Return to Video

איך טיפסתי על מצוק אנכי בגובה 915 מטרים - בלי חבל

  • 0:02 - 0:05
    שלום, הרשו לי להציג בפניכם
    30 שניות מהיום הכי טוב בחיי.
  • 0:38 - 0:43
    (מחיאות כפיים)
  • 0:45 - 0:48
    זה היה אל-קפיטן
    בפארק הלאומי יוסמיטי שבקליפורניה,
  • 0:48 - 0:50
    ואם לא שמתם לב,
  • 0:50 - 0:52
    טיפסתי לבדי ללא חבל,
  • 0:52 - 0:55
    סגנון בענף הטיפוס הידוע בשם
    ״פרי-סולו״ (טיפוס חופשי ללא אבטחה).
  • 0:55 - 0:57
    זה היה שיאו של חלום בן עשר שנים,
  • 0:57 - 1:00
    ובסרטון אני נמצא למעלה מ-750 מטרים
    מעל הקרקע.
  • 1:00 - 1:03
    נראה מפחיד? אכן כן,
  • 1:03 - 1:06
    וזו הסיבה שבגללה חלמתי כ״כ הרבה שנים
    על טיפוס ״פרי סולו״ של האל-קפיטן
  • 1:06 - 1:07
    אבל לא ממש עשיתי זאת.
  • 1:07 - 1:09
    אבל ביום שבו צולם הסרטון,
  • 1:09 - 1:11
    לא פחדתי כלל.
  • 1:11 - 1:13
    חשתי טבעי ונינוח כמו בטיול בפארק,
  • 1:13 - 1:16
    בדומה לרוב המבקרים
    שטיילו ביוסמיטי באותו יום.
  • 1:16 - 1:20
    היום ברצוני לתאר לכם
    כיצד הצלחתי להרגיש כה נינוח
  • 1:20 - 1:21
    ואיך התגברתי על פחדי.
  • 1:21 - 1:24
    אתחיל בגירסה תמציתית
    של תחילת דרכי כמטפס,
  • 1:24 - 1:27
    ולאחר מכן אספר על שני טיפוסי ה״פרי סולו״
    המשמעותיים ביותר שלי
  • 1:27 - 1:29
    שניהם היו מוצלחים,
    ומשום כך אני נמצא פה.
  • 1:29 - 1:31
    (צחוק)
  • 1:31 - 1:35
    אבל הטיפוס הראשון
    עורר בי תחושת חוסר סיפוק,
  • 1:35 - 1:39
    בעוד השני, הטיפוס על האל-קפיטן,
    היה בבירור, היום הכי מספק בחיי.
  • 1:40 - 1:43
    דרך שני טיפוסים אלו,
    תוכלו להבחין בתהליך ההתמודדות שלי עם פחד.
  • 1:43 - 1:46
    התחלתי לטפס באולם טיפוס
    כשהייתי בערך בן עשר,
  • 1:46 - 1:48
    ומשמעות הדבר היא
    שחיי סבבו סביב ספורט הטיפוס
  • 1:49 - 1:50
    במשך למעלה מעשרים שנים.
  • 1:50 - 1:52
    לאחר עשור של עיסוק בטיפוס,
    בעיקר באולמות,
  • 1:52 - 1:56
    עשיתי מעבר לטיפוס מצוקים
    ובהדרגה התחלתי לטפס בסגנון ״פרי סולו״.
  • 1:56 - 1:57
    במשך הזמן צברתי ביטחון
  • 1:57 - 2:00
    ואט אט התחלתי לטפס
    על מצוקים גבוהים ומאתגרים יותר.
  • 2:00 - 2:02
    היו מטפסי ״פרי סולו״ רבים לפני,
  • 2:02 - 2:04
    כך שהיה לי ממי לקבל השראה,
  • 2:04 - 2:08
    אבל עד 2008, כבר טיפסתי את רוב
    מסלולי ה״פרי סולו״ שטופסו ביוסמיטי לפני
  • 2:08 - 2:10
    והתחלתי לפנטז על מסלולים חדשים.
  • 2:10 - 2:12
    הבחירה הברורה הראשונה הייתה
    ה״האלף דום״ (חצי כיפה),
  • 2:12 - 2:15
    המצוק המיתולוגי באורך 600 המטרים,
    השולט בנוף של מזרח עמק יוסמיטי.
  • 2:15 - 2:17
    הבעייה, וגם הסיבה לפיתוי,
  • 2:17 - 2:19
    הייתה גובהו הרב של המצוק.
  • 2:19 - 2:22
    לא ידעתי איך בדיוק להתכונן
    לניסיון טיפוס ״פרי סולו״ שכזה,
  • 2:22 - 2:23
    אז החלטתי לדלג על ההכנות
  • 2:24 - 2:26
    ופשוט ללכת ולהתנסות בהרפתקאה.
  • 2:26 - 2:28
    חשבתי שאתעלה על עצמי,
  • 2:28 - 2:31
    וזו, באופן לא מפתיע,
    לא הייתה אסטרטגיה כ״כ מוצלחת.
  • 2:32 - 2:35
    לפחות יאמר לזכותי, שטיפסתי את המסלול
    עם חבר ועם חבל יומיים לפני כן
  • 2:35 - 2:37
    רק כדי לוודא שאני יודע בערך
    איך הולך המסלול
  • 2:38 - 2:39
    ושאני מסוגל פיזית לטפס אותו.
  • 2:39 - 2:41
    אבל כשחזרתי לבדי יומיים לאחר מכן,
  • 2:41 - 2:43
    החלטתי לא ללכת בדרך המוכרת.
  • 2:44 - 2:46
    ידעתי שיש וריאציה באורך 90 מטרים
  • 2:46 - 2:48
    שעוקפת את אחד המקטעים הקשים ביותר במסלול.
  • 2:48 - 2:51
    החלטתי פתאום לעקוף את המקטע הקשה
    ולבחור בוריאציה,
  • 2:51 - 2:53
    אף שמעולם לא טיפסתי בדרך זו,
  • 2:53 - 2:55
    ומיד התחלתי לפקפק בעצמי.
  • 2:55 - 2:59
    דמיינו לעצמכם מה זה להיות לבד
    באמצע מצוק באורך 600 מטרים,
  • 2:59 - 3:00
    ולתהות אם הלכתם לאיבוד.
  • 3:01 - 3:02
    (צחוק)
  • 3:02 - 3:04
    למרבה המזל, זו הייתה
    פחות או יותר הדרך הנכונה
  • 3:04 - 3:06
    והצלחתי לחבור מחדש למסלול המקורי.
  • 3:06 - 3:09
    הייתי קצת בהלם,
    הייתי די בהלם,
  • 3:09 - 3:12
    אבל ניסיתי לא לתת לזה
    להטריד אותי יותר מידי,
  • 3:12 - 3:15
    כי ידעתי שכל מקטעי הטיפוס הקשים
    הם לקראת סוף המצוק.
  • 3:15 - 3:16
    הייתי צריך להישאר מרוכז.
  • 3:16 - 3:19
    היה זה בוקר יפהפה בחודש ספטמבר,
    וככל שהתקרבתי לסוף המצוק,
  • 3:19 - 3:22
    יכולתי לשמוע את קולות התיירים
    המנהלים שיחה וצוחקים על הפסגה.
  • 3:22 - 3:25
    הם טיפסו לפסגת המצוק דרך מסלול ההליכה,
  • 3:25 - 3:27
    אותו מסלול שתיכננתי לקחת בדרכי למטה.
  • 3:27 - 3:30
    אבל ביני לבין הפסגה,
    ניצב מקטע סלע גרניט חלק ונטול אחיזות.
  • 3:30 - 3:32
    לא היו סדקים או מדפונים לאחוז בהם,
  • 3:32 - 3:35
    רק גומחות קטנות על מקטע סלע
    כמעט אנכי.
  • 3:35 - 3:38
    היה עלי להפקיד את חיי
    בידי כוח החיכוך שבין נעלי
  • 3:38 - 3:39
    לסלע הגרניט החלק.
  • 3:39 - 3:41
    התקדמתי מעלה
    תוך העברת משקל זהירה
  • 3:41 - 3:44
    ודריכה על הגומחות הקטנות שבסלע.
  • 3:44 - 3:47
    אבל אז הגעתי לגומחה
    שהתקשתי להתחייב לדרוך עליה.
  • 3:47 - 3:49
    יומיים לפני כן,
    דרכתי עליה ללא היסוס,
  • 3:49 - 3:51
    אבל אז היה לי חבל כאבטחה.
  • 3:51 - 3:53
    עכשיו, הגומחה נראתה לי קטנה וחלקלקה מידי.
  • 3:53 - 3:56
    לא הייתי בטוח שרגלי תישאר על הגומחה
    ברגע שאעביר עלייה משקל.
  • 3:56 - 3:59
    שקלתי לדרוך על גומחה אחרת רחוקה יותר,
    שהייתה נראית גרועה לא פחות.
  • 3:59 - 4:01
    החלפתי רגליים וניסיתי גומחה אף יותר רחוקה.
  • 4:01 - 4:02
    שנראתה אף יותר גרועה.
  • 4:02 - 4:03
    התחלתי להיכנס לפאניקה.
  • 4:03 - 4:06
    יכולתי לשמוע אנשים צוחקים
    על הפיסגה מעלי.
  • 4:06 - 4:08
    רציתי להיות בכל מקום אחר
    ורק לא על המצוק.
  • 4:08 - 4:10
    מחשבותי התרוצצו לכל הכיוונים.
  • 4:10 - 4:12
    ידעתי מה עלי לעשות,
    אבל פחדתי לבצע.
  • 4:12 - 4:15
    כל מה שהיה עלי לעשות
    זה לדרוך ולהעמד על רגלי הימנית.
  • 4:15 - 4:18
    וכך, אחרי מה שהרגיש לי כנצח,
    השלמתי עם מה שעלי לעשות
  • 4:18 - 4:20
    ונעמדתי על רגלי הימנית,
  • 4:20 - 4:22
    והיא לא החליקה, ולא נפלתי אל מותי,
  • 4:22 - 4:24
    וצעד זה סימל את סוף מקטע הטיפוס הקשה.
  • 4:24 - 4:27
    ומשם טיפסתי במהרה לכיוון הפיסגה.
  • 4:27 - 4:29
    בדרך כלל כשמטפסים את ה״האלף דום״,
  • 4:29 - 4:31
    עושים זאת עם חבל, ואמצעי אבטחה אחרים,
  • 4:32 - 4:34
    ותיירים משתאים ומבקשים להצטלם איתך.
  • 4:34 - 4:37
    אבל כעת, הגחתי מעבר לקצה המצוק,
    ללא חולצה, מתנשף, עם שרירים מנופחים.
  • 4:37 - 4:39
    רעדתי מהתרגשות אבל לאף אחד לא הזיז.
  • 4:39 - 4:43
    (צחוק)
  • 4:45 - 4:48
    נראתי כמו מטייל שהלך לאיבוד
    והתקרב יותר מידי לקצה המצוק.
  • 4:48 - 4:53
    הוקפתי באנשים שדיברו בסלולרי
    ועשו פיקניק.
  • 4:53 - 4:54
    הרגשתי כמו בקניון.
  • 4:54 - 4:56
    (צחוק)
  • 4:56 - 5:00
    חלצתי את נעלי הטיפוס ההדוקות שלי
    והתחלתי לרדת למטה במסלול ההליכה,
  • 5:00 - 5:01
    ואז אנשים החלו לעצור אותי.
  • 5:01 - 5:03
    ״אתה יורד בלי נעליים? איזה קשוח״
  • 5:03 - 5:07
    (צחוק)
  • 5:10 - 5:12
    לא טרחתי להסביר,
  • 5:12 - 5:17
    אבל באותו לילה ביומן שלי תיעדתי כראוי
    את טיפוס ה״פרי סולו״ על ה״האלף דום״,
  • 5:17 - 5:20
    אבל הוספתי פרצוף זועף
    עם הערה ״טעון שיפור?״
  • 5:21 - 5:22
    הצלחתי בטיפוס ה״פרי סולו״
  • 5:22 - 5:25
    והצלחתי הוכתרה כפריצת דרך בתחום הטיפוס.
  • 5:25 - 5:27
    מאוחר יותר, חברים אף עשו על זה סרט.
  • 5:27 - 5:28
    אבל היתה בי תחושת אי סיפוק.
  • 5:28 - 5:30
    הייתי מאוכזב מרמת הביצוע שלי,
  • 5:30 - 5:33
    כי ידעתי שהתמזל מזלי.
  • 5:33 - 5:36
    לא רציתי להיות מטפס בר מזל.
    רציתי להיות מטפס גדול.
  • 5:36 - 5:39
    למעשה לקחתי שנה חופש מטיפוסי ״פרי סולו״,
  • 5:39 - 5:42
    כי ידעתי שאסור לי להפוך
    הסתמכות על מזל להרגל.
  • 5:42 - 5:44
    אבל אף שלא טיפסתי ״פרי סולו״,
  • 5:44 - 5:46
    התחלתי לחשוב על אל-קפיטן.
  • 5:46 - 5:49
    הוא תמיד היה בעומק מחשבותי
    כיהלום שבכתר בנוגע לטיפוס ״פרי סולו״.
  • 5:49 - 5:52
    זה המצוק המרשים ביותר בעולם.
  • 5:52 - 5:54
    במהלך שבע השנים הבאות
    כל שנה חשבתי לעצמי
  • 5:54 - 5:57
    ״זו השנה שבה אטפס ״פרי סולו״ את אל-קפיטן.״
  • 5:57 - 6:00
    ואז הייתי מגיע ליוסמיטי,
    מסתכל על המצוק וחושב,
  • 6:00 - 6:01
    ״אין שום סיכוי״.
  • 6:01 - 6:03
    (צחוק)
  • 6:03 - 6:06
    זה גדול מידי ומפחיד מידי.
  • 6:06 - 6:09
    אבל בסופו של דבר הבנתי
    שאני רוצה לבחון את עצמי כנגד האל-קפיטן.
  • 6:09 - 6:12
    זה מייצג עבורי מיומנות ושליטה חסרת עוררין.
  • 6:12 - 6:13
    אבל הפעם רציתי להרגיש אחרת.
  • 6:13 - 6:16
    לא רציתי שיתמזל מזלי ושאמלט בעור שיני.
  • 6:16 - 6:18
    הפעם רציתי לעשות זאת כמו שצריך.
  • 6:19 - 6:21
    מה שהופך את אל-קפיטן לכ״כ מאיים
  • 6:21 - 6:23
    הוא גודלו העצום.
  • 6:23 - 6:25
    לרוב המטפסים נדרשים 3 עד 5 ימים
  • 6:25 - 6:28
    על מנת לטפס מצוק גרניט אנכי
    באורך 915 מטרים.
  • 6:28 - 6:30
    הרעיון לצאת לטפס
    על קיר בגודל כזה
  • 6:30 - 6:33
    עם נעליים ושק מגנזיום בלבד
    נראה בלתי אפשרי.
  • 6:33 - 6:35
    915 מטרים של טיפוס
  • 6:35 - 6:37
    חובים בתוכם אלפי
    רצפי תנועות ידיים ורגליים,
  • 6:37 - 6:38
    שזה הרבה לזכור.
  • 6:38 - 6:41
    רבים מהצעדים הכרתי
    מכיוון שביצעתי אותם בעבר.
  • 6:41 - 6:44
    טיפסתי את אל-קפיטן עם חבל
    כ-50 פעמים בעשור האחרון.
  • 6:44 - 6:48
    תמונה זו מראה את הדרך המועדפת עלי
    לתרגול הצעדים.
  • 6:48 - 6:49
    אני על הפסגה,
  • 6:49 - 6:52
    עומד לגלוש במורד צלע המצוק
    עם מאות מטרים של חבל
  • 6:52 - 6:53
    כדי לבלות את היום בתרגול.
  • 6:53 - 6:56
    ברגע שמצאתי רצפי תנועות
    שיכולתי לסמוך עליהם ולחזור עליהם,
  • 6:56 - 6:57
    היה עלי לשנן אותם.
  • 6:57 - 7:00
    הייתי חייב לוודא
    שהם חרוטים בזכרוני כ״כ חזק
  • 7:00 - 7:02
    שאין סיכוי שאוכל לבצע טעות.
  • 7:02 - 7:05
    לא רציתי למצוא עצמי תוהה
    אם זו הדרך הנכונה
  • 7:05 - 7:07
    או האם אני משתמש באחיזות הכי טובות.
  • 7:07 - 7:08
    הייתי צריך להרגיש שאני פועל על אוטומט.
  • 7:08 - 7:10
    טיפוס עם חבל הוא בעיקר עניין של מאמץ פיזי.
  • 7:10 - 7:14
    פשוט צריך להיות חזק מספיק
    כדי להצליח לאחוז באחיזות ולהתקדם מעלה.
  • 7:14 - 7:16
    אבל טיפוס ״פרי סולו״
    הוא יותר עניין מנטלי.
  • 7:16 - 7:18
    המאמץ הפיזי הוא זהה.
  • 7:18 - 7:20
    הגוף עדיין מטפס את אותו מצוק,
  • 7:20 - 7:22
    אבל להישאר רגוע
    ולשמור על רמת ביצוע אופטימלית
  • 7:22 - 7:25
    כשיודעים שכל טעות
    עלולה להסתיים במוות
  • 7:25 - 7:27
    דורש סוג מסויים של דפוס חשיבה.
  • 7:27 - 7:29
    (צחוק)
  • 7:29 - 7:32
    זה לא היה אמור להצחיק,
    אבל זה אכן מצחיק.
  • 7:32 - 7:34
    (צחוק)
  • 7:34 - 7:37
    עבדתי על פיתוח דפוס חשיבה שכזה
    בעזרת ויזואליזציה,
  • 7:37 - 7:41
    במילים אחרות, פשוט דמיינתי את עצמי
    מטפס את המצוק בסגנון ״פרי סולו״.
  • 7:41 - 7:44
    בחלקו, זה היה על מנת לעזור לי לזכור
    את כל האחיזות,
  • 7:44 - 7:46
    אבל בעיקר זה היה
    כדי לדמיין את תחושת המרקם
  • 7:46 - 7:48
    של כל אחיזה בידי,
  • 7:48 - 7:51
    ולדמיין את תחושת רגלי הנמתחת
    ולוחצת על האחיזה במידה הנכונה.
  • 7:51 - 7:55
    דמיינתי את זה כמו כוריאוגרפיית ריקוד
    מאות מטרים מעל הקרקע.
  • 7:55 - 7:58
    הקטע הקשה ביותר במסלול
    קרוי בשם ״בעיית הבולדר״.
  • 7:58 - 8:00
    הוא מצוי כ-600 מטרים מעל הקרקע
  • 8:00 - 8:03
    וחובה בתוכו את הצעדים הפיזים
    הקשים ביותר בכל המסלול:
  • 8:03 - 8:06
    צעדים ארוכים בין אחיזות ידיים קשות
    ואחיזות רגליים קטנות וחלקלקות.
  • 8:07 - 8:09
    לזה אני מתכוון כשאני אומר
    אחיזות ידיים קשות:
  • 8:09 - 8:12
    מדפון הקטן יותר מעוביו של עיפרון
    ומופנה מטה
  • 8:12 - 8:14
    שדרש ממני הפעלת לחץ כלפי מעלה
    עם האגודל.
  • 8:14 - 8:16
    אבל אפילו זה, לא היה הקטע הכי קשה.
  • 8:16 - 8:18
    רצף הצעדים הקשים הסתיים עם בעיטת קראטה
  • 8:18 - 8:21
    של רגלי השמאלית לעבר קיר פינתי סמוך,
  • 8:21 - 8:24
    צעד שדורש רמה גבוהה של דיוק וגמישות,
  • 8:24 - 8:27
    כזו שגרמה לי לבצע תרגילי גמישות בכל ערב
  • 8:27 - 8:28
    במשך שנה שלמה
  • 8:28 - 8:31
    רק כדי לוודא
    שאוכל למתוח מספיק את רגלי.
  • 8:31 - 8:32
    תוך כדי תרגול הצעדים,
  • 8:32 - 8:35
    הויזואליזציה שלי פנתה לפן הרגשי
  • 8:35 - 8:36
    של טיפוס ״פרי סולו״ פוטנציאלי.
  • 8:36 - 8:39
    במילים אחרות, מה אם אגיע לצעד
    וזה יהיה מפחיד מידי?
  • 8:39 - 8:40
    מה אם אהיה עייף מידי?
  • 8:41 - 8:42
    מה אם לא אוכל לבצע את הבעיטה?
  • 8:42 - 8:46
    הייתי צריך לשקול כל אפשרות
    בעודי בטוח על הקרקע,
  • 8:46 - 8:49
    כך שכשיגיע הזמן ויהיה עלי
    לבצע את הצעדים בלי חבל,
  • 8:49 - 8:51
    לא יהיה מקום לספקות להגיח מבין מחשבותי.
  • 8:51 - 8:53
    ספקות מבשרות על הגעתו של הפחד,
  • 8:53 - 8:56
    וידעתי שלא אוכל לחוות שלמות
    אם אפחד.
  • 8:56 - 8:59
    הייתי צריך לדמיין ולשנן במידה כזו
    שאוכל לסלק כל ספק.
  • 8:59 - 9:02
    אבל מעבר לזה,
    היה עלי לדמיין איך ארגיש
  • 9:02 - 9:03
    אם זה לא יראה בר-ביצוע.
  • 9:03 - 9:06
    מה אם אחרי כ״כ הרבה שעות עבודה,
    אני אפחד לנסות?
  • 9:07 - 9:09
    מה אם אני מבזבז את זמני
  • 9:09 - 9:12
    ואף פעם לא אגיע למצב שבו
    אני מרגיש נינוח על מקטע כה תלול וחשוף?
  • 9:12 - 9:14
    לא היו תשובות קלות,
  • 9:14 - 9:17
    אבל אל-קפיטן היה חשוב לי מספיק
    כדי להשקיע בעבודה ולגלות את התשובה.
  • 9:17 - 9:20
    חלק מההכנות שלי היו יותר שגרתיות.
  • 9:20 - 9:22
    זוהי תמונה של חברי קונראד אנקר
  • 9:22 - 9:24
    מטפס את אל-קפיטן עם תיק גב ריק.
  • 9:25 - 9:26
    בילינו את היום בטיפוס
  • 9:26 - 9:28
    על מנת להגיע לסדק ספציפי באמצע המצוק
  • 9:28 - 9:30
    שבתוכו היו תפוסות מספר אבנים חופשיות
  • 9:30 - 9:33
    שהפכו את הקטע לקשה ומסוכן,
  • 9:33 - 9:35
    כי צעד לא מכוון יכול היה לשחרר
    אבן לתחתית המצוק
  • 9:35 - 9:37
    ולהרוג מטפס או מטייל עובר אורח.
  • 9:37 - 9:40
    אז הסרנו את האבנים בזהירות
    ושמנו אותן בתוך תיק הגב
  • 9:40 - 9:41
    ואז גלשנו למטה.
  • 9:41 - 9:44
    קחו רגע לדמיין,
    עד כמה זה מרגיש טפשי
  • 9:44 - 9:47
    לטפס 450 מטרים
    רק בכדי למלא תיק באבנים.
  • 9:47 - 9:49
    (צחוק)ֿ
  • 9:49 - 9:51
    זה אף פעם לא קל לסחוב
    תיק מלא אבנים.
  • 9:51 - 9:53
    זה קשה אף יותר לעשות זאת על צלע מצוק.
  • 9:53 - 9:56
    זה אולי הרגיש טפשי,
    אבל זה היה חייב להעשות.
  • 9:56 - 9:57
    הייתי צריך שהכל יהיה מושלם
  • 9:58 - 10:00
    אם עמדתי לטפס את המסלול בלי חבל.
  • 10:00 - 10:04
    אחרי שתי עונות של עבודה ממוקדת
    לשם טיפוס ״פרי סולו״ על האל-קפיטן,
  • 10:04 - 10:06
    סיימתי בסופו של דבר את כל ההכנות.
  • 10:06 - 10:08
    ידעתי כל אחיזת רגל ואחיזת יד במסלול כולו,
  • 10:08 - 10:10
    וידעתי בדיוק מה עלי לעשות.
  • 10:10 - 10:11
    במילים אחרות, הייתי מוכן.
  • 10:11 - 10:13
    הגיע הזמן
    לטיפוס ״פרי סולו״ של האל-קפיטן.
  • 10:14 - 10:16
    בשלושה ביוני 2017,
  • 10:16 - 10:19
    התעוררתי מוקדם, אכלתי את ארוחת הבוקר
    הרגילה שלי, גרנולה ופירות
  • 10:19 - 10:22
    והגעתי לתחתית המצוק לפני הזריחה.
  • 10:22 - 10:24
    הרגשתי בטוח בעצמי כשהבטתי מעלה אל המצוק.
  • 10:24 - 10:26
    הרגשתי עוד יותר טוב כשהתחלתי לטפס.
  • 10:27 - 10:29
    לאחר כ-150 מטרים
    הגעתי למקטע סלע חיובי
  • 10:29 - 10:32
    מאוד דומה לזה שגרם לי כ״כ הרבה בעיות
    על ״האלף דום״,
  • 10:32 - 10:33
    אלא שהפעם זה היה שונה.
  • 10:33 - 10:37
    כבר בחנתי כל רצף צעדים אפשרי,
    עשרות מטרים מימין ומשמאל.
  • 10:37 - 10:39
    ידעתי בדיוק מה עלי לעשות ואיך לעשות זאת.
  • 10:39 - 10:42
    לא היו לי ספקות,
    פשוט ביצעתי את רצף צעדי הטיפוס.
  • 10:42 - 10:46
    אפילו המקטעים הקשים עברו בקלות.
  • 10:46 - 10:47
    הוצאתי לפועל את תוכניתי בשלמות.
  • 10:49 - 10:51
    נחתי לרגע לפני ״בעיית הבולדר״
  • 10:51 - 10:54
    ואז טיפסתי אותה בדיוק כמו שתרגלתי
    כ״כ הרבה פעמים כשאני מאובטח עם חבל.
  • 10:54 - 10:57
    רגלי נמתחה לכיוון הקיר הפינתי ללא היסוס,
  • 10:58 - 10:59
    וידעתי שעשיתי זאת.
  • 11:01 - 11:03
    הטיפוס של ה״האלף דום״ היה מטרה חשובה
  • 11:03 - 11:04
    והשגתי אותה,
  • 11:04 - 11:06
    אבל לא השגתי את מה שרציתי באמת.
  • 11:06 - 11:08
    לא השגתי מומחיות ושליטה חסרת עוררין.
  • 11:08 - 11:11
    היססתי ופחדתי,
    וזו לא הייתה החוויה שרציתי.
  • 11:11 - 11:13
    אבל אל-קפיטן היה שונה.
  • 11:13 - 11:16
    עם עוד 180 מטרים עד לפיסגה,
    הרגשתי כאילו ההר מעניק לי סיבוב ניצחון.
  • 11:16 - 11:18
    טיפסתי בדיוק אופטימלי
  • 11:18 - 11:21
    ונהניתי מציוץ הציפורים
    החגות מעל המצוק.
  • 11:21 - 11:22
    זה הרגיש כמו בחגיגה.
  • 11:22 - 11:24
    ואז הגעתי לפסגה
  • 11:24 - 11:26
    אחרי 3 שעות ו-56 דקות של טיפוס מרהיב.
  • 11:26 - 11:30
    זה היה הטיפוס לו ייחלתי
    והרגשתי שהשגתי מומחיות ושליטה חסרת עוררין.
  • 11:30 - 11:30
    תודה לכם.
  • 11:30 - 11:34
    (מחיאות כפיים)
Title:
איך טיפסתי על מצוק אנכי בגובה 915 מטרים - בלי חבל
Speaker:
אלכס הונולד
Description:

דמיינו את עצמכם באמצע מצוק בגובה 915 מטרים - בלי חבל שימנע מכם ליפול לתחתיתו. עבור המטפס המקצועי אלכס הונולד, סצנה מעוררת חלחלה זו היוותה שיא של חלום בן עשר שנים. בהרצאה מסמרת שיער זו, הוא מספר כיצד טיפס על האל קפיטן שביוסמיטי, והשלים בכך את טיפוס ה״פרי סולו״ המסוכן ביותר בעולם.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
11:49

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.