Part 2 - Chapter 01 - Gulliver's Travels by Jonathan Swift

חלק ב '. מסע אל BROBDINGNAG.

פרק א '

סערה גדולה תיאר; את הסירה ארוך נשלח להביא מים; המחבר הולך עם זה

לגלות את הארץ.

הוא נשאר על החוף, הוא נתפס על ידי אחד הילידים, ונשא על איכר

הבית. הקבלה שלו, עם מספר תאונות

קרה שם.

תיאור של התושבים.

כמי גינה, מעצם טבעו ועושר, חיים פעיל וחסר מנוחה, ב

חודשיים אחרי שחזרתי, אני שוב נשאר ילידי הארץ שלי, ולקחתי את המשלוח

דאונס, ביום 20 יוני 1702, ב

הרפתקאות, קפטן ג'ון ניקולס, גבר קורניש, מפקד, בדרכם סוראט.

היתה לנו סופה משגשגת מאוד, עד שהגענו לכף התקווה הטובה, שבו אנחנו

נחת על מים מתוקים, אך גילוי דליפה, אנחנו שיחרר הסחורה שלנו החורף

שם; עבור הקפטן נפילה של חולה

צמרמורת, לא יכולנו לעזוב את הכף עד סוף מרץ.

לאחר מכן, אנו להפליג, והיה לו נסיעה טובה עד שעברנו את מיצרי מדגסקר;

אבל כשהם מקבלים את צפונה של האי הזה, כ חמש מעלות רוחב דרומה,

רוחות, אשר בימים אלה שנצפו

לפוצץ סערה שווה מתמיד בין מצפון וממערב, מתחילת

דצמבר עד תחילת מאי, ב -19 באפריל החל מכה עם הרבה

אלימות רבה יותר, יותר מאשר מערב

כרגיל, המשך כך במשך עשרים ימים יחד: במהלכן, היינו מונעים

מעט ממזרח איי Molucca, ועל שלוש מעלות צפונה

של הקו, כמו הקפטן שלנו נמצא על ידי

תצפית הוא לקח את 2 מאי, עת הרוח פסקה, וזה היה

רגיעה מושלמת, whereat לא הייתי קצת שמח.

אבל הוא, להיות אדם טוב ומנוסה בניווט של הימים ההם, ההצעה כולנו

להכין נגד סערה, אשר בהתאם שקרה למחרת היום: עבור

הרוח הדרומית, המכונה המונסון הדרומי, החלו להגדיר פנימה

מציאת היה סביר overblow, לקחנו ב להפליג sprit שלנו, ועמד על ידי להעביר את

קדמי, מפרש, אבל מה שהופך מזג אוויר סוער, הסתכלנו הרובים היו מהירות, ומסר

mizen.

הספינה לפטר רחב מאוד, ולכן חשבנו שזה יותר טוב בכפית לפני הים, מ

מנסה או אספה.

אנו לקצר מפרש הקדמי להפליג ולהגדיר אותו, גררו האחורי הקדמי גיליונות; ההגה היה

מזג אוויר קשה. הספינה לבשו באומץ.

אנו belayed הקדמי למטה לגרור, אבל המפרש היה מפוצל, ואנחנו הורידו את החצר,

יש להפליג לתוך הספינה, מאוגד כל הדברים ברורה של זה.

זה היה סופה קשה מאוד; הים פרצו מוזר ומסוכן.

אנו והובא על laniard צוות-השוט, ועזרו איש ליד ההגה.

לא היינו לרדת תורן עלי שלנו, אבל נתנו את כל עמדה, כי היא נעו במהירות לפני

הים יפה מאוד, וידענו העליון התורן להיות באוויר, הספינה היתה

wholesomer, ועשה דרך טובה יותר דרך הים, היינו רואים הים החדר.

כאשר שככה הסערה, אנו קובעים הקדמי המפרש הראשי המפרש, הביא את הספינה.

אז להגדיר את mizen, הראשי העליון מפרש, ואת הקדמי העליון מפרש.

הקורס שלנו היה מזרח צפון מזרח, הרוח היתה דרומית מערבית.

יש לנו את נעצים הימני על הסיפון, אנחנו להשליך את מזג האוויר שלנו פלטות ומרים, אנחנו נקבע

במחסה, פלטות, והעלה את קדימה על ידי מזג האוויר bowlings, והעלה אותם חזק,

ו belayed אותם, גררו מעל mizen

כיוון לפנות לכיוון הרוח, והמשיך ומלא אותה סמוך ככל שהיא שקר.

במהלך סערה זו, אשר לוותה רוח חזקה ממערב מדרום מערב, היינו

נשאו, על ידי חישוב שלי, על 500 ליגות מזרחה, כך

מלח על הלוח העתיקים ביותר לא יכול היה לספר איזה חלק של העולם אנו נמצאים.

הוראות שלנו החזיקה מעמד היטב, הספינה שלנו היה נלהב, והצוות שלנו בכל בבריאות טובה;

אבל שכבנו במצוקה עליונה מים.

חשבנו שזה הכי טוב להחזיק אותו הקורס, במקום לפנות צפונה יותר,

אשר עלולה להביא אותנו אל החלק הצפון מערבי של Tartary הגדול, לתוך

ים קפואים.

ביום 16 יוני 1703, ילד ביבשה בראש התורן גילו.

ב -17, באנו לעיני באי גדול, או יבשת (כי אנחנו לא ידע

אם;) בצד הדרומי שממנו היה צוואר אדמה קטנה מזדקרת אל

ים, נחל רדוד מכדי להחזיק ספינה של מעל 100 טון.

אנו לעגון בתוך ליגה של הפלג הזה, הקפטן שלנו נשלח תריסר שלו

חמושים היטב בסירה ארוך, עם כלי מים, אם בכלל ניתן היה למצוא.

אני הרצויה לעזוב שלו ללכת איתם, כי אני יכול לראות את הארץ, ולעשות מה

התגליות יכולתי. כשהגענו לארץ ראינו שום נהר או

באביב, ולא שום סימן של תושבים.

הגברים שלנו ולכן נדד לחוף כדי לגלות כמה מים טריים ליד הים,

צעדתי כקילומטר וחצי לבד בצד השני, שבו צפיתי בכל הארץ

צחיח וסלעי.

עכשיו התחלתי להיות עייפה, ולא רואה כלום כדי לבדר את הסקרנות שלי, חזרתי

בעדינות לכיוון הנחל; והים להיות מלא לדעתי, ראיתי את האנשים שלנו

כבר נכנסה הספינה, חתירה לחיי לספינה.

אני הולך holla אחריהם, למרות שזה היה למטרה קטנה, כאשר אני

צפו יצור ענקי הליכה אחריהם בים, מהר ככל שהוא יכול: הוא דישדש

לא הרבה יותר עמוק ברכיו, לקח

אדיר צעדים: אבל הגברים שלנו היה ההתחלה של אותו חצי ליגה, ו, הים

בקירוב להיות מלא מחודדות סלעים, המפלצת לא הצליח לעקוף

את הסירה.

זה אמרו לי אחר כך, כי אני לא דורסט להישאר לראות את הנושא של ההרפתקה, אבל

רצתי מהר ככל שיכולתי את הדרך הלכתי קודם כל, ולאחר מכן טיפס על גבעה תלולה,

אשר נתן לי סיכוי של המדינה.

מצאתי את זה מעובדות באופן מלא, אבל זה הפתיע אותי לראשונה היה באורך של

דשא, אשר, אלה בטענה כי נראה שמר על חציר, היה כשבעה מטרים

גבוה.

נפלתי לתוך הכביש גבוה, עבור אז לקחתי את זה כדי להיות, אם כי זה שימש את תושבי

רק רגל, שביל דרך שדה של שעורה.

כאן הלכתי על זה זמן מה, אבל יכולתי לראות מעט משני הצדדים, זה להיות עכשיו

ליד הקציר, ואת התירס עולה לפחות ארבעים מטרים.

הייתי שעה הליכה עד הסוף בתחום זה, אשר היה מגודר עם גידור של

לפחות 120 מטרים, והעצים נשגבים כך שאני לא יכול לעשות

חישוב הגובה שלהם.

היה מדרגות לעבור מתחום זה לתוך הבא.

זה היה ארבעה שלבים, ואבן לעבור כשאתה בא העליון.

זה היה בלתי אפשרי עבורי לטפס מדרגות זה, כי כל צעד היה שישה מטרים

גבוה, האבן העליונה כעשרים.

אני משתדל למצוא כמה הפער גידור, כאשר גיליתי אחד

התושבים בתחום הבא, המתקדם אל עבר המדרגות, באותו גודל עם

לו שראיתי בים רודף סירה שלנו.

הוא נראה גבוה כמו צריח צריח רגיל, לקח בערך עשרה מטרים על כל

צעד, קרוב ככל יכולתי לנחש.

התרשמתי עם הפחד בתדהמה עליונה, ורץ כדי להסתיר את עצמי

, משם תירס ראיתי אותו בחלק העליון של המדרגות בחצר במבט לאחור לתוך השדה הבא

יד ימין, ושמעתי אותו להתקשר

קול מעלות רבות יותר חזק מאשר חצוצרה דוברת: אבל הרעש היה כל כך גבוה ב

אוויר, שבהתחלה אני בהחלט חשבתי שזה רעם.

ואז seven מפלצות, כמוהו, הגיע אליו עם ווים, קוטפים ב

ידיהם, בכל קרס על גודל של שישה חרמשים.

אנשים אלה לא היו לבושים כל כך טוב כמו הראשון, אשר משרתים או עובדים שהם

נראה, כי, על כמה מילים הוא דיבר, הם הלכו לקצור את התירס ב

שדה שבו שכבתי.

המשכתי מתוך אותם כמו ממרחק רב ככל שיכולתי, אך נאלצה לעבור עם

קושי קיצוני, את גבעולי תירס היו לפעמים לא מעל רגל

רחוק, כך שאני בקושי לסחוט גופי בינות להם.

עם זאת, עשיתי משמרת ללכת קדימה, עד שהגעתי לחלק של השדה שבו

תירס הונחו על ידי הרוח והגשם.

כאן זה היה בלתי אפשרי בשבילי כדי להתקדם צעד אחד; את גבעולי היו שזורים כל כך,

כי לא יכולתי לזחול דרך, ואת הזקנים של האוזניים נפלו כל כך חזק

הצביעו, כי דקרו את הבגדים שלי בבשרי.

באותו זמן שמעתי הקוצרים לא מאה מטרים מאחורי.

להיות מדוכדך למדי עם עמל, ולהתגבר מלאה של צער וייאוש, שכבתי

מטה בין שני רכסים, ו מכל הלב אני רוצה אולי יש סוף ימיי.

אני קוננו אלמנה שוממה וילדיי אב.

אני קונן האיוולת שלי זדון, בניסיון למסע השני, נגד

עצתו של כל החברים שלי ואת היחסים.

בסערת הנורא הזה של המוח, לא יכולתי להבליג חושב ליליפוט, אשר

התושבים הביטו בי פלא הגדול ביותר שאי פעם הופיע בעולם;

איפה הייתי מסוגל לצייר צי הקיסרי

ביד שלי, ולבצע אותן פעולות אחרות, אשר תירשם על אי פעם

דברי הימים של האימפריה, כי בעוד הדורות הבאים יהיה להאמין להם,

למרות שמעידים מיליונים.

הרהרתי איזה עינוי הוא חייב להוכיח לי, להופיע מבוטל כמו

העם הזה, כאחד גמדי אחד יהיה בינינו.

אבל זה אני יזום היה אמור להיות לפחות של הצרות שלי: כי, כיצורים אנושיים הם

נצפה להיות יותר פראי ואכזרי ביחס נפח שלהם, מה אני יכול

לצפות אלא להיות חתיכה בפיו של

הראשונה בין אלה הברברים העצום צריך לקרות כדי לתפוס אותי?

אין ספק פילוסופים צודקים, כאשר הם אומרים לנו דבר גדול או

קצת אחרת מאשר על ידי השוואה.

זה היה יכול להיות מרוצה הון, יש לאפשר הליליפוטים למצוא האומה, שם

אנשים היו זעירות כמו ביחס אליהם, כפי שהיו לי.

ומי יודע, אלא שגם זה גזע עצום של בני תמותה יכול להיות שווה

צדדית בחלק מרוחק של העולם, על מה יש לנו עדיין לא תגלית.

מפחד וסיכל כמו שהייתי, לא יכולתי להבליג קורה עם השתקפויות אלה,

כאשר אחד הקוצרים, מתקרב בתוך עשרה מטרים של הרכס שבו שכבתי, גרם לי

לעצור את זה לשלב הבא אני צריך

להימחץ למוות תחת רגלו, או לשניים עם וו קוטפים שלו.

ולכן, כאשר היה שוב על לזוז, צעקתי בקול רם ככל פחד יכול לעשות

לי: ואז את היצור הענק דרכו קצר, מביט סביבו על פי אותו חלק

הפעם, סוף סוף גילה את אלי כששכבתי על הקרקע.

הוא נחשב במשך זמן מה, בזהירות של מי במאמצים להניח להחזיק קטן

חיה מסוכנת באופן כזה שהוא לא יהיה מסוגל או לשרוט או לנשוך

אותו, כפי שאני עצמי עשיתי לפעמים עם סמור באנגליה.

לבסוף הוא העז לקחת אותי מאחור, באמצע, בין האצבע הקדמי שלו

האגודל, והביא לי בתוך שלושה מטרים עיניו, כי הוא עלול והנה הצורה שלי

יותר מושלם.

ניחשתי את המשמעות שלו, ומזל טוב שלי נתן לי כל כך הרבה נוכחות של הנפש, כי אני

החליט לא להיאבק כלל כפי שהוא החזיק אותי באוויר מעל עשרים מטרים מן

הקרקע, אם כי הוא צבט קשות

הצדדים שלי, מחשש אני צריך לחמוק מבין אצבעותיו.

כל העזתי היה להעלות את עיני לעבר השמש, מקום הידיים

יחד בתנוחה מתחננת, ולדבר כמה מילים מלנכוליה צנועה

טון, מתאים למצב אז היה

ב: אני נתפס על כל רגע שהוא היה קורטוב אותי על האדמה, כפי שאנו

בדרך כלל לעשות כל בעל חיים שנוא קטן, אשר יש לנו מוח כדי להרוס.

אבל כוכב טוב שלי היה את זה, כי הוא נראה מרוצה הקול שלי

מחוות, והחל לראות בי סקרנות, הרבה תוהים לשמוע אותי

לבטא לבטא במילים, למרות שהוא לא יכול להבין אותם.

בינתיים לא הצלחתי לעמוד בה נאנק ומזיל דמעות, והופך שלי

ראש כלפי צדדים שלי, שיידע, כמו גם יכולתי, איך באכזריות נפגעתי על ידי

הלחץ של אגודל ואצבע.

הוא נראה לעצור את הכוונה שלי, כי, מרימה את lappet מעילו, לבש

אותי בעדינות לתוך זה, ומיד רץ יחד איתי אל אדונו, שהיה

חקלאי משמעותי, ואותו אדם שראיתי בפעם הראשונה בתחום.

האיכר שיש (כפי שאני מניח על השיחה שלהם) קיבלו חשבון כזה של אלי שלו

העבד יכול לתת לו, לקח חתיכת קש קטן, בערך בגודל של הליכה

הצוות, במיסים הרים את lappets

המעיל שלי, אשר נראה שהוא חשב להיות מעין כיסוי שהטבע נתן

לי. הוא נשף השערות שלי הצידה לקחת יותר

לאור הפנים שלי.

הוא קרא הינדס שלו עליו, וביקש מהם, כפי שאני למד לאחר מכן, בין אם הם

ראה מעודו בשדות כל יצור קטן הדומה לי.

הוא הניח אותי ברכות על הקרקע על ארבע, אבל יש לי מיד כלפי מעלה,

הלכה לאט קדימה ואחורה, כדי לאפשר לאנשים לראות אותם לא היה לי שום כוונה לרוץ

משם.

כולם התיישבו במעגל עלי, כדי להיטיב לצפות בתנועות שלי.

שלפתי את הכובע שלי, השתחווה כלפי האיכר.

נפלתי על הברכיים שלי, הרים את הידיים והעיניים, ודיבר מספר מילים כמו רם

ככל שיכולתי: לקחתי את התיק של זהב מכיסי, והציג לו את זה בהכנעה.

הוא קיבל את זה על כף ידו, ולאחר מכן להחיל אותו קרוב עינו לראות

מה זה היה, ולאחר מכן הפך אותו מספר פעמים עם נקודה של סיכה

(אשר לקח מן השרוול שלו,) אבל יכול לעשות שום דבר.

ואז עשיתי סימן שהוא צריך לשים את ידו על האדמה.

לקחתי את הארנק, וכן, לפתוח אותה, שפך את כל הזהב לתוך כף ידו.

היו שם שש חתיכות ספרדית ארבעה pistoles כל, לצד עשרים או שלושים

מטבעות קטנים.

ראיתי אותו להרטיב את קצה הזרת שלו על לשונו, ולקחת את אחד שלי

הגדולה חתיכות, ואחר כך עוד, אבל הוא נראה בורים לחלוטין את מה שהם

היו.

הוא עשה לי סימן לשים אותם שוב לתוך התיק שלי, ואת הארנק שוב לכיס,

אשר, לאחר שהציע לו את זה כמה פעמים, חשבתי שזה הכי טוב לעשות.

החקלאי, בזמן הזה, הייתי משוכנע שאני חייב להיות יצור רציונלי.

לעתים קרובות הוא דיבר אלי, אבל את הקול שלו פירסינג באוזניים כמו זה של מים

הטחנה, אך דבריו היו מספיק רהוט.

עניתי בקול רם ככל יכולתי בכמה שפות, ולעתים קרובות הוא הניח את אוזנו בתוך

שני מטרים של לי: אבל הכל לשווא, כי היינו מובנת לחלוטין זה לזה.

לאחר מכן הוא שלח את עבדיו לעבודה שלהם, לקחת את הממחטה שלו מתוך שלו

בכיס, הוא הכפיל את ופרש אותה על ידו השמאלית, אשר הניח שטוח על

האדמה בכף כלפי מעלה, מה שהופך אותי

סימן לשלב לתוך זה, כפי שאני יכול בקלות לעשות, בשביל זה לא היה מעל מטר עובי.

חשבתי שזה התפקיד שלי לציית, ו, מחשש ליפול, הניח את עצמי באורך מלא על

את המטפחת, והיתר שהוא ליקקה אותי עד הראש עבור

אבטחה נוספת, באופן זה נשאו אותי הביתה לביתו.

שם הוא נקרא אשתו, והראה לי איתה, אבל היא צרחה ורצה בחזרה, כפי

נשים באנגליה לעשות למראה קרפדה או עכביש.

עם זאת, כאשר היה לה זמן לראות את ההתנהגות שלי, וכמה טוב צפיתי

סימנים בעלה עשה, היא היתה מתיישבת בקרוב, על ידי מעלות גדל מאוד

במכרז בי.

הוא היה כבן שתים עשרה בצהריים, משרת הביא הערב.

זה היה רק צלחת אחת משמעותית של בשר (מתאים למצב רגיל של

יוגב,) בצלחת של כארבעה ועשרים בקוטר מטר.

החברה היו, את האיכר ואשתו, שלושה ילדים, סבתא זקנה.

כשהיו התיישב האיכר להציב אותי במרחק מה ממנו על השולחן,

אשר לגובה עשרה מטרים מהרצפה.

הייתי בבהלה איומה, שמר ככל יכולתי מהקצה, מחשש

נפילה.

אשתו טחון קצת בשר, אז קרסה קצת לחם על trencher, ואת

והניח אותו לפני.

עשיתי לה קידה עמוקה, הוציא סכין ומזלג, ונפל לאכול, אשר נתן להם

העולה עונג.

המאהבת שלחה את המשרתת שלה עבור כוס קטנה DRAM, אשר נערך על שני ליטרים, ו

ומילא אותו עם משקה, לקחתי את כלי בקושי רב בשתי הידיים, וב

בצורה מכובדת ביותר שתה לה

כבוד הגבירה בריאות, לבטא את המילים בקול רם ככל יכולתי באנגלית, מה שהפך את

החברה צוחק בהנאה, שאני כמעט החרישו עם הרעש.

אלכוהול זה טעם של סיידר קטן, ולא היה נעים.

ואז המאסטר עשה לי סימן לבוא לצד trencher שלו, אבל כשעברתי על

שולחן, להיות הפתעה גדולה כל הזמן, כמו הקורא מפנקים יהיה בקלות

להרות תירוץ, אני קרה למעוד

נגד קרום, ונפל על הפנים שלי, אבל לא קיבל שום כאב.

קמתי מיד, התבוננות אנשים טובים להיות דאגה רבה, לקחתי

הכובע שלי (אשר החזקתי תחת זרועי מתוך נימוס,) ומנפנף בו מעל הראש שלי,

עשה שלוש תשואות היאות, כדי להראות לי שום נזק על ידי הנפילה.

אבל לקידום קדימה לקראת אדני (כפי שעוד נראה להלן קוראים לו,) הצעיר

בנו, שישב לידו, נער קשת של כעשר שנים, לקח אותי בידי

הרגליים, והחזיק אותי כל כך גבוה באוויר, כי

רעדתי כל איבר: אבל אבא שלו חטף אותי ממנו, בעת ובעונה אחת

נתנו לו כזה תיבת באוזן שמאל, כמו היו כרותים הכוחות האירופי

סוס אל האדמה, מצווה עליו לקחת מהשולחן.

אבל לפחד הילד עשוי חייבת לי למרות, ועל כן נזכר איך שובב

כל הילדים אצלנו באופן טבעי הם דרורים, ארנבות, גורים צעירים, כלבלב

כלבים, נפלתי על הברכיים שלי, מצביע על

הנער עשה אדני להבין, כמו גם יכולתי, כי אני המבוקש בנו

יכול להיות חנינה.

האב נענה, ואת הנער תפס את מקומו שוב, ואז הלכתי אליו,

נישק את ידו, אשר האדון שלי לקח, וגרמה לו ללטף אותי בעדינות עם זה.

בעיצומה של ארוחת ערב, החתול האהוב המאהבת שלי קפץ אל חיקה.

שמעתי רעש מאחורי, כמו זה של תריסר גרב, אורגים בעבודה; ולהפוך

הראש שלי, מצאתי את זה המשיך מן גרגור של בעל חיים זה, שנראה

שלוש פעמים גדול יותר מאשר שור, כפי שאני

מחושב על ידי להציג את ראשה, ואחד הכפות שלה, בעוד גבירתה היה האכלה

ומלטף אותה.

הלהט של ארשת של היצור הזה עירער אותי לגמרי;

למרות עמדתי בקצה המרוחק של השולחן, מעל חמישים מטר משם, ולמרות

המאהבת שלי אחז בה בחוזקה, מחשש שהיא

אולי לתת האביב, לתפוס אותי טפריה.

אבל זה קרה שאין שום סכנה, עבור החתול לא לקח את ההודעה לפחות ממני

כאשר המאסטר שלי ושמו אותי בתוך שלושה מטרים ממנה.

וכמו נאמר לי תמיד, ומצא נכון על ידי נסיון מסעותיי, כי

טיסה או לגלות פחד לפני חיה אכזרית, היא דרך מסוימת כדי להפוך אותו להמשיך

או לתקוף אותך, לכן החלטתי, בכל זאת

בצומת מסוכן, כדי להראות לא באופן של דאגה.

הלכתי עם חמש או שש פעמים לפני intrepidity הראש מאוד של החתול, ובאו

בתוך חצר מחצית שלה, ואז היא ציירה את עצמה שוב, כאילו היא יותר

מפחד ממני: היה לי חשש פחות

לגבי כלבים, שממנו באו שלושה או ארבעה לחדר, כפי שמקובל

חקלאים בתים, אחד מהם היה מסטיף, שווה בתפזורת ארבעה פילים,

ועוד כלב ציד, קצת יותר גבוה מסטיף, אבל לא כל כך גדול.

כאשר הארוחה נעשה כמעט, נכנסה האחות עם ילד בן שנה בזרועותיה,

מי ריגל אותי מיד, והחל תזזית כי ייתכן שמע

לונדון ברידג' לצ'לסי, אחרי הרגילה

הנאום של תינוקות, כדי לקבל אותי משחק.

האם, מתוך פינוק טהור, לקח אותי, והכניסו אותי כלפי הילד, אשר

כיום תפס אותי באמצע, וקיבל את הראש לתוך פיו, שם אני כל כך שאג

רם כי קיפוד היה נבהלה, ולתת

לי ירידה, ואני צריך לטעות יש שבר בצוואר, אם האם לא החזיק אותה

סינר מתחתי.

האחות, להשקיט אותה מותק, עשה שימוש רעשן אשר היה סוג של כלי חלול

מלא אבנים גדול, הידק באמצעות כבל עד המותניים של הילד: אבל הכל

לשווא, כך שהיא נאלצה להגיש את התרופה האחרונה על ידי מתן למצוץ.

אני חייב להודות שאין חפץ הגעיל אותי אי פעם כל כך הרבה כמו למראה המפלצתי שלה

שד, אשר אני לא יכול להגיד מה להשוות, כדי לתת לקורא סקרן

הרעיון של הארי שלה, צורה וצבע.

הוא עמד בולט מטר, לא יכול להיות פחות משש עשרה היקף.

הפטמה היה על הגודל חצי בראשי, הגוון שניהם כי ואת חפר,

מגוון כל כך עם כתמים, פצעונים, ונמשים, ששום דבר לא יכול להופיע יותר

בחילה: עבור לי מראה ליד שלה,

היא יושבת, יותר נוח לתת מוצץ, ואני עומד על השולחן.

זה גרם לי להרהר הקליפות ההוגן של גבירות אנגליות שלנו, שנראים כל כך יפה

לנו, רק בגלל שהם בגודל שלנו, פגמים שלהם שלא יראו אבל

מבעד לזכוכית מגדלת, שבו אנו מוצאים

בניסוי כי עורות החלקה הלבן מראה מחוספס, גס

חולה בצבע.

אני זוכר כשהייתי בבית ליליפוט, אופיו של האנשים הזעירים

נראה לי ההוגן ביותר בעולם; ולדבר על הנושא הזה עם אדם

הלימוד שם, שהיה אינטימי

חבר שלי, הוא אמר שהפנים שלי נראו הרבה יותר הוגן וחלק כשהוא

הסתכל עלי מן האדמה, ממה שהוא עשה עם נוף קרוב, כאשר לקחתי אותו למעלה

היד שלי, והביאו אותו קרוב, שהוא

הודו היתה ממבט ראשון מזעזע מאוד.

הוא אמר, "הוא יכול לגלות חורים גדולים העור שלי, כי הגרמים של הזקן שלי

עשר פעמים חזק יותר זיפים של חזיר, ועור שלי מורכב מספר

צבעים נעימים לחלוטין: "למרות

אני חייב לבקש לעזוב לומר לעצמי, כי אני הוגן כמו רוב המין שלי בארץ,

ומעט מאוד שזוף על ידי כל מסעותיי.

בצד השני, דרשנות של הנשים בבית המשפט כי הקיסר, הוא נהג

תגיד לי, "אף אחד לא נמשים; אחר רחב מדי פה: 1 / 3 גדול מדי את האף";

דבר אשר הייתי מסוגל להבחין.

אני מודה השתקפות זה היה ברור מספיק, אשר, עם זאת, לא יכולתי

להבליג, שמא הקורא עלול לחשוב אותם יצורים המכריע היו מעוותים למעשה: עבור

אני חייב לעשות להם את הצדק לומר, הם

מרוץ נאה של אנשים, ובעיקר את התכונות של ארשת של האדון שלי,

אבל למרות שהוא היה חקלאי, כאשר שחזיתי בו מגובה של עשרים מטרים, הופיע

פרופורציות היטב.

כאשר הארוחה נעשה, האדון שלי יצא הפועלים שלו, וכפי שאני יכול לגלות על ידי

קולו מחווה, נתן הממונה אשתו קפדנית שלו לטפל בי.

הייתי מאוד עייף הרבה, נפטרים לישון, אשר הגבירה שלי תופסים, היא

שמו אותי על המיטה שלה, וכיסה אותי עם ממחטה לבנה נקייה, אבל גדול

גס מ המפרש הראשי של מלחמה אדם של.

ישנתי בערך שעתיים, וחלמתי שאני בבית עם אשתי והילדים, אשר

מחמירות הצער שלי כשאני awaked, ומצאתי את עצמי לבד בחדר הגדול, בין

שני 300 מטר רוחב, ומעל

200 גבוה, שוכב במיטה של עשרים מטרים.

המאהבת שלי הלך על ענייני הבית שלה, נעל אותי פנימה

המיטה היה שמונה מטרים מהרצפה.

יש צרכים טבעיים נדרש לי לרדת, אני דורסט לא מתיימר לקרוא: ואם אני

לא, זה היה לשווא, עם קול כמו שלי, במרחק כל כך גדול

מן החדר שבו שכבתי למטבח, שם המשפחה שמרה.

כשהייתי בנסיבות אלה, שתי חולדות התגנב את הווילונות, ורץ

ריח אחורה וקדימה על המיטה.

אחד מהם הגיע כמעט עד הפנים שלי, ואז קמתי בבהלה, והוציא

קולב שלי להגן על עצמי.

אלה חיות נורא לו החוצפה לתקוף אותי משני הצדדים, ואחד מהם

נערך הרגליים הקדמיות שלו צווארון שלי, אבל היה לי מזל טוב לקרוע את בטנו לפני

הוא יכול לעשות לי כל נזק.

הוא נפל לרגלי, והשני, בראותו את גורלו של חברו, עשה שלו

לברוח, אבל לא בלי פצע אחד טוב על הגב, אשר נתתי אותו כמו שהוא ברח

הפכו את לרוץ ודם ניגר ממנו.

לאחר לנצל את זה, הלכתי בעדינות הלוך ושוב על המיטה, כדי לשחזר את נשימתי

הפסד של רוחות.

יצורים אלו היו בגודל של כלב מסטיף גדול, אבל לאין שיעור זריז יותר

עזה: כך שאם לקחתי את החגורה שלי לפני שהלכתי לישון, אני חייב

הכזיב נקרע לגזרים וטרפו.

מדדתי את הזנב של החולדה מת, ומצאתי אותו להיות שני מטר, רוצה

סנטימטר, אבל זה הלך נגד הבטן כדי לגרור את פגר מהמיטה, שם נחה

עדיין מדמם, צפיתי בו עדיין כמה

בחיים, אבל עם קו נטוי חזק על פני הצוואר, אני ביסודיות שיגר אותו.

זמן קצר לאחר המאהבת שלי נכנסה לחדר, מי רואה אותי כל הדמים, רץ ולקח אותי

עד בידה.

הצבעתי על העכברוש המת, מחייך, ועושה סימנים אחרים כדי להראות שאני לא נפגע;

whereat היא היתה מאוד שמחה, קורא העוזרת לקחת את העכברוש המת עם

זוג מלקחיים, ולזרוק אותו מהחלון.

ואז היא הושיבה אותי על השולחן, שם הראיתי לה קולב שלי כל הדמים, ומוחה על זה

lappet של המעיל שלי, החזיר אותה לנדנה.

אני נלחץ לעשות יותר מדבר אחד אחר אשר לא יכול לעשות בשבילי,

לכן השתדלו לעשות המאהבת שלי להבין, כי אני הרצוי כדי להגדיר את

על הרצפה, אשר לאחר שהיא עשתה, שלי

ביישנות לא יסבול אותי להביע את עצמי יותר, מאשר על ידי הצבעה על

הדלת, קד מספר פעמים.

אישה טובה, עם קושי רב, סוף סוף נתפס מה שאני יהיה בבית, ו

לוקחים אותי שוב בידה, הלך לגן, שם היא הושיבה אותי.

הלכתי בצד אחד במרחק של כמאתיים מטר, ורומז לה לא להסתכל או

אחרי, הסתרתי את עצמי בין שני עלים של חומעה, ויש משוחררים

צרכים של הטבע.

אני מקווה שהקורא עדין תסלחו לי למגורים על אלה הפרטים כמו,

מה, חסר משמעות אך הם עשויים להופיע כדי התרפסות המוחות וולגרי, עדיין יהיה

בהחלט לסייע פילוסוף להגדלה שלו

מחשבות, דמיון, ולהחיל אותם על לתועלת הציבור, כמו גם פרטי

חיים, שהיה עיצוב בלעדי שלי הצגת החשבונות הזה אחרים שלי

נוסע בעולם, שבה הייתי

שקדן בעיקר של אמת, מבלי להשפיע על כל הקישוטים של למידה או של

סגנון.

אבל כל הסצנה של המסע הזה עשה כל כך חזק רושם על דעתי, והוא כל כך

קבוע עמוק בזיכרוני, כי בביצוע אותו נייר אני לא מתעלמות מדבר אחד

נסיבות חומר: עם זאת, על

ביקורת קפדנית, אני מחקה קטעים מספר.

רגע של פחות שהיו העותק הראשון שלי, מחשש לגינוי כמו מייגע

הפעוט, מטיילים על מה הם לעתים קרובות, אולי לא בלי צדק, האשים.