ריק וורנר על חיים עם משמעות

הכומר ריק וורנר, מחבר הספר ה"חיים מונעי מטרה", מספר על משבר המטרה האישי שלו עם צאת ספרו. הוא מסביר את אמונתו שכוונתו של אלוהים היא שכל אחד מאיתנו ישתמש בכישרונות ובהשפעה שלו בכדי לעשות טוב.

אני נשאל רבות,

אתם יודעים, מה מפתיע אותך לגבי הספר?

ואני אומר, שיצא לי לכתוב אותו.

מעולם לא תארתי לעצמי,

אפילו בחלומות הכי פרועים שלי לא חשבתי --

אני אפילו לא מחשיב את עצמי כסופר.

ואני נשאל רבות,

למה אתה חושב שכל כך הרבה קראו את זה?

זה עדיין מוכר כמליון עותקים בחודש.

ואני חושב שזה בגלל שריקנות רוחנית

היא מחלה אוניברסלית.

אני חושב שבתוכינו בנקודה מסויימת, אנחנו מניחים את הראש על הכרית

"חייב להיות בחיים יותר מזה."

לקום בבוקר, ללכת לעבודה, לחזור הביתה ולראות טלויזיה.

ללכת למיטה, לקום בבוקר, ללכת לעבודה, לחזור הביתה, לראות טלויזיה, ללכת לישון,

ללכת למסיבות בסוף השבוע.

הרבה אנשים אומרים, "אני חי." לא, אתם לא חיים -- זה פשוט קיום.

רק קיום.

אני באמת חושב שקיימת התשוקה הפנימית הזו.

אני באמת מאמין במה שכריס אמר. אני מאמין שאתם לא תאונה.

אולי ההורים שלכם לא תכננו אתכם, אבל אני מאמין שאלוהים כן.

אני חושב שיש הורים בטעות, בזה אין שום ספק.

אני לא חושב שיש ילדים בטעות.

ואני חושב שאתם משנים.

אני חושב שאתם משנים לאלוהים, אני חושב שאתם משנים להסטוריה,

אני חושב שאתם משנים ליקום.

ואני חושב שההבדל בין

מה שאני קורא לו רמת הישרדות של החיים, רמת ההצלחה של החיים

ורמת החיים המשמעותית הוא,

אתם מבינים, למה אנחנו נמצאים פה?

פגשתי הרבה אנשים שהם ממש חכמים,

ואומרים, "אבל למה אני לא מבין את הבעיות שלי?"

ואני פוגש הרבה אנשים מאוד מצליחים,

שאומרים, "למה אנחנו לא מרגישים יותר סיפוק?

למה אני מרגיש כמו זיוף?

למה אני מרגיש כאילו

אני צריך להעמיד פנים שאני יותר ממה שאני?"

אני חושב שהכל מגיע לנושא של משמעות, של חשיבות, של מטרה.

אני חושב שהכל מגיע לנושא של

למה אני כאן? עבור מה אני כאן? לאן אני הולך?

אלה לא נושאים דתיים --

אלה נושאים אנושיים.

רציתי להגיד למייקל לפני שהוא דיבר

שאני באמת מעריך את מה שהוא עושה,

מפני שזה הופך את החיים שלי להרבה יותר קלים.

ככומר, אני רואה הרבה משוגעים.

ולמדתי שיש משוגעים בכל תחום של החיים.

לדת אין

מונופול על זה, אבל יש הרבה משוגעים דתיים.

יש משוגעים חילוניים, יש משוגעים חכמים, משוגעים טיפשים.

יש אנשים -- אישה בא אלי באחד הימים,

והיתה לה חתיכת נייר לבנה -- מייקל, אתה תאהב את זה --

ואמרה, "מה אתה רואה בה?"

ואני הסתכלתי ואמרתי, "או, אני לא רואה כלום."

והיא אמרה, "אבל, אני רואה את ישו," והתחילה לבכות והלכה.

ואני אומר, אוקיי, אתם יודעים, בסדר.

הממ.

יופי לך.

כשהספר הפך לנמכר ביותר בעולם בשלוש השנים האחרונות,

היה לי מין משבר אישי קטן.

וזה היה, מה המשמעות של כל זה?

מפני שזה הכניס כמויות עצומות של כסף.

כשאתם כותבים רב מכר עולמי,

זה כמויות אדירות של כסף.

וזה הביא הרבה תשומת לב, שאת שניהם לא רציתי.

כשהתחלתי את כנסיית האוכף, הייתי בן 25.

התחלתי אותה עם משפחה נוספת בשנת 1980.

והחלטתי שאני לעולם לא אופיע בטלויזיה,

מפני שלא רציתי להיות סלבריטי,

לא רציתי להיות, "אוונג'ליסט, טלונג'ליסט" --

זה לא אני.

ופתאום, זה הביא לי הרבה כסף והרבה תשומת לב.

אני לא חושב --

עכשיו, זו השקפת עולם, ואני אספר לכם, לכולם יש השקפת עולם.

כולם מהמרים את חייהם על משהו.

אתם מהמרים את החיים שלכם על משהו --

כדאי שתדעו למה אתם מהמרים על מה שאתם מהמרים.

אז, כולם מהמרים את החיים שלהם על משהו,

ומתי שאני, אתם יודעים, עושה הימור, אני מאמין

שישו הוא מי שהוא אמר שהוא.

אבל לכולם יש -- אני מאמין בחברה פלורליסטית --

כולם מהמרים על משהו.

וכשהתחלתי את הכנסיה,

אתם יודעים, לא היה לי בתוכנית לעשות את מה שהיא עושה עכשיו.

ואז כשכתבתי את הספר הזה,

ופתאום הוא פשוט

המריא,

אז התחלתי להגיד, עכשיו, מה המטרה של זה?

מפני שכמו שהתחלתי לומר,

אני לא חושב שנותנים לכם כסף או תהילה

לאגו הפרטי שלכם, לעולם לא.

אני פשוט לא מאמין בזה.

וכשאתם כותבים ספר שהמשפט הראשון בו הוא,

"זה לא עליכם,"

אז, כשפתאום

זה הופך לספר הנמכר ביותר בהסטוריה,

אתם צריכים להבין, אז, אני מניח שזה לא עלי.

זה פשוט ברור מאליו.

אז, למה זה?

והתחלתי לחשוב על מה שאני קורא לו דיילות השפע

ודיילות ההשפעה.

אז אני מאמין, בעקרון, שמנהיגות היא דיילות,

שאם אתם מובילים באיזה תחום --

בעסקים, בפוליטיקה, בספורט, באמנות,

באקדמיה, בכל תחום --

אתם לא הבעלים של זה,

אתם דיילים של זה.

לדוגמה, זו הסיבה שאני מאמין בהגנה על הסביבה.

זה לא הכוכב שלי, הוא לא היה שלי לפני שנולדתי.

הוא לא יהיה שלי אחרי שאמות.

אני רק פה ל-80 שנה וזהו.

התווכחתי באחד הימים בתוכנים טלויזיה,

והבחור אתגר אותי ואמר,

"למה כומר מגן על הסביבה?"

ואני השבתי לו, ושאלתי: "תראה, אתה מאמין

שהאנושות אחראית

לעשות את העולם מקום קצת יותר טוב לדור הבא?

אתה חושב שיש לנו דיילות פה,

לקחת את הסביבה ברצינות?"

והוא אמר, "לא."

ואמרתי, "אוה, אתה לא?" אמרתי, "תן לי להבהיר שוב.

אתם חושב שכבני אדם -- אני לא מדבר על דת --

אתה מאמין שכבני אדם, זו האחריות שלנו

לשמור על הכוכב הזה ולהפוך אותו לקצת יותר טוב עבור הדור הבא?"

והוא אמר, "לא.

לא יותר מכל מין אחר."

כשהוא אמר את המילה הזו "מין" הוא גילה את השקפת עולמו.

והוא אמר, " אני לא אחראי יותר על שמירה על הסביבה

מברווז."

אז עכשיו, אני יודע שהרבה פעמים אנחנו מתנהגים כמו ברווזים,

אבל אתם לא ברווזים.

אתם לא ברווזים.

ואתם אחראים -- זו ההשקפה שלי.

ואז, אתם צריכים להבין מה העולם שלכם, מה השקפת העולם שלכם.

הבעיה היא שרוב האנשים לא ממש חושבים על זה.

הם לעולם לא באמת -- הם לעולם לא באמת

מקודדים את זה או מכמתים את זה,

ואומרים, "בזה אני מאמין.

זו הסיבה שאני מאמין למה שאני מאמין."

לי אישית אין מספיק אמונה כדי להיות אתאיסט.

אבל לכם אולי יש, אולי יש לכם.

השקפת העולם שלכם, עם זאת, כן קובעת כל דבר אחר בחייכם,

מפני שהיא קובעת את ההחלטות שלכם,

היא קובעת את היחסים שלכם,

היא קובעת את רמת הביטחון העצמי שלכם.

היא קובעת, באמת, הכל בחיים שלכם.

מה שאנחנו מאמינים, בברור --

ואתם יודעים את זה -- קובע את ההתנהגות שלנו,

וההתנהגות שלנו קובעת למה נהפוך בחיים.

אז כל הכסף הזה החל להגיע,

וכל התהילה התחילה להגיע,

ואני, מה אני עושה עם זה?

אישתי ואני החלטנו קודם 5 החלטות מה נעשה עם הכסף.

אמרנו, "קודם,

אנחנו לא נשתמש בו על עצמנו."

לא הלכתי וקניתי בית גדול יותר.

אין לי בית הארחה.

אני עדיין נוהג בפורד בת הארבע בה נהגתי.

פשוט אמרנו, לא נשתמש בו עלינו.

הדבר השני היה,

הפסקתי לקחת משכורת מהכנסיה בה הייתי כומר.

דבר שלישי, חישבתי את כל מה שהכנסיה שילמה לי ב-25 השנים האחרונות,

והחזרתי את זה.

והחזרתי את זה מפני שלא רציתי שמישהו יחשוב

שאני עושה את מה שאני עושה בשביל כסף -- אני לא.

למעשה, אישית, מעולם לא פגשתי

כומר שעושה את זה בשביל הכסף.

אני יודע שזה סטראוטיפ. מעולם לא פגשתי אחד מהם.

תאמינו לי, יש דרכים קלות בהרבה לעשות כסף.

כמרים הם 24 שעות בכוננות. הם כמו רופאים.

עזבתי מאוחר היום. קיויתי להגיע לפה אתמול,

מפני שחמי הוא ב-48 שעות האחרונות של חייו, כנראה

לפני שהוא ימות מסרטן.

ואני רואה בן אדם שחי את חייו --

הוא באמצע שנות ה-80 עכשיו --

והוא מת בשלווה. אתם יודעים, המבחן של השקפת החיים שלכם

זה לא איך אתם מתנהגים בזמנים הטובים.

מבחן החיים שלכם הוא איך אתם מתנהגים בלוויה.

ובתור אחד שהיה במאות אם לא אלפי הלוויות,

זה משנה.

זה משנה מה אתם מאמינים.

אז, החזרנו הכל,

ואז הקמנו שלוש קרנות,

שמטפלות בכמה מהבעיות הגדולות בעולם:

בערות, עוני ומגפות -- בעיקר איידס --

והקמנו את שלוש הקרנות האלה,

ושמנו את הכסף שם.

הדבר האחרון שעשינו זה שהפכנו ל"נותני מֵעָשֵר הפוך."

וזה אומר, כשאשתי ואני התחתנו

לפני 30 שנה,

התחלנו לתת מֵעָשֵר לכנסיה.

עכשיו, זה עקרון של התנ"ך

שאומר לתת 10 אחוז של מה שמקבלים בחזרה לצדקה,

לתת את זה כדי לעזור לאנשים אחרים.

אז, התחלנו לעשות את זה, וכל שנה הגדלנו את הנתינה שלנו באחוז.

אז, בשנת הנישואין הראשונה שלנו נתנו 11 אחוז,

בשנה השניה 12 אחוז,

ובשנה השלישית 13 אחוז,

וכך הלאה. למה עשיתי את זה?

מפני שבכל פעם שאני נותן,

זה שובר את האחיזה של החומרנות על חיי.

חומרנות עוסקת כולה בלקבל -- לקבל, לקבל, לקבל, לקבל כל מה שאפשר,

לשים כל מה שאתה מקבל בקופסא, לשבת על הקופסא ולבזבז את השאר.

זה הכל קשור ליותר, שיהיה יותר.

ואנחנו חושבים שהחיים הטובים זה להראות טוב.

זה הכי חשוב מהכל -- להראות טוב,

להרגיש טוב ולהחזיק בדברים.

אבל אלה לא החיים הטובים.

אני פוגש אנשים שיש להם את כל זה,

והם לא בהכרח מאושרים.

אם כסף באמת היה עושה אתכם שמחים,

אז העשירים ביותר בעולם היו המאושרים ביותר.

ואת זה אני יודע, אישית, זה לא נכון.

זה פשוט לא נכון.

אז, החיים הטובים הם לא על להראות טוב, להרגיש טוב ולהחזיק בחפצים,

זה על להיות טובים ולעשות טוב.

לתת את החיים שלכם.

משמעות בחיים לא באה ממעמד,

מפני שתמיד תוכלו למצוא מישהו שיש לו יותר מלכם.

היא לא מגיעה מסקס.

היא לא מגיעה ממשכורת.

היא מגיעה מלשרת.

על ידי נתינת חיינו אנחנו מוצאים משמעות,

אנחנו מוצאים חשיבות.

כך אנחנו מחווטים, אני מאמין, על ידי אלוהים.

אז התחלנו לתת,

ועכשיו אחרי 30 שנה,

אשתי ואני תורמים מֵעָשֵר הפוך -- אנחנו נותנים 90 אחוז וחיים על 10.

זה, למעשה, היה החלק הקל.

החלק הקשה היה, מה עושים עם תשומת הלב?

מפני שהתחלתי לקבל כל מיני הזמנות.

רק חזרתי מסבב הרצאות של חודש

בשלוש יבשות,

ואני לא אכנס לזה,

אבל זה היה דבר מדהים.

ואני אומר, מה אני אעשה עם זה,

הסמכות הזאת שהספר הביא?

ובהיותי כומר, התחלתי לקרוא את התנ"ך.

יש פרק בתנ"ך שנקרא תהילים ע"ב,

וזו תפילת המלך שלמה ליותר השפעה.

כשקוראים את התפילה הזו,

היא נשמעת אנוכית להפליא, מרוכזת בעצמה.

היא נשמעת כאילו,

הוא אומר, "אלוהים, אני רוצה שתעשה אותי מפורסם."

לזה הוא מתפלל.

הוא אומר, "אני רוצה שתעשה אותי מפורסם.

אני רוצה שתפזר את תהילת שמי בארץ,

אני רוצה שתתן לי כוח,

אני רוצה שתעשה אותי מפורסם.

אני רוצה שתתן לי השפעה."

וזה נשמע כמו הבקשה הכי אגואיסטית שאפשר לבקש

אם אתם מתפללים.

עד שאתם קוראים את כל המזמור, את כל הפרק.

ואז הוא אומר, "כדי שהמלך" --

הוא היה מלך ישראל בזמן שיא כוחה --

"כדי שהמלך יוכל לדאוג לאלמנה וליתום,

לתמוך בנדכאים, להגן על חסרי ההגנה, לדאוג לחולים,

לעזור לעניים, לדבר בשביל הזרים,

בשביל הכלואים."

בעיקרון, הוא מדבר על כל שולי החברה.

וכשקראתי את זה,

הסתכלתי על זה, וחשבתי, אתם יודעים,

מה שזה אומר זה שהמטרה של ההשפעה היא לדבר

עבור אלה שאין להם השפעה.

המטרה של השפעה היא לא לבנות את האגו,

או את ההון שלכם.

ודרך אגב, ההון שלכם זה לא אותו דבר

כמו הערך העצמי שלכם.

הערך שלכם לא מתבסס על החפצים שלכם,

הוא מבוסס על הרבה דברים שונים.

אז המטרה של השפעה היא לדבר

עבור אלו שאין להם השפעה.

ואני חייב להודות,

אני לא יכול לחשוב על הפעם האחרונה שחשבתי על יתומים ואלמנות.

הם לא על הרדאר שלי.

אני הכומר של כנסיה באחד האזורים הכי משפיעים באמריקה --

קבוצה של קהילות מגודרות.

יש לי כנסייה מלאה במנכ"לים ומדענים.

ואני יכול לעבור חמש שנים בלי לראות חסר בית.

הם פשוט לא בדרכי.

עכשיו, הם 20 ק"מ במעלה הכביש בסנטה אנה.

אז, הייתי חייב לומר, "אוקיי,

אני אשתמש בשפע שלי ובמידת ההשפעה שיש לי

לעזור לאלה שאין להם אף אחד מזה."

אתם יודעים, יש סיפור בתנ"ך על משה.

אם תאמינו שזה אמת או לא --

זה לא משנה לי.

אבל משה, אם ראיתם את הסרט, "עשרת הדברות,"

משה יוצא, ויש את הסנה הבוער, ואלוהים מדבר אליו.

ואלוהים אומר, "משה,

מה בידך?"

אני חושב שזו אחת השאלות החשובות שאי פעם תשאלו.

מה בידכם?

משה אומר, "זה מטה.

זה מטה רועים."

ואלוהים אומר, "זרוק אותו."

ואם ראיתם את הסרט, אתם יודעים, הוא זורק אותו לאדמה וזה הופך לנחש.

ואז אלוהים אומר לו, "תרים אותו."

והוא מרים אותו,

והוא הופך למטה שוב.

עכשיו, אני קורא את זה, ואני חושב, מה זה?

אוקיי, על מה זה? ובכן, אני יודע כמה דברים.

דבר ראשון, אלוהים לעולם לא עושה נס כדי להשוויץ.

זה לא סתם, "וואו, איזה מגניב זה?"

ודרך אגב, אלוהים שלי לא צריך להופיע על פרוסת לחם.

אתם יודעים, אם אלוהים יופיע,

הוא לא יופיע על פרוסה.

(צחוק)

אוקיי? אני רק, זו הסיבה שאני אוהב את מה שמייקל עושה,

מפני שזה מעין, אוקיי, הוא חושף את זה, אז אני לא צריך.

אבל אלוהים -- האלוהים שלי -- לא מופיע בתמונות של ממטרות.

יש לו דרכים חזקות מזה

לעשות מה שהוא רוצה לעשות.

אבל הוא לא עושה ניסים רק כדי להשוויץ.

דבר שני הוא, אם אלוהים שואל אתכם שאלה,

הוא כבר יודע את התשובה.

כמובן, אם הוא אלוהים, זה אומר

שכשהוא שואל שאלה, זה לטובתכם, לא לשלו.

אז, הוא אומר, "מה בידך?"

עכשיו, מה היה בידו של משה?

ובכן, זה היה מטה רועים. עכשיו, תעקבו אחרי.

המטה יצג שלושה דברים בחיי משה.

ראשית, זה יצג את הזהות שלו.

הוא היה רועה. זה סמל המקצוע שלו.

אני רועה. זה הסמל של הזהות שלו, הקריירה שלו, העבודה שלו.

שנית, זה סמל לא רק של הזהות שלו,

זה סמל של ההכנסה שלו, מפני שכל נכסיו תלויים בכבשים.

בימים ההם לא היו חשבונות בנק,

או כרטיסי אמריקן אקספרס, או קרנות גידור.

הנכסים שלכם היו קשורים בעדר שלכם.

אז זה סמל לזהות שלו, ושל ההכנסה שלו.

ושלישית, זה סמל של ההשפעה שלו.

מה עושים עם מטה רועים?

ובכן, אתם יודעים, אתם מזיזים כבשים מנקודה אחת לשניה איתו,

בכל דרך אפשרית.

אתם מושכים אותן, או דוחפים אותן, אחד מהשניים.

אז, הוא אומר,

"אתה עומד להניח את הזהות שלך.

מה בידך? יש לך זהות, יש לך הכנסה, יש לך השפעה.

מה בידך?"

והוא אומר, "אם תניח אותו, אני אביא אותו לחיים.

אני אעשה דברים שלא תתאר שאפשר."

ואם ראיתם את הסרט, "עשרת הדברות,"

כל הניסים הגדולים האלה שקורים במצרים

כולם נעשים עם המטה שלו.

שנה שעברה, הוזמנתי לדבר במשחק All Stars של ה-NBA.

וכך, אני מדבר לשחקנים,

מפני שרוב קבוצות ה-NBA, קבוצות ה-NFL וכל שאר הקבוצות

עשו את "40 ימים של מהות", בהתבסס על הספר.

ושאלתי אותם, אמרתי, "מה בידכם?

אז, מה בידכם?" אמרתי, "זה כדור סל,

והכדור סל הזה מייצג את הזהות שלכם, מי שאתם.

אתם שחקני NBA, זה מייצג את ההכנסה שלכם.

אתם מרוויחים הרבה כסף מהכדור הזה.

וזה מייצג את ההשפעה שלכם.

ואפילו שתהיו בNBA רק כמה שנים,

אתם תהיו שחקני NBA לכל החיים.

וזה נותן לכם השפעה אדירה.

אז, מה תעשו עם מה שניתן לכם?"

ואני משער שזו הסיבה העיקרית שעליתי לכאן היום,

לכל האנשים המבריקים פה ב-TED,

זה להגיד, "מה בידכם?"

מה הם הדברים שהוענקו לכם?

כשרון, רקע, חינוך,

חופש, רישות, הזדמנויות,

עושר, רעיונות, יצירתיות.

מה אתם עושים

עם מה שניתן לכם?

זה, בשבילי, זו השאלה העיקרית בחיים.

זה, בשבילי, מה שלהיות מונע מטרה אומר.

בספר אני מדבר על איך אתם מחווטים לעשות דברים מסויימים, אתם מעוצבים.

הצלב הקטן לוקח מתנות רוחניות, לב,

יכולת, אישיות ונסיון.

הדברים האלה מעצבים אתכם.

ואם אתם רוצים לדעת מה אתם צריכים לעשות בחיים שלכם,

אתם צריכים להסתכל על הצורה שלכם. מה אני מחווט לעשות?

למה אלוהים חיווט אתכם לעשות משהו

ואז לא נותן לכם לעשות את זה?

אם אתם מחווטים להיות אנתרופולוגים, אתם תהיו אנתרופולוגים.

אם אתם מחווטים להיות חוקרים תת ימיים,

אתם תהיו חוקרים תת ימיים.

אם אתם מחווטים לעשות עסקאות, אתם עושים עסקאות.

אם אתם מחווטים לצייר, אתם מציירים.

ידעתם שאלוהים מחייך כשאתם אתם?

כשילדי היו קטנים --

הם כבר גדולים, יש לי עכשיו נכדים --

הייתי נכנס ויושב על צד המיטה,

והייתי מביט בילדי ישנים.

ורק הייתי רואה את גופם עולה ויורד,

עולה ויורד.

והייתי מסתכל עליהם, זו לא תאונה.

עולה ויורד.

והייתי מתמלא אושר רק מלראות אותם ישנים.

לחלק מהאנשים יש את הרעיון המוטעה שאלוהים מתלהב רק

כשאתם עושים, "מעשים רוחניים,"

כמו ללכת לכנסיה או לעזור לעניים,

או, אתם יודעים, מתוודים או עושים משהו כזה.

השורה שתחתונה היא, אלוהים נהנה לראות אתכם כמותכם. למה?

הוא יצר אתכם. וכשאתם עושים מה שאתם נוצרתם לעשות,

הוא אומר, "ילד טוב.

ילדה טובה,

אתם משתמשים בכשרון ויכולת שנתתי לכם."

אז העצה שלי לכם היא,

הביטו במה שבידכם --

הזהות שלכם, ההשפעה שלכם, ההכנסה שלכם --

ותאמרו, "זה לא עלי.

זה על לעשות את העולם מקום טוב יותר."

תודה רבה.