כל מה שאתם צריכים לדעת על האבולה

הגיע הזמן שנדבר על האבולה

הנושא הזה הופיע בחדשות הרבה, ובצדק.

זוהי אחת המחלות הקטלניות ביותר שבהן נתקלה האנושות,

למעשה היא מדורגת במקום השני מכל המחלות הקטלניות

והיא תופסת אחיזה במערב אפריקה.

בנוסף, לראשונה שני אזרחים אמריקאיים שחלו,

הוטסו לארצם לקבלת טיפול.

אולם אל תמהרו לחסום את הדלתות והחלונות ולהיכנס להיסטריה,

כפי שקרה עם שפעת העופות ב-2006,

מכיוון שכבר פגשנו את האבולה בעבר

ואנחנו ממשיכים ללמוד עוד ועוד, עכשיו יותר מתמיד.

בעבר המחלה היתה ידועה בשם "קדחת דימומית אבולה",

לאחרונה מוכרת יותר בשם מחלת וירוס האבולה.

אך מה שהתקשורת מתייחסת אליו לאחרונה באופן פשטני

ולעיתים היסטרי, "אבולה"

הוא בעצם זן אחד מתוך לפחות חמישה זנים ידועים של וירוס האבולה.

מה שהתקשורת מתכוונת אליו הוא הזן הקטלני ביותר

הידוע בשם "וירוס אבולה זאיר"

או בקיצור Zebov,

שנקרא כך על שם המדינה באפריקה

שבה הוא זוהה לראשונה ב-1976, על גדות נהר האבולה.

הסיבה לכך שאנחנו שומעים על האבולה בחדשות היא כי השנה נדבקו במחלה יותר אנשים

מאשר בהתפרצויות קודמות, פרט להתפרצות הראשונה ב-1976.

עד כה, ביולי 2014, נדבקו באבולה 1,323 אנשים, ומהם 729 מתו מהמחלה.

הנגיף התפשט לכמה מהמרכזים הכי מאוכלסים באפריקה,

ובהם המדינות גינאה, ליבריה, סיירה לאון ואולי לבירת ניגריה לגוס.

אם כן, יש מגוון סיבות לכך שהנושא אקטואלי.

לפי ארגון הבריאות העולמי, שיעור התמותה הממוצע מ-Zebov הוא 83%,

אך בחלק מההתפרצויות של המחלה, יותר מ 90% מהנדבקים מתו ממנה.

אבולה היא סוג של קדחת דימומית,

מה שאומר שאחד התסמינים המובהקים ביותר של המחלה

הוא דימום כבד מאוד,

פנימי וגם חיצוני.

אולם בדרך כלל סיבת המוות היא אינה אובדן דם.

אחרי התסמינים הראשונים שמזכירים שפעת, כמו הקאות ושלשולים,

אבולה זאיר תוקפת את מערכת ההובלה כולה,

וגורמת לכשל של כלי דם, צניחה בלחץ הדם,

ובסופו של דבר לקריסה של כל איברי הגוף.

אך בואו לא נאבד את הראש בינתיים.

קודם כל, אבולה היא אמנם מחלה מדבקת,

אך אינה מועברת באותה קלות כמו שפעת למשל.

זוהי אינה מחלה שעוברת באוויר.

היא יכולה לעבור רק מחולים המציגים תסמינים של המחלה

באותו זמן, ואפילו אז, היא יכולה לעבור רק

במגע ישיר עם נוזלי גוף.

זה מסביר מדוע מרבית האנשים שנדבקים באבולה

הם עובדי בריאות שעובדים בתנאים קשים

או קרובי משפחה של חולים שמטפלים באהוביהם בבית

ומכינים את גופותיהם לקבורה.

גם אם תימצאו באותו מטוס או באותה מחלקה בבית חולים

יחד עם חולה אבולה, סביר להניח שלא תיחשפו לווירוס.

ניצוץ נוסף של תקווה טמון בעובדה

שיש אנשים שפיתחו חסינות טבעית לאבולה.

מחקר מ 2010 מצא שיותר מ 15% מתושבי

המדינה המערב אפריקאית גבן נושאים בדמם נוגדנים

לנגיף האבולה זאיר, אך על פי שאין שום תיעוד

להתפרצות שאירעה שם.

חוקרים סבורים שהאנשים האלה אלו נחשפו לנגיף

במשך עשרות שנים, כנראה על ידי פירות שזוהמו

בידי עטלפים, הנשאים המקוריים של המחלה,

אולם במקום לחלות האנשים האלה רק פיתחו הגנות טבעיות.

אנחנו לא בטוחים מדוע, אך כפי שאתם יכולים בוודאי לשער,

קיימת בימים אלה התעניינות מדעית רבה באזרחי גבון.

וכמובן - אין חיסון לאבולה,

אולם תרופות נסיוניות רבות מפותחות כל הזמן.

ייתכן שאתם זוכרים חדשות שחלקנו איתכם בשנה שעברה

על פריצת דרך שחלה בנושא.

ביולוגים בבוסטון מצאו שתאים שטופלו בתרכובות

שנקראות Indoline Alkaloids, הצליחו לחסום את היכולת

של הנגיף לשכפל את עצמו.

האלקלואידים האלה נמצאים בהרבה צמחים והם אלו

שמעניקים להם את היתרונות הרפואיים שלהם.

הבעיה העיקרית כאן היא שמדענים לא הצליחו עדיין לגלות איך הם פועלים,

או איך להפוך אותם לחיסון יעיל נגד אבולה.

אבל אפילו מעבר לסיכונים קצרי הטווח של ההתפרצות הנוכחית,

מוטב לראות את התמונה הכוללת.

אף שהמספרים שמגיעים אלינו ממערב אפריקה הם מפחידים וטראגיים,

הם מחווירים לעומת משברים אחרים של בריאות הציבור באזור זה.

בשבוע שעבר הזכרתי שהיקף התפוצה של HIV (נגיף האיידס) באפריקה של התת-סהרה

עומד עדיין על יותר מ-12 אחוז בחלק מהמדינות,

ויותר מ 1.2 מליון אנשים מתים מאיידס בכל שנה.

בינתיים יותר מ-600 אלף אנשים מתים בכל שנה ממלריה.

ככל שהמשברים הבריאותיים אלו יקבלו יותר תשומת לב, כן ייטב.

אז אולי התוצאה הכי חיובית מהמשבר הנוכחי

אינה דווקא טיפול יותר טוב לאבולה, אלא גם יותר כסף, מחקר,

וכוח מוח שיוקדשו לניצחון על האיומים האלה, ואפילו על איומים גדולים יותר

שקיימים במערב אפריקה ובאזורים אחרים בעולם.

תודה שצפיתם ב Scishow News.

אם אתם מעוניינים לקבל מאיתנו עדכונים מדעיים,

פשוט לכו ל youtube.com/scishow והירשמו.