-
הי, אני ג'ון גרין;
-
זהו שיעור בהיסטוריה עולמית של "קראש קורס"
-
והיום נדבר על קפיטליזם.
-
כן, מר גרין, קפיטליזם
פשוט הופך אנשים לזאבים.
-
השווקים הלכאורה-חופשיים שלך
רק הופכים את כולנו לעבדים.
-
אלוהים אדירים,
זה אני-מהמכללה.
-
אני-מהעבר הפך לאני-מהמכללה.
-
זה אסון.
הסיבה שהוא כל כך בלתי נסבל,
-
היא שהוא מסרב להכיר
בלגיטימיות של נקודות מבט אחרות
-
וזה אומר שהוא לעולם
-
לא יוכל לנהל שיחה פרודוקטיבית
עם אדם אחר לשארית חייו.
-
אז תקשיב לי, אני-מהעבר,
אני עומד לאכזב אותך
-
ולהיות קפיטליסט מדי.
-
ואני הולך לאכזב הרבה אנשים אחרים
בכך שאני לא מספיק קפיטליסט.
-
ואני הולך לאכזב את ההיסטוריונים
בשפה לא מספיק מקצועית.
-
אבל מה אני יכול לעשות?
יש לנו רק 12 דקות.
-
למרבה המזל קפיטליזם עוסק בהתייעילות,
אז בוא נעשה את זה, אני-מהמכללה.
-
אוקיי, בואו נדבר על קפיטליזם.
-
אז, קפיטליזם הוא מערכת כלכלית,
אבל גם תרבות שלמה.
-
הוא מאופיין ביוזמה והשקעה
שנועדו להגדיל את העושר.
-
אבל היום נתמקד בייצור ובדרך
בה הקפיטליזם התעשייתי שינה אותו.
-
אני לא יכול ללבוש את הסמלים
הבורגניים האלה
-
בזמן שקארל מארקס בעצמו מסתכל עלי.
-
זה מגוחך.
אני הולך להחליף בגדים.
-
קשה מאד להוריד חולצה בדרמטיות.
-
אז בואו נגיד שהשנה היא 1200 לספירה
ואתה סוחר שטיחים.
-
ממש כמו סוחרים היום, לפעמים אתה
צריך לקחת הלוואה כדי לקנות את השטיחים
-
אותם אתה מתכוון למכור ברווח,
ואז להחזיר את ההלוואה, לרוב עם ריבית,
-
אחרי שתמכור את השטיחים.
-
זה נקרא קפיטליזם מרקנטליסטי
[מבוסס שוק]
-
והוא היה תופעה עולמית, מסין
דרך רשת הסחר של האוקיינוס ההודי,
-
ועד לסוחרים מוסלמים שמימנו
שיירות סחר שחצו את הסהרה.
-
אבל במאה ה-17,
סוחרים בהולנד ובריטניה
-
הרחיבו את הרעיון הזה
ליצירת חברות בבעלות משותפת.
-
החברות האלה יכלו לממן
משימות סחר גדולות יותר
-
וגם לפזר את הסיכון
שבסחר בינלאומי.
-
אבל העניין עם סחר בינלאומי הוא שלפעמים
אוניה טובעת, או מותקפת ע"י פיראטים,
-
ובעוד זה די רע אם אתה מלח,
כי, אתה יודע, אתה מאבד את החיים שלך,
-
זה ממש גרוע אם אתה סוחר קפיטליסט
בגלל שאתה מאבד את כל הכסף שלך.
-
אבל אם בבעלותך 10% מעשר אוניות,
הסיכון שלך מנוהל הרבה יותר טוב.
-
השקעה מסוג כזה, בהחלט מגדילה את העושר,
אבל היא נגעה רק לרסיס מהאוכלוסיה,
-
והיא לא יצרה תרבות קפיטליסטית.
-
קפיטליזם תעשייתי היה משהו אחר לגמרי,
הן בהיקף והן הלכה למעשה.
-
בואו ניעזר בהגדרה של ג'ויס אפלבי
לקפיטליזם תעשייתי:
-
"מערכת כלכלית שנשענת על השקעות הון במיכון
ובטכנולוגיה כדי להגביר את ייצור הסחורות."
-
אז, דמיינו שמישהו היה מייצר מכונת סטן.
[סטן הוא המפיק של התכנית]
-
אגב, סטן, הוא דומה לך באופן מרשים.
-
ואותה מכונת סטן היתה מפיקה ומביימת פי עשר
יותר תכניות של "קראש קורס" מאשר סטן אנושי.
-
ובכן, כמובן, אפילו אם העלות של המכונה
היא גבוהה מאד,
-
אני עדיין הולך להשקיע במכונת סטן, כדי
שאוכל להתחיל הפציץ מידע פי 10 יותר מהר.
-
סטן, אתה מתמקד ברובוט במקום בי?!?
אני הכוכב של התכנית!
-
סטן-בוט, אתה הולך מאחורי הגלובוס.
-
אז, כאשר רובנו חושבים על קפיטליזם,
בעיקר כשאנו חושבים על החסרונות שלו
-
(שעות עבודה ארוכות, שכר נמוך,
תנאי עבודה אומללים, עבודת ילדים, אבטלה)
-
זה מה שאנחנו חושבים עליו.
-
עכשיו, יש להודות שזו רק הגדרה אחת
מני רבות לקפיטליזם תעשייתי,
-
אבל זו ההגדרה שנלך איתה.
-
אוקי, בואו נלך לבועת החשיבה.
-
קפיטליזם תעשייתי התפתח קודם כל
בבריטניה במאה ה-19.
-
לבריטניה היו מספר יתרונות:
היתה לה שליטה ימית
-
והיא עשתה כסף טוב מהסחר עם המושבות שלה,
כולל סחר העבדים.
-
בנוסף, הגידול של הקפיטליזם נתמך
ע"י כמה עשרות שנים של
-
אי-שקט אזרחי כתוצאה ממלחמת האזרחים
האנגלית של המאה ה-17.
-
עכשיו, אני לא הולך לסנגר על מלחמות אזרחים
או משהו כזה, אבל במקרה הספציפי הזה
-
היא היתה מועילה, משום שלפני המלחמה
הכתר הבריטי הטיל הרבה הגבלות על הכלכלה -
-
רשיונות מסובכים, מונופולים ממלכתיים וכו'.
-
- אבל במהלך המשבר, הממלכה לא הצליחה
לכפות את ההגבלות האלה,
-
מה שהביא לשווקים חופשיים יותר.
-
גורם נוסף היה הגידול המרשים בייצור החקלאי
באנגליה של המאה ה-16.
-
כשמחירי המזון החלו לעלות,
נעשה משתלם לאיכרים, גדולים כקטנים,
-
להשקיע בטכנולוגיות ששיפרו את היבול החקלאי.
-
אותם מחירים גבוהים עבור דגנים נגרם,
ככל הנראה, מהגידול באוכלוסיה,
-
שבתורו נגרם מהעלייה ביבול המזון.
-
כמה מאותם שיפורים חקלאיים הגיעו מההולנדים,
שסבלו מבעיות כרוניות באספקת המזון וגילו
-
ששתילת גידולים מסויימים, כמו תלתן שהוסיף
חנקן לקרקע ושימש במקביל כמזון לבהמות,
-
איפשרה ניצול יותר שדות במקביל.
-
זה הגדיל את יעילות הייצור החקלאי
עד שלבסוף המחירים החלו לרדת,
-
וזה עודד פיתוחים חדשים נוספים במטרה להגדיל
את היבול כדי לפצות על ירידת המחירים.
-
מחירי מזון נמוכים היוו יתרון נוסף -
מאחר שהמזון עלה פחות והשכר נשאר גבוה,
-
לעובדים נשארה יותר הכנסה פנויה,
מה שאמר שאם היו מוצרי צריכה זמינים,
-
היה מי שיצרוך אותם, מה שעודד אנשים
לייצר מוצרי צריכה ביעילות רבה יותר,
-
ולפיכך גם יותר בזול.
-
אפשר לראות איך לולאת המשוב החיובית הזו
הובילה ליותר מזון ויותר מוצרים,
-
ויצרה עולם בו לאנשים יש כל כך הרבה
דברים שאנחנו חייבים לשכור מקום לאחסן אותם,
-
ואנחנו מייצרים כל כך הרבה מזון
שהשמנה הפכה קטלנית יותר מרעב.
-
תודה, בועת חשיבה.
-
אז הייצור המשופר הזה של מזון
הביא לכך שפחות אנשים היו צריכים
-
לעבוד בחקלאות כדי להאכיל את האוכלוסיה.
-
לשם הפרספקטיבה, ב-1520,
80% מהאוכלוסיה הבריטית עבדה את האדמה.
-
ב-1800, רק 36% מהפועלים הבוגרים
עבדו בחקלאות.
-
ובשנת 1850, החלק היחסי ירד ל-25%.
-
המשמעות של זה היתה שכאשר המפעלים הוקמו,
-
היו הרבה פועלים שחיפשו עבודה.
ובייחוד פועלים-ילדים.
-
עד כאן הכל נשמע די טוב,
כלומר, חוץ מעבודת הילדים. נכון?
-
מי לא היה רוצה יותר מזון ויותר בזול?
-
כן, ובכן, לא כל כך מהר.
-
אחת הדרכים בהן בריטניה השיגה את
יעילות הייצור החקלאית הזו
-
היתה דרך תהליך גידור האדמות,
-
במהלכו בעלי האדמות תבעו בעלות על קרקעות
שהיו בשימוש אזרחים רבים במשך מאות שנים.
-
זה הגדיל את הייצור החקלאי,
אבל גם רושש הרבה איכרים חוכרי אדמות,
-
רבים מהם איבדו את אמצעי הקיום שלהם.
-
אוקי, לצורך העניין, קפיטליזם הוא גם תרבות,
ששורשיה בצורך של משקיעים פרטיים להרוויח.
-
אז השינוי האמיתי שהיה בו צורך
היה שינוי תפיסתי.
-
אנשים היו צריכים לפתח ערכים קפיטליסטיים
של נטילת סיכונים ומתן כבוד ליזמות עסקית.
-
והיה עליהם להאמין שהשקעה נועזת במשהו
כמו מכונת סטן יכולה להיות משתלמת.
-
אחת הסיבות שהערכים האלו התפתחו בבריטניה,
היא שהאנשים שהחזיקו בהם בתחילה,
-
היו ממש טובים בפרסום שלהם.
-
כותבים כמו תומס מאן, שעבדו עבור
חברת הודו המזרחית הבריטית,
-
חשפו אנשים לרעיון
שהכלכלה נשלטה ע"י שווקים.
-
וכותבים אחרים קידמו את הרעיון שזה בטבע של
האנשים להשתתף בשווקים כשחקנים רציונליים.
-
אפילו השפה שלנו השתנתה:
במילה "אינדיבידואלים" [אנשים פרטיים]
-
לא נעשה שימוש עבור אנשים עד המאה ה-17.
-
ובמאה ה-18, "קריירה" עדיין התיחסה רק
לחייהם של סוסי מירוץ.
-
במאה ה-18 הופץ באנגליה הרעיון,
שגברים ונשים הם גם צרכנים וגם יצרנים
-
ושזה בעצם משהו טוב כי התשוקה שלהם לצרוך
מוצרים תעשייתיים יכלה לעודד צמיחה כלכלית.
-
"העידוד העיקרי לסחר,
או בעצם לתיעוש וכושר המצאה,
-
הוא התיאבון המופרז של אנשים,
והמוכנות שלהם לכאוב על מנת להשביעו,"
-
כך כתב ג'ון קארי, אחד מקבוצת המעודדות
של הקפיטליזם, ב-1695.
-
ואם מדברים על התיאבון שלנו,
הוא לא דיבר רק על מזון.
-
זה לא נראה קיצוני עכשיו,
אבל זה בטח נשמע ככה אי אז.
-
כרגע, במאה ה-21, זה ברור שקפיטליזם תעשייתי
- לפחות נכון לעכשיו - ניצח.
-
סליחה, חבר.
אבל, אתה יודע, נתת לו תחרות טובה.
-
ולא יכולת לדעת על סטאלין.
-
אבל קפיטליזם אינו חסין לבעיות או ביקורת,
ובוודאי שהיו לו הרבה חסרונות במאה ה-19.
-
תנאי העבודה היו איומים.
הימים היו ארוכים, מפרכים ומונוטוניים.
-
פועלים חיו בתנאים שאנשים מהעולם המפותח
של היום היו מזהים כעוני עלוב במיוחד.
-
דרך אחת בה פועלים הגיבו לתנאים האלה
היתה התארגנות בארגוני עובדים.
-
תגובה אחרת היתה במקרים רבים לגמרי תאורטית:
-
סוציאליזם,
ובעיקר סוציאליזם מרקסיסטי.
-
כדאי לציין כאן ועכשיו שסוציאליזם
הוא לא ניגוד מושלם לקפיטליזם,
-
אפילו ששמים אותם זה מול זה לעיתים קרובות.
-
מגיני הקפיטליזם אוהבים להצביע על כך שהוא
"טבעי", ומתכוונים לכך שללא התערבות חיצונית
-
אנשים יבנו יחסים כלכליים
שתואמים לקפיטליזם.
-
סוציאליזם, לפחות בגלגוליו המודרניים, מציג
פחות יומרה בנוגע להתאמתו לטבע האדם;
-
אלא בתור תוצאה של בחירה אנושית
ותכנון אנושי.
-
אז, סוציאליזם, כמבנה רעיוני, נולד בצרפת.
-
נו, הצלחתי?
-
מממ, על הגבול בין מצרים ולוב.
-
היו שני ענפים של סוציאליזם בצרפת,
אוטופיסטי ומהפכני.
-
סוציאליזם אוטופיסטי מקושר לרוב עם
קונט דה סאן סימון ועם שארל פורייה,
-
שניהם דחו את האופציה של פעולה מהפכנית
אחרי שראו את האסון שנלווה למהפכה הצרפתית.
-
שניהם היו ביקורתיים כלפי הקפיטליזם
-
ובעוד פורייה הוא מקור נפוץ לשורות מחץ
בשיעורי היסטוריה
-
מפני שהוא האמין שבעולם סוציאליסטי אידיאלי,
מי הים יהפכו ללימונדה,
-
הוא צדק בכך שלבני אדם יש מאוויים
הרבה מעבר לאינטרסים האישיים הבסיסיים,
-
ושאנחנו לא תמיד שחקנים כלכליים רציונליים.
-
הסוג השני של סוציאליסטים צרפתים היה
המהפכנים, והם ראו את המהפכה הצרפתית,
-
למרות האלימות שבה, באור חיובי בהרבה.
-
המהפכן החשוב ביותר בקבוצה הזו היה
אוגוסט בלנקי,
-
ואנחנו מזהים הרבה מרעיונותיו עם קומוניזם,
מושג שהוא נהג להשתמש בו.
-
כמו האוטופיסטים, הוא ביקר את הקפיטליזם,
אבל הוא האמין שניתן להפילו
-
רק בדרך של מהפכה אלימה של מעמד הפועלים.
-
בכל אופן, בעוד בלנקי חשב שהפועלים יחזיקו
את השלטון בעולם קומוניסטי,
-
הוא היה אליטיסט. והוא האמין שפועלים
לבדם לעולם לא יצליחו, לבדם,
-
להתגבר על האמונות התפלות שלהם ועל הדעות
הקדומות שלהם, כדי להשתחרר מהדיכוי הבורגני.
-
וזה מוביל אותנו לקארל מארקס, שהרעיונות
והזקן שלו הטילו צל על רוב המאה ה-20.
-
אה, זה הזמן למכתב הפתוח?
-
מכתב פתוח לזקן של קארל מארקס.
-
אבל ראשית, בואו נבדוק מה נמצא
בתוך התא הסודי היום.
-
הו, רובוטים.
סטן-בוטים!
-
שני סטן-בוטים, אחד מהם נקבה!
-
עכשיו אני הבעלים של כל אמצעי הייצור.
-
אתה חסר תועלת עבורי באופן רשמי, סטן.
עכשיו, תכבה את המצלמה.
-
תכבה את המצ--
-
אני אצטרך לקום ולכבות
את המצלמה בעצמי?
-
סטן-בוט,
לך לכבות את המצלמה.
-
הי, הזקן של קארל מארקס.
וואו, אתה סבוך.
-
קארל מארקס,
-
בימים אלה יש הרבה צעירים שחושבים
שזקן זה מגניב. חובבי זקן, אם תרצה.
-
אלו הם שפמי חלב מפוארים.
אלה לא זקנים, אני מתכוון,
-
לא התגלחתי שבועיים, קארל מארקס,
אבל אני לא טוען לזקן.
-
אתה לא זוכה בזקן בעזרת עצלות, אתה מקבל זקן
בזכות היותך מהפכן עם מחוייבות.
-
זו הסיבה שמרקסיסטים רציניים ידועים בפירוש
כ"מרקסיסטים מזוקנים."
-
בימינו, זה נחשב עלבון.
אבל אתה יודע מה, קארל מארקס,
-
כשאני מסתכל לאחור על ההיסטוריה,
אני מעדיף את הקומוניסטים המזוקנים.
-
בואו נדבר על כמה קומוניסטים
שלא היה להם זקן:
-
מאו צה-טונג, פול פוט, קים ג'ונג-איל,
יוזף סטאלין עם הזחל על הפנים.
-
אז, כן, הזקן של קארל מארקס,
אני מודיע לך בצער רב
-
שיש כמה זקנים זעירים שמנסים להרים
את המאבק המעמדי בימים אלה.
-
בכבוד רב,
ג'ון גרין
-
למרות שהוא נחשב לעיתים קרובות
בתור אבי הקומוניזם,
-
בגלל החלק שלו בכתיבת המניפסט הקומוניסטי,
מארקס היה מעל הכל פילוסוף והיסטוריון.
-
רק שבשונה מפילוסופים והיסטוריונים רבים,
הוא דגל במהפכה.
-
חיבורו הגדול ביותר, "הקפיטל",
מנסה להסביר את העולם של המאה ה-19
-
במונחים היסטוריים ופילוסופים.
חשיבתו של מארקס היא עמוקה ודחוסה
-
ואנחנו קצרים בזמן, אבל אני רוצה להציג
את אחד מרעיונותיו - מאבק המעמדות.
-
אז, עבור מארקס, הפוקוס הוא לא על המעמד,
אלא על המאבק.
-
בעיקרון מארקס האמין שמעמדות לא רק נאבקים
על מקומם בהיסטוריה,
-
אלא שהמאבק עושה אותם למה שהם. הרעיון הוא
שדרך קונפליקט, מעמדות מפתחים זהות עצמית,
-
ואילו ללא קונפליקט, אין תודעה מעמדית כלל.
-
אז, מארקס כתב באנגליה של המאה ה-19 והיו
שני מעמדות חשובים: הפועלים ובעלי ההון.
-
בעלי ההון החזיקו ברוב אמצעי הייצור
(במקרה זה, אדמות והון להשקעה במפעלים).
-
לפועלים היתה רק את עבודתם.
-
אז, המאבק המעמדי כאן הוא בין בעלי ההון,
שרוצים עבודה במחיר הנמוך ביותר האפשרי,
-
והפועלים שרוצים להשׂתכר הכי הרבה שניתן
תמורת עבודתם.
-
ישנם שני רעיונות מפתח שעומדים בבסיס
התיאוריה של המאבק המעמדי.
-
ראשית, מארקס האמין ש"ייצור", או עבודה,
היו הדבר שנתן משמעות לחיי החומר.
-
הרעיון השני הוא שאנחנו יצורים חברתיים
מטבענו. אנו עובדים יחד, משתפים פעולה,
-
אנחנו יותר יעילים כשאנחנו חולקים משאבים.
-
הביקורת של מארקס היא שהקפיטליזם מחליף
את שיתוף הפעולה השוויוני הזה בקונפליקט.
-
וזה אומר שאחרי הכל, הוא לא מערכת טבעית.
-
ובטענתו שהקפיטליזם למעשה איננו עקבי בנוגע
לטבע האדם, מארקס ביקש להעצים את הפועלים.
-
זה כבר הרבה יותר מושך מהסוציאליזם
האליטיסטי של בלאנקי,
-
ובעוד מדינות מרקסיסטיות לכאורה כמו בריה"מ
בדרך כלל נוטשות את העצמת הפועלים די מהר,
-
הרעיון של הגנה על האינטרס הקולקטיבי שלנו
נשאר רב עוצמה.
-
וכאן נצטרך להשאיר את העניין כרגע, פן אתחיל
לקרוא מתוך המניפסט הקומוניסטי.
-
אבל, לבסוף סוציאליזם לא הצליח להחליף
את הקפיטליזם, כפי שחסידיו קיוו.
-
בארה"ב, לכל הפחות, "סוציאליזם" הפך
למילה גסה.
-
אז, קפיטליזם תעשייתי נראה בהחלט כמנצח,
ובמונחים של קיום חומרי
-
וגישה למוצרים ושירותים עבור אנשים
ברחבי העולם, זה בוודאי דבר טוב.
-
ארר, אתה ממשיך ליפול כל הזמן.
-
אתה חתיכה מעולה, אבל קצת רופפת.
-
למעשה, כשחושבים על זה, אתה יותר כמו 8-ביט.
-
אבל איך ובאיזה היקף אנו משתמשים בעקרונות
סוציאליסטים כדי לפקח על שווקים חופשיים,
-
נשארת שאלה פשוטה, והתשובה עליה שונה מאד,
בשבדיה, נניח, לעומת ארה"ב.
-
וזו, לטענתי, הסיבה שמארקס עדיין רלוונטי.
-
האם תחרות קפיטליסטית היא טבעית וטובה,
-
או שאמורות להיות מערכות מוסדיות
שפועלות לטובת הקולקטיב?
-
האם עלינו לנקוט מאמץ משותף כדי לספק
טיפול רפואי לחולים או פנסיות לזקנים?
-
האם הממשלה צריכה לנהל עסקים
ואם כן, אלו עסקים?
-
את העסק של שירות הדואר?
את אבטחת שדות התעופה? את החינוך?
-
אלו הם המקומות בהם קפיטליזם תעשייתי
וסוציאליזם עדיין מתחרים זה בזה.
-
ובמובן זה, לפחות, המאבק נמשך.
-
תודה שצפיתם,
נתראה בשבוע הבא.
-
"קראש קורס" מופק ומבוים
על ידי סטן מולר.
-
מפקחת התסריט שלנו היא דניקה ג'ונסון.
-
את התכנית כותבים המורה שלי להיסטוריה
מהתיכון, ראול מאייר ואני בעצמי.
-
מתמחה אצלנו בכישרון רב מרדית' דאנקו.
וצוות הגרפיקה שלנו הוא "בועת חשיבה".
-
ביטוי השבוע האחרון היה "הטארדיס",
אז אפשר להפסיק להציע את זה עכשיו!
-
אם אתם רוצים להציע ביטויי שבוע עתידיים
או לנחש את זה של השבוע,
-
ניתן לעשות זאת בתגובות, איפה שאפשר
גם לשאול שאלות על הסרטון של היום
-
ולקבל תשובות מצוות ההיסטוריונים שלנו.
-
תודה שצפיתן ב"קראש קורס",
-
וכמו שאומרים בעיר הולדתי,
אל תשכחו להיות אדירים.
-
בסדר גמור, סטן,
תעשה את הקסם מהסרטים...
-
כן!
