נתנאל קאן על "הארכיטקט שלי"
-
0:00 - 0:03אחד הדברים שרציתי לומר לגבי עשיית סרטים הוא -- לגבי הסרט הזה --
-
0:03 - 0:07במחשבה על חלק מההרצאות הנפלאות ששמענו כאן,
-
0:07 - 0:09מייקל מושין, וחלק מההרצאות על מוזיקה,
-
0:09 - 0:12הרעיון הזה שיש קו עלילתי,
-
0:12 - 0:15ושמוזיקה קיימת במרחב הזמן.
-
0:15 - 0:18סרט גם קיים במרחב הזמן, זו חוויה
-
0:18 - 0:21שאתה צריך לעבור אותה רגשית.
-
0:21 - 0:23ובעשייה של הסרט הזה אני הרגשתי שכל כך הרבה מהסרטים הדוקומנטריים שראיתי
-
0:23 - 0:26היו כולם על למידה של משהו,
-
0:26 - 0:30או ידע, הוא מונעים על ידי ראשים מדברים, ומונעים על ידי רעיונות.
-
0:30 - 0:33ורציתי שהסרט הזה יהיה מונע על ידי רגשות,
-
0:33 - 0:35ובאמת לעקוב אחרי המסע שלי.
-
0:35 - 0:38אז במקום לעשות את הקטע של הראשים המדברים, זה מורכב מסצנות,
-
0:38 - 0:40ואנחנו פוגשים אנשים בדרך.
-
0:40 - 0:42אנחנו פוגשים אותם רק פעם אחת.
-
0:42 - 0:45הם לא חוזרים כמה פעמים, אז זה באמת רושם מסע.
-
0:45 - 0:48זה משהו כמו החיים, שכאשר אתה נכנס אליהם
-
0:48 - 0:50אתה לא יכול לצאת.
-
0:50 - 0:52יש שני קטעים שרציתי להראות לכם,
-
0:52 - 0:55הראשון הוא סוג של תערובת,
-
0:55 - 0:58זה רק שלושה רגעים קטנים, ארבעה רגעים קטנים
-
0:58 - 1:00עם שלושה מהאנשים שנמצאים כאן הלילה.
-
1:00 - 1:02זה לא הדרך שבה הם קורים בסרט,
-
1:02 - 1:04בגלל שהם חלק מסצנות הרבה יותר גדולות.
-
1:04 - 1:07הם משחקים זה עם זה בצורה נהדרת.
-
1:07 - 1:09וזה מסתיים עם קטע קטן של אבא שלי, של לו,
-
1:09 - 1:11מדבר על משהו שמאוד יקר לו,
-
1:11 - 1:13שזה התאונות שבחיים.
-
1:13 - 1:16אני חושב שהוא הרגיש שהדברים הכי גדולים בחיים היו מקריים,
-
1:16 - 1:19ואולי לא מתוכננים כלל.
-
1:19 - 1:23ואחרי שלושת הקטעים האלה תופיע סצנה של
-
1:23 - 1:25אולי מה, שבשבילי, הוא באמת הבניין הכי טוב שלו
-
1:25 - 1:27שזה הבניין בדאקה, בנגלדש.
-
1:27 - 1:30הוא בנה את בניין הממשלה שם.
-
1:30 - 1:32ואני חושב שאתם תהנו מהבניין הזה, הוא אף פעם לא נראה,
-
1:32 - 1:37הוא צולם בתמונות, אבל אף פעם לא בידי צוות הסרטה.
-
1:37 - 1:40אנחנו היינו צוות ההסרטה הראשון שם.
-
1:40 - 1:43אז אתם תראו תמונות של הבניין המדהים הזה.
-
1:43 - 1:45שני דברים לחשוב עליהם כשאתם רואים אותו,
-
1:45 - 1:47הוא נבנה לגמרי ביד,
-
1:47 - 1:51אני חושב שהם השיגו מנוף בשנה האחרונה.
-
1:51 - 1:54הוא נבנה לגמרי ביד בעזרת פיגומי במבוק,
-
1:54 - 1:56אנשים סוחבים את הסלים האלה של בטון על הראש,
-
1:56 - 1:58שופכים אותם ליציקות.
-
1:58 - 2:00זאת עיר הבירה,
-
2:00 - 2:03ולקח 23 שנים לבנות את זה,
-
2:03 - 2:06שזה משהו שהם נראים מאוד גאים בו שם.
-
2:06 - 2:08זה לקח אותו זמן כמו הטאג' מהאל.
-
2:08 - 2:11לרוע המזל זה לקח כל כך הרבה זמן שלו אף פעם לא ראה את זה גמור.
-
2:11 - 2:14הוא מת ב-1974
-
2:14 - 2:17הבניין הושלם ב-1983.
-
2:17 - 2:19אז זה נמשך הרבה שנים
-
2:19 - 2:22אחרי שהוא מת.
-
2:22 - 2:24תחשבו על זה כשאתם רואים את הבניין הזה,
-
2:24 - 2:28שלפעמים הדברים שאנחנו שואפים אליהם הכי חזק בחיים, אנחנו אף פעם לא מספיקים לראות גמורים.
-
2:28 - 2:32וזה ממש הרשים אותי באבא שלי,
-
2:32 - 2:34במובן שהייתה לו כזאת אמונה
-
2:34 - 2:36שאיכשהוא, לעשות את הדברים האלה
-
2:36 - 2:39לתת בצורה שבה הוא נתן, שמשהו טוב יצא מזה,
-
2:39 - 2:41אפילו באמצע מלחמה, הייתה מלחמה עם פקיסטן בנקודה כלשהי,
-
2:41 - 2:44והבנייה הפסיקה לגמרי והוא המשיך לעבוד,
-
2:44 - 2:46בגלל שהוא הרגיש, "ובכן כאשר המלחמה תסתיים
-
2:46 - 2:49הם יצטרכו את הבניין הזה."
-
2:49 - 2:51אז אלו הם שני הקטעים שאני הולך להראות.
-
2:51 - 2:54תפעיל את הקלטת.
-
2:54 - 3:01(מחיאות כפיים)
-
3:02 - 3:05ריצ'ארד סול וורמן: אני זוכר ששמעתי אותו מדבר בפן.
-
3:05 - 3:08ובאתי הביתה ואמרתי לאבא ואמא שלי,
-
3:08 - 3:11"הרגע פגשתי את האדם הזה, אין לו הרבה עבודה,
-
3:11 - 3:15הוא די מכוער, קול מצחיק,
-
3:15 - 3:17והוא מורה בבית ספר.
-
3:17 - 3:20אני יודע שאף פעם לא שמעתם עליו, אבל פשוט תסמנו את היום הזה
-
3:20 - 3:23שמתישהו אתם תשמעו עליו,
-
3:23 - 3:26בגלל שהוא באמת אדם מדהים."
-
3:26 - 3:32פרנק גירי: שמעתי שהיו לו סוג של סטוץ עם אינגריד ברגמן. זה נכון?
-
3:32 - 3:34נתנאל קאן: אם כן הוא היה איש מאוד בר מזל.
-
3:34 - 3:36(צחוק)
-
3:36 - 3:37נ.ק: שמעת את זה, באמת?
-
3:37 - 3:40פ.ג: כן, כשהוא היה ברומא.
-
3:40 - 3:43משה ספדיה: הוא היה נווד אמיתי.
-
3:43 - 3:45ואתה יודע, כשאני הכרתי אותו כשהייתי במשרד,
-
3:45 - 3:47הוא היה נכנס פנימה מטיול, והוא היה בתוך המשרד
-
3:47 - 3:50במשך שניים או שלושה ימים באינטנסיביות, והוא היה אורז והולך.
-
3:50 - 3:54היית יודע שהוא יהיה במשרד עד שלוש בבוקר עובד איתנו
-
3:54 - 3:56והייתה בו מין תחושה של הנווד.
-
3:56 - 4:02אני מתכוון כפי שהמוות שלו בתחנת רכבת היה טראגי,
-
4:02 - 4:04הוא היה כל כך עקבי עם החיים שלו, אתה יודע?
-
4:04 - 4:06אני מתכוון, אני הרבה פעמים חושב שאני הולך למות במטוס,
-
4:06 - 4:08או אני הולך למות בשדה תעופה,
-
4:08 - 4:11או למות בג'וגינג בלי תעודה מזהה עלי.
-
4:11 - 4:13אני לא יודע למה אני סוחב את זה
-
4:13 - 4:16מהזיכרון של הדרך שבה הוא מת.
-
4:16 - 4:21אבל הוא היה סוג של נווד בלבו.
-
4:21 - 4:24לואיס קאן: כמה מקריים החיים שלנו באמת
-
4:24 - 4:28וכמה מלאים בהשפעה של הנסיבות.
-
5:44 - 5:49איש: אנחנו הפועלים של הבוקר שבאים, כל הזמן, כאן,
-
5:49 - 5:53ונהנים מההליכה, יופי העיר והאווירה
-
5:53 - 5:57וזה המקום הכי נחמד בבנגלדש.
-
5:57 - 5:59אנחנו גאים בו.
-
5:59 - 6:01נ.ק: אתם גאים בו?
-
6:01 - 6:04איש: כן, זה הדימוי הלאומי של בנגלדש.
-
6:04 - 6:07נ.ק: אתה יודע משהו על הארכיטקט?
-
6:07 - 6:14איש: ארכיטקט? שמעתי עליו הוא ארכיטקט [לא ברור].
-
6:14 - 6:17נ.ק: ובכן למען האמת אני כאן בגלל שאני הבן של הארכיטקט,
-
6:17 - 6:19הוא היה אבא שלי.
-
6:19 - 6:21איש: הו! אבא הוא לואיס פאראקאן?
-
6:21 - 6:24נ.ק: כן. לא, לא לואיס פאראקאן, לואיס קאן.
-
6:24 - 6:27איש: לואיס קאן, כן!
-
6:27 - 6:29(צחוק)
-
6:29 - 6:31איש: אבא שלך, הוא חי?
-
6:31 - 6:34נ.ק: לא, הוא מת כבר 25 שנה.
-
6:34 - 6:37איש: מאוד מרוצים לברך את שובך.
-
6:37 - 6:38נ.ק: תודה לך.
-
7:18 - 7:20נ.ק: הוא אף פעם לא ראה את זה מושלם, אבא.
-
7:20 - 7:23לא, הוא אף פעם לא ראה את זה.
-
7:45 - 7:49שמסול וארס: זה היה כמעט בלתי אפשרי, לבנות בשביל מדינה כמו שלנו.
-
7:49 - 7:5350 שנה אחורה, זה היה כלום, רק שדות אורז,
-
7:53 - 7:56ומאז שהזמנו אותו לכאן,
-
7:56 - 7:58הוא הרגיש שיש לו אחריות.
-
7:58 - 8:01הוא רצה להיות משה כאן, הוא נתן לנו דמוקרטיה.
-
8:01 - 8:03הוא לא אדם פוליטי,
-
8:03 - 8:05אבל במסווה הזה הוא נתן לנו
-
8:05 - 8:08את המוסד לדמוקרטיה, ממנו אנחנו יכולים לעלות.
-
8:08 - 8:12בדרך זו, זה כל כך רלוונטי.
-
8:12 - 8:14הוא לא דאג מכמה כסף יש למדינה הזאת,
-
8:14 - 8:17או האם הוא יוכל אי פעם לסיים את הבניין הזה,
-
8:17 - 8:20אבל איכשהוא הוא הצליח לעשות את זה, לבנות את זה, כאן.
-
8:20 - 8:25וזה הפרוייקט הכי גדול שיש לו, יש לו כאן, המדינה הכי ענייה בעולם.
-
8:25 - 8:27נ.ק: זה עלה לו בחייו.
-
8:27 - 8:30ש.ו: כן, הוא שילם. הוא שילם בחייו על זה,
-
8:30 - 8:34ובגלל זה הוא גדול ואנחנו נזכור אותו.
-
8:34 - 8:36אבל הוא גם היה אנושי,
-
8:36 - 8:41עכשיו הכישלון שלו לספק את חיי המשפחה,
-
8:41 - 8:44הוא חיבור בלתי נמנע של אנשים גדולים.
-
8:44 - 8:47אבל אני חושב שהבן שלו יבין את זה,
-
8:47 - 8:49ולא יהיה לו רגש של טינה,
-
8:49 - 8:52או תחושה של הזנחה, אני חושב.
-
8:52 - 8:55הוא דאג בצורה שונה ביותר,
-
8:55 - 8:57אבל לוקח הרבה זמן להבין את זה.
-
8:57 - 9:01בהיבט החברתי של החיים שלו
-
9:01 - 9:03הוא היה בדיוק כמו ילד, הוא היה לגמרי לא בוגר.
-
9:03 - 9:05הוא לא יכול לומר לא לשום דבר,
-
9:05 - 9:08ומשום שהוא לא יכול לומר לא לדברים,
-
9:08 - 9:11יש לנו את הבניין הזה היום.
-
9:11 - 9:14אתה מבין, רק בדרך בזאת, אתה תוכל להבין אותו.
-
9:14 - 9:17אין קיצור דרך אחר,
-
9:17 - 9:20שום דרך אחרת להבין אותו באמת.
-
9:20 - 9:28אבל אני חושב, הוא נתן לנו את הבניין הזה
-
9:28 - 9:30ואנחנו משתתפים בצערו כל הזמן,
-
9:30 - 9:33כי הוא נתן לנו אהבה.
-
9:33 - 9:36הוא כנראה לא יכל לתת את סוג האהבה הנכון בשבילך,
-
9:36 - 9:39אבל בשבילנו, הוא נתן לאנשים את הסוג הנכון של האהבה,
-
9:39 - 9:41זה חשוב.
-
9:41 - 9:43אתה חייב להבין את זה.
-
9:43 - 9:45הייתה לו כמות עצומה של אהבה,
-
9:45 - 9:47הוא אהב את כולם.
-
9:47 - 9:51לאהוב את כולם, הוא לפעמים לא ראה
-
9:51 - 9:54את הקרובים ביותר,
-
9:54 - 9:59וזה בלתי נמנע לאנשים בשיעור הקומה שלו.
-
10:03 - 10:10(מחיאות כפיים)
- Title:
- נתנאל קאן על "הארכיטקט שלי"
- Speaker:
- Nathaniel Kahn
- Description:
-
more » « less
נתנאל קאן חולק קטעים מהדוקומנטרי שלו "הארכיטקט שלי", על המסע של להבין את אבא שלו, הארכיטקט האגדי לואיס קאן. זה סרט עם משמעות לכל מי שמנסה להבין את היחסים בין אמנות ואהבה.
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 10:10
|
Yafim Simanovsky added a translation |