הנס רוסלינג מציג את הנתונים הכי טובים שיצא לכם לראות

עוד לא ראיתם נתונים מוצגים בדרך זו. באמצעות הדרמה והדחיפות של שדר ספורט, גורו הסטטיסטיקה הנס רוסלינג מפריך מיתוסים אודות "העולם המתפתח" לכאורה.

לפני כעשר שנים לקחתי לעצמי את המשימה ללמד

סטודנטים שוודים לתואר ראשון על התפתחות גלובלית. זה היה לפני

שביליתי כעשרים שנה עם מוסדות אפריקניים בחקר

הרעב באפריקה. כך שציפו שאדע משהו על העולם.

התחלתי באוניברסיטה שלנו לרפואה, מכון קרולינסקה,

קורס שנקרא 'בריאות גלובלית'. אבל כשמקבלים

הזדמנות כזאת, נעשים קצת עצבניים. חשבתי,

לסטודנטים שבאים לכאן יש הציונים הכי גבוהים

באקדמיה של שוודיה. אז אולי הם כבר יודעים

את כל מה שאלמד אותם. אז עשיתי להם מבחן מקדים.

וזו הייתה אחת השאלות שמהן למדתי רבות:

"מבין חמשת הזוגות, באיזו מדינה תמותת התינוקות הכי גבוהה"?

וחילקתי אותן כך שבכל זוג מדינות,

תמותת התינוקות באחת גבוהה פי שניים מבשנייה,

וזה אומר שההבדל גדול בהרבה מחוסר הוודאות של הנתונים.

אני לא אבחן אתכם עכשיו, אבל זו טורקיה,

שהכי גבוהה שם, פולין, רוסיה, פקיסטן ודרום אפריקה.

ואלה התוצאות של הסטודנטים משוודיה. סידרתי כך שיהיה

רווח בר סמך, שהוא די צר, ומובן ששמחתי:

היו 1.8 תשובות נכונות מתוך חמש אפשריות. פירוש הדבר

הוא שיש צורך בפרופסור לבריאות עולמית ובקורס שלי--

ובקורס שלי (צחוק)

אך לילה אחד, כשערכתי את הדו"ח,

הבנתי את התגלית שלי באמת.

הראיתי שסטודנטים מצטיינים משוודיה יודעים הרבה פחות מבחינה סטטיסטית

על העולם מאשר שימפנזים.

(צחוק)

כי שימפנזים היו עונים על חצי מהתשובות נכון,

אם הייתי נותן להם שתי בננות עם סרי לנקה וטורקיה. הם .היו עונים נכון על חצי.

אבל הסטודנטים עוד לא שם. הבעיה שם לא הייתה בורות:

הבעיה הייתה רעיונות מעוצבים מראש.

ערכתי מחקר לא מוסרי גם בפרופסורים של מכון קרולינסקה

(צחוק)

זה שמעניק את פרס נובל לרפואה,

והם ברמה של השימפנזות.

(צחוק)

אז הבנתי שיש צורך אמיתי בתקשורת,

כיוון שהנתונים על מה שקורה בעולם

ועל בריאות הילד בכל מדינה יכולים לספר המון.

בנינו תוכנה שמציגה זאת כך: כל בועה היא מדינה.

המדינה הזאת היא סין. זו הודו.

גודל הבועה הוא האוכלוסייה, ועל הציר הזה מוצב שיעור הפריון.

כי הסטודנטים שלי, מה שהם אמרו

כשהם הביטו בעולם ושאלתי אותם,

"מה אתם באמת חושבים על העולם"?

דבר ראשון, גיליתי שספר הלימוד היה בעיקר טינטין.

(צחוק)

והם אמרו: "העולם הוא עדיין 'אנחנו' ו'הם'.

"ואנחנו העולם המערבי והם העולם השלישי".

"ולמה אתם מתכוונים בעולם המערבי?" אמרתי.

"ובכן, חיים ארוכים ומשפחה קטנה, ובעולם השלישי יש חיים קצרים ומשפחה גדולה".

אז זה מה שאפשר להציג פה. שיעור הפריון מוצב כאן ,מספר ילדים לאישה,

אחד, שניים, שלושה, ארבעה, עד שמונה ילדים לאישה.

יש לנו נתונים טובים מאוד מ-1962, 1960, על גודל המשפחה בכל המדינות.

מרווח הטעות קטן. כאן מוצבת תוחלת החיים בעת הלידה,

מגיל 30 במדינות מסוימות עד גיל 70 בערך.

וב-1962, ממש הייתה קבוצה של מדינות כאן

שהן מדינות מתועשות, עם משפחות קטנות וחיים ארוכים.

ואלה היו המדינות המתפתחות:

היו להן משפחות גדולות וחיים קצרים יחסית.

אז מה קרה מאז 1962? אנחנו רוצים לראות שינוי.

האם הסטודנטים צודקים? האם עדיין יש שני סוגים של ארצות?

או שהמשפחות במדינות המתפתחות התכווצו והן נמצאות כאן?

או שהחיים התארכו והן נמצאות שם למעלה?

בואו נראה. עצרנו את העולם כאן. כל אלה סטטיסטיקות של האו"ם

שהיו זמינות לנו. הנה. אתם רואים שם?

הנה סין, נעה נגד בריאות טובה יותר, משתפרת שם.

כל הארצות הלטיניות הירוקות נעות לכיוון משפחות קטנות יותר.

הצהובות הן מדינות ערביות,

והמשפחות גדלות, לא, החיים מתארכים, אבל המשפחות לא גדלות.

האפריקאים הם הירוקים שם. הם נשארים שם.

הנה הודו. אינדונזיה מתקדמת ממש מהר.

(צחוק)

ובשנות השמונים, בנגלדש עדיין עם המדינות האפריקאיות שם.

אבל עכשיו בנגלדש, זה נס שהתרחש בשנות השמונים:

האימאמים התחילו לקדם תכנון משפחה.

הם נעים לפינה שם למעלה. ובשנות התשעים, מגיפת ,האיידס האיומה

שמורידה את תוחלת החיים במדינות האפריקאיות

וכל השאר נעות לפינה העליונה,

והנה קיבלנו חיים ארוכים ומשפחה קטנה, ועולם חדש לגמרי.

(כפיים)

הרשו לי להשוות באופן ישיר בין ארצות הברית לויטנאם.

ב-1964, באמריקה יש משפחות קטנות וחיים ארוכים.

בויטנאם יש משפחות גדולות וחיים קצרים. וזה מה שקורה:

הנתונים לאורך המלחמה מראים שלמרות כל ההרג,

חל שיפור בתוחלת החיים. בסוף השנה,

התחיל תכנון המשפחה בויטנאם, והם עברו למשפחות קטנות.

ולמעלה ארצות הברית משיגה חיים ארוכים יותר,

ושומרת על גודל המשפחה. ועכשיו בשנות השמונים,

הם מוותרים על תכנון קומוניסטי ועוברים לכלכלת שוק,

וזה זז עוד יותר מהר מהחיים החברתיים. וכיום

יש בויטנאם אותה תוחלת חיים ואותו גודל משפחה,

כאן בויטנאם ב-2003, כמו בארצות הברית ב-1974, בסוף המלחמה.

אני חושב שכולנו, אם לא מסתכלים בנתונים,

ממעיטים בערך השינוי העצום באסיה,

שהיה שינוי חברתי לפני שראינו את השינוי הכלכלי.

בואו נמשיך בדרך אחרת להצגת

החלוקה בהכנסת העולם. זו חלוקת ההכנסה של אנשים בעולם.

דולר אחד, עשרה דולר, מאה דולר ליום.

אין פער בין עשירים לעניים יותר. זה מיתוס.

יש גבעה קטנה כאן. אבל יש אנשים בכל השלבים.

ואם נראה לאן ההכנסה הולכת,

אלה מאה אחוז מההכנסות השנתיות בעולם. ועשרים האחוז העשירים,

הם מקבלים כ-74 אחוז. ועשרים האחוז העניים

מקבלים כשני אחוזים. וזה מראה שהמושג

של מדינות מתפתחות הוא מאוד מפוקפק. אנחנו חושבים על סיוע,

כאילו האנשים שכאן מסייעים לאנשים שכאן. אבל באמצע,

נמצאת רוב אוכלוסיית העולם, והיא מקבלת 24 אחוז מההכנסות.

שמענו את זה בצורות אחרות. ובמי מדובר?

איפה המדינות השונות? אראה לכם את אפריקה.

הנה אפריקה. עשרה אחוז מאוכלוסיית העולם, רובם עניים.

זה הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח. המדינות העשירות של האו"ם.

והן נמצאות בצד הזה. יש חפיפה של ממש בין אפריקה לארגון לשיתוף פעולה.

והנה אמריקה הלטינית. יש בה הכול,

מהעני ביותר לעשיר ביותר, באמריקה הלטינית.

ומעליהן נוכל לשים את מזרח אירופה, את מזרח אסיה,

ונשים את דרום אסיה. ואיך זה נראה

אם חוזרים בזמן לשנת 1970? יש כאן גבעה.

ורוב מי שחי בעוני מוחלט חי באסיה.

הבעיה העולמית הייתה העוני באסיה. ואם נזיז את העולם קדימה,

תראו שיחד עם גדילת האוכלוסייה,

מאות מיליונים באסיה יוצאים מהעוני, ואחרים נכנסים לעוני,

וזה הדפוס שקיים היום.

והתחזית הכי טובה של הבנק העולמי היא שזה מה שיקרה,

והעולם לא יהיה מחולק יותר. רוב האנשים יהיו במרכז.

מובן שזוהי סקאלה לוגריתמית,

אבל הרעיון בכלכלה הוא צמיחה לפי אחוזים. אנו רואים בזה

אפשרות של צמיחה לפי אחוזים. אם נשנה זאת,

וניקח תל"ג לנפש במקום הכנסה משפחתית,

ונהפוך נתונים אישיים לנתונים אזוריים של תוצר לאומי גולמי,

וניקח את האזורים שכאן למטה, גודל הבועה הוא עדיין אוכלוסייה.

והארגון לשיתוף פעולה כאן, ואפריקה שמדרום לסהרה כאן,

וניקח את המדינות הערביות כאן,

שיוצאות מאפריקה ומאסיה, ונציב אותן בנפרד,

ונוכל להרחיב את הציר, ואפשר לתת לו כאן ממד חדש,

על-ידי הוספת ערכים חברתיים כאן, הישרדות ילדים.

עכשיו הכסף נמצא על הציר הזה, והסיכוי להישרדות ילדים נמצא כאן.

בחלק מהמדינות, 99.7 אחוז מהילדים שורדים עד גיל חמש.

באחרות, רק שבעים אחוז. וכאן נראה שיש פער

בין הארגון לשיתוף פעולה, אמריקה הלטינית, מזרח אירופה, מזרח אסיה,

מדינות ערביות, דרום אסיה ואפריקה שמדרום לסהרה.

יש יחס מאוד ישיר בין הישרדות ילדים לכסף.

אבל עכשיו נפצל את אפריקה שמדרום לסהרה. הבריאות כאן טובה מהבריאות שכאן.

אפשר לעבור לכאן ולפצל את אפריקה שמדרום הסהרה למדינות.

וכשהיא נפתחת, הגודל של בועת המדינה הוא גודל האוכלוסייה.

סיירה לאונה שם למטה. מאוריציוס שם למעלה. מאוריציוס היא הראשונה

שנפטרה ממחסומי סחר, והם יכולים היו למכור את הסוכר שלהם

ולמכור טקסטיל בתנאים זהים לאלה של האנשים באירופה וצפון אמריקה.

יש פער עצום בתוך אפריקה. וגאנה נמצאת באמצע.

בסיירה לאונה, סיוע הומניטארי.

כאן באוגנדה, סיוע התפתחותי. כאן אפשר לבלות זמן,

אפשר לצאת לחופשה. יש מגוון עצום

בתוך אפריקה, שנדיר שנבחין בכך שהיא לא שווה בכול.

אפשר לפצל את דרום אסיה כאן. הודו היא הבועה הגדולה במרכז.

אבל הבדל בין אפגניסטן לסרי לנקה הוא עצום.

אפשר לפצל מדינות ערביות. מה איתן? אותם אקלים ותרבות,

אותה דת. הבדל עצום. אפילו בין שכנים.

תימן, מלחמת אזרחים. האמירויות המאוחדות, כסף שהושקע היטב ובשוויוניות.

לא כמו באגדה. וזה כולל את כל ילדי העובדים הזרים בארץ.

פעמים רבות, הנתונים טובים משחושבים. הרבה אנשים אומרים שהנתונים לא טובים.

יש טווח אי ודאות, אך ניתן לראות את הפער כאן:

קמבודיה, סינגפור. הפערים הרבה יותר גדולים

מנקודות התורפה של הנתונים. מזרח אירופה:

כלכלה סובייטית במשך זמן רב, אך לאחר עשר שנים,

הן מאוד, מאוד שונות. והנה אמריקה הלטינית.

כיום, לא צריך ללכת לקובה כדי למצוא מדינה בריאה באמריקה הלטינית.

בעוד כמה שנים, לצ'ילה תהיה תמותת ילדים נמוכה משל קובה.

והנה מדינות עם הכנסה גבוהה בארגון לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח.

וכאן הדפוס של העולם כולו,

שהוא פחות או יותר כזה. ואם נביט בו,

באיך שהוא נראה, העולם, ב-1960, הוא מתחיל להשתנות. 1960.

הנה מאו צה טונג. הוא הביא בריאות לסין. ואז הוא מת.

ואז דנג שיאופינג הגיע והביא כסף לסין, והחזיר אותם לזרם המרכזי.

וראינו איך המדינות נעות כך בכיוונים שונים,

אז קצת קשה לקבל מדינה לדוגמה

שמציגה את הדפוס העולמי.

אני רוצה להחזיר אתכם ל-1960.

אני רוצה להשוות בין דרום קוריאה, הנה, לברזיל,

הנה היא. התווית ברחה לי. ואני רוצה להשוות בין אוגנדה,

הנה היא. ואפשר להריץ קדימה, כך.

וניתן לראות איך דרום קוריאה מתקדמת מהר מאוד,

בעוד ברזיל הרבה יותר איטית.

ואם נחזור אחורה, כך, ונציב מעקב עליהן, כך,

ניתן שוב לראות שמהירות ההתפתחות

שונה מאוד, והמדינות נעות פחות או יותר

באותו קצב כמו כסף ובריאות, אך נראה שניתן לנוע

הרבה יותר מהר אם אתה קודם בריא לעומת אם אתה קודם עשיר.

וכדי להציג זאת, ניתן להציג את המסלול של איחוד האמירויות הערביות.

הן מגיעות מכאן, מדינת משאבים. הם מכרו את הנפט,

קיבלו את הכסף, אבל אי אפשר לקנות בריאות בסופרמרקט.

בבריאות צריך להשקיע. צריך ללמד את הילדים.

צריך להכשיר עובדי רפואה. צריך לחנך את האוכלוסייה.

ושייח סאייד הצליח בכך לא מעט.

ולמרות צניחת מחירי הנפט, הוא העלה את המדינה שלו לשם.

כך שיש לנו מראה הרבה יותר מאוזן של העולם,

כשכל המדינות נוטות להשקיע את כספן

טוב יותר מבעבר. ובכן, כך זה נראה,

כשמביטים בנתונים הממוצעים של המדינות. הן נראות כך.

וזה מסוכן, להשתמש בנתונים ממוצעים, כי יש פערים גדולים בתוך מדינות.

אז אם נסתכל כאן, נוכל לראות

שאוגנדה היום היא כפי שקוריאה הייתה ב-1960. אם נפצל את אוגנדה,

יש פער משמעותי בתוך אוגנדה. אלה חמישיות מאוגנדה.

כאן עשרים האחוזים העשירים ביותר באוגנדה.

העניים ביותר כאן למטה. אם נפצל את דרום אפריקה, היא נראית כך:

אם נביט בניגריה, שבה היה רעב נוראי,

לבסוף, היא נראית כך. עשרים האחוזים העניים בניגריה נמצאים כאן,

ועשרים האחוזים העשירים של דרום אפריקה נמצאים שם,

ועדיין אנו דנים בפתרונות שיתאימו לאפריקה.

באפריקה קיים הכול. אי אפשר לדון

על גישה עולמית לטיפול באיידס עבור החמישייה שלמעלה

עם אותה אסטרטגיה כמו כאן למטה

על שיפור העולם להיות תלוי הקשר, ואין זה רלוונטי

לבצע אותו ברמה האזורית. צריך הרבה יותר פירוט.

אפשר לראות שסטודנטים מאוד מתרגשים להשתמש בזה.

וקובעי מדיניות ואנשי המגזר העסקי ירצו אף יותר

לראות איך העולם משתנה. אז למה זה לא קורה?

למה אנחנו לא משתמשים בנתונים הקיימים? יש לנו נתונים באו"ם,

בסוכנויות הסטטיסטיקה הלאומיות

ובאוניברסיטאות ובארגונים לא-ממשלתיים אחרים.

מפני שהנתונים חבויים במאגרי הנתונים.

והנה הציבור, והאינטרנט שם, אבל עדיין לא עושים בהם שימוש יעיל.

כל המידע המשתנה שראינו על העולם

לא כולל סטטיסטיקות במימון ציבורי. יש כמה דפי אינטרנט,

כמו הדף הזה, אבל הם לוקחים קצת תזונה ממאגרי הנתונים,

אבל אנשים עורמים עליהם מחירים, סיסמאות מטופשות וסטטיסטיקות משעממות.

(צחוק, כפיים)

וזה לא יעבוד. אז מה דרוש לנו? יש לנו מאגרי נתונים.

לא צריך מאגר נתונים חדש. יש לנו כלי תכנון נהדרים,

ויותר ויותר נוספים כאן. אז התחלנו

יוזמה ללא מטרות רווח, שמחברת נתונים לתכנון,

וקראנו לה 'בוחן הפערים', מהרכבת התחתית של לונדון,

בה מזהירים "לשים לב לפער". אז חשבנו שהשם מתאים.

והתחלנו לכתוב תוכנה שתוכל לקשר כך בין נתונים.

וזה לא היה כל כך קשה. זה לקח כמה שנות עובד, ויצרנו הנפשות.

אפשר לקחת אוסף נתונים ולשים אותו כאן.

אנחנו משחררים נתונים מהאו"ם, מכמה ארגוני או"ם.

מדינות מסוימות מסכימות לשחרר מאגרי נתונים לעולם,

אבל מה שצריך באמת, כמובן, הוא פעולת חיפוש.

פעולת חיפוש שאיתה אפשר להעתיק נתונים בתבנית שניתן לחפש

ולשחרר אותם אל העולם. ומה אנחנו שומעים כשאנחנו מבררים?

חקרתי בצורה אנתרופולוגית את יחידות הסטטיטיקה המרכזיות. כולם אומרים,

"זה בלתי אפשרי. אי אפשר לעשות זאת. המידע שלנו כל כך מיוחד

"ברמת הפירוט שלו, אי אפשר לחפש בו כמו שאפשר באחרים.

"אי אפשר לתת את הנתונים בחינם לסטודנטים, בחינם לחברות בעולם".

אבל זה מה שנרצה לראות, נכון?

.הנתונים במימון ציבורי נמצאים כאן למטה

ואנחנו רוצים שפרחים יפרחו באינטרנט.

ואחת הנקודות העיקריות היא לאפשר את החיפוש בהם ואז אפשר יהיה

להשתמש בכלי התכנון בשביל ההנפשה.

ויש לי חדשות טובות בשבילכם. החדשות הטובות הן שהיום,

המנהל החדש של סטטיסטיקות האו"ם לא אומר שזה בלתי אפשרי.

הוא רק אומר, "אנחנו לא יכולים".

(צחוק)

זה בחור חכם, כן?

(צחוק)

כך שבשנים הקרובות נראה הרבה התפתחויות בנתונים.

נוכל להסתכל בחלוקות הכנסה בדרכים שונות לחלוטין.

זו חלוקת ההכנסה בסין, 1970.

חלוקת ההכנסה בארצות הברית, 1970.

אין חפיפה כמעט. ומה קרה?

מה שקרה הוא שסין צומחת, היא כבר לא כל כך שוויונית,

והיא מופיעה כאן, משקיפה מעל ארצות הברית.

כמעט כמו רוח רפאים, נכון?

(צחוק)

זה די מפחיד. אבל אני חושב שחשוב לקבל את כל המידע הזה.

אנחנו צריכים ממש לראות את זה. ובמקום להביט בזה,

אני רוצה להראות לסיום את משתמשי האינטרנט לכל אלף איש.

בתוכנה הזאת, אנו ניגשים בקלות לכחמש מאות משתנים מכל המדינות.

לוקח לה קצת זמן להתאים את זה,

אבל על הצירים, אפשר לראות בקלות כל משתנה שתרצו.

והרעיון הוא לקבל את מאגרי הנתונים בחינם,

לאפשר חיפוש בהם, ובלחיצת עכבר נוספת

להעביר אותם לתבנית הגרפית, שמאפשרת להבין אותם מיד.

הסטטיסטיקאים לא אוהבים את זה, כי לטענתם

זה לא יציג את המציאות; צריך דרכים סטטיסטיות ואנליטיות.

אבל זה עוזר ליצור היפותזות.

אסיים כעת עם העולם. הנה, האינטרנט מגיע.

מספר משתמשי האינטרנט גדל כך. זה התל"ג לנפש.

וזו כניסה של טכנולוגיה חדשה,

אבל ההתאמה שלה לכלכלת המדינות מדהימה.

לכן המחשב במאה דולר יהיה כה חשוב. אבל זו מגמה נחמדה.

זה כאילו העולם משתטח, נכון? המדינות האלה

נושאות יותר ויותר מהכלכלה, ויהיה מעניין

לעקוב אחריהן במהלך השנה, כפי שאני רוצה שתוכלו לעשות

.באמצעות כל הנתונים במימון ציבורי. תודה רבה לכם

(כפיים)