר קצת אנגלית והאם אפשר לעזור?
  • 54:57 - 55:00
    הודינו לו ואמרנו שכן,
    אנו רוצים לקנות קונדומים,
  • 55:00 - 55:01
    כמה "גומי-מעל",
  • 55:01 - 55:04
    ונהיה אסירי-תודה
    אם יוכל להסביר זאת עבורנו.
  • 55:05 - 55:06
    הוא נראה מבולבל,
  • 55:08 - 55:13
    הרים את החפיסה הדחויה שעל הדלפק
    מול הזבנית הפגועה, ואמר,
  • 55:13 - 55:16
    "לא רוצים גומי-מעל!
    זה יותר טוב!"
  • 55:19 - 55:21
    "לא," אמר מארק.
  • 55:21 - 55:23
    "אנו בהחלט רוצים גומי-מעל,
    לא גלולות."
  • 55:24 - 55:26
    "למה רוצים גומי-מעל?
    גלולות יותר טוב!"
  • 55:29 - 55:31
    "תגיד לו אתה," אמר מארק.
  • 55:35 - 55:39
    "זה בשביל להקליט דולפינים," אמרתי.
    "אה...
  • 55:46 - 55:50
    "לא את הדולפינים עצמם,
    אלא את הרעש ביאנג-צה, ש...
  • 55:50 - 55:53
    "זה בשביל לשים על המיקרופון,
    אתה מבין, ו..."
  • 55:53 - 55:57
    "בחייך, תגיד לו שאתה רוצה לזיין מישהי,"
    אמר טכנאי הקול.
  • 55:57 - 55:59
    "ושאין לך סבלנות."
  • 56:07 - 56:10
    אבל עכשיו הצעיר
    התרחק מאיתנו בעצבנות,
  • 56:10 - 56:13
    כשהבין לפתע שאנו משוגעים ומסוכנים,
  • 56:13 - 56:16
    ושכדאי פשוט לסלוח להם ולברוח.
  • 56:16 - 56:19
    הוא אמר במהירות משהו לזבנית
  • 56:19 - 56:21
    ונסוג לתוך הקהל.
  • 56:21 - 56:24
    הזבנית משכה בכתפיה,
    לקחה את הגלולות,
  • 56:24 - 56:27
    פתחה מגירה אחרת
    ושלפה חפיסת קונדומים.
  • 56:28 - 56:31
    קנינו תשעה, רק לשם בטחון.
  • 56:41 - 56:45
    אז יומיים אחר-כך
    עמדנו על גדות היאנג-צה,
  • 56:46 - 56:50
    ביום גשום קלות,
    אפור ומדכא ביותר.
  • 56:50 - 56:53
    הכנסנו את המיקרופון
    לדבר הוורוד הקטן הזה,
  • 56:56 - 56:58
    והשלכנו אותו למים.
  • 57:01 - 57:03
    ובדרך-כלל אני לא עושה חיקויים
  • 57:04 - 57:06
    אבל עכשיו אעשה למענכם חיקוי
  • 57:07 - 57:11
    של איך שזה נשמע
    מתחת לפני המים של נהר היאנג-צה.
  • 57:11 - 57:12
    זה נשמע ככה,
  • 57:16 - 57:18
    נהר היאנג-צה, גבירותי ורבותי.
  • 57:23 - 57:28
    ואז הבנתי לפתע איזה דבר נורא
  • 57:28 - 57:31
    עוללנו לחיות האומללות האלה,
  • 57:32 - 57:37
    שחיות בעולם של רגישות עילאית
    לקול וצליל.
  • 57:38 - 57:43
    וזו הסיבה לכך שהחיות האלה
    נתונות כעת בסכנת הכחדה חמורה
  • 57:44 - 57:48
    כי אחרי שלקחנו מהן
    דרך-חיים אחת
  • 57:48 - 57:50
    אנו לוקחים כעת את השניה.
  • 57:52 - 57:55
    הבעיה היא שבקרוב
    ניקח מהן את השלישית,
  • 57:55 - 57:59
    אני אומר את זה כי
    כשהייתי שם לפני 10 שנים
  • 57:59 - 58:01
    נותרו 200 מהם,
  • 58:01 - 58:02
    והיום יש רק 20.
  • 58:04 - 58:11
    ובגלל שהסינים בונים סכרים ענקיים
  • 58:11 - 58:14
    על היאנג-צה
  • 58:15 - 58:20
    באחד האתרים הכי יפים ונהדרים בעולם,
    במפגש שלושת הערוצים,
  • 58:21 - 58:22
    הם סוכרים אותם,
  • 58:22 - 58:28
    וזה אומר שהפעם,
    דולפין היאנג-צה בהחלט ייכחד.
  • 58:30 - 58:32
    וזה עצוב נורא.
  • 58:34 - 58:39
    מה שמעניין בסכרים הוא
    שאנו כל הזמן בונים אותם
  • 58:39 - 58:41
    ואף אחד מהם לא מועיל.
  • 58:41 - 58:42
    זה לא מדויק,
  • 58:42 - 58:46
    כי למרבה הצער יש
    בהיסטוריה של הסכרים
  • 58:46 - 58:48
    שניים שעשו את העבודה:
    האחד הם סכר הובר
  • 58:48 - 58:55
    והשני, בצפון-מערב אוקיינוס השקט,
    הוא סכר קולי.
  • 58:57 - 58:59
    וכל היתר לא עובדים.
  • 59:00 - 59:04
    ומשום-מה אנו לא מצליחים
    לעצור בעצמנו...
  • 59:04 - 59:06
    אנו תמיד חושבים
    שכדאי לבנות עוד אחד.
  • 59:06 - 59:09
    אולי יש לנו גנים של בונה...
  • 59:11 - 59:15
    אבל העצוב הוא, כמו שאמרתי,
    שהדולפין של היאנג-צה
  • 59:15 - 59:20
    עתיד בהחלט וללא ספק להיכחד.
  • 59:24 - 59:26
    ובעיני, משונה מאד
  • 59:28 - 59:34
    שאנו חיים כרגע בעידן מיוחד,
    רנסנס יוצא מהכלל,
  • 59:39 - 59:46
    משום שהגענו לשלב שבו לפתע
    אנו מבינים את ערכו של המידע,
  • 59:46 - 59:47
    יותר מאי-פעם.
  • 59:47 - 59:50
    אנו מכנים אותו "עידן המידע".
  • 59:50 - 59:56
    וגילינו שהמידע הוא המשאב
    הכי יקר שיש לנו.
  • 59:59 - 60:03
    וכידוע לכם, לאחרונה הוצאנו
    מיליארדי דולרים,
  • 60:04 - 60:07
    די בצדק,
    על הנסיון להבין את הגנום האנושי,
  • 60:13 - 60:15
    ומדובר רק במין אחד: בנו.
  • 60:15 - 60:20
    והצלחנו להבין כמה יקר המידע הזה.
  • 60:22 - 60:27
    ומעולם עד כה לא הבנו
    איך הכל עובד ביחד,
  • 60:27 - 60:31
    כי לפני כן...
    אומר זאת כך:
  • 60:32 - 60:36
    בעבר, עשינו מדע
    בכך שפירקנו דברים
  • 60:36 - 60:38
    כדי לראות איך הם עובדים.
  • 60:39 - 60:45
    וזה הוביל לתגליות מופלאות,
    לרמות מופלאות של הבנה,
  • 60:45 - 60:49
    אבל הבעיה עם פירוק של דברים
    כדי לראות איך הם פועלים,
  • 60:49 - 60:52
    היא שלמרות שזה מלמד אותך
    על החלקיקים היסודיים,
  • 60:52 - 60:56
    על העקרונות היסודיים,
    כוחות היסוד שנמצאים בפעולה,
  • 60:57 - 61:00
    בכל זאת איננו באמת מבינים
    איך הדברים עובדים
  • 61:00 - 61:02
    אם איננו רואים אותם בפעולה.
  • 61:03 - 61:08
    אחד הדברים שנוצרו כתוצאה מהבנת
    עקרונות היסוד האלה,
  • 61:08 - 61:11
    הוא שהמצאנו את הדבר הזה, "מחשב".
  • 61:11 - 61:13
    ומה שנהדר במחשב הוא,
  • 61:13 - 61:19
    שלא כמו אמצעי הניתוח הקודמים,
    ויש לא מעט כאלה --
  • 61:19 - 61:22
    מוזר כמה הרבה דברים כאלה
    קשורים לזכוכית,
  • 61:22 - 61:28
    כשנתקלנו לראשונה בזכוכית,
    שהיא צורה של חול,
  • 61:29 - 61:33
    והמצאנו את העדשות
    והסתכלנו אל השמיים,
  • 61:33 - 61:37
    וכתוצאה מכך גילינו את העקרונות...
  • 61:37 - 61:42
    כשחקרנו את השמיים התחלנו לגלות
    דברים יסודיים לגבי הכבידה,
  • 61:44 - 61:49
    וגילינו גם שהיקום כנראה עשוי,
    למרבה האימה,
  • 61:49 - 61:51
    כמעט כולו מכלום.
  • 61:53 - 61:58
    אחר-כך השתמשנו בזכוכית במיקרוסקופים,
  • 61:59 - 62:04
    הסתכלנו למטה, ממש אל תוך
    העולם המוצק שסביבנו,
  • 62:05 - 62:09
    וראינו שם את חלקיקי היסוד, האטומים
  • 62:10 - 62:15
    שעשויים מפרוטונים, ניוטרונים,
    אלקטרונים שמסתובבים סביבם,
  • 62:15 - 62:20
    וגם שם גילינו שהם כנראה מורכבים
    למרבה האימה כמעט לגמרי מכלום,
  • 62:21 - 62:25
    שאפילו כשמגלים משהו,
    מסתבר שהוא בכלל לא נמצא,
  • 62:25 - 62:26
    שבכלל אין שם משהו,
  • 62:26 - 62:30
    אלא קיימת רק האפשרות
    שאולי יש שם משהו.
  • 62:32 - 62:35
    בכלל אין הרגשה שזה אמיתי
    כמו זה.
  • 62:39 - 62:42
    הדבר הבא שעשינו מחול
    היה הסיליקון,
  • 62:43 - 62:44
    כשיצרנו את המחשב.
  • 62:45 - 62:49
    וזה סוף-סוף איפשר לנו
    לחבר בין דברים
  • 62:49 - 62:50
    כדי לראות איך הם עובדים.
  • 62:51 - 62:55
    וזה איפשר לנו לראות ממש
    תהליכים בפעולה,
  • 62:55 - 62:58
    ואנו מתחילים לראות
    איך דברים פשוטים מאד
  • 62:58 - 63:02
    מובילים באופן בלתי-נמנע,
    באמצעות חזרה אחרי חזרה,
  • 63:02 - 63:07
    לתהליכים מורכבים ביותר
    שמתפתחים ומשגשגים.
  • 63:07 - 63:12
    ובעיני, אחד הדברים
    הכי מדהימים בתקופתנו
  • 63:13 - 63:15
    -- אלה מאיתנו שהיו אז ודאי זוכרים
  • 63:15 - 63:17
    כשראינו לראשונה
    אדם שמתהלך על הירח --
  • 63:17 - 63:25
    אבל לדעתי הדבר הכי דרמטי ומופלא
    שראינו בימי חיינו
  • 63:25 - 63:27
    היה היכולת לראות על צג המחשב
  • 63:27 - 63:34
    את התהליך שבו דברים
    פשוטים ופרימיטיביים ביותר,
  • 63:34 - 63:38
    תהליכים, הוראות שחזרו על עצמם
    פעמים רבות,
  • 63:39 - 63:43
    במהירות רבה מאד,
    חזרתיות של דורות של הוראות,
  • 63:43 - 63:46
    מפיקים תוצאות מורכבות ביותר.
  • 63:47 - 63:56
    כך שאנו יכולים פתאום ליצור
    מהוראות פשוטות ופרימיטיביות ביסודן,
  • 63:56 - 64:04
    אנו יכולים ליצור את התנהגות הרוח
    במנהרת רוח. מערבולת רוח.
  • 64:04 - 64:10
    אנו יכולים לראות את האור שמרצד
    בעיניו של דינוזאור דמיוני,
  • 64:11 - 64:15
    ואת כל זה אנו עושים
    בעזרת הוראות בסיסיות ופשוטות.
  • 64:16 - 64:19
    וכתוצאה מכך הצלחנו בסופו של דבר
    להבין
  • 64:20 - 64:25
    כיצד התפתחו החיים.
  • 64:25 - 64:29
    יש המון דברים
    שאיננו יודעים על החיים.
  • 64:30 - 64:32
    אבל כל מדען במדעי החיים יאמר לכם,
  • 64:33 - 64:36
    שלמרות שיש הרבה מאד
    שאיננו יודעים,
  • 64:37 - 64:40
    כבר אין מסתורין עמוק.
  • 64:40 - 64:45
    כבר אין מסתורין עמוק,
    שהרי ראינו במו-עינינו
  • 64:45 - 64:49
    איך הפשטות מניבה מורכבות.
  • 64:51 - 64:54
    כשאני אומר שאין יותר מסתורין
    זה כמו...
  • 64:57 - 65:00
    לקחת בלש מהמאה ה-19,
  • 65:00 - 65:04
    לצוות אותו עם בלש
    מסוף המאה ה-20,
  • 65:05 - 65:07
    ולהציג בפניהם תעלומה:
  • 65:08 - 65:16
    חשוד בפשע נראה יום אחד
    הולך ברחוב באמצע לונדון,
  • 65:16 - 65:19
    ולמחרת הוא נראה באיזה מדבר
    באמצע ניו-מקסיקו.
  • 65:20 - 65:22
    הבלש מהמאה ה-19 יאמר,
  • 65:23 - 65:28
    "בחיי, אין לי מושג.
    מן הסתם קרה כאן איזה קסם."
  • 65:28 - 65:33
    ולא יהיה לו מושג
    מאיפה להתחיל לפתור
  • 65:33 - 65:34
    את מה שקרה כאן.
  • 65:34 - 65:36
    הבלש מהמאה ה-20
  • 65:36 - 65:38
    אולי לא יידע לעולם
  • 65:38 - 65:42
    אם האיש הזה טס ב"בריטיש איירוויז",
    ב"יונייטד" או ב"אמריקן",
  • 65:42 - 65:45
    איפה הוא שכר רכב
    ודברים כאלה,
  • 65:45 - 65:47
    אולי הוא לא יגלה
    את הפרטים האלה,
  • 65:48 - 65:52
    אבל לא יהיה מסתורין בסיסי במה שקרה.
  • 65:53 - 65:58
    מבחינתנו, כבר אין
    שום מסתורין בסיסי בנוגע לחיים.
  • 65:59 - 66:05
    הכל הוא תהליך של
    פרצים מדהימים של מידע,
  • 66:06 - 66:08
    מידע שמעניק לנו
  • 66:08 - 66:13
    את העולם המורכב והעשיר להפליא
    שבו אנו חיים.
  • 66:13 - 66:15
    אבל במקביל לכך שגילינו את זה,
  • 66:15 - 66:20
    אנו משמידים אותו בקצב
    שאין אח ורע בהיסטוריה,
  • 66:20 - 66:25
    אלא אם ניזכר בתקופה
    שבה פגע בנו אסטרואיד.
  • 66:26 - 66:31
    אז יש איזו אירוניה איומה בכך
  • 66:31 - 66:38
    שבשלב שבו אנו יכולים
    להבין, להוקיר ולהעריך הכי טוב
  • 66:38 - 66:40
    את עושר החיים סביבנו,
  • 66:40 - 66:44
    אנו גם משמידים אותם
    בקצב גבוה יותר מאי-פעם.
  • 66:46 - 66:50
    ואנו מאבדים מינים
    בזה אחר זה אחר זה,
  • 66:50 - 66:51
    יום אחרי יום,
  • 66:51 - 66:54
    רק בגלל שאנו שורפים דברים
    בשביל להתחמם.
  • 66:55 - 66:59
    וזהו כתב-אישום חמור
    כלפי ההבנה שלנו.
  • 66:59 - 67:04
    אבל אנו עושים טעות נוספת
    כי משום-מה אנו חושבים
  • 67:04 - 67:07
    שכל זה בסדר,
    באופן יסודי כלשהו,
  • 67:08 - 67:13
    כי נראה לנו שהכל כאילו,
    "כך נגזר מראש".
  • 67:13 - 67:19
    הרשו לי להסביר לכם
    איך נקלענו לאורח החשיבה הזה,
  • 67:19 - 67:23
    כי זהו בדיוק אורח החשיבה
    שהקקפו תקוע בו.
  • 67:23 - 67:29
    כי מה שהיה מבחינת הקקפו
    אסטרטגיה מוצלחת ביותר
  • 67:29 - 67:33
    במשך דור אחרי דור
    ואלפים רבים של שנים,
  • 67:33 - 67:36
    הפך פתאום לאסטרטגיה המוטעית
    ואין לו איך לדעת את זה,
  • 67:36 - 67:39
    כי הוא פשוט ממשיך לעשות
    את מה שהצליח עד אז.
  • 67:40 - 67:43
    ואנחנו, כיוצרי כלים,
  • 67:44 - 67:47
    שלוקחים מהסביבה שלנו
    את מה שנחוץ לנו
  • 67:47 - 67:51
    כדי לבנות את מה שאנו רוצים
    וזה תמיד הצליח לנו...
  • 67:52 - 67:53
    אגיד לכם מה קרה.
  • 67:53 - 67:56
    זה כאילו שלחצנו
    על כפתור ההשהייה
  • 67:57 - 67:59
    של תהליך האבולוציה שלנו,
  • 67:59 - 68:09
    כי הקמנו סביבנו חציצה
    של רפואה, חינוך, בניינים
  • 68:09 - 68:14
    וכל הדברים האלה שמגינים עלינו
    מהלחצים האקולוגיים הנורמליים.
  • 68:15 - 68:19
    והיכולת שלנו לבנות כלים
    היא שאיפשרה לנו את זה.
  • 68:19 - 68:22
    באופן כללי, מה שמניע התמיינות
  • 68:22 - 68:27
    הוא שקבוצה קטנה של בעלי-חיים
    מתפצלת מן הגוף העיקרי
  • 68:27 - 68:31
    בגלל לחצי אוכלוסיה,
    תהפוכות גיאוגרפיות וכו'.
  • 68:31 - 68:36
    אז דמיינו קבוצה קטנה
    שמגלה לפתע שהיא נטושה
  • 68:36 - 68:38
    בסביבה קצת יותר קרה.
  • 68:38 - 68:40
    ברור לכם אז
    שבמשך מספר דורות,
  • 68:40 - 68:44
    הגנים של הפרווה העבה יותר
    יקבלו עדיפות,
  • 68:44 - 68:46
    ואם חוזרים אחרי כמה דורות,
  • 68:46 - 68:49
    מגלים שהפרווה של בעלי החיים
    עבה יותר.
  • 68:49 - 68:52
    בני האדם,
    כמי שיודעים להכין כלים,
  • 68:52 - 68:56
    כשאנו מגיעים לסביבה חדשה
    וקרה בהרבה,
  • 68:56 - 68:58
    איננו צריכים להמתין לתהליך הזה.
  • 68:58 - 69:00
    כי אנו רואים בעל-חיים
    עם פרווה עבה יותר,
  • 69:00 - 69:02
    ומחליטים לקחת אותה ממנו.
  • 69:06 - 69:09
    כלומר, לקחנו את השליטה
    על הסביבה שלנו,
  • 69:09 - 69:11
    והכל טוב ויפה,
  • 69:11 - 69:17
    אבל מחובתנו להתעלות איכשהו
    מעל לתהליך הזה,
  • 69:20 - 69:23
    להתעלות ולראות חזון נשגב יותר,
  • 69:23 - 69:26
    ולהבין מהי ההשפעה שלנו.
  • 69:27 - 69:32
    דמיינו, בבקשה, אדם קדמון,
  • 69:33 - 69:37
    ובואו נראה איך נוצר
    הלך החשיבה הזה:
  • 69:37 - 69:41
    הוא עומד וסוקר את עולמו
    בסוף היום.
  • 69:43 - 69:44
    והוא צופה בו וחושב,
  • 69:44 - 69:48
    "באיזה עולם נפלא אני נמצא.
    זה בכלל לא רע.
  • 69:49 - 69:52
    "כי אני כאן ומאחורַי ההרים,
  • 69:53 - 69:55
    "ההרים נהדרים
    כי יש בהם מערות
  • 69:55 - 69:58
    "שבהן אני יכול למצוא מחסה
  • 69:58 - 70:02
    "מפני מזג האוויר או דובים
    שבאים מידי פעם ותוקפים אותי.
  • 70:02 - 70:05
    "אז יש לי שם מחסה,
    זה נהדר.
  • 70:05 - 70:07
    "ולפני ישנו היער,
  • 70:07 - 70:10
    "והיער מלא באגוזים, גרגרים ועצים,
  • 70:10 - 70:13
    "הם מזינים אותי, זה טעים
    וזה מקיים אותי.
  • 70:13 - 70:17
    "הנה נחל זורם,
    ובנחל יש דגים,
  • 70:17 - 70:19
    "המים טעימים ואני שותה אותם,
  • 70:19 - 70:21
    "והכל מצוין.
  • 70:21 - 70:23
    "הנה הדודן שלי, אג.
  • 70:23 - 70:26
    "אג צד ממותה. יש!
  • 70:26 - 70:29
    "אג תפס ממותה!
    ממותות זה דבר נהדר!
  • 70:30 - 70:33
    "אין יותר טוב מממותות,
    כי עם ממותה,
  • 70:33 - 70:36
    "אתה יכול להתעטף בפרווה
    של ממותה,
  • 70:36 - 70:39
    "לאכול את הבשר של הממותה,
  • 70:39 - 70:43
    "ולהשתמש בעצמות של הממותה
    כדי לתפוס ממותות נוספות!
  • 70:45 - 70:48
    "העולם הזה הוא
    עולם טוב להפליא בשבילי."
  • 70:50 - 70:57
    וחלק מהדרך שבה הגענו
    לשלוט בעולמנו, בסביבתנו,
  • 70:57 - 71:00
    ולהכין כלים שמאפשרים זאת לנו,
  • 71:00 - 71:03
    היא לשאול את עצמנו
    כל הזמן שאלות לגבי זה.
  • 71:03 - 71:05
    אז האיש הזה מתחיל לשאול את עצמו.
  • 71:07 - 71:12
    "העולם הזה," הוא אומר,
    "טוב, מי... מי יצר אותו?"
  • 71:14 - 71:18
    והוא כמובן חושב ככה,
    כי הוא בעצמו יוצר דברים
  • 71:18 - 71:22
    ולכן הוא מחפש מישהו
    שיצר את העולם הזה.
  • 71:23 - 71:26
    הוא אומר, "מי יכול היה
    ליצור את העולם הזה?
  • 71:26 - 71:28
    "זה בטח מישהו שקצת דומה לי.
  • 71:29 - 71:32
    "הרבה הרבה יותר גדול. ברור...
  • 71:35 - 71:37
    "וכמובן בלתי-נראה,
  • 71:42 - 71:46
    "אבל הוא בטח ברא אותו.
    אבל למה הוא יצר אותו?"
  • 71:48 - 71:52
    אנו תמיד שואלים את עצמנו "למה",
    כי אנו מחפשים סביבנו כוונה,
  • 71:52 - 71:56
    משום שאנו תמיד עושים דברים
    שיש מאחוריהם כוונה.
  • 71:57 - 71:58
    למשל...
  • 71:59 - 72:01
    אנו מבשלים ביצה
    כדי לאכול אותה.
  • 72:03 - 72:06
    אנו מסתכלים על הסלעים
    ועל העצים,
  • 72:06 - 72:08
    ותוהים מהי הכוונה,
  • 72:08 - 72:11
    למרות שאין מאחוריהם שום כוונה,
  • 72:12 - 72:18
    וחושבים, מה היתה הכוונה
    של מי שעשה את העולם הזה.
  • 72:18 - 72:20
    וכאן נכנסת המחשבה:
  • 72:21 - 72:23
    "זה כל-כך מתאים לי,
  • 72:25 - 72:29
    "המערות והיערות,
    הנחל והממותות.
  • 72:30 - 72:32
    "הוא בטח ברא את כל זה בשבילי!
  • 72:33 - 72:36
    "לאיזו עוד מסקנה אפשר להגיע?"
  • 72:36 - 72:41
    זה כאילו שאיזו שלולית
    מתעוררת בבוקר --
  • 72:41 - 72:43
    אני יודע ששלוליות
    בדרך-כלל לא עושות את זה,
  • 72:43 - 72:45
    אבל תרשו לי,
    כסופר מדע בדיוני.
  • 72:48 - 72:51
    שלולית מתעוררת בבוקר וחושבת,
  • 72:52 - 72:55
    "באיזה עולם מעניין אני נמצאת.
  • 72:56 - 72:58
    "הוא מתאים לי בדיוק.
  • 72:59 - 73:02
    "למעשה, הוא כל-כך מתאים לי,
  • 73:02 - 73:04
    "ממש במדויק, נכון?
  • 73:11 - 73:14
    "הוא בטח נברא
    כדי שאני אהיה בו!"
  • 73:15 - 73:19
    השמש עולה והשלולית ממשיכה
    לטוות את הסיפור
  • 73:19 - 73:22
    איך שהבור הזה נועד להכיל אותה,
  • 73:22 - 73:26
    השמש זורחת והשלולית, בהדרגה,
    מתכווצת עוד ועוד ועוד,
  • 73:27 - 73:30
    וכשהשלולית חדלה מלהתקיים,
  • 73:30 - 73:33
    היא עדיין חושבת,
    עדיין לכודה ברעיון הזה
  • 73:33 - 73:35
    שהבור הזה היה קיים בשבילה.
  • 73:35 - 73:39
    ואם אנו חושבים
    שהעולם הזה קיים בשבילנו,
  • 73:40 - 73:43
    אנו נמשיך להרוס אותו
    כפי שתמיד הרסנו אותו,
  • 73:43 - 73:46
    כי אנו חושבים
    שאיננו מסוגלים לעולל כל נזק.
  • 73:48 - 73:53
    יש היום המון השערות
    כאלה ואחרות,
  • 73:53 - 73:56
    בשאלה אם יש חיים
    על כוכבי לכת אחרים.
  • 73:56 - 73:58
    קרל סאגאן, כידוע לכם,
  • 73:58 - 74:01
    היה נלהב מאד מהרעיון
    שמן הסתם יש כאלה.
  • 74:02 - 74:06
    מעצם הכמות משתמע שיש מיליארדים
    על מיליארדים על מיליארדים --
  • 74:06 - 74:08
    כפי שהוא כידוע לא אמר, בעצם --
  • 74:09 - 74:11
    -- של עולמות.
  • 74:11 - 74:16
    אז יש בהחלט סיכוי
    שיש אי-שם חיים תבוניים.
  • 74:17 - 74:21
    נשמעים כיום גם קולות אחרים,
    שטוענים שאם לוקחים בחשבון
  • 74:21 - 74:25
    את הנסיבות המיוחדות
    של כדור הארץ,
  • 74:26 - 74:29
    הרי שהן כל-כך ייחודיות
    ויוצאות-דופן,
  • 74:29 - 74:34
    שהסיכויים שיהיה משהו כזה במקום נוסף
    הם קלושים למדי.
  • 74:35 - 74:37
    במובן מסוים, זה לא חשוב.
  • 74:38 - 74:39
    כי, תחשבו על זה...
  • 74:39 - 74:42
    קארל סאגאן, לדעתי,
    אמר את זה בעצמו.
  • 74:42 - 74:43
    יש שתי אפשרויות:
  • 74:44 - 74:47
    או שיש חיים בכוכבי-לכת אחרים,
  • 74:48 - 74:51
    או שאין חיים בכוכבי-לכת אחרים.
  • 74:52 - 74:56
    שניהם רעיונות מדהימים לחלוטין!
  • 75:01 - 75:06
    אבל ישנה אפשרות ממשית
  • 75:06 - 75:09
    שלא קיים בכלל משהו
    שאפילו דומה לנו.
  • 75:11 - 75:15
    והנה אנו מתנהגים כאילו
    שכוכב הלכת הזה,
  • 75:15 - 75:19
    כדור החיים הקטן,
    המופלא לגמרי הזה,
  • 75:20 - 75:24
    הוא משהו שאנו יכולים להתעלל בו
    כמה שבא לנו.
  • 75:28 - 75:29
    אולי זה אסור לנו.
  • 75:30 - 75:34
    אולי כדאי לנו לטפל בו
    קצת יותר טוב.
  • 75:35 - 75:37
    לא למען העולם עצמו --
  • 75:38 - 75:40
    אנו מרבים לדבר גבוהה-גבוהה
    על "להציל את העולם".
  • 75:40 - 75:43
    איננו צריכים להציל את העולם.
    העולם בסדר גמור!
  • 75:43 - 75:47
    העולם עבר חמישה עידנים
    של הכחדה המונית.
  • 75:47 - 75:52
    לפני 65 מיליון שנה,
    כששביט פגע כנראה בכדור הארץ
  • 75:52 - 75:56
    היו התפרצויות געשיות נרחבות בהודו,
  • 75:57 - 75:58
    והדינוזאורים נכחדו,
  • 75:59 - 76:02
    יחד עם משהו כמו
    90% מהחיים עלי-אדמות.
  • 76:02 - 76:05
    נחזור עוד אחורה, נראה לי
    150 מיליון שנה לפני כן,
  • 76:05 - 76:11
    לאירוע הפרם-טריאס,
    עוד הכחדה עצומה, ענקית.
  • 76:11 - 76:14
    העולם עבר את זה
    כבר פעמים רבות מאד.
  • 76:14 - 76:16
    ומה שבדרך-כלל קורה,
  • 76:16 - 76:19
    מה שקורה תמיד
    אחרי כל הכחדה המונית,
  • 76:19 - 76:24
    הוא שמתפנה המון מקום,
  • 76:24 - 76:28
    וצורות חיים חדשות
    מופיעות ומשגשגות בו.
  • 76:28 - 76:34
    בדיוק כפי שהכחדת הדינוזאורים
    פינתה את הדרך עבורנו.
  • 76:35 - 76:37
    לולא אותה הכחדה,
    לא היינו כאן.
  • 76:38 - 76:41
    אז העולם בסדר גמור.
    אנו לא צריכים להציל את העולם.
  • 76:41 - 76:44
    העולם מבוגר מספיק כדי לדאוג לעצמו.
  • 76:44 - 76:50
    מה שצריך להדאיג אותנו
    הוא האם העולם שבו אנו חיים
  • 76:50 - 76:54
    יוכל לקיים אותנו בתוכו.
  • 76:55 - 76:56
    זה מה שצריך להעסיק אותנו.
  • 76:56 - 76:59
    תודה רבה לכם,
    גבירותי ורבותי.
  • 77:29 - 77:31
    וכעת, אם יש למישהו שאלה,
  • 77:31 - 77:33
    אשמח לשמוע.
  • 77:33 - 77:37
    יש כאן מיקרופונים,
    אז אני מציע שתשתמשו בהם.
  • 77:39 - 77:42
    כן, הי.
    - תודה לך. הרצאה נהדרת.
  • 77:42 - 77:47
    אמרת שעלינו להיזהר
    לבל נהרוס את כדור הארץ.
  • 77:48 - 77:50
    הצעה אחת שהועלתה בעניין זה,
  • 77:50 - 77:52
    אומרת שהסיבה לכך
    שאנו הורסים את כדור הארץ
  • 77:52 - 77:54
    היא שאיננו משלמים
    את המחיר האמיתי של דברים
  • 77:54 - 77:56
    כשאנו צורכים אותם.
  • 77:57 - 78:01
    מחיר הדלק צנח בדולרים אמיתיים
  • 78:01 - 78:03
    וכלי הרכב הולכים ונעשים
    גדולים יותר ויותר,
  • 78:03 - 78:05
    יש לנו "מכוניות מיותרות
    לאנשים אנוכיים" (SUV)
  • 78:05 - 78:08
    כך נראה לי שקוראים להן,
    "רכבי כבישטח".
  • 78:12 - 78:15
    - עלי לומר, כבריטי,
  • 78:15 - 78:17
    אנו יושבים וחושבים,
  • 78:17 - 78:20
    "האמריקנים שוב מתלוננים
    כי מחירי הדלק אצלם
  • 78:20 - 78:23
    "הגיעו כעת כמעט לרבע
    ממה שאנו משלמים."
  • 78:25 - 78:31
    - אז אני תוהה אם לדעתך
    פתרון טוב יהיה
  • 78:31 - 78:34
    אם נשלם על דברים את מחירם האמיתי,
  • 78:34 - 78:36
    אילו שילמנו עשרה דולר לגלון
  • 78:36 - 78:40
    או את המחיר האמיתי שלו
    מבחינת הפגיעה בסביבה,
  • 78:40 - 78:42
    האם זה ישנה משהו?
  • 78:43 - 78:48
    - הממ. אולי... אני...
  • 78:52 - 78:57
    יש כאן בעיה
    שאני מאד מודע לה:
  • 78:57 - 78:58
    שהיא...
  • 79:00 - 79:05
    אף על פי שאני מדבר
    מנקודת ראותו של סביבתן,
  • 79:05 - 79:07
    וזה מאד מאד חשוב לי,
  • 79:07 - 79:09
    הרי כשסוקרים את ההיסטוריה
  • 79:09 - 79:12
    של מה שאנו
    והתנועה למען הסביבה אמרנו
  • 79:12 - 79:14
    בעשר השנים האחרונות
    ובעשר השנים שלפניהן,
  • 79:14 - 79:16
    ובעשר השנים שלפני כן.
  • 79:16 - 79:20
    רוב מה שאמרנו לגבי
    מה שצריך לעשות בקשר לזה,
  • 79:20 - 79:24
    או דרך הפעולה שבה בחרנו,
    כל זה התברר כטעות.
  • 79:26 - 79:30
    אז קשה לי מאד להעמיד פנים
  • 79:30 - 79:34
    ולעמוד כאן ולומר
    שעלינו לעשות ככה או ככה.
  • 79:34 - 79:37
    כי ייתכן שאלה אינם הפתרונות הנכונים.
  • 79:38 - 79:41
    אני מודע לכך מאד, בכל הנוגע ל...
  • 79:42 - 79:43
    אם נחזור שוב לאחור
  • 79:43 - 79:49
    ונחשוב על הגנה
    על בעלי-חיים באפריקה, למשל.
  • 79:50 - 79:53
    פעם אחר פעם עשינו זאת
    לא נכון.
  • 79:55 - 79:57
    ונכון, מאמצי השימור
  • 79:57 - 80:01
    של אחת לעשר שנים
    יועילו, כמו כל דבר אחר,
  • 80:01 - 80:04
    כדי לפתור את הבעיות
    של עשר השנים שלפניהן.
  • 80:04 - 80:09
    אז זאת שאלה של חינוך עצמי מתמיד,
  • 80:09 - 80:11
    לנסות ולהטמיע את המידע,
  • 80:11 - 80:16
    לנסות לראות מהי התוצאה
    של מה שעשינו עד כה,
  • 80:16 - 80:17
    ומה אפשר ללמוד מזה.
  • 80:17 - 80:25
    וייתכן מאד שאם נחליט
    להכפיל את מחיר הדלק
  • 80:25 - 80:29
    פי עשרה או משהו כזה,
    אולי יהיה לזה אפקט ש...
  • 80:32 - 80:37
    ואולי תהיינה לכך תוצאות
    שלא התכוונו אליהן.
  • 80:38 - 80:42
    לדעתי, הכי טוב
    לרכוש ידע ללא הרף,
  • 80:42 - 80:46
    להיות הכי מודעים שנוכל
    למה שבאמת קורה,
  • 80:46 - 80:53
    אם ניצור משוב חוזר כזה,
    שיגדיר את המחיר האמיתי
  • 80:53 - 80:57
    של הנזק שאנו גורמים
    ויהיה עלינו לשלם חלק מזה,
  • 80:57 - 81:00
    הרי שאז זה יהיה
    מענה טוב מאד;
  • 81:00 - 81:02
    אבל מדאיג אותי גם
    שזאת אולי לא התשובה.
  • 81:02 - 81:06
    שזאת דרך מסובכת להגיד
    "אני לא יודע".
  • 81:14 - 81:17
    - שתי שאלות. קודם כל,
    אתה יודע איפה המגבת שלך?
  • 81:19 - 81:20
    - לא.
  • 81:21 - 81:22
    - בסדר.
  • 81:22 - 81:24
    - זאת תמיד היתה הבעיה שלי.
  • 81:25 - 81:27
    מצחיק מאד, העניין עם המגבת, כי...
  • 81:29 - 81:31
    אגלה לך מה מקורו.
  • 81:31 - 81:36
    הייתי בחופשה עם כמה אנשים
    בווילה בקורפו.
  • 81:37 - 81:39
    ובכל יום היינו הולכים לים,
  • 81:39 - 81:43
    וממש לפני שהיינו יוצאים לחוף
    היתה תמיד בעיה:
  • 81:44 - 81:48
    הבעיה היתה שדאגלס
    לא מצליח למצוא את המגבת שלו.
  • 81:50 - 81:51
    איפה המגבת שלי?
  • 81:51 - 81:55
    מתחת למיטה?
    על קצה המיטה? בתוך המיטה?
  • 81:55 - 81:58
    בחדר הרחצה?
    תלויה בחוץ על החבל?
  • 81:58 - 82:00
    היא בכביסה? איפה...?
  • 82:00 - 82:03
    יום אחרי יום לא ידעתי
    איפה לעזאזל המגבת שלי.
  • 82:04 - 82:06
    ואחרי כמה זמן התחלתי לחשוב
  • 82:06 - 82:12
    שזה בטח מאפיין מישהו
    מבולגן עמוקות.
  • 82:13 - 82:15
    אבל אז אני...
  • 82:15 - 82:18
    אני לא יודע אפילו
    אם זה היה רעיון שלי,
  • 82:18 - 82:21
    שמישהו יותר מסודר,
  • 82:22 - 82:24
    שמישהו מאורגן יותר ממני
  • 82:24 - 82:27
    הוא אדם שיודע תמיד
    איפה המגבת שלו.
  • 82:29 - 82:35
    אז כשכתבתי את
    "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", הכנסתי...
  • 82:36 - 82:39
    לעתים קרובות אתה מכניס דברים
    כי לך ברור מה פירושם.
  • 82:39 - 82:43
    וזה מעין סימן לעצמך
  • 82:43 - 82:51
    שבטיוטה הבאה עליך להכניס משהו
    שכולם יבינו אותו כמוך.
  • 82:52 - 82:53
    אבל זה נשאר ככה,
  • 82:53 - 82:57
    והסתבר שזה בהחלט
    אומר משהו גם לכולם.
  • 82:58 - 83:00
    זה עונה על שאלתך?
  • 83:00 - 83:03
    - טוב. וגם, האם אנו מתנהגים
  • 83:03 - 83:05
    כמו צאצאים של קופים
    שלמדו להשתמש במקלות
  • 83:05 - 83:08
    או כמו צאצאים של אנשים
    שמחטאים טלפונים.
  • 83:11 - 83:15
    - לדעתי, יש בגנים שלנו
    גם מזה וגם מזה, חוששני.
  • 83:22 - 83:26
    - אני בהחלט אתאבד אם אצא מכאן
    בלי לשאול אותך,
  • 83:26 - 83:28
    השאלה הזאת עלתה בדעתי
    כשחברה שלי
  • 83:28 - 83:30
    הכריחה אותי בכוח פיזי
    להרים את הספר הראשון
  • 83:30 - 83:33
    של "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה",
    ואני קראתי את המשפטים הראשונים
  • 83:33 - 83:35
    בפיסקה הראשונה,
  • 83:35 - 83:39
    "מה לכל הרוחות יש לאיש הזה
    נגד שעונים דיגיטליים?!"
  • 83:46 - 83:48
    - עלי להודות שהם השתפרו מאז...
  • 83:51 - 83:53
    ...מאז שכתבתי את הקטע הזה.
  • 83:55 - 83:59
    אבל אם תחשבי על זה,
    השעונים הדיגיטליים הראשונים, שהיו...
  • 84:02 - 84:07
    בשעון רגיל עם מחוגים
    את רואה דיאגרמת עוגה.
  • 84:07 - 84:13
    זוכרת שפעם התלהבנו מאד
    מדיאגרמות עוגה שהמחשב יצר עבורנו?
  • 84:13 - 84:16
    "אווו! דיאגרמות עוגה!"
  • 84:19 - 84:23
    אבל יחד עם זה
    שהתלהבנו נורא מדיאגרמות עוגה
  • 84:23 - 84:25
    וממה שהן תורמות להבנת העולם שלנו,
  • 84:25 - 84:28
    אמרנו, "אנו לא רוצים
    דיאגרמת עוגה על פרק היד.
  • 84:29 - 84:31
    "זאת טכנולוגיה מיושנת.
  • 84:31 - 84:32
    "לא. אנו לא רוצים משהו
  • 84:32 - 84:34
    שדי במבט אחד כדי לדעת מה השעה.
  • 84:34 - 84:39
    "אנו רוצים משהו שצריך
    ללכת לפינה חשוכה, להניח את התיק,
  • 84:39 - 84:41
    "וללחוץ על כפתור ולקרוא:
  • 84:41 - 84:44
    "רגע, השעה היא 11:43?
    מה זה אומר... אה...?
  • 84:44 - 84:46
    "כמה זמן יש עד 12:00?"
  • 84:48 - 84:50
    וזה נחשב לקידמה.
  • 84:52 - 84:55
    אבל מה שגדול בעיני
    אצל בני האדם,
  • 84:56 - 84:57
    אפילו אם אנו צוחקים על זה,
  • 84:58 - 85:03
    הוא שאנו לא רק ממציאים
    דברים חדשים, טובים יותר,
  • 85:03 - 85:05
    שעושים דברים טוב יותר.
  • 85:05 - 85:08
    אלא שדברים שעובדים בסדר גמור,
  • 85:08 - 85:10
    אפילו אותם אנו לא מסוגלים
    לעזוב בשקט,
  • 85:10 - 85:14
    וזה ההיבט הכי מקסים ומענג
    אצל בני האדם,
  • 85:14 - 85:18
    זה שאנו ממשיכים להמציא דברים
    שכבר עשינו נכון.
  • 85:20 - 85:23
    למשל, ברזי אמבטיה,
    זה הרי משהו פשוט מאד,
  • 85:23 - 85:26
    אתה מסובב - המים יוצאים.
    אתה מסובב הפוך - המים נפסקים.
  • 85:26 - 85:29
    קלטנו את זה. זה עובד.
  • 85:29 - 85:34
    אבל מדהים שאתה נכנס
    ללובי במלון או לשדה תעופה,
  • 85:34 - 85:39
    אתה הרי ניגש לכיור בחרדה מסוימת.
  • 85:39 - 85:40
    "רגע, מה...?
  • 85:46 - 85:49
    "מה צריך לעשות? לסובב משהו?
    ללחוץ על משהו? למשוך משהו?
  • 85:49 - 85:50
    "ללחוץ על זה עם הברך?
  • 85:53 - 85:55
    "אולי רק להתקרב לזה?"
  • 85:59 - 86:04
    וכשהמים מתחילים לזרום
    כי הם קלטו
  • 86:04 - 86:06
    איזו אנרגיה מהמוח שלי או משהו,
  • 86:09 - 86:12
    "עכשיו איך עוצרים את זה?
    זה בכלל תפקידי?
  • 86:12 - 86:13
    "זה יפסיק לבד?"
  • 86:18 - 86:21
    חשבתי שכבר פיענחנו את עניין הברזים.
  • 86:21 - 86:28
    אבל לדעתי נהדר שאנו ממשיכים
    להמציא את זה, למרות שזה עובד,
  • 86:28 - 86:32
    כי זאת דרך להוציא מאיתנו
    את המקסימום, נכון?
  • 86:37 - 86:41
    נראה לי שזה כל מה
    שיש לי לומר בעניין זה. תודה.
Title:
דאגלס אדאמס: תוכים, היקום וכל השאר
Description:

דאגלס אדאמס הבריטי היה מחברם של רבי-מכר והסטיריקן שיצר את "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה". בהרצאה זאת באוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה, שצולמה מעט לפני מותו, משתף אותנו אדאמס בתיאורים משעשעים של כמה מסגנונות החיים המגוחכים למראה של יצורי כדור הארץ ומפיק מהם תובנות יוצאות-דופן ביחס לעתידה של האנושות.
סדרת Voices [5/2001] [Humanities] [Show ID: 5779]
more » « less
Video Language:
English
Duration:
01:27:37

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.