כיצד נבחרת הכדורגל לעיוורים של ארגנטינה הפכה לאלופה.
-
0:02 - 0:04פתחתי לאדם עיוור את הראש.
-
0:05 - 0:10לא גרמתי לו לחשוב או להרהר --
פיצחתי לו את הראש פשוטו כמשמעו -
0:10 - 0:12הלכנו כשהוא שעון על כתפי
-
0:12 - 0:15תכננתי לא נכון כמה רווח היה ביננו,
-
0:15 - 0:18והיפלתי אותו לתוך שער.
-
0:18 - 0:19(צחוק)
-
0:19 - 0:21חמישה תפרים על המצח שלו.
-
0:22 - 0:25באותו רגע, הרגשתי כמו המורה
הגרוע ביותר בעולם. -
0:25 - 0:27ממש לא ידעתי איך להתנצל.
-
0:28 - 0:34למרבה המזל, אל פולגה הוא מאותם אנשים
שלוקחים דברים די טוב. -
0:34 - 0:36ועד היום הוא אומר
-
0:36 - 0:40שהייתי המאמן שהשאיר את החותם החשוב ביותר
על הקריירה שלו. -
0:40 - 0:41(צחוק)
-
0:41 - 0:45האמת היא שכשהתחלתי לעבוד במוסד לעיוורים,
-
0:45 - 0:47הפליאו אותי הרבה דברים.
-
0:47 - 0:51הרבה דברים שהם עשו, ושמעולם לא דמיינתי שהם
יכלו לעשות: -
0:51 - 0:56הם שחו, התעמלו, שיחקו בקלפים.
הם שתו תה מאטה, -
0:56 - 0:58ויכלו למזוג אותו מבלי לגרום לעצמם כוויה.
-
0:58 - 1:02אבל כשראיתי אותם משחקים כדורגל,
זה היה מדהים. -
1:02 - 1:07היה להם מגרש עפר, עם 2 שערים חלודים
ורשתות קרועות. -
1:07 - 1:10והעיוורים מהמכון שיחקו שם,
-
1:10 - 1:13ממש כפי שאני שיחקתי במגרש ליד ביתי.
-
1:13 - 1:15אבל שם הם שיחקו מבלי לראות.
-
1:16 - 1:19הכדור השמיע צליל אז הם יכלו לאתר אותו.
-
1:19 - 1:24היה להם מדריך מאחורי השער של הקבוצה היריבה
כדי לדעת היכן לבעוט את הכדור. -
1:24 - 1:26והם חבשו מסכה.
-
1:26 - 1:28היו כמה בחורים שיכלו עדיין לראות מעט.
-
1:28 - 1:32וכדי שיהיו כולם שווים הם חבשו מסיכה זו.
-
1:32 - 1:35כשהייתי פחות או יותר נינוח איתם
-
1:35 - 1:40ביקשתי מסיכה לעצמי,
חבשתי אותה וניסיתי לשחק. -
1:40 - 1:42שיחקתי כדורגל כל חיי.
-
1:42 - 1:44וזה מה שעשה את זה יותר מדהים.
-
1:44 - 1:47בתוך שתי שניות לא ידעתי איפוא אני עומד.
-
1:50 - 1:52למעשה למדתי חינוך גופני
-
1:52 - 1:54כי אהבתי ביצוע ברמה גבוהה.
-
1:54 - 1:56התחלתי לעבוד שם במקרה.
-
1:56 - 1:59העבודה האחרת שלי הייתה עם נבחרת החתירה
של ארגנטינה. -
1:59 - 2:01והרגשתי שזה היה הדבר שלי.
-
2:01 - 2:03כאן הכל היה קשה שבעתיים.
-
2:03 - 2:07לעולם לא אשכח את היום הראשון
בו עשיתי חימום עם הקבוצה. -
2:07 - 2:12והעמדתי אותם לפני כפי שנהגתי
לעשות זאת עם נבחרת החתירה -- -
2:12 - 2:14ואמרתי, טוב "כולם להתכופף."
-
2:14 - 2:16עשיתי זאת (וכרעתי)
-
2:16 - 2:19כשהרמתי את מבטי, 2 ישבו, 3 שכבו,
ואחרים כרעו. -
2:19 - 2:21(צחוק)
-
2:21 - 2:25איך יכולתי לעשות כאן את אותם הדברים
שעשיתי שם? -
2:27 - 2:28זה עלה לי הרבה.
-
2:28 - 2:32התחלתי מחפש אחר כלים ללמוד מהם,
-
2:32 - 2:34ממורים שעבדו כבר איתם.
-
2:34 - 2:39למדתי שלא ניתן להסביר משחק על לוח
כפי שעושה מאמן, -
2:39 - 2:43אבל יכולתי להשתמש במגש פלסטיק
ובכמה פקקי בקבוקים -
2:43 - 2:44בדרך של מגע.
-
2:45 - 2:48למדתי שהם גם יכלו לרוץ על מסלול
-
2:48 - 2:51אם רצתי איתם כשהם מחזיקים בחבל
-
2:51 - 2:54
אז התחלנו לחפש מתנדבים שיעזרו
לנו לרוץ איתם. -
2:54 - 3:01ונהניתי מזה. ומצאתי מטרה ומשמעות בפעילות.
-
3:02 - 3:06זה היה קשה, בהתחלה זה היה לא נוח,
אבל החלטתי להתגבר על אי נוחות זו. -
3:06 - 3:10והגיע רגע, שזו הפכה להיות
המשרה הכי מדהימה שהיתה לי אי פעם. -
3:11 - 3:13אני חושב שזה היה הזמן ששאלתי את עצמי,
-
3:13 - 3:16מדוע שלא נוכל אנחנו להיות קבוצה בעלת
ביצועים גבוהים עם העיוורים? -
3:16 - 3:19נבחרת בעלת ביצועים גבוהים?
-
3:19 - 3:23כמובן, דבר אחד היה חסר:
היה עלי למצוא מה הם רצו, -
3:23 - 3:26הגיבורים האמתיים של הסיפור הזה.
-
3:27 - 3:30שלוש שעות של אימון במשחק כדורגל
על המגרש ההוא, לא יספיקו. -
3:32 - 3:34יהיה עלינו לאמן באופן שונה.
-
3:34 - 3:39התחלנו לאמן חזק יותר,
והתוצאות היו מצוינות: הם ביקשו יותר. -
3:39 - 3:44הגעתי להבנה, שהם, גם תהו מדוע הם
לא יוכלו להגיע לרמת ביצועים גבוהה. -
3:45 - 3:49כשהרגשנו מוכנים, היקשנו בדלתות של CENARD.
-
3:49 - 3:53המרכז הלאומי לספורט ברמת ביצועים גבוהה שיש
לנו כאן במדינה. -
3:53 - 3:58היה לנו מאוד קשה לדרום להם להפתח אלינו
אבל היה לנו קשה הרבה יותר -
3:58 - 4:03לגרום לספורטאים האחרים שכבר מתאמנים שם
לראות בנו עמיתים.. -
4:03 - 4:07למעשה, הם איפשרו לנו להשתמש במגרש
רק כאשר שום נבחרת אחרת לא השתמשה בו. -
4:07 - 4:12והיינו מוכרים כ "העיוורים."לא כולם
ידעו בדיוק מה עשינו שם. -
4:14 - 4:18מונדיאל 2006 היווה נקודת מפנה
בהיסטוריה של הקבוצה. -
4:18 - 4:21זו היתה הפעם הראשונה שהוא התקיים
בבואנוס איירס. -
4:21 - 4:24וזו היתה ההזדמנות שלנו להראות לכולם
-
4:24 - 4:27מה שעשינו כל אותו זמן.
-
4:27 - 4:31היגענו לגמר, התעצמנו כנבחרת.
-
4:31 - 4:34משחק הגמר היה נגד ברזיל.
-
4:34 - 4:37זו היתה הנבחרת הכי טובה בטורניר.
-
4:37 - 4:39הם ניצחו כל נבחרת באופן סוחף.
-
4:40 - 4:45בקושי מישהו האמין שנוכל לנצח
את המשחק הזה. -
4:46 - 4:48בקושי מישהו - מלבדנו.
-
4:49 - 4:52בריכוז בחדר ההלבשה,
-
4:52 - 4:56בכל אימוני החימום שקדמו למשחק,
היה ריח של ניצחון. -
4:58 - 5:00אני נשבע שריח זה קיים.
-
5:00 - 5:03הרחתי אותו פעמים אחדות עם הקבוצה.
-
5:03 - 5:07אבל אני זוכר אותו במיוחד,
ביום שקדם למשחק הגמר. -
5:07 - 5:10איגוד הכדורגל הארגנטיני
פתח בפנינו את דלתותיו -
5:10 - 5:14אנחנו התאמנו ב EFA,
היכן שוורון, היגואין ומסי התאמנו. -
5:14 - 5:20לראשונה, הרגשנו כמו נבחרת לאומית של ממש.
-
5:20 - 5:24במהלך שיחה על אסטרטגיות,
בשבע וחצי בערב שקדם המשחק, -
5:25 - 5:27היינו בטרקלין
-
5:27 - 5:30ומלצר מקיש בדלת וקוטע את השיחה שלנו.
-
5:30 - 5:35כדי להציע שנלך לכנסייה.
הוא בא להזמין אותנו לכנסייה, -
5:35 - 5:39ניסיתי להיפטר ממנו ואמרתי שהזמן לא מתאים.
-
5:39 - 5:42שנשאיר את זה ליום אחר.
-
5:42 - 5:48הוא המשיך להתעקש, וביקש שארשה לו
לקחת את הבחורים לכנסייה, -
5:48 - 5:51כי באותו יום יהיה שם כומר שמחולל ניסים.
-
5:53 - 5:56שאלתי אותו בחשש כלשהו,
לאילו ניסים הוא מתכוון, -
5:56 - 6:00והוא השיב בנונשלנטיות.
"מאמן, תן לי לקחת את הנבחרת לכנסייה, -
6:00 - 6:04אני ערב לכך שמחציתם יראו כשנשוב."
-
6:05 - 6:06(צחוק)
-
6:09 - 6:13אחדים מהבחורים צחקו, אבל תארו לכם
שכעיוורים מישהו אומר לכם דבר כזה. -
6:13 - 6:17לא ידעתי מה להשיב,
לא אמרתי כלום, זו הייתה שתיקה מביכה. -
6:17 - 6:22לא רציתי לגרום לו להרגיש רע,
כי הוא באמת האמין שזה יוכל לקרות. -
6:22 - 6:26אחד השחקנים הציל אותי,
כשהוא קם ואמר לו בביטחון: -
6:26 - 6:31"חואן, גונזה כבר אמר לך שזה לא הזמן הכי
מתאים ללכת לכנסייה. -
6:31 - 6:35חוץ מזה, הרשה לי להבהיר: אם נלך לכנסייה,
-
6:35 - 6:38וכשנשוב כשאני אחד מהמחצית שרואים,
-
6:38 - 6:41אני אכה אותך כל כך חזק
אם לא אוכל לשחק מחר." -
6:41 - 6:42(צחוק)
-
6:42 - 6:44(תשואות)
-
6:53 - 6:59חואן עזב, כשהוא צוחק בהשלמה,
והמשכנו עם השיחה שקודמת למשחק. -
7:00 - 7:02ובאותו לילה כשהלכתי לישון,
-
7:02 - 7:06
התחלתי לחלום על המשחק של מחר, -
7:06 - 7:09כשאני מדמיין מה יוכל לקרות, איך נשחק.
-
7:09 - 7:13וזה היה כשהבחנתי בריח של ניצחון
שהזכרתי אותו מקודם. -
7:13 - 7:16וזה משום שבאותו רגע, חשבתי:
שאם לשאר השחקנים -
7:16 - 7:20היתה תשוקה לשחק כמו לדייגו,
לשחק במשחק הזה -
7:21 - 7:22אין מצב שלא ננצח.
-
7:24 - 7:26מחר הולך להיות נהדר.
-
7:26 - 7:28התעוררנו ב 9 בבוקר,
-
7:28 - 7:32המשחק היה ב 7 בערב.
והיינו כבר מלאי תשוקה לשחק -
7:32 - 7:37עזבנו את AFA, והרכב היה מלא בדגלים
-
7:37 - 7:38שאנשים נתנו לנו.
-
7:39 - 7:41דיברנו על המשחק,
-
7:41 - 7:44ושמענו אנשים צופרים ומריעים:
-
7:44 - 7:47"קדימה מורסיאלגוס! היום זה היום!
האתגר הסופי!" -
7:47 - 7:51הבחורים שאלו, "מכירים אותנו?
יודעים שאנו משחקים?" -
7:51 - 7:54אנשים אחדים שעקבו אחרי הרכב
ל CENARD. -
7:55 - 7:59הגענו ומצאנו סצנה מדהימה.
-
7:59 - 8:02במסדרון מחדר ההלבשה למגרש,
-
8:02 - 8:07הלכתי עם סילביו,
שנשען על כתפי, כדי שאנחה אותו. -
8:07 - 8:11למרבה המזל לא היו שערים לאורך הדרך.
-
8:11 - 8:12כשהגענו למגרש,
-
8:12 - 8:16הוא שאל אותי על הכל.
הוא לא רצה להחמיץ שום פרט. -
8:16 - 8:20הוא אמר, "ספר לי מה אתה רואה,
מי מכה בתופים." -
8:20 - 8:24ניסיתי להסביר מה מתרחש בפרוטרוט.
-
8:24 - 8:28אמרתי לו, "היציעים עמוסים,
הרבה אנשים לא יצליחו להיכנס פנימה, -
8:28 - 8:31המגרש היה מלא בבלונים בכחול ולבן,
-
8:31 - 8:35הם מניפים דגל ארגנטינה ענק
שמכסה את כל היציע..." -
8:35 - 8:38לפתע, הוא קוטע אותי ואומר,
-
8:38 - 8:41"תבדוק אם אתה רואה דגל של "סן פדרו?"
-
8:43 - 8:45זו העיר שבה הוא חי.
-
8:45 - 8:46התחלתי לחפש ביציעים
-
8:46 - 8:51וגיליתי דגל לבן קטן
עם כיתוב בתרסיס שחור, -
8:51 - 8:56באנר שאמר: "סילביו, המשפחה שלך וכל סן פדרו
נמצאים כאן." -
8:56 - 9:00אמרתי לו את זה והוא השיב,
"כאן הזקנה שלי. -
9:00 - 9:03אמור לי בבקשה איפוא היא,
אני רוצה לנפנף לה." -
9:04 - 9:07הצבעתי איתו עם זרועו
והראיתי לו איפוא הדגל. -
9:07 - 9:10ועם שתי ידיו הוא נפנף לכיוון ההוא.
-
9:10 - 9:13כ 20-30 אנשים נעמדו והריעו לו.
-
9:13 - 9:17כשזה קרה, ראיתי כיצד פניו משתנים,
עד כמה הוא התרגש. -
9:18 - 9:20התרגשתי גם אני,
-
9:20 - 9:23אבל 2 שניות לאחר מכן חשתי מחנק בגרון.
-
9:23 - 9:26זה היה מוזר, כי חשתי גם את ההתרגשות
ממה שקורה, -
9:26 - 9:30וגם את הכעס ואת הצער על כי
הוא לא יכל לראות את כל זה. -
9:31 - 9:37לאחר כמה ימים כשסיפרתי לו מה חוויתי,
-
9:37 - 9:42הוא ניסה להרגיע אותי, כשאמר,
גונזה, אל תרגיש רע, -
9:42 - 9:46ראיתי אותם. אחרת, אבל אני נשבע לך
שראיתי את כולם." -
9:47 - 9:48המשחק התחיל.
-
9:48 - 9:51לא יכולנו לעצור, זה היה הגמר.
-
9:51 - 9:54הקהל היה חייב להיות שקט, כמו כאן,
-
9:54 - 9:55כי בכדורגל של עיוורים,
-
9:55 - 9:59הקהל חייב להיות שקט כדי שהשחקנים
יוכלו לשמוע את הכדור. -
9:59 - 10:03ומותר להם להריע רק כשהמשחק נגמר.
-
10:03 - 10:08וכאשר נשארו 8 דקות לסיום,
הם הריעו גם בשביל 32 הדקות שקדמו. -
10:08 - 10:13כשסילביו עם בוהנים נוטים פנימה מיקד
את הכדור בזווית, -
10:13 - 10:16הם הריעו לגול הזה באופן מדהים.
-
10:19 - 10:22היום אם תלכו ל CENARD, ותעברו ליד הדלת
-
10:22 - 10:25תוכלו לראות פוסטר ענק עם צילום
של לוס מורסילגוס . -
10:26 - 10:31הם נבחרת לדוגמה של המדינה,
כולם ב CENARD יודעים מי הם, -
10:31 - 10:35ולאחר שזכו בשתי אליפויות עולם
ובשתי מדליות לנכים, -
10:35 - 10:38אף אחד לא מטיל ספק שהם ספורטאים עם
ביצועים גבוהים. -
10:38 - 10:41(תשואות)
-
10:55 - 10:58התמזל מזלי לאמן נבחרת זו,
-
10:58 - 11:01ראשית כמאמן גופני ואחר כך כמנהל טכני
-
11:01 - 11:03במשך 10 שנים.
-
11:03 - 11:09התחושה שלי היתה שקיבלתי מהם הרבה
יותר משנתתי להם. -
11:10 - 11:16בשנה שעברה הציעו לי לאמן עוד נבחרת,
כדורגל בכיסאות גלגלים. -
11:17 - 11:21זו נבחרת בנים של ארגנטינה שמשחקים
כדורגל בכסאות גלגלים ממונעים. -
11:22 - 11:25הם משתמשים בכיסאות גלגלים
ממונעים בעזרת מקל ניווט, -
11:25 - 11:29כי אין להם מספיק כוח בזרועות כדי
להסיע כסא גלגלים רגיל. -
11:29 - 11:32הם הוסיפו פגוש לכיסא שיגן על הכסא,
-
11:32 - 11:35שבנוסף להגנה על רגליהם , יתאפשר
להם לבעוט בכדור. -
11:36 - 11:42זו הפעם הראשונה שהם לא בצופים
אלא השחקנים. -
11:42 - 11:45זוהי הפעם הראשונה שהוריהם, חבריהם, אחיהם,
-
11:45 - 11:47יכולים לראות אותם משחקים.
-
11:48 - 11:50עבורי, זה אתגר חדש,
-
11:50 - 11:55שוב עם חוסר הנוחות, חוסר הביטחון, הפחד
שחשתי כשהתחלתי עם העיוורים. -
11:56 - 11:58אבל ניגשתי לזה מעמדה יותר מנוסה.
-
11:58 - 12:03לכן, מהיום הראשון התייחסתי אליהם כאל
ספורטאים על המגרש, -
12:04 - 12:06ומחוץ למגרש, אני מנסה להיכנס לנעליהם.
-
12:06 - 12:12ללא כל דעה קדומה, כי הם מרגישים הכי טוב
כשנוהגים בהם בטבעיות. -
12:13 - 12:18שתי הנבחרות שיחקו כדורגל; משהו
שאי פעם לא ניתן היה לדמיין. -
12:18 - 12:22היה עליהם לאמץ את הכללים כדי לעשות זאת.
לא כן? -
12:23 - 12:26ושתי הנבחרות הפרו את אותו כלל בדיוק,
-
12:26 - 12:29שקבע שהם לא יוכלו לשחק כדורגל.
-
12:30 - 12:31כשרואים אותם משחקים,
-
12:31 - 12:34לא רואים מוגבלות, רואים תחרותיות.
-
12:34 - 12:39הבעיה מתחילה כשהמשחק נגמר
והם עוזבים את המגרש, -
12:39 - 12:42ויוצאים לשחק את המשחק שלנו
-
12:42 - 12:44בחברה שקובעת כללים
-
12:44 - 12:47שלא מביאים הרבה בחשבון,
או שלא אכפת לה מהם. -
12:48 - 12:49למדתי מהספורט
-
12:49 - 12:53שהמוגבלות תלויה במידה רבה בחוקי המשחק.
-
12:53 - 12:57לכן אני מאמין שאם נשנה אחדים מחוקי
המשחק שלנו, -
12:57 - 13:00נוכל להפוך את חייהם לקלים יותר.
-
13:01 - 13:06כולנו יודעים שיש אנשים עם מוגבלויות,
אנו רואים אותם מדי יום. -
13:07 - 13:10אבל אם אין לנו קשר ישיר איתם,
-
13:10 - 13:13איננו מודעים לבעיות
שהם מתמודדים איתן מדי יום. -
13:13 - 13:15עד כמה קשה להם לעלות לאוטובוס,
-
13:15 - 13:19למצוא משרה, לרדת לרכבת התחתית,
לחצות כביש. -
13:20 - 13:24נכון שיש יותר אחריות חברתית
-
13:24 - 13:27בנושא הכללת אנשים עם מוגבלויות,
-
13:28 - 13:31אבל אני חושב שעדיין לא במידה מספקת.
-
13:31 - 13:34אני חושב שהשינוי צריך לבוא
מצד כל אחד מאיתנו. -
13:34 - 13:38ראשית בכך שנחדל מאדישות כלפיהם
-
13:38 - 13:41ובכך שנכבד את הכללים וניקח אותם בחשבון.
-
13:41 - 13:43הם מעטים, אבל הם קיימים.
-
13:45 - 13:49פתחתי את ראשו של אדם עיוור, של פולגה.
-
13:49 - 13:52אני יכול להבטיח ששתי נבחרות אלו פתחו
גם את ראשי שלי, -
13:53 - 13:56כי הם לימדו אותי שמעל הכל,
צריך לקום ולשחק בכל משחק -
13:56 - 13:58בטורניר היפה הזה שהוא החיים.
-
13:58 - 13:59תודה רבה
-
13:59 - 14:02(תשואות)
- Title:
- כיצד נבחרת הכדורגל לעיוורים של ארגנטינה הפכה לאלופה.
- Speaker:
- גונזאלו וילאריניו
- Description:
-
עם חמימות וכבוד, המאמן גונזלו וילאריניו מספר את סיפורה המרתק של קבוצת הכדורגל לעיוורים של ארגנטינה - וכיצד אמונה כנה בעצמם וביכולותיהם שינו את השחקנים ממתחילים צנועים לפעמיים אלופי עולם. "עליכם לצאת ולשחק בכל משחק בטורניר היפה הזה שאנו קוראים לו חיים," וילאריניו אומר.
- Video Language:
- Spanish
- Team:
- closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 14:19
Ido Dekkers approved Hebrew subtitles for Cómo la selección argentina de fútbol para ciegos se convirtió en campeón. | ||
Ido Dekkers accepted Hebrew subtitles for Cómo la selección argentina de fútbol para ciegos se convirtió en campeón. | ||
Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for Cómo la selección argentina de fútbol para ciegos se convirtió en campeón. | ||
Zeeva Livshitz edited Hebrew subtitles for Cómo la selección argentina de fútbol para ciegos se convirtió en campeón. | ||
Zeeva Livshitz edited Hebrew subtitles for Cómo la selección argentina de fútbol para ciegos se convirtió en campeón. | ||
Zeeva Livshitz edited Hebrew subtitles for Cómo la selección argentina de fútbol para ciegos se convirtió en campeón. | ||
Zeeva Livshitz edited Hebrew subtitles for Cómo la selección argentina de fútbol para ciegos se convirtió en campeón. | ||
Zeeva Livshitz edited Hebrew subtitles for Cómo la selección argentina de fútbol para ciegos se convirtió en campeón. |