Return to Video

כיצד נבחרת הכדורגל לעיוורים של ארגנטינה הפכה לאלופה.

  • 0:02 - 0:04
    פתחתי לאדם עיוור את הראש.
  • 0:05 - 0:10
    לא גרמתי לו לחשוב או להרהר --
    פיצחתי לו את הראש פשוטו כמשמעו
  • 0:10 - 0:12
    הלכנו כשהוא שעון על כתפי
  • 0:12 - 0:15
    תכננתי לא נכון כמה רווח היה ביננו,
  • 0:15 - 0:18
    והיפלתי אותו לתוך שער.
  • 0:18 - 0:19
    (צחוק)
  • 0:19 - 0:21
    חמישה תפרים על המצח שלו.
  • 0:22 - 0:25
    באותו רגע, הרגשתי כמו המורה
    הגרוע ביותר בעולם.
  • 0:25 - 0:27
    ממש לא ידעתי איך להתנצל.
  • 0:28 - 0:34
    למרבה המזל, אל פולגה הוא מאותם אנשים
    שלוקחים דברים די טוב.
  • 0:34 - 0:36
    ועד היום הוא אומר
  • 0:36 - 0:40
    שהייתי המאמן שהשאיר את החותם החשוב ביותר
    על הקריירה שלו.
  • 0:40 - 0:41
    (צחוק)
  • 0:41 - 0:45
    האמת היא שכשהתחלתי לעבוד במוסד לעיוורים,
  • 0:45 - 0:47
    הפליאו אותי הרבה דברים.
  • 0:47 - 0:51
    הרבה דברים שהם עשו, ושמעולם לא דמיינתי שהם
    יכלו לעשות:
  • 0:51 - 0:56
    הם שחו, התעמלו, שיחקו בקלפים.
    הם שתו תה מאטה,
  • 0:56 - 0:58
    ויכלו למזוג אותו מבלי לגרום לעצמם כוויה.
  • 0:58 - 1:02
    אבל כשראיתי אותם משחקים כדורגל,
    זה היה מדהים.
  • 1:02 - 1:07
    היה להם מגרש עפר, עם 2 שערים חלודים
    ורשתות קרועות.
  • 1:07 - 1:10
    והעיוורים מהמכון שיחקו שם,
  • 1:10 - 1:13
    ממש כפי שאני שיחקתי במגרש ליד ביתי.
  • 1:13 - 1:15
    אבל שם הם שיחקו מבלי לראות.
  • 1:16 - 1:19
    הכדור השמיע צליל אז הם יכלו לאתר אותו.
  • 1:19 - 1:24
    היה להם מדריך מאחורי השער של הקבוצה היריבה
    כדי לדעת היכן לבעוט את הכדור.
  • 1:24 - 1:26
    והם חבשו מסכה.
  • 1:26 - 1:28
    היו כמה בחורים שיכלו עדיין לראות מעט.
  • 1:28 - 1:32
    וכדי שיהיו כולם שווים הם חבשו מסיכה זו.
  • 1:32 - 1:35
    כשהייתי פחות או יותר נינוח איתם
  • 1:35 - 1:40
    ביקשתי מסיכה לעצמי,
    חבשתי אותה וניסיתי לשחק.
  • 1:40 - 1:42
    שיחקתי כדורגל כל חיי.
  • 1:42 - 1:44
    וזה מה שעשה את זה יותר מדהים.
  • 1:44 - 1:47
    בתוך שתי שניות לא ידעתי איפוא אני עומד.
  • 1:50 - 1:52
    למעשה למדתי חינוך גופני
  • 1:52 - 1:54
    כי אהבתי ביצוע ברמה גבוהה.
  • 1:54 - 1:56
    התחלתי לעבוד שם במקרה.
  • 1:56 - 1:59
    העבודה האחרת שלי הייתה עם נבחרת החתירה
    של ארגנטינה.
  • 1:59 - 2:01
    והרגשתי שזה היה הדבר שלי.
  • 2:01 - 2:03
    כאן הכל היה קשה שבעתיים.
  • 2:03 - 2:07
    לעולם לא אשכח את היום הראשון
    בו עשיתי חימום עם הקבוצה.
  • 2:07 - 2:12
    והעמדתי אותם לפני כפי שנהגתי
    לעשות זאת עם נבחרת החתירה --
  • 2:12 - 2:14
    ואמרתי, טוב "כולם להתכופף."
  • 2:14 - 2:16
    עשיתי זאת (וכרעתי)
  • 2:16 - 2:19
    כשהרמתי את מבטי, 2 ישבו, 3 שכבו,
    ואחרים כרעו.
  • 2:19 - 2:21
    (צחוק)
  • 2:21 - 2:25
    איך יכולתי לעשות כאן את אותם הדברים
    שעשיתי שם?
  • 2:27 - 2:28
    זה עלה לי הרבה.
  • 2:28 - 2:32
    התחלתי מחפש אחר כלים ללמוד מהם,
  • 2:32 - 2:34
    ממורים שעבדו כבר איתם.
  • 2:34 - 2:39
    למדתי שלא ניתן להסביר משחק על לוח
    כפי שעושה מאמן,
  • 2:39 - 2:43
    אבל יכולתי להשתמש במגש פלסטיק
    ובכמה פקקי בקבוקים
  • 2:43 - 2:44
    בדרך של מגע.
  • 2:45 - 2:48
    למדתי שהם גם יכלו לרוץ על מסלול
  • 2:48 - 2:51
    אם רצתי איתם כשהם מחזיקים בחבל
  • 2:51 - 2:54

    אז התחלנו לחפש מתנדבים שיעזרו
    לנו לרוץ איתם.
  • 2:54 - 3:01
    ונהניתי מזה. ומצאתי מטרה ומשמעות בפעילות.
  • 3:02 - 3:06
    זה היה קשה, בהתחלה זה היה לא נוח,
    אבל החלטתי להתגבר על אי נוחות זו.
  • 3:06 - 3:10
    והגיע רגע, שזו הפכה להיות
    המשרה הכי מדהימה שהיתה לי אי פעם.
  • 3:11 - 3:13
    אני חושב שזה היה הזמן ששאלתי את עצמי,
  • 3:13 - 3:16
    מדוע שלא נוכל אנחנו להיות קבוצה בעלת
    ביצועים גבוהים עם העיוורים?
  • 3:16 - 3:19
    נבחרת בעלת ביצועים גבוהים?
  • 3:19 - 3:23
    כמובן, דבר אחד היה חסר:
    היה עלי למצוא מה הם רצו,
  • 3:23 - 3:26
    הגיבורים האמתיים של הסיפור הזה.
  • 3:27 - 3:30
    שלוש שעות של אימון במשחק כדורגל
    על המגרש ההוא, לא יספיקו.
  • 3:32 - 3:34
    יהיה עלינו לאמן באופן שונה.
  • 3:34 - 3:39
    התחלנו לאמן חזק יותר,
    והתוצאות היו מצוינות: הם ביקשו יותר.
  • 3:39 - 3:44
    הגעתי להבנה, שהם, גם תהו מדוע הם
    לא יוכלו להגיע לרמת ביצועים גבוהה.
  • 3:45 - 3:49
    כשהרגשנו מוכנים, היקשנו בדלתות של CENARD.
  • 3:49 - 3:53
    המרכז הלאומי לספורט ברמת ביצועים גבוהה שיש
    לנו כאן במדינה.
  • 3:53 - 3:58
    היה לנו מאוד קשה לדרום להם להפתח אלינו
    אבל היה לנו קשה הרבה יותר
  • 3:58 - 4:03
    לגרום לספורטאים האחרים שכבר מתאמנים שם
    לראות בנו עמיתים..
  • 4:03 - 4:07
    למעשה, הם איפשרו לנו להשתמש במגרש
    רק כאשר שום נבחרת אחרת לא השתמשה בו.
  • 4:07 - 4:12
    והיינו מוכרים כ "העיוורים."לא כולם
    ידעו בדיוק מה עשינו שם.
  • 4:14 - 4:18
    מונדיאל 2006 היווה נקודת מפנה
    בהיסטוריה של הקבוצה.
  • 4:18 - 4:21
    זו היתה הפעם הראשונה שהוא התקיים
    בבואנוס איירס.
  • 4:21 - 4:24
    וזו היתה ההזדמנות שלנו להראות לכולם
  • 4:24 - 4:27
    מה שעשינו כל אותו זמן.
  • 4:27 - 4:31
    היגענו לגמר, התעצמנו כנבחרת.
  • 4:31 - 4:34
    משחק הגמר היה נגד ברזיל.
  • 4:34 - 4:37
    זו היתה הנבחרת הכי טובה בטורניר.
  • 4:37 - 4:39
    הם ניצחו כל נבחרת באופן סוחף.
  • 4:40 - 4:45
    בקושי מישהו האמין שנוכל לנצח
    את המשחק הזה.
  • 4:46 - 4:48
    בקושי מישהו - מלבדנו.
  • 4:49 - 4:52
    בריכוז בחדר ההלבשה,
  • 4:52 - 4:56
    בכל אימוני החימום שקדמו למשחק,
    היה ריח של ניצחון.
  • 4:58 - 5:00
    אני נשבע שריח זה קיים.
  • 5:00 - 5:03
    הרחתי אותו פעמים אחדות עם הקבוצה.
  • 5:03 - 5:07
    אבל אני זוכר אותו במיוחד,
    ביום שקדם למשחק הגמר.
  • 5:07 - 5:10
    איגוד הכדורגל הארגנטיני
    פתח בפנינו את דלתותיו
  • 5:10 - 5:14
    אנחנו התאמנו ב EFA,
    היכן שוורון, היגואין ומסי התאמנו.
  • 5:14 - 5:20
    לראשונה, הרגשנו כמו נבחרת לאומית של ממש.
  • 5:20 - 5:24
    במהלך שיחה על אסטרטגיות,
    בשבע וחצי בערב שקדם המשחק,
  • 5:25 - 5:27
    היינו בטרקלין
  • 5:27 - 5:30
    ומלצר מקיש בדלת וקוטע את השיחה שלנו.
  • 5:30 - 5:35
    כדי להציע שנלך לכנסייה.
    הוא בא להזמין אותנו לכנסייה,
  • 5:35 - 5:39
    ניסיתי להיפטר ממנו ואמרתי שהזמן לא מתאים.
  • 5:39 - 5:42
    שנשאיר את זה ליום אחר.
  • 5:42 - 5:48
    הוא המשיך להתעקש, וביקש שארשה לו
    לקחת את הבחורים לכנסייה,
  • 5:48 - 5:51
    כי באותו יום יהיה שם כומר שמחולל ניסים.
  • 5:53 - 5:56
    שאלתי אותו בחשש כלשהו,
    לאילו ניסים הוא מתכוון,
  • 5:56 - 6:00
    והוא השיב בנונשלנטיות.
    "מאמן, תן לי לקחת את הנבחרת לכנסייה,
  • 6:00 - 6:04
    אני ערב לכך שמחציתם יראו כשנשוב."
  • 6:05 - 6:06
    (צחוק)
  • 6:09 - 6:13
    אחדים מהבחורים צחקו, אבל תארו לכם
    שכעיוורים מישהו אומר לכם דבר כזה.
  • 6:13 - 6:17
    לא ידעתי מה להשיב,
    לא אמרתי כלום, זו הייתה שתיקה מביכה.
  • 6:17 - 6:22
    לא רציתי לגרום לו להרגיש רע,
    כי הוא באמת האמין שזה יוכל לקרות.
  • 6:22 - 6:26
    אחד השחקנים הציל אותי,
    כשהוא קם ואמר לו בביטחון:
  • 6:26 - 6:31
    "חואן, גונזה כבר אמר לך שזה לא הזמן הכי
    מתאים ללכת לכנסייה.
  • 6:31 - 6:35
    חוץ מזה, הרשה לי להבהיר: אם נלך לכנסייה,
  • 6:35 - 6:38
    וכשנשוב כשאני אחד מהמחצית שרואים,


  • 6:38 - 6:41
    אני אכה אותך כל כך חזק
    אם לא אוכל לשחק מחר."
  • 6:41 - 6:42
    (צחוק)
  • 6:42 - 6:44
    (תשואות)
  • 6:53 - 6:59
    חואן עזב, כשהוא צוחק בהשלמה,
    והמשכנו עם השיחה שקודמת למשחק.
  • 7:00 - 7:02
    ובאותו לילה כשהלכתי לישון,
  • 7:02 - 7:06

    התחלתי לחלום על המשחק של מחר,
  • 7:06 - 7:09
    כשאני מדמיין מה יוכל לקרות, איך נשחק.
  • 7:09 - 7:13
    וזה היה כשהבחנתי בריח של ניצחון
    שהזכרתי אותו מקודם.
  • 7:13 - 7:16
    וזה משום שבאותו רגע, חשבתי:
    שאם לשאר השחקנים
  • 7:16 - 7:20
    היתה תשוקה לשחק כמו לדייגו,
    לשחק במשחק הזה
  • 7:21 - 7:22
    אין מצב שלא ננצח.
  • 7:24 - 7:26
    מחר הולך להיות נהדר.
  • 7:26 - 7:28
    התעוררנו ב 9 בבוקר,
  • 7:28 - 7:32
    המשחק היה ב 7 בערב.
    והיינו כבר מלאי תשוקה לשחק
  • 7:32 - 7:37
    עזבנו את AFA, והרכב היה מלא בדגלים
  • 7:37 - 7:38
    שאנשים נתנו לנו.
  • 7:39 - 7:41
    דיברנו על המשחק,


  • 7:41 - 7:44
    ושמענו אנשים צופרים ומריעים:
  • 7:44 - 7:47
    "קדימה מורסיאלגוס! היום זה היום!
    האתגר הסופי!"
  • 7:47 - 7:51
    הבחורים שאלו, "מכירים אותנו?
    יודעים שאנו משחקים?"
  • 7:51 - 7:54
    אנשים אחדים שעקבו אחרי הרכב
    ל CENARD.
  • 7:55 - 7:59
    הגענו ומצאנו סצנה מדהימה.
  • 7:59 - 8:02
    במסדרון מחדר ההלבשה למגרש,
  • 8:02 - 8:07
    הלכתי עם סילביו,
    שנשען על כתפי, כדי שאנחה אותו.
  • 8:07 - 8:11
    למרבה המזל לא היו שערים לאורך הדרך.
  • 8:11 - 8:12
    כשהגענו למגרש,
  • 8:12 - 8:16
    הוא שאל אותי על הכל.
    הוא לא רצה להחמיץ שום פרט.
  • 8:16 - 8:20
    הוא אמר, "ספר לי מה אתה רואה,
    מי מכה בתופים."
  • 8:20 - 8:24
    ניסיתי להסביר מה מתרחש בפרוטרוט.
  • 8:24 - 8:28
    אמרתי לו, "היציעים עמוסים,
    הרבה אנשים לא יצליחו להיכנס פנימה,
  • 8:28 - 8:31
    המגרש היה מלא בבלונים בכחול ולבן,
  • 8:31 - 8:35
    הם מניפים דגל ארגנטינה ענק
    שמכסה את כל היציע..."
  • 8:35 - 8:38
    לפתע, הוא קוטע אותי ואומר,


  • 8:38 - 8:41
    "תבדוק אם אתה רואה דגל של "סן פדרו?"
  • 8:43 - 8:45
    זו העיר שבה הוא חי.
  • 8:45 - 8:46
    התחלתי לחפש ביציעים
  • 8:46 - 8:51
    וגיליתי דגל לבן קטן
    עם כיתוב בתרסיס שחור,
  • 8:51 - 8:56
    באנר שאמר: "סילביו, המשפחה שלך וכל סן פדרו
    נמצאים כאן."
  • 8:56 - 9:00
    אמרתי לו את זה והוא השיב,
    "כאן הזקנה שלי.
  • 9:00 - 9:03
    אמור לי בבקשה איפוא היא,
    אני רוצה לנפנף לה."
  • 9:04 - 9:07
    הצבעתי איתו עם זרועו
    והראיתי לו איפוא הדגל.
  • 9:07 - 9:10
    ועם שתי ידיו הוא נפנף לכיוון ההוא.
  • 9:10 - 9:13
    כ 20-30 אנשים נעמדו והריעו לו.
  • 9:13 - 9:17
    כשזה קרה, ראיתי כיצד פניו משתנים,
    עד כמה הוא התרגש.
  • 9:18 - 9:20
    התרגשתי גם אני,
  • 9:20 - 9:23
    אבל 2 שניות לאחר מכן חשתי מחנק בגרון.
  • 9:23 - 9:26
    זה היה מוזר, כי חשתי גם את ההתרגשות
    ממה שקורה,
  • 9:26 - 9:30
    וגם את הכעס ואת הצער על כי
    הוא לא יכל לראות את כל זה.
  • 9:31 - 9:37
    לאחר כמה ימים כשסיפרתי לו מה חוויתי,
  • 9:37 - 9:42
    הוא ניסה להרגיע אותי, כשאמר,
    גונזה, אל תרגיש רע,
  • 9:42 - 9:46
    ראיתי אותם. אחרת, אבל אני נשבע לך
    שראיתי את כולם."
  • 9:47 - 9:48
    המשחק התחיל.
  • 9:48 - 9:51
    לא יכולנו לעצור, זה היה הגמר.
  • 9:51 - 9:54
    הקהל היה חייב להיות שקט, כמו כאן,
  • 9:54 - 9:55
    כי בכדורגל של עיוורים,
  • 9:55 - 9:59
    הקהל חייב להיות שקט כדי שהשחקנים
    יוכלו לשמוע את הכדור.
  • 9:59 - 10:03
    ומותר להם להריע רק כשהמשחק נגמר.
  • 10:03 - 10:08
    וכאשר נשארו 8 דקות לסיום,
    הם הריעו גם בשביל 32 הדקות שקדמו.
  • 10:08 - 10:13
    כשסילביו עם בוהנים נוטים פנימה מיקד
    את הכדור בזווית,
  • 10:13 - 10:16
    הם הריעו לגול הזה באופן מדהים.
  • 10:19 - 10:22
    היום אם תלכו ל CENARD, ותעברו ליד הדלת
  • 10:22 - 10:25
    תוכלו לראות פוסטר ענק עם צילום
    של לוס מורסילגוס .

  • 10:26 - 10:31
    הם נבחרת לדוגמה של המדינה,
    כולם ב CENARD יודעים מי הם,
  • 10:31 - 10:35
    ולאחר שזכו בשתי אליפויות עולם
    ובשתי מדליות לנכים,
  • 10:35 - 10:38
    אף אחד לא מטיל ספק שהם ספורטאים עם
    ביצועים גבוהים.
  • 10:38 - 10:41
    (תשואות)
  • 10:55 - 10:58
    התמזל מזלי לאמן נבחרת זו,
  • 10:58 - 11:01
    ראשית כמאמן גופני ואחר כך כמנהל טכני
  • 11:01 - 11:03
    במשך 10 שנים.
  • 11:03 - 11:09
    התחושה שלי היתה שקיבלתי מהם הרבה
    יותר משנתתי להם.
  • 11:10 - 11:16
    בשנה שעברה הציעו לי לאמן עוד נבחרת,
    כדורגל בכיסאות גלגלים.
  • 11:17 - 11:21
    זו נבחרת בנים של ארגנטינה שמשחקים
    כדורגל בכסאות גלגלים ממונעים.
  • 11:22 - 11:25
    הם משתמשים בכיסאות גלגלים
    ממונעים בעזרת מקל ניווט,
  • 11:25 - 11:29
    כי אין להם מספיק כוח בזרועות כדי
    להסיע כסא גלגלים רגיל.
  • 11:29 - 11:32
    הם הוסיפו פגוש לכיסא שיגן על הכסא,
  • 11:32 - 11:35
    שבנוסף להגנה על רגליהם , יתאפשר
    להם לבעוט בכדור.
  • 11:36 - 11:42
    זו הפעם הראשונה שהם לא בצופים
    אלא השחקנים.
  • 11:42 - 11:45
    זוהי הפעם הראשונה שהוריהם, חבריהם, אחיהם,
  • 11:45 - 11:47
    יכולים לראות אותם משחקים.
  • 11:48 - 11:50
    עבורי, זה אתגר חדש,
  • 11:50 - 11:55
    שוב עם חוסר הנוחות, חוסר הביטחון, הפחד
    שחשתי כשהתחלתי עם העיוורים.
  • 11:56 - 11:58
    אבל ניגשתי לזה מעמדה יותר מנוסה.
  • 11:58 - 12:03
    לכן, מהיום הראשון התייחסתי אליהם כאל
    ספורטאים על המגרש,
  • 12:04 - 12:06
    ומחוץ למגרש, אני מנסה להיכנס לנעליהם.
  • 12:06 - 12:12
    ללא כל דעה קדומה, כי הם מרגישים הכי טוב
    כשנוהגים בהם בטבעיות.
  • 12:13 - 12:18
    שתי הנבחרות שיחקו כדורגל; משהו
    שאי פעם לא ניתן היה לדמיין.
  • 12:18 - 12:22
    היה עליהם לאמץ את הכללים כדי לעשות זאת.
    לא כן?
  • 12:23 - 12:26
    ושתי הנבחרות הפרו את אותו כלל בדיוק,
  • 12:26 - 12:29
    שקבע שהם לא יוכלו לשחק כדורגל.
  • 12:30 - 12:31
    כשרואים אותם משחקים,
  • 12:31 - 12:34
    לא רואים מוגבלות, רואים תחרותיות.
  • 12:34 - 12:39
    הבעיה מתחילה כשהמשחק נגמר
    והם עוזבים את המגרש,
  • 12:39 - 12:42
    ויוצאים לשחק את המשחק שלנו
  • 12:42 - 12:44
    בחברה שקובעת כללים
  • 12:44 - 12:47
    שלא מביאים הרבה בחשבון,
    או שלא אכפת לה מהם.
  • 12:48 - 12:49
    למדתי מהספורט
  • 12:49 - 12:53
    שהמוגבלות תלויה במידה רבה בחוקי המשחק.
  • 12:53 - 12:57
    לכן אני מאמין שאם נשנה אחדים מחוקי
    המשחק שלנו,
  • 12:57 - 13:00
    נוכל להפוך את חייהם לקלים יותר.
  • 13:01 - 13:06
    כולנו יודעים שיש אנשים עם מוגבלויות,
    אנו רואים אותם מדי יום.
  • 13:07 - 13:10
    אבל אם אין לנו קשר ישיר איתם,
  • 13:10 - 13:13
    איננו מודעים לבעיות
    שהם מתמודדים איתן מדי יום.
  • 13:13 - 13:15
    עד כמה קשה להם לעלות לאוטובוס,
  • 13:15 - 13:19
    למצוא משרה, לרדת לרכבת התחתית,
    לחצות כביש.
  • 13:20 - 13:24
    נכון שיש יותר אחריות חברתית
  • 13:24 - 13:27
    בנושא הכללת אנשים עם מוגבלויות,
  • 13:28 - 13:31
    אבל אני חושב שעדיין לא במידה מספקת.
  • 13:31 - 13:34
    אני חושב שהשינוי צריך לבוא
    מצד כל אחד מאיתנו.
  • 13:34 - 13:38
    ראשית בכך שנחדל מאדישות כלפיהם
  • 13:38 - 13:41
    ובכך שנכבד את הכללים וניקח אותם בחשבון.
  • 13:41 - 13:43
    הם מעטים, אבל הם קיימים.
  • 13:45 - 13:49
    פתחתי את ראשו של אדם עיוור, של פולגה.
  • 13:49 - 13:52
    אני יכול להבטיח ששתי נבחרות אלו פתחו
    גם את ראשי שלי,
  • 13:53 - 13:56
    כי הם לימדו אותי שמעל הכל,
    צריך לקום ולשחק בכל משחק
  • 13:56 - 13:58
    בטורניר היפה הזה שהוא החיים.
  • 13:58 - 13:59
    תודה רבה
  • 13:59 - 14:02
    (תשואות)
Title:
כיצד נבחרת הכדורגל לעיוורים של ארגנטינה הפכה לאלופה.
Speaker:
גונזאלו וילאריניו
Description:

עם חמימות וכבוד, המאמן גונזלו וילאריניו מספר את סיפורה המרתק של קבוצת הכדורגל לעיוורים של ארגנטינה - וכיצד אמונה כנה בעצמם וביכולותיהם שינו את השחקנים ממתחילים צנועים לפעמיים אלופי עולם. "עליכם לצאת ולשחק בכל משחק בטורניר היפה הזה שאנו קוראים לו חיים," וילאריניו אומר.
more » « less
Video Language:
Spanish
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
14:19

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.