קאקניה נטאייה: נערה שדרשה ללמוד

Edit subtitles

0:00 - 0:05

יש בקניה קבוצת אנשים.
0:05 - 0:09

אנשים באים מעבר לים
כדי לראות אותם.
0:09 - 0:11

אלה אנשים גבוהים.
0:11 - 0:16

הם קופצים גבוה.
הם לובשים אדום.
0:16 - 0:18

והם הורגים אריות.
0:18 - 0:21

אולי אתם תוהים,
מי האנשים הללו?
0:21 - 0:23

אלו הם בני המסאי.
0:23 - 0:29

ואתם יודעים מה מגניב?
אני אחת מהם.
0:29 - 0:34

אצל המסאי, מגדלים את הנערים
כדי להיות לוחמים.
0:34 - 0:37

את הנערות מגדלים
כדי להיות אמהות.
0:37 - 0:39

כשהייתי בת חמש,
0:39 - 0:42

גיליתי שאני מאורסת
0:42 - 0:45

ושאינשא ברגע שאגיע לבגרות מינית.
0:45 - 0:48

אמי, סבתי, דודותי,
0:48 - 0:50

הזכירו לי ללא הרף,
0:50 - 0:53

"כרגע עבר פה הבעל שלך."
0:53 - 0:58

[צחוק]
נחמד, נכון?
0:58 - 1:01

וכל מה שהיה עלי לעשות
מאותו רגע ואילך
1:01 - 1:06

היה להכין את עצמי
להיות אישה מושלמת בגיל 12.
1:06 - 1:09

היום שלי היה מתחיל ב-5 בבוקר,
1:09 - 1:11

חלבתי את הפרות,
טיאטאתי את הבית,
1:11 - 1:16

בישלתי עבור אחי ואחיותי,
אספתי מים, עצי בעירה.
1:16 - 1:19

עשיתי כל מה שהייתי צריכה לעשות
1:19 - 1:23

כדי להפוך לרעיה מושלמת.
1:23 - 1:26

הלכתי לבית הספר לא בגלל
1:26 - 1:29

שנשות ובנות המסאי הלכו לביה"ס,
1:29 - 1:32

אלא משום שאימי לא זכתה להשכלה
1:32 - 1:35

והיא תמיד הזכירה לי וליתר הילדים
1:35 - 1:39

שהיא לא רוצה שיהיו לנו
חיים כמו שלה.
1:39 - 1:42

מדוע היא אמרה זאת?
1:42 - 1:45

אבי עבד כשוטר, בעיר.
1:45 - 1:47

הוא הגיע הביתה פעם בשנה.
1:47 - 1:50

לפעמים לא ראינו אותו
במשך שנתיים אפילו.
1:50 - 1:54

ובכל פעם שהוא הגיע הביתה,
זה היה סיפור שונה.
1:54 - 1:56

אימי עבדה קשה במשק
1:56 - 1:58

כדי לגדל אוכל עבורנו.
1:58 - 2:00

היא גידלה את הפרות ואת העזים
2:00 - 2:02

כדי שתוכל לדאוג לנו.
2:02 - 2:05

אך כשאבי היה מגיע,
הוא היה מוכר את הפרות,
2:05 - 2:07

הוא היה מוכר את התוצרת
שהיתה לנו,
2:07 - 2:11

והולך להשתכר עם חבריו בבארים.
2:11 - 2:13

משום שאימי היתה אשה,
2:13 - 2:16

היא לא היתה רשאית
להיות בעלת רכוש כלשהו,
2:16 - 2:18

ומכאן שכל מה שהיה לנו במשפחה
2:18 - 2:21

היה שייך לאבי,
כך שזו היתה זכותו.
2:21 - 2:23

ואם קרה שאימי פקפקה במעשיו,
2:23 - 2:30

הוא היה מכה אותה,
משפיל אותה, וזה היה ממש קשה.
2:30 - 2:33

כשהלכתי לביה"ס, היה לי חלום.
2:33 - 2:35

רציתי להיות מורה.
2:35 - 2:37

מורות נראות נחמד.
2:37 - 2:39

הן לובשות שמלות נאות,
נעלי עקב גבוהות.
2:39 - 2:42

אחר כך גיליתי שהן לא נוחות,
אבל אז הערצתי את זה.
2:42 - 2:46

[צחוק]
2:46 - 2:49

אך יותר מכל,
המורה רק כותבת על הלוח--
2:49 - 2:52

לא עבודה קשה, כך חשבתי,
2:52 - 2:55

בהשוואה למה שעשיתי במשק.
2:55 - 2:57

אז רציתי להיות מורה.
2:57 - 3:01

השתדלתי מאד בביה"ס,
אך כשהייתי בכיתה ח',
3:01 - 3:03

הופיע גורם מכריע.
3:03 - 3:06

במסורת שלנו יש טקס
3:06 - 3:09

שנערות צריכות לעבור
כדי להיות לנשים.
3:09 - 3:11

זהו טקס חניכה לקראת הנשיות.
3:11 - 3:15

ואז בדיוק סיימתי את כיתה ח',
3:15 - 3:18

וזו היתה עבורי תקופת מעבר
לביה"ס התיכון.
3:18 - 3:19

זו היתה צומת דרכים.
3:19 - 3:25

ברגע שאעבור את הטקס הזה,
אהיה לאשת-איש.
3:25 - 3:29

אבל חלומי, להיות מורה,
לא יתגשם.
3:29 - 3:31

אז שוחחתי--
היה עלי להגות תכנית
3:31 - 3:34

כדי לארגן את הדברים האלה.
3:34 - 3:38

שוחחתי עם אבי. עשיתי משהו
שרוב הנערות מעולם לא עשו.
3:38 - 3:41

אמרתי לאבי,
"אני מוכנה לעבור את הטקס
3:41 - 3:44

רק אם תניח לי
לחזור לבית הספר."
3:44 - 3:46

הסיבה היא, שאילו ברחתי,
3:46 - 3:50

אבי היה זוכה לאות קלון,
אנשים היו מכנים אותו
3:50 - 3:53

"האבא של הנערה שלא עברה את הטקס".
3:53 - 3:57

זה היה דבר מביש
שהוא היה נושא כל שארית חייו.
3:57 - 4:00

אז הוא חשב על זה.
"טוב," אמר. "בסדר,
4:00 - 4:03

תלכי לבית הספר אחרי הטקס."
4:03 - 4:06

וכך עשיתי. הטקס נערך.
4:06 - 4:09

זה היה שבוע שלם של התרגשות.
4:09 - 4:12

זהו טקס. אנשים נהנים בו.
4:12 - 4:14

וביום שלפני הטקס עצמו,
4:14 - 4:17

רקדנו, נהנינו,
4:17 - 4:21

ולא ישנו כל הלילה.
4:21 - 4:24

הגיע היום הגדול, יצאנו מהבית
4:24 - 4:26

שבו רקדנו.
כן. רקדנו ורקדנו.
4:26 - 4:30

יצאנו אל החצר, ושם חיכתה
קבוצת אנשים.
4:30 - 4:33

כולם עמדו במעגל.
4:33 - 4:35

וכשהמשכנו לרקוד עוד ועוד,
4:35 - 4:37

ככל שהתקרבנו למעגל הנשים הזה,
4:37 - 4:41

גברים, נשים, ילדים,
כולם היו שם.
4:41 - 4:43

במרכז ישבה אשה,
4:43 - 4:48

והאשה הזו חיכתה שם
כדי להחזיק בנו.
4:48 - 4:51

הייתי הראשונה. היו שם אחיותי
ועוד כמה נערות,
4:51 - 4:54

ואני התקרבתי אליה,
4:54 - 4:57

היא הביטה בי, ואני התיישבתי.
4:57 - 5:01

התיישבתי, ופישקתי את רגלי.
5:01 - 5:04

כשפישקתי את רגלי, באה אשה נוספת,
5:04 - 5:07

והאשה הזו אחזה סכין.
5:07 - 5:11

וכשהיא אוחזת בסכין
היא הלכה לכיווני
5:11 - 5:15

והיא תפסה את הדגדגן וכרתה אותו.
5:15 - 5:21

כפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם,
דיממתי. דיממתי.
5:21 - 5:26

אחרי שדיממתי במשך זמן-מה, התעלפתי.
5:26 - 5:28

זה משהו שנערות כה רבות--
5:28 - 5:32

יש לי מזל. לא מתתי--
אך רבות מתות.
5:32 - 5:38

עושים את זה בלי הרדמה.
זו סכין ישנה וחלודה,
5:38 - 5:41

וזה היה קשה.
5:41 - 5:44

היה לי מזל כי א',
גם אמי עשתה משהו
5:44 - 5:47

שרוב הנשים לא עושות.
5:47 - 5:50

אחרי 3 ימים,
אחרי שכולם עזבו את ביתנו,
5:50 - 5:51

אמי יצאה, והביאה אחות.
5:51 - 5:53

קיבלנו טיפול.
5:53 - 5:58

כעבור 3 שבועות החלמתי,
וחזרתי לתיכון.
5:58 - 6:01

עכשיו הייתי כה נחושה להיות מורה
6:01 - 6:05

כדי שאוכל לשנות משהו במשפחתי.
6:05 - 6:09

כשהייתי בתיכון, קרה משהו.
6:09 - 6:12

פגשתי אדון צעיר מהכפר שלנו
6:12 - 6:14

שלמד באוניברסיטת אורגון.
6:14 - 6:20

הגבר הזה לבש חולצת טי לבנה,
ג'ינס, היתה לו מצלמה,
6:20 - 6:23

נעלי ספורט לבנות--
ממש נעלי ספורט לבנות.
6:23 - 6:27

יש משהו בבגדים, לדעתי, ובנעלים.
6:27 - 6:30

אלה היו נעלי ספורט, וזה בכפר
6:30 - 6:34

שאין בו אפילו דרכים סלולות.
זה היה מאד מושך.
6:34 - 6:39

אמרתי לו, "אני רוצה ללכת
למקום שבו אתה נמצא,"
6:39 - 6:44

כי האיש הזה נראה מאד מאושר,
ואני הערצתי את זה.
6:44 - 6:46

והוא אמר לי, "רגע,
6:46 - 6:47

מה כוונתך, 'אני רוצה ללכת'?
6:47 - 6:49

אין לך בעל שמחכה לך?"
6:49 - 6:52

אמרתי לו, "אל תדאג בקשר לזה
6:52 - 6:55

רק תגיד לי איך להגיע לשם."
6:55 - 6:58

האדון הזה עזר לי.
6:58 - 7:01

כמו כן, כשהייתי בתיכון,
אבי חלה.
7:01 - 7:04

הוא חטף שבץ, וחלה מאד.
7:04 - 7:07

אז הוא לא ממש יכול היה
להגיד לי מה לעשות.
7:07 - 7:11

אך הבעיה היא שאבי איננו
האבא היחיד שלי.
7:11 - 7:15

כל הזכרים בקהילה, בני גילו של אבי,
7:15 - 7:16

הם אבות שלי כברירת מחדל--
7:16 - 7:20

כל הדודים שלי--
והם מכתיבים לי מה יהיה עתידי.
7:20 - 7:23

אז הבשורה נפוצה, שנרשמתי ללימודים,
7:23 - 7:28

והתקבלתי לקולג' הנשים "רנדולף-מקון"
בלינצ'בורג שבווירג'יניה,
7:28 - 7:32

ולא יכולתי לבוא בלי תמיכת הכפר,
7:32 - 7:34

כי היה עלי לגייס כסף
כדי לקנות את כרטיס הטיסה.
7:34 - 7:37

קיבלתי מילגה, אבל הייתי צריכה
להגיע הנה בכוחות עצמי.
7:37 - 7:40

נזקקתי לתמיכת הכפר,
7:40 - 7:44

ושוב, כשהגברים שמעו,
7:44 - 7:48

והאנשים שמעו שאשה אחת
זכתה בהזדמנות ללכת ללמוד,
7:48 - 7:50

הם אמרו, "איזו החמצה.
7:50 - 7:54

היה צריך לתת את זה לאיזה נער.
אנו לא מסכימים לכך."
7:54 - 7:58

אז חזרתי,
ונאלצתי לשוב אל המסורת.
7:58 - 8:00

יש אמונה בעם שלנו
8:00 - 8:04

שהבוקר מביא בשורות טובות.
8:04 - 8:07

אז היה עלי להמציא משהו
שקשור בבוקר.
8:07 - 8:09

כי בבוקר יש בשורות טובות.
8:09 - 8:13

כמו כן, בכפר ישנו צ'יף אחד,
מזקני הכפר,
8:13 - 8:17

שאם הוא יאמר "כן",
כולם יסכימו.
8:17 - 8:21

אז הלכתי אליו השכם בבוקר,
עם זריחת השמש.
8:21 - 8:24

הדבר הראשון שהוא ראה
כשפקח את עיניו, הייתי אני.
8:24 - 8:27

"ילדתי, מה את עושה כאן?"
8:27 - 8:31

"ובכן, אבא, אני זקוקה לעזרה.
תוכל לעזור לי להגיע לאמריקה?"
8:31 - 8:33

הבטחתי לו שאהיה
הילדה הכי טובה בעולם,
8:33 - 8:37

שאחרי זה אחזור,
ושכל מה שהם רוצים
8:37 - 8:39

אעשה למענם.
8:39 - 8:41

הוא אמר, "אבל אני לא יכול
לעשות זאת לבדי."
8:41 - 8:44

הוא נתן לי רשימה של
15 גברים נוספים שהלכתי--
8:44 - 8:47

16 גברים נוספים--
בכל בוקר ובוקר
8:47 - 8:49

הלכתי לבקר אותם.
8:49 - 8:50

כולם התאחדו.
8:50 - 8:53

הכפר, הנשים, הגברים,
כולם התאחדו
8:53 - 8:57

כדי לתמוך בי,
שאוכל לבוא לכאן לקבל השכלה.
8:57 - 9:01

הגעתי לאמריקה. וכפי שאתם יכולים
לתאר לעצמכם, מה גיליתי?
9:01 - 9:05

גיליתי שלג!
9:05 - 9:08

גיליתי את "וול מארט",
שואבי אבק,
9:08 - 9:11

המון אוכל במזנון.
9:11 - 9:14

הגעתי לארץ השפע.
9:14 - 9:19

נהניתי מהחיים.
אבל בזמן שהייתי כאן,
9:19 - 9:22

גילית המון דברים.
9:22 - 9:25

למדתי שאותו טקס שעברתי
9:25 - 9:30

כשהייתי בת 13, נקרא
הטלת מום באברי המין הנקביים.
9:30 - 9:34

למדתי שהוא לא חוקי בקניה.
9:34 - 9:38

למדתי שלא הייתי חייבת
למכור חלק מגופי
9:38 - 9:42

בתמורה להשכלה. שזו זכותי.
9:42 - 9:45

ובעוד אנו מדברים כאן,
שלוש מיליון נערות
9:45 - 9:51

באפריקה נמצאות בסכנה
לעבור את ההשחתה הגופנית הזו.
9:51 - 9:54

למדתי שלאמי יש זכות
להיות בעלת רכוש משלה.
9:54 - 9:57

למדתי שהיא לא היתה חייבת
לעבור השפלות
9:57 - 9:59

בגלל היותה אשה.
9:59 - 10:02

הדברים האלה הרגיזו אותי.
10:02 - 10:04

רציתי לעשות משהו.
10:04 - 10:07

כשחזרתי הבית, בכל פעם שחזרתי,
10:07 - 10:10

גיליתי שבנות השכנים חותנו,
10:10 - 10:12

שגופן הושחת, וכאן,
10:12 - 10:15

אחרי שסיימתי את לימודי,
עבדתי באו"ם,
10:15 - 10:18

חזרתי ללימודים
כדי להשלים את התואר שלי,
10:18 - 10:22

והזעקה המתמדת של הבנות האלה
עמדה לנגד עיני.
10:22 - 10:25

הייתי חייבת לעשות משהו.
10:25 - 10:28

כשחזרתי, התחלתי לדבר עם הגברים,
10:28 - 10:29

עם הכפר, עם האמהות, ואמרתי,
10:29 - 10:31

"אני רוצה לגמול לכם
כפי שהבטחתי אז,
10:31 - 10:34

שאחזור ואעזור לכם.
מה אתם צריכים?"
10:34 - 10:36

כשדיברתי עם הנשים, הן אמרו לי,
10:36 - 10:38

"את יודעת מה אנו צריכות?
אנו ממש זקוקות לבי"ס לבנות."
10:38 - 10:41

כי לא היה שום בי"ס לבנות.
10:41 - 10:43

והסיבה שהן רצו בי"ס לבנות
10:43 - 10:46

היא שכאשר נערה נאנסת
בדרך לביה"ס,
10:46 - 10:48

מאשימים בכך את אימה.
10:48 - 10:52

אם היא נכנסת להריון
לפני שהתחתנה,
10:52 - 10:54

מאשימים בכך את האם,
ומענישים אותה.
10:54 - 10:56

מכים אותה.
10:56 - 11:00

הן אמרו, "אנו רוצות להכניס את בנותינו
למקום בטוח."
11:00 - 11:02

וכשעברתי לדבר עם האבות,
11:02 - 11:05

האבות, כמובן, אתם יכולים לתאר לעצמכם
מה הם אמרו:
11:05 - 11:07

"אנו רוצים בי"ס לבנים."
11:07 - 11:10

ואני אמרתי, "יש כמה גברים
מהכפר שלי
11:10 - 11:13

שיצאו ורכשו השכלה.
11:13 - 11:15

למה שהם לא יקימו בי"ס לבנים,
11:15 - 11:17

ואילו אני אקים בי"ס לבנות?"
11:17 - 11:21

זה נשמע הגיוני, והם הסכימו.
11:21 - 11:25

ואמרתי להם שאני רוצה מהם
סימן של מחוייבות.
11:25 - 11:30

והם הסכימו. הם תרמו קרקע
שעליה הקמנו את ביה"ס לבנות.
11:30 - 11:32

ועשינו זאת.
11:32 - 11:35

אני רוצה שתכירו את אחת הבנות
מביה"ס הזה.
11:35 - 11:37

אנג'לין באה להירשם לביה"ס,
11:37 - 11:41

והיא לא עמדה באף אחד
מהקריטריונים שלנו.
11:41 - 11:44

היא יתומה. נכון, יכולנו לקבל אותה
בגלל זה.
11:44 - 11:46

אבל היא היתה מבוגרת מדי.
היא היתה בת 12,
11:46 - 11:50

ואנו קיבלנו בנות מכיתה ד'.
11:50 - 11:51

אנג'לין עברה ממקום אחד--
11:51 - 11:54

בגלל שהיתה יתומה, לא היו לה
לא אם ולא אב--
11:54 - 11:56

היא עברה מבית סבתא אחת
לבית סבתא אחרת,
11:56 - 12:00

מדודה לדודה,
לא היתה שום יציבות בחייה
12:00 - 12:02

וכשהבטתי בה, נזכרתי באותו יום,
12:02 - 12:07

וראיתי משהו מעבר
למה שראיתי באנג'לין.
12:07 - 12:10

נכון, היא היתה מבוגרת
מכדי להיות בכיתה ד'.
12:10 - 12:13

נתנו לה הזדמנות לבוא לכיתה.
12:13 - 12:16

ואחרי 5 חודשים, זאת היא אנג'לין.
12:16 - 12:19

החל שינוי בחייה.
12:19 - 12:21

אנג'לין רוצה להיות טייסת
כדי שתוכל לטוס סביב העולם
12:21 - 12:23

ולחולל שינויים.
12:23 - 12:25

היא לא היתה תלמידה טובה
כשקיבלנו אותה.
12:25 - 12:27

היום היא התלמידה המצטיינת,
לא רק בביה"ס שלנו,
12:27 - 12:31

אלא בכל החטיבה
שאנו משתייכים אליה.
12:31 - 12:35

זאת שרון.
זה אחרי 5 שנים.
12:35 - 12:42

זאת אבלין. כעבור 5 חודשים,
זהו ההבדל שאנו מחוללים.
12:42 - 12:45

כשעולה שחר חדש על ביה"ס שלי,
12:45 - 12:48

יש התחלה חדשה.
12:48 - 12:53

בעוד אנו משוחחים כאן,
125 בנות לא יושחתו לעולם.
12:53 - 12:58

מאה עשרים וחמש בנות
לא יחותנו כשהן רק בנות 12.
12:58 - 13:04

מאה עשרים וחמש בנות
יוצרות ומגשימות את חלומותיהן.
13:04 - 13:06

זה מה שאנו עושים.
13:06 - 13:09

מעניקים להם הזדמנויות לפרוח.
13:09 - 13:13

בעוד אנו מדברים כאן,
כבר לא מכים נשים
13:13 - 13:16

הודות למהפכה שבה התחלנו
בקהילה שלנו.
13:16 - 13:24

[מחיאות כפיים]
13:24 - 13:27

היום אני רוצה להציב לכם אתגר.
13:27 - 13:30

אתם מקשיבים לי
משום שאתם נמצאים כאן,
13:30 - 13:32

ואתם מאד אופטימיים.
13:32 - 13:36

אתם אנשים חדורי להט.
13:36 - 13:40

אתם אנשים שרוצים לראות
עולם טוב יותר.
13:40 - 13:44

אתם אנשים שרוצים לראות
סוף למלחמות ולעוני.
13:44 - 13:47

אתם אנשים שרוצים לחולל שינוי.
13:47 - 13:50

אתם אנשים שרוצים ליצור
מחר טוב יותר עבורנו.
13:50 - 13:54

אני קוראת לכם היום
להיות הראשונים,
13:54 - 13:57

כי אנשים יבואו בעקבותיכם.
13:57 - 13:59

תהיו הראשונים.
אנשים יבואו בעקבותיכם
13:59 - 14:04

גלו אומץ. התייצבו. בלי פחד. בבטחון.
14:04 - 14:08

צאו לדרך, כי כשתשנו את העולם,
14:08 - 14:10

כשתשנו את קהילתכם,
14:10 - 14:15

כי אנו מאמינים שאנו משפיעים
על נערה אחת, משפחה אחת,
14:15 - 14:18

כפר אחד, ארץ אחת בכל פעם.
14:18 - 14:21

אנו יוצרים שינוי,
ואם אתם משנים את העולם,
14:21 - 14:23

אתם תשנו את הקהילה שלכם,
14:23 - 14:25

תשנו את הארץ שלכם,
14:25 - 14:28

וחישבו על כך. אם אתם תעשו זאת
וגם אני אעשה זאת,
14:28 - 14:31

האם לא ניצור עתיד טוב יותר
עבור ילדינו,
14:31 - 14:34

עבור ילדיכם, עבור נכדינו?
14:34 - 14:38

ואנו נחיה בעולם של שלום.
תודה רבה לכם.
14:38 - 14:55

[מחיאות כפיים]

Title:: קאקניה נטאייה: נערה שדרשה ללמוד
Speaker:: Kakenya Ntaiya
Description:: קאקניה נטאייה עשתה עיסקה עם אביה: היא תסכים לעבור את טקס החניכה המסורתי של שבט המסאי, שכוללל מילה נקבית, אם הוא יאפשר לה ללכת לבית הספר התיכון. נטאייה מגוללת את סיפורה חסר הפחד אודות המשך לימודיה בקולג' ועבודתה עם זקני כפרה כדי להקים בית-ספר לבנות בקהילתה. זהו מסע הלימודים של אשה ששינתה את גורלן של 125 נשים צעירות. (הוסרט ב-TEDxMidAtlantic).

more » « less
Video Language:: English
Team:: closed TED
Project:: TEDTalks
Duration:: 15:16

	Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for A girl who demanded school
	Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for A girl who demanded school
	Shlomo Adam approved Hebrew subtitles for A girl who demanded school
	Shlomo Adam commented on Hebrew subtitles for A girl who demanded school
	Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for A girl who demanded school
	Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for A girl who demanded school
	Mark Freehoff accepted Hebrew subtitles for A girl who demanded school
	Mark Freehoff edited Hebrew subtitles for A girl who demanded school

Show all

Hebrew subtitles

Revisions Compare revisions

Revision 8

Shlomo Adam
Revision 7

Shlomo Adam

	Revision Number	Author	Created
	8	Shlomo Adam
	7	Shlomo Adam

קאקניה נטאייה: נערה שדרשה ללמוד

Revisions Compare revisions

Our website uses cookies

Operating cookies (Required)