שרה צה: אימפרוביזציה, שידור מיוחד, אמנות21

Episode #162: Filmed in 2010 at the Museum of Modern and Contemporary Art in Nice, France, Sarah Sze discusses the importance of improvisation and spontaneity during her installation process. Originally shown at her New York City gallery, Sze altered "The Uncountables (Encyclopedia)" (2010) for its reinstallation in France by incorporating locally found items. Sze's use of improvisation allows for viewers to trace her decision making process as they explore and investigate the artwork.

Sarah Sze builds her installations and intricate sculptures from the minutiae of everyday life, imbuing mundane materials, marks, and processes with surprising significance. Combining domestic detritus and office supplies into fantastical miniatures, she builds her works, fractal-like, on an architectural scale. Whether adapting to a venue or altering the urban fabric, Sze's patchwork compositions mirror the improvisational quality of cities, balancing whimsy with ecological themes of interconnectivity and sustainability.

Learn more about Sarah Sze at:
http://www.art21.org/artists/sarah-sze

CREDITS: Producer: Ian Forster. Consulting Producer: Wesley Miller & Nick Ravich. Interview: Susan Sollins. Field Producer: Agnes Jammal. Camera: Miguel Sanchez Martin. Sound: Roger Phenix. Editor: Morgan Riles & Mark Sutton. Artwork Courtesy: Sarah Sze & Tanya Bonakdar Gallery. Special Thanks: Museum of Modern and Contemporary Art, Nice. Theme Music: Peter Foley.

אז אני פשוט מושכת את זה?

חזק?

אפשר למשוך את זה חזק?

האילתור הוא קריטי.

אני רוצה שהעבודה תהיה מין חויה חיה-

שתהיה תחושה שזה מאולתר,

שתוכלו לראות את ההחלטות שנעשות בשטח,

כמו בשידור חי של ספורט,

כמו ששומעים ג׳אז.

הרגע הספונטני תמיד הכי מענין

את האמן ואת הצופה.

העבודה ״אנציקלופדיה״, כשנשלחה לצרפת, למשל,

הלכנו לחנויות המקומיות,

למעשה, לא הלכנו לחנויות המקומיות---

מה שאכלנו,

מה שהיה במלון,

הכל נכנס לעבודה.

אפשר להשקיע הרבה זמן במחשבות על הקונספציה

ואז זה בדרך כלל מופיע בעשיה עצמה ובתהליך

שם הרגע הספונטני,

שאחרי כל התכנונים,

לא ציפית שיבוא,

ואז כשזה קורה, זה מענין.

אתה חווה את העבודה,

אתה חושב על העשיה שלה,

על המות שלה,

ואתה מרגיש מולה

שזה בעצם רגע בזמן.

העבודה נראית כמו ניסיון מדעי,

כאילו אתה בא לסטודיו של מישהו,

או למעבדה של מישהו,

ואתה רואה את התהליך בהתהוותו,

והתוצאה לא ברורה.

כך תוכל להיות במקטע שבו תוכל למצוא את הדברים הקטנים

שנראים כמעט כמו תכשיטים.

אך לאחר מכן כשהוא מתחיל להיראות יותר מדי כמו תכשיטים

אשנה אותו שיראה כמו חנות נעליים.

ואם זה נראה יותר מדי כמו חנות נעליים

אהפוך אותו שיראה כמו חדר מתים.

בגרעין של העבודה, אני חושבת

על הגבול בין החיים לאמנות,

ומנסה שהצופה

.יעבור בינהם כל הזמן.

ואז משהו מוכר מאוד

נפגש עם משהו לא מוכר.

כאשר אתה רואה את זה, אתה יודע

שהיתה מין התנסות שנתגלתה,

שזה דבר שאנחנו כבר התעסקנו בו

די הרבה בכדי להגיע אליו.

הצופה חווה למעשה, אני חושבת,

את אותה התגלות שיש לי.