אמילי לוין: תאוריית-הכל של התכסיסן
-
0:00 - 0:03אני עומדת לדבר על עצמי,
-
0:03 - 0:06דבר שאני עושה לעיתים נדירות, כיוון שאני --
-
0:06 - 0:11טוב, ראשית, מעדיפה לדבר על דברים שאין לי מושג עליהם
-
0:11 - 0:16ושנית, כי אני נרקיסיסטית בגמילה.
-
0:16 - 0:18(צחוק)
-
0:18 - 0:20לא ידעתי שאני נרקיסיסטית, למען האמת.
-
0:20 - 0:23חשבתי שנרקיסיזם אומר שאתה אוהב את עצמך
-
0:23 - 0:25ואז מישהו אמר לי שיש צד שני למטבע.
-
0:25 - 0:27אז למעשה זה מדכא יותר מאהבה-עצמית.
-
0:27 - 0:30זו אהבה-עצמית לא הדדית.
-
0:30 - 0:34(צחוק)
-
0:34 - 0:37אני לא יכולה להרשות לעצמי להתמכר מחדש.
-
0:37 - 0:40אבל למרות זאת אני רוצה להסביר
-
0:40 - 0:43איך הגעתי לעצב את הסוג המיוחד של הקומדיה שלי
-
0:43 - 0:45כיוון שעברתי בין כל מיני צורות שונות שלו.
-
0:45 - 0:47התחלתי עם אלתור.
-
0:47 - 0:51בצורה מיוחדת של אלתור שנקראת משחקי תאטרון,
-
0:51 - 0:53לה היה חוק אחד,
-
0:53 - 0:56שתמיד חשבתי שהוא חוק מעולה בתור אתיקה של חברה
-
0:56 - 1:00והחוק היה שאתה לא יכול להתכחש למציאות של האחר.
-
1:00 - 1:02אתה יכול רק להסתמך עליה.
-
1:02 - 1:05וכמובן, אנחנו חיים בחברה שעיקרה
-
1:05 - 1:07לסתור את המציאות של אחרים.
-
1:07 - 1:09כל העניין הוא סתירה,
-
1:09 - 1:12וזו הסיבה לכך שאני כה רגישה לסתירות, באופן כללי.
-
1:12 - 1:14אני רואה את זה בכל מקום.
-
1:14 - 1:17למשל בסקרים. אתם יודעים, אני תמיד מתפלאת
-
1:17 - 1:19שבסקרי דעת קהל
-
1:19 - 1:23אחוז האמריקאים שלא יודעים את התשובה לכל שאלה שנשאלת
-
1:23 - 1:25הוא תמיד שני אחוזים.
-
1:25 - 1:28שבעים וחמישה אחוזים מהאמריקאים
-
1:28 - 1:30חושבים שאלסקה היא חלק מקנדה
-
1:30 - 1:33אבל רק שני אחוזים לא יודעים מה תהיה ההשפעה
-
1:33 - 1:38של הקריסה בארגנטינה על מדיניות הכספים של קרן המטבע הבינ"ל.
-
1:38 - 1:39(צחוק)
-
1:39 - 1:42זה נראה כמו סתירה.
-
1:42 - 1:45או המודעה הזאת שקראתי בניו יורק טיימס
-
1:45 - 1:49"לבישת שעון איכותי מעידה על מעמדך בחברה
-
1:49 - 1:52קנייתו מאיתנו צועקת טעם טוב"
-
1:52 - 1:54(צחוק)
-
1:54 - 1:57או מה שמצאתי במגזין שנקרא "לעורך דין מקליפורניה",
-
1:57 - 2:01במאמר שבוודאי נכתב בשביל עורכי הדין של אנרון
-
2:01 - 2:05"לשרוד את הכלא: עשה ואל תעשה"
-
2:05 - 2:06(צחוק)
-
2:06 - 2:08"אל תשתמש במילים גדולות"
-
2:08 - 2:09(צחוק)
-
2:09 - 2:12"למד את הלינגוה פרנקה (שפה משותפת)"
-
2:12 - 2:19"צחוק"
-
2:19 - 2:21בדיוק. לינגווה ב... שלי, פרנקי"
-
2:21 - 2:24(צחוק)
-
2:24 - 2:27ואני מניחה שזו סתירה שאני
-
2:27 - 2:31מדברת על מדע כשאני לא יודעת מתמטיקה.
-
2:31 - 2:34אתם יודעים, כי - ודרך אגב, הייתי כל כך אסירת תודה לדין קיימן
-
2:34 - 2:36על שהצביע על כך שאחת הסיבות
-
2:36 - 2:38על כך שישנן סיבות תרבותיות
-
2:38 - 2:42לכך שנשים ומיעוטים אינם נכנסים לתחומי המדע והטכנולוגיה
-
2:42 - 2:45כי לדוגמא, הסיבה שאני איני עוסקת במתמטיקה
-
2:45 - 2:49היא שלימדו אותי לבצע חשבון ולקרוא באותו זמן
-
2:49 - 2:52אז את בת שש, קוראת את שלגיה ושבעת הגמדים.
-
2:52 - 2:54וזה נהיה ברור במהירות
-
2:54 - 2:56שישנם רק שני סוגים של גברים בעולם
-
2:56 - 2:58גמדים ונסיכי חלומות.
-
2:58 - 3:01והיחס הוא שבע לאחד נגד זה שתמצאי את הנסיך
-
3:01 - 3:04(צחוק)
-
3:04 - 3:07זו הסיבה שילדות קטנות לא מתעסקות במתמטיקה. זה יותר מדי מדכא.
-
3:07 - 3:13(צחוק)
-
3:13 - 3:15כמובן, כשאני מדברת על מדע
-
3:15 - 3:17אני גם עלולה, כפי שעשיתי לפני כמה לילות,
-
3:17 - 3:21להיחשף לזעם אלים מצד כמה מדענים
-
3:21 - 3:24שהיו מאוד עצבניים עלי.
-
3:24 - 3:29אני חושבת שזה כי השתמשתי במילה פוסט-מודרני כאילו זה בסדר.
-
3:29 - 3:32והם נהיו מאוד עצבניים.
-
3:32 - 3:35אחד מהם, ייזקף לזכותו, אני חושבת שרק רצה לערוך איתי
-
3:35 - 3:37ויכוח רציני.
-
3:37 - 3:40אבל אני לא עורכת ויכוחים רציניים.
-
3:40 - 3:42אני לא רואה אותם בחיוב.
-
3:42 - 3:45כיוון שויכוחים, כמובן, עיקרם הוא סתירה.
-
3:45 - 3:47והם מעוצבים על פי הערכים.
-
3:47 - 3:51ויש לי תהיות לגבי הערכים של המדע הניוטוני.
-
3:51 - 3:55למשל רציונאליות, אתה אמור להיות רציונאלי בזמן ויכוח.
-
3:55 - 3:57ובכן, רציונאליות מורכבת
-
3:57 - 4:00ממה שכריסטי הפנר דיברה עליו היום
-
4:00 - 4:02הפיצול של הגוף והנפש הזה. אתם מבינים?
-
4:02 - 4:05הראש הוא טוב. הגוף רע.
-
4:05 - 4:07הראש הוא אגו. הגוף איד.
-
4:07 - 4:09כשאנו אומרים "אני" -- כמו כשרנה דקארט אמר
-
4:09 - 4:12"אני חושב משמע אני קיים"
-
4:12 - 4:14אנו מתכוונים לראש.
-
4:14 - 4:17וכמו שדיוויד לי רות' שר ב"אני רק ג'יגולו,"
-
4:17 - 4:20"אני, אין לי גוף".
-
4:20 - 4:24ככה אתה מגיע לרציונאליות.
-
4:24 - 4:26וזו הסיבה לכך שכל כך הרבה מההומור
-
4:26 - 4:30הוא הגוף שעומד על שלו מול הראש.
-
4:30 - 4:33זו הסיבה שיש הומור בית שימוש והומור מיני
-
4:33 - 4:35זו הסיבה שיש את האחים רספיני
-
4:35 - 4:39מכים את ריצ'רד באיזור איברי המין
-
4:39 - 4:41ואז אנחנו צוחקים כפול
-
4:41 - 4:44כי הוא הגוף, אבל זה גם --
-
4:44 - 4:45מחוץ לבמה: ריצ'רד.
-
4:45 - 4:47אמילי לוין: ריצ'רד. מה אני אמרתי?
-
4:47 - 4:48(צחוק)
-
4:48 - 4:50ריצ'רד. כן, אבל זה גם הראש,
-
4:50 - 4:53הראש של הכנס.
-
4:53 - 4:55זוהי הדרך האחרת בה ההומור --
-
4:55 - 4:59כמו שארט בוכוולד מכוון לראשי מדינה.
-
4:59 - 5:02זה לא מכניס כמות כסף כמו הומור גופני, אני בטוחה --
-
5:02 - 5:04(צחוק)
-
5:04 - 5:07אבל אף על פי כן, זה מה שגורם לנו לנצור ולהעריץ אותך
-
5:07 - 5:11אבל ישנה גם סתירה ברציונאליות במדינה הזו
-
5:11 - 5:14והיא שכשם שאנחנו מעריצים את הראש
-
5:14 - 5:16אנחנו מאוד אנטי-אינטלקטואלים.
-
5:16 - 5:20אני יודעת את זה כיוון שקראתי בניו יורק טיימס
-
5:20 - 5:23שהקרן של איין ראנד הוציאה עמוד פרסומת שלם
-
5:23 - 5:25אחרי ה-11 בספטמבר
-
5:25 - 5:29ובו היא אמרה, "הבעיה אינה עיראק או איראן,
-
5:29 - 5:33הבעיה בארץ הזאת, שעומדת בפני הארץ הזאת,
-
5:33 - 5:36היא הפרופסורים באוניברסיטאות ומה שהם יוצרים"
-
5:36 - 5:44(צחוק)
-
5:44 - 5:46אז חזרתי חזרה וקראתי שוב את "כמעיין המתגבר".
-
5:46 - 5:48(צחוק)
-
5:48 - 5:50אני לא יודעת כמה מכם קראו אותו.
-
5:50 - 5:54ואני לא מומחית לסאדו-מזוכיזם.
-
5:54 - 5:55(צחוק)
-
5:55 - 6:00אבל תנו לי רק להקריא לכם כמה קטעים אקראיים מעמוד 217.
-
6:00 - 6:02"פעולתו של אדון
-
6:02 - 6:05הלוקח עליה בעלות כואבת ומלאת בוז
-
6:05 - 6:07הייתה סוג ההתלהבות בה היא חפצה.
-
6:07 - 6:10כאשר הם שכבו יחדיו במיטה זה היה
-
6:10 - 6:13כפי שהיה חייב להיות, כפי שאופי הפעולה דרש,
-
6:13 - 6:16פעולה של אלימות.
-
6:16 - 6:20זו הייתה פעולה של שיניים הדוקות ושנאה. זה היה הקשה מנשוא.
-
6:20 - 6:23לא לטיפה, אלא גל של כאב.
-
6:23 - 6:26הסבל, כפעולה של תשוקה."
-
6:26 - 6:28אז אתם יכולים לשער בדמיונכם את הפתעתי
-
6:28 - 6:31כשקראתי בניו יורקר
-
6:31 - 6:34שאלן גרינספן, יושב ראש הפדרל ריזרב,
-
6:34 - 6:37מכריז על איין ראנד כמנטור האינטלקטואלי שלו.
-
6:37 - 6:40(צחוק)
-
6:40 - 6:43זה כמו לגלות שהאומנת שלך היא דומינטריקס.
-
6:43 - 6:45(צחוק)
-
6:45 - 6:49לא רע מספיק שהיינו צריכים לראות את ג' אדגר הובר בשמלה,
-
6:49 - 6:51עכשיו אנחנו צריכים לדמיין את אלן גרינספן
-
6:51 - 6:53במחוך עור שחור, עם קעקוע בתחת שאומר
-
6:53 - 6:55"הצלף באינפלציה עכשיו".
-
6:55 - 7:03(צחוק)
-
7:03 - 7:05ואיין ראנד כמובן, איין ראנד
-
7:05 - 7:07ידועה כבעלת פילוסופיה הנקראת אובייקטיביזם,
-
7:07 - 7:10המשקפת ערך נוסף של הפיזיקה הניוטונית
-
7:10 - 7:12שהוא אובייקטיביות.
-
7:12 - 7:15אובייקטיביות בעיקרון מורכבת
-
7:15 - 7:18באותה הדרך של האס-אם (סאדו-מזוכיזם).
-
7:18 - 7:21מדובר בסובייקט המשעבד את האובייקט.
-
7:21 - 7:23כך אתה עומד על דעתך.
-
7:23 - 7:25אתה גורם לעצמך להיות הקול האקטיבי.
-
7:25 - 7:28והאובייקט הוא הפסיבי, חסר הקול.
-
7:28 - 7:31הייתי כל כך מרותקת על ידי הפרסומת ההיא של אוקסיג'ן.
-
7:31 - 7:35אני לא יודעת אם אתם מכירים את זה, אבל --
-
7:35 - 7:38אולי זה אחרת עכשיו, או שאולי אתם אומרים איזו אמירה --
-
7:38 - 7:41אבל בבתי חולים רבים ליולדות ברחבי הארץ
-
7:41 - 7:45עד ממש לאחרונה בכל אופן,על פי ספר מאת ג'סיקה בנג'מין,
-
7:45 - 7:48בשלטים מעל העריסות של הבנים הקטנים נכתב
-
7:48 - 7:50"אני בן!"
-
7:50 - 7:52ובשלטים שמעל לעריסות של הבנות הקטנות נכתב,
-
7:52 - 7:55"זו בת!"
-
7:55 - 7:59אז הפסיביות הוקרנה
-
7:59 - 8:01באופן תרבותי על הבנות הקטנות.
-
8:01 - 8:04וזה עדיין ממשיך, כפי שאמרתי לכם, בשנה שעברה
-
8:04 - 8:06ישנו סקר שמוכיח --
-
8:06 - 8:10היה סקר שנערך על ידי המגזין טיים,
-
8:10 - 8:13ובו רק גברים נשאלו, "האם קיימת אי פעם יחסי מין
-
8:13 - 8:17עם אישה שבאופן אקטיבי לא חיבבת?"
-
8:17 - 8:19ובכן, בדיוק.
-
8:19 - 8:21ובכן, 58 אחוזים אמרו כן,
-
8:21 - 8:23שזה אני חושבת אבל מנופח
-
8:23 - 8:25כיוון שכל כך הרבה גברים, אם רק תשאלו
-
8:25 - 8:27"האם קיימת אי פעם יחסי מין..." "כן!"
-
8:27 - 8:29הם אפילו לא מחכים להמשך של זה.
-
8:29 - 8:32(צחוק)
-
8:32 - 8:35וכמובן, שני אחוזים לא ידעו אם הם קיימו --
-
8:35 - 8:38(צחוק)
-
8:38 - 8:40זו הבדיחה החוזרת הראשונה שלי,
-
8:40 - 8:42מתוך ארבע שאני אנסה.
-
8:42 - 8:45(צחוק)
-
8:45 - 8:48אז הדבר הזה של הסובייקט-אובייקט,
-
8:48 - 8:51הוא חלק ממשהו שאני מאוד מתעניינת בו
-
8:51 - 8:57כיוון שזו הסיבה, בכנות, שאני מאמינה בפוליטיקלי קורקט.
-
8:57 - 8:59אני מאמינה. אני חושבת שזה יכול להגיע רחוק מדי.
-
8:59 - 9:02אני חושבת שהאחים רינגלינג אולי הגזימו
-
9:02 - 9:04עם מודעה שהם פרסמו במגזין של הניו יורק טיימס.
-
9:04 - 9:07"יש לנו מחוייבות רגשית וכלכלית
-
9:07 - 9:11לכל החיים עם שותפינו הפילים האסייתיים."
-
9:11 - 9:13(צחוק)
-
9:13 - 9:15אולי רחוק מדי. אבל אתם יודעים --
-
9:15 - 9:20אני לא חושבת
-
9:20 - 9:22שאדם בעל צבע שצוחק על אנשים לבנים
-
9:22 - 9:25זה אותו הדבר כמו אדם לבן שצוחק על אנשים בעלי צבע.
-
9:25 - 9:29או נשים שצוחקות על גברים זה זהה לגברים שצוחקים על...
-
9:29 - 9:31או עניים שצוחקים על עשירים זה זהה לעשירים...
-
9:31 - 9:34אני חושבת שאפשר לצחוק על אלו שיש להם, אבל לא על אלו שאין
-
9:34 - 9:37ולכן לא תראו אותי צוחקת על
-
9:37 - 9:40קנת' ליי ואשתו המקסימה
-
9:40 - 9:41(צחוק)
-
9:41 - 9:44מה מצחיק בלהצטמצם לארבעה בתים?
-
9:44 - 9:46(צחוק)
-
9:46 - 9:49ולמדתי ממש את השיעור הזה
-
9:49 - 9:53במהלך שערוריות הסקס של ממשל קלינטון.
-
9:53 - 9:55או איך שאני קוראת להם, הימים הטובים ההם.
-
9:55 - 9:58(צחוק)
-
9:58 - 10:01כאשר אנשים שהכרתי, אנשים שהחשיבו את עצמם לליברלים
-
10:01 - 10:04והכל,
-
10:04 - 10:07עשו צחוק מג'ניפר פלאוארס ופאולה ג'ונס.
-
10:07 - 10:11בעיקרון, הם צחקו עליהן בשל היותן
-
10:11 - 10:14זבל קרוואנים, או אשפה לבנה.
-
10:14 - 10:17זה נראה, אני משערת, כדעה קדומה לא מזיקה
-
10:17 - 10:19ושאתה לא באמת פוגע במישהו.
-
10:19 - 10:24עד שאתה קורא, כפי שאני עשיתי, מודעה בלוס אנג'לס טיימס.
-
10:24 - 10:28"למכירה טוחן אשפה לבנה."
-
10:28 - 10:36(צחוק)
-
10:36 - 10:39אז לכל הדבר הזה של הסובייקט-אובייקט
-
10:39 - 10:43יש קשר להומור בצורה הזאת.
-
10:43 - 10:47קראתי ספר מאת אישה בשם איימי ריצ'לין,
-
10:47 - 10:50שהיא יושבת הראש של המחלקה לקלסיקה ביו.אס.סי
-
10:50 - 10:52והספר נקרא "הגן של פריאפוס."
-
10:52 - 10:56והיא כותבת שההומור הרומי
-
10:56 - 11:00משקף את המבנה של החברה הרומית.
-
11:00 - 11:03כך שהחברה הרומית הייתה מאוד "נמוכה"
-
11:03 - 11:05כמו שלנו, במידה מסוימת.
-
11:05 - 11:07וכך גם היה ההומור.
-
11:07 - 11:09תמיד היה צריך להיות "תחתית" לבדיחה.
-
11:09 - 11:12וכך היה זה תמיד הסאטיריקן
-
11:12 - 11:15כגון יובנליס או מרשל,
-
11:15 - 11:18שייצג את הקהל,
-
11:18 - 11:21והוא התכונן לצחוק על הזר,
-
11:21 - 11:25על האדם שלא היה שותף לסטאטוס הסובייקטיבי הזה.
-
11:25 - 11:28ובסטנד אפ, כמובן
-
11:28 - 11:32הסטנדאפיסט אמור לשלוט על הקהל.
-
11:32 - 11:35הרבה הפרעות ביניים הם מהמתח
-
11:35 - 11:38של לנסות לוודא
-
11:38 - 11:41שהסטנדאפיסט יהיה מסוגל לשלוט
-
11:41 - 11:45ולהתגבר על המפריע.
-
11:45 - 11:47ונהייתי טובה בזה כשעסקתי בסטנד אפ
-
11:47 - 11:49אבל תמיד שנאתי את זה כיוון שהם
-
11:49 - 11:52היו מכתיבים את התנאים של האינטראקציה.
-
11:52 - 11:55באותו אופן בו עריכת ויכוח רציני
-
11:55 - 11:58קובעת את התוכן, במידה מסוימת,
-
11:58 - 12:00של מה שאתה מדבר עליו.
-
12:00 - 12:03ואני חיפשתי אחר סוג (של קומדיה)
-
12:03 - 12:05שאין בו את זה.
-
12:05 - 12:12אז רציתי משהו שיהיה יותר אינטראקטיבי.
-
12:12 - 12:16אני יודעת שהמילה הזאת כל כך בזויה עכשיו
-
12:16 - 12:20עקב השימוש בה על ידי המשווקים באינטרנט.
-
12:20 - 12:24אני באמת מתגעגעת לאנשי הטלמרקטינג הישנים עכשיו
-
12:24 - 12:25(צחוק)
-
12:25 - 12:27באמת, כי אז לפחות היה לך סיכוי, אתם מבינים?
-
12:27 - 12:31נהגתי למעשה לנתק להם.
-
12:31 - 12:33אבל אז קראתי ב"נימוסים והליכות" שזה גסות רוח.
-
12:33 - 12:36אז בפעם הבאה שהם התקשרו
-
12:36 - 12:38נתתי לו להגיע לאמצע שיחת השכנוע שלו ואז אמרתי,
-
12:38 - 12:40"אתה נשמע סקסי!"
-
12:40 - 12:44(צחוק)
-
12:44 - 12:46הוא ניתק לי!
-
12:46 - 12:54(צחוק)
-
12:54 - 12:57אבל האינטראקטיביות מאפשרת לקהל
-
12:57 - 13:00לעצב את מה שאתה הולך לעשות, באותה מידה בה
-
13:00 - 13:04אתה מעצב את החוויה שלהם בעולם.
-
13:04 - 13:06וזה מה שאני באמת מחפשת.
-
13:06 - 13:09והייתי בסוג של, כשהתחלתי לנתח
-
13:09 - 13:11מה בדיוק אני עושה,
-
13:11 - 13:16קראתי ספר שנקרא "תכסיסן עושה את העולם", מאת לואיס הייד.
-
13:16 - 13:18וזה היה כאילו עברתי פסיכואנליזה.
-
13:18 - 13:20כלומר, הוא פרש את הכל.
-
13:20 - 13:22ואז, כשבאתי לכנס הזה,
-
13:22 - 13:25הבנתי שכמעט כולם כאן
-
13:25 - 13:27שותפים לאותן תכונות זהות.
-
13:27 - 13:29כיוון שבאמת הדבר שהוא התכסיסן
-
13:29 - 13:31הוא סוכן של שינויים.
-
13:31 - 13:33התכסיסן הוא סוכן שינויים.
-
13:33 - 13:35והתכונות שאני עומדת לתאר
-
13:35 - 13:38הינן התכונות שמאפשרות
-
13:38 - 13:40לשינוי לקרות.
-
13:40 - 13:44ואחת מהן היא חציית גבולות.
-
13:44 - 13:47אני חושבת שזה מה שבפועל עורר את זעמם את המדענים.
-
13:47 - 13:49אבל אני אוהבת לחצות גבולות.
-
13:49 - 13:52אני אוהבת, כפי שאמרתי, לדבר על דברים שאין לי מושג עליהם.
-
13:53 - 13:55(טלפון מצלצל)
-
13:55 - 13:58אני מקווה שזה הסוכן שלי,
-
13:58 - 14:00כי אתם לא משלמים לי כלום.
-
14:00 - 14:02(צחוק)
-
14:02 - 14:05ואני חושבת שזה טוב לדבר על דברים שאין לי מושג לגביהם
-
14:05 - 14:07כיוון שאני מספקת נקודת מבט רעננה לגביהם, אתם מבינים?
-
14:07 - 14:09אני מסוגלת לראות את הסתירות.
-
14:09 - 14:11שאתם עלולים לא לראות.
-
14:11 - 14:13לדוגמא, פנטומימאי אחד פעם --
-
14:13 - 14:15או אומן פנטומימה, כפי שהוא קרא לעצמו.
-
14:15 - 14:19הוא היה אומן פנטומימה מאוד אנוכי.
-
14:19 - 14:23והוא אמר שאני חייבת להפגין יותר כבוד
-
14:23 - 14:25כיוון שלוקח עד 18 שנים
-
14:25 - 14:28ללמוד איך לעשות פנטומימה כראוי.
-
14:28 - 14:32ואני אמרתי, "ובכן, ככה אתה מבין שרק טיפשים נכנסים לזה,
-
14:32 - 14:33(צחוק)
-
14:33 - 14:36"לוקח רק שנתיים כדי ללמוד איך לדבר."
-
14:36 - 14:40(צחוק)
-
14:40 - 14:42(מחיאות כפיים)
-
14:42 - 14:45ואתם יודעים, אנשים, וזוהי הבעיה עם
-
14:45 - 14:47ציטוט, "אובייקטיביות", סוף ציטוט.
-
14:47 - 14:49כשאתה מוקף רק באנשים
-
14:49 - 14:51שמשתמשים באותו אוצר מילים כמו שלך,
-
14:51 - 14:54או חולקים את אותה מערכת של הנחות כמוך,
-
14:54 - 14:57אתה מתחיל לחשוב שזו המציאות.
-
14:57 - 15:00כמו כלכלנים, אתם מבינים, ההגדרה שלהם לרציונאלי,
-
15:00 - 15:04שכולנו פועלים מתוך האנוכיות הכלכלית שלנו.
-
15:04 - 15:06ובכן, תסתכלו על מייקל האולי,
-
15:06 - 15:08או תסתכלו על דין קיימן,
-
15:08 - 15:10או שתסתכלו על סבתי.
-
15:10 - 15:13סבתי תמיד פעלה מתוך האינטרסים של אנשים אחרים,
-
15:13 - 15:15בין אם הם רצו בכך ובין אם לאו.
-
15:15 - 15:17(צחוק)
-
15:17 - 15:20אם היו עורכים אולימפיאדה לקדושים מעונים,
-
15:20 - 15:22סבתי הייתה מפסידה בכוונה.
-
15:22 - 15:29(צחוק)
-
15:29 - 15:31"לא, את תקחי את הפרס.
-
15:31 - 15:33את צעירה, אני זקנה. מי יראה אותו בכלל?
-
15:33 - 15:35לאן אני הולכת? אני הולכת למות בקרוב."
-
15:35 - 15:38(צחוק)
-
15:38 - 15:41אז זה הדבר הראשון -- חציית הגבולות הזו.
-
15:41 - 15:43התיווך הזה אשר --
-
15:43 - 15:45פריץ לנטינג, זה השם שלו?
-
15:45 - 15:47למעשה אמר שהוא היה מתווך.
-
15:47 - 15:49זוהי תכונה אמיתית של התכסיסן.
-
15:49 - 15:53ואחת נוספת היא אסטרטגיות נטולות התנגדות.
-
15:53 - 15:56וזה, במקום סתירה,
-
15:56 - 15:59בה אתה מתכחש למציאות של האחר,
-
15:59 - 16:01יש לך פרדוקס
-
16:01 - 16:04בו אתה מאפשר ליותר ממציאות אחת להתקיים בשותף,
-
16:04 - 16:08אני חושבת שישנו מבנה פילוסופי נוסף,
-
16:08 - 16:11אני לא בטוחה איך הוא נקרא.
-
16:11 - 16:14אבל הדוגמא שלי לגביו הוא שלט שראיתי בחנות תכשיטים.
-
16:14 - 16:18בו נכתב, "אוזניים מנוקבות בזמן שאתה מחכה."
-
16:18 - 16:22(צחוק)
-
16:22 - 16:25שם האלטרנטיבה פשוט מטריפה את הדמיון.
-
16:25 - 16:27(צחוק)
-
16:27 - 16:30"אוו לא, תודה אבל, אני אשאיר אותם כאן. תודה רבה.
-
16:30 - 16:33יש לי כמה סידורים לעשות, אז אני אחזור לאסוף אותן
-
16:33 - 16:36בסביבות חמש, אם זה בסדר מצידך.
-
16:36 - 16:38מה? מה? אני לא שומעת אותך."
-
16:38 - 16:44(צחוק)
-
16:44 - 16:46ותכונה נוספת של התכסיסן
-
16:46 - 16:49היא מזל חכם.
-
16:49 - 16:53שתאונות, מה שלואיס קאן, שדיבר על תאונות,
-
16:53 - 16:55זוהי תכונה נוספת של התכסיסן.
-
16:55 - 17:00לתכסיסן יש שכל שמוכן לבלתי צפוי.
-
17:00 - 17:04כך, ואני אומר זאת למדענים,
-
17:04 - 17:08לתכסיסן יש את היכולת להחזיק
-
17:08 - 17:10ברעיונותיו באופן רופף
-
17:10 - 17:14כדי שהוא יוכל לפנות מקום לרעיונות חדשים
-
17:14 - 17:17או כדי לראות את הסתירות או את הבעיות הנסתרות
-
17:17 - 17:19עם רעיונותיו שלו.
-
17:19 - 17:21לא הייתה לי בדיחה לעניין הזה.
-
17:21 - 17:24פשוט רציתי להעמיד את המדענים במקומם.
-
17:24 - 17:29(צחוק)
-
17:29 - 17:33אבל הנה איך אני חושבת שאני רוצה לעשות שינוי,
-
17:33 - 17:35וזה ביצירת קישורים.
-
17:35 - 17:37זה מה שאני נוטה לראות
-
17:37 - 17:39אפילו יותר מסתירות.
-
17:39 - 17:43כמו האלו, איך קוראים לאצבעות הללו של השממית?
-
17:43 - 17:45אתם יודעים, לאצבעות של השממית,
-
17:45 - 17:49מתפתלות כמו האצבעות של מייקל מושן.
-
17:49 - 17:51אני אוהבת קישורים.
-
17:51 - 17:53למשל, אני קוראת שאחת משתי התכונות
-
17:53 - 17:56של חומר ביקום הניוטוני --
-
17:56 - 17:59ישנן שתי תכונות לחומר ביקום הניוטוני --
-
17:59 - 18:02אחת היא תפוסת מקום. חומר תופס מקום.
-
18:02 - 18:05אני משערת שככל שאתה חומרני יותר כך אתה תופס יותר מקום,
-
18:05 - 18:07מה שמסביר את כל תופעת רכבי השטח.
-
18:07 - 18:10(צחוק)
-
18:10 - 18:13והשנייה היא אי-חדירות.
-
18:13 - 18:16ובכן, ברומא העתיקה, אי-חדירות
-
18:16 - 18:19הייתה הקריטריון לגבריות.
-
18:19 - 18:21הגבריות הייתה תלויה
-
18:21 - 18:24בכך שאתה תהיה החודר האקטיבי.
-
18:24 - 18:28ואז, בכלכלה, ישנו היצרן האקטיבי
-
18:28 - 18:30והצרכן הפסיבי,
-
18:30 - 18:32מה שמסביר למה עסק תמיד צריך
-
18:32 - 18:35לחדור לשווקים חדשים.
-
18:35 - 18:37ובכן, כן, זוהי הסיבה שהכרחנו את סין
-
18:37 - 18:40לפתוח את השווקים שלה.
-
18:40 - 18:42ונכון שזה הרגיש טוב?
-
18:42 - 18:45(צחוק)
-
18:45 - 18:47ועכשיו חודרים אלינו.
-
18:47 - 18:50אתם יודעים שחברות ביוטכנולוגיה באמת נכנסות לתוכנו
-
18:50 - 18:53ושותלות את הדגלים הקטנים שלהן בגנים שלנו.
-
18:53 - 18:55אתם יודעים שחודרים אלינו.
-
18:55 - 18:58ואני חושדת שזה על ידי מישהו שלא מחבב אותנו אקטיבית.
-
18:58 - 19:02(צחוק)
-
19:02 - 19:05זוהי השנייה מתוך הארבע.
-
19:05 - 19:07כן, כמובן שהבנתם את זה. תודה רבה לכם.
-
19:07 - 19:09יש לי עוד דרך לעבור.
-
19:09 - 19:13(צחוק)
-
19:13 - 19:16ומה שאני שואפת לעשות, כשאני יוצרת את הקישורים הללו,
-
19:16 - 19:20היא לגרום לקצר בחשיבה של אנשים.
-
19:20 - 19:23כלומר, לגרום לכם שלא ללכת בעקבות שרשרת
-
19:23 - 19:25האסוציאציות הרגילה שלכם,
-
19:25 - 19:28אלא לגרום לכם לחיווט מחדש.
-
19:28 - 19:31זה, פשוטו כמשמעו -- כשאנשים מדברים על ההלם שבהכרה,
-
19:31 - 19:41זה פשוטו כמשמעו הכרה מחדש, לחווט מחדש את האופן בו חושבים --
-
19:41 - 19:44הייתה לי בדיחה לזה ושכחתי אותה.
-
19:44 - 19:47אני כל כך מצטערת, אני נהיית כמו
-
19:47 - 19:49האישה בבדיחה הזו על --
-
19:49 - 19:52שמעתם את הבדיחה הזו על האישה שנוסעת עם אימה?
-
19:52 - 19:54ואימה היא אישה זקנה.
-
19:54 - 19:56והאם חולפת על פני רמזור אדום.
-
19:56 - 19:59והבת לא רוצה להגיד שום דבר.
-
19:59 - 20:02היא לא רוצה להגיד משהו כמו, "את זקנה מדי לנהוג."
-
20:02 - 20:05והאם חולפת על פני עוד רמזור אדום.
-
20:05 - 20:08והבת אומרת, ככל שהיא יכולה בטקט,
-
20:08 - 20:12"אמא, את מודעת לזה שהרגע עברת על פני שני רמזורים אדומים?"
-
20:12 - 20:15והאם אומרת, "מה? אני נוהגת?!"
-
20:15 - 20:21(צחוק)
-
20:21 - 20:23וזה ההלם שבהכרה.
-
20:23 - 20:25בזמן ההלם שבהכרה.
-
20:25 - 20:28זה משלים את הארבע.
-
20:28 - 20:30(צחוק)
-
20:30 - 20:34אני רק רוצה לומר שני דברים נוספים.
-
20:34 - 20:38הראשון הוא, שעוד תכונת אופי של התכסיסן
-
20:38 - 20:40היא שהתכסיסן חייב ללכת
-
20:40 - 20:42על הקו הדק הזה.
-
20:42 - 20:44הוא חייב להיות בעל איזון.
-
20:44 - 20:47ואתם יודעים, המכשול הכי קשה בשבילי,
-
20:47 - 20:49כשאני עושה את מה שאני עושה,
-
20:49 - 20:51הוא לבנות את ההופעה שלי
-
20:51 - 20:54כך שהיא מוכנה וגם לא-מוכנה.
-
20:54 - 20:57למצוא את האיזון בין הדברים הללו
-
20:57 - 20:59זה תמיד מסוכן
-
20:59 - 21:02כיוון שאתה עשוי לנטות יותר מדי לכיוון של הלא-מוכן.
-
21:02 - 21:05אבל להיות יותר מדי מוכן לא משאיר מקום
-
21:05 - 21:07לתאונות לקרות.
-
21:07 - 21:12חשבתי על מה שמשה ספדיה
-
21:12 - 21:14אמר אתמול על יופי
-
21:14 - 21:18כיוון שבספר שלו, הייד אמר
-
21:18 - 21:23לעיתים התכסיסן יכול לנטות לגמרי לכיוון היופי.
-
21:23 - 21:26אבל כדי לעשות זאת אתה חייב
-
21:26 - 21:28לאבד את כל התכונות האחרות
-
21:28 - 21:30כיוון שברגע שאתה בתוך היופי
-
21:30 - 21:32אתה בתוך דבר מוגמר.
-
21:32 - 21:34אתה בתוך משהו
-
21:34 - 21:36שתופס מקום ומאכלס זמן.
-
21:36 - 21:38זה דבר ממשי.
-
21:38 - 21:43וזה תמיד מדהים לראות דבר יפה.
-
21:43 - 21:45אבל אם אתה לא עושה את זה,
-
21:45 - 21:49אם אתה מאפשר לתאונות להמשיך לקרות,
-
21:49 - 21:52יש לך אפשרות לעלות על אורך גל
-
21:52 - 21:59אני אוהבת לחשוב על מה שאני עושה כעל גל של הסתברות.
-
21:59 - 22:01כשאתה נכנס לתוך יופי, גל ההסתברות
-
22:01 - 22:04קורס לתוך אפשרות אחת.
-
22:04 - 22:07ואני אוהבת לחקור את כל האפשרויות
-
22:07 - 22:12בתקווה לעלות על אורך הגל של הקהל
-
22:12 - 22:15והתכונה האחרונה של התכסיסן שאני רוצה לדבר עליה היא
-
22:15 - 22:17שאין לו בית.
-
22:17 - 22:19הוא תמיד בדרכים.
-
22:19 - 22:23אני רוצה לומר לך, ריצ'ארד, לסיכום,
-
22:23 - 22:29שבTED אתם יצרתם בית.
-
22:29 - 22:31ותודה לך שהזמנת אותי אליו.
-
22:31 - 22:33תודה רבה לך.
-
22:33 - 22:35(מחיאות כפיים)
- Title:
- אמילי לוין: תאוריית-הכל של התכסיסן
- Speaker:
- Emily Levine
- Description:
-
more » « less
הקומיקאית-פילוסופית אמילי לוין מדברת (עם הרבה צחוק) על מדע, מתמטיקה, החברה והאופן בו הכל קשור. היא
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 22:40
|
Nitai Gat added a translation |