Return to Video

איך צוות של שפים האכילו את פורטו ריקו אחרי הוריקן מריה

  • 0:01 - 0:04
    טוב, בואו נתכונן להרצאת טד
    הגרועה ביותר.
  • 0:04 - 0:08
    (צחוק)
  • 0:08 - 0:10
    התכוונתי לזה, התכוננו לפני 30 דקות.
  • 0:11 - 0:14
    אני רוצה להבהיר,
    אני אוהב להיות פה אתכם,
  • 0:14 - 0:17
    אבל רציתי להיות פה,
    לא כדי לספר את הסיפור שלי,
  • 0:17 - 0:22
    אלא כדי לספר את הסיפור של
    האנשים המדהימים של פורטו ריקו.
  • 0:22 - 0:25
    שהתאחדו כדי להאכיל את
    אנשי פורטו ריקו.
  • 0:27 - 0:30
    קוראים לי חוזה אנדרס ואתם יודעים
    שאני אוהב להאכיל את המעטים,
  • 0:30 - 0:32
    אבל יותר מזה אני אוהב להאכיל
    הרבה אנשים.
  • 0:33 - 0:35
    כאן, ישר אחרי ההוריקן,
  • 0:35 - 0:40
    כמו שעשינו הרבה פעמים בעבר
    אחרי רעידת אדמה בטהיטי,
  • 0:40 - 0:43
    או סנדי (הוריקן), או מקרים אחרים,
  • 0:43 - 0:46
    היה לי תחושה של דחיפות להיות שם,
  • 0:46 - 0:48
    ולנסות להאכיל אדם אחד,
  • 0:48 - 0:51
    ותמיד יש לך את החברים המשוגעים
    האלה שרוצים להצטרף,
  • 0:51 - 0:53
    למשימות הבלתי אפשריות האלה.
  • 0:53 - 0:57
    אני תמיד מוקף בחברים מדהימים
    שרק עוזרים לי להשתפר,
  • 0:57 - 1:00
    נייט בא מייד אחרי.
  • 1:00 - 1:02
    זה היה ביום שני, וזה מה שמצאנו.
  • 1:03 - 1:06
    ההרס שראיתם בטלוויזיה, עוד הוריקן,
  • 1:07 - 1:09
    אבל ההרס הזה היה אמיתי.
  • 1:09 - 1:14
    יותר מ-95% מהחשמל באי, קרסו.
  • 1:14 - 1:17
    כל עמודי החשמל, הלכו.
  • 1:17 - 1:19
    כל האנטנות הסלולריות, הלכו.
  • 1:19 - 1:22
    אי אפשר היה להתקשר לאף אחד.
  • 1:22 - 1:25
    אי אפשר היה למצוא אף אחד,
    ברגע שיצאת מסן חואן.
  • 1:25 - 1:29
    אפילו בסן חואן עצמה היו לנו קשיים
    בשימוש בסלולרים שלנו.
  • 1:31 - 1:35
    מה שהבנתי זה שהאי היה רעב.
  • 1:37 - 1:41
    לאנשים לא היה כסף כי
    הכספומטים לא עבדו.
  • 1:42 - 1:46
    או הכרטיסים לתלושי מזון,
    שהם אלקטרוניים.
  • 1:46 - 1:48
    הם לא יכלו להשתמש
    בהם בסופרמרקטים,
  • 1:48 - 1:52
    או שלא היו מזון, גז,
    מים נקיים לבישול.
  • 1:53 - 1:58
    הצורך והדחיפות המיידיים היו אמיתיים,
  • 1:58 - 2:03
    הצלחתי להכנס לפגישה של FEMA
    (הסוכנות לטיפול במצבי אסון),
  • 2:03 - 2:08
    שם רבים מארגוני התמיכה
    החשובים,
  • 2:08 - 2:12
    שוחחו ביניהם, על איך להאכיל את האי
    במהלך השבועות הקרובים,
  • 2:12 - 2:16
    אבל הצורך היה מיידי,
    ברגע זה, בשניה הזאת,
  • 2:16 - 2:20
    היו לנו כמעט שלושה מליון
    אנשים אותם היה צריך להאכיל.
  • 2:20 - 2:23
    אז התחלנו לעשות,
    מה שאנחנו עושים הכי טוב.
  • 2:23 - 2:25
    הלכנו לבדוק את משאבי המזון,
  • 2:25 - 2:28
    ויכולתי לראות
    שהמגזר הפרטי למעשה היה
  • 2:28 - 2:29
    מוכן ומזומן,
  • 2:29 - 2:33
    אבל אף אחד ב - FEMA
    אפילו לא שם לב לזה.
  • 2:33 - 2:34
    ומה שעשינו זה שהשתמשנו
    במטבחים קיימים.
  • 2:34 - 2:37
    חוזה אנריקה, אחד האנשים
    האהובים עלי בעולם,
  • 2:37 - 2:39
    אחד המסעדנים הידועים בסן חואן.
  • 2:39 - 2:44
    היה, עוד לפני שנחתתי כבר התחלתי
    להתקשר לכל השפים בפורטו ריקו,
  • 2:44 - 2:49
    וכולם היו כזה:
    "בוא לא נתכנן, בוא לא נפגש,
  • 2:49 - 2:50
    בוא נתחיל לבשל."
  • 2:50 - 2:51
    (צחוק)
  • 2:51 - 2:53
    וזה מה שעשינו.
  • 2:53 - 2:57
    התחלנו להאכיל את
    האנשים של פורטו ריקו, ביום שני.
  • 2:57 - 3:01
    ביום שני הכנו אלף ארוחות,
    סנקוצו, נזיד מדהים
  • 3:01 - 3:03
    עם תירס ויוקה ובשר חזיר.
  • 3:03 - 3:07
    עד יום ראשון כבר הכנו 25,000.
  • 3:07 - 3:09
    עד יום ראשון, כבר לא
    השתמשנו רק במסעדה,
  • 3:09 - 3:14
    אלא שכרנו גם את מגרש החניה ממול.
  • 3:14 - 3:16
    התחלנו להביא משאיות מזון,
  • 3:16 - 3:19
    אורז, פשטידות עוף, תפעול ומקררים,
  • 3:19 - 3:21
    ומתנדבים התחילו לבוא.
  • 3:21 - 3:24
    למה? כי כל אחד רוצה
    למצוא מקום לעזור,
  • 3:24 - 3:27
    מקום לעשות משהו.
  • 3:27 - 3:30
    זה איך שהתחלנו את
    משלוח הראשון שלנו.
  • 3:30 - 3:34
    בתי החולים -- אף אחד לא האכיל
    את האחיות והרופאים,
  • 3:34 - 3:37
    והתחלנו להאכיל את
    הפרויקט הראשון שלנו,
  • 3:37 - 3:38
    בבית החולים קרולינה.
  • 3:38 - 3:41
    פתאום, כל בתי החולים
    התחילו להתקשר אלינו.
  • 3:41 - 3:47
    "צריכים אוכל כדי שנוכל להאכיל
    את העובדים שלנו, שעסוקים 24/7"
  • 3:47 - 3:51
    "שמטפלים בחולים ובזקנים
    ובכל מי שצריך"
  • 3:51 - 3:56
    ואז, המקום כבר היה קטן מידי,
    קיבלנו הזמנות,
  • 3:56 - 3:59
    בכל פעם שקיבלנו אורח, לקוח,
  • 3:59 - 4:01
    לא הפסקנו להכין להם,
  • 4:01 - 4:04
    כי רצינו לוודא, שאנחנו מצליחים לייצב,
  • 4:04 - 4:06
    כל מקום אליו הצטרפנו.
  • 4:06 - 4:10
    כל עיר, כל בית חולים, כל בית אבות.
  • 4:10 - 4:14
    בכל פעם שיצרנו איתם קשר,
    הזרמנו להם מזון, יום אחרי יום.
  • 4:14 - 4:16
    אז היינו צריכים לגדול.
  • 4:16 - 4:18
    עברנו לקולוסיאום הגדול.
  • 4:18 - 4:21
    25,000 ארוחות נהיו
    ל - 50,000 ארוחות,
  • 4:21 - 4:25
    נהיו פתאום למסעדה
    הכי גדולה בעולם.
  • 4:25 - 4:30
    הכנו קרוב ל-70,000 ארוחות ביום,
  • 4:31 - 4:32
    ממקום אחד בלבד.
  • 4:32 - 4:37
    (מחיאות כפיים)
  • 4:37 - 4:41
    מתנדבים, מתנדבים
    התחילו להגיע, מאות מהם.
  • 4:41 - 4:44
    בנקודה מסוימת היו לנו
    יותר מ-7,000 מתנדבים,
  • 4:44 - 4:47
    שבאו לפחות לשעה או יותר איתנו.
  • 4:47 - 4:51
    בכל רגע נתון היו לנו
    700 מתנדבים.
  • 4:51 - 4:53
    היה אפשר לראות שהקמנו תנועה,
  • 4:53 - 4:57
    תנועה שהיה לה רעיון מאוד פשוט
    שכולם יכלו להתאחד מאחוריו:
  • 4:57 - 4:58
    בואו נאכיל את הרעבים.
  • 4:59 - 5:03
    והתחלנו להכין אוכל
    שאנשים הכירו.
  • 5:03 - 5:05
    לא דברים שמגיעים ממקומות רחוקים,
  • 5:05 - 5:10
    בשקיות פלסטיק שאתם פותחים
    ואתם לא יכולים אפילו להריח.
  • 5:10 - 5:11
    התחלנו להכין--(צחוק)
  • 5:11 - 5:14
    התחלנו להכין את המאכלים
    שאנשים מרגישים בבית.
  • 5:14 - 5:19
    אנשים ברגעים האלה, היה להם
    את הצורך להרגיש שהם בחיים,
  • 5:19 - 5:20
    שלמישהו אכפת.
  • 5:20 - 5:22
    ארוחה אחת בכל פעם,
  • 5:22 - 5:26
    זה הפך למשהו שלא רק מכניס
    קלוריות לגוף שלהם,
  • 5:26 - 5:27
    קלוריות שהם הצטרכו,
  • 5:28 - 5:29
    אלא הם היו צריכים גם משהו אחר.
  • 5:29 - 5:32
    הם רצו לוודא שלך ולך ולך,
  • 5:32 - 5:33
    שאכפת לכם.
  • 5:33 - 5:36
    שאנחנו שולחים את המסר שאנחנו אתכם.
  • 5:36 - 5:39
    תנו לנו זמן, אנחנו מנסים לתקן את זה.
  • 5:39 - 5:42
    זה מה שגילינו בכל פעם
    שהתחלנו להצטרף לקהילות.
  • 5:42 - 5:44
    פירות טריים התחילו להגיע,
  • 5:44 - 5:46
    אפילו כשב-FEMA שאלו אותי
  • 5:46 - 5:48
    "חוזה, איך אתה מצליח
    להשיג את האוכל?"
  • 5:48 - 5:51
    פשוט: אני מתקשר. משלם. משיג.
  • 5:51 - 5:53
    (צחוק)
  • 5:53 - 5:58
    (מחיאות כפיים)
  • 5:58 - 6:00
    התחלנו להאכיל אנשים בסן חואן.
  • 6:00 - 6:06
    לפני שהספקנו להרגיש,
    האכלנו את כל 78 המחוזות באי.
  • 6:06 - 6:09
    היינו צריכים תכנית. מטבח אחד לבד,
    לא היה מספיק להאכיל את כל האי.
  • 6:09 - 6:15
    הלכתי ל-FEMA, הם גרשו אותי,
    עם 8 שומרים חמושים בקלצ'ניקובים.
  • 6:15 - 6:18
    אמרתי להם: "אני רוצה
    18 מטבחים פזורים באי."
  • 6:18 - 6:23
    נחשו מה? לפני 3 ימים הגענו למטבח ה-18.
  • 6:23 - 6:24
    בפורטו ריקו.
  • 6:24 - 6:28
    (מחיאות כפיים)
  • 6:28 - 6:30
    אנשים התחילו לקבל אוכל.
  • 6:30 - 6:32
    מתנדבים המשיכו להגיע.
  • 6:32 - 6:36
    לא היתה אף פעם מערכת מסודרת
    של משלוחים, אנשים היו אומרים לי.
  • 6:36 - 6:38
    ברור, היתה לנו מערכת.
  • 6:38 - 6:42
    כל האי של פורטו ריקו הפך
    למערכת משלוחים מושלמת.
  • 6:42 - 6:44
    כל אחד שהיתה לו משאית רצה לעזור.
  • 6:44 - 6:48
    כל אחד שנסע לאנשהו,
    היה בשבילנו דרך להביא תקווה,
  • 6:49 - 6:51
    וצלחת וארוחה שלמה לאנשים.
  • 6:51 - 6:55
    התחלנו למצוא שיטות מדהימות
    לשימוש במשאיות המזון,
  • 6:55 - 6:57
    10 משאיות מזון מדהימות.
  • 6:57 - 7:01
    למדנו לא לשלוח את האוכל לכתובת,
  • 7:01 - 7:02
    אלא למספר,
  • 7:02 - 7:05
    מספר הדירה;
  • 7:05 - 7:09
    לולו, יוצא צבא בגמלאות בן 92,
    שהיה מוקף במים.
  • 7:09 - 7:12
    התחלנו לתת לא רק תקווה לאנשים,
  • 7:12 - 7:14
    אלא ללמוד את השמות שלהם,
  • 7:14 - 7:17
    ביקרנו בכל יום,
  • 7:17 - 7:21
    וידאנו שהאנשים הזקנים האלה
    אף פעם לא ירגישו לבד יותר,
  • 7:21 - 7:22
    ברגעי יאוש.
  • 7:22 - 7:25
    והתחלנו להגיע
    למקומות רחוקים יותר,
  • 7:25 - 7:29
    מקומות שפתאום הגשרים
    אליהם היו הרוסים,
  • 7:29 - 7:32
    אבל היינו חייבים ללכת,
    כי זה היה קל להשאר בסן-חואן
  • 7:32 - 7:36
    היינו חייבים ללכת למקומות
    האלו שממש היו צריכים אותנו.
  • 7:36 - 7:38
    והמשכנו ללכת, ואנשים המשיכו לחכות לנו,
  • 7:38 - 7:41
    כי הם ידעו שתמיד נגיע,
  • 7:41 - 7:44
    כי אף פעם לא נעזוב אותם לבד.
  • 7:44 - 7:49
    (מחיאות כפיים)
  • 7:49 - 7:52
    משאיות המזון נהיו המלאכיות שלנו,
  • 7:52 - 7:55
    משאיות המזון המשיכו להביא תקווה,
  • 7:55 - 7:56
    אבל ראינו שאנחנו צריכים יותר:
  • 7:56 - 8:00
    וייקס וקולברה,
    שני איים מרוחקים מהאי המרכזי--
  • 8:00 - 8:02
    מישהו היה צריך להאכיל אותם.
  • 8:02 - 8:06
    לא רק שהבאנו אוכל והקמנו
    מטבח ברמת בית מלון בוייקס
  • 8:06 - 8:08
    והבאנו אוכל לקולברה.
  • 8:08 - 8:11
    הבאנו גם את המערכת
    הראשונה לטיהור מים
  • 8:11 - 8:12
    לאי וייקס,
  • 8:12 - 8:15
    באמצעותה יכולנו לסנן
    מעל ליטר וחצי מים לדקה.
  • 8:15 - 8:17
    פתאום, הבעיות הגדולות הפכו להיות
    ברות פתרון מאוד פשוט
  • 8:17 - 8:19
    ממש בהישג-יד,
  • 8:19 - 8:24
    רק באמצעות עשיה, מבלי לתכנן
    ולהיפגש בבניינים גדולים.
  • 8:24 - 8:25
    (צחוק)
  • 8:25 - 8:27
    ואז מצאנו דרכים יצירתיות.
  • 8:27 - 8:30
    היינו צריכים מסוקים. ביקשנו, קיבלנו.
  • 8:30 - 8:32
    היינו צריכים מטוסים.
    ביקשנו, שילמנו וקיבלנו.
  • 8:32 - 8:37
    המשכנו לשלוח אוכל לאותם
    מקומות שבאמת היו צריכים אותו.
  • 8:37 - 8:41
    והרעיונות הפשוטים רק נהיו חזקים יותר.
  • 8:41 - 8:44
    מתנדבים ילכו לקצוות האי.
  • 8:44 - 8:46
    פתאום זו נהייתה תנועה.
  • 8:47 - 8:48
    צוותי ה"מטבח המרכזי העולמי"
  • 8:48 - 8:54
    התקבלו בתפילות, שירים,
    מחיאות כפיים וחיבוקים,
  • 8:54 - 8:55
    בחיוכים.
  • 8:55 - 8:58
    הצלחנו ליצור קשר עם כל כך הרבה פינות.
  • 8:59 - 9:03
    כאני אומר לכם, שאפילו משמר הגבול
    התחילו להתקשר אלינו
  • 9:03 - 9:06
    כי החיילים המסכנים שלנו,
  • 9:06 - 9:09
    הגיבורים הגדולים ברגעי המשבר,
  • 9:09 - 9:14
    הם לא הצליחו להשיג
    צלחת של אוכל חם ופשוט.
  • 9:15 - 9:16
    ושותפים לדרך הופיעו.
  • 9:16 - 9:18
    גייסות חסד,
  • 9:18 - 9:21
    ארגונים של אנשי כוחות הביטחון,
  • 9:21 - 9:24
    שותפויות שלא נוצרו בשיחה מגבוה.
  • 9:24 - 9:27
    הם נוצרו בחדרי מלון, ברחוב,
  • 9:27 - 9:29
    באמצע ההרים,
  • 9:29 - 9:33
    ראינו שעל ידי שיתוף פעולה,
    אנחנו מצליחים להגיע לאפילו יותר אנשים.
  • 9:33 - 9:36
    שותפויות שקמו מתוך הגיון,
  • 9:37 - 9:41
    ומתוך דחיפות, לתת שירות לאנשים.
  • 9:41 - 9:45
    כשיש לנו ארגוני מענה לשעת חירום,
  • 9:45 - 9:49
    אנחנו לא יכולים לתכנן איך לעזור
    בעוד חודש מהיום.
  • 9:49 - 9:51
    אנחנו צריכים להיות מוכנים
    להתחיל לעזור
  • 9:51 - 9:54
    בשניה אחרי שמשהו קורה.
  • 9:56 - 9:58
    וילדים קיבלו אוכל,
  • 9:58 - 10:01
    ופתאום, האי,
  • 10:01 - 10:06
    עדיין באותו רגע מיוחד
  • 10:06 - 10:09
    בו הכל שביר,
  • 10:09 - 10:11
    גילינו שארגון כמו שלנו --
  • 10:11 - 10:14
    לא רצינו לפגוע בעסקים הפרטיים --
  • 10:14 - 10:18
    המסעדות הקטנות
    שהתחילו להיפתח כבר,
  • 10:18 - 10:21
    הנורמליות הזו, איכשהו,
  • 10:21 - 10:25
    איך שלא תגדיר "נורמליות"
    בפורטו ריקו של היום, כבר התחילה.
  • 10:25 - 10:27
    התחלנו לנסות להעביר את המסר:
  • 10:27 - 10:29
    אנחנו צריכים "להתקפל" מהמקומות
  • 10:29 - 10:31
    שכבר התייצבו
  • 10:31 - 10:34
    ולהתמקד באזורים
    שבאמת צריכים עזרה
  • 10:35 - 10:40
    (סרטון): אנשי פורטו ריקו,
    שני מליון ארוחות!
  • 10:42 - 10:44
    חוזה אנדרס: או-קי
    תנו לי לתרגם את זה לכם.
  • 10:44 - 10:47
    (צחוק)
  • 10:48 - 10:52
    כמעט 28 ימים מאוחר יותר,
  • 10:52 - 10:54
    יותר מ-10 משאיות מזון,
  • 10:54 - 10:56
    יותר מ-7000 מתנדבים,
  • 10:56 - 10:58
    18 מטבחים...
  • 10:59 - 11:03
    הגשנו יותר משני מליון ארוחות.
  • 11:03 - 11:10
    (מחיאות כפיים)
  • 11:13 - 11:14
    (מחיאות כפיים)
  • 11:14 - 11:17
    ואתם, אלה שבאתם לכאן, לטד,
    אתם צריכים להיות גאים,
  • 11:17 - 11:21
    בגלל שאנחנו יודעים שהרבה מכם,
    אתם חלק מהשינוי.
  • 11:21 - 11:26
    אבל השינוי יקרה רק אם אחרי
    שנעזוב את הועידה המדהימה הזו,
  • 11:26 - 11:29
    ניקח את הרעיונות ואת
    ההשראה המדהימים שקיבלנו,
  • 11:29 - 11:32
    ונאמין שהכל אפשרי,
  • 11:32 - 11:36
    ונגייס את היכולות שלנו
    לטובת אלה הנזקקים.
  • 11:36 - 11:40
    הגעתי לאי בניסיון
    להאכיל כמה אנשים,
  • 11:40 - 11:42
    וראיתי בעיה גדולה,
  • 11:42 - 11:47
    ופתאום, אנשי פורטו ריקו.
    ראו את אותה הבעיה כמוני.
  • 11:47 - 11:50
    ורק עשינו דבר אחד:
  • 11:50 - 11:51
    התחלנו לבשל.
  • 11:51 - 11:54
    וכך האנשים של פורטו ריקו,
  • 11:54 - 11:58
    והשפים של פורטו ריקו,
    ברגע של משבר,
  • 11:58 - 11:59
    התחילו להביא תקווה,
  • 12:00 - 12:02
    לא באמצעות ישיבות,
  • 12:02 - 12:04
    ולא בתכנון תכניות,
  • 12:04 - 12:07
    אלא רק על ידי רעיון אחד פשוט:
  • 12:07 - 12:10
    בואו נתחיל לבשל
    ובואו נתחיל להאכיל
  • 12:10 - 12:12
    את האנשים של פורטו ריקו.
  • 12:12 - 12:13
    תודה.
  • 12:13 - 12:15
    (מחיאות כפיים)
  • 12:15 - 12:17
    דייב טרוי: תחזרו לשם.
  • 12:17 - 12:18
    (צחוק)
  • 12:18 - 12:19
    דייב: אוהבים אתכם.
  • 12:19 - 12:26
    (מחיאות כפיים)
  • 12:26 - 12:27
    נייט מוק: כמה שאלות מהירות,
  • 12:28 - 12:30
    כי אני חושב שיש
    כמה אנשים שמעונינים לשמוע.
  • 12:30 - 12:34
    אז כמו שאמרת,
    באת בפעם הראשונה,
  • 12:34 - 12:36
    ירדת מהמטוס,
  • 12:36 - 12:38
    הלכת למרכז החירום הממשלתי,
  • 12:38 - 12:40
    התחלת להיפגש עם כמה אנשים,
  • 12:40 - 12:43
    הם לא ממש התלהבו.
  • 12:44 - 12:47
    חוזה אנדרס: "זה נהדר.
    אפשר לראות שההרצאה שלי הצליחה"
  • 12:47 - 12:48
    (צחוק)
  • 12:48 - 12:51
    זו הרצאת התד הראשונה
    שנערך לה משוב מיידי.
  • 12:51 - 12:53
    זה מרגיש כל כך טוב.
  • 12:53 - 12:54
    (צחוק)
  • 12:54 - 12:57
    נייט: אז ספר לנו למה,
    מה היו חלק מהקשיים,
  • 12:57 - 13:01
    ואז כשהבחנת שמתחילים
    לבוא אליך לבקש ממך.
  • 13:01 - 13:05
    חוזה: אי אפשר לבקש את הכל
    מהצלב האדום או צבא הישע.
  • 13:05 - 13:09
    אבל הרעיון הוא, אני תרמתי
    בעבר לארגונים האלו.
  • 13:09 - 13:11
    והם הארגונים הגדולים.
  • 13:11 - 13:15
    ואולי הבעיה היא שאנחנו מצפים
    מהם יותר מידי.
  • 13:15 - 13:19
    זה לא שהם לא עשו את
    מה שהם אמורים לעשות.
  • 13:19 - 13:23
    אלא שהתפיסה היא
    שזה מה שהם עשו.
  • 13:24 - 13:29
    אבל פתאום, אתה לא יכול להכנס
    לרגע כזה ולנקות את ידיך.
  • 13:29 - 13:32
    ולומר שמישהו אחר
    ייקח את האחריות.
  • 13:34 - 13:38
    היתה לנו בעיה פשוטה
    שהיה לה פתרון מאוד פשוט.
  • 13:38 - 13:41
    זאת לא היתה מדינה מרוחקת,
  • 13:41 - 13:43
    או המתחם הירוק בבגדד.
  • 13:43 - 13:45
    זאת היתה אדמה אמריקאית.
  • 13:45 - 13:48
    מקום יפיפה שנקרא פורטו ריקו.
  • 13:48 - 13:53
    בו היו מאות, אלפי מסעדות
    ואנשים שמוכנים לעזור.
  • 13:53 - 13:55
    אבל פתאום, היו לנו אנשים רעבים,
  • 13:55 - 14:00
    ולא היתה לנו תכנית
    איך להאכיל אותם בטווח הקצר.
  • 14:00 - 14:05
    אז כן, FEMA במידה מסוימת,
    ניסו לחשוב איך להאכיל את האנשים.
  • 14:06 - 14:08
    לצלב האדום לא היו
    את התשובות המתאימות,
  • 14:08 - 14:13
    כי "הכנסיה הבפטיסטית הדרומית",
    ארגון האוכל הגדול ביותר באמריקה,
  • 14:13 - 14:17
    הגיבורים שלי, מעולם לא
    הוזעקו לפורטו ריקו.
  • 14:17 - 14:21
    כשהצלב האדום מחלק אוכל
    באמריקה, אלו בעצם הם.
  • 14:21 - 14:23
    זאת "הכנסיה הבפטיסטית הדרומית"
    שעושה את זה.
  • 14:24 - 14:26
    לא היה לנו את זה בפורטו ריקו.
  • 14:26 - 14:31
    צבא הישע בא וביקש ממני
    420 ארוחות ביום רביעי גשום אחד.
  • 14:31 - 14:33
    עבור חנות זקנים מקומית.
  • 14:33 - 14:36
    אני אוהב לעזור לצבא הישע.
  • 14:36 - 14:41
    אבל בעולם שלי, הם אלה
    שאמורים לעזור לנו,
  • 14:41 - 14:43
    לתת מענה לאותן קריאות לעזרה.
  • 14:44 - 14:48
    בחמישי בבוקר התעוררתי
    ממש מודאג,
  • 14:48 - 14:51
    שבעצם אין לנו שום תכנית
    להאכיל את האי.
  • 14:51 - 14:55
    ויהיו אנשים שיאמרו שאולי
    אתה הופך את בעיה
  • 14:55 - 14:57
    ליותר גדולה משהיא הייתה בפועל,
  • 14:57 - 15:00
    ובכן, היו לנו מאות
    מאות, מאות ארגונים,
  • 15:00 - 15:04
    שדפקו על הדלת שלנו,
    וביקשו מגש של אוכל,
  • 15:04 - 15:07
    אז אם זאת לא הוכחה לכך
    שהצורך היה אמיתי,
  • 15:07 - 15:11
    אנחנו כבר לא יכולים להאכיל
    אנשים באמריקה במנות קרב.
  • 15:11 - 15:14
    או משהו שאתה פותח, ואתה יודע,
  • 15:14 - 15:18
    נתתי משהו כזה לחתול קטן,
    קצת מהאוכל הזה --
  • 15:18 - 15:19
    (צחוק)
  • 15:19 - 15:22
    ואז הבאתי להם את העוף והאורז שאנחנו הכנו,
  • 15:22 - 15:24
    והם ישר עטו על העוף והאורז.
  • 15:24 - 15:26
    (צחוק)
  • 15:26 - 15:28
    (מחיאות כפיים)
  • 15:28 - 15:29
    הם אפילו לא אוכלים את זה בעצמם.
  • 15:29 - 15:34
    אנחנו יכולים להאכיל את האנושות
    במשך יום, יומיים או חמישה,
  • 15:34 - 15:39
    אבל אותן מנות קרב עולות בערך
    12-20 דולר למשלמי המסים.
  • 15:39 - 15:41
    זה בסדר במצבים מסוימים,
  • 15:41 - 15:42
    במהלך קרב,
  • 15:42 - 15:46
    אבל כדי להאכיל אמריקאים
    במשך שבועות על שבועות,
  • 15:46 - 15:51
    כשבעצם, אתה יכול לשכור את
    קהילת העסקים הפרטיים המקומית,
  • 15:52 - 15:55
    לבצע את אותה עבודה יותר טוב.
    ליצור מקומות עבודה מקומיים.
  • 15:55 - 15:58
    לעזור לכלכלה המקומית להשתקם.
  • 15:58 - 16:01
    ובתוך התהליך לוודא
    שהכל חוזר לעצמו,
  • 16:01 - 16:04
    באופן הכי נורמלי והכי מהיר שאפשר.
  • 16:04 - 16:05
    שם התחלנו לבשל.
  • 16:05 - 16:07
    אתה היית שם איתי,
  • 16:07 - 16:12
    וזאת הסיבה בגללה הוצאנו כל דולר
    שהיה לנו בכרטיסי האשראי שלנו.
  • 16:12 - 16:15
    אם אמריקן אקספרס מקשיבים לזה,
    בבקשה, ממש נשמח להנחה.
  • 16:15 - 16:18
    (צחוק)
  • 16:18 - 16:19
    או ויזה.
  • 16:19 - 16:23
    נייט: אז מה המצב כרגע?
  • 16:23 - 16:25
    אתה יודע, עבר כבר חודש,
  • 16:25 - 16:27
    אמרת שהיו כבר כמה
    שיפורים בסן חואן,
  • 16:27 - 16:29
    והמוקד הוא על האזורים שבחוץ,
  • 16:29 - 16:33
    אבל ברור שישנם עדיין
    אתגרים גדולים, מה הלאה?
  • 16:33 - 16:38
    חואן: יש אתגרים. אז מה שקורה
    עכשיו, זה שהתחלנו לצמצם פעילות
  • 16:38 - 16:40
    אחרי, שפחות או יותר,
    FEMA הודיעו לנו
  • 16:40 - 16:43
    שהם חושבים שהם
    משתלטים על הכל,
  • 16:43 - 16:46
    וכבר אין צורך בנו.
  • 16:46 - 16:49
    אבל אתה יודע,מאמינים רק
    עד גבול מסוים.
  • 16:50 - 16:54
    זזנו מהמקום הגדול שראיתם,
    60,000 ארוחות ביום,
  • 16:54 - 16:58
    למקום אחר, באותו גודל,
    אבל במיקום יותר אסטרטגי,
  • 16:58 - 17:00
    זול יותר,
  • 17:00 - 17:03
    שם אנחנו הולכים להכין
    20-25,000 ארוחות ביום,
  • 17:03 - 17:06
    ואז אנחנו הולכים להשאיר
    ארבעה, חמישה, שישה מטבחים,
  • 17:06 - 17:08
    שממוקמים באופן אסטרטגי
    ברחבי האי,
  • 17:08 - 17:12
    גבוה בהרים, באזורים עניים מאוד.
  • 17:12 - 17:14
    קיבלנו המון מידע.
  • 17:14 - 17:17
    מי משתמש בתכנית ההזנה,
    מי משתמש בתלושי מזון,
  • 17:17 - 17:19
    בכרטיסים.
  • 17:19 - 17:23
    אנחנו יודעים למי יש אותם
    ואנחנו יודעים מי משתמש בהם.
  • 17:23 - 17:26
    אז בחלקים של האי בהם
    אין אף אחד שמשתמש בהם,
  • 17:26 - 17:30
    אלה הם האזורים של האי שם אנחנו
    הולכים לרכז את המאמצים שלנו.
  • 17:30 - 17:33
    אז זה מדהים איך לפעמים
    מידע פשוט יכול להצביע
  • 17:33 - 17:36
    על מי הם אנשים שנזקקים לעזרה.
  • 17:36 - 17:39
    אז הלכנו לעיירה שנקראת מורוביס.
  • 17:39 - 17:40
    מקסים.
  • 17:40 - 17:43
    מסעדת העוף הטובה ביותר
    בהיסטוריה של האנושות.
  • 17:43 - 17:45
    כולכם צריכים לבקר במורוביס.
  • 17:45 - 17:46
    דייב: נשמע טוב.
  • 17:46 - 17:49
    חואן: אז ראיתי את העוף,
    הבאנו סנדוויצ'ים,
  • 17:49 - 17:52
    עצרתי. הייתי עם
    מפקדי משמר הגבול האלה.
  • 17:52 - 17:53
    אכלנו את העוף.
  • 17:53 - 17:57
    עזבתי כדי להביא את הסנדוויצ'ים
    למקום אחר שנקרא סן לורנצו.
  • 17:57 - 18:00
    סן לורנצו היתה במצב קריטי,
    כי הגשר היה שבור,
  • 18:00 - 18:02
    אז הוא למעשה היה אי בתוך אי,
  • 18:02 - 18:04
    קהילה קטנה מוקפת במים.
  • 18:04 - 18:07
    כולם אחרו לנו, "זה אסון שם".
  • 18:08 - 18:09
    הבאנו את הסנדוויצ'ים,
  • 18:09 - 18:11
    חזרתי למורוביס, וחשבתי,
  • 18:11 - 18:14
    אתם יודעים, אם זה באמת אסון,
    הסנדוויצ'ים לא יספיקו.
  • 18:14 - 18:15
    הבאתי 120 עופות,
  • 18:15 - 18:18
    וגם יוקה ואורז,
  • 18:18 - 18:21
    וחזרנו לאותו גשר שבור,
  • 18:21 - 18:23
    חצינו את הנהר,
  • 18:23 - 18:25
    המים הגיעו עד למעלה.
  • 18:25 - 18:29
    הגענו עם 120 העופות,
  • 18:29 - 18:30
    הבאנו את האוכל,
  • 18:30 - 18:33
    והקהילה היתה כל כך אסירת תודה,
    אבל הם אמרו לנו,
  • 18:33 - 18:35
    "אנחנו בסדר,
    אנחנו לא צריכים עוד אוכל.
  • 18:35 - 18:38
    יש לנו גז, יש לנו כסף,
  • 18:38 - 18:40
    יש לנו אוכל טוב והמים שלנו נקיים.
  • 18:40 - 18:44
    תדאגו לקהילות האחרות מסביב לנו
    שנמצאות במצב יותר קשה".
  • 18:44 - 18:47
    אתם רואים, המפתח הוא תקשורת.
  • 18:47 - 18:51
    במצבים האלה, אנחנו יכולים
    להסתמך על חדשות מזוייפות,
  • 18:51 - 18:55
    או לקבל את המידע האמיתי,
    כדי שנוכל לבצע החלטות חכמות,
  • 18:55 - 18:58
    כדי באמת לטפל בנושאים האמיתיים.
  • 18:58 - 18:59
    זה מה שאנחנו עושים.
  • 18:59 - 19:04
    (מחיאות כפיים)
  • 19:04 - 19:07
    נייט: זה היה פרויקט מדהים,
  • 19:08 - 19:11
    ולראות אותו בעיניים ולעזור קצת --
  • 19:11 - 19:12
    חואן: אתה גרמת להכל לקרות.
  • 19:12 - 19:16
    נייט: בשיא, אני חושב שהגעת
    ל150,000 ארוחות
  • 19:16 - 19:18
    ליום ברחבי האי,
  • 19:18 - 19:20
    שזה די מדהים.
  • 19:20 - 19:24
    ואני חושב, במקביל,
    שזה די מציב דוגמה
  • 19:24 - 19:26
    לאיך אפשר לעשות את זה,
    בתקווה, לעתיד.
  • 19:27 - 19:29
    אני מתכוון, אני חושב שזה
    אחד הלקחים הכי גדולים מכאן --
  • 19:29 - 19:33
    דייב: זה אפשרי. אתה יודע,
    אנשים יכולים להעתיק את זה.
  • 19:33 - 19:35
    חואן: אבל אני הולך להפסיק
    לבוא לראות הרצאות טד,
  • 19:35 - 19:38
    כי יש לכם רעיונות בהם
    הכל יכול לקרות.
  • 19:38 - 19:40
    (צחוק)
  • 19:40 - 19:43
    ואז אשתי אמרה לי,
  • 19:43 - 19:46
    "אמרת לי שאתה הולך
    להכין אלף ארוחות ביום.
  • 19:46 - 19:48
    אני לא יכולה להשאיר אותך לבד
    אפילו ליום".
  • 19:48 - 19:50
    (צחוק)
  • 19:50 - 19:53
    אבל אני מקווה
    שהמטבח המרכזי העולמי,
  • 19:53 - 19:56
    אתם יודעים, משהו אחד שעשינו
    ולא הזכרתי:
  • 19:56 - 19:58
    הרמתי את הטלפון והתחלתי להתקשר לאנשים,
  • 19:58 - 20:02
    אנשים שחשבתי שיש להם
    את המומחיות שתוכל לעזור לנו.
  • 20:02 - 20:06
    אז הרמתי את הטלפון והתקשרתי
    לחברה שנקראת בון אפטיט, פדלה.
  • 20:06 - 20:08
    בון אפטיט, היא אחת
    מחברות הקייטרינג הגדולות.
  • 20:08 - 20:11
    הם מספקים אוכל לגוגל ולאצטדיונים.
  • 20:12 - 20:13
    הם נמצאים בקליפורניה.
  • 20:13 - 20:15
    הם שייכים לקבוצה גדולה יותר שנקראת קומפאס.
  • 20:15 - 20:18
    ואמרתי להם, "אתם יודעים מה?
  • 20:18 - 20:22
    אני צריך טבחים, ואני צריך טבחים
    שיכולים לעבוד בהיקף רחב
  • 20:22 - 20:25
    ושיכולים לעשות היקף טוב ואיכותי."
  • 20:25 - 20:28
    בתוך פחות מ-24 שעות,
    התחלתי לקבל אנשים ושפים.
  • 20:28 - 20:32
    קיבלנו 16 מהשפים הטובים ביותר
    שיש באמריקה.
  • 20:32 - 20:36
    אתם רואים, אמריקה היא מדינה
    בעלת לב מדהים,
  • 20:36 - 20:38
    שתמיד שולחת את
    הטובים ביותר שיש לה.
  • 20:38 - 20:40
    מה שלמדנו לאורך השנים
  • 20:40 - 20:44
    הוא שאותם שפים אמריקאים הולכים לגלם תפקיד
  • 20:44 - 20:48
    בהצלחה שלנו להאכיל את אמריקה
    ואולי מקומות אחרים בעולם
  • 20:48 - 20:49
    בשעות מצוקה.
  • 20:50 - 20:51
    מה שאנחנו צריכים להתחיל לעשות
  • 20:51 - 20:54
    זה להביא את הכישורים הנכונים
    למקומות בהם הם נדרשים.
  • 20:54 - 20:57
    לפעמים יש לי הרגשה,
    כמו כשהיה עם FEMA,
  • 20:57 - 21:01
    שמביאים את הכישורים הלא נכונים
    למקומות שאין בהם צורך.
  • 21:01 - 21:04
    אנשים FEMA הם אנשים מדהימים.
  • 21:04 - 21:05
    האנשים והנשים העובדים שם
    הם חכמים,
  • 21:05 - 21:07
    מוכנים,
  • 21:07 - 21:12
    אבל הם חיים בתוך טבלת ארגון
    היררכית מדהימה
  • 21:12 - 21:15
    כך שכולם מאבדים ממשקלם.
  • 21:15 - 21:17
    אנחנו צריכים להעצים
    אנשים להיות מצליחנים.
  • 21:17 - 21:20
    מה שעשינו הוא לבנות
    טבלת ארגון שטוחה יותר,
  • 21:20 - 21:23
    בה כולם חלקו
    את האחריות על המצב,
  • 21:23 - 21:27
    וכולנו ביצענו החלטות מהירות להביא
    לפתרון הבעיות במקום.
  • 21:27 - 21:29
    (מחיאות כפיים)
  • 21:29 - 21:30
    דייב: בהחלט.
  • 21:30 - 21:31
    (מחיאות כפיים)
  • 21:31 - 21:33
    עוד סבב מחיאות כפיים
    לחוזה אנדרס.
  • 21:33 - 21:40
    (מחיאות כפיים)
Title:
איך צוות של שפים האכילו את פורטו ריקו אחרי הוריקן מריה
Speaker:
חוזה אנדרס
Description:

אחרי שהוריקן מריה פגע בפורטו ריקו ב2017, השף חוזה אנדרס נסע לאי ההרוס עם רעיון פשוט: להאכיל את הרעבים. מליוני ארוחות לאחר מכן, אנדרס חולק את סיפורו המדהים של הקמת המסעדה הגדולה ביותר בעולם - והכוח העצום הטמון בעצם העובדה שאותם אנשים בצרה ידעו שלמישהו אכפת מהם.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
21:53

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.