Return to Video

זרעיה המפתיעים של מהפכת ה"ביג דאטה" בשירותי הבריאות

  • 0:01 - 0:03
    יש בדיחה ישנה על שוטר
    שמסייר במקוף שלו
  • 0:03 - 0:04
    באמצע הלילה,
  • 0:04 - 0:07
    ונתקל בבחור אחד מתחת לפנס רחוב,
  • 0:07 - 0:09
    שמסתכל על הקרקע
    ועובר מצד לצד,
  • 0:09 - 0:11
    והשוטר שואל אותו מה הוא עושה.
  • 0:11 - 0:13
    הבחור אומר שהוא מחפש
    את המפתחות שלו.
  • 0:13 - 0:16
    אז השוטר מתעכב על ידו
    ומחפש מסביב
  • 0:16 - 0:17
    והם מחלקים ביניהם את השטח ומחפשים
  • 0:17 - 0:20
    במשך 2-3 דקות, והמפתחות אינם.
  • 0:20 - 0:23
    השוטר שואל: "אתה בטוח?
    היי, חבר,
  • 0:23 - 0:25
    "אתה בטוח שאיבדת כאן
    את המפתחות?"
  • 0:25 - 0:27
    והבחור עונה, "לא,
    למעשה איבדתי אותם
  • 0:27 - 0:28
    "בקצה השני של הרחוב,
  • 0:28 - 0:34
    "אבל כאן התאורה טובה יותר."
  • 0:34 - 0:36
    יש רעיון מסוים
    שאנשים מדברים עליו בימינו
  • 0:36 - 0:38
    והוא קרוי "ביג דאטה",
    והם למעשה מדברים
  • 0:38 - 0:40
    על כל המידע שאנו מפיקים
  • 0:40 - 0:43
    מהאינטראקציות בינינו ועם האינטרנט,
  • 0:43 - 0:45
    החל מ"פייסבוק" ו"טוויטר",
  • 0:45 - 0:49
    וכלה בהורדות מוסיקה, סרטים,
    מדיה זורמת, כל הדברים האלה,
  • 0:49 - 0:51
    השידור החי של TED.
  • 0:51 - 0:54
    והחבר'ה שמדברים על המידע הגדול,
    מבחינתם,
  • 0:54 - 0:55
    הם אומרים שהבעיה הכי גדולה שלהם
  • 0:55 - 0:57
    היא שיש לנו יותר מדי מידע,
  • 0:57 - 1:01
    הבעיה הגדולה ביותר היא
    איך לארגן את כל המידע הזה.
  • 1:01 - 1:03
    מעבודתי בתחום הבריאות הגלובלית,
    האמינו לי,
  • 1:03 - 1:06
    שזו איננה הבעיה הכי גדולה שלנו.
  • 1:06 - 1:08
    כי מבחינתנו, למרות שהתאורה
  • 1:08 - 1:11
    באינטרנט טובה יותר,
  • 1:11 - 1:13
    הרי שהנתונים שיעזרו לנו
    לפתור את הבעיות
  • 1:13 - 1:17
    שאנו מנסים לפתור,
    בעצם לא קיימים באינטרנט.
  • 1:17 - 1:18
    למשל, איננו יודעים כמה אנשים
  • 1:18 - 1:21
    נפגעים כרגע מאסונות
  • 1:21 - 1:23
    או מסכסוכים.
  • 1:23 - 1:27
    איננו יודעים בפועל באילו מהמרפאות
  • 1:27 - 1:29
    בעולם המתפתח, באילו מהן
    יש תרופות
  • 1:29 - 1:31
    ובאילו אין.
  • 1:31 - 1:34
    אין לנו מושג מהי שרשרת האספקה
    שמגיעה לאותן מרפאות.
  • 1:34 - 1:37
    איננו יודעים --
    וזה באמת מדהים בעיני--
  • 1:37 - 1:40
    איננו יודעים כמה ילדים נולדו,
  • 1:40 - 1:43
    או כמה ילדים יש בבוליביה
  • 1:43 - 1:46
    או בבוצואנה או בבהוטן.
  • 1:46 - 1:48
    איננו יודעים כמה ילדים
    מתו בשבוע שעבר
  • 1:48 - 1:49
    בכל אחת מהארצות האלה.
  • 1:49 - 1:52
    איננו יודעים מה הצרכים
    של הזקנים, של חולי הנפש.
  • 1:52 - 1:56
    בכל אחת מהבעיות הקריטיות הללו
  • 1:56 - 1:59
    או התחומים הקריטיים הללו
    שבהם אנו רוצים לפתור בעיות,
  • 1:59 - 2:04
    אנו בעצם לא יודעים כלום.
  • 2:04 - 2:06
    וחלק מהסיבה מדוע איננו יודעים כלום
  • 2:06 - 2:09
    היא שמערכות טכנולוגיית המידע
  • 2:09 - 2:12
    בהן אנו משתמשים
    בבריאות העולמית כדי להשיג את הנתונים
  • 2:12 - 2:15
    על מנת לפתור בעיות אלה,
    הן מה שאתם רואים כאן.
  • 2:15 - 2:17
    זאת טכנולוגיה בת 5,000 שנה.
  • 2:17 - 2:18
    חלקכם ודאי השתמש בה פעם.
  • 2:18 - 2:21
    היא כבר די מיושנת,
    אך אנו עדיין משתמשים בה
  • 2:21 - 2:23
    עבור 99% מהדברים שלנו.
  • 2:23 - 2:27
    זהו טופס נייר,
    ומה שאתם רואים כאן
  • 2:27 - 2:30
    הוא טופס נייר בידיה
    של אחות ממשרד הבריאות
  • 2:30 - 2:34
    באינדונזיה, שמסתובבת באזור הכפרי שם,
  • 2:34 - 2:37
    ואני בטוח שזהו יום
    חם ולח ביותר,
  • 2:37 - 2:40
    והיא עתידה להתדפק על אלפי דלתות
  • 2:40 - 2:42
    במשך שבועות או חודשים,
  • 2:42 - 2:44
    לדפוק על דלתות ולומר, "סליחה,
  • 2:44 - 2:46
    "אנו רוצים לשאול אתכם
    כמה שאלות.
  • 2:46 - 2:50
    "יש לכם ילדים?
    האם ילדיכם קיבלו חיסונים?"
  • 2:50 - 2:52
    כי הדרך היחידה שבה
    אנו למעשה יכולים לדעת
  • 2:52 - 2:55
    כמה ילדים חוסנו באזורי הכפר
    של אינדונזיה,
  • 2:55 - 2:57
    כמה אחוזים חוסנו,
    למעשה איננה באמצעות
  • 2:57 - 3:00
    האינטרנט, אלא במעבר מדלת לדלת,
  • 3:00 - 3:03
    ולעתים - עשרות אלפי דלתות.
  • 3:03 - 3:06
    לפעמים נדרשים חודשים ואפילו שנים
  • 3:06 - 3:07
    כדי לעשות משהו כזה.
  • 3:07 - 3:09
    כדי להשלים מפקד אוכלוסין באינדונזיה
  • 3:09 - 3:11
    יידרשו ודאי שנתיים.
  • 3:11 - 3:14
    והבעיה בכל זה, היא כמובן,
  • 3:14 - 3:16
    עם כל טפסי הנייר האלה--
    ותאמינו לי
  • 3:16 - 3:18
    שיש לנו טפסי נייר לכל דבר
    שאפשר להעלות על הדעת.
  • 3:18 - 3:21
    יש לנו טפסי נייר של סקר חיסונים.
  • 3:21 - 3:24
    יש לנו טפסי נייר למעקב אחר אנשים
    שמגיעים למרפאות.
  • 3:24 - 3:27
    יש לנו טפסי נייר למעקב
    אחר אספקת תרופות,
  • 3:27 - 3:30
    אספקת דם, כל מיני טפסי נייר
  • 3:30 - 3:31
    לכל מיני שימושים,
  • 3:31 - 3:34
    ולכולם יש יעד משותף,
  • 3:34 - 3:36
    והידע המשותף נראה ככה.
  • 3:36 - 3:41
    אנו רואים כאן מטענית מלאה מידע.
  • 3:41 - 3:45
    כל זה הוא מידע
    מסקר חיסונים אחד ויחיד
  • 3:45 - 3:47
    במחוז אחד ויחיד במדינת זמביה
  • 3:47 - 3:49
    מלפני כמה שנים, שבו השתתפתי.
  • 3:49 - 3:52
    הדבר היחיד שניסו למצוא כאן
  • 3:52 - 3:55
    היא איזה אחוז מילדי זמביה מחוסנים,
  • 3:55 - 3:58
    ואלה הנתונים שנאספו ע"ג נייר
    במשך שבועות
  • 3:58 - 4:01
    ממחוז אחד ויחיד,
    שהוא שטח בגודל של מחוז
  • 4:01 - 4:03
    בארצות הברית.
  • 4:03 - 4:05
    אתם ודאי מתארים לעצמכם,
    שעבור כל מדינת זמביה,
  • 4:05 - 4:08
    המענה על שאלה יחידה זו
  • 4:08 - 4:10
    נראה משהו כזה.
  • 4:10 - 4:13
    מטענית ועוד מטענית
    ועוד מטענית
  • 4:13 - 4:16
    מלאות בערימות על גבי ערימות
    של נתונים.
  • 4:16 - 4:18
    ומה שמחמיר עוד יותר את המצב
  • 4:18 - 4:20
    הוא שזו רק ההתחלה,
  • 4:20 - 4:22
    כי מרגע שנאספו כל הנתונים האלה,
  • 4:22 - 4:23
    ברור שמישהו צריך--
  • 4:23 - 4:26
    שאיזה מסכן ייאלץ להקליד הכל
    לתוך מחשב.
  • 4:26 - 4:28
    כשלמדתי לתואר שני,
    הזדמן לי בפועל
  • 4:28 - 4:30
    להיות לפעמים המסכן הזה.
  • 4:30 - 4:33
    האמינו לי. לעתים קרובות
    לא ממש שמתי לב.
  • 4:33 - 4:35
    ודאי עשיתי המון שגיאות
    כשעבדתי בזה
  • 4:35 - 4:38
    שגיאות שאיש לא גילה.
    ככה נפגעת איכות הנתונים.
  • 4:38 - 4:41
    אך התקווה היא
    שלבסוף הנתונים מוקלדים למחשב,
  • 4:41 - 4:43
    ומישהו יכול להתחיל לנתח אותם,
  • 4:43 - 4:46
    ומרגע שיש להם ניתוח ודו"ח,
  • 4:46 - 4:49
    התקווה היא שאפשר לקחת
    את התוצאות של אוסף הנתונים הזה,
  • 4:49 - 4:51
    ולנצל אותן כדי לחסן ילדים
    טוב יותר.
  • 4:51 - 4:54
    כי אם יש משהו חמור יותר
  • 4:54 - 4:56
    בתחום העולמי של בריאות הציבור,
  • 4:56 - 4:59
    איניי יודע מה גרוע יותר מאשר
    להניח לילדים בעולם הזה
  • 4:59 - 5:02
    למות ממחלות שניתן למנוע
    בעזרת חיסונים,
  • 5:02 - 5:06
    מחלות שהחיסון עבורן
    עולה דולר אחד.
  • 5:06 - 5:09
    ומיליוני ילדים מתים מהמחלות האלה
    בכל שנה ושנה.
  • 5:09 - 5:12
    והעובדה היא ש"מיליונים"
    זו הערכה גסה
  • 5:12 - 5:15
    כי איננו יודעים באמת
    כמה ילדים מתים כך בכל שנה.
  • 5:15 - 5:18
    מה שהופך זאת
    לעוד יותר מתסכל
  • 5:18 - 5:21
    הוא ששלב הכנסת הנתונים,
    השלב שנהגתי לעשות בזמן לימודי,
  • 5:21 - 5:23
    עלול לעתים לארוך 6 חודשים.
  • 5:23 - 5:25
    לפעמים יידרשו שנתיים
    כדי להקליד את המידע הזה
  • 5:25 - 5:28
    לתוך מחשב, ולפעמים,
    לא לעתים רחוקות, בעצם,
  • 5:28 - 5:30
    זה בכלל לא יקרה.
  • 5:30 - 5:33
    נסו רגע לקלוט את העובדה הזו.
  • 5:33 - 5:35
    היו לכם צוותים של מאות אנשים.
  • 5:35 - 5:37
    הם יצאו לשטח כדי לענות
    על שאלה מסוימת.
  • 5:37 - 5:40
    סביר להניח שהוצאתם
    מאות אלפי דולרים
  • 5:40 - 5:44
    על דלק, צילום מסמכים
    והוצאות שוטפות,
  • 5:44 - 5:46
    ואז, משום-מה, המומנטום אובד
  • 5:46 - 5:47
    או שנגמר הכסף,
  • 5:47 - 5:50
    וכל זה היה לשווא
  • 5:50 - 5:53
    כי איש לא טרח בכלל
    להקליד את זה למחשב.
  • 5:53 - 5:56
    התהליך פשוט נעצר.
    זה קורה כל הזמן.
  • 5:56 - 5:59
    על זה אנו מבססים את החלטותינו
    בבריאות העולמית:
  • 5:59 - 6:04
    מיעוט נתונים, נתונים ישנים,
    העדר נתונים.
  • 6:04 - 6:06
    אז כבר ב-1995
    התחלתי לחשוב על דרכים
  • 6:06 - 6:08
    שבהן נוכל לשפר
    את התהליך הזה.
  • 6:08 - 6:11
    וברור ש-1995 היתה לפני זמן רב.
  • 6:11 - 6:14
    קצת מפחיד אותי לחשוב
    כמה זמן עבר מאז.
  • 6:14 - 6:16
    הסרט הכי מצליח באותה שנה
  • 6:16 - 6:17
    היה "מת לחיות 3".
  • 6:17 - 6:20
    כפי שאתם רואים, לברוס וויליס
    היה אז הרבה יותר שיער.
  • 6:20 - 6:22
    אני עבדתי במרכזי בקרת המחלות,
  • 6:22 - 6:25
    וגם לי היה אז
    הרבה יותר שיער.
  • 6:25 - 6:28
    אך מבחינתי, הדבר הכי משמעותי
    שראיתי ב-1995
  • 6:28 - 6:30
    היה זה.
  • 6:30 - 6:33
    קשה לנו לדמיין את זה,
    אבל ב-1995
  • 6:33 - 6:36
    זה היה השיא במכשירים הניידים.
  • 6:36 - 6:39
    נכון? לא ה"אייפון", לא ה"גלקסי",
  • 6:39 - 6:40
    אלא ה"פאלם פיילוט".
  • 6:40 - 6:44
    וכשראיתי לראשונה
    את ה"פאלם פיילוט", חשבתי,
  • 6:44 - 6:46
    מדוע שלא נשים את הטפסים
    ב"פאלם פיילוט" האלה
  • 6:46 - 6:49
    ונצא לשטח רק עם
    "פאלם פיילוט" אחד,
  • 6:49 - 6:52
    שיש לו קיבולת של עשרות אלפי
  • 6:52 - 6:54
    טפסי נייר?
    למה שלא ננסה את זה?
  • 6:54 - 6:57
    כי אם נוכל לעשות זאת,
    אם נוכל פשוט
  • 6:57 - 7:00
    לאסוף את הנתונים
    בצורה אלקטרונית, דיגיטלית,
  • 7:00 - 7:01
    ממש מההתחלה,
  • 7:01 - 7:04
    יהיה לנו קיצור דרך
    בכל התהליך הזה
  • 7:04 - 7:08
    של ההקלדה,
  • 7:08 - 7:10
    ונדלג על השלב שבו מישהו
    מקליד את זה למחשב.
  • 7:10 - 7:12
    נוכל לעבור ישר לשלב
    ניתוח הנתונים
  • 7:12 - 7:15
    ומשם ישר לשימוש בנתונים
    כדי להציל חיים בפועל.
  • 7:15 - 7:17
    וזה למעשה מה שהתחלתי לעשות.
  • 7:17 - 7:21
    בעבודתי במרכזי בקרת המחלות,
    התחלתי לנסוע לתכניות שונות
  • 7:21 - 7:25
    ברחבי העולם, ולהכשיר אותם
    בשימוש ב"פאלם פיילוט"
  • 7:25 - 7:27
    לצורך איסוף נתונים, במקום בנייר.
  • 7:27 - 7:29
    וזה עבד נהדר.
  • 7:29 - 7:32
    זה עבד בדיוק
    כפי שאפשר היה לחזות.
  • 7:32 - 7:34
    ממש לא להאמין:
    איסוף נתונים דיגיטלי
  • 7:34 - 7:36
    הוא יעיל בהרבה מאשר
    איסופם על גבי נייר.
  • 7:36 - 7:39
    כשעסקתי בזה,
    השותפה העסקית שלי, רוז,
  • 7:39 - 7:42
    שנמצאת כאן עם בעלה, מתיו,
  • 7:42 - 7:45
    רוז יצאה לשטח ועשתה אותו דבר
    עבור הצלב האדום האמריקאי.
  • 7:45 - 7:47
    הבעיה היתה,
    אחרי כמה שנים כאלה,
  • 7:47 - 7:50
    הבנתי שעשיתי--
    ביקרתי, אולי,
  • 7:50 - 7:52
    בשש או שבע תכניות,
    וחשבתי לי,
  • 7:52 - 7:55
    אם אמשיך בקצב הזה,
  • 7:55 - 7:56
    במשך כל הקריירה שלי,
    אצליח להגיע
  • 7:56 - 7:59
    אולי ל-20 או 30 תכניות.
  • 7:59 - 8:02
    אבל הבעיה היא
    ש-20 או 30 תכניות,
  • 8:02 - 8:05
    להכשיר אנשים ב-20 או 30 תכניות
    בשימוש בטכנולוגיה הזו,
  • 8:05 - 8:07
    זה טיפה בים.
  • 8:07 - 8:11
    הביקוש לזה, הצורך בנתונים
    כדי להפעיל תכניות טובות יותר,
  • 8:11 - 8:14
    רק בתחום הבריאות,
    בלי להתייחס לכל יתר התחומים
  • 8:14 - 8:16
    בארצות המתפתחות, הוא כביר.
  • 8:16 - 8:20
    יש מיליונים רבים של תכניות,
  • 8:20 - 8:22
    מיליוני מרפאות שצריכות
    לנהל מעקב אחרי תרופות,
  • 8:22 - 8:24
    מיליוני תכניות חיסון.
  • 8:24 - 8:26
    יש בתי-ספר שצריכים לעקוב
    אחר הנוכחות.
  • 8:26 - 8:28
    יש כל מיני דברים
  • 8:28 - 8:30
    שעלינו להשיג עבורם נתונים.
  • 8:30 - 8:34
    ואני הבנתי שאם אמשיך לפעול
    באותה הדרך,
  • 8:34 - 8:38
    לא אצליח לשנות כמעט כלום
  • 8:38 - 8:39
    עד סוף הקריירה שלי.
  • 8:39 - 8:42
    אז התחלתי לשבור את הראש
  • 8:42 - 8:43
    בנסיון לחשוב
  • 8:43 - 8:44
    על התהליך של מה
    שאני עושה,
  • 8:44 - 8:47
    איך אני מכשיר אנשים,
    ומהם צווארי הבקבוק
  • 8:47 - 8:50
    ומהם המכשולים שמפריעים
    לבצע זאת מהר יותר
  • 8:50 - 8:51
    וביעילות רבה יותר?
  • 8:51 - 8:55
    ולצערי, אחרי שחשבתי על זה
    במשך זמן-מה,
  • 8:55 - 8:58
    הבנתי--
    זיהיתי את המכשול העיקרי.
  • 8:58 - 9:00
    והמכשול העיקרי, כך התברר,
  • 9:00 - 9:02
    וזו תובנה עגומה,
  • 9:02 - 9:04
    המכשול העיקרי היה אני.
  • 9:04 - 9:06
    מה כוונתי בכך?
  • 9:06 - 9:09
    פיתחתי תהליך שבאמצעותו
  • 9:09 - 9:14
    הייתי מרכז היקום
    מבחינת הטכנולוגיה הזו.
  • 9:14 - 9:17
    אם רציתם להשתמש בטכנולוגיה הזו
    הייתם צריכים ליצור איתי קשר.
  • 9:17 - 9:19
    כלומר, היה עליכם לדעת על קיומי,
  • 9:19 - 9:20
    ואז למצוא את הכסף
    כדי לשלם לי
  • 9:20 - 9:22
    כדי שאטוס לארצכם
  • 9:22 - 9:24
    וכדי לשלם על המלון שלי
  • 9:24 - 9:26
    ואת ההוצאות והשכר היומיים שלי.
  • 9:26 - 9:29
    אנו מדברים על 10, 20,
    30 אלף דולר
  • 9:29 - 9:32
    וזה אם היה לי זמן עבורכם
    או השתלבתם בלו"ז שלי,
  • 9:32 - 9:34
    ואם לא יצאתי לחופשה.
  • 9:34 - 9:37
    הנקודה היא שכל דבר,
    כל מערכת שתלויה
  • 9:37 - 9:40
    באדם אחד ויחיד,
    או ב-2, 3, 4 או 5 בני-אדם,
  • 9:40 - 9:41
    פשוט לא תצליח
    להיות מותאמת למטרתה.
  • 9:41 - 9:43
    וזאת בעיה שעלינו לסגל לפיה
  • 9:43 - 9:46
    את הטכנולוגיה הזו,
    ולעשות זאת עכשיו.
  • 9:46 - 9:48
    אז התחלתי לחשוב על דרכים
    שבהם אוכל, בעצם,
  • 9:48 - 9:51
    להוציא את עצמי מהתמונה.
  • 9:51 - 9:55
    ואני חושב
  • 9:55 - 9:57
    איך אוכל להוציא
    את עצמי מהתמונה
  • 9:57 - 9:59
    כבר מזה זמן-מה.
  • 9:59 - 10:01
    לפי ההכשרה שלי, האופן בו
  • 10:01 - 10:04
    מפיצים טכנולוגיה
    במסגרת פיתוח בינלאומי
  • 10:04 - 10:06
    מתבסס תמיד על ייעוץ.
  • 10:06 - 10:09
    תמיד מדובר בחבר'ה די דומים לי
  • 10:09 - 10:11
    שמגיעים במטוסים מארצות
    די דומות לזו
  • 10:11 - 10:15
    לארצות אחרות עם אנשים
    בעלי עור כהה יותר.
  • 10:15 - 10:17
    הם נוסעים לשם, מוציאים כספים
    על כרטיסי טיסה,
  • 10:17 - 10:21
    משקיעים זמן,
    משלמים על הוצאות שוטפות,
  • 10:21 - 10:23
    מוציאים כסף על מלון
    ועל כל יתר הדברים.
  • 10:23 - 10:24
    ולמיטב ידיעתי אז,
    זו הדרך היחידה
  • 10:24 - 10:28
    בה מפיצים טכנולוגיה,
    ולא הצלחתי למצוא דרך שונה.
  • 10:28 - 10:30
    אבל אז קרה נס,
  • 10:30 - 10:33
    למען הקיצור אקרא לו "הוטמייל".
  • 10:33 - 10:35
    אולי אתם לא חושבים
    ש"הוטמייל" הוא נס,
  • 10:35 - 10:38
    אבל מבחינתי הוא היה כזה,
    כי שמתי לב,
  • 10:38 - 10:41
    בדיוק כשנאבקתי בבעיה הזו,
  • 10:41 - 10:44
    עבדתי אז בעיקר באפריקה
    של תת-הסהרה.
  • 10:44 - 10:47
    שמתי לב שכל עובד בריאות
    באפריקה של תת-הסהרה
  • 10:47 - 10:51
    שאיתו עבדתי,
    החזיק בחשבון "הוטמייל".
  • 10:51 - 10:53
    ופתאום חשבתי,
  • 10:53 - 10:56
    רק רגע. הרי ברור לי
    שהחבר'ה מ"הוטמייל"
  • 10:56 - 10:58
    לא טסו אל משרד הבריאות של קניה
  • 10:58 - 11:01
    כדי להכשיר אנשים בשימוש ב"הוטמייל".
  • 11:01 - 11:04
    אז החבר'ה האלה מפיצים טכנולוגיה.
  • 11:04 - 11:06
    הם מפיצים יכולת שימוש בתוכנות
  • 11:06 - 11:08
    בלי לטוס סביב העולם.
  • 11:08 - 11:09
    הייתי צריך לחשוב על זה
    עוד קצת.
  • 11:09 - 11:11
    בזמן שחשבתי על זה,
    אנשים התחילו להשתמש
  • 11:11 - 11:15
    בעוד יותר דברים כאלה,
    ממש כמונו.
  • 11:15 - 11:16
    הם התחילו להשתמש
    ב"לינקד-אין" וב"פליקר"
  • 11:16 - 11:19
    וב"ג'ימייל" ובמפות "גוגל",
    כל הדברים האלה.
  • 11:19 - 11:21
    כמובן, כל הדברים האלה הם
    מבוססי-ענן
  • 11:21 - 11:23
    והם לא דורשים שום הכשרה
  • 11:23 - 11:25
    ושום מתכנתים
  • 11:25 - 11:27
    ולא יועצים, כי
  • 11:27 - 11:29
    המודל העסקי של העסקים האלה
  • 11:29 - 11:32
    מחייב שהדברים יהיו פשוטים עד כדי כך
    שנוכל להשתמש בו בעצמנו
  • 11:32 - 11:33
    עם מעט הכשרה או בכלל בלעדיה.
  • 11:33 - 11:36
    צריך רק לשמוע על זה
    ואז הולכים אל האתר.
  • 11:36 - 11:40
    אז חשבתי לעצמי,
    מה אם נבנה תוכנה
  • 11:40 - 11:42
    שתעשה את מה שאני מייעץ בו?
  • 11:42 - 11:44
    מה אם במקום להכשיר אנשים
  • 11:44 - 11:47
    להכניס טפסים למכשירים ניידים,
  • 11:47 - 11:49
    ניצור תוכנה שתאפשר להם
    לעשות זאת בעצמם
  • 11:49 - 11:51
    ללא הכשרה
    או בלי המעורבות שלי?
  • 11:51 - 11:53
    וזה בדיוק מה שעשינו.
  • 11:53 - 11:56
    יצרנו תוכנה בשם "מאגפי",
  • 11:56 - 11:58
    שהיה לה מחולל טפסים מקוון.
  • 11:58 - 11:59
    לאיש לא היה צורך לדבר איתי.
  • 11:59 - 12:02
    אנשים פשוט שמעו על זה
    ונכנסו לאתר.
  • 12:02 - 12:05
    אפשר ליצור טפסים,
    ומרגע שיוצרים את הטפסים,
  • 12:05 - 12:07
    דוחפים אותם לטלפונים ניידים נפוצים
    מכל הסוגים.
  • 12:07 - 12:10
    היום, כמובן, כבר עברנו
    את שלב ה"פאלם פיילוט"
  • 12:10 - 12:11
    והגענו לטלפונים ניידים.
  • 12:11 - 12:12
    וזה לא חייב להיות טלפון חכם.
  • 12:12 - 12:15
    זה יכול להיות טלפון פשוט,
    כמו זה מימין,
  • 12:15 - 12:16
    טלפון מבוסס "סימביאן",
    מהסוג הבסיסי
  • 12:16 - 12:19
    שנפוץ מאד בארצות מתפתחות.
  • 12:19 - 12:23
    ומה שגדול בזה,
    שזה בדיוק כמו "הוטמייל".
  • 12:23 - 12:25
    זה מבוסס ענן,
    וזה לא דורש שום הכשרה,
  • 12:25 - 12:27
    תכנות, יועצים.
  • 12:27 - 12:29
    ובנוסף, יש עוד כמה יתרונות.
  • 12:29 - 12:31
    ואנו ידענו,
    כשבנינו את המערכת,
  • 12:31 - 12:33
    שכל הטעם בה,
    בדיוק כמו עם ה"פאלם פיילוט",
  • 12:33 - 12:36
    שתצטרכו, שתוכלו
  • 12:36 - 12:39
    לאסוף את הנתונים, להעלותם מיד
    ולקבל את מערך הנתונים שלכם.
  • 12:39 - 12:41
    אך מה שגילינו, כמובן,
    היות שזה ממילא ממוחשב,
  • 12:41 - 12:45
    שאנו יכולים להעביר מפות, ניתוחים
    וגרפים מיידיים.
  • 12:45 - 12:47
    אנו יכולים לקחת תהליך שארך שנתיים
  • 12:47 - 12:50
    ולדחוס אותו לפרק-זמן
    של חמש דקות.
  • 12:50 - 12:52
    שיפור לא-ייאמן ביעילות.
  • 12:52 - 12:57
    מיחשוב ענן, בלי הכשרה,
    בלי יועצים, וגם בלעדי.
  • 12:57 - 13:00
    וסיפרתי לכם קודם
    שבשנים הראשונות
  • 13:00 - 13:01
    כשניסיתי לעשות את זה
    בשיטה המיושנת,
  • 13:01 - 13:03
    לצאת לכל ארץ וארץ,
  • 13:03 - 13:06
    הצלחנו להגיע... לא יודע,
  • 13:06 - 13:08
    הכשרנו אולי 1,000 איש.
  • 13:08 - 13:10
    מה קרה אחרי שעשינו את זה?
  • 13:10 - 13:12
    ב-3 השנים הבאות,
    היו לנו 14,000 איש
  • 13:12 - 13:15
    שמצאו את האתר, נרשמו,
    והחלו להשתמש בו לאיסוף נתונים,
  • 13:15 - 13:17
    נתונים למענה במצבי אסון,
  • 13:17 - 13:22
    מגדלי חזירים קנדיים שניהלו מעקב
    אחרי מחלות ועדרים של חזירים,
  • 13:22 - 13:24
    אנשים שניהלו מעקב אחרי
    משלוחי תרופות.
  • 13:24 - 13:26
    אחת הדוגמאות האהובות עלי
  • 13:26 - 13:28
    היא ועדת ההצלה הבינלאומית,
  • 13:28 - 13:31
    יש להם תכנית שבה מיילדות
    משכילות למחצה
  • 13:31 - 13:33
    שמשתמשות בטלפונים ניידים
    שעולים 10 דולר
  • 13:33 - 13:35
    שולחות מסרון, בעזרת התוכנה שלנו,
  • 13:35 - 13:38
    אחת לשבוע, עם מספר הלידות
  • 13:38 - 13:40
    ומספר המיתות,
    וזה נותן לוועדת ההצלה
  • 13:40 - 13:43
    משהו שלא היה מעולם
    לאיש בתחום הבריאות העולמית:
  • 13:43 - 13:46
    מערכת של כמעט זמן-אמת
    לספירת תינוקות,
  • 13:46 - 13:48
    שיודעת כמה תינוקות נולדים,
  • 13:48 - 13:49
    שיודעת כמה ילדים יש
  • 13:49 - 13:52
    בסיירה לאונה, שהיא הארץ
    שבה זה פועל,
  • 13:52 - 13:55
    ויודעת כמה תינוקות מתים.
  • 13:55 - 13:57
    "רופאים למען זכויות האדם"--
  • 13:57 - 13:59
    כאן אני חורג מעט מתחום הבריאות--
  • 13:59 - 14:02
    הם אוספים נתונים...
    עקרונית, הם מכשירים אנשים
  • 14:02 - 14:06
    לבצע בדיקות אונס בקונגו,
    היכן שמדובר במגיפה,
  • 14:06 - 14:07
    מגיפה נוראה,
  • 14:07 - 14:10
    והם משתמשים בתוכנה שלנו
    כדי לתעד
  • 14:10 - 14:13
    את העדויות שהם מוצאים,
    כולל צילומים,
  • 14:13 - 14:17
    כדי שיוכלו להעמיד
    את הפושעים למשפט.
  • 14:17 - 14:20
    "קמפד", ארגון צדקה נוסף
    שבסיסו בבריטניה,
  • 14:20 - 14:24
    "קמפד" משלמת למשפחות של נערות
    כדי שימשיכו ללמוד.
  • 14:24 - 14:26
    הם מבינים שזו ההתערבות
    המשמעותית ביותר
  • 14:26 - 14:29
    שהם יכולים לספק.
    הם נהגו לעקוב אחר ההתפלגות,
  • 14:29 - 14:31
    הנוכחות, הציונים,
    על גבי נייר.
  • 14:31 - 14:33
    הזמן שעבר מאז שהמורה
  • 14:33 - 14:35
    כתב את הציונים
    או רשם את הנוכחות
  • 14:35 - 14:37
    ועד שזה הגיע לדו"ח
    היה כשנתיים-שלוש.
  • 14:37 - 14:39
    היום זה בזמן אמת,
    מפני שזו מערכת
  • 14:39 - 14:42
    כל כך זולה ומבוססת-ענן,
    והיא עולה,
  • 14:42 - 14:46
    לכל חמש הארצות ש"קמפד"
    מפעילה אותה בהן
  • 14:46 - 14:48
    עם עשרות אלפי בנות,
  • 14:48 - 14:51
    המחיר כולו הוא 10,000 דולר בשנה.
  • 14:51 - 14:53
    זה פחות ממה שהייתי מקבל
  • 14:53 - 14:58
    רק בשביל לנסוע לשבועיים
    כדי לספק ייעוץ.
  • 14:58 - 15:00
    כבר אמרתי לכם קודם,
  • 15:00 - 15:02
    שכשעשינו את זה
    בשיטה המיושנת, הבנתי,
  • 15:02 - 15:05
    שכל העבודה שלנו
    היא בסופו של דבר טיפה בים--
  • 15:05 - 15:07
    10, 20, 30 תכניות שונות.
  • 15:07 - 15:10
    עברנו אמנם כברת דרך,
    אבל אני מכיר בכך
  • 15:10 - 15:12
    שגם עכשיו,
    עם כל העבודה שעשינו,
  • 15:12 - 15:14
    ועם 14,000 האנשים שמשתמשים בזה,
  • 15:14 - 15:17
    זו עדיין טיפה בים.
    אבל משהו השתנה.
  • 15:17 - 15:18
    ואני חושב שזה ברור.
  • 15:18 - 15:21
    מה ששונה עכשיו הוא,
  • 15:21 - 15:24
    שבמקום תכנית שבה אנו
    מסתגלים באיטיות כזו,
  • 15:24 - 15:27
    שלעולם לא נוכל
    להגיע לכל האנשים שזקוקים לנו,
  • 15:27 - 15:31
    ביטלנו את התלות של האנשים
    בכך שנגיע אליהם.
  • 15:31 - 15:34
    יצרנו כלי שמאפשר לתכניות
  • 15:34 - 15:37
    לדאוג שילדים יישארו בביה"ס,
    לעקוב אחר מספר התינוקות
  • 15:37 - 15:40
    שנולדים, ומספר התינוקות שמתים,
  • 15:40 - 15:44
    ללכוד פושעים ולהרשיע אותם בהצלחה,
  • 15:44 - 15:46
    לעשות את כל הדברים
    שמאפשרים ללמוד יותר
  • 15:46 - 15:51
    על מה שקורה, להבין יותר,
    לראות יותר,
  • 15:51 - 15:55
    ולהציל חיים ולשפר חיים.
  • 15:55 - 15:57
    תודה לכם.
  • 15:57 - 16:01
    [מחיאות כפיים]
Title:
זרעיה המפתיעים של מהפכת ה"ביג דאטה" בשירותי הבריאות
Speaker:
ג'ואל סלאניקיו
Description:

איסוף נתוני בריאות עולמיים היה תחום מדעי לוקה בחסר: העובדים שוטטו בכפרים, התדפקו על דלתות, שאלו שאלות ורשמו את התשובות על טפסי נייר, ואז הכניסו את הנתונים למחשב - ועל סמך נתונים מלאי-פערים אלה, מדינות נהגו לקבל החלטות חשובות. "חנון המידע" ג'ואל סלאניקיו משוחח על השינוי הגורף שחל בתחום איסוף הנתונים הבריאותיים בעשור האחרון, החל מן ה"פאלם פיילוט" ו"הוטמייל", ועד המעבר למיחשוב הענן של ימינו. (צולם ב-TEDxאוסטין)
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
16:18

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.