MIT15S23T314-G001100_100

אוקיי, אז הנה איך שהתהליך עובד.

שלב מספר אפס, אני מניח, הוא להקצות מספיק זמן בשבילכם,

כך שיש לכם לפחות שעה עם הקבוצה שלך

ביחד, זמן איכות.

בדרך כלל, מסיימים תוך שעה.

אבל זה טוב, כי בסוף המפגש,

נוצרות לעיתים שיחות באמת

נהדרות.

זה טוב אולי להוסיף עוד 10, 15 דקות ללוח הזמנים שלכם,

כך שלא תצטרכו לרוץ החוצה מיד,

אלא באמת תוכלו לשהות במקום הזה,

שהתהליך הזה יוצר עבורכם

ועבור הקבוצה כולה.

ואז, לאחר הקצאת הזמן בשבילכם כאן -

אתם גם צריכים מרחב באיכות טובה,

שבו אין הרבה רעש,

ושבו ניתן לנהל שיחה באיכות טובה.

מאוד, מאוד חשוב כמובן עבור קבוצות הנפגשות פנים אל פנים.

אבל גם כאשר אתם עושים זאת וירטואלית,

זה גם מאוד שימושי שיש מקום שבו אתם מבודדים

ועם באמת מינימום של הסחות דעת

לפרק הזמן של קבוצת חקר המקרה.

ואז צעד מספר אחד הוא בחירת תפקידים.

אז בעצם, הסכמה על מי הוא נותן המקרה

הפעם, מי הוא שומר הזמן, ולאחר מכן כל האחרים,

, כולל שומר הזמן, הם המאמנים.

עשו זאת מהר.

אל תבזבזו יותר משתי דקות על הצעד הראשון הזה,

כך שבאמת עוברים אל תוך האקשן האמיתי

מיד.

לאחר מכן ממשיכים עם צעד מספר שתיים, הצהרת הכוונה

על ידי נותן המקרה.

לכן לעתים קרובות אפשר להשתמש, אתם יודעים, זה יכול להיות לוח.

זה יכול להיות נייר שעליו אפשר לצייר

אם יש לכם פגישה פנים אל פנים.

הפגישה היא וירטואלית,

אתם יכולים גם להשתמש בציור.

או שאתם פשוט מתארים את המצב שלכם

ללא ציור בכל צורה שהיא שימושית עבורכם.

אז אתם באמת יכולים להשתמש בכל סוג של פורמט,

אבל אתם צריכים לוודא שאיכשהו, תוך 10, 15 הדקות

האלה, אתם מכסים את כל חמש הנקודות הללו.

מספר אחת, מהו המצב הנוכחי?

? כמו מה הוא נראה, מרגיש?

מספר שתיים, איך אחרים רואים את המצב הזה?

מה דעתם, ואיך הם מבינים את המצב הנוכחי

שתארתם?

מספר שלוש, כוונה.

מהו העתיד שאתם רוצים ליצור?

איך ההצלחה באמת נראית?

ארבע, מה הוא גבול הלמידה שלכם?

ועל ידי גבול הלמידה, אנו מתכוונים, ממה

אתם צריכים להרפות, ומה זה שאתם צריכים ללמוד?

.

אז עבור רובנו, חל העיקרון הבא, שהוא,

מה שהביא אותנו לכאן לא יביא אותנו לשם.

אז אותן הפרקטיקות וההתנהגויות

שגרמו לי להצליח בעבר

הן לא בדיוק אותן אלו

שיגרמו לי להצליח בהתמודדות עם האתגר הנוכחי

שעומד בפני.

.

גבול הלמידה הוא באמת ההזמנה בשבילכם

להפנות את המצלמה בחזרה אל עצמם,

ולא רק לדבר על כל האידיוטים האחרים סביבנו

שגורמים לכל הבעיות.

אלא באמת עכשיו להסתכל על עצמכם

ולשאול את עצמכם, מדוע זה בביוגרפיה שלי,

במסע שלי עכשיו אני עומד מול מצב כזה?

.

מהו הדבר שמצב זה מזמין אותי להרפות ממנו,

ומהו הדבר שהוא מזמין אותי ללמוד?

אז זה מאוד חשוב.

אז אני אדגיש את זה, כי זה באמת

מוסיף ממד אישי עמוק לכל מעבדת חקר

חקר המקרה, שהוא מאוד חשוב.

ולבסוף, היכן אני רוצה שאתם, המאמנים, תעזרו?

עם המקרה שלכם, יש לכם רק שעה אחת.

זה לא הרבה זמן.

אז כדאי לכם למקד את צוות האימון שלכם

על השאלות האלה שעליהן משוב יהיה הכי מועיל לכם.

אז אלה 10 – 15 הדקות הראשונות.

בצד הזה, במהלך התהליך הזה,

המאמנים בעצם מקשיבים ומנסים לקבל תמונה טובה -

הבנה טובה של התמונה הגדולה.

אם יש דברים לא ברורים, המאמנים שואלים.

אם המאמנים שמים לב שכל הזמן

מנוצל כאן, או כאן, או על שלושת הראשונים האלה,

אבל לא על הרביעי, אז המאמנים

שואלים שאלות הבהרה כדי לעזור לנותן המקרה

באמת להבהיר את המצב.

זהו לא הזמן ללכת לאיבוד בפרטים.

אתם לא צריכים הבנה מפורטת של המצב,

אבל כל אחד צריך להבין את התמונה הגדולה

של המצב הנוכחי.

וכך זה הדבר העיקרי שקורה פה.

המאמנים בשלב זה, לא נותנים עצות.

אל תנסו לתקן את המצב.

עכשיו עבור רובינו - אני מתכוון, אנשים כמוני,

, כמונו - רוב האנשים שאנחנו עובדים איתם - כאשר

אנו נמצאים במצב בו מישהו משתף

את הבעיה שלו, זהו הדחף שעולה מעמוק בפנים.

זה אומר, אני הייתי שם, אני מכיר את הבעיה הזו.

הנה מה שאתם צריכים לעשות.

אתם צריכים לעשות אחד, שתיים, שלוש.

אז זוהי הדרך בה אנחנו רגילים להגיב למצב

שאני לא באמת אולי הבנתי במלואו עדיין.

וזה לא מה שאנחנו רוצים לעשות כאן.

כמאמנים, אנו משעים את הדחף של תיקון הבעיה,

מתן ייעוץ.

ובמקום עוברים לשלב מספר שלוש,

שהוא יצירה של רגע של דממה.

ברגע של דממה - זה לא

צריך להיות ארוך מדי, יכול להיות רק שתיים,

שלוש דקות - ובמהלך אותו רגע של דממה,

אנו מתחברים אל הלב שלנו ואנחנו מתחברים אל התהודה

שהסיפור כולו ששמענו

יוצר בתוכנו - בתוך המוח שלי, בתוך הלב שלי,

ובתוך כל הגוף שלי, באמת.

וכך בעודנו נעים אל תוך הדממה,

יש אנשים שפשוט יושבים בשקט.

אנשים אחרים משרבטים ציור או משהו קטן,

או כותבים במחברות שלהם.

בעיקרון, מה שאתם עושים באותן שתיים או שלוש

דקות הוא שאתם מתחברים ללב שלכם

ואתם מתחברים עם - אתם מתחילים לשים לב

לתהודה.

מהן התמונות העולות בעיני רוחי

רוחי על ידי הסיפור שבדיוק שמעתי?

מהם הרגשות שאני שם לב אליהם?

.

ומה הן מחוות שסוג של מגלמות

את המהות של מה ששמענו כרגע?

אני זוכר מקרה אחד- היה מישהו, אחד המאמנים

אמר, טוב, הדרך שבה שמעתי את הסיפור שלך,

זה באמת כמו - התמונה שאני רואה זה שאתה נמצא במסעדה.

אתה מלצר.

יש רק את שניכם המשרתים

120 לקוחות בסך הכל.

אז אתה נורא עסוק ומתרוצץ ושומר

שכולם שמחים באותה סיטואציה.

אני זוכר מקרה שני שבו מישהו אמר, טוב,

אתה כמו - אז המצב ששמעתי מרגיש כמו ראש

בלי גוף.

ראש שהוא מנותק מהגוף ולא יכול ליצור למעשה

את היכולת לעשות משהו בקשר לזה.

זה הכל רק רעיונות.

ואני זוכר מקרה שלישי שבו אדם -

אדם - היא תארה מצב של שינוי קריירה,

בחירה שעמדה לפניה לעזוב ארגון אחד,

ולהיכנס לאחד אחר,

ולא ידעה בדיוק מה לעשות.

ואז בשיקוף חזרה, אמר המאמן,

הדרך שבה את באמת תיארת את המצב,

הדרך שבה את באמת תיארת את המצב,

מול הדרקון.

זה דרקון ענק, ומה שאת שוקלת לעשות

הוא להיכנס לתוך הפה.

לדרקון יש פה ענק.

ומה שאת שוקלת הוא האם

את נכנסת לתוך הדרקון.

אז זאת עוד תמונה.

אז אלה הן תמונות.

ואז רגשות- יש רגשות כמו שמחה, אושר,

עצב, כעס - אז זה יכולת חשובה שאנחנו צריכים

לפתח כאשר עושים עבודה התפתחותית.

מהי האנרגיה הרגשית

שנותן המקרה מעורר?

זה נותן לנו מידע חשוב

על המצב ועל הבעיה.

ואז מחווה – מחווה היא כמו התמצית

של מה ששמעתם על המצב.

אז אני, לפני שאזמין את אדם להגיב על זה,

באמת, זה בליבו של התהליך כולו.

כדי לשתף משהו מהחוויה שלו, תן לי

רק להדגים אחד או שניים.

מה הן דוגמאות של מחוות?

אז מחוות הן, מה המהות של מה ששמענו?

אז הנה אחד -

.

אתם רואים אותי מפנה עורף למצב.

אני עומד בפני מצב ואני פונה הרחק ממנו.

אז זה יהיה אחד.

אז הנה עוד אחד.

אני עומד בפני מצב ועכשיו זה מה שקורה איתי.

.

אני הולך ומצטמצם.

קטן.

.

עדיין קטן.

ועכשיו אולי אני מרים את העיניים.

.

אתה מרגיש את ההבדל?

זוהי מחווה שונה.

זוהי מהות אחרת של איך אני מתייחס למצב.

אבל מחווה יכולה להיות גם משהו כזה.

. אני מתחיל כאן, ואני מתחיל לעלות.

.

שמתם לב להבדל?

אז מחוות.

. הנה טריק עם מחוות.

אתם לא יודעים מה זה, כי

יש לכם רק תחושת בטן.

יש לכם תחושה של מצב.

. ואז אתם פשוט מתחברים עם ההרגשה הזו

ואתם בספונטניות מתרגמים אותה למחווה.

אבל לפני שאתם עושים את זה, אתם לא יודעים מה זה.

אז אתם מתחברים עם התחושה.

ואז, בלי לחשוב, באמת, אתם

מביעים זאת במחווה כלשהי.

וזה מה שזה.

אז אתם מופתעים כמו כולם.

וזאת המתנה שלכם.

מכיוון שאתם, על ידי כך שאתם עושים את זה, אתם חושפים,

אתם מגלים ממד עמוק יותר

של המקרה שלא נוסח באופן מלא עדיין.

וזה מה שאני מציע לנותן המקרה במתנה.

עכשיו ברור, שזה הרבה יותר קל

אם אתם נפגשים פנים אל פנים.

אם אתם בפגישה וירטואלית, אתם יכולים להדגים

על מסך המחשב - זה אפשרי.

הייתי גם בפגישות נהדרות שהיה רק אודיו.

ואנשים תיארו את המחווה

שהם הרגישו, שהם חוו.

אז אתם פשוט מתארים את זה.

זה גם אפשרי.

מה החוויה שלכם?

אני מתכוון, זה באמת ליבו של התהליך הזה.

מה שעלה בדעתי, בזמן שהקשבתי לך

הוא משהו, אוטו, שאמרת מספר פעמים

שאחד המנטורים שלך כאן, אד שיין אומר,

שהוא שכל מה שקורה לך הוא נתונים.

אז חשבתי על זה בזמן שאתה תיארת

תמונות, רגשות, מחוות.

אז אם אני מקשיב למישהו, על אילו רגשות

אנחנו מדברים?

אז אם מישהו אומר לי מהו המקרה שלהם,

אולי אני שם לב שאני מקבל תחושת מתח

בחזה שלי.

אז זה מעניין.

אולי זה קשור, אולי זה לא.

אבל אני שם לב לזה כי זה

משהו שקורה במהלך המצב.

ואני שם לב לזה ואני אולי ארצה לשתף אותו בחזרה.

"שמעתי אותך מתאר את המצב

וזה גרם לי להרגיש מתח ממש חזק בכתפיים

או בחזה."

הדבר נכון גם עבור תמונות.

אז אני זוכר שפעם היינו באינדונזיה

והקשבתי למישהו שדיבר

על האתגר העצום הזה שהיה להם

לנסות להפגיש חלקים שונים

של ארגון שלא ממש עבדו יחד.

והייתה לי תמונה בראש של אישה עובדת בגינה.

היא הייתה בגינה שלה.

היא החזיקה את ידיה בעפר.

ובאופן הגיוני, לא היה לי שום מושג מה הקשר

בין התמונה לבין המצב שהיא תיארה.

אבל זה היה שם בכל זאת.

אז אתם מבחינים בתמונות שעולות לכם.

אתם מבחינים ברגשות שעולים לכם.

ואתם לא מצנזרים אותם ואתם לא שופטים אותם.

הם שם, הם נתונים,

הם מידע מעניין.

וזהו חלק מהתהליך שאנחנו

הולכים לתאר בהמשך - זהו השיקוף בחזרה, זהו השיתוף.

תודה.

זוהי באמת נקודה מצוינת.

וכך אני זוכר את המנטור שלי אד שיין,

המחבר של ייעוץ תהליכי

והממציא של ייעוץ תהליכי -

שלעתים קרובות אומר, כל מה שאנו חווים הוא נתונים.

זהו באמת הנושא העיקרי של התהליך הזה.

מדובר בנתונים עמוקים, נכון?

כולם מדברים על נתונים גדולים היום.

זה לא נתונים גדולים.

זה נתונים עמוקים.

זה העלאה לפני השטח, חשיפה של רבדים

עמוקים יותר של הניסיון שלנו, שהם נתונים.

ושהם, אם נטפל בהם נכונה, יכולים לתת לנו

מידע מועיל מאוד במונחים של

איך לקחת את הצעד הבא.

הצעד הראשון הוא דממה, כלומר

להתחבר עם החוויה הפנימית שלכם.

אתם מקשיבים לתהודה.

מהן התמונות, הרגשות, המחוות

שאתם חשים במצב הזה?

ואז השני - לשלב הבא כאן, צעד מספר ארבע,

הוא השיקוף שאתם מציעים בחזרה,

שאתם משתפים עם נותן המקרה.

מה עלה בכם?

אז כל אחד המאמנים משתף

מהם הדימויים, התחושות או המחוות -

ו/או המחוות שעלו בשבילי.

אז פשוט כל אחד משתף בתורו.

וזה כאילו כשאני משתף את זה, אם אני משתף את המחווה שלי,

זה יותר כמו מתנה לנותן המקרה,

במקום גישה של "תן לי לתקן את הבעיה שלך"

שעומדת מאחורי זה.

אז זה דממה, שיקוף, נותן המקרה,

כשהיא או הוא מקשיבים למה שהמאמנים משתפים

במהלך השיקוף, הם לוקחים פנימה את כולם, את הכל.

אז זה ממש מתנה שאתה מקבל.

אתה מתחיל לראות את חייך שלך, את המצב שלך,

דרך העדשה של נשמות המאמנים האחרים, נכון,

התהודות העמוקות שלהם שהם חולקים.

ואז בדרך כלל מה שקורה הוא, שנותני המקרה אומרים,

הו, זה באמת נכון.

אני באמת לא דיברתי על זה, אבל כשהאזנתי לתמונה הזו

או ראיתי את המחווה הזאת, זה מה שעולה בדעתי.

בדרך כלל הבעיה, המצב

עובר התאמה למסגרת חדשה בדרך עמוקה כלשהי,

, זאת הגישה לנתונים העמוקים כאן.

ואז נותן המקרה משקף קצת

על זה.

ודיאלוג יצירתי אומר שכולם

מנהלים שיחה יצירתית ומועילה

שמתמקדת בסיוע לנותן המקרה להתמודד

עם המצב שלה בצורה יותר מכוונת,

יצירתית, ואפקטיבית יותר.

אז אתם בונים על הרעיונות האחד של השני.

אתם שואלים יותר שאלות כדי אולי לחקור כמה

מהנושאים העמוקים שצצו כאן.

ואז אתם מעבירים אותו קדימה כדי

באמת להיות מועיל למצב של נותן המקרה

וכיצד היא יכולה להגיב על זה.

אתם מסיימים עם דברי סיכום, קודם כל מהמאמנים.

אולי יש דבר אחרון שאני רוצה

להדגיש או להוסיף על מה שלא נאמר עד כה כמאמן.

הערות סגירה קצרות מהמאמנים ואז נותן המקרה

מסתכל במבט לאחור משלוש זוויות

ובעצם אומר, בסדר, אז הנה, במונחים של רעיונות,

הנה שניים או שלושה רעיונות חדשים

שנתקלתי בהם שעזרו לי למסגר מחדש את המצב

אולי, בהתחשב למסגור הראשוני שלי.

הנה ההתחברות אל הלב הפתוח

שהזכרתי - חיבור אל, ובדיקת מצב האנרגיה שלי.

ככה אני מרגיש לגבי זה עכשיו.

האנרגיה שלי היא עלתה או ירדה, או מה שלא יהיה.

אתם מתחברים עם זה.

ואז רצון פתוח באמת אומר פעולה.

אז הנה שתיים או שלוש הפעולות

שהתברר לי שאני הולך

לקחת בשבוע-שבועיים הבאים.

ואולי יש פעולה שלישית, או רביעית

שאני רוצה לקחת, אבל אני לא יודע עדיין איך,

ואני צריך לברר.

אז זה בעצם סיכום הנושא.

ואז אתם נותנים לעצמכם עוד דקה

או שתיים כדי ללכוד את מסקנות המפתח.

ומה שאנו חווים הוא, אם כי באמת כל מקרה

הוא שונה מאוד, ולכן אנחנו מביאים

מצבים שונים מאוד.

אבל אתה יודע, כמעט בכל המקרים שהייתי בהם אי פעם

היו גם מאוד שימושיים בשבילי כמאמן,

לא רק בעזרה למישהו אחר,

אלא אני מכיר את המצב מהחיים שלי.

וכך השיעורים שנלמדים הם

עמוקים בצד של המאמנים

כפי שהם בצד של נותן המקרה.

אז לסיכום, הנושא העיקרי של התהליך הזה הוא שרבים מכם

מכירים קבוצות חקר מקרה וכל מיני דברים כאלה.

אז מה מיוחד כאן?

מה שמיוחד הוא כי כאשר אתם מתחילים כאן,

אתם באמת שמים לב לא רק

לדבר על המצב שבחוץ,

אלא גם המצב הפנימי - גבול הלמידה שלכם.

ואז במקום לתקן את הבעיה,

אתם מוסיפים את המימד הזה של דממה, של תהודה,

ולאחר מכן משקפים בחזרה את התמונות, התחושות והמחוות.

ובזמן שאלה צפים, כקבוצה,

אתם לוקחים את אותו גוף של תהודה שיצרתם

עם גילוי עמוק זה של מציאות

ובונים שיחה יצירתית סביב זה.

וכאן אתם בעצם הולכים עם הזרם,

יש כמה הערות סגירה וזהו זה.

אז בעצם זה קל, למה אתם שמים לב

כתנאים המוקדמים האלה

שמאפשרים לכם להעמיק יותר בשיחה,

מאשר הייתם יכולים בלעדיהם.

אדם, יש לך מה להוסיף?

טיפים שימושיים שנוכל לתת כשאנשים

עוברים את סבב האימון הראשון שלהם כאן?

דיברנו על לא להיות שיפוטי כלפי התמונות.

אני חושב שנקודה חשובה אחרת בכל זה היא

לא להיות שיפוטי כלפי עצמך, במיוחד כמאמן.

אז אתם עשויים לגלות שזה ממש ממש קשה.

אתם שומעים משהו שאתם יכולים לגמרי להתייחס אליו,

מישהו שאולי נראה שעבר משהו

דומה מאוד למשהו שאתם עברתם.

אז אתם עשויים להבחין שאתם רוצים לתת עצות,

אבל רק שימו לב לזה.

. וזה נתונים חשובים שאתם מקבלים על עצמכם

על איפה אתם נמצאים בתרגול ההקשבה שלכם.

אז פשוט שימו לב לזה.

זה לא עניין של לשפוט את זה.

רק שימו לב לזה.

ואז הדבר הנוסף היחיד הוא שבשבוע הבא

נחזור ונעשה בדיקה

בתחילת השבוע.

ואנחנו נשמע חלק מהמשוב שלכם -

איך זה הלך, מה עבד בשבילכם, מה היה קשה,

מה היה כמה מהאתגרים שהתמודדתם מולם.

אז אנחנו באמת מצפים לראות איך זה ילך,

ולשמוע מכם במהלך הימים הקרובים.

אז תיהנו מהתהליך.

בדרך כלל אנחנו רואים שיש עקומת למידה

תלולה בתוך התהליך הזה.

וכמובן, מה שאנחנו עושים בשיעור הזה

מבוסס על העיקרון הכללי של קבוצת חקר המקרה, שהוא

שכל החומר הספציפי של מקרה

נשאר סודי בתוך הקבוצה,

ולא ישותף עם מישהו מבחוץ

בלי לבקש את אישורו של נותן המקרה.

אז הסודיות היא עיקרון מפתח כאן בעבודה הזאת.

תיהנו מהתהליך, ואנחנו מצפים

לבדוק אתכם שוב בעוד שבוע מהיום,

לסקור את מה שלמדתם

מהתרגול הראשון הזה.