-
יש לכם אחד כזה?
-
אני קצת אובססיבית כלפי שלי.
-
למען האמת, נהייתי קצת אובססיבית כלפי כל החפצים שלי
-
האם אי פעם תהיתם מאיפה מגיעים כל החפצים שאנחנו קונים?
-
ולאן הם הולכים כשאנחנו נפטרים מהם?
-
אני לא יכולתי להפסיק לחשוב על זה. אז התחלתי לקרוא על זה
-
ומה שהספרים אמרו זה שהחפצים עוברים דרך מערכת
-
מכרייה לייצור להפצה לצריכה ועד להיפטרות
-
כל זה יחד נקרא "כלכלת החומרים". קראתי על זה עוד.
-
למעשה, במהלך 10 שנים הסתובבתי בעולם
-
במעקב אחרי המקור של החפצים שלנו ולאן הם הולכים.
-
ואתם יודעים מה גיליתי? שזה כל הסיפור המלא
-
בהסבר הזה יש הרבה חורים
-
קודם כל, המערכת הזאת נראית בסדר גמור, כאילו שאין בעיה.
-
אך האמת היא שהמערכת הזאת נמצאת במשבר
-
והסיבה שהיא במשבר היא כיוון שזוהי מערכת ליניארית
-
ואנחנו חיים בעולם בעל משאבים מוגבלים
-
ולא ניתן להפעיל מערכת ליניארית, בעולם מוגבל, בלי סוף.
-
בכל שלב בדרך, המערכת הזאת משפיעה ומושפעת מהעולם האמיתי
-
ובעולם האמיתי, זה לא קורה
-
המערכת משפיעה הדדית על חברות, תרבויות, כלכלות ועל הסביבה
-
ולאורך כל הדרך היא נתקלת בהגבלות
-
הגבלות שאנחנו לא רואים כאן כי הדיאגרמה אינה שלמה
-
אז בואו ונחזור אליה, נשלים את הפערים ונראה מה חסר כאן
-
ובכן, אחד הדברים הכי חשובים שחסרים כאן זה אנשים. כן, אנשים.
-
אנשים חיים ועובדים לאורך כל המערכת הזאת.
-
לחלק מהאנשים במערכת הזאת יש חשיבות גבוהה יותר מלאחרים;
-
לחלקם יש השפעה קצת גדולה יותר. מי אלה?
-
אז נתחיל עם הממשלה
-
החברים שלי אומרים שאני צריכה להשתמש בטנק כדי לסמל את הממשלה
-
וזה נכון במדינות רבות והופך להיות נכון יותר בארצות הברית
-
אחרי הכל, יותר מ-50% מכספי משלם המסים האמריקאי ממנים את צבא ארה"ב
-
אבל אני אשתמש בציור של איש כדי לסמל את הממשלה
-
כיוון שאני מאמינה בערכים ובחזון של מה שהממשלה צריכה להיות
-
של העם, על ידי העם ועבור העם.
-
זה התפקיד של הממשלה לדאוג לנו ולשמור עלינו. זו העבודה שלהם.
-
בהמשך מצטרף התאגיד
-
התאגיד נראה גדול מהממשלה
-
כיוון שהתאגיד גדול מהממשלה.
-
מתוך 100 הכלכלות הגדולות בעולם היום, 51 הם תאגידים
-
בעוד התאגידים גדלו, גם בגודלם וגם בכוחם, השינוי בממשלה הוא קטן
-
והממשלות יותר דואגות
-
שהכל ילך חלק עבור החבר'ה האלה.
-
אוקיי, אז בואו ונראה מה עוד חסר בתמונה
-
נתחיל בכרייה.
-
שזו מילה יפה לניצול של משאבי טבע
-
ואלה מילים יפות לטינוף כדור הארץ
-
זה נראה כך: כריתת עצים, פיצוץ הרים בשביל החומרים שבתוכם,
-
ניצול מלא של משאבי מים ופגיעה בחיות בר.
-
כאן אנחנו נתקלים בהגבלה הראשונה שלנו:
-
הידלדלות המשאבים. אנחנו משתמשים ביותר מדי דברים.
-
אני יודעת שזה קשה לשמוע, אבל זו האמת שאנחנו צריכים להתמודד איתה.
-
ב-3 העשורים האחרונים בלבד,
-
שליש מהמשאבים הטבעיים של כדור הארץ נוצלו.
נגמרו.
-
אנחנו כורתים, כורים ומשחיתים
את הכדור כל כך מהר
-
שאנחנו מערערים את היכולת
של כדור הארץ לשאת אותנו.
-
איפה שאני גרה, בארה"ב, נותרו רק 4% מהיערות
-
40% ממקורות המים הפכו לא מתאימים לשתייה
-
הבעיה שלנו היא לא רק שאנחנו משתמשים ביותר
מדי דברים
-
אנחנו משתמשים ביותר מההקצבה שלנו.
אנחנו מהווים רק 5% מאוכלוסיית העולם
-
אבל צורכים 30% ממשאבי העולם
ומייצרים 30% מהפסולת העולמית.
-
אם כל אחד בעולם היה צורך כמו אמריקאי
היינו צריכים 3-5 כדורי ארץ
-
ואתם יודעים מה?
יש לנו רק אחד
-
אז בארץ שלי התגובה להגבלה הזאת היא
פשוט לקחת ממישהו אחר
-
... מהעולם השלישי
-
יש כאלה שיגידו שזו מילה אחרת
לדברים שלנו שנמצאים על קרקע של אחר
-
איך זה נראה?
אותו דבר: הרס המקום
-
75% מאזורי הדיג העולמיים
מנוצלים למקסימום או מעבר ליכולתם
-
80% מהיערות בעולם נעלמו.
-
האמזונס לבד מאבד 2000 עצים בדקה!
-
זה שווה ערך ל- 7 מגרשי פוטבול בדקה
-
ומה לגבי האנשים שגרים שם?
-
ובכן, לפי החבר'ה האלה.. המשאבים הללו
בכלל לא שייכים להם
-
אפילו אם הם חיו שם במשך דורות,
אין להם את אמצעי הייצור
-
והם לא קונים המון דברים
ובמערכת הזאת,
-
אם אתה לא מחזיק או קונה המון דברים
אין לך ערך.
-
אז בשלב הבא, החומרים עוברים לייצור
ושם אנחנו משתמשים באנרגיה
-
לערבב כימיקלים רעילים עם משאבים טבעיים
לייצר מוצרים רעילים
-
יותר מ-100,000 כימיקלים סינתטיים
נמצאים בשימוש בתעשייה כיום
-
רק בקומץ מהם נבדקו ההשלכות הבריאותיות
-
באף אחד מהם
-
לא נבדקה ההשפעה הבריאותית המשולבת שלהם
בחשיפה יומיומית
-
אז אנחנו לא יודעים מה ההשפעה הבריאותית
והסביבתית המלאה של כל אלה
-
אבל אנחנו כן יודעים:
רעלים נכנסים - רעלים יוצאים
-
כל עוד נמשיך להכניס רעלים
בתהליך הייצור התעשייתי
-
נמשיך לקבל רעלים בדברים שאנחנו מביאים
-
לבתים שלנו, למקומות העבודה ולבתי הספר
וכמובן, לגוף שלנו.
-
כמו BFRים:
מעכבי בעירה ברומיים
-
אלה הם כימיקלים חסיני אש
אבל הם גם מאוד רעילים
-
הם רעלנים עצביים, כלומר הם רעילים למוח.
למה אנחנו בכלל משתמשים בחומרים כאלה?
-
אנחנו מכניסים אותם למחשבים ולמכשירים שלנו,
לספות, מזרנים וגם לכריות לפעמים.
-
למעשה, אנחנו דוחפים רעלנים עצביים
לכריות שלנו,
-
מביאים אותם הביתה
ומניחים עליהם את הראש למשך 8 שעות.
-
לי נראה שבמדינה עם כל כך הרבה רעיונות
-
אפשר לחשוב על דרך טובה יותר
להימנע מהתלקחות בזמן השינה
-
הרעלים האלה מצטברים במארג המזון
ומרוכזים בגוף שלנו
-
אתם יודעים מה המזון בראש שרשרת המזון
-
עם הרמה הגבוהה ביותר של חומרים רעילים?
חלב אם.
-
החברה שלנו הגיעה למצב שבו תינוקות
-
מקבלים את הכמות הגדולה ביותר של רעלים
מההנקה של אימם
-
זה לא נראה לכם כמו ביזיון אדיר?
-
הנקה צריכה להיות הפעולה הבסיסית ביותר
הזנה וגידול ילדים
-
היא צריכה להיות בטוחה וקדושה.
הנקה היא עדיין ההזנה הטובה ביותר
-
ואמהות צריכות להמשיך להניק
אבל אנחנו צריכים להגן עליה, -הם- צריכים.
-
חשבתי שהם דואגים לנו.
וכמובן,
-
הנשאים המרכזיים של הרעלים הללו
-
הם עובדי המפעלים,
רבים מהם הן נשים בגיל הפוריות.
-
הם עובדים עם רעלים הפוגעים בפוריות,
מעלים את הסיכוי לסרטן ועוד.
-
אני רוצה לשאול אתכם,
איזו אישה בגיל הפוריות
-
תעבוד בסביבת עבודה עם רעלים
הפוגעים בפוריות
-
חוץ מאישה ללא אפשרות אחרת?
וזה אחד הדברים "היפים" במערכת?
-
הבלייה של סביבות וכלכלות מקומיות
-
מבטיחה אספקה קבועה
של אנשים בלי אפשרות אחרת
-
200,000 איש בעולם, עוברים ביום
בין סביבות
-
שבהם התקיימו במשך דורות
-
אל תוך ערים, רבים מהם בשכונות מצוקה,
מחפשים עבודה, לא משנה כמה מסוכנת היא תהיה.
-
אז אתם רואים שזה לא רק משאבים
שמבוזבזים לאורך בתהליך
-
אלא גם אנשים.
קהילות שלמות מבוזבזות.
-
כן..
רעלים נכנסים - רעלים יוצאים.
-
הרבה מהרעלים עוזבים את המפעל כמוצרים
-
אבל הרוב יוצאים מהמפעל כתוצרי-לוואי,
או זיהום. וזה הרבה זיהום.
-
בארה"ב, התעשייה שלנו מייצרת כמעט
2 מיליארד ק"ג כימיקלים רעילים בשעה
-
וזה כנראה הרבה יותר,
כיוון שזה רק מה שמדווח
-
אז זו עוד הגבלה,
כי.. איכס
-
מי רוצה לראות ולהריח 2 מיליארד ק"ג של
רעלים בשנה? אז מה עושים?
-
מעבירים את המפעלים לחוץ לארץ,
לזהם ארצות אחרות!
-
אבל.. הפתעה! חלק גדול מזיהום האוויר
חוזר אלינו ע"י זרמי האוויר.
-
אז מה קורה אחרי שהמשאבים הפכו למוצרים?
-
הם עוברים להפצה
-
כלומר: מכירת כל הזבל הרעיל הזה
מהר ככל האפשר
-
המטרה כאן היא לשמור על מחיר זול, שהאנשים
ימשיכו לקנות ולהמשיך להניע את המלאי
-
איך הם דואגים שהמחיר יישאר נמוך?
הם לא משלמים לעובדים שלהם הרבה
-
והם מתקמצנים על ביטוח בריאות מתי שאפשר.
הכל מגיע להחצנה של העלות
-
מה שזה אומר זה שהעלות האמתית של הייצור
לא משתקפת במחיר.
-
במילים אחרות,
אנחנו לא משלמים עבור מה שאנחנו קונים.
-
חשבתי על זה לא מזמן
-
הלכתי ורציתי להקשיב לחדשות
-
אז נכנסתי לחנות וקניתי רדיו
-
מצאתי רדיו קטן וירוק עבור $4.99
-
חיכיתי בתור לקופה וחשבתי..
-
איך $4.99 יכולים להכיל את העלות
-
לייצר רדיו כזה ושהוא יגיע אליי?
המתכת כנראה נכרתה בדרום אפריקה,
-
הנפט כנראה נקדח בעיראק,
הפלסטיקה כנראה יוצרה בסין
-
ואולי איזה ילד בן 15 הרכיב את המוצר הזה
באיזה מפעל בבעלות זרה במקסיקו.
-
$4.99 לא יכסה אפילו את שווי שכר הדירה
שהמוצר הזה תפס עד שהגעתי
-
וזה עוד בלי המשכורת של איש הצוות
שעזר לי לבחור אותו
-
ובלי השינוע, בים וביבשה, שהרדיו הזה עבר.
-
כך הבנתי שאני לא משלמת על הרדיו הזה.
אז מי משלם?
-
אנשים שילמו בכך שאיבדו את
המשאבים הטבעיים שלהם
-
בבריאות שלהם שנפגעה מזיהום אוויר,
בעלייה במקרי הסרטן והאסטמה
-
ילדים בקונגו שילמו בעתידם -
30% מהילדים בקונגו נשרו מבתי ספר
-
על מנת לחצוב קולטן -
-
מתכת שמשתמשים בה לייצור שבבים
ומכשירים חד פעמיים
-
האנשים הללו שילמו גם
עבור ביטוח הבריאות שלהם
-
לאורך כל המערכת הזאת
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
