WEBVTT

00:00:00.000 --> 00:00:02.000
כאשר הייתי בת 9,

00:00:02.000 --> 00:00:04.000
יצאתי בפעם הראשונה לקייטנה.

00:00:04.000 --> 00:00:06.000
ואימי ארזה לי מזוודה

00:00:06.000 --> 00:00:08.000
מלאה בספרים,

00:00:08.000 --> 00:00:10.000
משהו שנראה לי טבעי ביותר,

00:00:10.000 --> 00:00:12.000
מכיוון שבמשפחתי

00:00:12.000 --> 00:00:15.000
הקריאה היתה הפעילות הקבוצתית העיקרית.

00:00:15.000 --> 00:00:17.000
אולי זה נשמע לכם לא-חברותי,

00:00:17.000 --> 00:00:20.000
אבל עבורנו זו היתה פשוט
דרך אחרת להיות חברותיים.

00:00:20.000 --> 00:00:22.000
את זוכה בחום הפיזי
של משפחתך

00:00:22.000 --> 00:00:24.000
היושבת לצידך,

00:00:24.000 --> 00:00:26.000
אבל את גם חופשיה לשוטט

00:00:26.000 --> 00:00:28.000
בארץ ההרפתקאות שבמחשבתך.

00:00:28.000 --> 00:00:30.000
לכן חשבתי לעצמי

00:00:30.000 --> 00:00:32.000
שגם בקייטנה זה יהיה כך,
ואף יותר טוב.

00:00:32.000 --> 00:00:35.000
[צחוק]

00:00:35.000 --> 00:00:38.000
בדמיוני ראיתי 10 בנות יושבות בבקתה

00:00:38.000 --> 00:00:40.000
לבושות כותנות-לילה תואמות
וקוראות בהנאה ספרים.

NOTE Paragraph

00:00:40.000 --> 00:00:42.000
[צחוק]

NOTE Paragraph

00:00:42.000 --> 00:00:45.000
הקייטנה דמתה יותר למסיבת שתיה
אבל בלי אלכוהול.

00:00:45.000 --> 00:00:48.000
כבר ביום הראשון,

00:00:48.000 --> 00:00:50.000
המדריכה שלנו אספה את כולנו

00:00:50.000 --> 00:00:52.000
ולימדה אותנו שיר-עידוד
שהיינו אמורות

00:00:52.000 --> 00:00:54.000
לשיר בכל יום במהלך הקיץ

00:00:54.000 --> 00:00:56.000
כדי להחדיר בנו את רוח הקייטנה.

00:00:56.000 --> 00:00:58.000
וזה הלך ככה:

00:00:58.000 --> 00:01:00.000
"פ-י-ר-ח-כ-י-ם,

00:01:00.000 --> 00:01:02.000
ככה אנו מאייתים "פירחכים".

00:01:02.000 --> 00:01:05.000
"פרחכים, פרחכים, הבה נהיה פרחכים."

00:01:07.000 --> 00:01:09.000
כן.

00:01:09.000 --> 00:01:11.000
שכה אחיה! לא הבנתי

00:01:11.000 --> 00:01:13.000
מדוע עלינו להיות כאלה פרחחים,

00:01:13.000 --> 00:01:16.000
או מדוע עלינו לאיית
את המילה הזאת בשגיאות.

00:01:16.000 --> 00:01:22.000
[צחוק]

00:01:22.000 --> 00:01:25.000
אבל דיקלמתי את שיר העידוד
יחד עם כולם.

00:01:25.000 --> 00:01:27.000
עשיתי כמיטב יכולתי.

00:01:27.000 --> 00:01:29.000
ורק חיכיתי לרגע

00:01:29.000 --> 00:01:32.000
שבו אוכל להסתלק
כדי לקרוא את ספרי.

NOTE Paragraph

00:01:32.000 --> 00:01:34.000
אבל בפעם הראשונה
בה הוצאתי ספר מהמזוודה שלי,

00:01:34.000 --> 00:01:36.000
הילדה הכי מקובלת בצריף ניגשה אלי

00:01:36.000 --> 00:01:39.000
ושאלה, "למה את כזו שקטה?" --

00:01:39.000 --> 00:01:41.000
כאשר שקטה, כמובן,
זה הניגוד הגמור

00:01:41.000 --> 00:01:43.000
של פ-ר-ח-כ-י-ת.

00:01:43.000 --> 00:01:45.000
ובפעם השניה שעשיתי זאת,

00:01:45.000 --> 00:01:48.000
המדריכה ניגשה אלי
בהבעה מודאגת על פניה

00:01:48.000 --> 00:01:50.000
חזרה על העיקרון של רוח המחנה

00:01:50.000 --> 00:01:52.000
ואמרה שעלינו להשתדל מאוד

00:01:52.000 --> 00:01:54.000
להיות חברותיות.

NOTE Paragraph

00:01:54.000 --> 00:01:57.000
לכן החזרתי את ספרי

00:01:57.000 --> 00:02:00.000
למזוודה,

00:02:00.000 --> 00:02:04.000
והכנסתי אותם מתחת למיטתי,

00:02:04.000 --> 00:02:06.000
ושם הם נשארו במהלך כל הקיץ.

00:02:06.000 --> 00:02:08.000
חשתי מין אשמה בקשר לזה.

00:02:08.000 --> 00:02:10.000
הרגשתי כאילו הספרים זקוקים לי,

00:02:10.000 --> 00:02:13.000
שהם קוראים לי ואני זונחת אותם.

00:02:13.000 --> 00:02:15.000
ואכן זנחתי אותם ולא פתחתי
שוב את המזוודה

00:02:15.000 --> 00:02:17.000
עד שחזרתי הביתה למשפחתי

00:02:17.000 --> 00:02:19.000
בסוף הקיץ.

NOTE Paragraph

00:02:19.000 --> 00:02:22.000
אני מספרת לכם כאן
את הסיפור על הקייטנה,

00:02:22.000 --> 00:02:25.000
ויכולתי לספר עוד 50 כאלה בדיוק--

00:02:25.000 --> 00:02:27.000
כל אותן הפעמים
בהן קיבלתי את המסר

00:02:27.000 --> 00:02:31.000
שהתנהלותי השקטה והמופנמת איננה בהכרח

00:02:31.000 --> 00:02:33.000
הדרך הנכונה להתנהג,

00:02:33.000 --> 00:02:36.000
ושאני צריכה לנסות להיות
יותר מוחצנת.

00:02:36.000 --> 00:02:39.000
עמוק בתוכי חשתי תמיד
שזה לא נכון,

00:02:39.000 --> 00:02:41.000
ושהמופנמים הם בסדר גמור
בדיוק כפי שהם.

00:02:41.000 --> 00:02:44.000
אבל במשך שנים הדחקתי תחושה זו,

00:02:44.000 --> 00:02:47.000
וכך, מכל הדברים,
נהייתי לעורכת-דין בוול-סטריט,

00:02:47.000 --> 00:02:50.000
במקום להיות הסופרת
שתמיד השתוקקתי להיות--

00:02:50.000 --> 00:02:52.000
חלקית מפני שהייתי צריכה
להוכיח לעצמי

00:02:52.000 --> 00:02:54.000
שגם אני יכולה להיות אמיצה ואסטרטיבית.

00:02:54.000 --> 00:02:56.000
תמיד יצאתי לברים צפופים

00:02:56.000 --> 00:02:59.000
כשבעצם העדפתי לאכול ארוחה נעימה
בחברת ידידים.

00:02:59.000 --> 00:03:02.000
עשיתי את הבחירות האלה,
הסותרות את מהותי הפנימית,

00:03:02.000 --> 00:03:04.000
באופן כל-כך אוטומטי,

00:03:04.000 --> 00:03:07.000
שאפילו לא הייתי מודעת
שאני עושה אותן.

NOTE Paragraph

00:03:07.000 --> 00:03:09.000
אבל זה מה שמופנמים רבים עושים,

00:03:09.000 --> 00:03:11.000
ובטוח שאנו מפסידים מזה,

00:03:11.000 --> 00:03:13.000
אבל זהו גם ההפסד
של הסובבים אותנו

00:03:13.000 --> 00:03:15.000
ושל הקהילות שלנו.

00:03:15.000 --> 00:03:18.000
וככל שזה נשמע גרנדיוזי,
גם העולם כולו מפסיד מזה.

00:03:18.000 --> 00:03:21.000
מכיוון שבכל הקשור ליצירתיות ומנהיגות,

00:03:21.000 --> 00:03:24.000
אנו זקוקים למופנמים שעושים
את מה שהם הכי טובים בו.

00:03:24.000 --> 00:03:26.000
כשליש עד מחצית מהאוכלוסיה
הם מופנמים--

00:03:26.000 --> 00:03:28.000
שליש עד מחצית.

00:03:28.000 --> 00:03:31.000
כלומר, אחד מכל שניים או שלושה
אנשים שאתם מכירים.

00:03:31.000 --> 00:03:34.000
כך שגם אם את או אתה מוחצנים,

00:03:34.000 --> 00:03:36.000
הרי שמדובר בשותפיכם לעבודה

00:03:36.000 --> 00:03:38.000
ובבני הזוג שלכם ובילדיכם

00:03:38.000 --> 00:03:41.000
ובאדם שיושב כרגע לצידכם --

00:03:41.000 --> 00:03:43.000
כל אלה חשופים לאותה דעה קדומה

00:03:43.000 --> 00:03:45.000
שהיא אמיתית ונטועה
די עמוק בחברה שלנו.

00:03:45.000 --> 00:03:48.000
כולנו מפנימים אותה מגיל מאד צעיר

00:03:48.000 --> 00:03:51.000
מבלי שיש לנו אפילו שפה
שתתאר את מה שאנו עושים.

NOTE Paragraph

00:03:51.000 --> 00:03:53.000
כדי לראות בבירור את הדעה הקדומה

00:03:53.000 --> 00:03:56.000
צריך להבין מהי המופנמות.

00:03:56.000 --> 00:03:58.000
זה שונה מאשר להיות ביישן.

00:03:58.000 --> 00:04:00.000
הביישנות קשורה בפחד
מפני שיפוט חברתי.

00:04:00.000 --> 00:04:02.000
המופנמות קשורה יותר

00:04:02.000 --> 00:04:04.000
לאופן התגובה לגירויים,

00:04:04.000 --> 00:04:06.000
כולל גירוי חברתי.

00:04:06.000 --> 00:04:09.000
המוחצנים משתוקקים לגירויים רבים,

00:04:09.000 --> 00:04:11.000
בעוד שהמופנמים חשים חיוניים

00:04:11.000 --> 00:04:13.000
והכי עירניים ובעלי יכולות

00:04:13.000 --> 00:04:15.000
כאשר הם נמצאים בסביבות
יותר שקטות ומאופקות.

00:04:15.000 --> 00:04:17.000
לא כל הזמן--
הדברים אינם מוחלטים--

00:04:17.000 --> 00:04:19.000
אבל חלק גדול מהזמן.

00:04:19.000 --> 00:04:21.000
לכן המפתח הוא

00:04:21.000 --> 00:04:24.000
שכדי למרב את כישרונותינו

00:04:24.000 --> 00:04:26.000
על כל אחד מאיתנו לשים את עצמו

00:04:26.000 --> 00:04:29.000
באזור הגירוי המתאים לו.

NOTE Paragraph

00:04:29.000 --> 00:04:31.000
אבל בדיוק כאן קיימת
הדעה הקדומה.

00:04:31.000 --> 00:04:33.000
רוב המוסדות החשובים שלנו,

00:04:33.000 --> 00:04:35.000
בתי-הספר ומקומות העבודה,

00:04:35.000 --> 00:04:37.000
בנויים בעיקר עבור המוחצנים

00:04:37.000 --> 00:04:40.000
ועבור הצורך של המוחצנים
בגירויים רבים.

00:04:40.000 --> 00:04:44.000
וכיום יש לנו גם מערכת אמונות
שאני מכנה אותה

00:04:44.000 --> 00:04:46.000
"חשיבת-העדר החדשה",

00:04:46.000 --> 00:04:49.000
לפיה כל היצירתיות והפריון

00:04:49.000 --> 00:04:53.000
באים מאיזה מקום משונה
של התנהגות עדר.

NOTE Paragraph

00:04:54.000 --> 00:04:56.000
כך שאם נתאר
את הכיתה הטיפוסית של ימינו:

00:04:56.000 --> 00:04:58.000
כאשר אני הלכתי לבית-ספר,

00:04:58.000 --> 00:05:00.000
ישבנו בשורות.

00:05:00.000 --> 00:05:02.000
ישבנו בשורות של שולחנות, ככה,

00:05:02.000 --> 00:05:04.000
ועשינו את רוב עבודתנו
באופן די עצמאי.

00:05:04.000 --> 00:05:06.000
אבל כיום, בכיתה הטיפוסית

00:05:06.000 --> 00:05:08.000
יש קבוצות של שולחנות --

00:05:08.000 --> 00:05:11.000
ארבעה, חמישה, ששה או שבעה ילדים
שיושבים פנים מול פנים

00:05:11.000 --> 00:05:13.000
והילדים עובדים באין-ספור
משימות קבוצתיות.

00:05:13.000 --> 00:05:16.000
אפילו בתחומים כמו מתמטיקה
וכתיבה יצירתית,

00:05:16.000 --> 00:05:19.000
שניתן היה לחשוב שיהיו תלויים
בחשיבה עצמאית,

00:05:19.000 --> 00:05:23.000
מצפים היום מהילדים לפעול
כמו חברים בוועדה.

00:05:23.000 --> 00:05:25.000
והילדים שמעדיפים לפעול לבד

00:05:25.000 --> 00:05:27.000
או פשוט לעבוד עצמאית,

00:05:27.000 --> 00:05:29.000
נחשבים לחריגים

00:05:29.000 --> 00:05:31.000
או יותר גרוע: למקרים בעייתיים.

00:05:33.000 --> 00:05:36.000
ולפי הסקרים,
הרוב המכריע של המורים מאמינים

00:05:36.000 --> 00:05:38.000
שהתלמיד האידיאלי הוא מוחצן

00:05:38.000 --> 00:05:40.000
לעומת המופנם,

00:05:40.000 --> 00:05:42.000
אף על-פי שהמופנמים
מקבלים ציונים טובים יותר

00:05:42.000 --> 00:05:44.000
והם משכילים יותר,

00:05:44.000 --> 00:05:46.000
לפי המחקרים.

00:05:46.000 --> 00:05:48.000
[צחוק]

NOTE Paragraph

00:05:48.000 --> 00:05:51.000
אותו הדבר קורה
במקומות העבודה שלנו.

00:05:51.000 --> 00:05:54.000
רובנו עובדים במשרדים
בעלי חללים פתוחים

00:05:54.000 --> 00:05:56.000
ללא קירות,

00:05:56.000 --> 00:05:58.000
כשאנו חשופים

00:05:58.000 --> 00:06:00.000
לרעשם המתמיד
ולמבטיהם של עמיתינו לעבודה.

00:06:00.000 --> 00:06:02.000
ובכל הקשור למנהיגות,

00:06:02.000 --> 00:06:04.000
מדלגים תמיד על המופנמים
לאיוש משרות ניהוליות,

00:06:04.000 --> 00:06:06.000
אף על-פי שמופנמים נוטים להיות
מאוד זהירים,

00:06:06.000 --> 00:06:08.000
והרבה פחות צפויים
לקחת סיכונים שגדולים עליהם --

00:06:08.000 --> 00:06:12.000
שזה משהו
שכדאי לכולנו להעדיף היום.

00:06:12.000 --> 00:06:15.000
במחקר מעניין שעשה אדם גרנט
בביה"ס וורטון,

00:06:15.000 --> 00:06:17.000
נמצא שמנהלים מופנמים משיגים

00:06:17.000 --> 00:06:19.000
לעתים קרובות תוצאות יותר טובות
מאשר המוחצנים

00:06:19.000 --> 00:06:22.000
מכיוון שכאשר הם מנהלים
עובדים בעלי יוזמה,

00:06:22.000 --> 00:06:25.000
יש יותר סיכוי שיתירו לעובדים אלה
להתקדם עם רעיונותיהם,

00:06:25.000 --> 00:06:27.000
בעוד שהמוחצן עלול, שלא בכוונה,

00:06:27.000 --> 00:06:29.000
להתלהב כל-כך

00:06:29.000 --> 00:06:31.000
עד שהוא ירצה
להטביע את חותמו על הדברים,

00:06:31.000 --> 00:06:33.000
ואז רעיונותיהם של האחרים
עלולים שלא לצוף

00:06:33.000 --> 00:06:36.000
באותה קלות אל פני-השטח.

NOTE Paragraph

00:06:36.000 --> 00:06:39.000
למעשה, כמה מהמנהיגים
המהפכניים בהיסטוריה היו מופנמים.

00:06:39.000 --> 00:06:41.000
אתן כמה דוגמאות.

00:06:41.000 --> 00:06:44.000
אלינור רוזוולט, רוזה פארקס, גנדי--

00:06:44.000 --> 00:06:46.000
כל אלה העידו על עצמם

00:06:46.000 --> 00:06:49.000
כאנשים שקטים,
בעלי דיבור רך ואף ביישנים.

00:06:49.000 --> 00:06:51.000
וכולם הגיעו לאור הזרקורים,

00:06:51.000 --> 00:06:53.000
אף-על-פי שבכל נימי נפשם

00:06:53.000 --> 00:06:56.000
הם לא רצו בכך.

00:06:56.000 --> 00:06:58.000
ומתברר שיש לכך עוצמה משלו,

00:06:58.000 --> 00:07:01.000
מאחר ואנשים מרגישים
שמנהיגים כאלה נמצאים ליד ההגה,

00:07:01.000 --> 00:07:03.000
לא בגלל שהם נהנים לנהל אחרים

00:07:03.000 --> 00:07:05.000
ולא בגלל ההנאה
להיות במרכז העניינים,

00:07:05.000 --> 00:07:07.000
אלא מתוך חוסר-ברירה,

00:07:07.000 --> 00:07:10.000
בגלל הדחף שלהם לעשות
את מה שחשבו לנכון.

NOTE Paragraph

00:07:11.000 --> 00:07:14.000
בנקודה זו חשוב לי לומר

00:07:14.000 --> 00:07:17.000
שבעצם אני מחבבת מוחצנים.

00:07:17.000 --> 00:07:20.000
אני תמיד אוהבת לומר שכמה
מחברי הטובים ביותר הם מוחצנים,

00:07:20.000 --> 00:07:22.000
כולל בעלי האהוב.

00:07:24.000 --> 00:07:26.000
וברור שכל אחד מאיתנו ממוקם

00:07:26.000 --> 00:07:29.000
במקום שונה על הקשת
שבין מופנמות למוחצנות.

00:07:29.000 --> 00:07:32.000
אפילו קרל יונג, הפסיכולוג שהסביר לראשונה
בלשון עממית מונחים אלו,

00:07:32.000 --> 00:07:34.000
אמר שלא קיים מופנם מוחלט

00:07:34.000 --> 00:07:36.000
או מוחצן מוחלט.

00:07:36.000 --> 00:07:38.000
הוא אמר שאדם כזה
היה נמצא בבית-משוגעים,

00:07:38.000 --> 00:07:41.000
אם היה בכלל קיים אדם כזה.

00:07:41.000 --> 00:07:43.000
יש אנשים שנמצאים בדיוק באמצע

00:07:43.000 --> 00:07:45.000
הקשת שבין מופנמות למוחצנות,

00:07:45.000 --> 00:07:47.000
ולהם אנו קוראים אמביוורטים.

00:07:47.000 --> 00:07:50.000
לעתים אני חושבת
שהם נהנים משני העולמות.

00:07:51.000 --> 00:07:54.000
אך רבים מאיתנו מזהים עצמם
בתור אחד משני הטיפוסים.

NOTE Paragraph

00:07:54.000 --> 00:07:57.000
אני טוענת שמבחינה תרבותית
נחוץ לנו איזון טוב בהרבה.

00:07:57.000 --> 00:07:59.000
אנו זקוקים ליותר יין-יאנג

00:07:59.000 --> 00:08:01.000
בין שני הטיפוסים הללו.

00:08:01.000 --> 00:08:03.000
זה חשוב במיוחד

00:08:03.000 --> 00:08:05.000
כשמדובר ביצירתיות ופריון,

00:08:05.000 --> 00:08:07.000
מפני שכאשר פסיכולוגים בוחנים

00:08:07.000 --> 00:08:09.000
את חייהם של רוב האנשים היצירתיים,

00:08:09.000 --> 00:08:11.000
הם מוצאים אנשים

00:08:11.000 --> 00:08:13.000
שמצטיינים בהחלפת דעות

00:08:13.000 --> 00:08:15.000
ובקידום רעיונות,

00:08:15.000 --> 00:08:18.000
אבל הם גם בעלי
נטיה חזקה למופנמות.

NOTE Paragraph

00:08:18.000 --> 00:08:20.000
וזה משום שההתבודדות
היא לעתים קרובות מרכיב מכריע

00:08:20.000 --> 00:08:22.000
ביצירתיות.

00:08:22.000 --> 00:08:24.000
למשל דארווין,

00:08:24.000 --> 00:08:26.000
שיצא להליכות ארוכות ביער בגפו.

00:08:26.000 --> 00:08:29.000
והיה דוחה נחרצות הזמנות לארוחות.

00:08:29.000 --> 00:08:32.000
תיאודור גייזל,
המוכר יותר כד"ר סוס,

00:08:32.000 --> 00:08:34.000
חלם רבות מבין יצירותיו המדהימות

00:08:34.000 --> 00:08:36.000
במגדל פעמונים מבודד שהיה לו

00:08:36.000 --> 00:08:39.000
מאחורי ביתו בלה-הויה שבקליפורניה.

00:08:39.000 --> 00:08:41.000
הוא אפילו חשש להיפגש

00:08:41.000 --> 00:08:43.000
עם הילדים שקראו את ספריו

00:08:43.000 --> 00:08:45.000
כי חשש שהם יצפו

00:08:45.000 --> 00:08:47.000
שיופיע בדמות סנטה-קלאוס שמח

00:08:47.000 --> 00:08:51.000
ויתאכזבו מאישיותו המאופקת.

00:08:51.000 --> 00:08:53.000
סטיב ווזניאק המציא
את מחשב ה"אפל" הראשון

00:08:53.000 --> 00:08:55.000
ביושבו לבד בתא הקטן שלו

00:08:55.000 --> 00:08:57.000
ב"היולט-פקארד", שבה עבד אז.

00:08:57.000 --> 00:09:00.000
לדבריו, לא היה לו סיכוי להיות כה מומחה

00:09:00.000 --> 00:09:03.000
אם הוא לא היה מופנם
מכדי לצאת מהבית

00:09:03.000 --> 00:09:05.000
במהלך התבגרותו.

NOTE Paragraph

00:09:05.000 --> 00:09:08.000
כמובן,

00:09:08.000 --> 00:09:11.000
זה לא אומר
שעלינו להפסיק לשתף פעולה--

00:09:11.000 --> 00:09:14.000
ובדוגמה הנוכחית, החיבור המפורסם
בין סטיב ווזניאק לסטיב ג'ובס

00:09:14.000 --> 00:09:17.000
שהביא לעולם את מחשב "אפל"--

00:09:17.000 --> 00:09:20.000
אבל זה כן אומר שהבדידות חשובה

00:09:20.000 --> 00:09:22.000
ושבשביל חלק מהאנשים

00:09:22.000 --> 00:09:24.000
היא כמו אויר לנשימה.

00:09:24.000 --> 00:09:27.000
בעצם אנו יודעים כבר מאות שנים

00:09:27.000 --> 00:09:30.000
על כוחה הנשגב של הבדידות.

00:09:30.000 --> 00:09:33.000
אבל לאחרונה
התחלנו משום-מה לשכוח זאת.

00:09:33.000 --> 00:09:36.000
אם מסתכלים על הדתות הגדולות בעולם,

00:09:36.000 --> 00:09:38.000
מוצאים אנשים שיצאו למסעות חיפוש--

00:09:38.000 --> 00:09:41.000
משה, ישו, בודהה, מוחמד--

00:09:41.000 --> 00:09:43.000
מחפשים שיצאו לבדם,

00:09:43.000 --> 00:09:45.000
בגפם אל השממה

00:09:45.000 --> 00:09:47.000
ושם חוו התגלויות ותגליות עמוקות

00:09:47.000 --> 00:09:50.000
ושאותן הביאו אחר-כך בחזרה
אל שאר הקהילה.

00:09:50.000 --> 00:09:54.000
מכאן שאם אין שממה,
אין גילויים.

NOTE Paragraph

00:09:54.000 --> 00:09:56.000
אבל זה לא מפתיע

00:09:56.000 --> 00:09:59.000
אם בוחנים את תובנות הפסיכולוגיה
של ימינו.

00:09:59.000 --> 00:10:02.000
מתברר שאפילו לא ניתן להיות
בקבוצת אנשים

00:10:02.000 --> 00:10:05.000
מבלי לשקף ולחקות אינסטינקטיבית
את דעותיהם.

00:10:05.000 --> 00:10:07.000
אפילו בדברים
מאד אישיים ופנימיים לכאורה,

00:10:07.000 --> 00:10:09.000
כמו למשל למי אנו נמשכים,

00:10:09.000 --> 00:10:12.000
אנו מתחילים לחקות את דעותיהם
של אנשים סביבנו

00:10:12.000 --> 00:10:14.000
מבלי להיות אפילו מודעים
שזה מה שאנו עושים.

NOTE Paragraph

00:10:14.000 --> 00:10:17.000
ובנוסף, ידוע שקבוצות נוהות אחר הדעות

00:10:17.000 --> 00:10:19.000
של האדם הכי דומיננטי
או כריזמטי בקבוצה,

00:10:19.000 --> 00:10:21.000
אף על-פי
שיש מתאם אפס בין להיות

00:10:21.000 --> 00:10:24.000
הדובר הרהוט ביותר
לבין היות בעל הרעיונות הטובים ביותר --

00:10:24.000 --> 00:10:26.000
ממש אפס.

00:10:26.000 --> 00:10:28.000
אם כן...

00:10:28.000 --> 00:10:30.000
[צחוק]

00:10:30.000 --> 00:10:33.000
ייתכן שזה יהיה
גם בעל הרעיונות הכי טובים,

00:10:33.000 --> 00:10:35.000
אבל ייתכן גם שלא.

00:10:35.000 --> 00:10:38.000
האם באמת ברצוננו
להשאיר זאת למקריות?

00:10:38.000 --> 00:10:40.000
הרבה יותר טוב
שכל אחד ייצא למסע עצמאי,

00:10:40.000 --> 00:10:42.000
ייצור את אמונותיו-הוא

00:10:42.000 --> 00:10:44.000
ללא עיוותי הדינמיקה הקבוצתית,

00:10:44.000 --> 00:10:46.000
ואז להתכנס ביחד כצוות

00:10:46.000 --> 00:10:49.000
כדי לדון בהן בסביבה שמנוהלת נכון

00:10:49.000 --> 00:10:51.000
ומשם להמשיך הלאה.

NOTE Paragraph

00:10:51.000 --> 00:10:53.000
ואם כל זה נכון,

00:10:53.000 --> 00:10:56.000
מדוע אנו עושים זאת
בצורה כה שגויה?

00:10:56.000 --> 00:10:58.000
מדוע אנו מעצבים כך את בתי-הספר
ומקומות העבודה שלנו?

00:10:58.000 --> 00:11:00.000
ומדוע אנו גורמים
למופנמים לחוש אשמים

00:11:00.000 --> 00:11:04.000
רק כי לפעמים ברצונם להיות לבד?

00:11:04.000 --> 00:11:07.000
אחת התשובות טמונה עמוק
בעברנו התרבותי.

00:11:07.000 --> 00:11:09.000
החברות המערביות,

00:11:09.000 --> 00:11:11.000
במיוחד בארה"ב,

00:11:11.000 --> 00:11:13.000
העדיפו תמיד את איש המעשה

00:11:13.000 --> 00:11:15.000
על-פני האדם החושב

00:11:15.000 --> 00:11:19.000
ובאנגלית: "הגבר החושב".

00:11:19.000 --> 00:11:22.000
אבל בימיה הראשונים של אמריקה,

00:11:22.000 --> 00:11:25.000
חיינו במה שההיסטוריונים מכנים
"תרבות האופי",

00:11:25.000 --> 00:11:27.000
שבה עדיין הערכנו אנשים

00:11:27.000 --> 00:11:30.000
בהתאם לפנימיותם ולהגינותם המוסרית.

00:11:30.000 --> 00:11:32.000
אם מסתכלים
על ספרי הלימוד העצמי של אז,

00:11:32.000 --> 00:11:34.000
לכולם יש שמות הכוללים דברים כמו,

00:11:34.000 --> 00:11:37.000
"אופי: הדבר הכי כביר בעולם."

00:11:37.000 --> 00:11:40.000
הם מתארים דמויות מופת
כמו אברהם לינקולן

00:11:40.000 --> 00:11:42.000
שהועלה על נס
בשל היותו צנוע ולא יומרני.

00:11:42.000 --> 00:11:44.000
רלף וולדו אמרסון כינה אותו:

00:11:44.000 --> 00:11:47.000
"אדם שאינו לוקה בחטא היוהרה."

NOTE Paragraph

00:11:47.000 --> 00:11:50.000
אבל אז הגענו למאה ה-20

00:11:50.000 --> 00:11:52.000
ונכנסנו לתרבות חדשה

00:11:52.000 --> 00:11:54.000
שההיסטוריונים מכנים "תרבות האישיות".

00:11:54.000 --> 00:11:56.000
מה שקרה הוא,
שהתפתחנו מכלכלה חקלאית

00:11:56.000 --> 00:11:58.000
לעולם של עסקים גדולים.

00:11:58.000 --> 00:12:00.000
וכך לפתע אנשים עוברים

00:12:00.000 --> 00:12:02.000
מהעיר הקטנה אל הכרך.

00:12:02.000 --> 00:12:05.000
ובמקום לעבוד לצד אנשים
שהם הכירו כל חייהם,

00:12:05.000 --> 00:12:07.000
עליהם כעת להוכיח את עצמם

00:12:07.000 --> 00:12:09.000
בחברת זרים.

00:12:09.000 --> 00:12:11.000
לכן, די מובן,

00:12:11.000 --> 00:12:13.000
שתכונות כמו קסם אישי וכריזמה

00:12:13.000 --> 00:12:15.000
הפכו לפתע להיות חשובות מאד.

00:12:15.000 --> 00:12:18.000
וכמובן שספרי ההדרכה העצמית השתנו
בהתאם לדרישות החדשות הללו

00:12:18.000 --> 00:12:20.000
והם מתחילים לשאת שמות כמו:

00:12:20.000 --> 00:12:22.000
"כיצד לזכות בחברים ולהשפיע על אנשים."

00:12:22.000 --> 00:12:24.000
ודמויות המופת שלהם

00:12:24.000 --> 00:12:27.000
הם אנשי-מכירות דגולים.

00:12:27.000 --> 00:12:29.000
כך שזה העולם בו אנו חיים כיום.

00:12:29.000 --> 00:12:33.000
זוהי המורשת התרבותית שלנו.

NOTE Paragraph

00:12:33.000 --> 00:12:35.000
אבל כל זה אינו בא לומר

00:12:35.000 --> 00:12:38.000
שכישורים חברתיים אינם נחשבים,

00:12:38.000 --> 00:12:40.000
ואני גם לא קוראת

00:12:40.000 --> 00:12:43.000
לחיסול עבודת הצוות.

00:12:43.000 --> 00:12:46.000
אותן הדתות המשלחות את נביאיהן
לפסגות הרים מבודדות

00:12:46.000 --> 00:12:49.000
גם מטיפות לאהבה ואמון.

00:12:49.000 --> 00:12:51.000
והבעיות איתן אנו מתמודדים כיום

00:12:51.000 --> 00:12:53.000
בתחומי המדע והכלכלה לדוגמא,

00:12:53.000 --> 00:12:55.000
הן כה אדירות ומורכבות

00:12:55.000 --> 00:12:57.000
שיש צורך לכנס
צבא שלם של אנשים

00:12:57.000 --> 00:12:59.000
כדי לפתור אותן בעבודת צוות.

00:12:59.000 --> 00:13:02.000
אך אני טוענת שככל שנאפשר יותר
למופנמים להיות הם עצמם

00:13:02.000 --> 00:13:04.000
יש יותר סיכוי שהם

00:13:04.000 --> 00:13:07.000
יעלו פתרונות ייחודיים משלהם
לבעיות הללו.

NOTE Paragraph

00:13:09.000 --> 00:13:11.000
עכשיו אגלה לכם

00:13:11.000 --> 00:13:14.000
מה יש לי במזוודה.

00:13:18.000 --> 00:13:20.000
יודעים מה זה?

00:13:20.000 --> 00:13:22.000
ספרים.

00:13:22.000 --> 00:13:24.000
יש לי מזוודה מלאה בספרים.

00:13:24.000 --> 00:13:26.000
הנה "עין החתול" מאת מרגרט אטווד,

00:13:26.000 --> 00:13:29.000
הנה רומן מאת מילן קונדרה.

00:13:29.000 --> 00:13:31.000
והנה "מורה נבוכים"

00:13:31.000 --> 00:13:34.000
מאת הרמב"ם.

00:13:34.000 --> 00:13:37.000
אבל אלה אינם בדיוק הספרים שלי.

00:13:37.000 --> 00:13:39.000
הבאתי את הספרים האלה איתי

00:13:39.000 --> 00:13:43.000
מפני שהם נכתבו
ע"י הסופרים החביבים על סבי.

NOTE Paragraph

00:13:43.000 --> 00:13:45.000
סבי היה רב

00:13:45.000 --> 00:13:47.000
והוא היה אלמן

00:13:47.000 --> 00:13:50.000
שהתגורר לבדו בדירה קטנה בברוקלין

00:13:50.000 --> 00:13:53.000
שהיתה המקום
הכי אהוב עלי בעולם, כשגדלתי,

00:13:53.000 --> 00:13:56.000
חלקית כי היתה מלאה בנוכחותו
האצילית ונעימת ההליכות של סבי

00:13:56.000 --> 00:13:59.000
וגם מפני שהיא היתה מלאה בספרים.

00:13:59.000 --> 00:14:02.000
ממש כל שולחן וכל כיסא בדירתו,

00:14:02.000 --> 00:14:04.000
ויתרו על תפקידיהם המקוריים

00:14:04.000 --> 00:14:07.000
כדי לשמש מצע
לערימות מתנודדות של ספרים.

00:14:07.000 --> 00:14:09.000
ממש כמו אצל שאר משפחתי,

00:14:09.000 --> 00:14:12.000
הדבר הכי אהוב על סבי היה קריאה.

NOTE Paragraph

00:14:12.000 --> 00:14:15.000
אבל הוא גם אהב
את קהל המתפללים שלו,

00:14:15.000 --> 00:14:18.000
וניתן היה לחוש אהבה זו
בדרשות שהוא נשא

00:14:18.000 --> 00:14:22.000
מידי שבוע, במשך 62 השנים
בהן כיהן כרב.

00:14:22.000 --> 00:14:25.000
הוא היה נוטל את התמצית
מכל פרשת השבוע

00:14:25.000 --> 00:14:28.000
ואורג מרבדים סבוכים
של חכמה הומניסטית עתיקה.

00:14:28.000 --> 00:14:30.000
אנשים היו מגיעים מכל עבר

00:14:30.000 --> 00:14:32.000
כדי להאזין לדרשותיו.

NOTE Paragraph

00:14:32.000 --> 00:14:35.000
אבל הנה הדבר הכי חשוב
בנוגע לסבי:

00:14:35.000 --> 00:14:37.000
מתחת למעטה תפקידו הטיקסי,

00:14:37.000 --> 00:14:40.000
הוא היה באמת צנוע ומופנם--

00:14:40.000 --> 00:14:43.000
עד כדי כך
שכאשר נשא את דרשותיו,

00:14:43.000 --> 00:14:45.000
היה מתקשה ליצור קשר-עין

00:14:45.000 --> 00:14:47.000
עם קהל המתפללים שלו

00:14:47.000 --> 00:14:49.000
שמולו נשא את דרשותיו
במשך 62 שנה.

00:14:49.000 --> 00:14:51.000
ואפילו כאשר היה רחוק מדוכן הדרשות,

00:14:51.000 --> 00:14:53.000
כאשר ניגשתם אליו להגיד שלום,

00:14:53.000 --> 00:14:55.000
לעתים מזומנות
היה מסיים את השיחה בחפזה,

00:14:55.000 --> 00:14:59.000
מחשש שהוא גוזל יותר מדי מזמנכם.

00:14:59.000 --> 00:15:02.000
אבל כאשר הוא נפטר בגיל 94,

00:15:02.000 --> 00:15:05.000
המשטרה נאלצה לסגור
את הרחובות בשכונתו

00:15:05.000 --> 00:15:07.000
כדי להכיל את קהל הנאספים

00:15:07.000 --> 00:15:10.000
שבא להתאבל על מותו.

00:15:11.000 --> 00:15:14.000
לכן היום אני משתדלת
ללמוד מהמופת של סבי

00:15:14.000 --> 00:15:16.000
בדרכי שלי.

NOTE Paragraph

00:15:16.000 --> 00:15:19.000
רק לאחרונה פירסמתי ספר על מופנמות,

00:15:19.000 --> 00:15:21.000
ונדרשו לי 7 שנים לכתוב אותו.

00:15:21.000 --> 00:15:24.000
בשבילי, אלו היו 7 שנים
של אושר טהור,

00:15:24.000 --> 00:15:27.000
כי קראתי, כתבתי,

00:15:27.000 --> 00:15:29.000
הרהרתי, חקרתי.

00:15:29.000 --> 00:15:31.000
זו היתה גרסתי

00:15:31.000 --> 00:15:34.000
לשעות הרבות שסבי בילה מידי יום
לבד, בספריה שבביתו.

00:15:34.000 --> 00:15:37.000
אבל כעת,
העבודה שלי פתאום שונה לגמרי:

00:15:37.000 --> 00:15:40.000
לצאת לכאן ולהרצות על כך,

00:15:40.000 --> 00:15:43.000
להרצות על המופנמות.

00:15:43.000 --> 00:15:47.000
[צחוק]

00:15:47.000 --> 00:15:49.000
וזה הרבה יותר קשה בשבילי,

00:15:49.000 --> 00:15:51.000
כי עם כל הכבוד שאני חשה

00:15:51.000 --> 00:15:53.000
להיות כאן עם כולכם,

00:15:53.000 --> 00:15:56.000
זו לא הסביבה הטבעית שלי.

NOTE Paragraph

00:15:56.000 --> 00:15:58.000
לכן התכוננתי לרגעים אלה

00:15:58.000 --> 00:16:00.000
כמיטב יכולתי.

00:16:00.000 --> 00:16:02.000
ביליתי את השנה האחרונה בתירגול

00:16:02.000 --> 00:16:04.000
נאום בפני קהל
בכל הזדמנות שהיתה לי.

00:16:04.000 --> 00:16:07.000
אני קוראת לזה
"השנה בצל סכנת הנאום" שלי.

00:16:07.000 --> 00:16:09.000
[צחוק]

00:16:09.000 --> 00:16:11.000
וזה למעשה עזר לי הרבה.

00:16:11.000 --> 00:16:13.000
אבל עלי לומר לכם
שמה שעוזר אפילו יותר

00:16:13.000 --> 00:16:16.000
זו התחושה, האמונה והתקווה שלי

00:16:16.000 --> 00:16:18.000
שבכל הנוגע לגישות שלנו

00:16:18.000 --> 00:16:20.000
כלפי מופנמות, שקט ובדידות,

00:16:20.000 --> 00:16:22.000
אנו באמת ניצבים

00:16:22.000 --> 00:16:24.000
על סף שינוי דרמטי.
באמת.

00:16:24.000 --> 00:16:26.000
כעת אותיר אתכם

00:16:26.000 --> 00:16:28.000
עם שלוש קריאות לפעולה מעשית

00:16:28.000 --> 00:16:30.000
עבור השותפים לחזון זה.

NOTE Paragraph

00:16:30.000 --> 00:16:32.000
אחד:

00:16:32.000 --> 00:16:34.000
הפסיקו עם הטירוף
של עבודה קבוצתית מתמדת.

00:16:34.000 --> 00:16:36.000
פשוט תפסיקו עם זה.

00:16:36.000 --> 00:16:39.000
[צחוק]

00:16:39.000 --> 00:16:41.000
תודה.

00:16:41.000 --> 00:16:43.000
[מחיאות כפיים]

00:16:43.000 --> 00:16:45.000
ברצוני להבהיר את דברי,

00:16:45.000 --> 00:16:47.000
מכיוון שאני מאמינה מעומק לבי

00:16:47.000 --> 00:16:49.000
שמקומות העבודה שלנו צריכים לעודד

00:16:49.000 --> 00:16:51.000
מגעים הדדיים ובלתי-רשמיים

00:16:51.000 --> 00:16:53.000
בסגנון פיטפוטי בית-קפה

00:16:53.000 --> 00:16:55.000
שבהם אנשים מתאספים
ועוסקים בחילופי דעות אקראיים.

00:16:55.000 --> 00:16:57.000
זה נהדר.

00:16:57.000 --> 00:16:59.000
זה נהדר עבור מופנמים
וגם עבור מוחצנים.

00:16:59.000 --> 00:17:01.000
אבל אנו זקוקים להרבה יותר
פרטיות וחופש

00:17:01.000 --> 00:17:03.000
ולהרבה יותר אוטונומיה בעבודה.

00:17:03.000 --> 00:17:05.000
אותו הדבר גם בבתי-הספר.

00:17:05.000 --> 00:17:08.000
נכון שעלינו לחנך ילדים לעבודת צוות,

00:17:08.000 --> 00:17:10.000
אבל עלינו גם ללמד אותם
לעבוד באופן עצמאי.

00:17:10.000 --> 00:17:13.000
זה חשוב במיוחד לילדים מוחצנים.

00:17:13.000 --> 00:17:15.000
הם צריכים לעבוד באופן עצמאי,
כי חלקית,

00:17:15.000 --> 00:17:17.000
מכך נובעת החשיבה העמוקה.

NOTE Paragraph

00:17:17.000 --> 00:17:20.000
שניים: לצאת אל השממה.

00:17:20.000 --> 00:17:23.000
להיות כמו בודהה,
לחוות התגלויות משל עצמך.

00:17:23.000 --> 00:17:25.000
איני אומרת

00:17:25.000 --> 00:17:28.000
שעל כולנו לצאת כעת
ולבנות לנו בקתות ביער

00:17:28.000 --> 00:17:31.000
ולא לדבר יותר זה עם זה,

00:17:31.000 --> 00:17:33.000
אלא שכולנו צריכים לדעת להתנתק

00:17:33.000 --> 00:17:35.000
ולהתכנס פנימה לתוך הראש שלנו

00:17:35.000 --> 00:17:38.000
לעתים קרובות יותר.

NOTE Paragraph

00:17:39.000 --> 00:17:42.000
שלוש:

00:17:42.000 --> 00:17:44.000
הסתכלו היטב במה שיש במזוודותיכם

00:17:44.000 --> 00:17:46.000
וחישבו מדוע שמתם את זה שם.

00:17:46.000 --> 00:17:48.000
למוחצנים:

00:17:48.000 --> 00:17:50.000
אולי גם מזוודתכם מלאה בספרים.

00:17:50.000 --> 00:17:52.000
או אולי בכוסות שמפניה

00:17:52.000 --> 00:17:55.000
או בציוד לצניחה חופשית.

00:17:55.000 --> 00:17:59.000
מה שזה לא יהיה, אני מקווה שתשתמשו
בכך בכל הזדמנות אפשרית

00:17:59.000 --> 00:18:02.000
ותזכו אותנו באנרגיה ובשמחה שלכם.

00:18:02.000 --> 00:18:05.000
ולמופנמים, בתור מי שאתם,

00:18:05.000 --> 00:18:07.000
הדחף שלכם הוא קרוב לוודאי
לשמור היטב

00:18:07.000 --> 00:18:09.000
על מה שנמצא במזוודה שלכם,

00:18:09.000 --> 00:18:11.000
וזה בסדר גמור.

00:18:11.000 --> 00:18:13.000
אבל מפעם לפעם, רק לפעמים,

00:18:13.000 --> 00:18:16.000
אני מקווה שתפתחו את מזוודותיכם
בפני אנשים אחרים

00:18:16.000 --> 00:18:19.000
כי העולם זקוק לכם
ולדברים שאתם נושאים עמכם.

NOTE Paragraph

00:18:21.000 --> 00:18:23.000
לכן אני מאחלת לכם את המיטב
מכל המסעות האפשריים

00:18:23.000 --> 00:18:26.000
ואת האומץ לדבר ברכות.

NOTE Paragraph

00:18:26.000 --> 00:18:28.000
תודה רבה לכם.

NOTE Paragraph

00:18:28.000 --> 00:18:32.000
[מחיאות כפיים]

NOTE Paragraph

00:18:32.000 --> 00:18:35.000
תודה. תודה.

NOTE Paragraph

00:18:35.000 --> 00:18:42.000
[מחיאות כפיים]