Galápagos: Las Islas Que Cambiaron El Mundo - Islands That Changed The World 2/3 HD [15 Subtitles]

Series de historia natural explorando las islas Galápagos, situadas 1.000 kilómetros fuera de la costa de América del Sur.

En el siglo 16, la primera persona en la historia escrita que pisó las islas Galápagos, el obispo de Panamá, las consideró un lugar infernal. No encontró agua y dos de sus hombres y diez de sus caballos perecieron.

A través del tiempo, este archipiélago se convirtió en el inhóspito refugio de piratas y balleneros, pero a medida que más personas llegaron a las Islas Galápagos, comenzaron a verla desde una perspectiva completamente nueva.

En 1835, Charles Darwin se topo con dichas islas se convirtió en el catalizador de una revolución que transformaría nuestra comprensión de la vida en la Tierra.

Desde caza de cormoranes subactuáticos no voladores a las tortugas gigantes cortejando en el borde de un volcán activo, con una expresión en la cara oculta de Galápagos, revelando por qué es una muestra fascinante de la evolución.

Natural history series exploring the Galapagos Islands, which lie 1,000 kilometres off the coast of South America.

In the early 16th century, the first person in recorded history to set foot on Galapagos, the Bishop of Panama, deemed it a hellish place. He found no water and two of his men and ten of his horses perished.

Through time, this forbidding archipelago became the haunt of pirates and whalers, but as more people came to Galapagos, they began to see it in a whole new light.

In 1835, Charles Darwin's brush with these islands became the catalyst for a revolution that would transform our understanding of life on Earth.

From flightless cormorants hunting underwater to giant tortoises courting on the rim of an active volcano, a look at the hidden side of Galapagos, revealing why it is such a fascinating showcase for evolution.

.נוצרו באש ממעמקי האדמה

.נצלו בחום שמש התופת

ביתם של המוזרים ביצורים .שניתן לדמיין

כשבני-אדם הגיעו לכאן לראשונה

הם סברו שמצאו גיהינום .על פני כדור-הארץ

.אבל זה אינו גיהינום

.זהו כור-היתוך מלא חיים

במשך הזמן, אדם אחד ראה את האמת

ושינה הרבה יותר מאשר .נקודת מבטנו על איים אלה

.שמו היה צ'ארלס דארווין

זהו הסיפור, על הדרך בה איי הגאלאפאגוס השוכנים בדד

יצאו מאלמוניותם

.כדי לשנות את העולם לאלתר

-איים ששינו את העולם-

Shlomi D. :תרגום -=פברואר 2007=-

-Torec.net-

,הוד קדושתו" .היו לנו שישה ימים רגועים

הזרמים היו כל-כך חזקים" והסיטו אותנו מנתיבנו

עד כדי כך שב-10 במרץ" ".הגענו לאיים כלשהם

,תומאס דה ברלאנגה ,הבישוף של פנמה

.הפליג מפנמה לפרו

,אך כשהרוחות הפסיקו לנשוב

זרמים חזקים השתלטו על ספינתו .והוא נגרר ללא אבחנה ממסלולו

,בסופו של דבר .הבישוף ואנשיו הגיעו ליבשה

!אך איזו יבשה

,נראה כאילו בזמן כלשהו"

אלוהים המטיר אבנים"

".והאדמה הפכה לסיגים, חסרת-ערך"

.גם האדמה וגם יצוריה דָמוּ לַשְאוֹל

,הם חפרו באר .אך מצאו מים מלוחים יותר מהים

.שני אנשים מתו

.הם התפללו לגאולתם

הרוחות התחדשו והבישוף ואנשיו נמלטו

כדי לספר את סיפורם .על הגיהינום שעל כדור הארץ

.הם גילו את הגאלאפאגוס

כ-900 ק"מ מחופי דרום-אמריקה בדיוק על קו-המשווה

הגאלאפאגוס הם קבוצה קטנה .של תריסר או יותר איים

.לבדם באוקיאנוס השקט העצום

מזה אלף שנים חופיהם מכוסי הלבה והרי הגעש הגדולים שלהם

,ניצבו מבלי שהבחינו בהם מבלי שמופו, ללא רבב

עד שהגורל הביא את הבישוף .של פנמה לכאן לפני 500 שנה

במבט ראשון, קל לראות מדוע .הבישוף היה מזועזע מהמקום הזה

מהים הגיעו דרקונים

.איגואנות ימיות

.זוחלות על פני האדמה

,שחורות כצבע הלבה יצרו רושם של יריקה מקוללת

כשטיהרו את עצמן מהמלח .אותו שתו במי הים

,במדבר מאחור .דרקונים גדולים יותר

במשך חמישה ימים נאלץ הבישוף .לשרוד על רפידות הקקטוס

האיגואנות היבשתיות האלה אוכלות באופן אחר

הן נוגסות בינות לקוצים החדים .על-מנת להגיע לציפה העסיסית

,ובתוך הארץ היוקדת

.קיימים ענקים

.צבים כבדים כמשקל ארבעה גברים

,בתוך גופם הענק הם יכולים לצבור מספיק שומן

כדי לצעוד במשך שנה .מבלי לאכול או לשתות כלום

,כדי לשרוד כאן .נראה שאתה צריך להיות מפלצת

?או שמא עליך רק להיות שונה

ציפור, הדומה לעוף-החול .מופיעה מתוך העפר בחוף העקר הזה

.קורמורן

.אך כנפיו קטנות ומוזנחות

נראה כאילו מעולם .לא היה מסוגל לעוף

.הוא אינו יכול

אבל ישנו עולם נוסף .מתחת לגלים

האוקיאנוס שופע

וזה המקום בו הקורמורן ,חסר היכולת לעוף

מצא את דרכו לשרוד

בהחלפת התעופה למשהו מופשט

ממה שנשאר מכנפיו המכונסות אופקית כנגד גופו

רגליים רחבות תופסות פיקוד

מניעות אותו קדימה בחיפוש אחר .תמנונים, צלופחים ודגים קטנים

.נקבה בקינה

היא מכינה אותו מעשבי-ים .שזורים במומחיות למיטה נוחה

הגנה עבורה ועבור ביציה .מהלבה החדה כתער

הזכר מביא מתנה עבור בת-זוגתו

עבור הקן, וגם כדי לחזק .את הקשר ביניהם

,ללא יכולת התעופה .הציפורים הללו נטושות על האי השומם

,אך אין להן טורפים .ועל 'סף דלתם' יש את כל המזון הנדרש

עבור היצורים המוזרים שהפכו את הגאלאפאגוס לביתם

,החיים קשים .אך אינם גיהינום

אם לבישוף של פנמה היה יותר מזל .יתכן והיה רואה את הדברים אחרת

,בחודש ינואר כל שנה

זרם 'המבולד' הקר ,הגורם ליובש בגאלאפאגוס

,מתיר את אחיזתו

ומפנה את הדרך למים חמים .יותר מהצפון

,בשנים טובות .הוא מביא שינו בלתי-רגיל לאיים

.לפתע, גאלאפאגוס שונה לחלוטין מופיע

מתוך האפר, זרעים חבויים .מתעוררים לחיים

עצי פאלו סאנטו שנראו מתים .חוזרים לחיים

.משחור ולבן, לצבע

.אביב בגאלאפאגוס

.אך אפילו האביב כאן שונה

את שדות האחו הזהובים .רועות האיגואנות היבשתיות

מתענגות על השינוי הנעים .מעלי הקקטוס הבשרניים

ונקבת דבורת הנגרים הזו נמשכת גם היא אל שטף הפריחה

.מבקרת במינים רבים ושונים

.אך באופן מוזר, כמעט כולם צהובים

.היא סוג הדבורה היחיד בגאלאפאגוס

,אם היא אוהבת צהוב .אין טעם לפרח להיות משהו אחר

הגשם הוציא החוצה גם ציפורים קטנות .ומכל עבר נשמעת שירתם

הפרוש הזכר הזה מנסה לפתות נקבה .לבוא ולבחון את קינו

הבנוי בקפידה תחת הגנתו .של קקטוס דוקרני

.היא אוהבת אותו ומתמקמת

אולם אפילו הציפורים פשוטות .המראה האלה יוצאות מן הכלל

על העצים, על הקרקע

במקומות בהם תצפה למצוא ,ציפורים מסוג אחר

.כאן שולט מין אחד

.כולן כאן פרושים

,בגאלאפאגוס קיימים 13 מינים של הפרוש

התופסים את מקומן .של ציפורים אחרות

המפתח הוא סוג מקור שונה .לכל ציפור

עבה יותר, חזק יותר, לפיצוח זרעים

.ארוך וחד לפרחים

עדין ומחודד, לעקירה בכוח של .יצורים זעירים המסתתרים בסדקי הסלע

.ישנו אפילו פרוש נקרי

אך ללא לשון נקר, הוא אינו יכול .להגיע לזחלים הטמונים עמוק במחילתם

לכן הוא משתמש בכל שנינותו .להשיג את מה שהוא רוצה

,הוא שובר ענף קטן

.כלי בדיקה

.לא מתאים בדיוק

.כן, זה מתאים

.כלי נוסף, למחילה נוספת

.זחל שמן נוסף

יש עוד יותר בעולם הזה .ממה שהעין קולטת במבט ראשון

במשך שנים רבות, הצד הבהיר הזה .של הגאלאפאגוס נשאר חבוי לחלוטין

,מקולל בפי בישוף פנמה .ללא שם, ומבלי שאף אחד בא לכאן

מאידך, אף אחד לא היה בטוח .שהאיים קיימים

,זרמים משתנים,ערפל כמו רוחות-רפאים

.פעם רואים אותם, ופעם לא

במחשבותיהם של הספנים "הגאלאפאגוס היו: "לאס אנקנטאדאס

.מכושפים

,ואז, בשלהי 1500 .מישהו שם אותם על המפה

.רק 12 סימנים גסים ושם

."איסלאס דה גאלאפאגוס"

.איי הצבים

שימו אותם על מפה .והם הופכים מציאותיים

.הראשונים שהגיעו היו שודדי-ים

גאלאפגוס היוו את הבסיס המושלם

לפשיטות על הספינות הספרדיות .הנושאות על סיפונן זהב מדרום-אמריקה

אבל פיראטיות אינה דבר חדש .בגאלאפאגוס

,ציפורי פריגאטה .מחפשות ביזה

בצוקים אלה נמצאים הקינים .של מאות אלפי עופות-ים

עם תנועה רבה כל-כך, לא יעבור .זמן רב עד שמשהו יסתבך בצרות

.יסעור הסערות

אולם פריגאטה אחרת .מופיעה כהרף-עין

.ונוספת

.שניים ,שלושה צעירים לבני ראש

,הם מציקים לנקבה השחורה

מאלצים אותה להשליך .את היסעור

,לפריגאטות יש מוניטין מפחיד .אך לא כל הסיכויים נוקפים לטובתם

אם הן תיפולנה לים, כנפיהן הארוכות .עלולות להיות רוויות-מים באופן קריטי

,בכל הסתערות .הן מסתכנות בטביעה

במושבה, הזכרים מנפחים את .כיס גרונם האדום הבלתי-רגיל

הם מנסים להיות מפתים מאוד .לנקבות החולפות מעל ראשיהם

.הוא השיג אחת

היא מתיישבת במהרה .ומתחילה לארגן את קינו

.הוא משגיח עליה בזהירות רבה

.אחרי הכול, הוא מוקף שודדים

זכר אחר מנסה לפלס .את דרכו בכוח פנימה

.כעת היא מצטרפת

היא כבר ביצעה את הבחירה שלה .ומסייעת לגרש את האורח החדש מכאן

.בן-זוגה אינו מבזבז יותר זמן

,ושהכול מסתיים .היא זוכה למנוחה על כרית נוחה

חבוי הרחק משאר העולם, זהו מקום .שמאפשר לשודדים למצוא שלווה

הגל הבא של אנשים שבאו לגאלאפאגוס ,לא כדי לבזוז את הספינות החולפות

.אלא בגלל העושר של האיים עצמם

,במערב המרוחק

"זרם המצולות "קרומוול מתנגש בגוש האיים ועולה מעלה

.מביא עימו חומרי הזנה ממעמקי המצולות

אלו הם הימים העשירים ביותר .באזור קו-המשווה

אולם לא הדגים היו הסיבה .שמשכה את בני-האדם למים אלה

.לווייתן משונן (נקרא גם לווייתן הזרע)

הם צוללים לעומק 1,000 מטר .כדי לצוד דיונונים

כל-כך עמוק שאפילו השמש המשוונית .נעלמת לחלוטין

כך שהם מוצאים את מזונם .באמצעות איתורן תהודה

.היום, הם מוגנים

.אנו רואים בהם ענקים יפיפיים

.אך עד לא מזמן התמונה הייתה שונה

.הם היו מפלצות שנקטלו עבור רווח

זו הייתה הבהל לשמן הלווייתנים ומעשיות על קרבות עם לווייתני המצולות

שהסבה לגאלאפאגוס את .תשומת-הלב מצד העולם כולו

אך לא היו אלה רק הלווייתנים .ששילמו את מחיר התגלית

היה דבר אחד ששודדי-ים וציידי לווייתנים רצו כולם

.מזון טרי

השומן העשיר, מימדיהם העצומים, הפכו .את הצבים למזון מזווה הספינה המושלם

,במשך 200 שנה .יותר מ-200 אלף נגזלו

,בכמה איים .הצבים הושמדו לחלוטין

,אך מהטרגדיה הזו .צמח גם משהו טוב

כלל שיותר אנשים הגיעו לגאלאפאגוס

.התגלתה תמונה ברורה יותר על האיים

.כל אי זכה לשם

.חלקים מסוימים עדיין נחשבו שטניים

אך אחרים בעלי מקומות מחסה ואפשרות עגינה או עם עצים בודדים

.היוו תחזוקה עץ חיונית לספינות

,למרות היותם מכושפים עדיין ,האיים הפכו לצורות שניתן לזהותן

.והוגדרו בצורה מדויקת יותר במפות

.זו הייתה תחילת הדרך להבנתם

כשהספינה "ביגל" של הוד מלכותו

הגיעה לגאלאפאגוס ,ב-15 בספטמבר 1895

זו הייתה עצירה אחרונה .לפני המסע הארוך הביתה

היא מיפתה את חוף דרום אמריקה .במשך יותר מ-3 שנים

יש לה כעת 5 שבועות

להכין מפה חדשה ועדכנית .של נקודות קטנות מרוחקות אלה

.אך זה היה יותר מסתם איתור יבשה

.זה היה השינוי בנתיב ההיסטוריה

על סיפונה היה חוקר הטבע .צ'ארלס דארווין

לא החכם, דארווין אפור הזקן ,שאנו מכירים היטב

אלא הצעיר, המושפע בקלות .והוא רק בן 26

בתחילה, הוא ראה את המקום .כמו אלה שראו אותו לפניו

.שום דבר לא יכול להיות פחות מושך" שום דבר אחר לא יכול להיות כה קשה ונורא

הסלעים השחורים לוהטים" ע"י קרני השמש האנכית

נותנים לאוויר תחושת מחנק מעיקה"

".כמו תנור"

אך במהרה הוא החל .לראות דברים נוספים

,הקרקע הקיצונית עליה פסע .יצרה את הרושם שרק אתמול התגבשה

,נראה כאילו הים" ".התאבן, ברגעיו הסוערים ביותר

,"על ה"ביגל ראשו היה טרוד

בספר חדש ושנוי במחלוקת שנקרא עקרונות חקר הגיאולוגיה

ובו תיאר כיתד העולם הגשמי ,משתנה באופן קבוע

.ומעוצב על-ידי כוחות הטבע

וכמה שבועות לפני-כן בדרום אמריקה .הוא נקלע לרעידת אדמה

מלא השראה ממה שקרה וחווה

,ומשולהב ממחשבות פורות וצעירות

הוא פקח את עיניו .לגאלאפאגוס שונה לחלוטין

,כשאחרים ראו את המקום כשטני קדמוני ושאינו ניתן לשינוי

צ'ארלס דארווין ראה .יבשה חדשה לחלוטין

,שנוצרה זה עתה ממצולות האוקיאנוס ,על-ידי כוחות שעדיין פעילים מאוד היום

.ממש מתחתיו

.הוא צדק

,במערב, ממש מתחת לאי פרננדינה .קיימת נקודה געשית חמה

,כאן, באופן קבוע .איים נוצרים

,אולם מה שהוא לא ראה ,זה שבכל פעם שאי נוצר

הוא גורם למותה של הנקודה החמה ,על הלוחות האוקיאניים המשתנים

.כאילו משונעים על מסוע

,הם נעים לאיטם .כמה סנטימטרים בכל שנה

,אך במונחים גיאולוגיים .זה מהיר בצורה מדהימה

מאז שדארווין ראה אותם, הם נעו .הם נעו כ-10 מטרים דרומית-מזרחית

כשספינת הוד מלכותו "ביגל" שטה ,באופן שיטתי דרך הארכיפלג

לדארווין לא היה שמץ של מושג שהאיים אותם הם ממפים היו בתזוזה

.או עד כמה חשובה הייתה תזוזה זו

,כשהאיים מתחילים במסעם .הם משתנים

.והאש היוקדת שבהם פוחתת

,חלקם הופכים ירוקים .אחרים לשטוחים ויבשים

כל אחד מהם אף נושא עימו שילוב של מספר זרמים ימיים

.וזוכה לקבל אקלים שונה במקצת

התוצאה המתקבלת בסופו של דבר .היא שכל אי מקבל אופי משלו

אחד מהאיים המבודדים ביותר שהביגל .חולפת על פניו הוא גם היוצא-דופן ביניהם

-בצפון-מזרח המרוחק .חנובסה

.מבודד, עקר, עטוי לבה

.ובית למיליון עופות-ים

הציפורים תרות אחר מזון .הרחק באוקיאנוס השקט

,אך כל יום ,לאחר שחוו את התקפות הפריגאטות

,הן חוזרות לסלעים המוכים האלה .לקינים שלהם

,מאחורי הצוק

הסוג הנכון בדיוק של לבה התקרר ובדיוק בדרך הנכונה

ליצור מבוך של מחילות זעירות וסדקים

,ובגודל המתאים .ליסעורי הסערות הגאלאפאגיים

אף אחד לא יודע כיצד הם ,מוצאים איזה סדק שלהם

,אך מיד כשהם נוחתים על הקרקע הם פונים כנגד כיוון הרוח

כך שחשבו שהם מריחים .את דרכם הביתה

,בכל דרך בה הם מוצאים את ביתם .זהו נס

ממרכז האוקיאנוס השקט .לביצה זעירה יחידה

אולם בדיוק כעת .הם פגיעים ביותר

.ינשוף קצר-אוזניים

.היסעורים מהירים מדי באוויר

והינשוף גדול מדי לעקוב אחריהם .עמוק לתוך מחילותיהם הזעירות

לכן הסיכוי הטוב ביותר הוא לחטוף .ציפור בזמן כניסתה או יציאתה

ראשית, הוא משתמש בראייתו החדה .כדי לאתר כניסה למחילה פעילה

הוא לא מנסה להשיג יסעור מיד .אלא ממקם את עצמו פשוט בחוץ

,הוא זוחל קרוב יותר .יותר חתול מאשר ינשוף

.הוא מקשיב

.הוא מתחמק

.אך היסעור המום

הינשוף צופה בו מנסה לחזור .אל מתחת לפני הקרקע

.ינשוף שני מביט .הוא מהווה אתגר

.הוא יצטרך לצוד לעצמו

הוא יכול לדחוק את עצמו .לכניסה של אחת המנהרות

כעת הוא ימתין ליסעורי הסערה .שייכנסו פנימה

ישנם ינשופים קצרי-אוזניים .גם באיים אחרים

,אך רק בחנובסה .הם למדו לצוד בדרך זו

ונראה שלכל אי על המפה .יש סיפור מוזר באותו אופן לספר

זה לא מפתיע שהגאלאפאגוס .נקראו על שם הענקים המגושמים האלה

שריונם הגדול והמקומר .דומה בדיוק לאי בו הם שוכנים

האיים האלה גבוהים מספיק כדי .לקבל גשם, ובמפתיע, במידה רבה

כאן, השריון המעוגל מותאם

לתנועה בכבדות בינות לשיחים .מבלי להיתקל במכשול

אולם, באיים נמוכים אחרים .כמעט ואין גשם

.וכאן הצבים נראים שונה מאוד

יש להם שריון שבחזיתו קשת מקומרת

הנראית בדיוק כמו אוכף ספרדי .או בספרדית- גאלאפאגו

האיים נקראו למעשה .על שם צבים אלה

,כאן, יש כה מעט מזון על הקרקע

שהם צריכים למתוח את צווארם כדי .להגיע כמה שיותר לצמחים עסיסיים

הקשת המקומרת בשריונם .מאפשרת להם את המתיחה הייחודית

,באיים שונים .חיי הגאלאפאגוס פונים לנתיבים שונים

.עד עתה, דארווין לא היה מודע לכך

אך כש"ביגל" דילגה בין אי למשנהו .הוא ניצל כל הזדמנות לעלות לחוף

,על האי פלוריאנה הוא נפגש על החוף במפרץ הדואר

עם המושל שהיה ראשון .המתיישבים מעולם בגאלאפאגוס

.אנגלי בשם לואסון

סיפוריו של לואסון על החיים המוזרים בגאלאפאגוס

עודדו את דארווין .להיכנס עמוק ללב האיים

,ולכל מקום שהלך .הוא אסף דברים

,הוא ראה את הצבים .רק את אלה בעלי השריון המקומר

.אך לא גילה את סודם

הוא ראה את הציפורים בעלות המקור השונה .אך לא ניחש שכולן ממשפחת הפרושים

,הוא קרא לאחד שחורת-הזקן .ולאחר גדרון

,והייתה גם ציפור אחרת .הציפור החקיינית

הוא ראה אותן בצפון אמריקה .אך אלה היו שונות במידה מסוימת

לעת עתה, לא היה לו מושג .עד כמה השוני הזה חשוב

ככל שדארווין נכנס פנימה יותר ,ללב ליבם של האיים

הוא מצא צד בגאלאפאגוס .ששום חוקר-טבע לא ראה לפני כן

באזור ההררי של פלוריאנה וסנטיאגו .הוא מצא יערות קסומים

וכשהוא מלא רשמים מהאתרים .בהם ביקר, הוא מצא מים טריים

המים הטריים היחידים .במרחק 900 ק"מ

ברווזים המשתכשכים במים .ממש כמו בפארק

.צבים מתפלשים בבוץ הגעשי הסמיך

פריגאטות המגיעות מהעולם .הקשה בחוץ על מנת לשתות

,זהו לא גיהינום עלי-אדמות .אלא גן-העדן

דארווין שאל את עצמו את השאלה המתבקשת

מדוע איים קטנים אלה בורכו ?בכאלה חיים מוזרים וייחודיים

,אך במרחק נשימה אחת מחשיפת התשובות

,דארווין נלקח משם .ולעולם לא חזר שוב

בשקיעה, 20 באוקטובר 1835

ה"ביגל" הרימה מפרשים לטאהיטי .ומשם הביתה

.אך לא הכול אבד

.האיים הקסומים הטילו את כישופם

תוך זמן קצר מעזיבתו של דארווין .את האי, הוא החל לראות את האמת

כשהוא מעביר שעות ארוכות בים .במיון וסיווג האוספים שלו

דוגמא מייצגת אחת .צדה את עינו

,לא צבים, לא פרושים .אלא ציפור חקיינית

ברשותי דוגמא מייצגת" .מארבעה איים שונים

בשני איים, הן נראות זהות" .אך בשניים אחרים, הן שונות

".בכל אי, נמצא סוג אחר ייחודי"

,באיים שונים ,עם תצפית אחד לשני

ישנם סוגים שונים .של הציפור החקיינית

,בעלות נוצות שונות במקצת .וכמו הפרושים, מקורים שונים, במידת מה

דארווין נזכר במשהו שהמושל לואסון .סיפר לו על צבים

הוא טען שהוא יכול לומר מאיזה אי מגיע כל צב

.רק לפי צורת שריונו

.איים שונים, צבים שונים

.אותו הדבר

הוא ראה מנוף הגאלאפאגוס הדרמטי

.שהאיים השתנו בקביעות

האם דברים חיים יכולים ?גם הם להשתנות

.הוא החל להביט לאחור בזמן

,דמיינתי לעצמי שהובאתי קרוב" ".לא פחות ולא יותר, למעשה הבריאה

הוא ראה שהגאלאפאגוס ,נוצרו באש

.מחוטאת, ממעמקי האוקיאנוס

שהחיים התפתחו אחר-כך .מכול כיוון

,בבידוד של הגאלאפאגוס

.ונוסף על כך, בבידוד שבין אי לאי

,הם השתנו, מאחד לתוך האחר

דארווין העיף מבט חטוף קצר .על הסוד הגדול של הגאלאפאגוס

,צמחים חדשים, בעלי-חיים חדשים .חיים חדשים נוצרו ע"י האיים עצמם

הוא חיפש את אותם הדפוסים .במינים אחרים

יום אחד, הפרושים הקטנים .ייקראו על שמו

בכל אופן, ברשותו האוסף הטוב ביותר שנאסף עד כה

.עם כל המגוון של המקורים השונים

הוא לא חשב לתייג .מאיזה אי הם הגיעו

,לכן, לעת עתה .הם לא יוכלו לסייע

,ובאשר לצבים ,"כ-45 בוגרים הועמסו על סיפון ה"ביגל

.אך כל אחד מהם נאכל

,שריוניהם הושלכו מעבר לסיפון .אבודים לאלתר

,ללא יכולת לחזור דארווין לעולם לא ידע

את הסיפור האמיתי על .מקור הפרושים ושריון הצבים

,ובאשר לציפור החקיינית .הוא ראה מזווית עיניו את ההתפתחות

בשנת 1859, 24 שנים לאחר ,שעזב את הגאלאפאגוס

מוצא המינים של צ'ארלס דארווין .פורסם לבסוף

.זה שינה את העולם לאלתר

,ועד סוף ימיו ,הוא שמר תמיד על דבר ודאי אחד

שהאיים הבודדים בגאלאפאגוס .היו המקור לכל השקפותיו

.המקור של מקור המינים

צבים ענקיים, כל-כך הרשימו את הספנים .הקדמונים שהם קראו לאיים על שמם

"בשרם השומני "תידלק .את שודדי-הים הבוזזים

בשריוניהם הרמז לתעלומה .הגדולה על פני כדור-הארץ

.אולם, עבור הצבים, החיים פשוטים

הגשמים האחרונים משכו אותם .לאחו הירוק בפסגה של הר-הגעש אלסדו

,לא רק בגלל שדה המרעה השופע .אלא גם להתרבות

.הוא מנסה לפתותה

.כל דבר בזמנו

,הפולחן העתיק הזה ,אולי יזכיר לנו בקביעות

,וזה לא יהיה רחוק מהאמת

שלצאצאים של צבים אלה אולי יהיה שריון שונה במקצת

שייתן להם סיכוי טוב יותר .להישרד על האי שלהם

אפילו בעלי-חיים אלה הנעים כ"כ .לאט וחיים שנים כה רבות, משתנים

מאז שבני-אדם הגיעו לאיים אלה לראשונה .ההבנה שלנו לגביהם השתנתה גם היא

.הגאלאפאגוס אינו גיהינום עלי אדמות

אלא תצוגה חיה ונמרצת .של התפתחות החיים

כאן, בעולם קטן בתוך עצמו"

נראה שהובאנו הכי קרוב" ,לעובדה החשובה

תעלומת כל התעלומות"

ההופעה הראשונה של חיים" "על הכוכב הזה

Shlomi D. :תרגום -=פברואר 2007=-

,בפרק הבא

נחקור כיצד החיים בגאלאפאגוס הונעו ע"י איתני הטבע

.בעבר, בהווה ובעתיד