מערכות יחסים ואי אלימות | ברנרד לפייט ג'וניור | TEDxEmory

ברנרד לפייט ג'וניור מדבר על אי אלימות - שם העצם, לא שם התואר עם המקף - כמערכת מחשבה המציעה כלים ואסטרטגיות לתנועות של שינוי חברתי.

ברנרד לפייט ג'וניור היה פעיל בתנועת זכויות האזרח, שר, מחנך ומרצה, והוא סמכות באסטרטגיות של שינוי חברתי לא אלים. כשר מוסמך, ד"ר לפייט קיבל את ה B.A. מהסמינר התיאולוגי הבפטיסטי האמריקני בנאשוויל, טנסי, ואת ה Ed.D מאוניברסיטת הרווארד. הוא שימש בפקולטות לסמינר התיאולוגי בקולומביה באטלנטה ובאוניברסיטת אלבמה במדינת מונטגומרי, שם היה דיקן בית הספר לתארים מתקדמים. ד"ר לפייט הוא כיום מרצה בכיר באוניברסיטת אמורי.

שיחה זו ניתנה באירוע TEDx באמצעות פורמט ועידת TED אך מאורגן באופן עצמאי על ידי קהילה מקומית. למידע נוסף בקר בכתובת http://ted.com/tedx.

ובכן, אתם שומעים אותי?

(קהל) כן.

למה הם רוצים שאבוא ואדבר אחרי הבחור הזה?

(צחוק)

זה פשוט מדהים, ממש.

אבל אני שמח להיות כאן ולחלוק איתכם

חלק מהחוויות שלי.

תחילה אני רוצה לציין שאשתי הצטרפה אלי פה,

קייט לפייט, בסדר?

(כפיים)

היא חלק מההיסטוריה;

היא הייתה אחת מאלה שהיו..
היא מטוסקקי, אלבמה, מחוז מקון

והייתה חלק מהקבוצת הסטודנטים הראשונה שם

שהיוותה קבוצת המבחן לרישום הבוחרים,

לפני הרבה זמן.

אז היא עשתה כמה דברים מדהימים.

היא הכירה את ג'ורג וושינגטון קארבר -

אוקיי? -

כשהייתה ילדה קטנה, מתבגרת.

הוא לימד את אמא שלה איך לגדל צמחים

וכן הלאה.

אז היא חלק מאוד מההיסטוריה המאוד מיוחדת
של ארצנו, שם,

מטוסקקי

אך חשוב מכך, עבורי,
בגלל זה אני יודע שאלוהים אוהב אותי.

נרגעתי

כי הוא הביא לי מלאך שידריך אותי

כדי שאדע איך גן עדן מרגיש לפני שאגיע אליו.

זאת אשתי, קייט לפייט.

(מחיאות כפיים)

והיא מרשה לי לאכול גלידה כל לילה.

(צחוק)

ובכן, אני רוצה לחלוק איתכם

חלק מהמושגים והפילוסופיה
הקשורה לאי אלימות,

ואני פשוט חשבתי שמה שעשינו עד כה

הוא כל כך משני למה שאני אחלוק איתכם הערב

בגלל שאתם ממש על זה.

אין פה שאלה.

ואני ממש גאה להיות משויך עם
אוניברסיטת אמורי

כשאני רואה את מה שאתם עושים
כנערים וסטודנטים פה.

אני מתמלא גאווה. תהיו בטוחים בזה.

אי אלימות

היא ותיקה כהיסטוריה האנושית,

ובכל זאת זה מושג זר לאנשים רבים.

החשיפה הראשונה שלי למושג הזה

לא נשאה את השם "אי אלימות".

היא בעיקרון תיארה מה היא אהבה.

ושמענו זאת רבות בהתבגרות,

אתם יודעים, כמה אהבה היא חשובה

ויש הרבה אהבות שונות, כמובן,
וליוונים יש חמישה.

כשאנחנו מדברים על אהבה -

בהקשר הלא אלים, אנו מפרידים ביניהם.

הארוס,

שזה בעיקר האהבה

לתחום הרוחני של החיים

אבל עכשיו זה נהפך

האהבה בין אלה
שיש להם מערכות יחסים של חיבה,

יותר אינטימיות.

ואז, כמובן,

יש את הפילוס או פיליה,

שקשורים למערכת יחסים

בין אחים לאחים ואחיות לאחיות

אחווה -
זה הבסיס לאחוות שלנו,

הפילוס, פיליה.

אבל אי-אלימות מבוססת על אגפה,

ההגדרה היוונית לאהבה

שמגדירה אהבה מבלי לצפות לכל תמורה.

זו אהבה שאינה הדדית;

זה לא הבסיס
של סחר, סחר שווה,

אבל זו אהבה שמרחיקה לכת

מעבר לסוג התמורות

שאנשים מקבלים האחד מהשני

אתה אוהב אותי, אני אוהב אותך

אתה לא אוהב אותי, אז אני לא אוהב אותך.

לא.

אגפה הוא עקרון

הרבה יותר עוצמתי מזה;

ולמעשה, הוא מתחדש

על היכולת לתת

שאתה נותן רק כדי להרוויח,
אבל אתה מרוויח יותר לתת,

אבל זה לא הדדי במובן הזה
שאתה מרוויח מאלו שאתה נותן להם

אלא מעצמו הופך לייצור עצמי של אהבה.

אז הרעיון של אי-אלימות
מבוסס על סוג זה של אהבה.

והתנסיתי עם זה

בהקשר של התנועה
לשינוי חברתי

כשהייתי בנאשוויל,
טנסי, כסטודנט.

הייתי חלק מתנועת הישיבה של הסטודנטים,

והתחלתי ללמוד
על מושג זה של אי אלימות

מג'יימס לוסון ג'וניור,

שהיה מתודיסט
סטודנט בסמינר בוונדרבילט,

עבד למען עמותת הפיוס,

והוא התחיל את האימונים האלה
שם בנאשוויל, בינינו.

היו אנשים
כמו חבר הקונגרס שלנו כאן.

ג'ון לואיס היה מעורב
בסדנאות האלה,

ודיאן נאש,

שחלקכם נחשפו אליה

בגלל שהיא הייתה מעורבת ברכיבת החופש
ודברים כאלה,

ורבים אחרים -

הכומר סי. טי. ויויאן,

שהיה גם אייקון בתנועה.

ישנם מספר רוכבי חופש
שגרים כאן באטלנטה.

היינו מעורבים בניסוי החשוב האמיתי הזה:

איך אנחנו משנים את תנאי ההפרדה האלה?

והאם ניתן לשנות תנאים אלה

בלי להשתמש בשיטות מהפכניות,

בלי להשתמש בכוח ונשק?

האם יש כוח אחר שהוא לא הרסני,

אלא כוח שהוא בונה, מפייס, מהפכני?

התלהבנו ממש מהרעיון הזה.

מהטמה גנדי -

נחשפנו למהטמה גנדי.

האיש הקטן הזה -

לבוש בתלבושת הקטנה והסגפנית הזו -

היה לו הכוח לשנות את אנגליה.

אלוהים אדירים.

אבל תחילה היה עליו לשנות את האנשים בהודו.

אבל כניסוי, הוא
למעשה התחיל בדרום אפריקה.

שם הוא היה,
בדרום אפריקה, בדרבן.

והבחור ההודי הקטן הזה -
בסדר? מהטמה גנדי,

החליט להתנסות
עם הרעיון הזה, סטיאגרהה,

והוא התחיל את הניסוי הזה.

אנו קוראים לזה שורשים אפריקאים עם,

אפשר לומר, פירות הודיים ואמריקאים,

אבל זה באמת גלובלי ברחבי העולם.

אז הנה אנו מוצאים את
הרעיון הזה של אי אלימות,

זה שהוא שם העצם
ולא את שם התואר.

לא זה עם המקף.

זה עם המקף
יכול להיות "בלי אלימות"

אבל המושג אי אלימות כשם עצם

הוא שם של פילוסופיה,

שם של דרך חיים,

שם של מערכת מחשבה.

והנה, אנו מוצאים שהאיש ההודי הזה

היה מסוגל לאמץ מושג זה

ולהצליח להדגים את זה

בצורה כזו שאנשים
התחילו למצוא דרכים חדשות וכלים חדשים

להיאבק למען שינוי חברתי.

אבל זה היה צריך להתחיל מבפנים.

כן.

זה היה צריך להתחיל מבפנים.

ההתגברות ששרנו
בתנועה

התחילה בהתגברות על
חוסר היכולת שלנו לשלוט ברגשות שלנו.

כן.

כי אם נוכל לשלוט ברגשות שלנו

זה אומר שאנחנו יכול לשלוט במצבים.

כשחושבים על רוב האלימות שמתרחשת,
אנו חושבים על אלימות פיזית,

אבל הייתי אומר שאם נעשה סקר,

כמות אלימות אדירה היא לא פיזית,

אלא היא איך אנשים מתייחסים זה לזה.

למרבה הצער, יש כמה אנשים
שעשו מפגש משפחתי,

פעם אחת,

ואז הם החליטו
ש"אין לנו עוד מפגשים משפחתיים.

בואו פשוט נסמס זה לזה. "

(צחוק)

"אתם יודעים, נדבר בטלפון או משהו כזה."

אבל הם לא יתאחדו.

בגלל מערכות היחסים והתפיסות שיש לאנשים.

אז זהו סוג חשוב של ניסוי

כי לא רק שהוא עוסק במדינות

או פלגים או קבוצות בתוך מדינות,

כן,

מסיבות אתניות ובגלל אלו שנקראות גזעניות,

ואני רוצה להבהיר את זה ברגע זה.

הבעיה הבסיסית שיש לנו
ביחס לאנשים פעמים רבות,

אנו קוראים לזה גזענות

ואנחנו קוראים לזה סכסוך גזעי,

דיכוי גזעי.

ובכן, אתם מבינים, למעשה

החלק הגזעי הוא רק סימפטום של
בעיה עמוקה יותר.

הגזענות באמת מבוססת
על מה שד"ר צ'סטר פירס,

פרופסור לשעבר בבית הספר לחינוך
באוניברסיטת הרווארד,

קרא "ילדותנות".

הילדותנות היא הרבה יותר
נפוצה ואוניברסלית

מכל סוג אחר של "איזם".

אז זה הבסיס לכל האחרים:

גילגנות, סקסיזם, בסדר,
אנחנו קוראים לזה גזענות

או כל מיני "איזם" אחרים כאלה.

זה כמו למשל

לא היית נותן לילד שטר של 20 דולר,
ילד בן ארבע,

למרות שאתה רוצה לתת תרומה, לשמח אותו,

ואז לקחת את השטר,

מה הם עושים
עם השטר הזה, הכסף הזה?

הם מסתובבים ונותנים את זה להוריהם

כי בסופו של דבר הם ילדים

והיית מצפה מהם להיות אחראים

ולהשתמש בזה באחריות.

אז ילדותנות.

ניגריה מייצרת כרבע מהנפט של ארצות הברית,

אבל לא הייתם מצפים שיהיה להם בית זיקוק

שם, באפריקה.

לא, היינו צריכים להביא את הנפט לכאן,

נזקק אותו ונמכור להם בחזרה.

ילדותנות.

זה לא קשור לגזע. לא.

גזע הופך להיות קו תיחום נוח.

כדי שנוכל להחליט את מי אנו הולכים לנצל.

כן, יש נשים שנשכרות,
ואנשים אפילו לא יודעים שהם נשים.

חשבו ששכרו גבר.

כן.

על זה אני מדבר.

ודרך אגב,

יש שחורים שנשכרים,
והם חושבים שהם שחורים,

אבל אנחנו מכירים אותם,
אנחנו יכולים להסתכל עליהם ולדעת, בסדר?

כן.

בלואיזיאנה, פעם אחת,

העבירו כ -2,000 אנשים שחורים
צפונה והם הפכו ללבנים.

זה לא היה קשור לגזע;

זה נסיון לזהות צבע.

ותראו, אם אתם מציבים גזע
על בסיס צבע,

תפשלו כל פעם.

כן. זה קרה בנאשוויל.

הפגנו בקולנוע,

והיה לנו את הקטע הזה
ש 20 מאיתנו הלכו לתיאטרון,

והיינו עומדים בחוץ -

אתם לא יכולים להיכנס פנימה
ולקנות כרטיס, היה צריך לעמוד בחוץ -

והיינו מסתובבים סביב

ואז ניסינו להשיג כרטיס.

וסורבנו.

האישה הזו יצאה מהרכב,
בעלה הלך להחנות את המכונית,

היא ירדה שם,
היא ניסתה להשיג כרטיס,

ולא מכרו לה את הכרטיס.

ידענו שהיא לבנה,
אבל היה לה שיזוף עמוק.

והיא לא הצליחה לקנות כרטיס.

זה לא היה קשור לגזע,

זה היה קשור לצבע

בניסיון להבין,
את מי הם הולכים לנצל.

במהירות,

אני רוצה לשתף אתכם דוגמה לאי אלימות.

חניתי את המכונית שלי לילה אחד
בסלמה, אלבמה,

באותו לילה
שמדגר אברס נהרג.

מדגר אברס היה
הנשיא הארצי של ה - NAACP,

וכשהאנשים האלה ניגשו אלי,
עם מכונית שחנתה מעבר לרחוב,

מכסה המנוע היה למעלה,
אז חשבתי שהיו להם בעיות ברכב.

שניהם היו גברים לבנים; אחד מהם ניגש אלי,

וידעתי שזה הסוף שלי.

אז אני מסתובב כי אנו מאומנים
לעמוד מול יריבינו.

או תוקפים פוטנציאליים.

והוא אמר, "חבר,

כמה אתה לוקח על לתת לתת לי דחיפה? "

שמחתי שזה כל מה שהוא רצה.

אמרתי דחיפה, אין בעיה -
אני אתן לך דחיפה.

קפצתי למכונית - הייתה לי שברולט '48 -

והסעתי אותה מאחוריו להתאים את הפגושים.

הוא התייצב, שם בחוץ,

ואז הוא ירד על ברכיו,
לראות אם הפגושים מתאימים.

ובסוף הוא אמר לי, אמר,

"אתה יודע, כדאי לך להסתכל."

וכשיצאתי והתכופפתי -

בגלל שזה היה מאוחר בלילה, ניסיתי
להזדרז

כדי שאוכל לחזור למיטה -

והוא בום!

נפלתי הישר לקרקע.

קמתי; ידעתי שזה טריק אז.

קמתי ופניתי אליו.

הוא היה ענק,

מגולח ראש, עם השרוולים מגולגלים.

ואז הוא היכה אותי שוב,
ממש בחלק העליון של הראש.

נפלתי ארצה, התגלגלתי על המדרכה,

קמתי שוב.

שקלתי רק 136 פאונד.

הסתכלתי עליו שוב.

בקושי יכולתי לראות אותו כי הדם היה על פני.

יכולתי להביט דרך הריסים שלי
ויכולתי לראות אותו.

ואז הוא הכה אותי שוב.

התהפכתי וקמתי.

מאבק.

הסתכלתי עליו.

התיאוריה היא

להתנהגות חריגה אך אמיתית

יש פוטנציאל לעצור את המצפון
של התוקף שלך.

התנהגות חריגה אך אמיתית.

על מה חשבתי
כשעמדתי והסתכלתי עליו

ושמרתי על משמעת עצמית?

חשבתי על העובדה שהוא -

אני לא יודע מה היה המקצוע שלו,

אבל כנראה שלא היה לו
הרבה דברים בחיים, בסדר?

אז חשבתי על העובדה -

ואתה צריך להיות עסוק;

אתה לא יכול להיות אטום
כשאתה משתמש באי אלימות.

אתה צריך להיות פעיך;
אתה צריך להילחם,

ובמה אתה נלחם -
בסדר? - זה בפנים.

אתם מבינים את הנקודה שלי?

כן, לשמור על המשמעת שלך.

להילחם בפחד.

כן, זה דבר אחד שצריכים להילחם בו.

כשמישהו תוקף אותך,
אתה צריך להילחם בפחד.

חשבתי על זה:

אם הייתי גדל כאדם לבן בקהילה שלו,

עם ההורים שלו, השר שלו,
קרוביו,

אם היה לי את שלו

הייתי מתנהג
כנראה באותה צורה כמוהו.

זו טעות.

לא בחרת כאיזה גזע
אתה הולך להיוולד -

מה שנקרא גזע.

לא בחרתם איזו אתניות הייתה לכולכם.

לא עשיתם את הבחירות האלה.

הנה הופעתם על פני האדמה,

ואגב, אנחנו לא נולדים
בערים ובמדינות,

אנו נולדים על כוכב לכת,

ואנחנו חולקים אותו עם האנשים שאיתנו,

אבל לא להרבה זמן.

אנחנו רק כאן לעונה.

אבל מה שחשבתי עליו -
כשאני מסיים, הסוף הוא עכשיו, זמן סיום -

שיר ששמעתי בנאשוויל

כשלא הצלחתי למצוא
תחנה טובה ברדיו.

החלטתי - פשוט המשכתי לשמוע
את השירים ההילביליים האלה -

".yow, yow, ang, yang, yang, yang, yaw"

בנאשוויל, כעת, יש 96 תחנות -

ואני אומר, "טוב, אני לא יודע;
אני רק הולך לכבות את הדבר הזה."

ואז חשבתי על זה,
"לא, לא. אני צריך -"

שמעתי את המוזיקה, אבל לא הקשבתי.

זה המפתח לאי אלימות: האזנה.

אז הדלקתי את התחנה,

הראשונה שמצאתי,
אז אני מסיים,

הנה מה ששמעתי,

הנה מה שאני חושב עליו כל הזמן

כשאני מסתכל איך, לפעמים,
כמה אנשים לבנים התנהגו כלפי שחורים,

ואתם יודע מה גיליתי?

אתם צריכים לראות
איך הם מתנהגים זה לזה.

אנשים מאשימים אנשים בהתנהלות
דרך מסוימת מכיוון שהם שחורים.

לא. לא כל הזמן.

אתם צריכים לראות
איך הם מתייחסים זה לזה.

ושמעתי את השיר הזה:

(שר עם מבטא)
"היא הייתה מסכנה, אבל הייתה כנה.

קורבן לגאווה של אדם עשיר.

כשפגשה את הג'נטלמן הנוצרי ההוא,

ביג ג'ים פולסום,

והולידה לו ילד.

זה העשיר שמקבל את התהילה.

העניים הם אלה שמקבלים את האשמה.

זה אותו דבר בכל העולם.

תגידו, האם זו לא בושה?

עכשיו הוא יושב בבית המחוקקים,

יוצר חוקים לכל האנושות.

בזמן שהיא משוטטת ברחובות
של כרמן, אלבמה,

מוכרת ענבים מגפן הענבים שלה.

זה העשיר שמקבל את התהילה.

העניים הם אלה שמקבלים את האשמה.

זה אותו דבר בכל העולם.

תגידו, האם זו לא בושה?

(מחיאות כפיים)

תודה.