Return to Video

סוזן קיין: כוחם של המופנמים

  • 0:00 - 0:02
    כאשר הייתי בת 9,
  • 0:02 - 0:04
    יצאתי בפעם הראשונה לקייטנה.
  • 0:04 - 0:06
    ואימי ארזה לי מזוודה
  • 0:06 - 0:08
    מלאה בספרים,
  • 0:08 - 0:10
    משהו שנראה לי טבעי ביותר,
  • 0:10 - 0:12
    מכיוון שבמשפחתי
  • 0:12 - 0:15
    הקריאה היתה הפעילות הקבוצתית העיקרית.
  • 0:15 - 0:17
    אולי זה נשמע לכם לא-חברותי,
  • 0:17 - 0:20
    אבל עבורנו זו היתה פשוט
    דרך אחרת להיות חברותיים.
  • 0:20 - 0:22
    את זוכה בחום הפיזי
    של משפחתך
  • 0:22 - 0:24
    היושבת לצידך,
  • 0:24 - 0:26
    אבל את גם חופשיה לשוטט
  • 0:26 - 0:28
    בארץ ההרפתקאות שבמחשבתך.
  • 0:28 - 0:30
    לכן חשבתי לעצמי
  • 0:30 - 0:32
    שגם בקייטנה זה יהיה כך,
    ואף יותר טוב.
  • 0:32 - 0:35
    [צחוק]
  • 0:35 - 0:38
    בדמיוני ראיתי 10 בנות יושבות בבקתה
  • 0:38 - 0:40
    לבושות כותנות-לילה תואמות
    וקוראות בהנאה ספרים.
  • 0:40 - 0:42
    [צחוק]
  • 0:42 - 0:45
    הקייטנה דמתה יותר למסיבת שתיה
    אבל בלי אלכוהול.
  • 0:45 - 0:48
    כבר ביום הראשון,
  • 0:48 - 0:50
    המדריכה שלנו אספה את כולנו
  • 0:50 - 0:52
    ולימדה אותנו שיר-עידוד
    שהיינו אמורות
  • 0:52 - 0:54
    לשיר בכל יום במהלך הקיץ
  • 0:54 - 0:56
    כדי להחדיר בנו את רוח הקייטנה.
  • 0:56 - 0:58
    וזה הלך ככה:
  • 0:58 - 1:00
    "פ-י-ר-ח-כ-י-ם,
  • 1:00 - 1:02
    ככה אנו מאייתים "פירחכים".
  • 1:02 - 1:05
    "פרחכים, פרחכים, הבה נהיה פרחכים."
  • 1:07 - 1:09
    כן.
  • 1:09 - 1:11
    שכה אחיה! לא הבנתי
  • 1:11 - 1:13
    מדוע עלינו להיות כאלה פרחחים,
  • 1:13 - 1:16
    או מדוע עלינו לאיית
    את המילה הזאת בשגיאות.
  • 1:16 - 1:22
    [צחוק]
  • 1:22 - 1:25
    אבל דיקלמתי את שיר העידוד
    יחד עם כולם.
  • 1:25 - 1:27
    עשיתי כמיטב יכולתי.
  • 1:27 - 1:29
    ורק חיכיתי לרגע
  • 1:29 - 1:32
    שבו אוכל להסתלק
    כדי לקרוא את ספרי.
  • 1:32 - 1:34
    אבל בפעם הראשונה
    בה הוצאתי ספר מהמזוודה שלי,
  • 1:34 - 1:36
    הילדה הכי מקובלת בצריף ניגשה אלי
  • 1:36 - 1:39
    ושאלה, "למה את כזו שקטה?" --
  • 1:39 - 1:41
    כאשר שקטה, כמובן,
    זה הניגוד הגמור
  • 1:41 - 1:43
    של פ-ר-ח-כ-י-ת.
  • 1:43 - 1:45
    ובפעם השניה שעשיתי זאת,
  • 1:45 - 1:48
    המדריכה ניגשה אלי
    בהבעה מודאגת על פניה
  • 1:48 - 1:50
    חזרה על העיקרון של רוח המחנה
  • 1:50 - 1:52
    ואמרה שעלינו להשתדל מאוד
  • 1:52 - 1:54
    להיות חברותיות.
  • 1:54 - 1:57
    לכן החזרתי את ספרי
  • 1:57 - 2:00
    למזוודה,
  • 2:00 - 2:04
    והכנסתי אותם מתחת למיטתי,
  • 2:04 - 2:06
    ושם הם נשארו במהלך כל הקיץ.
  • 2:06 - 2:08
    חשתי מין אשמה בקשר לזה.
  • 2:08 - 2:10
    הרגשתי כאילו הספרים זקוקים לי,
  • 2:10 - 2:13
    שהם קוראים לי ואני זונחת אותם.
  • 2:13 - 2:15
    ואכן זנחתי אותם ולא פתחתי
    שוב את המזוודה
  • 2:15 - 2:17
    עד שחזרתי הביתה למשפחתי
  • 2:17 - 2:19
    בסוף הקיץ.
  • 2:19 - 2:22
    אני מספרת לכם כאן
    את הסיפור על הקייטנה,
  • 2:22 - 2:25
    ויכולתי לספר עוד 50 כאלה בדיוק--
  • 2:25 - 2:27
    כל אותן הפעמים
    בהן קיבלתי את המסר
  • 2:27 - 2:31
    שהתנהלותי השקטה והמופנמת איננה בהכרח
  • 2:31 - 2:33
    הדרך הנכונה להתנהג,
  • 2:33 - 2:36
    ושאני צריכה לנסות להיות
    יותר מוחצנת.
  • 2:36 - 2:39
    עמוק בתוכי חשתי תמיד
    שזה לא נכון,
  • 2:39 - 2:41
    ושהמופנמים הם בסדר גמור
    בדיוק כפי שהם.
  • 2:41 - 2:44
    אבל במשך שנים הדחקתי תחושה זו,
  • 2:44 - 2:47
    וכך, מכל הדברים,
    נהייתי לעורכת-דין בוול-סטריט,
  • 2:47 - 2:50
    במקום להיות הסופרת
    שתמיד השתוקקתי להיות--
  • 2:50 - 2:52
    חלקית מפני שהייתי צריכה
    להוכיח לעצמי
  • 2:52 - 2:54
    שגם אני יכולה להיות אמיצה ואסטרטיבית.
  • 2:54 - 2:56
    תמיד יצאתי לברים צפופים
  • 2:56 - 2:59
    כשבעצם העדפתי לאכול ארוחה נעימה
    בחברת ידידים.
  • 2:59 - 3:02
    עשיתי את הבחירות האלה,
    הסותרות את מהותי הפנימית,
  • 3:02 - 3:04
    באופן כל-כך אוטומטי,
  • 3:04 - 3:07
    שאפילו לא הייתי מודעת
    שאני עושה אותן.
  • 3:07 - 3:09
    אבל זה מה שמופנמים רבים עושים,
  • 3:09 - 3:11
    ובטוח שאנו מפסידים מזה,
  • 3:11 - 3:13
    אבל זהו גם ההפסד
    של הסובבים אותנו
  • 3:13 - 3:15
    ושל הקהילות שלנו.
  • 3:15 - 3:18
    וככל שזה נשמע גרנדיוזי,
    גם העולם כולו מפסיד מזה.
  • 3:18 - 3:21
    מכיוון שבכל הקשור ליצירתיות ומנהיגות,
  • 3:21 - 3:24
    אנו זקוקים למופנמים שעושים
    את מה שהם הכי טובים בו.
  • 3:24 - 3:26
    כשליש עד מחצית מהאוכלוסיה
    הם מופנמים--
  • 3:26 - 3:28
    שליש עד מחצית.
  • 3:28 - 3:31
    כלומר, אחד מכל שניים או שלושה
    אנשים שאתם מכירים.
  • 3:31 - 3:34
    כך שגם אם את או אתה מוחצנים,
  • 3:34 - 3:36
    הרי שמדובר בשותפיכם לעבודה
  • 3:36 - 3:38
    ובבני הזוג שלכם ובילדיכם
  • 3:38 - 3:41
    ובאדם שיושב כרגע לצידכם --
  • 3:41 - 3:43
    כל אלה חשופים לאותה דעה קדומה
  • 3:43 - 3:45
    שהיא אמיתית ונטועה
    די עמוק בחברה שלנו.
  • 3:45 - 3:48
    כולנו מפנימים אותה מגיל מאד צעיר
  • 3:48 - 3:51
    מבלי שיש לנו אפילו שפה
    שתתאר את מה שאנו עושים.
  • 3:51 - 3:53
    כדי לראות בבירור את הדעה הקדומה
  • 3:53 - 3:56
    צריך להבין מהי המופנמות.
  • 3:56 - 3:58
    זה שונה מאשר להיות ביישן.
  • 3:58 - 4:00
    הביישנות קשורה בפחד
    מפני שיפוט חברתי.
  • 4:00 - 4:02
    המופנמות קשורה יותר
  • 4:02 - 4:04
    לאופן התגובה לגירויים,
  • 4:04 - 4:06
    כולל גירוי חברתי.
  • 4:06 - 4:09
    המוחצנים משתוקקים לגירויים רבים,
  • 4:09 - 4:11
    בעוד שהמופנמים חשים חיוניים
  • 4:11 - 4:13
    והכי עירניים ובעלי יכולות
  • 4:13 - 4:15
    כאשר הם נמצאים בסביבות
    יותר שקטות ומאופקות.
  • 4:15 - 4:17
    לא כל הזמן--
    הדברים אינם מוחלטים--
  • 4:17 - 4:19
    אבל חלק גדול מהזמן.
  • 4:19 - 4:21
    לכן המפתח הוא
  • 4:21 - 4:24
    שכדי למרב את כישרונותינו
  • 4:24 - 4:26
    על כל אחד מאיתנו לשים את עצמו
  • 4:26 - 4:29
    באזור הגירוי המתאים לו.
  • 4:29 - 4:31
    אבל בדיוק כאן קיימת
    הדעה הקדומה.
  • 4:31 - 4:33
    רוב המוסדות החשובים שלנו,
  • 4:33 - 4:35
    בתי-הספר ומקומות העבודה,
  • 4:35 - 4:37
    בנויים בעיקר עבור המוחצנים
  • 4:37 - 4:40
    ועבור הצורך של המוחצנים
    בגירויים רבים.
  • 4:40 - 4:44
    וכיום יש לנו גם מערכת אמונות
    שאני מכנה אותה
  • 4:44 - 4:46
    "חשיבת-העדר החדשה",
  • 4:46 - 4:49
    לפיה כל היצירתיות והפריון
  • 4:49 - 4:53
    באים מאיזה מקום משונה
    של התנהגות עדר.
  • 4:54 - 4:56
    כך שאם נתאר
    את הכיתה הטיפוסית של ימינו:
  • 4:56 - 4:58
    כאשר אני הלכתי לבית-ספר,
  • 4:58 - 5:00
    ישבנו בשורות.
  • 5:00 - 5:02
    ישבנו בשורות של שולחנות, ככה,
  • 5:02 - 5:04
    ועשינו את רוב עבודתנו
    באופן די עצמאי.
  • 5:04 - 5:06
    אבל כיום, בכיתה הטיפוסית
  • 5:06 - 5:08
    יש קבוצות של שולחנות --
  • 5:08 - 5:11
    ארבעה, חמישה, ששה או שבעה ילדים
    שיושבים פנים מול פנים
  • 5:11 - 5:13
    והילדים עובדים באין-ספור
    משימות קבוצתיות.
  • 5:13 - 5:16
    אפילו בתחומים כמו מתמטיקה
    וכתיבה יצירתית,
  • 5:16 - 5:19
    שניתן היה לחשוב שיהיו תלויים
    בחשיבה עצמאית,
  • 5:19 - 5:23
    מצפים היום מהילדים לפעול
    כמו חברים בוועדה.
  • 5:23 - 5:25
    והילדים שמעדיפים לפעול לבד
  • 5:25 - 5:27
    או פשוט לעבוד עצמאית,
  • 5:27 - 5:29
    נחשבים לחריגים
  • 5:29 - 5:31
    או יותר גרוע: למקרים בעייתיים.
  • 5:33 - 5:36
    ולפי הסקרים,
    הרוב המכריע של המורים מאמינים
  • 5:36 - 5:38
    שהתלמיד האידיאלי הוא מוחצן
  • 5:38 - 5:40
    לעומת המופנם,
  • 5:40 - 5:42
    אף על-פי שהמופנמים
    מקבלים ציונים טובים יותר
  • 5:42 - 5:44
    והם משכילים יותר,
  • 5:44 - 5:46
    לפי המחקרים.
  • 5:46 - 5:48
    [צחוק]
  • 5:48 - 5:51
    אותו הדבר קורה
    במקומות העבודה שלנו.
  • 5:51 - 5:54
    רובנו עובדים במשרדים
    בעלי חללים פתוחים
  • 5:54 - 5:56
    ללא קירות,
  • 5:56 - 5:58
    כשאנו חשופים
  • 5:58 - 6:00
    לרעשם המתמיד
    ולמבטיהם של עמיתינו לעבודה.
  • 6:00 - 6:02
    ובכל הקשור למנהיגות,
  • 6:02 - 6:04
    מדלגים תמיד על המופנמים
    לאיוש משרות ניהוליות,
  • 6:04 - 6:06
    אף על-פי שמופנמים נוטים להיות
    מאוד זהירים,
  • 6:06 - 6:08
    והרבה פחות צפויים
    לקחת סיכונים שגדולים עליהם --
  • 6:08 - 6:12
    שזה משהו
    שכדאי לכולנו להעדיף היום.
  • 6:12 - 6:15
    במחקר מעניין שעשה אדם גרנט
    בביה"ס וורטון,
  • 6:15 - 6:17
    נמצא שמנהלים מופנמים משיגים
  • 6:17 - 6:19
    לעתים קרובות תוצאות יותר טובות
    מאשר המוחצנים
  • 6:19 - 6:22
    מכיוון שכאשר הם מנהלים
    עובדים בעלי יוזמה,
  • 6:22 - 6:25
    יש יותר סיכוי שיתירו לעובדים אלה
    להתקדם עם רעיונותיהם,
  • 6:25 - 6:27
    בעוד שהמוחצן עלול, שלא בכוונה,
  • 6:27 - 6:29
    להתלהב כל-כך
  • 6:29 - 6:31
    עד שהוא ירצה
    להטביע את חותמו על הדברים,
  • 6:31 - 6:33
    ואז רעיונותיהם של האחרים
    עלולים שלא לצוף
  • 6:33 - 6:36
    באותה קלות אל פני-השטח.
  • 6:36 - 6:39
    למעשה, כמה מהמנהיגים
    המהפכניים בהיסטוריה היו מופנמים.
  • 6:39 - 6:41
    אתן כמה דוגמאות.
  • 6:41 - 6:44
    אלינור רוזוולט, רוזה פארקס, גנדי--
  • 6:44 - 6:46
    כל אלה העידו על עצמם
  • 6:46 - 6:49
    כאנשים שקטים,
    בעלי דיבור רך ואף ביישנים.
  • 6:49 - 6:51
    וכולם הגיעו לאור הזרקורים,
  • 6:51 - 6:53
    אף-על-פי שבכל נימי נפשם
  • 6:53 - 6:56
    הם לא רצו בכך.
  • 6:56 - 6:58
    ומתברר שיש לכך עוצמה משלו,
  • 6:58 - 7:01
    מאחר ואנשים מרגישים
    שמנהיגים כאלה נמצאים ליד ההגה,
  • 7:01 - 7:03
    לא בגלל שהם נהנים לנהל אחרים
  • 7:03 - 7:05
    ולא בגלל ההנאה
    להיות במרכז העניינים,
  • 7:05 - 7:07
    אלא מתוך חוסר-ברירה,
  • 7:07 - 7:10
    בגלל הדחף שלהם לעשות
    את מה שחשבו לנכון.
  • 7:11 - 7:14
    בנקודה זו חשוב לי לומר
  • 7:14 - 7:17
    שבעצם אני מחבבת מוחצנים.
  • 7:17 - 7:20
    אני תמיד אוהבת לומר שכמה
    מחברי הטובים ביותר הם מוחצנים,
  • 7:20 - 7:22
    כולל בעלי האהוב.
  • 7:24 - 7:26
    וברור שכל אחד מאיתנו ממוקם
  • 7:26 - 7:29
    במקום שונה על הקשת
    שבין מופנמות למוחצנות.
  • 7:29 - 7:32
    אפילו קרל יונג, הפסיכולוג שהסביר לראשונה
    בלשון עממית מונחים אלו,
  • 7:32 - 7:34
    אמר שלא קיים מופנם מוחלט
  • 7:34 - 7:36
    או מוחצן מוחלט.
  • 7:36 - 7:38
    הוא אמר שאדם כזה
    היה נמצא בבית-משוגעים,
  • 7:38 - 7:41
    אם היה בכלל קיים אדם כזה.
  • 7:41 - 7:43
    יש אנשים שנמצאים בדיוק באמצע
  • 7:43 - 7:45
    הקשת שבין מופנמות למוחצנות,
  • 7:45 - 7:47
    ולהם אנו קוראים אמביוורטים.
  • 7:47 - 7:50
    לעתים אני חושבת
    שהם נהנים משני העולמות.
  • 7:51 - 7:54
    אך רבים מאיתנו מזהים עצמם
    בתור אחד משני הטיפוסים.
  • 7:54 - 7:57
    אני טוענת שמבחינה תרבותית
    נחוץ לנו איזון טוב בהרבה.
  • 7:57 - 7:59
    אנו זקוקים ליותר יין-יאנג
  • 7:59 - 8:01
    בין שני הטיפוסים הללו.
  • 8:01 - 8:03
    זה חשוב במיוחד
  • 8:03 - 8:05
    כשמדובר ביצירתיות ופריון,
  • 8:05 - 8:07
    מפני שכאשר פסיכולוגים בוחנים
  • 8:07 - 8:09
    את חייהם של רוב האנשים היצירתיים,
  • 8:09 - 8:11
    הם מוצאים אנשים
  • 8:11 - 8:13
    שמצטיינים בהחלפת דעות
  • 8:13 - 8:15
    ובקידום רעיונות,
  • 8:15 - 8:18
    אבל הם גם בעלי
    נטיה חזקה למופנמות.
  • 8:18 - 8:20
    וזה משום שההתבודדות
    היא לעתים קרובות מרכיב מכריע
  • 8:20 - 8:22
    ביצירתיות.
  • 8:22 - 8:24
    למשל דארווין,
  • 8:24 - 8:26
    שיצא להליכות ארוכות ביער בגפו.
  • 8:26 - 8:29
    והיה דוחה נחרצות הזמנות לארוחות.
  • 8:29 - 8:32
    תיאודור גייזל,
    המוכר יותר כד"ר סוס,
  • 8:32 - 8:34
    חלם רבות מבין יצירותיו המדהימות
  • 8:34 - 8:36
    במגדל פעמונים מבודד שהיה לו
  • 8:36 - 8:39
    מאחורי ביתו בלה-הויה שבקליפורניה.
  • 8:39 - 8:41
    הוא אפילו חשש להיפגש
  • 8:41 - 8:43
    עם הילדים שקראו את ספריו
  • 8:43 - 8:45
    כי חשש שהם יצפו
  • 8:45 - 8:47
    שיופיע בדמות סנטה-קלאוס שמח
  • 8:47 - 8:51
    ויתאכזבו מאישיותו המאופקת.
  • 8:51 - 8:53
    סטיב ווזניאק המציא
    את מחשב ה"אפל" הראשון
  • 8:53 - 8:55
    ביושבו לבד בתא הקטן שלו
  • 8:55 - 8:57
    ב"היולט-פקארד", שבה עבד אז.
  • 8:57 - 9:00
    לדבריו, לא היה לו סיכוי להיות כה מומחה
  • 9:00 - 9:03
    אם הוא לא היה מופנם
    מכדי לצאת מהבית
  • 9:03 - 9:05
    במהלך התבגרותו.
  • 9:05 - 9:08
    כמובן,
  • 9:08 - 9:11
    זה לא אומר
    שעלינו להפסיק לשתף פעולה--
  • 9:11 - 9:14
    ובדוגמה הנוכחית, החיבור המפורסם
    בין סטיב ווזניאק לסטיב ג'ובס
  • 9:14 - 9:17
    שהביא לעולם את מחשב "אפל"--
  • 9:17 - 9:20
    אבל זה כן אומר שהבדידות חשובה
  • 9:20 - 9:22
    ושבשביל חלק מהאנשים
  • 9:22 - 9:24
    היא כמו אויר לנשימה.
  • 9:24 - 9:27
    בעצם אנו יודעים כבר מאות שנים
  • 9:27 - 9:30
    על כוחה הנשגב של הבדידות.
  • 9:30 - 9:33
    אבל לאחרונה
    התחלנו משום-מה לשכוח זאת.
  • 9:33 - 9:36
    אם מסתכלים על הדתות הגדולות בעולם,
  • 9:36 - 9:38
    מוצאים אנשים שיצאו למסעות חיפוש--
  • 9:38 - 9:41
    משה, ישו, בודהה, מוחמד--
  • 9:41 - 9:43
    מחפשים שיצאו לבדם,
  • 9:43 - 9:45
    בגפם אל השממה
  • 9:45 - 9:47
    ושם חוו התגלויות ותגליות עמוקות
  • 9:47 - 9:50
    ושאותן הביאו אחר-כך בחזרה
    אל שאר הקהילה.
  • 9:50 - 9:54
    מכאן שאם אין שממה,
    אין גילויים.
  • 9:54 - 9:56
    אבל זה לא מפתיע
  • 9:56 - 9:59
    אם בוחנים את תובנות הפסיכולוגיה
    של ימינו.
  • 9:59 - 10:02
    מתברר שאפילו לא ניתן להיות
    בקבוצת אנשים
  • 10:02 - 10:05
    מבלי לשקף ולחקות אינסטינקטיבית
    את דעותיהם.
  • 10:05 - 10:07
    אפילו בדברים
    מאד אישיים ופנימיים לכאורה,
  • 10:07 - 10:09
    כמו למשל למי אנו נמשכים,
  • 10:09 - 10:12
    אנו מתחילים לחקות את דעותיהם
    של אנשים סביבנו
  • 10:12 - 10:14
    מבלי להיות אפילו מודעים
    שזה מה שאנו עושים.
  • 10:14 - 10:17
    ובנוסף, ידוע שקבוצות נוהות אחר הדעות
  • 10:17 - 10:19
    של האדם הכי דומיננטי
    או כריזמטי בקבוצה,
  • 10:19 - 10:21
    אף על-פי
    שיש מתאם אפס בין להיות
  • 10:21 - 10:24
    הדובר הרהוט ביותר
    לבין היות בעל הרעיונות הטובים ביותר --
  • 10:24 - 10:26
    ממש אפס.
  • 10:26 - 10:28
    אם כן...
  • 10:28 - 10:30
    [צחוק]
  • 10:30 - 10:33
    ייתכן שזה יהיה
    גם בעל הרעיונות הכי טובים,
  • 10:33 - 10:35
    אבל ייתכן גם שלא.
  • 10:35 - 10:38
    האם באמת ברצוננו
    להשאיר זאת למקריות?
  • 10:38 - 10:40
    הרבה יותר טוב
    שכל אחד ייצא למסע עצמאי,
  • 10:40 - 10:42
    ייצור את אמונותיו-הוא
  • 10:42 - 10:44
    ללא עיוותי הדינמיקה הקבוצתית,
  • 10:44 - 10:46
    ואז להתכנס ביחד כצוות
  • 10:46 - 10:49
    כדי לדון בהן בסביבה שמנוהלת נכון
  • 10:49 - 10:51
    ומשם להמשיך הלאה.
  • 10:51 - 10:53
    ואם כל זה נכון,
  • 10:53 - 10:56
    מדוע אנו עושים זאת
    בצורה כה שגויה?
  • 10:56 - 10:58
    מדוע אנו מעצבים כך את בתי-הספר
    ומקומות העבודה שלנו?
  • 10:58 - 11:00
    ומדוע אנו גורמים
    למופנמים לחוש אשמים
  • 11:00 - 11:04
    רק כי לפעמים ברצונם להיות לבד?
  • 11:04 - 11:07
    אחת התשובות טמונה עמוק
    בעברנו התרבותי.
  • 11:07 - 11:09
    החברות המערביות,
  • 11:09 - 11:11
    במיוחד בארה"ב,
  • 11:11 - 11:13
    העדיפו תמיד את איש המעשה
  • 11:13 - 11:15
    על-פני האדם החושב
  • 11:15 - 11:19
    ובאנגלית: "הגבר החושב".
  • 11:19 - 11:22
    אבל בימיה הראשונים של אמריקה,
  • 11:22 - 11:25
    חיינו במה שההיסטוריונים מכנים
    "תרבות האופי",
  • 11:25 - 11:27
    שבה עדיין הערכנו אנשים
  • 11:27 - 11:30
    בהתאם לפנימיותם ולהגינותם המוסרית.
  • 11:30 - 11:32
    אם מסתכלים
    על ספרי הלימוד העצמי של אז,
  • 11:32 - 11:34
    לכולם יש שמות הכוללים דברים כמו,
  • 11:34 - 11:37
    "אופי: הדבר הכי כביר בעולם."
  • 11:37 - 11:40
    הם מתארים דמויות מופת
    כמו אברהם לינקולן
  • 11:40 - 11:42
    שהועלה על נס
    בשל היותו צנוע ולא יומרני.
  • 11:42 - 11:44
    רלף וולדו אמרסון כינה אותו:
  • 11:44 - 11:47
    "אדם שאינו לוקה בחטא היוהרה."
  • 11:47 - 11:50
    אבל אז הגענו למאה ה-20
  • 11:50 - 11:52
    ונכנסנו לתרבות חדשה
  • 11:52 - 11:54
    שההיסטוריונים מכנים "תרבות האישיות".
  • 11:54 - 11:56
    מה שקרה הוא,
    שהתפתחנו מכלכלה חקלאית
  • 11:56 - 11:58
    לעולם של עסקים גדולים.
  • 11:58 - 12:00
    וכך לפתע אנשים עוברים
  • 12:00 - 12:02
    מהעיר הקטנה אל הכרך.
  • 12:02 - 12:05
    ובמקום לעבוד לצד אנשים
    שהם הכירו כל חייהם,
  • 12:05 - 12:07
    עליהם כעת להוכיח את עצמם
  • 12:07 - 12:09
    בחברת זרים.
  • 12:09 - 12:11
    לכן, די מובן,
  • 12:11 - 12:13
    שתכונות כמו קסם אישי וכריזמה
  • 12:13 - 12:15
    הפכו לפתע להיות חשובות מאד.
  • 12:15 - 12:18
    וכמובן שספרי ההדרכה העצמית השתנו
    בהתאם לדרישות החדשות הללו
  • 12:18 - 12:20
    והם מתחילים לשאת שמות כמו:
  • 12:20 - 12:22
    "כיצד לזכות בחברים ולהשפיע על אנשים."
  • 12:22 - 12:24
    ודמויות המופת שלהם
  • 12:24 - 12:27
    הם אנשי-מכירות דגולים.
  • 12:27 - 12:29
    כך שזה העולם בו אנו חיים כיום.
  • 12:29 - 12:33
    זוהי המורשת התרבותית שלנו.
  • 12:33 - 12:35
    אבל כל זה אינו בא לומר
  • 12:35 - 12:38
    שכישורים חברתיים אינם נחשבים,
  • 12:38 - 12:40
    ואני גם לא קוראת
  • 12:40 - 12:43
    לחיסול עבודת הצוות.
  • 12:43 - 12:46
    אותן הדתות המשלחות את נביאיהן
    לפסגות הרים מבודדות
  • 12:46 - 12:49
    גם מטיפות לאהבה ואמון.
  • 12:49 - 12:51
    והבעיות איתן אנו מתמודדים כיום
  • 12:51 - 12:53
    בתחומי המדע והכלכלה לדוגמא,
  • 12:53 - 12:55
    הן כה אדירות ומורכבות
  • 12:55 - 12:57
    שיש צורך לכנס
    צבא שלם של אנשים
  • 12:57 - 12:59
    כדי לפתור אותן בעבודת צוות.
  • 12:59 - 13:02
    אך אני טוענת שככל שנאפשר יותר
    למופנמים להיות הם עצמם
  • 13:02 - 13:04
    יש יותר סיכוי שהם
  • 13:04 - 13:07
    יעלו פתרונות ייחודיים משלהם
    לבעיות הללו.
  • 13:09 - 13:11
    עכשיו אגלה לכם
  • 13:11 - 13:14
    מה יש לי במזוודה.
  • 13:18 - 13:20
    יודעים מה זה?
  • 13:20 - 13:22
    ספרים.
  • 13:22 - 13:24
    יש לי מזוודה מלאה בספרים.
  • 13:24 - 13:26
    הנה "עין החתול" מאת מרגרט אטווד,
  • 13:26 - 13:29
    הנה רומן מאת מילן קונדרה.
  • 13:29 - 13:31
    והנה "מורה נבוכים"
  • 13:31 - 13:34
    מאת הרמב"ם.
  • 13:34 - 13:37
    אבל אלה אינם בדיוק הספרים שלי.
  • 13:37 - 13:39
    הבאתי את הספרים האלה איתי
  • 13:39 - 13:43
    מפני שהם נכתבו
    ע"י הסופרים החביבים על סבי.
  • 13:43 - 13:45
    סבי היה רב
  • 13:45 - 13:47
    והוא היה אלמן
  • 13:47 - 13:50
    שהתגורר לבדו בדירה קטנה בברוקלין
  • 13:50 - 13:53
    שהיתה המקום
    הכי אהוב עלי בעולם, כשגדלתי,
  • 13:53 - 13:56
    חלקית כי היתה מלאה בנוכחותו
    האצילית ונעימת ההליכות של סבי
  • 13:56 - 13:59
    וגם מפני שהיא היתה מלאה בספרים.
  • 13:59 - 14:02
    ממש כל שולחן וכל כיסא בדירתו,
  • 14:02 - 14:04
    ויתרו על תפקידיהם המקוריים
  • 14:04 - 14:07
    כדי לשמש מצע
    לערימות מתנודדות של ספרים.
  • 14:07 - 14:09
    ממש כמו אצל שאר משפחתי,
  • 14:09 - 14:12
    הדבר הכי אהוב על סבי היה קריאה.
  • 14:12 - 14:15
    אבל הוא גם אהב
    את קהל המתפללים שלו,
  • 14:15 - 14:18
    וניתן היה לחוש אהבה זו
    בדרשות שהוא נשא
  • 14:18 - 14:22
    מידי שבוע, במשך 62 השנים
    בהן כיהן כרב.
  • 14:22 - 14:25
    הוא היה נוטל את התמצית
    מכל פרשת השבוע
  • 14:25 - 14:28
    ואורג מרבדים סבוכים
    של חכמה הומניסטית עתיקה.
  • 14:28 - 14:30
    אנשים היו מגיעים מכל עבר
  • 14:30 - 14:32
    כדי להאזין לדרשותיו.
  • 14:32 - 14:35
    אבל הנה הדבר הכי חשוב
    בנוגע לסבי:
  • 14:35 - 14:37
    מתחת למעטה תפקידו הטיקסי,
  • 14:37 - 14:40
    הוא היה באמת צנוע ומופנם--
  • 14:40 - 14:43
    עד כדי כך
    שכאשר נשא את דרשותיו,
  • 14:43 - 14:45
    היה מתקשה ליצור קשר-עין
  • 14:45 - 14:47
    עם קהל המתפללים שלו
  • 14:47 - 14:49
    שמולו נשא את דרשותיו
    במשך 62 שנה.
  • 14:49 - 14:51
    ואפילו כאשר היה רחוק מדוכן הדרשות,
  • 14:51 - 14:53
    כאשר ניגשתם אליו להגיד שלום,
  • 14:53 - 14:55
    לעתים מזומנות
    היה מסיים את השיחה בחפזה,
  • 14:55 - 14:59
    מחשש שהוא גוזל יותר מדי מזמנכם.
  • 14:59 - 15:02
    אבל כאשר הוא נפטר בגיל 94,
  • 15:02 - 15:05
    המשטרה נאלצה לסגור
    את הרחובות בשכונתו
  • 15:05 - 15:07
    כדי להכיל את קהל הנאספים
  • 15:07 - 15:10
    שבא להתאבל על מותו.
  • 15:11 - 15:14
    לכן היום אני משתדלת
    ללמוד מהמופת של סבי
  • 15:14 - 15:16
    בדרכי שלי.
  • 15:16 - 15:19
    רק לאחרונה פירסמתי ספר על מופנמות,
  • 15:19 - 15:21
    ונדרשו לי 7 שנים לכתוב אותו.
  • 15:21 - 15:24
    בשבילי, אלו היו 7 שנים
    של אושר טהור,
  • 15:24 - 15:27
    כי קראתי, כתבתי,
  • 15:27 - 15:29
    הרהרתי, חקרתי.
  • 15:29 - 15:31
    זו היתה גרסתי
  • 15:31 - 15:34
    לשעות הרבות שסבי בילה מידי יום
    לבד, בספריה שבביתו.
  • 15:34 - 15:37
    אבל כעת,
    העבודה שלי פתאום שונה לגמרי:
  • 15:37 - 15:40
    לצאת לכאן ולהרצות על כך,
  • 15:40 - 15:43
    להרצות על המופנמות.
  • 15:43 - 15:47
    [צחוק]
  • 15:47 - 15:49
    וזה הרבה יותר קשה בשבילי,
  • 15:49 - 15:51
    כי עם כל הכבוד שאני חשה
  • 15:51 - 15:53
    להיות כאן עם כולכם,
  • 15:53 - 15:56
    זו לא הסביבה הטבעית שלי.
  • 15:56 - 15:58
    לכן התכוננתי לרגעים אלה
  • 15:58 - 16:00
    כמיטב יכולתי.
  • 16:00 - 16:02
    ביליתי את השנה האחרונה בתירגול
  • 16:02 - 16:04
    נאום בפני קהל
    בכל הזדמנות שהיתה לי.
  • 16:04 - 16:07
    אני קוראת לזה
    "השנה בצל סכנת הנאום" שלי.
  • 16:07 - 16:09
    [צחוק]
  • 16:09 - 16:11
    וזה למעשה עזר לי הרבה.
  • 16:11 - 16:13
    אבל עלי לומר לכם
    שמה שעוזר אפילו יותר
  • 16:13 - 16:16
    זו התחושה, האמונה והתקווה שלי
  • 16:16 - 16:18
    שבכל הנוגע לגישות שלנו
  • 16:18 - 16:20
    כלפי מופנמות, שקט ובדידות,
  • 16:20 - 16:22
    אנו באמת ניצבים
  • 16:22 - 16:24
    על סף שינוי דרמטי.
    באמת.
  • 16:24 - 16:26
    כעת אותיר אתכם
  • 16:26 - 16:28
    עם שלוש קריאות לפעולה מעשית
  • 16:28 - 16:30
    עבור השותפים לחזון זה.
  • 16:30 - 16:32
    אחד:
  • 16:32 - 16:34
    הפסיקו עם הטירוף
    של עבודה קבוצתית מתמדת.
  • 16:34 - 16:36
    פשוט תפסיקו עם זה.
  • 16:36 - 16:39
    [צחוק]
  • 16:39 - 16:41
    תודה.
  • 16:41 - 16:43
    [מחיאות כפיים]
  • 16:43 - 16:45
    ברצוני להבהיר את דברי,
  • 16:45 - 16:47
    מכיוון שאני מאמינה מעומק לבי
  • 16:47 - 16:49
    שמקומות העבודה שלנו צריכים לעודד
  • 16:49 - 16:51
    מגעים הדדיים ובלתי-רשמיים
  • 16:51 - 16:53
    בסגנון פיטפוטי בית-קפה
  • 16:53 - 16:55
    שבהם אנשים מתאספים
    ועוסקים בחילופי דעות אקראיים.
  • 16:55 - 16:57
    זה נהדר.
  • 16:57 - 16:59
    זה נהדר עבור מופנמים
    וגם עבור מוחצנים.
  • 16:59 - 17:01
    אבל אנו זקוקים להרבה יותר
    פרטיות וחופש
  • 17:01 - 17:03
    ולהרבה יותר אוטונומיה בעבודה.
  • 17:03 - 17:05
    אותו הדבר גם בבתי-הספר.
  • 17:05 - 17:08
    נכון שעלינו לחנך ילדים לעבודת צוות,
  • 17:08 - 17:10
    אבל עלינו גם ללמד אותם
    לעבוד באופן עצמאי.
  • 17:10 - 17:13
    זה חשוב במיוחד לילדים מוחצנים.
  • 17:13 - 17:15
    הם צריכים לעבוד באופן עצמאי,
    כי חלקית,
  • 17:15 - 17:17
    מכך נובעת החשיבה העמוקה.
  • 17:17 - 17:20
    שניים: לצאת אל השממה.
  • 17:20 - 17:23
    להיות כמו בודהה,
    לחוות התגלויות משל עצמך.
  • 17:23 - 17:25
    איני אומרת
  • 17:25 - 17:28
    שעל כולנו לצאת כעת
    ולבנות לנו בקתות ביער
  • 17:28 - 17:31
    ולא לדבר יותר זה עם זה,
  • 17:31 - 17:33
    אלא שכולנו צריכים לדעת להתנתק
  • 17:33 - 17:35
    ולהתכנס פנימה לתוך הראש שלנו
  • 17:35 - 17:38
    לעתים קרובות יותר.
  • 17:39 - 17:42
    שלוש:
  • 17:42 - 17:44
    הסתכלו היטב במה שיש במזוודותיכם
  • 17:44 - 17:46
    וחישבו מדוע שמתם את זה שם.
  • 17:46 - 17:48
    למוחצנים:
  • 17:48 - 17:50
    אולי גם מזוודתכם מלאה בספרים.
  • 17:50 - 17:52
    או אולי בכוסות שמפניה
  • 17:52 - 17:55
    או בציוד לצניחה חופשית.
  • 17:55 - 17:59
    מה שזה לא יהיה, אני מקווה שתשתמשו
    בכך בכל הזדמנות אפשרית
  • 17:59 - 18:02
    ותזכו אותנו באנרגיה ובשמחה שלכם.
  • 18:02 - 18:05
    ולמופנמים, בתור מי שאתם,
  • 18:05 - 18:07
    הדחף שלכם הוא קרוב לוודאי
    לשמור היטב
  • 18:07 - 18:09
    על מה שנמצא במזוודה שלכם,
  • 18:09 - 18:11
    וזה בסדר גמור.
  • 18:11 - 18:13
    אבל מפעם לפעם, רק לפעמים,
  • 18:13 - 18:16
    אני מקווה שתפתחו את מזוודותיכם
    בפני אנשים אחרים
  • 18:16 - 18:19
    כי העולם זקוק לכם
    ולדברים שאתם נושאים עמכם.
  • 18:21 - 18:23
    לכן אני מאחלת לכם את המיטב
    מכל המסעות האפשריים
  • 18:23 - 18:26
    ואת האומץ לדבר ברכות.
  • 18:26 - 18:28
    תודה רבה לכם.
  • 18:28 - 18:32
    [מחיאות כפיים]
  • 18:32 - 18:35
    תודה. תודה.
  • 18:35 - 18:42
    [מחיאות כפיים]
Title:
סוזן קיין: כוחם של המופנמים
Speaker:
Susan Cain
Description:

בתרבות בה הכל מוקירים יותר את החברותיים והמוחצנים, עלול להיות קשה ואף מגונה להיות מופנם. אבל, כפי שטוענת סוזן קיין בהרצאתה מלאת הלהט, המופנמים מביאים איתם לעולם כישרונות ויכולות יוצאי-דופן, ויש לעודדם ולשבחם.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
18:43

Hebrew subtitles

Revisions Compare revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.