שירה שמשחררת את הנפש
-
0:03 - 0:06נאמר שכדי להיות משורר
-
0:07 - 0:11אתם חייבים להגיע לגהנום וחזרה.
-
0:12 - 0:15בפעם הראשונה שביקרתי בכלא,
-
0:15 - 0:20לא הייתי מופתעת מהרעש מהבלוקים,
-
0:20 - 0:24או הדלתות הנסגרות, או הסורגים,
-
0:24 - 0:28או מכל הדברים שדמיינתי.
-
0:28 - 0:34אולי בגלל שהכלא הוא מרחב די פתוח.
-
0:34 - 0:36אתם יכולים לראות את השמיים.
-
0:36 - 0:39שחפים עפים מעל,
ואתם מרגישים כאילו אתם קרובים לים, -
0:39 - 0:42שאתם באמת קרובים לחוף.
-
0:42 - 0:48אבל למעשה, השחפים מחפשים אוכל
במזבלה ליד הכלא. -
0:49 - 0:55המשכתי פנימה ופתאום ראיתי
אסירים נעים במסדרונות. -
0:56 - 1:00אז זה היה כאילו לקחתי צעד אחורה וחשבתי
-
1:00 - 1:04שהייתי יכולה להיות אחת מהם.
-
1:04 - 1:10אם היה לי סיפור אחר, הקשר אחר, מזל אחר.
-
1:10 - 1:16מפני שאף אחד -- אף אחד --
לא יכול לבחור היכן הוא נולד. -
1:18 - 1:22ב 2009, הוזמנתי להצטרף לפרוייקט
-
1:22 - 1:28שהאוניברסיטה הלאומית סן מרטין
ערכו בבית הסוהר יחידה 48, -
1:28 - 1:31כדי לתאם סדנת כתיבה.
-
1:31 - 1:38שרות בתי הסהר פינה קצת מקום בקצה בית הכלא,
-
1:38 - 1:43שם הם בנו את בניין מרכז האוניברסיטה.
-
1:44 - 1:47בפעם הראשונה שנפגשתי עם אסירים,
-
1:47 - 1:50שאלתי אותם למה הם ביקשו סדנת כתיבה
-
1:50 - 1:54והם אמרו לי שהם רצו להעלות על הנייר
-
1:54 - 1:58את כל מה שהם לא יכלו להגיד ולעשות.
-
1:59 - 2:04מיד החלטתי שרציתי ששירה תיכנס לכלא.
-
2:05 - 2:09אז אמרתי להם למה שלא נעבוד עם שירה,
-
2:09 - 2:11אם הם ידעו מה היא שירה.
-
2:11 - 2:16אבל לאף אחד לא היה מושג מה שירה היתה באמת.
-
2:19 - 2:20הם גם הציעו לי
-
2:20 - 2:23שהסדנה צריכה להיות לא רק בשביל האסירים
-
2:23 - 2:28שלוקחים שיעורים באוניברסיטה,
אלא לכל האסירים. -
2:29 - 2:32וכך אמרתי שכדי להתחיל את הסדנה הזו,
-
2:32 - 2:36אני צריכה למצוא כלי שלכולנו יש במשותף.
-
2:36 - 2:39הכלי הזה היה שפה.
-
2:39 - 2:45היתה לנו שפה, היתה לנו את הסדנא.
הייתה יכולה להיות לנו שירה. -
2:45 - 2:51אבל מה שלא חשבתי עליו גם,
היה על חוסר השוויון שקיים בכלא. -
2:51 - 2:56הרבה מהאסירים לא סיימו
אפילו בית ספר יסודי. -
2:56 - 3:01הרבה לא ידעו להשתמש בכתב מחובר,
בקושי יכלו לכתוב אותיות. -
3:03 - 3:07הם גם לא כתבו בצורה שותפת.
-
3:07 - 3:12אז התחלנו לחפש פואמות קצרות.
-
3:12 - 3:15ממש קצרות, אבל מאוד חזקות.
-
3:15 - 3:19והתחלנו לקרוא, וקראנו סופר אחד,
ואז סופר נוסף, -
3:19 - 3:24ועל ידי קריאה של פואמות כאלו קצרות,
כולם התחילו להבין -
3:24 - 3:29שמה שהשפה הפואטית עשתה
זה לשבור הגיון מסויים, -
3:29 - 3:30וליצור מערכת אחרת.
-
3:30 - 3:34שבירת ההגיון של השפה שבר
גם את ההגיון של המערכת -
3:34 - 3:38תחתיה הם למדו להגיב.
-
3:39 - 3:42אז מערכת חדשה הופיעה,
-
3:42 - 3:47חוקים חדשים שגרמו להם להבין ממש מהר,
-
3:47 - 3:49-- ממש מהר --
-
3:49 - 3:51שעם שפה פואטית
-
3:51 - 3:56הם יכולים להגיד כל מה שהם רוצים.
-
3:59 - 4:05נאמר שכדי להיות משוררים
צריך ללכת לגהנום וחזרה. -
4:05 - 4:10ויש להם הרבה גהנום. הרבה גהנום.
-
4:10 - 4:15אחד מהם פעם אמר: "בכלא לעולם לא ישנים.
-
4:15 - 4:19לעולם אי אפשר לישון בכלא,
לעולם אי אפשר לסגור את העפעפיים." -
4:20 - 4:27וכך, כמו שאני עושה עכשיו,
נתתי להם רגע של דממה, -
4:27 - 4:31ואמרתי, "זו המהות של שירה, אתם חברה.
-
4:32 - 4:37זה ביקום של הכלא שיש סביבכם.
-
4:37 - 4:40כל מה שאתם אומרים על איך
שאתם לעולם לא ישנים, -
4:40 - 4:41זהו פחד משוחרר.
-
4:41 - 4:46כל הדברים שלא נכתבים -- כל זה שירה."
-
4:47 - 4:52אז התחלנו לאחד את הגהנום הזה;
-
4:52 - 4:55צללנו בעצמנו, ראש קדימה, למעגל השביעי.
-
4:55 - 4:59ובמעגל השביעי הזה של הגהנום,
המעגל האהוב שלנו, -
4:59 - 5:03הם למדו שהם יכולים להפוך
את הקירות לבלתי נראים, -
5:03 - 5:06שהם יכולים לגרום לקירות לצעוק,
-
5:06 - 5:09ושאנחנו יכולים להתחבא בתוך הצללים.
-
5:12 - 5:15כשהשנה הראשונה של הפרויקט הסתיימה,
-
5:15 - 5:18ארגנו מסיבת סיום קטנה,
-
5:18 - 5:22כמו שאתם עושים כשעבודה נעשית
עם כל כך הרבה אהבה, -
5:22 - 5:25ואתם רוצים לחגוג במסיבה.
-
5:25 - 5:29קראנו למשפחות, לחברים,
לרשויות האוניברסיטה. -
5:29 - 5:33הדבר היחיד שהאסירים היו צריכים
לעשות היה לקרוא שיר, -
5:33 - 5:36ולקבל את התעודה ותשואות.
-
5:36 - 5:38זו היתה המסיבה הפשוטה שלנו.
-
5:40 - 5:45הדבר היחיד שרציתי להשאיר אתכם איתו
-
5:47 - 5:51הוא הרגע בו האנשים האלה,
-
5:51 - 5:54כמה מהם פשוט עצומים כשהם עומדים לידי,
-
5:54 - 5:59או הבחורים הצעירים -- כל כך צעירים,
אבל עם גאווה עצומה, -
5:59 - 6:05החזיקו את הניירות שלהם ורעדו
והזיעו כמו ילדים קטנים, -
6:05 - 6:10וקראו את השירים שלהם
עם הקולות שלהם לגמרי שבורים. -
6:12 - 6:16הרגע הזה גרם לי לחשוב הרבה
-
6:17 - 6:21שלרובם, זו בוודאות היתה הפעם הראשונה
-
6:21 - 6:26שמישהו הריע להם על משהו שהם עשו.
-
6:29 - 6:32בכלא יש דברים שלא יכולים להעשות.
-
6:32 - 6:37בכלא, אתם לא יכולים לחלום,
בכלא, אתם לא יכולים לבכות. -
6:37 - 6:42יש מילים שבעצם אסורות, כמו המילה "זמן,"
-
6:42 - 6:47או המילה "עתיד," המילה "לקוות".
-
6:47 - 6:52אבל אתגרנו אותם לחלום, ולחלום הרבה.
-
6:52 - 6:57החלטנו שהם יכתבו ספר.
-
6:57 - 7:02לא רק שהם כתבו ספר,
אלא שהם כרכו אותו בעצמם. -
7:02 - 7:05זה היה בסוף שנת 2010.
-
7:05 - 7:09אז, הכפלנו את הסיכון וכתבנו עוד ספר.
-
7:09 - 7:11וכרכנו גם אותו.
-
7:11 - 7:14זה היה לא מזמן, בסוף שנה שעברה.
-
7:16 - 7:20מה שאני רואה שבוע אחרי שבוע,
-
7:20 - 7:24זה איך שהם הופכים לאנשים שונים;
-
7:24 - 7:27איך הם משתנים.
-
7:27 - 7:31איך מילים מחזקות אותם
עם כבוד שהם מעולם לא הכירו, -
7:31 - 7:33שהם לא יכלו אפילו לדמיין.
-
7:33 - 7:38לא היה להם מושג שכבוד כזה יכול להגיע להם.
-
7:39 - 7:46בסדנא, בגהנום האהוב הזה שאנחנו חולקים,
כולנו נותנים משהו. -
7:46 - 7:51אנחנו פותחים את ידינו וליבנו
ונותנים מה שיש לנו, מה שאנחנו יכולים. -
7:51 - 7:53כולנו; כולנו שווים.
-
7:53 - 7:58וכך אתם מרגישים לפחות בדרך קטנה
-
7:58 - 8:01אתם מתקנים את השבר החברתי העצום הזה
-
8:01 - 8:07שעושה את זה כך שלרבים מהם,
-
8:07 - 8:10הכלא הוא היעד היחיד שלהם.
-
8:12 - 8:18אני זוכרת את המשפט ממשורר דגול,
משורר גדול, -
8:19 - 8:24מסדנת יחידה 48 שלנו, ניקולאס דורדו:
-
8:28 - 8:35"אני אצטרך חוט אין סופי
כדי לתפור את הפצע הענק הזה." -
8:35 - 8:41השירה עושה את זה;
היא תופרת את הפצעים של ההדחקה. -
8:41 - 8:46היא פותחת דלתות. שירה עובדת כמראה.
-
8:46 - 8:50היא יוצאת מראה, שהיא השיר.
-
8:50 - 8:54הם מכירים בעצמם, הם מביטים בעצמם בשיר
-
8:54 - 8:59וכותבים ממי שהם, והם ממה שהם כותבים.
-
8:59 - 9:02כדי לכתוב,
-
9:02 - 9:06הם צריכים להכיל את הרגע של הכתיבה
-
9:06 - 9:09שהוא רגע של חופש מדהים.
-
9:09 - 9:12הם אוהבים להכנס לתוך הראשים שלהם,
ומחפשים את פיסת החופש ההיא -
9:12 - 9:17שלעולם אי אפשר לקחת מהם כשהם כותבים
-
9:17 - 9:21וזה גם יעיל להבין שחופש הוא אפשרי
-
9:21 - 9:23אפילו בתוך הכלא,
-
9:23 - 9:28ושהסורגים היחידים שיש לנו בחלל הנפלא שלנו
-
9:28 - 9:30הן המילה "סורגים,"
-
9:30 - 9:34ושכולנו בגהנום נשרפים בשמחה
-
9:34 - 9:38כשאנחנו מדליקים את ניצוץ המילה.
-
9:38 - 9:41(מחיאות כפיים)
-
10:05 - 10:12סיפרתי לכם הרבה על הכלא,
הרבה על מה שחוויתי -
10:12 - 10:16כל שבוע, ואיך להנות מזה
ולהשתנות בעצמי עם האסירים. -
10:16 - 10:20אבל אתם לא יודעים כמה אהבתי את זה
-
10:20 - 10:25אם הייתם יכולים להרגיש,
לחיות, לחוות, אפילו לכמה שניות, -
10:25 - 10:29ממה נהנתי כל שבוע ומה עושה אותי מי שאני.
-
10:32 - 10:35(מחיאות כפיים)
-
10:41 - 10:45מרטין בוסטמנטנ: הלב לועס דמעות של זמן;
-
10:45 - 10:48מסונוור מהאור ההוא,
-
10:48 - 10:52הוא מחביא את המהירות של הקיום
-
10:52 - 10:54שם התמונות חותרות בסך.
-
10:54 - 10:57היא נלחמת; היא מחזיקה.
-
10:57 - 11:01הלב נסדק תחת מבטים עצובים,
-
11:01 - 11:04רוכב על הסערות שמפזרות אש,
-
11:04 - 11:07מרימות חזות שהורדו על ידי הבושה,
-
11:07 - 11:11יודע שזה לא רק לקרוא ולהמשיך,
-
11:11 - 11:14זה גם לקוות לראות את הכחול האין סופי.
-
11:14 - 11:18הלב מתיישב כדי לחשוב על דברים,
-
11:18 - 11:21נאבק כדי להמנע מלהיות רגיל,
-
11:21 - 11:24מנסה לאהוב בלי לכאוב,
-
11:24 - 11:28נושם את השמש, נותן אומץ לעצמו,
-
11:28 - 11:32נכנע, מטייל כלפי ההגיון.
-
11:32 - 11:35הלב נלחם בין הביצות,
-
11:35 - 11:39הולך סביב קצה העולם התחתון,
-
11:39 - 11:43נופל תשוש, אבל לא מוותר למה שקל,
-
11:43 - 11:46בעוד צעדים לא רגילים של שכרון
-
11:46 - 11:47מתעוררים,
-
11:47 - 11:49מעוררים את השקט.
-
11:49 - 11:51אני מרטין בוסטמנטה,
-
11:52 - 11:55אני אסיר ביחידה 48 של סן מרטין,
-
11:55 - 11:58היום הוא יום השחרור הזמני שלי.
-
11:58 - 12:02ובשבילי, שירה וספרות שינתה את חיי.
-
12:02 - 12:03תודה רבה לכם!
-
12:03 - 12:04כריסטינה דומנץ': תודה לכם!
-
12:04 - 12:07(מחיאות כפיים)
- Title:
- שירה שמשחררת את הנפש
- Speaker:
- כריסטינה דומנש
- Description:
-
more » « less
"נאמר שכדי להיות משורר, אתם חייבים ללכת לגהינום וחזרה". כריסטינה דומנץ' מלמדת כתיבה בבית כלא ארגנטינאי, והיא מספרת את הסיפור המרגש של לעזור לאנשים אסורים להביע את עצמם, להבין את עצמם -- ולהנות מהחופש של השפה. צפו לקריאה חזקה מאחד מהסטודנטים שלה, אסיר, מול קהל של 10,000. בספרדית עם כתוביות.
- Video Language:
- Spanish
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 12:37
|
Tal Dekkers approved Hebrew subtitles for Cristina Domenech | |
|
|
Tal Dekkers accepted Hebrew subtitles for Cristina Domenech | |
|
|
Tal Dekkers edited Hebrew subtitles for Cristina Domenech | |
|
|
Tal Dekkers edited Hebrew subtitles for Cristina Domenech | |
|
|
Tal Dekkers edited Hebrew subtitles for Cristina Domenech | |
|
Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for Cristina Domenech | |
|
|
Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for Cristina Domenech | |
|
|
Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for Cristina Domenech |