דת או ישוע

ברוכים הבאים לשיעור השני שלנו

היום אני הולך לדבר על 'דת'
לעומת מה שישוע עשה.

הרבה ממה שאנחנו עדיין עושים היום

בקהילות שלנו, קשורים יותר לדת

מאשר ללימוד של ישוע.

שבוע אחרי שבוע, משיחיים
מתלבשים לכבוד מקום קדוש,

למקום דתי, לצורך פעילויות דתיות.
ואתה גם רואה את זה בדתות אחרות,

אנשים מתלבשים והולכים
למקום מיוחד לצורך פעילות דתית.

אך ישוע לא בא עם כל זה.
הוא בא על מנת לבנות גוף חדש - אתה ואני.

אנחנו, השייכים לישוע,
המקדש שלו.

אנחנו מלאים ברוח הקודש,
אנחנו הכוהנים.

אנחנו משוחים על ידו והוא רוצה
להיות חלק מחיי היומיום שלנו.

ואתה תראה את זה בשיעור הזה

ואני מאמין, שהשיעור הזה
הולך לעזור לך להשתחרר

ולהתחיל את החיים שאנחנו קוראים
עליהם בספר מעשי השליחים. ברכות!

שוב שלום לכם, טוב להיות עמכם,
זהו השיעור השני

בבית הספר לחלוצים באינטרנט.

אני ממש מצפה להיות עמכם שוב.

בפעם הקודמת לקחתי אתכם דרך ההיסטוריה
של הכנסייה, כפי שאתם יכולים לראות מאחריי.

וקיבלתי תגובות ממש טובות על כך.

הרבה אנשים התקשרו איתי ואמרו

שזה היה מַהְפֵּכָנִי עבורם,

איכשהו, זה אישרר דברים,
שהיו להם על הלב.

אך לא היה קל עבורם לראות
את הדברים השגויים,

אך רוח הקודש עזרה להם.

ובמשך השיעור הקודם זה היה להם כמו:
"וואו, עכשיו אני מבין!"

ותגובות כאלה אני גם מקבל מאנשים
שקראו את הספר שלי "הרפורמציה האחרונה"

כי כאשר אנשים קוראים את הספר שלי
(או מקשיבים ללימוד שלי)

רבים מגיבים ב-
"וואו, זה מה שיש על הלב שלי"

"שאלתי את אותם השאלות שוב ושוב"

"במשך הרבה שנים תהיתי .."

"ועכשיו פתאום אני מבין."
זאת התגובה. למה?

כי זה אלוהים בעצמו, שבונה כאן.
ישוע בונה את הקהילה שלו.

ישוע כרגע כבר פועל בחייהם של
כל כך הרבה אנשים בכל העולם.

אני מאמין שאנחנו עומדים
לפני הרפורמציה האחרונה.

בקרוב נראה איך שזה מתפרץ בכל העולם

כי אלוהים פעל במשך כל ההיסטוריה,

כפי שאמרתי בפעם הקודמת
והוא ממשיך לפעול גם היום.

ואם אתה רוצה איכשהו לעזור,
אז תפיץ את זה הלאה.

שאחרים יישמעו, דבר עם אנשים
על השיעורים לחלוצים.

הנח להרבה אנשים להצטרף
ואז נראה שזה קורה עכשיו.

ונראה שאנשים יתחילו מחדש להיות להוטים,
ויחיו את החיים, שאנחנו קוראים עליהם

בכתובים. הרבה אנשים גוועים בתוך
הקופסאות,

בתוך הקהילות.

שאלו אותי, "טורבן למה אתה עושה את זה?
למה אתה רוצה רפורמציה של הכנסייה?"

אני רוצה את זה כי ישוע רוצה את זה,
כי זה בליבו של ישוע,

ואני גם רוצה את זה כי ישוע
קרא אותנו לעשות תלמידים.

אני רואה שהמערכת, הדרך בה אנחנו
פועלים היום, איננה יעילה בעשיית תלמידים.

אנשים יושבים בקהילות במשך הרבה שנים,
אך עדיין לא יודעים איך לשרת את אלוהים.

הם לא יודעים איך לרפא את החולים,
לגרש שדים, או להוביל אנשים אל המשיח.

הרבה לא יודעים איך לשרת בתוך הקופסא.

הם פשוט יושבים וצופים באנשים אחרים
שעושים את זה.

הם לאט לאט גוועים מבחינה רוחנית, כי כל
אחד נקרא לשרת את אלוהים, כל אחד נקרא

לשליחות מטעם אלוהים. אם רק נשב ונקשיב
ולא נעשה דבר, אז אנחנו מאבדים לאט לאט

את החיים שבתוכנו. אנחנו זקוקים לרפורמציה
כי הרבה אנשים היו פעם להוטים עבור אלוהים.

אבל עכשיו הם גוועים מבחינה
רוחנית והרבה כבר מתו ונפלו.

אנחנו מדברים על 'לא ליפול',

אך ליפול ,

זה לא 'לעזוב את הקהילה',
ליפול, זה לעזוב את האהבה הראשונה

אתה יכול להמשיך בקהילה,
אתה יכול להמשיך להרים את ידיך,

אתה יכול להמשיך לעשות את הדברים, שעשית
הרבה שנים. אך אם האהבה לאלוהים נעלמה,

האהבה לתפילה, האהבה לדבר אלוהים

אם זה נעלם, אז נפלת.

אני עושה את השיעור הזה, כי
אנחנו רואים כל כך הרבה שנפלו איכשהו.

הם הולכים לקהילה, אך גוועו מבחינה רוחנית.

אך אם נתחיל

לפעול איתם ולאמן אותם,

הלהט יבוא שוב.
ממש לפני השיעור הזה,

התכתבתי עם מישהו בפייסבוק,
מישהו מדנמרק.

לא פגשתי אותו באופן אישי,

אבל אימנתי מישהו ברחוב,

ואף הוא אימן מישהו, שאחר כך אימן אותו.

הייתי בקשר איתו כי החיים שלו השתנו לגמרי!
הסיפור שלו, הוא היה יושב

בקהילה במשך הרבה שנים,
הוא ביקר בקהילה

פעמיים בשבוע. הוא קרא את כל
הכתובים אולי פעמיים בשנה ואז פתאום

רפורמציה החלה בתוכו. פתאום
הוא הבין שהוא יכול

לעשות משהו!
הוא יצא אל הרחוב,הוא למד

לרפא את החולים וזה שינה משהו בתוכו.
עכשיו החיים שלו השתנו מקצה לקצה.

הוא רואה ניסים בכל יום.
ולא רק ניסים ברחוב,

זה שינה את החיים שלו עם אלוהים.
הוא כתב לי, שבמשך הרבה שנים

הוא בכה רק כמה פעמים,
כי הוא לא היה מסוגל לבכות.

רק כשיאמא שלו נפטרה או מישהו
אחר במשפחה נפטר, הוא בכה.

אבל שבועיים אחרי שהוא
התחיל, הוא בכה כל הזמן.

והוא בוכה בזמן שהוא קורא את הכתובים.
הוא קורא עכשיו את הכתובים בכל יום.

הוא מתפלל כל הזמן והוא בוכה.
האנשים סביבו בהלם,

והוא מספר את העדות שלו בקהילה

והוא הולך לצאת עם אנשים אחרים לרחוב
היום ומחר.

הוא הולך לקחת את הרועה יחד איתו לרחוב.

איכשהו מה שקרה לו משנה את כל הקהילה.

כי פתאום הלהט נכנס לתוך הקהילה,

והאנשים ראו, שהם יכולים לעשות משהו.

הם ראו שהם לא צריכים להמתין, כבר יש לנו,
אנחנו רק צריכים לצאת החוצה

זאת העדות שלו. אבל הבחור שאימן אותו,
שאוּמן על ידי חברה

העדות שלה דומה.

גם היא הלכה לקהילה במשך שנים רבות,
אך זה היה מוות מבחינה רוחנית, ללא חיים

אך פתאום היא יצאה, היא אוּמנה
וראתה שישוע פועל עימה.

מאז החודש שעבר, היא הובילה אנשים אל המשיח,
היא הטבילה אנשים לקבלת רוח הקודש,

היא הטבילה אנשים במים,
והחיים שלך השתנו מקצה לקצה.

ומה שאני רואה כאן הוא
ששניהם אומרים לי דברים זהים.

האנשים סביבם, אומרים להם,
"מה קרה איתך? תגיד לי מה קורה איתך?"

ואלה אינם אנשים מאמינים, שנושעו

אלה אינם אנשים עם רקע משיחי,
ששואלים, "מה קרה לך?"

אלה הם משיחיים ששואלים,

שישבו בקהילה במשך הרבה שנים

החברים שלהם בקהילה שואלים,
"מה קורה? אני רוצה את זה."

ופתאום הם רואים שהם
נפלו הרחק מן האהבה הראשונה שלהם.

כי כעת בא האור והחושך הולך להעלם.

אז מה שאנו רואים כעת הוא,
שהעדות הזאת מתפשטת.

אנחנו לא מדברים רק עליי, כאשר
אני נושעתי,מרקע לא משיחי,

כולם סביבי תהו: "וואו, מה קרה לך?"
לא, אנחנו מדברים על אנשים שכבר

נמצאים בקהילה, כבר הרבה שנים.

אך כאשר החיים פתאום באים,
אולי בפעם הראשונה

זה כל כך חזק, כל כך רדיקאלי,
אז כולם מסביב תוהים:

"מה קורה איתך?"
כן, זה מה שאנחנו רואים עכשיו.

קבלתי מילה נבואית
לפני כמה שנים,

שבו מישהו ראה חבית גדולה
עם הרבה אש בתוכה

אבל הגיע מכסה מעל האש והאש דעכה לאט לאט.

אבל אחר כך באתי לשם והסרתי את המכסה
ופתאום האש בערה שוב.

אני חושב שזאת תמונה טובה
על מה שאלוהים עושה,

אם נשנה כמה מן הדברים
שאני מדבר עליהם כאן,

אתה תראה שהאש תתחיל שוב לבעור.

בשיעור האחרון, עבור רבים מכם

הוא יצר רעב חדש עבור
דברו של אלוהים.

עכשיו אתה רוצה לחפור בדברו,
אתה רוצה לראות מה כל העניין.

לפני כן רבים אמרו,
"אה! כבר ידעתי מה כל העניין."

אבל פתאום זה יצר רעב חדש.
זה מה שאלוהים עושה.

אני כל כך שמח שזה קורה,
אני כל כך שמח על התגובות,

ומה שאלוהים עושה.
גם קבלתי כמה תגובות ביקורתיות.

זה תמיד ככה, כי ישנם אנשים עם
משקפיים שונים, כמו שאמרתי לך בפעם האחרונה.

ואם הקשבת לשיעור שלי,
ואם היו עליך משקפיים ממש גדולים,

אז תהיה לך בעיה כאן.

אם יש לך משקפיים כמו אלה,
שאתה מביט דרכם, אז יהיו לך בעיות אחרות.

מישהו כתב לי שני דברים, שבשיעור האחרון
אמרתי דברים שאינם תואמים את הכתובים.

אני רק רוצה לענות על זה:
הדבר הראשון,

היה כשדיברתי על
מבנה הכנסייה הראשונה

שזה בא בתקופת הזמן
של הכנסייה הקתולית.

ולפני זה, בספר מעשי השליחים,
לא היה להם בניין כנסייה.

מישהו אמר לי שזה לא נכון
ושאני לא מיושר עם הכתובים,

כי בספר מעשי השליחים היה להם את
בית הכנסת ושאול הלך לשם כדי להטיף.

מה שאתה צריך להבין
כשאתה קורא את ספר מעשי השליחים,

הספר הזה מאוד מתמקד ביהודים
באותה התקופה.

אז שאול הלך לבתי הכנסת
כי זה היה מקום יהודי.

זה לא אומר, שכאשר הם הלכו לארצות
אחרות, שלא התגוררו בהן יהודים,

הם בנו בתי כנסת חדשים. לא,
כי ישוע לא בא עם הלימוד הזה.

אז כאשר שאול הלך לבתי הכנסת

אתה לא יכול להשוות את זה איתנו
הולכים לבניין כנסייה היום.

כמו כן, איפה הם היו בוצעים את הלחם?
איפה הם נהגו להתחבר?

בבתיהם!

למה לא היה להם 'התחברות' בבית הכנסת?

כי הם לא יכלו לעשות את זה.
כי בית הכנסת לא היה מקום למשיחיים

בית הכנסת היה מקום ליהודים של
הברית הישנה.

והם לא בצעו את הלחם, כי זה בא עם ישוע.

זה בא עם ישוע וזה היה משהו
ששייך לברית החדשה

וזה היה משהו שהם עשו בבתיהם.

אז כאשר שאול היה מטיף בבתי הכנסת ...
הוא עשה את זה, כן,

אבל הוא עשה זאת, כי הוא רצה שאנשים יבינו,
שישוע הוא המשיח ורצה שהם יחזרו בתשובה.

לפעמים הם זרקו אותו החוצה,
ולפעמים היו אנשים שאמרו: "אני מאמין לך,

אני רוצה ללכת אחריו." ואז הם הלכו אחרי
המשיח ועזבו את בית הכנסת והלכו איתו.

אז בית הכנסת איננו קהילת האדון.
וגם כאשר הם באו יחדיו בבית המקדש,

ישנם אנשים שאומרים, שזה היה כינוס משיחי

אבל בבית המקדש היה מקום שבו הם
הכריזו על ישוע, היכן שהם הטיפו,

היכן שהם ריפאו חולים
וגם שם הם היו ביחד.

אבל זה לא היה כמו פגישת קהילה,
היכן שבוצעים את הלחם.

זה היה כמו מקום בשוק כיום,
שבו המשיחיים באים יחד,

משתפים את ישוע ומכריזים את דבר אלוהים .

אנשים נרפאים ונושעים.
לכן, כאשר אתה קורא את הכתובים,

אתה צריך איכשהו להסיר מעליך
את המשקפיים, כדי לראות מה דברו אומר.

עוד משהו שאמרו לי בקשר לטבילת תינוקות.

הם אמרו שאני טועה בגלל
שגם בכתובים הם הטבילו תינוקות.

והוא נתן לי דוגמה, מתוך מעשי השליחים,

איך שכל המשפחה הוטבלה.
ועוד מישהו אמר שאמרתי:

שטבילת תינוקות החלה לאחר התקופה הזאת.

והוא אמר שזה התחיל כבר לפני כן.
וזה נכון!

בסביבות שנת 200, ע"פ ההיסטוריה, אומרים,
שהייתה טבילת התינוקות הראשונה.

אבל מה שאמרתי היה, שזה
התקבל כדוקטרינה מאוחר יותר,

והפך להיות חלק מהכנסייה.

אז זה לא היה בגלל ... חלק
מהדברים החלו לפני קונסטנטין,

אבל באותו הזמן, זה הפך
להיות מקובל כדוקטרינה.

כמה דברים קרו עוד לפני
תקופתו של קונסטנטין.

אבל הם לא הטבילו תינוקות
בספר מעשי השליחים.

ואני יכול להראות לך מהר מאוד.
לדוגמה:

כאשר אנו קוראים בספר מעשי השליחים פרק 16,

אתה יכול לקרוא על הסוהר ומשפחתו,

שכולם איכשהו הוטבלו.

לעתים תכופות אנשים מנסים להחדיר משהו לתוך
הטקסט על מנת להתאים עם הדוקטרינות שלהם.

הם הכניסו לתוך הטקסט,
שהיו גם תינוקות בבית ההוא,

אבל אנחנו לא קוראים את זה. אז
אם אני קורא את הטקסט במעשי השליחים פרק 16

אתה יכול לקרוא:

"הַאֲמֵן בָּאָדוֹן יֵשׁוּעַ וְתִוָּשַׁע
אַתָּה וּבְנֵי בֵּיתְךָ."

הֵם הִשְׁמִיעוּ לוֹ אֶת דְבַר הָאָדוֹן,
וּלְכָל אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ בְּבֵיתוֹ.

ואח"כ כתוב: וּמִיָּד נִטְבַּל
הוּא וְכָל בְּנֵי בֵּיתוֹ.

שכולם במשק הבית שלו הוטבל,
לא אומר שכל אחד הוטבל.

אני רוצה לומר גם בדרך אחרת,
אתה קורא שוב ושוב, שקהל גדול בא אל ישוע

והוא ריפא את כולם. האם זה אומר
שכולם נרפאו? - לא! או כן?

זה לא אומר שכל אדם, שהיה נוכח נרפא,

אלא, שכל מי שהיה חולה נרפא.

ויש הבדל.

כשאתה קורא את הכתובים, שכולם באו,

קהל גדול בא, וכולם נרפאו,

זה לא אומר, שכל אחד מהם,
שהיה נוכח שם, נירפא.

אלא שכל אחד, שהיה זקוק לריפוי, נרפא.

וזה אותו הדבר כאן, כאשר כל בני הבית נטבל.

זה לא אומר, שכל אחד בבית הזה,

אלא כל מי שהיה לו צורך להיטבל
נטבל.

ולתינוקות אין צורך להיטבל.

אם אתה פשוט מסיר את המשקפיים וממשיך לקרוא,

תוכל גם לראות: וְשָׂמַח מְאֹד עִם כָּל
בְּנֵי בֵּיתוֹ כִּי הֶאֱמִין בֵּאלֹהִים.

אז קראנו, שישנם 'כל בני הבית',
וזה גם כולל את התינוקות

וגם אח"כ, 'כל בני הבית' כולל
גם את התינוקות.

וכתוב שכל בני הבית שמחו
על כך שהם באו לאמונה.

מתי ראית בפעם האחרונה,
שתינוק שמח על כך, שהוא בא לאמונה?

מתי ראית את זה? - לא ראית!
זו היא רק דוגמא.

לעתים קרובות אנחנו חושבים שמשהו איננו
מתאים עם הכתובים, כי יש אנשים באמת חכמים,

ויש להם המון דוקטרינות, והם שולפים מהר
ואומרים "זה לא תואם את הכתובים".

אבל זה בגלל שהם הכניסו משהו לתוך הטקסט,
על מנת להתאים עם המסורות שלהם.

לעתים קרובות, כאשר אנו קוראים את מעשי
השליחים, אנחנו שוכחים שזה היה מקום יהודי.

ואנחנו לוקחים את בית הכנסת היהודי,
והופכים אותו למשהו שהוא איננו.

וכאשר אנו קוראים על הטבילה
אנחנו מוסיפים משהו נוסף לתוך הטקסט.

מכיוון שאנחנו רוצים אותו כך,
שיתאים עם המסורות שלנו.

אני מאמין, איכשהו אנחנו צריכים
לעשות את הדברים פשוטים יותר.

אנחנו צריכים להסיר את המשקפיים.

פשוט לקרוא את הכתובים, לקרוא
אותו כפי מה שהוא אומר ולהאמין.

ואל תנסה לשנות את הטקסט
כדי להתאים לתיאולוגיה שלך.

תשנה את התיאולוגיה שלך,
כדי להתאים עם הטקסט.

זה מה שאנחנו צריכים, אמונה פשוטה,
לקרוא את הכתובים ולציית להם.

וכמו האיש שסיפרתי עליו, הוא שונה
לחלוטין עכשיו והוא לוהט לגמרי, כי הוא

קיבל בעיטת התנעה, הוא יצא להתפלל עבור
אנשים חולים, זה כל כך עוצמתי וכל כך פשוט.

בלוקס י' 9 ישוע אמר: "צא החוצה,
רפא חולים ובשר את הבשורה."

זה כל כך פשוט, כולם יכולים
לעשות את זה, זה כל כך פשוט.

דבר אלוהים פשוט! זה אנחנו,
שעושים אותו מסובך.

ישוע לא בא עם דת -

שבה אנחנו צריכים שבע שנות לימוד
כדי להבין מה הוא אומר.

לא, הוא בא עם חיים פשוטים,
שילדים יכולים להבין.

לעיתים קרובות לילדים הרבה יותר קל
לעשות את זה מאשר לנו.

כי יש לנו בעיה כאן,
(במוחנו)

אנחנו לוקחים הרבה דברים פנימה ומסבכים
אותם במקום לעשות אותם פשוטים.

אז בפעם האחרונה, לקחתי אותך, כמו שאמרתי,
דרך ההיסטוריה של הכנסייה.

יש לנו את ספר מעשי השליחים -
תחיית המשיחיות.

כפי שאנו קוראים בכתובים, כי
ישוע הוא אותו ישוע גם היום.

אבל הרבה דברים השתנו באותה תקופה,
ועל זה אנחנו בונים היום.

הכנסייה הלותרנית בונה
על הכנסייה הקתולית,

והכל היום נראה ככה.
אנחנו באמת צריכים לראות רפורמציה,

כי ישוע ציווה עלינו לעשות תלמידים.

ישו ציווה עלינו לצייד ולאמן אנשים.

לעתים קרובות, בדרך בה אנו פועלים
בקהילה היום, האנשים אינם מצוידים.

הם לא מאומנים,
הם יושבים,

והם מקשיבים למישהו אחר שעושה את זה.

ואנחנו צריכים לשנות את ההתמקדות,
לאמן ולצייד אנשים.

אנחנו צריכים להוציא את ישוע מתוך הקופסה,
שיהיה חלק מחיי היומיום שלנו.

אלה הם חלק מהדברים,
שאני הולך לחלוק איתכם עכשיו.

אני רוצה להתחיל בכך שאספר
עדות מחיי.

ובשנים האחרונות, אחרי
שראיתי את הדברים בצורה שונה

התחלתי לראות יותר עדויות,
כמו אלה שאני הולך לספר לך עכשיו.

אני הולך לספר לכם עדות
כמו בספר מעשי השליחים,

עדות, שבה אתה יכול לראות
איך רוח הקודש מנחה אותנו,

איך אנשים נושעים
ואיך ישוע באמת אותו ישוע גם היום.

אני אספר לך את העדות, כי זה יעזור
לי לחלוק את מה שאני הולך לחלוק,

אז אני מקווה שאתה מוכן.
אני לא יודע לפני כמה זמן !?

לפני כשנה אבא שלי פגש
את אלוהים והוא נושע,

והטבלתי את אבא שלי,
באתי מרקע שאיננו משיחי.

כאשר אני נושעתי, הוא לא רצה
שיהיה כל קשר עם הכנסייה.

אבל עכשיו הוא השתנה וקיבלתי את
ההזדמנות להטביל את אבא שלי,

וזה היה מדהים.
אז לפני כחצי שנה,

הייתי בבית עם ההורים שלי
וישבנו,

ודיברנו על ישוע
ודיברנו על ישראל.

כי הם היו בפגישה, שבה היה
מישהו שדיבר על ישראל.

וכאשר דיברנו על ישראל
אמרתי לאבא שלי:

"הו, תמיד חלמתי על לנסוע לישראל,
ללכת שם ולראות את המקומות."

ואמרתי לו, "אני רוצה ללכת לשם
ולקחת את המשפחה שלי איתי

ואז אמרתי,
כי הרגשתי משהו.

ואני מאמין שאלוהים רוצה,
שאלך לשם בקרוב מאוד.

זה היה פתאום וזה יצא ממני.

כי הרגשתי, שזה מה שאלוהים רוצה שאעשה.

אבל לא חשבתי שזה הולך לקרות כל כך מהר,

כי רק יומיים לאחר מכן קיבלתי שיחת טלפון.

לקחתי את הטלפון, וזאת
הייתה אישה מירושלים, ישראל.

היא התקשרה אליי ואמרה, "אני צריכה
לדבר איתך, אני צריכה לדבר איתך."

"לפני יומיים, (הייתי בבית הוריי)

"לפני יומיים הלכתי לישון, ורוח הקודש
העירה אותי ואמרה לי:

תכתבי ביוטיוב: 'ניסים ונפלאות'

כך עשיתי. ופתאום אתה הופעת בסרטון.
ראיתי סרטון וראיתי את האתר שלך

וראיתי שזה שונה,
יש כאן משהו,

ורשמתי את מספר הטלפון שלך,

ואז רוח הקודש אמרה לי,

שאני צריכה להתקשר ולהזמין
אותך לבוא לישראל.

בואו לירושלים לחיות איתנו.
ואני הייתי כמו, בסדר! נחמד.

ואמרתי, "רק לפני יומיים, בבית הוריי,

תמיד חלמתי על לנסוע לשם,
אז בואי נתפלל על זה".

ואז כבר למחרת היא כתבה לי:

היי טורבן, כרגע העברתי לך 2500 יורו,

אז אתה יכול לבוא עם כל המשפחה שלך.
והייתי המום.

לא הכרתי את האישה הזאת

רק דיברתי איתה במשך חמש דקות בטלפון,

ופתאום היא שלחה לי 2500 יורו,
כדי שאוכל לבוא עם כל המשפחה.

כך אלוהים מוביל אותנו. אז לפני שלושה
חודשים הייתי בישראל, בירושלים.

הייתי עם המשפחה שלי בביתם במשך שבוע.

ביקרתי במקומות שונים והתפללתי,
וזה היה ממש מדהים להיות שם.

ושאלתי, "ישוע, מה עושה
אתה רוצה שאעשה כאן?"

"מה אתה רוצה להראות לי כאן?"

פעם אחת הלכנו לאגם הכינרת,

והלכנו אל המקום שאתה קורא
על בבשורה על פי יוחנן פרק 21.

לאחר שישוע קם לתחייה,
הוא בא אל התלמידים ועמד שם,

והם יצאו לדוג.

והוא אמר, שהם צריכים להשליך
את הרשתות לצד השני של הסירה,

והם תפסו הרבה דגים. הם באו
והם ראו שזה ישוע.

ישוע שאל את כיפא שלוש פעמים:
"אתה אוהב אותי?"

וביקרנו באותו המקום,
עמדתי והסתכלתי

במקום הזה, שאומרים עליו,
שישוע הכין עבורם דגים על האש,

זה היה מדהים להיות שם. עכשיו הם
בנו שם כנסייה קתולית הגדולה,

אך היא לא הייתה שם בימיו של ישוע. ולעתים
תכופות זה היה החלק הקשה בלבקר בישראל,

כי בכל מקום משהו קרה לפני שנים רבות,

בנו שם כנסייה קתולית גדולה
או כנסייה לותרנית גדולה.

איכשהו זה הורס, זה הורס את החיים
הפשוטים שאנחנו קוראים עליהם.

זה הורס את החיים,
שישוע הביא.

אבל הסתובבנו שם,
סביב הכנסייה הקתולית, ליד האגם,

הייתה שם אישה
בכיסא גלגלים.

והאישה שהייתה איתי ניגשה אליה,
ועקבתי אחריה ...

אישה זו הייתה מברזיל, ולא
בדיוק הבנתי מה לא בסדר איתה.

אבל היא הרסה את הברכיים שלה
והיא לא הייתה מסוגלת ללכת.

והיא אמרה (האישה שהייתה איתי):
"אתה יכול להתפלל?"

ופשוט הנחתי את היד שלי עליה והתפללתי
ופתאום הרבה דברים קרו.

כי היא קפצה מתוך כסא הגלגלים
והסתובבה.

היא צעקה וצעקה
בלשונות, אני חושב שזה היה.

ואמרה הרבה דברים, שלא הבנתי.

ואז פתאום הרבה אנשים באו מכיוון האגם.

הייתה שם קבוצה שלמה,
גם היו אנשים מסין שצילמו.

והיא הסתובבה,
כסא הגלגלים היה ריק,

והיא צעקה וצעקה ...

ואז יצא כומר מתוך הכנסייה הקתולית, שאמר:

"ששש! ששש! ששש!" הוא רוצה לומר:
"תשתקו, תשתקו!"

הוא עמד שם עם הבגדים היפים שלו.

וכל מה שקרה, כל התמונה כולה
הייתה כל כך מדהימה.

וראיתי אחר כך, שהיה שם שלט,
שכתוב עליו "שמור על השקט",

השלט "שמור על השקט",
היה כתוב בשלוש שפות שונות.

אבל לא היה אכפת לה.
היא פשוט כל כך שמחה ובכתה.

והאיש הזה:
"תשתקו, תשתקו!"

ופתאום שאר הקבוצה ניגשה,

ומישהו מברזיל שידע לתרגם,
תרגם את מה שהיא אמרה:

היא צעקה: "אין יותר כאב! אין יותר כאב!
אני יכולה ללכת! אני יכולה ללכת!"

ואז עוד אחד בא,
"אתה יכול להתפלל בשבילי?"

והתפללתי בשבילו
והוא נרפא.

ועוד אחד מהקבוצה
בא עם מקל,

התפללתי בשבילו והוא נרפא.
עוד אחד בא ואמר:

"אני הרועה, אני מזמין אותך לברזיל."
עוד מישהו בא ואמר:

"אתה יכול להתפלל בשבילי?
אני רוצה את מה שיש לך!"

אני מאמין בתפילה עבור אנשים
על מנת שיקבלו את רוח הקודש.

אבל לא את המשיחה

כפי שאנו עושים בקהילות היום,
אני אסביר את זה אחר כך.

אבל פשוט הנחתי את ידיי עליו,
לא ידעתי מה קרה.

אבל אלוהים בא עליו. אני חושב
שאולי הוא השתחרר,

הוא נפל על הקרקע,
על האבנים,

והוא שכב שם על האבנים
מול הכנסייה הקתולית.

להיות שם היה כל כך מדהים
ופתאום כולם הסתכלו עליי,

ומישהו אחר צילם.

נאלצתי ללכת משם, כי זה היה יותר
מידי התמקדות עליי, אז עזבתי.

הייתי כל כך המום. ויש לי את זה על וידאו,
באתר שלי, הרפורמציה האחרונה.

שם הסרטון:
miracles in Israel

שם אתה יכול לשמוע מה אני אומר

הייתי כל כך המום ממה שקרה.

זה היה כל כך חזק לחוות את האירוע הזה.

באותו מקום, שבו ישוע הלך.
הניסים.

באותו מקום.
באותו זמן היו לישוע בעיות עם הפרושים.

ועכשיו יש לנו שם כנסייה קתולית גדולה,
שממנה יצא הכומר ואמר:

"ששש! ששש! תהיו בשקט!"

יותר עניין אותו, שאנחנו עושים רעש,

מאשר שהאישה הזאת
פגשה את אלוהים ונרפאה.

זאת הייתה חוויה באמת חזקה בשבילי.

לאחר מכן הלכתי למקום
היכן שישוע חי.

ובסרטון אני אומר:

"תראה, זאת העיר שלו,
כאן ישוע היה חי."

עכשיו הוא אינו מתהלך כאן עלי אדמות.
אבל אז פתאום נזכרתי: "בטח שכן! כמובן!"

ישוע כן מתהלך כאן עלי אדמות!
אני ואתה הגוף שלו!

אז ישוע עדיין מרפא
אנשים בישראל, היום.

היום הוא מרפא אנשים
בכל רחבי העולם!

למה? מכיוון שהוא לא
השתנה, אנחנו גופו!

אלה הם החיים המשיחיים הנורמליים!

ביום האחרון שלי שם, ראינו הרבה דברים קרו.

ביום האחרון הייתי על הר הבית,

על הר הבית,
היכן שהיה בית המקדש.

אבל כמובן, ירושלים נחרבה פעמים רבות.

אז לא בדיוק האבנים שרואים שם,

אבל זה היה המקום שבו היה בית המקדש.

עמדתי שם, על הר הבית,
היכן שעכשיו עומדים שם שני מסגדים שונים.

ואני עמדתי שם וחשבתי:

ממש כאן, ממש כאן, ממש כאן!
היה קודש הקודשים!

כאן היה בית במקדש.
ואז פתאום חשבתי

ואז פתאום הבנתי, המקדש איננו כאן,
אבל הוא כן כאן! כי אני עומד כאן.

ובגלל שאני עומד כאן, אז גם המקדש כאן!
כי אני המקדש! רוח הקודש כאן,

כי הרוח בתוכי! חלק מן הדברים
האלה אני רוצה לחלוק איתכם עכשיו.

ההתגלות הזאת, שאנחנו המקדש!

ההתגלות הזאת, שאנחנו הגוף!

ההתגלות הזאת, שרוח הקודש שוכנת בתוכנו!

אנחנו הגוף של ישוע!
אופן החשיבה הזה,

ההבנה הזאת, הולכת
לשחרר כל כך הרבה אנשים,

כאשר מתחילים להבין את זה!

אבל במהלך החיים שלנו, הבטנו דרך המשקפים
הדתיים, ועשינו פגישות על פי הדרך שלנו,

אנשים רבים שמעו,
שהמקדש איננו מקום, שאתה הולך אליו.

אתה המקדש,
אתה הגוף.

אבל הם לא מבינים את זה,
והם לא רואים את זה.

אז אני רוצה להראות לך
עם מה ישוע בא,

ואני רוצה לעורר אתכם,
כפי שאמרתי בפעם הקודמת.

אני מקווה שאתה מוכן לזה!

קודם אני רוצה להראות לך
את הגרסה הרגילה,

של מילים שונות,
כמו 'כנסייה' וכו'.

כמובן, תמיד יש אנשים שמבינים וחושבים אחרת.

אני רוצה לומר, שכל הסרטונים של השיעורים
הינם משודרים ב- High Definition.

אז אתה יכול לכוון את האיכות ל-
HD

אז תוכל לראות את כל המילים
שמודפסות על הדפים.

כנסייה \ קהילה.
מהי הכנסייה?

עבור אנשים רבים זה מקדש,

מקום שאתה מתנהג ומקיים פעילויות דתיות,
פולחן וכן הלאה.

זהו אופן החשיבה הפופולרי!
אם אתה אומר "כנסייה" לאנשים,

הדבר הראשון שעולה
בדעתם הוא.....

איזה בניין שאתה נכנס אליו על מנת
לעשות פעילויות דתיות.

אבל זה כל כך רחוק מן ההבנה,
שהייתה לתלמידים הראשונים.

לכנסייה \ לקהילה אין שום קשר עם מקום קדוש.
ישוע בא להרוס את התפיסה הזאת!

הוא בא להרוס את זה,
כי הוא רוצה לבנות גוף.

הוא רוצה לבנות גוף!

המקדש איננו שם עכשיו, כי המקדש כאן עכשיו,
אנחנו המקדש של אלוהים.

אנחנו מודעים לכך, אך הפעילויות הדתיות
שלנו, הדרך בה אנו מקיימים פגישות,

אנו יוצרים דפוסי חשיבה שונים,
כי אנחנו לא רק לומדים מתוך שמיעה,

אנחנו גם לומדים מתוך מה שאנחנו רואים,
אז אתה יכול ללכת לקהילה במשך שנים רבות,

ואתה יכול לשמוע דרשות מידי פעם,
שהקהילה איננה המבנה, אלא 'אתה'

אבל אנחנו מראים בדרך החיים שלנו,
שלא הבנו את זה.

לדוגמה, אני מכיר הרבה אנשים,
שהיו ביחד עם חברים,

ישבו בביתם ודברו על ישוע,
שיתפו עדויות, והרבה דברים טובים,

אבל הם לא יגידו, שמה שהם עושים,
זה בעצם התכנסות קהילת האדון \ קהילה.

הם אומרים: "לא, אנחנו רק ביחד,

אנחנו מבלים זמן יחדיו,
אבל זאת איננה 'קהילה' ".

אבל זה כן היה 'קהילה'!
זה כל כך 'קהילה', כפי שגם כל השאר,

כי 'קהילה' איננה מקום, שאתה הולך אליו,
אלא האנשים עצמם.

וכשאני מדבר על 'כומר \ רועה',

רוב האנשים חושבים על מישהו בעל השכלה,
שנקרא באופן מיוחד,

והם אלה, שיכולים להטביל
ולשתף 'התחברות',

ואיכשהו הם עומדים
בינינו לבין אלוהים.

ודפוסי החשיבה האלה כל כך מנוגדים
ללימוד של ישוע.

היום אנחנו בונים על יסודות
שכל כך מנוגדים למילים של ישוע.

אם אתה קורא בכתובים, אז את קורא
שהיה כהן גדול, והוא בעצם ישוע המשיח.

וכאשר הם השתמשו במילה 'כהן',
זה התייחס לגוף של המשיח,

הכהונה של ישוע.
כולנו כוהנים!

אבל איכשהו בכנסייה הקתולית,
נכנס בן אדם בין האלוהים והאנשים.

ואיכשהו היו רק כמה אנשים נבחרים

שהיו כוהנים \ כמרים,
שהייתה להם משיחה מיוחדת.

ורק הם יכולים להטביל ויכולים לחלוק
'התחברות', ואיכשהו לעמוד בין אלוהים

ובין אנשים. במהלך הרפורמציה,
לותר הביא את הכהונה

לכל המאמינים. ז"א שאנחנו
לא צריכים כהן \ כומר בינינו לבין אלוהים,

יש לנו את ישוע המשיח. הוא שינה את זה
ולכן אנחנו לא צריכים כומר בינינו

ואלוהים. אבל לותר לא שינה את העניין הזה,
שאנחנו לא צריכים כומר בין האנשים,

אנחנו לא צריכים כומר בינינו לבין אלוהים,
כי יש לנו כעת יחסים עם אלוהים.

הוא לא שינה את זה לכך, שכולנו כוהנים,
שכולנו יכולים להטביל. דפוסי-המחשבה האלה

עדיין מוטבעות בבני אדם. אני זוכר לא מזמן
אישה אחת התקשרה אליי ואמרה:

"יש לי בן ..." ואני מכיר אותו טוב, הוא
נפגש עם אלוהים דרך פגישות שהיו לנו.

"הבן שלי בן 19 והוא מאוד לוהט, הוא רוצה
להיטבל. אני יכולה להטביל אותו? אמרתי,"כן"!

"אני יודעת שאני יכולה, אבל טורבן, מותר
לי להטביל אותו?" אמרתי: "כן, את יכולה!

ישוע ציווה עלייך לצאת ולעשות תלמידים,
להטביל אותם, הוא ציווה עלייך לעשות זאת! "

"כן, אבל טורבן, אתה יודע שאינני רועה\כומר"
- לא. כולנו כוהנים, את יכולה לעשות זאת.

" כן, אבל ..." לבסוף היא לא עשתה את זה.
למה? בגלל המשקפיים שלה.

בגלל היכן שהיא הייתה, יצר אצלה דפוס-חשיבה,
היא חשבה שישנם אנשים מיוחדים, משוחים,

עם קריאה מיוחדת, שיכולים לעשות זאת.
ואנחנו, הפשוטים לא יכולים לעשות זאת.

ישוע שונא את ההוראה הזאת. הוא היה נגד זה.
הוא רחץ את רגלי תלמידיו. הוא רצה להראות

לנו, שכולנו אחים. שכולנו כוהנים,
עם כהן גדול אחד: ישוע המשיח.

וכולם יכולים להטביל, כל אחד יכול לעשות את
זה, לשרת, אין שום דבר במלכות אלוהים

עבור אנשים מיוחדים, שקרואים לשרת
ואחרים שאינם.

דפוסי החשיבה הללו מגבילים את הצמיחה.
הצמיחה מוגבלת להיות 'קהילה',

'פגישות', 'כומר'. אז אם האנשים היום
רוצים לבוא אל ישוע, מכיוון שלא עשינו

תלמידים ואימננו אותם, אנחנו חושבים: "בוא
ניקח אותך אל האנשים שיכולים לעשות זאת"

גם לי היו דפוסי החשיבה הללו. אני זוכר את
הפעם הראשונה שגירשתי שד.

התחלתי להבין, שישוע רוצה להיות חלק מחיי
היומיום שלנו, אז התכנסנו בבית שלנו,

לפתע אישה נפלה והחלה לרעוד לצעוק באנגלית

עם קול גברי עבה!
מעולם לא ניסיתי את זה,

אז חשבתי: "וואו שד! שד!"
היא צעקה "לך לגיהינום"

כשהיא צעקה זאת, המחשבה הראשונה שלי הייתה:
"אני צריך רועה". למה חשבתי את זה?

הייתה לי את רוח הקודש בתוכי.
הייתי כהן. לא הייתה לי השכלה,

אבל אלוהים קרא אותי להיות כהן.
הוסמכתי! לא ע"י המערכת, אלא ע"י אלוהים.

כי כאשר נושעתי, נקראתי, הוסמכתי,
הפכתי להיות כהן וקיבלתי את רוח הקודש.

אז היה לי הכל. אבל בגלל דפוסי החשיבה שלי,
כשזה קרה, חשבתי שאני זקוק לרועה.

לא, אני לא צריך רועה,
אני פשוט צריך ללמוד באופן מעשי.

אז ניגשתי אליה ... כי רועה לא היה נוכח.
ואנחנו יכולים להיות מאושרים על כך היום.

לא היה אף אחד אחר מלבדי, על כן "נדחפתי"
למצב הזה. אז חשבתי "איפה הרועה?"

"אה, יש רק אותי, בסדר." שאלתי:
"מי את?" והיא אמרה: "לך לגיהינום"

"מי את?" - "לך לגיהינום" כעסתי,
לכן אמרתי: "לא, אתה יכול ללכת לגיהינום!"

ואז היא צעקה .... היא השתחררה להיות
חופשייה בשם ישוע. כן! וואו, זה עובד!

וואו, יש לי את זה כבר. ואיכשהו
בקהילות רבות היום אתה צריך להיות מוסמך

כדי לשרת את האדון. אבל בספר מעשי השליחים
הם לא הוסמכו ... כן, אני מאמין בקריאה

אבל לא בקריאה, שמיועדת רק למעט מאוד אנשים
נבחרים או עבור ארגון. לא, יש לנו קריאה

מאלוהים. כל אחד מאיתנו, כולנו קרואים לשרת
את האדון. אבל איכשהו אנשים רבים חושבים:

אם אני צריך לשרת את האדון, אז אני צריך
לבנות, אני זקוק להשכלה הנכונה.

ואז בסיום הלימודים, יש להם את המשקפיים,
שגורמים להם לשרת את האדון בתוך הקופסא.

אבל ישוע לא הביא לנו קופסא,
הוא רוצה להיות חלק מחיי היומיום שלנו.

הוא רוצה להיות חלק מחיי היומיום שלנו.
הדבר הבא יהיה בנושא "עבודת אלוהים"

כאשר אנחנו מדברים על "עבודת אלוהים",
על פי דפוסי החשיבה שלנו, זה קורה במקום

מיוחד, זמן מיוחד, שבו אנשים נבחרים
עושים דברים מיוחדים, שאחרים אינם יכולים.

אנחנו חושבים ש-"עבודת אלוהים" זה:
זמן מיוחד, מקום מיוחד, אנשים מיוחדים,

שעושים דברים מיוחדים, שלי ולך אסור. וזה
מוטבע בדפוסי החשיבה שלנו. אז אנחנו

הולכים לפגישה ועושים "עבודת אלוהים",
ואנחנו מצפים מאלוהים לפעול. זה טוב.

אבל מה עם יום שני? מה לגבי יום רביעי?
מה לגבי חיי היומיום שלנו עם ישוע?

אנחנו לא מצפים לכך. כאשר אנחנו
יחד, אנחנו לא מצפים לזה.

אתמול שלחתי ספר.
שלחתי כמה ספרים ...

בסניף הדואר פגשתי נער, שהכרתי.
לפני חודשיים יצאתי איתו לרחוב

הייתי איתו ברחוב לכמה ימים, כדי לאמן אותו

אנשים הוטבלו ונושעו.
והוא ראה את זה. הוא היה משיחי אשר

נושע בעיירה אחרת ועבר לגור כאן. הוא הולך
לקהילה אחרת. אבל פגשתי אותו אתמול

ואמרתי לו: "היי, בוא נשתה קפה." התיישבנו
שתינו קפה. ומה בדיוק עשינו שם?

היינו 'קהילה'! דיברנו על ישוע, אימנתי
אותו להיות תלמיד, חלקנו עדויות וגם

הוא נתן לי משהו בחזרה. הייתי ממש לוהט אחרי
שדיברתי איתו במשך שעה אחת. יכולתי לראות

את חייו השתנו לחלוטין בחודש האחרון. על ידי
הפגישות שלנו ומה שעשינו. הוא הודה לי כל כך

ואמר שהכל השתנה. "תודה
שאתה עושה תלמידים!"

"תודה על מה שנתת לי." במשך שנים רבות
לא עשיתי תלמידים בחיי היומיום,

כי דפוס החשיבה שלי בנושא 'תלמידים'
הייתה קשורה בהסמכה

היית צריך להיות רועה. זה היה צריך לקרות
ביום שבת. זה היה צריך להיות במהלך פגישה.

אנחנו מגבילים את אלוהים כל כך באמצעות דפוס
החשיבה הזה. ועכשיו אני מבין שעשיית תלמידים

בעצם חלק מן החיים. תמיד, כאשר אתה
יחד עם אנשים, אתה מדבר על ישוע,

אתה מאמן אותם. והבחור הזה לא בא
לקהילה שלי, אלא לקהילה אחרת.

ומה שקרה איתו, משפיע עכשיו על כל
הקהילה שלו. נקראנו לעשות תלמידים.

ההתמקדות שלנו הייתה כל כך על "לעשות קהילה"
במקום לעשות תלמידים - בחיי היומיום.

במהלך ההיסטוריה, הקהילה הפכה להיות משהו,
שהיא איננה. ועבודת אלוהים הפך להיות משהו,

שהוא איננו. וגם "רוח הקודש" ... המשיחה.
אנשים רבים חושבים

שהמשיחה מיועדת רק לכמה אנשים נבחרים,
במועדים מיוחדים. וכך היה בברית הישנה,

היה את בית המקדש, הכוהן,
והנביאים בברית הישנה,

הם משוחים על ידי אלוהים, משוחים ידי נביא.
והיום, בחלק מן הקהילות

ישנם הרבה פגישות לקבלת משיחה,
שבהן אנשים באים כדי לקבל משיחה.

זה היה הרקע של הקהילה שלי. כאשר נושעתי
הלכתי מפגישה אחת לאחרת, מכנס לכנס,

למה? כי רציתי שאיש האלוהים יניח את
ידיו עליי, כדי שאוכל לקבל את המשיחה.

ואני רואה, שדפוס החשיבה הזה
הרס את הקהילה הזאת.

כי עכשיו יש לנו הרבה אנשים,
שעוברים מכנס לכנס, ממפגש למפגש

על מנת לקבל משהו, שכבר יש להם. אם הם
נושעו, אם אתה נושעת, אם נטבלת ברוח הקודש,

יש לך את המשיחה, כי בברית החדשה,
כאשר מדובר על המשיחה,

ההתייחסות היא לרוח הקודש.
וכאשר קיבלת את רוח הקודש,

יש לך את הגבורה שהקימה את ישוע מן
המתים. אז אתה לא זקוק למשיחה חדשה,

כי אין משיחה חדשה. אתה יכול לקרוא בספר
מעשי השליחים או באיגרות

כאשר מדובר על הנחת הידיים על אנשים.
אני מאמין בסמיכת הידיים

ולהתפלל עבור אנשים, שיקבלו את רוח הקודש,
אך זה משהו שאתה עושה רק פעם אחת

ואז יש לך את זה. כדי להיות מלא ברוח הקודש
זה לא משהו שאתה מקבל בחוץ,

אלא שזה בא מבפנים,
כנהר מים זורמים בזרימה החוצה.

מתי? כאשר אתה נותן! כאשר אתה נותן את
מה שכבר יש לך, אז אתה מקבל.

תן ויינתן לך! זה לא עניין של כסף, זה
עניין של חיים. איכשהו יש לנו דפוסי חשיבה,

שאנשים חושבים שהקהילה זה מבנה,
כוהן הוא מישהו נבחר ומיוחד

עבודת אלוהים צריכה להתבצע בפגישות
חד שבועיות ובסדר מסוים. ורוח הקודש

נשלחה רק עבור כמה אנשים נבחרים וזה אף פעם
לא אני. אז האנשים פשוט ממשיכים בפעילויות

הדתיות שלהם. הם הולכים לקהילה על מנת
לבצע פעילות דתית בפגישה חד שבועית.

הם יושבים שם כדי להקשיב לכוהן,
שעושה את כל הדברים. ורוח הקודש

בכל שבוע הולכים לפגישה השבועית,
בתקווה שנקבל משהו,

כדי שנוכל לצאת החוצה ולשרת את אלוהים.
אני רואה הרבה פירות בכך שאנחנו מאמנים

אנשים. ויש לנו הרבה עדויות מאנשים,
שאנחנו עובדים איתם. אנשים נושעים,

נרפאים, משתחררים לחופשי מן השדים בחיי
היומיום. אנחנו אף פעם לא מדברים על משיחה

כאן. אנחנו לא משתמשים במילה הזאת.
אנחנו לא מדברים על מתנות רוחניות.

לא, אנחנו פשוט עושים את זה. אנחנו פשוט
חיים את זה. כי כבר יש לך את כל המתנה,

דרך ישוע המשיח. יש לך את הכל. כל המתנה
כבר שם. מישהו יכול לטעון, שלא לכולם יש את

מתנת הריפוי. לא. אבל אתה לא זקוק למתנת
הריפוי כדי לרפא חולים. -"מה?" אתה לא זקוק

למתנה. הנח לי להסביר: האם כולם מבשרים?
לא! האם כולם יכולים לבשר? כן! האם כולם

נביאים? לא! האם כולם יכולים לנבא? כן!
האם לכולם יש את מתנת הריפוי? לא!

אך האם כולם יכולים לרפא חולים? כן!
איך זה עובד? כשאתה קורא באפסיים ד' 11

אלוהים מדבר על מתנות, שהוא נתן לקהילה.
המתנות נועדות לאמן את הקדושים, כדי שיוכלו

לבשר. אז אתה לא זקוק למתנת הריפוי על מנת
לרפא את החולים. "אלה האותות אשר ילוו אל

המאמינים". נולדת מחדש, אתה מאמין?
אז פשוט צא החוצה ופעל בהתאם לדבר אלוהים.

אך אם תתמיד לעשות זאת הרבה,
ואז גם תתחיל לאמן אחרים לעשות זאת,

אז זה הופך להיות 'מתנה'.
אז זאת מתנה. זה לא ככה, שאתה מרפא

מישהו - וכבר יש לך מתנה. לא.
כולם יכולים לעשות זאת. אז אני משתמש

איכשהו במתנה שאלוהים נתן לי. איך?
בכך שאני מאמן אחרים לעשות זאת גם כן.

ואני עושה את זה במילים, לא במעשים שלי.
הם באים אחריי כדי ללמוד איך לעשות זאת

והם פשוט ממשיכים לעשות זאת. אני לא מניח
את היד שלי עליהם, כדי שיקבלו משהו שיש לי.

התקשרו אליי ואמרו: "טורבן, אני רוצה
לקבל מה שיש לך". אתה יכול לקבל את רוח

הקודש. אני יכול להתפלל עבורך על מנת
שתשוחרר משדים ולריפוי, אבל אם יש לך

את רוח הקודש, אז אין יותר! אתה פשוט צריך
לחיות את זה. דפוסי החשיבה כל כך מנוגדים,

חבר שלי דון, מארה"ב, הוא התקשר איתי
לאחר שהוא צפה בסרטונים שלי והוא הזמין

אותי לבוא לשם. אני זוכר בהתחלה הוא אמר:
"טורבן, בוא לכאן, אני צריך שתבוא,

שתאמן אותי! אני רוצה שתוציא אותי לרחוב ".

אמרתי בסדר, אבל אתה יכול לעשות את זה,
ואחר כך הוא כתב לי "טורבן, אני רוצה להמתין

כי אני רוצה לעשות וידאו, שבו אתה מאמן
אותי, אז אני מחכה לך".

אבל אז, כמה ימים לאחר מכן הוא כתב לי:
"טורבן, לא יכולתי לחכות יותר, אז יצאתי

אתמול ואנשים נרפאו. ולקחתי עוד מישהי איתי
ואימנתי אותה ועכשיו היא עושה את אותו הדבר"

הוא לא יכול היה לחכות יותר. הוא לא צריך
להמתין, כי כאשר באתי לשם,

לא באתי לשם כדי להניח את היד שלי עליו
על מנת לתת לו משיחה חדשה. לא!

הלכתי רק כדי לעזור לו, לאמן אותו ולהראות
לו מה שכבר יש לנו. לכן, אם אתה רואה את

הסרטון הזה, ואיכשהו חושב: "אוי, אני ממתין
למשיחה חדשה, אני ממתין למשהו חדש ..."

לא, אתה לא צריך לעשות את זה. אתה לא
צריך לחכות כדי לקבל את ההוראה של ריפוי

חולים, לפני שאתה עושה את זה. קרא את מעשי
השליחים. קרא את דבריו של ישוע ואז לך לעשות

את זה. זה פשוט: לקרוא ואז לפעול בהתאם.
קרא ופעל בהתאם. כאשר אנו משנים את דפוסי

החשיבה הללו, דפוסי החשיבה הדתיים משתנים
ואז אנחנו מתחילים לחיות את חיי היומיום.

כן, אתה יכול ללכת לקהילה ביום שבת. כן,
יכול להיות שם רועה. כן, אתה יכול להלל.

כן, אתה יכול לעשות את הדברים האלה,
אבל אל תגביל את עצמך רק לדברים האלה.

אל תהיה מוגבל ל-'כוהן אחד בלבד'.
אל תהיה מוגבל במיקום מסוים.

הדברים שקורים במעשי השליחים,
כמה דברים קורים בתוך פגישת הקהילה?

אתה רואה את חיי היומיום.
החיים עם ישוע כל יום.

המון אנשים אינם חווים את החיים האלה.
כי על פי דפוסי החשיבה שלהם,

הקהילה הינה 'מקום'. ישנם רק מעט כוהנים.
פגישות לעבודת אלוהים חייבות להתבצע שם.

ורוח הקודש - אין לי מספיק ממנו.

את הדברים האלה אני מכנה 'דת'.
זאת 'דת'. ישוע לא בא עם הדברים האלה.

אלה אינם חלק מדבריו של ישוע. ישוע לא בא
לבנות דת חדשה. ישוע בא לבנות ממלכה.

ממלכה מאוד שונה, מכל הדתות האחרות.
אבל אם אתה מסתכל על

מה שאנחנו עושים בגופו של המשיח, בקהילות,
לעתים קרובות אין הרבה הבדל

בין פגישות בקהילה או במסגד. הם באים
ביחד בתוך מבנה ועושים דברים ...

אבל ישוע בא עם משהו שהיה שונה לחלוטין.
הוא רוצה להיות ראש הגוף,

הוא רוצה גוף שמתפקד. לא סתם 'חברות
במועדון', אלא גוף חי, אהבה, משפחה.

אז עם מה בא ישוע, כשמדברים על 'קהילה'?

הוא בא לבנות קהילה חדשה.
אל הקורינתים פרק ג'

שאול אומר: הַאִם אֵינְכֶם
יוֹדְעִים כִּי הֵיכַל אֱלֹהִים אַתֶּם

וְכִי רוּחַ אֱלֹהִים שׁוֹכֶנֶת
בְּקִרְבְּכֶם? כך אמר שאול:

"אתה לא יודע? האין אתה יודע

שאתה המקדש של אלוהים והשכינה שוכנת בך?"
בהמשך של אותה האיגרת, בפרק ו',

הַאִם אֵינְכֶם יוֹדְעִים כִּי גּוּפְכֶם
הוּא הֵיכָל שֶׁל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ ...?

הוא אומר זאת שוב ושוב, אתה לא
יודע, שהגוף שלך הוא המקדש?

אתה המקדש של רוח הקודש. אני המקדש
של אלוהים, אני קהילת האדון.

עם זה ישוע בא! אני המקדש, אני קהילת האדון.
כאשר ישוע מדבר על כוהנים, אם אני שואל

אנשים, בסדר, היכן בכתובים אנחנו קוראים
על רועים? רבים חושבים על אפסיים ד' 11

הוא נתן את אלה לִהְיוֹת
שְׁלִיחִים, את אלה נְבִיאִים

אֶת אֵלֶּה מְבַשְֹרִים,
וְאֶת אֵלֶּה רוֹעִים וּמוֹרִים

ואת המילה 'רועים' - רועים בקהילות.
יש לנו רועה בכל קהילה היום.

המקום היחידי שתמצא את המילה 'רועה'
הוא אפסיים ד' 11.

זה המקום היחידי. לא, אתה תמצא עוד
3 מקומות. אך במקומות האלה המילה

'רועה' מיוחסת לישוע. הוא הרועה.
המקום היחידי שתמצא את המילה 'רועה'

ושאיננה מיוחסת לישוע, הוא באפסיים ד' 11.
ומתוך המילה הקטנה הזאת,

אנחנו בונים קהילה שלמה היום.
מתוך מילה אחת!

בהקשר הזה אתה לא קורא איך הדברים עובדים,
כמו שאמרתי קודם

בתור 'מבשר', לעיתים קרובות האנשים חושבים,
ש-'מבשר' זה אחד שהולך לבשר.

לא! אלה שמבשרים הם תלמידים. 'מבשר'
זה אחד שאתה קורא עליו באפסיים ד' 11

שתפקידו לאמן את הקדושים על מנת שייצאו
לבשר. אבל בדפוסי החשיבה שלנו,

כאשר אנו שומעים את המילה הזאת, מיד אנחנו
לובשים את המשקפיים, וחושבים ש-'רועה' הוא

'כוהן', שיש לו קהילה, אשר הוסמך, בעל
השכלה, שיש לו קריאה מיוחדת לעשות את

הדברים האלה. לפי הכתובים כולנו רועים,
כוהנים. ישנם כינויים נוספים למנהיגים,

כמו הֶגְמוֹנִם או פקידים. זה אותו דבר,
אך שונה מאוד באותה עת.

בספר שלי, הרפורמציה האחרונה,
אני הולך לעבור על זה יותר.

אני רוצה לומר, שאנחנו צריכים לשנות דפוסי
החשיבה שלנו, אנחנו צריכים לחזור לכהונה של

כל המאמינים. כי כולם נקראים
לשרת ואם אנחנו רוצים לראות פירות

לראות שקהילת האדון גדלה, עלינו
להבין שכולם כוהנים. כולם

יכולים להטביל וכולם יכולים 'לבצוע את הלחם'
כולם יכולים לעשות את הדברים האלה.

אין הדיוטות ומשרתים בקהילה.
ישנם כמובן מנהיגים, שאנחנו צריכים לכבד

אבל המנהיגים אינם עומדים מעלינו.
למנהיגים אין סמכויות יותר גדולות

במלכות, מאשר לנו. לא, הם עומדים
יחד איתנו כדי לעזור לנו ולהראות לנו

את הדרך. ישוע בא עם זה: אני כוהן,
'נקראתי לדגל' ואני יכול להטביל ולעשות כל

מה שהכתובים אומרים. עם זה ישוע בא!
מה לגבי רוח הקודש?

ישוע בא עם זה: רוח הקודש, אותה הגבורה
אשר הקימה את ישוע מן המתים, שוכנת בי.

לכולנו יש את אותה רוח הקודש, את אותה
המשיחה. אני זוכר, הייתה לי פגישה בפולין

ובאמת ניסיתי לעבור על זה בפולין.
נסעתי הרבה פעמים לפולין ...

דפוסי החשיבה שלהם הורסים את הקהילה. וכך
גם בכל מקום. הייתה לי פגישה בפולין,

הייתה שם ילדה צעירה שנושעה,
והיא הוטבלה ברוח הקודש.

והיה גבר שהתפללתי עבורו,
הוא נפל ושד הפגין את נוכחותו.

הוא הלך להשתחרר מן השד. אז לקחתי את
הנערה שזה עתה נושעה ואמרתי: "בואי איתי"

"זה שד! יש לך את רוח הקודש בתוכך,
עכשיו פשוט שבי שם

ופשוט תדברי אליו ותצווי עליו לעזוב.
אַת יכולה לעשות את זה?"

ואז המשכתי להתפלל עבור אנשים
וראיתי אחד מזקני הקהילה הולך אליה

ואמר לה משהו. אז היא הפסיקה
ושוב התיישבה. נתמלאתי כעס

כשראיתי את זה. ניגשתי אליה שוב, "היי,
אַת איתי, אני מנהל את הפגישה,

לכי ועשי זאת". אז היא התיישבה שוב.
פעם נוספת האיש ההוא בא ואמר משהו

והיא התיישבה. אז הלכתי אליו ואמרתי,
"מה קורה כאן?" והוא אמר, "כן, אבל

זה שד. היא חדשה, והיא מעולם לא עשתה את זה

אמרתי: "כן, אבל יש לה את
אותה רוח הקודש כמוך וכמוני.

והיא אף פעם לא תנסה, אם לא נניח
לה להתחיל, עכשיו זה זמן טוב להתחיל

וזאת הפגישה שלי". וכעסתי כל כך,
כי הוא מונע ממנה

ללמוד ולצמוח. בגלל דפוסי החשיבה המסורתיות
שלו. אז אמרתי: "זאת הפגישה שלי

אני אדבר עם הרועה אחר כך."
אז לקחתי אותה שוב: "עכשיו תתפללי

ותצווי על השד ללכת." האישה הבאה
שהתפללתי עבורה, אמרה לי:

"אה, אתה יכול להתפלל בשבילי?
לפני שנים רבות, לפני 20 שנה, איבדתי משהו.

כאשר נושעתי, הייתי נלהבת, דיברתי על
אלוהים, התפללתי עבור אנשים. אבל אז

כוהן\מנהיג של קהילה מסוימת בא אליי ואמר:
'אסור לך לעשות את זה כי את אישה'

ודבריו פשוט הרסו אותי. ומאז, ההתלהבות
נעלמה." ופגשתי את זה שוב ושוב,

אנחנו מציבים את המנהיגים כל כך גבוה,
וזה לא צריך להיות ככה.

ואיכשהו רק כמה מילים בודדות
יכולות להרוס את ההתלהבות.

אנחנו לא צריכים לעשות את זה, אנחנו צריכים
לכבד אנשים. כולנו משרתים, כולנו כוהנים.

התפללתי עבורה והיא השתחררה. ההתלהבות
התחילה לחזור. פגשתי את זה שוב ושוב

מאוחר יותר הייתי עם הרועה של הקהילה

וגם יחד עם מנהיגים גדולים מן
התנועה הפנטקוסטלית בפולין,

ישבנו בבית קפה והבטתי בהם ואמרתי:
"יש לכם בעיה כאן! אתם יודעים,

אתם לא עושים תלמידים. למה אתם לא
מרשים לאף אחד להטביל למשל,

למה אתם לא מרשים לאנשים חדשים להטביל?"
והרועה, חבר טוב, אני מכבד אותו כידיד,

אבל אני לא מסכים עם הראייה שלו. הוא אמר:
"כן טורבן, אבל הם לא עשו את זה קודם".

אמרתי: "לא! הם לעולם לא הולכים לעשות את
זה, אם לא תניח להם לעשות את זה"

"כן, אבל אין לנו אנשים חזקים, יש לנו הרבה
אנשים שעושים הרבה טעויות, הם לא מוכנים

לזה". - "הם לעולם לא יהיו מוכנים לזה,
אם לא תאמנו אותם,

אם לא תכינו אותם. תנו להם ללמוד
ע"י עשייה, הניחו להם לגדול מתוך עשייה."

ואז הוא אמר משהו כל כך מזעזע, שהראה לי
כמה אתה יכול להרכיב את המשקפיים שלך.

כי הוא אמר לי: "טורבן, מי הטביל את ישוע?
זאת לא הייתה אישה!

זה לא היה אף אחד אחר, אלא יוחנן המטביל,
הוא היה נביא וישוע המתין 30 שנים

לטבילה שלו. על כן אנחנו לא צריכים
להטביל אנשים באופן מיידי!

והוא אמר את זה, הייתי המום! כיצד יכול אדם
עם קהילה גדולה, שחכם מאוד במובנים רבים,

שקרא את הכתובים במשך שנים רבות, להגיד
משהו כזה? אתה לא יכול להשתמש בדוגמה של

ישוע, שהמתין 30 שנים כדי להיטבל. ולומר
היום, שאנשים לא צריכים להיטבל באופן מיידי.

באותו אופן, אתה לא יכול להשתמש בדוגמה של
יוחנן, כי זה היה מיוחד, וגם כתוב:

הַקָּטֹן בְּמַלְכוּת הָאֱלֹהִים
גָּדוֹל מִיּוֹחָנָן.

וכאן אתה רואה איך שדפוסי חשיבה זחלו
לתוך הקהילה. האדם הזה נִשְׁחַק

הוא כל כך מתוסכל. הוא שואל "למה אנשים לא
גדלים? למה לא קורה כלום בקהילה הזאת?

למה אני נִשְׁחַק? למה זה כל כך קשה להיות
רועה?" ואם תשאל אנשים בקהילה, "אולי

אתה רוצה להיות רועה?" - "לא, לא לא,
אני לא רוצה להקים קהילה, משום שזה

כל כך קשה." זה קשה כי אנחנו בונים
על יסודות שגויים, זה קשה משום

שההתמקדות שגויה. כן, ישנם מנהיגים
בקהילת האדון ויש משהו שנקרא 'רועים',

אבל זה 'תפקיד' ולא 'עמדה'. 'רועה' הינו
'תפקיד' ולא 'עמדה'.

'מבשר' איננו 'עמדה', 'נביא' איננו 'עמדה',
אלא 'תפקיד'! תפקיד בקהילת האדון.

לא מעל לאנשים, אלא על יד אנשים, כדי לשרת
את האנשים. כולם יכולים לעשות שירות!

ישוע התנגד לכל זה. כאשר נושעת,
קיבלת את רוח הקודש! אתה לא צריך

לרוץ מפגישה אחת לאחרת. אם אתה
רוצה לגדול ולהיות מלא כמו שכתוב,

כתוב באפסים פרק ה', שאתה צריך להיות מלא
על ידי הרוח. אבל אתה לא מתמלא ברוח

על ידי ריצה לכל הפגישות. אלא
שאתה מתמלא מתוך זה שאתה נותן!

חִנָּם קִבַּלְתֶּם, חִנָּם תִּתְּנוּ.
כאשר אתה מתחיל להתפלל,

כאשר אתה מתחיל לתת את רוח הקודש,
אז החיים יתחילו לבוא! כן! ואז אתה הולך

להתרגש. לדוגמה, כאן בדנמרק, יש לנו מחנות
ללימוד הכתובים ולכל קהילה גדולה

יש מחנה כזה משלהם. אנשים באים להקשיב
במשך שבוע שלם, ברצף של פגישות.

כמובן שהרבה דברים טובים קורים,
ראיתי אנשים שהולכים לשם,

וכותבים בפייסבוק לאחר מכן "הו, זה היה שבוע
מדהים, כל כך פנטסטי." אבל גם לנו יש 'כנס'

אנחנו הולכים למחנה מוסיקלי של בלתי מאמינים
עם 10,000 צעירים שלא מכירים את ישוע.

אשר שותים ומקללים,
ולא יודעים דבר על אלוהים.

אנחנו הולכים לשם עם אנשים חדשים, שאוהבים
את ישוע, ואנחנו מספרים על ישוע. וכל אדם

שהיה איתנו, הולך הביתה ואומר: "זה היה
כל כך פנטסטי", הם כותבים בפייסבוק,

"זה היה השבוע הטוב ביותר בחיי, השתנתי,
התמלאתי". ואתה רואה את ההתרגשות

אצל האנשים; וזה ככה בכל פעם.
לא ראיתי הרבה אנשים עוזבים

פגישה עם אותו סוג של התרגשות.
אבל ראיתי בכל פעם שאתה נותן,

כאשר אתה משרת, אז אתה מתרגש.
ולזה נקראנו לעשות.

וכאשר תשנה את דפוסי החשיבה שלך, זה מה
שאתה הולך לחוות. הדבר האחרון:

'עבודת אלוהים'. 'עבודת אלוהים' זה כאשר
אתה מביא את עצמך לאלוהים כקורבן חי

והופך להיות ידיו ורגליו של ישוע.
וזה בימי שני, שלישי, רביעי, חמישי ושישי

אז 'עבודת אלוהים' אתה יכול לעשות גם
כאן, אך זה לא רק זה. זה לשרת את אלוהים

כאשר את מביא את עצמך, כשאתה יוצא,
אתה אותה 'קהילה' כאשר אתה יחד עם אנשים,

שיושבים ומדברים ליד שולחן הקפה. אתה
ה-'קהילה' כשאתה הולך ברחובות על מנת

לבשר ולדבר עם אנשים על אלוהים. זה
איכשהו 'עבודת אלוהים'. זהו שרות לאלוהים,

אתה יכול לראות זה? אני רק רוצה לסכם,
הדת ... המערכת שלנו אומרת ש-'קהילה' היא

מקום מיוחד, שבו עושים דברים מיוחדים,
כוהנים הם אנשים מיוחדים, שעושים שם

דברים מיוחדים, שיש להם השכלה לזה,
אשר הוסמכו ואיכשהו מותר להם להטביל,

מותר להם 'לבצוע את הלחם', הם עומדים
בינינו ואלוהים. 'עבודת אלוהים' חייב להתבצע

ביום שבת, במקום מיוחד, שבו אתה
חייב לעשות דברים מיוחדים. כי אם לא

תעשה את הדברים הללו, אז לא תוכל
לקרוא לזה 'עבודת אלוהים'. ורוח הקודש

המשיחה הינה רק עבור כמה אנשים נבחרים.
דפוסי החשיבה הללו, היו לי במשך שנים רבות

ובגלל דפוסי החשיבה הללו, חיי היו לגמרי
שונים ממה שקראתי בספר מעשי השליחים

ומהחיים שלי עכשיו. אבל עכשיו, בגלל
שאני מבין שאני בעצמי ה-'קהילה', אני המקדש,

רוח הקודש שוכנת בתוכי, המשיחה,
הגבורה שהקימה את ישוע מן המתים,

חייה בתוכי! אני לא צריך להתמקד על
לקבל הרבה מתנות רוחניות. כבר יש לי

אותם בישוע המשיח. אני הכוהן, אני 'נקראתי
לדגל'. מותר לי להטביל. לא מזמן הייתי

בגרמניה, אנשים רבים נושעו ונטבלו ... לפני
כמה ימים, רועה\כוהן מגרמניה

כתב לי מכתב, "טורבן, מי נתן לך את הסמכות
להטביל את האנשים האלה?"

הוא היה נגדי כי זה לא התקיים בתוך קהילה,
והם לא הפכו להיות 'חברי מועדון' לקהילה.

לא, הם הפכו להיות 'איברים' של גוף המשיח.
ומי נתן לי את הסמכות?

ישוע! הוא נתן לי את הסמכות, כי ישוע קרא
אותי. באותו אופן הוא קרא גם לך.

אני הכוהן, אני הקהילה, לי יש את רוח הקודש,

עבודת אלוהים חלק מהחיים, משהו שאתה
עושה בחיי היומיום. מה שאני רוצה שתעשה

בשבוע הבא, עד להמשך עם ההוראה הבאה.
כשאתה קורא את מעשי השליחים, תנסה לקחת

את האמיתות האלה, ותנסה לומר אותן, תנסה
לשטוף לעצמך את המוח. תגיד, "אני המקדש

של אלוהים, אני הקהילה". תגיד לעצמך,
כשאתה בקניות, עומד בקניון או

עומד בתור: "אני הקהילה! אני הכוהן!
אני כוהן! האנשים כאן ... אני הכוהן!

אני הקהילה! אני נקראתי לאנשים האלה!"
עבודת אלוהים, זה

איכשהו להביא את עצמי כקורבן חי לאלוהים.
אז כאשר אני הופך להיות ידיו ורגליו של ישוע

אני עובד אותו, אני מכבד אותו

תגיד את זה

ותבין שיש לך את אותה הרוח אשר הקימה את
ישוע מן המתים. זה מה שרציתי לחלוק הפעם.

אם תקח את האמיתות הפשוטות האלה: אני
הקהילה, אני המקדש, רוח הקודש שוכנת בתוכי,

אני כוהן, הוסמכתי על ידי אלוהים,
נקראתי על ידי אלוהים. אני לא צריך לחכות,

גם לי יש את רוח הקודש בתוכי, את המשיחה,
אני לא צריך ללכת מפגישה לפגישה

על מנת לקבל משהו חדש. יש לי כבר!
וישוע כבר אמר לי

מה לעשות. אז קראתי: "צא, התפלל עבור
חולים, הנח את הידיים על החולים והם יירפאו.

כי אני הכוהן, כי אני הקהילה,
כי אני עובד את אלוהים

על ידי מתן הגוף שלי אליו. אני עושה את זה.
ואז אתה תראה דברים מדהימים.

בסדר, אני מקווה שאתה מבין ואני מצפה
להמשיך בפעם הבאה.

אני הולך לדבר על דברים נוספים. לא יודע על
מה, נראה לאיזה כיוון אלוהים יקח את זה.

אעשה שיעור אחד בכל פעם, אני מאמין
שזה הולך להיות תחילתו של משהו חדש.

וכמו שאמרתי לך בפעם האחרונה,
אם יש לך שאלות ואתה רוצה להעמיק,

'הרפורמציה האחרונה', הספר שלי.
ראיתי שרבים הזמינו את הספר ואחר כך

חילקו אותו להרבה אנשים. מישהו מהולנד
שרכש חמישה ספרים

ואז רכש עוד חמישה נוספים משום שהוא רצה שגם
אחרים יקראו אותו, כי זה עושה משהו

בתוך אנשים. הם משתוקקים להשתחרר
הם משתוקקים לחוות את ההתלהבות

פעם נוספת וכמיהה להיות בשימושו של אלוהים.
ואתם הכוהנים\כמרים\רועים בקהילות,

אולי אתה חושש קצת ואומר:
"הריי הוסמכתי, אני רועה, מה קורה כאן?"

אני רק רוצה לומר לך: "זה חופש, הירגע."
עבדתי כרועה

הייתי רועה בדרך המסורתית ואני לא הייתי
מרוצה, מכיוון שאנשים לא גדלו.

ונלחמתי ונאבקתי, ניסיתי לעשות הכל. אבל
ראיתי את דפוס החשיבה הזה ושיניתי את זה.

והייתי כל כך הרבה יותר פורה מאי פעם
בעבר. ולא איבדתי אנשים.

האנשים לא היו בבעלותי, על כן גם לא איבדתי
אותם. אבל לא איבדתי אנשים, כי כאשר הם ראו

שאני רוצה לשחררם ולהכשיר אותם, הם כיבדו
אותי איכשהו. לא בגלל שהם היו 'חברי קהילה',

לא בגלל שהם היו בבעלותי, אלא בגלל האהבה,
בגלל הכבוד. אז אני רוצה להגיד לכל מי

כהן, אשר מנהיג בקהילה,
זה הולך לשחרר אותך, זה הולך

להוציא את הקהילה שלך לחירות, השיעור הזה.
שוב, אני לא נגד הקהילה, זה לא נגד הקהילה,

זה חופש! שמעתי על כמה נתונים סטטיסטיים:
80% נאבקים

עם מתח בקהילות היום.
כל כך הרבה אנשים מפסיקים לפני זמנם.

רועים, מנהיגים, בגלל הלחץ שלהם.
והמתח עובר גם למשפחה וזה בא נגד

המשפחה והילדים. מכיוון שהם עובדים
כל הזמן והם עושים את הכל.

זהו תפקיד כפוי טובה להיות רועה
בדרך הישנה הזאת.

אולם ישוע לא בא עם עבודה כפויית טובה.
הוא קרא לנו 'מנהיגים', אבל אנחנו צריכים

לעשות את זה בדרך הנכונה.,כך שנוכל
להניב פירות ונוכל לחוות חופש בעצמינו.

נמשיך על כך בשבוע הבא.
אלוהים יברך אותך. ביי ביי.