לעשות את הבלתי-אפשרי, לפלס דרך בפחד | דן מאייר | TEDxמאסטריכט
-
0:08 - 0:10תודה.
-
0:16 - 0:21בהודו היה פעם מלך, מהרג'ה,
ולרגל יום הולדתו יצא צו -
0:21 - 0:25שהורה לכל המנהיגים
להביא מתנות הראויות למלך. -
0:25 - 0:28היו שהביאו משי משובח,
אחרים הביאו חרבות מהודרות, -
0:28 - 0:29היו שהביאו זהב.
-
0:29 - 0:33בסוף התור הגיע בהליכה
זקן קטן ומלא קמטים -
0:33 - 0:37שבא ברגל מכפרו שליד הים,
מהלך ימים רבים. -
0:37 - 0:42כשהוא קרב, בן המלך שאל:
"איזו מתנה מביא אתה למלך?" -
0:42 - 0:45והזקן פתח לאט את כף ידו
ובה נתגלה -
0:45 - 0:50צדף נפלא, כולו קווים מתפתלים
בסגול, צהוב, אדום וכחול. -
0:50 - 0:52אמר בן המלך:
-
0:52 - 0:54"זאת אינה מתנה הראויה למלך!
איזו מין מתנה זאת?" -
0:55 - 0:57הזקן נשא אליו לאט את מבטו ואמר:
-
0:58 - 1:01"הליכה ארוכה ...חלק מהמתנה."
-
1:01 - 1:03(צחוק)
-
1:03 - 1:06בעוד רגעים ספורים
אתן לכם מתנה, -
1:06 - 1:08מתנה שבעיני היא מתנה
שראוי להפיצה. -
1:08 - 1:12אך לפני כן הרשו לי לקחת אתכם
למסע הארוך שלי. -
1:12 - 1:16כמרביתכם,
גם אני התחלתי את חיי כילד קטן. -
1:16 - 1:17כמה מכם החלו את חייהם
כילדים קטנים? -
1:17 - 1:19נולדו צעירים?
(צחוק) -
1:19 - 1:20בערך חצי... טוב.
-
1:21 - 1:22(צחוק)
-
1:22 - 1:25ומה עם היתר?
אתם נולדתם מבוגרים? -
1:25 - 1:28בחיי, הייתי שמח
לפגוש את אימותיכם! -
1:28 - 1:30אם כבר מדברים
על הבלתי-אפשרי! -
1:31 - 1:35כילד קטן דמיינתי תמיד
שאני עושה דברים בלתי-אפשריים. -
1:36 - 1:39היום הוא יום לו ייחלתי
מזה שנים רבות, -
1:39 - 1:41כי היום הוא היום בו אנסה
-
1:41 - 1:44לעשות את הבלתי-אפשרי
ממש לנגד עיניכם, -
1:44 - 1:45כאן, ב-TEDxמאסטריכט.
-
1:46 - 1:48קודם כל...
-
1:49 - 1:51אגלה את הסוף.
-
1:51 - 1:53אני אוכיח לכם
-
1:53 - 1:55שהבלתי-אפשרי איננו בלתי-אפשרי.
-
1:56 - 1:59ואסיים בכך שאתן לכם
מתנה שראוי להפיצה: -
1:59 - 2:02אראה לכם שביכולתכם לחולל
את הבלתי-אפשרי גם בחייכם. -
2:03 - 2:05במסע שלי לעשיית הבלתי-אפשרי
-
2:05 - 2:08גיליתי שיש שני דברים משותפים
לכל בני האדם בעולם. -
2:08 - 2:10לכולם יש פחדים,
-
2:10 - 2:12ולכולם יש חלומות.
-
2:13 - 2:18במסעי לעשיית הבלתי-אפשרי
גיליתי שיש שלושה דברים שאני עושה, -
2:18 - 2:20או שעשיתי בעולם במהלך השנים,
-
2:20 - 2:23ושגרמו לי לחולל
את הבלתי-אפשרי: -
2:24 - 2:27משחק המחניים,
-
2:27 - 2:28סופרמן
-
2:28 - 2:29ויתושים.
-
2:29 - 2:31אלה שלוש מילות המפתח שלי.
-
2:31 - 2:34עכשיו אתם יודעים מדוע
אני עושה את הבלתי-אפשרי בחיי. -
2:34 - 2:36אז אקח אתכם למסע שלי,
להליכה הארוכה שלי -
2:36 - 2:39מהפחדים ועד לחלומות,
-
2:39 - 2:41ממלים ועד לחרבות,
-
2:41 - 2:43ממחניים
-
2:43 - 2:44עבור בסופרמן
-
2:44 - 2:45ועד ליתושים.
-
2:46 - 2:47ואני מקווה שאצליח להראות לכם
-
2:47 - 2:50איך תוכלו לעשות
את הבלתי-אפשרי גם בחייכם. -
2:53 - 2:554 באוקטובר 2007.
-
2:56 - 2:58ליבי הולם, ברכי רועדות,
-
2:58 - 3:02כשאני עולה לבמה באולם סנדרס
שבאוניברסיטת הרווארד -
3:02 - 3:06כדי לקבל את פרס איג-נובל ברפואה
לשנת 2007, -
3:06 - 3:09על מאמר בנושא מחקר רפואי
שהייתי בין כותביו -
3:09 - 3:10בכותרת "בליעת חרבות...
-
3:10 - 3:12"ותופעות הלוואי שלה."
-
3:12 - 3:13(צחוק)
-
3:14 - 3:18הוא פורסם בכתב-עת קטנטן
שעד אז לא קראתי, -
3:18 - 3:20כתב העת הבריטי לרפואה.
-
3:21 - 3:25ובשבילי, זו היתה התגשמות
של חלום בלתי-אפשרי, -
3:25 - 3:28זו היתה הפתעה גמורה
למישהו כמוני, -
3:29 - 3:31זה היה כבוד שלעולם לא אשכח.
-
3:31 - 3:35אבל זה לא היה הזכרון
החשוב ביותר של חיי. -
3:36 - 3:38ב-4 לאוקטובר 1967,
-
3:38 - 3:41הילד המפוחד, הביישן,
החלשלוש הרזה הזה, -
3:41 - 3:43סבל מפחדים קיצוניים.
-
3:43 - 3:46כשהתכונן לעלות לבמה,
-
3:46 - 3:47ליבו הלם בפראות,
-
3:48 - 3:49ברכיו רעדו.
-
3:50 - 3:52כשפתח את פיו כדי לדבר,
-
3:56 - 3:58המלים פשוט סירבו לצאת.
-
3:58 - 4:00הוא עמד רועד, בדמעות.
-
4:01 - 4:02הוא היה משותק מרוב אימה,
-
4:02 - 4:04קפוא מרוב פחד.
-
4:04 - 4:06הילד המפוחד, הביישן,
החלשלוש הרזה הזה -
4:06 - 4:08סבל מפחדים קיצוניים.
-
4:09 - 4:10פחד מהחשיכה,
-
4:11 - 4:12פחד גבהים,
-
4:12 - 4:13פחד מעכבישים ונחשים...
-
4:13 - 4:15מישהו מכם פוחד מעכבישים ומנחשים?
-
4:15 - 4:17כן, יש כמה...
-
4:17 - 4:19הוא פחד ממים ומכרישים,
-
4:19 - 4:22מרופאים, מאחיות, מרופאי שיניים,
-
4:22 - 4:25ממחטים, ממקדחים, מעצמים חדים.
-
4:25 - 4:27אבל יותר מכל הוא פחד
-
4:27 - 4:28מאנשים.
-
4:30 - 4:32הילד המפוחד, הביישן,
החלשלוש הרזה הזה -
4:32 - 4:33היה אני.
-
4:33 - 4:37היה לי פחד מכשלון ומדחייה,
-
4:37 - 4:40היתה לי הערכה עצמית נמוכה,
תסביך נחיתות, -
4:40 - 4:43ועוד משהו שבכלל לא ידענו אז
שאפשר לסבול ממנו רשמית: -
4:43 - 4:45חרדה חברתית.
-
4:46 - 4:49בגלל הפחדים שלי,
הבריונים הקניטו והיכו אותי. -
4:49 - 4:52הם לעגו לי וכינו אותי בשמות גנאי
הם לא נתנו לי להשתתף -
4:52 - 4:54במשחקי הצבאים שלהם.
-
4:55 - 4:58אבל היה משחק אחד
שבו הם כן שיתפו אותי: -
4:58 - 4:59מחניים.
-
5:00 - 5:01ולא ידעתי לברוח מהכדור.
-
5:02 - 5:04הבריונים היו קוראים בשמי,
-
5:04 - 5:06הייתי מרים את מבטי
ורואה את הכדורים האדומים האלה -
5:06 - 5:08דוהרים לכיוון פרצופי
במהירויות על-קוליות -
5:08 - 5:10בום! בום! בום!
-
5:11 - 5:13ואני זוכר שבימים רבים
חזרתי מבית הספר -
5:13 - 5:18כשפני אדומות ומעקצצות,
אוזני אדומות ומצלצלות, -
5:18 - 5:21עיני שורפות מדמעות
-
5:21 - 5:24ומילותיהם לוהטות באוזני.
-
5:24 - 5:25ומי שאמר:
-
5:25 - 5:29"מקלות ואבנים יכולים לשבור את עצמותי
אבל כינויי גנאי לא יכאיבו לי", -
5:29 - 5:30זהו שקר.
-
5:30 - 5:32מלים מסוגלות לחתוך כמו סכין.
-
5:32 - 5:34מלים יכולות לפלח כמו חרב.
-
5:34 - 5:36מלים מסוגלות לפצוע פצעים
כה עמוקים -
5:36 - 5:38עד שאינם נראים.
-
5:38 - 5:41אז היו לי פחדים והמלים היו
האויבות הכי מרות שלי. -
5:41 - 5:43הן עדיין כאלה.
-
5:43 - 5:45אבל היו לי גם חלומות.
-
5:45 - 5:48הייתי הולך הביתה ובורח
לקומיקס של סופרמן -
5:48 - 5:50הייתי קורא חוברות קומיקס
של סופרמן -
5:50 - 5:53וחולם שאהיה גיבור-על
כמו סופרמן. -
5:53 - 5:56רציתי ללחום למען האמת והצדק,
-
5:56 - 5:59להילחם בנבלים ולהתגבר על הקריפטונייט,
על מה שמחליש אותי. -
5:59 - 6:03רציתי לעופף בעולם, לעשות מעללים
של גיבורי-על ולהציל חיים. -
6:03 - 6:06היו לי דמיונות
גם בקשר לדברים אמיתיים. -
6:06 - 6:10קראתי את ספר השיאים של גינס
ואת "לא יאומן כי יסופר" של ריפלי, -
6:10 - 6:13מישהו כאן קרא את הספרים
של גינס או ריפלי? -
6:13 - 6:14אני מת על הספרים האלה!
-
6:14 - 6:16ראיתי אנשים אמיתיים
שעושים מעללים אמיתיים. -
6:16 - 6:18ואמרתי שגם אני רוצה לעשות זאת.
-
6:18 - 6:21אם הבריונים לא מרשים לי
להשתתף במשחקים שלהם, -
6:21 - 6:23אני רוצה לעשות קסמים אמיתיים,
מעללים אמיתיים. -
6:23 - 6:27לעשות משהו ממש מדהים,
שהבריונים האלה לא מסוגלים לו. -
6:27 - 6:28אני רוצה למצוא
את התכלית והייעוד שלי, -
6:28 - 6:30אני רוצה לדעת
שיש לחיי משמעות -
6:30 - 6:33אני רוצה לעשות משהו מדהים
שישנה את העולם; -
6:33 - 6:37אני רוצה להוכיח
שהבלתי-אפשרי איננו בלתי-אפשרי. -
6:38 - 6:40נדלג 10 שנים קדימה,
-
6:40 - 6:43לשבוע שלפני יום הולדתי ה-21.
-
6:43 - 6:47ביום אחד ויחיד קרו 2 דברים
שישנו את חיי לנצח. -
6:47 - 6:49גרתי בטמיל נאדו שבדרום הודו,
-
6:50 - 6:51עבדתי שם כמיסיונר,
-
6:51 - 6:53ומורי הרוחני, חברי, שאל אותי:
-
6:53 - 6:55"יש לך חזונות, דניאל?"
-
6:55 - 6:57שאלתי: "חזונות?
מה זה חזון?" -
6:57 - 7:00הוא אמר:
"חזון הוא מטרה חשובה בחיים. -
7:00 - 7:04"זהו שילוב של חלום ומטרה,
-
7:04 - 7:07"למשל, אילו יכולת לעשות הכל,
ללכת לכל מקום שתרצה, -
7:07 - 7:08"להיות כל מי שתרצה להיות,
-
7:08 - 7:11"לאן היית הולך? מה היית עושה?
מי היית?" -
7:11 - 7:14אמרתי: "אני לא מסוגל!
אני פוחד מדי! יש לי פחדים רבים מדי!" -
7:14 - 7:18באותו לילה העליתי את
מזרן הקש שלי לגג הבקתה, -
7:18 - 7:19נשכבתי עליו מתחת לכוכבים
-
7:19 - 7:22וצפיתי בעטלפים, שצללו ולכדו יתושים.
-
7:22 - 7:26ויכולתי לחשוב רק על "חזון",
על חלומות ומטרות, -
7:26 - 7:28ועל הבריונים ההם
עם כדורי המחניים. -
7:29 - 7:31כעבור כמה שעות התעוררתי.
-
7:31 - 7:34ליבי הלם בפראות,
ברכי רעדו. -
7:34 - 7:36והפעם - לא באימה.
-
7:36 - 7:38גופי התעוות כולו.
-
7:38 - 7:40ובמשך חמשת הימים הבאים
-
7:40 - 7:44דימדמתי על ערש דווי
ונלחמתי על חיי. -
7:44 - 7:48מוחי להט ב-40 מעלות חום
של מלריה. -
7:48 - 7:52ובכל פעם ששבתי להכרתי
יכולתי לחשוב רק על "חזון". -
7:52 - 7:54חשבתי: "מה אני רוצה
לעשות עם חיי?" -
7:54 - 7:56לבסוף, בלילה שלפני
יום הולדתי ה-21, -
7:56 - 7:58ברגע של צלילות,
-
7:58 - 8:00הבנתי משהו.
-
8:00 - 8:02הבנתי שהיתוש הקטן הזה,
-
8:03 - 8:05אנופלס סטפנסי,
-
8:05 - 8:08היתוש הקטן הזה,
ששוקל פחות מ-5 אלפיות הגרם -
8:08 - 8:09פחות מגרגר מלח,
-
8:09 - 8:13אם היתוש הזה מסוגל לחסל
אדם שמשקלו 80 קילו, -
8:13 - 8:15הבנתי שזהו הקריפטונייט שלי.
-
8:15 - 8:17ואחר הבנתי שלא היתוש הוא הבעיה,
-
8:17 - 8:19אלא הטפיל הזעיר שבתוך היתוש,
-
8:19 - 8:23פלסמודיום פלציפארום,
שהורג מעל מיליון אנשים בשנה, -
8:24 - 8:26ואז הבנתי, לא.
מדובר במשהו עוד יותר קטן, -
8:26 - 8:29אבל מבחינתי הוא
הרבה יותר גדול. -
8:29 - 8:30הבנתי
-
8:30 - 8:31שהפחד הוא הקריפטונייט שלי,
-
8:31 - 8:35הטפיל שלי,
שגורם לי כל חיי לנכות ולשיתוק. -
8:36 - 8:38דעו לכם שיש הבדל
בין סכנה לבין פחד. -
8:38 - 8:40הסכנה היא אמיתית.
-
8:40 - 8:42הפחד הוא ברירה.
-
8:42 - 8:44והבנתי שיש לי ברירה:
-
8:44 - 8:48לחיות בפחד
ולמות באותו לילה בכשלון, -
8:49 - 8:52או להרוג את פחדי,
ואז אוכל -
8:52 - 8:56להגיע אל חלומותי,
להעז לחיות את החיים. -
8:57 - 9:00ואתם יודעים,
כשנמצאים על ערש דווי -
9:00 - 9:04ולנוכח המוות, משהו באמת מעורר
את הרצון לחיות. -
9:04 - 9:07קלטתי שכולם מתים,
ולא כולם באמת חיים. -
9:08 - 9:10ברגע הגסיסה, אז אנו חיים.
-
9:10 - 9:12כשאתה לומד למות,
-
9:12 - 9:13אתה לומד באמת לחיות.
-
9:13 - 9:17אז באותו ערב החלטתי
לשנות את הסיפור שלי. -
9:17 - 9:18לא רציתי למות.
-
9:18 - 9:19אז הבעתי תפילה קטנה:
-
9:19 - 9:22"אלוהים, אם תניח לי לחיות
עד ליום הולדתי ה-21, -
9:22 - 9:25"לא אניח יותר לפחד
לשלוט בחיי. -
9:25 - 9:26"אמית את פחדי,
-
9:26 - 9:30"אגשים את חלומותי,
-
9:30 - 9:31"אני רוצה לשנות את גישתי,
-
9:31 - 9:33"אני רוצה לעשות משהו אדיר בחיי,
-
9:33 - 9:35"אני רוצה למצוא
את תכליתי ואת ייעודי -
9:35 - 9:39"אני רוצה לדעת
שהבלתי-אפשרי איננו בלתי-אפשרי." -
9:39 - 9:43לא אגלה לכם אם ניצלתי באותו לילה;
תסיקו את זה בעצמכם. -
9:43 - 9:44(צחוק)
-
9:44 - 9:47אך באותו לילה ערכתי את רשימת
עשרת החזונות הראשונים שלי: -
9:47 - 9:50החלטתי לבקר בכל היבשות
-
9:50 - 9:53לראות את שבעת פלאי עולם,
ללמוד כמה שפות, -
9:53 - 9:56לחיות על אי נטוש,
לחיות בספינה בים, -
9:56 - 9:58להתגורר בשבט אינדיאני באמזונס,
-
9:58 - 10:01לטפס לראש ההר
הגבוה ביותר בשוודיה, -
10:01 - 10:03רציתי לראות את הר האוורסט בזריחה,
-
10:03 - 10:05לעבוד בתעשיית המוסיקה בנאשוויל,
-
10:05 - 10:07לעבוד בקרקס,
-
10:07 - 10:09ולקפוץ ממטוס.
-
10:09 - 10:12במשך 20 השנים הבאות
השגתי את מרבית החזונות האלה. -
10:12 - 10:15בכל פעם שסימנתי חזון ברשימה שלי,
-
10:15 - 10:18הוספתי לרשימה עוד 5 או 10
והיא הלכה והתארכה. -
10:19 - 10:23בשבע השנים הבאות
חייתי באי קטן באיי בהאמה -
10:23 - 10:25במשך כשבע שנים
-
10:25 - 10:28בבקתה מכוסת סכך,
הנה. -
10:29 - 10:34צדתי ואכלתי כרישים וטריגונים,
הייתי לבד באי, -
10:34 - 10:36לבוש באזור חלציים,
-
10:37 - 10:39ולמדתי לשחות עם כרישים.
-
10:39 - 10:41משם, עברתי למקסיקו,
-
10:41 - 10:45ואחר לאגן האמזונס, באקוודור,
-
10:45 - 10:48התגוררתי עם שבט הפוג'ו פונגו
שבאקוודור, -
10:48 - 10:52ואט-אט התחלתי לרכוש בטחון
מעצם הגשמת החזונות שלי. -
10:52 - 10:55נכנסתי לעסקי המוסיקה בנאשוויל
ואחר בשוודיה, -
10:55 - 10:58עברתי לשטוקהולם,
עבדתי שם בתעשיית המוסיקה, -
10:58 - 11:02טיפסתי שם לפסגת הר קבנקייסה,
גבוה מעל לחוג הארקטי. -
11:03 - 11:05למדתי ליצנות,
-
11:05 - 11:06ולהטוטנות,
-
11:06 - 11:07והליכה על כלונסאות,
-
11:07 - 11:10רכיבה על חד-אופן,
בליעת אש, אכילת זכוכית. -
11:10 - 11:14ב-1997 נודע לי שנותרו פחות
מ-12 בולעי חרבות -
11:14 - 11:16ואמרתי: "אני חייב לעשות את זה!"
-
11:16 - 11:18פגשתי בולע חרבות
וביקשתי ממנו כמה עצות. -
11:18 - 11:20הוא אמר: "כן.
אתן לך שתי עצות: -
11:20 - 11:23"האחת: זה מסוכן מאד,
אנשים מתו מזה. -
11:24 - 11:26"שתיים: אל תנסה את זה!"
-
11:26 - 11:27(צחוק)
-
11:27 - 11:30אז הוספתי את זה
לרשימת החזונות שלי. -
11:30 - 11:34תרגלתי 10-12 פעמים ביום,
מידי יום ביומו -
11:34 - 11:35במשך 4 שנים.
-
11:35 - 11:37חישבתי את זה...
-
11:37 - 11:404 כפול 365...
-
11:40 - 11:43היו בערך 13,000 נסיונות לא-מוצלחים
-
11:43 - 11:46עד שהצלחתי לבלוע
את החרב הראשונה שלי ב-2001. -
11:46 - 11:48באותה תקופה קבעתי לי חזון
-
11:48 - 11:50להפוך למומחה מס' 1 בעולם
בבליעת חרבות. -
11:50 - 11:54אז חיפשתי את כל הספרים,
כתבי העת, המאמרים, -
11:54 - 11:58כל דו"ח רפואי,
למדתי פיזיולוגיה, אנטומיה, -
11:58 - 12:00שוחחתי עם רופאים ועם אחיות,
-
12:00 - 12:02קישרתי בין כל בולעי החרבות,
-
12:02 - 12:04הקמתי את האיגוד הבינלאומי
של בולעי החרבות, -
12:04 - 12:06וניהלתי מחקר רפואי בן שנתיים
שהסתכם במאמר -
12:06 - 12:08אודות בליעת חרבות
ותופעות הלוואי שלה -
12:08 - 12:11והוא פורסם
בכתב העת הבריטי לרפואה. -
12:11 - 12:12(צחוק)
-
12:12 - 12:13תודה.
-
12:13 - 12:18(מחיאות כפיים)
-
12:18 - 12:22בנוסף, למדתי כמה דברים מרתקים
אודות בליעת חרבות, -
12:22 - 12:25שאני בטוח שטרם חשבתם עליהם,
אבל אחרי הערב בטוח שתחשבו. -
12:25 - 12:29ובפעם הבאה שתגיעו הביתה,
ותחתכו סטייק בסכין או בחרב שלכם -
12:29 - 12:32ודאי תחשבו עליהם.
-
12:33 - 12:37למדתי שבליעת החרבות החלה בהודו -
-
12:37 - 12:40בדיוק היכן שנתקלתי בה לראשונה
כנער בן 20 -- -
12:40 - 12:42לפני כ-4,000 שנה,
בערך בשנת 2000 לפנה"ס. -
12:42 - 12:46ב-150 השנים האחרונות
נעזרו בבולעי חרבות -
12:46 - 12:47במדע וברפואה
-
12:47 - 12:51לצורך פיתוח האנדוסקופ הקשיח ב-1868
-
12:51 - 12:54ע"י ד"ר אדולף קוסמואל,
בפרייבורג שבגרמניה. -
12:54 - 12:57ב-1906 נעזרו בהם
בפיתוח הקרדיוגרם, בוויילס, -
12:57 - 13:00כדי לחקור בעיות בליעה ועיכול,
-
13:00 - 13:02בפיתוח ראי הסמפונות ומכשירים כאלה.
-
13:02 - 13:04אבל ב-150 השנים האחרונות
-
13:04 - 13:08ידוע לנו על מאות פציעות
ועשרות מקרי מוות... -
13:10 - 13:14הנה האנדוסקופ הקשיח שפיתח
ד"ר אדולף קוסמואל. -
13:15 - 13:19אבל גילינו שהיו 29 מקרי מוות
ב-150 השנים האחרונות -
13:19 - 13:22כולל בולע החרבות הלונדוני הזה
שפילח בחרבו את ליבו. -
13:23 - 13:25למדנו גם שמתרחשות בין 3 ל-8
-
13:25 - 13:28פציעות חמורות בשנה
של בליעת חרבות. -
13:28 - 13:30אני יודע זאת,
כי שיחות הטלפון מגיעות אלי. -
13:30 - 13:31לאחרונה קיבלתי שתי שיחות כאלה,
-
13:31 - 13:34אחת משוודיה ואחת מאורלנדו,
ממש בשבועות האחרונים, -
13:34 - 13:37בולעי חרבות שאושפזו בגלל פציעות
בבית החולים, -
13:37 - 13:39כך שזה מסוכן ביותר.
-
13:39 - 13:41דבר נוסף שלמדתי הוא
שלבליעת חרבות דרושות -
13:41 - 13:44בין שנתיים ל-10 שנים
של אימוני בליעת חרבות -
13:44 - 13:46בשביל אנשים רבים.
-
13:46 - 13:48אבל התגלית הכי מרתקת שגיליתי
-
13:48 - 13:51היא איך בולעי חרבות לומדים
לבצע את הבלתי-אפשרי. -
13:51 - 13:53וכאן אגלה לכם סוד קטן:
-
13:53 - 13:58אל תתמקדו ב-99.9% הבלתי-אפשריים.
-
13:58 - 14:03התמקדו באותה עשירית אחוז אפשרית,
וגלו איך לאפשר אותה. -
14:03 - 14:05כעת אקח אתכם למסע
לתוך נפשו של בולע חרבות. -
14:05 - 14:09כדי לבלוע חרב, נחוצה מדיטציה
של נצחון הרוח על החומר, -
14:09 - 14:11ריכוז חד כתער,
דיוק של חוט השערה -
14:11 - 14:16כדי לבודד אברים פנימיים
ולהתגבר על רפלקסים גופניים אוטומטיים -
14:16 - 14:21באמצעות פעילות מוח מוגברת
וזכרון שרירים משונן היטב, -
14:21 - 14:24אחרי תרגול מכוון של יותר
מ-10,000 פעמים. -
14:24 - 14:28כעת אקח אתכם למסע מופלא
לתוך גופו של בולע חרבות. -
14:28 - 14:30כדי לבלוע חרב,
-
14:30 - 14:32עלי להחליק את הלהב
מעל ללשוני, -
14:32 - 14:35לדכא את רפלקס ההקאה
בוושט הצווארי, -
14:35 - 14:38לבצע תפנית של 90 מעלות
דרך מכסה הגרון, -
14:38 - 14:41לעבור דרך הסוגר העליון של הוושט,
-
14:41 - 14:43לדכא את רפלקס המעיים,
-
14:43 - 14:44להחליק את הלב
אל תוך חלל החזה -
14:44 - 14:46בין שתי הריאות.
-
14:46 - 14:48בנקודה זו...
בנקודה זו -
14:48 - 14:50עלי להזיז בעדינות הצידה, ממש כך,
את ליבי. -
14:50 - 14:52אם תתבוננו היטב,
-
14:52 - 14:54תוכלו לראות את הלב הולם
יחד עם החרב שלי -
14:54 - 14:55משום שהיא צמודה ללב
-
14:55 - 14:58כשביניהם מפרידים 3 מ"מ
של רקמת ושט. -
14:58 - 15:00זה איננו משהו שאפשר לזייף.
-
15:00 - 15:02לאחר מכן עלי להחליק אותה
מעבר לעצם החזה, -
15:02 - 15:05דרך סוגר הוושט התחתון
ולתוך הקיבה, -
15:05 - 15:08לדכא את רפלקס ההקאה בקיבה
ולמטה, עד לתריסריון. -
15:08 - 15:10קלי קלות.
-
15:10 - 15:11(צחוק)
-
15:11 - 15:15אילו המשכתי הלאה,
עד לחצוצרות הרחם. -
15:18 - 15:21גברים, תוכלו אחר כך לשאול
את נשותיכם בקשר לזה... -
15:22 - 15:24אנשים שואלים אותי:
-
15:24 - 15:27"נחוץ ודאי המון אומץ
כדי לסכן את החיים, -
15:27 - 15:29"להזיז את הלב ולבלוע חרב..."
-
15:29 - 15:30לא. מה שדורש אומץ אמיתי
-
15:30 - 15:33הוא שבחור מפוחד וביישן,
חלשלוש רזה, -
15:33 - 15:36יסתכן בכשלון ובדחייה,
-
15:36 - 15:37יאמץ את ליבו,
-
15:37 - 15:38יבלע את גאוותו
-
15:38 - 15:40ויתייצב כאן,
מול חבורת זרים גמורים -
15:40 - 15:44ויספר להם את סיפורו
על פחדיו וחלומותיו, -
15:44 - 15:48יסתכן בחשיפת פנימיותו,
בפועל וגם כדימוי. -
15:48 - 15:49אתם מבינים --
תודה לכם. -
15:49 - 15:54(מחיאות כפיים)
-
15:54 - 15:56אתם מבינים, הדבר המדהים באמת...
-
15:56 - 15:58תמיד רציתי לעשות בחיי
דברים מופלאים, -
15:58 - 15:59והיום אני עושה אותם.
-
15:59 - 16:03אבל הדבר המדהים באמת
איננו שאני מסוגל לבלוע -
16:03 - 16:0521 חרבות בבת אחת,
-
16:08 - 16:10או לשהות בעומק 6 מטרים
במיכל עם 88 כרישים וטריגונים -
16:10 - 16:13כדי להיכנס ל"לא יאומן כי יסופר"
של ריפלי, -
16:14 - 16:18או להיצלות בחום של 800 מעלות
כדי להיכנס לספר הגיבורים של סטן לי, -
16:18 - 16:20בתור "איש הפלדה"
-
16:20 - 16:22וזה היה חם!!
-
16:22 - 16:25או לגרור מכונית בעזרת חרב
בשביל הספר של ריפלי, -
16:25 - 16:26או "גינס",
-
16:26 - 16:29או להגיע לגמר
של "כוכב נולד" באמריקה, -
16:29 - 16:32או לזכות בפרס האיג-נובל לרפואה
לשנת 2007. -
16:32 - 16:34לא. אלה אינם הדברים המדהימים באמת.
-
16:34 - 16:36זה מה שאנשים חושבים.
ממש לא. -
16:36 - 16:38הדבר המדהים באמת
-
16:38 - 16:41הוא שאלוהים הצליח לקחת את אותו
ילד מפוחד, ביישן, חלש ורזה -
16:41 - 16:42שפחד מגבהים,
-
16:42 - 16:44שפחד ממים ומכרישים,
-
16:44 - 16:46ומרופאים ואחיות ומחטים ועצמים חדים,
-
16:46 - 16:48ומדיבור בפני אנשים,
-
16:48 - 16:50והיום הוא איפשר לי
לעופף סביב העולם -
16:50 - 16:51בגבהים של 10,000 מטרים
-
16:51 - 16:54לבלוע חרבות, לצלול עם כרישים,
-
16:54 - 16:57לדבר עם רופאים ואחיות,
ולפני קהל כמוכם, בכל העולם. -
16:57 - 17:00זהו מה שבאמת מדהים מבחינתי.
-
17:00 - 17:01תמיד רציתי לעשות
את הבלתי-אפשרי ... -
17:01 - 17:02תודה.
-
17:02 - 17:04(מחיאות כפיים)
-
17:04 - 17:05תודה.
-
17:05 - 17:09(מחיאות כפיים)
-
17:10 - 17:13תמיד רציתי לעשות את הבלתי-אפשרי
והיום אני עושה זאת. -
17:13 - 17:16רציתי לעשות בחיי משהו מדהים
ולשנות את העולם -
17:16 - 17:17והיום אני עושה זאת.
-
17:17 - 17:19תמיד רציתי לעופף מסביב לעולם
ולבצע מעללים על-אנושיים -
17:19 - 17:21ולהציל חיים,
והיום אני עושה זאת. -
17:21 - 17:22ואתם יודעים מה?
-
17:22 - 17:27עמוק בתוכי עדיין קיים
חלק קטן מחלומו של אותו ילד. -
17:30 - 17:36(צחוק)
(מחיאות כפיים) -
17:37 - 17:40תמיד רציתי למצוא
את התכלית והייעוד שלי -
17:40 - 17:41וכעת מצאתי אותם.
-
17:41 - 17:43ויודעים מה?
-
17:43 - 17:46הם לא בחרבות, כפי שחשבתם,
ולא בחוזקות שלי, -
17:46 - 17:49מצאתי אותם בחולשה שלי,
במלים שלי. -
17:49 - 17:51התכלית והייעוד שלי
הם לשנות את העולם -
17:51 - 17:52ע"י פילוס דרך בפחד,
-
17:52 - 17:55חרב אחרי חרב,
מילה אחר מילה, -
17:55 - 17:57סכין אחרי סכין,
חיים אחרי חיים -
17:58 - 18:00כדי להניע אנשים להיות גיבורי-על
-
18:00 - 18:02ולעשות בחייהם את הבלתי-אפשרי.
-
18:02 - 18:05הייעוד שלי הוא לעזור לאחרים
למצוא את ייעודם. -
18:05 - 18:06מהו הייעוד שלכם?
-
18:06 - 18:07מהי התכלית שלכם?
-
18:07 - 18:09לשם מה אתם קיימים?
-
18:09 - 18:12אני מאמין שכולנו נקראים
להיות גיבורי-על. -
18:12 - 18:14מהו כוח העל שלכם?
-
18:15 - 18:18מכל אוכלוסיית העולם,
יותר מ-7 מיליארד בני-אדם, -
18:18 - 18:21נותרו בימינו פחות מעשרות ספורות
של בולעי חרבות, -
18:21 - 18:23אבל יש רק אחד או אחת מכם.
-
18:23 - 18:24אתם ייחודיים.
-
18:24 - 18:26מהו הסיפור שלכם?
-
18:26 - 18:28מה עושה אתכם מיוחדים?
-
18:28 - 18:29ספרו את סיפוריכם,
-
18:29 - 18:32גם אם קולכם דק ורועד.
-
18:32 - 18:33מהם החזונות שלכם?
-
18:33 - 18:36אילו יכולתם להיות כל דבר,
כל אחד, ללכת לכל מקום, -
18:36 - 18:37מה הייתם עושים?
לאן הייתם הולכים? -
18:37 - 18:40מה הייתם עושים?
מה אתם רוצים לעשות בחייכם? -
18:40 - 18:41מהם חלומותיכם הגדולים?
-
18:41 - 18:44מה היו חלומותיכם הגדולים
כשהייתם ילדים? היזכרו. -
18:44 - 18:46זה ודאי לא היה זה, נכון?
-
18:46 - 18:51מה היו חלומותיכם הפרועים ביותר
שהיו בעיניכם כה מוזרים ומעורפלים? -
18:51 - 18:54אני בטוח שזה מציג אותם באור
פחות מוזר ומעורפל, נכון? -
18:55 - 18:57מהי החרב שלכם?
-
18:57 - 18:59לכל אחת ואחד מכם יש חרב.
-
18:59 - 19:01חרב פיפיות של פחדים וחלומות.
-
19:01 - 19:04בלעו את החרב, תהיה אשר תהיה.
-
19:04 - 19:06לכו אחר חלומותיכם, גבירותי ורבותי,
-
19:06 - 19:09אף פעם לא מאוחר
מכדי להיות למי שרציתם. -
19:10 - 19:13ולאותם בריונים עם כדורי המחניים,
אותם ילדים שחשבו -
19:13 - 19:15שלעולם לא אעשה את הבלתי-אפשרי,
-
19:15 - 19:18אני יכול לומר רק את זה:
-
19:18 - 19:19תודה לכם.
-
19:19 - 19:22כי בלי רשעים
לא היו לנו גיבורי-על. -
19:23 - 19:27אני הוכחה חיה לכך
שהבלתי-אפשרי איננו בלתי-אפשרי. -
19:28 - 19:32זה מסוכן ביותר,
זה עלול להרוג אותי. -
19:32 - 19:34אני מקווה שתיהנו.
-
19:34 - 19:35(צחוק)
-
19:36 - 19:39עכשיו אזדקק לעזרתכם.
-
19:47 - 19:48קהל: שתיים, שלוש.
-
19:48 - 19:52דן מאייר: לא, לא לא. אני צריך
שתעזרו לי לספור, כולכם, בסדר? -
19:52 - 19:53(צחוק)
-
19:53 - 19:56מכירים את המלים? בסדר?
ספרו יחד איתי, מוכנים? -
19:56 - 19:57אחת,
-
19:57 - 19:58שתיים,
-
19:58 - 19:59שלוש.
-
19:59 - 20:01לא, זה 2,
אבל הבנתם את הרעיון. -
20:07 - 20:08קהל: אחת,
-
20:08 - 20:09שתיים,
-
20:09 - 20:10שלוש.
-
20:11 - 20:13(אנקה)
-
20:14 - 20:16(מחיאות כפיים)
-
20:16 - 20:17ד"מ: כן!
-
20:17 - 20:23(מחיאות כפיים)
(שריקות) -
20:23 - 20:25תודה רבה לכם.
-
20:25 - 20:29תודה, תודה, תודה.
תודה רבה לכם מעומק ליבי. -
20:29 - 20:31בעצם, תודה רבה לכם
מעומק קיבתי. -
20:32 - 20:35אמרתי לכם שבאתי הנה כדי
לעשות את הבלתי-אפשרי, וזה מה שעשיתי. -
20:35 - 20:38אבל זה איננו בלתי-אפשרי.
אני עושה זאת בכל יום. -
20:38 - 20:43הבלתי-אפשרי היה שילד מפוחד, ביישן,
חלש ורזה יתייצב מול פחדיו, -
20:43 - 20:45יעמוד כאן, על בימת TEDx,
-
20:45 - 20:47וישנה את העולם
מילה אחר מילה, -
20:47 - 20:49חרב אחרי חרב,
חיים אחרי חיים. -
20:49 - 20:52אם גרמתי לכם לפתוח את הראש,
ואם גרמתי לכם להאמין -
20:52 - 20:54שהבלתי-אפשרי איננו בלתי-אפשרי,
-
20:54 - 20:58ואם הבאתי אתכם להבין שבכוחכם
לעשות את הבלתי-אפשרי בחייכם, -
20:58 - 21:01הרי שהשלמתי את מלאכתי,
ומלאכתכם רק מתחילה. -
21:01 - 21:04אל תפסיקו לחלום,
אל תפסיקו להאמין. -
21:05 - 21:07תודה לכם על אמונתכם בי
ועל היותכם חלק מחלומי. -
21:07 - 21:09והנה מתנתי לכם:
-
21:09 - 21:11שהבלתי-אפשרי איננו...
-
21:11 - 21:13קהל: בלתי-אפשרי.
-
21:13 - 21:15הליכה ארוכה... חלק מהמתנה.
-
21:15 - 21:20(מחיאות כפיים)
-
21:20 - 21:21תודה לכם.
-
21:21 - 21:25(מחיאות כפיים)
-
21:25 - 21:28(תרועות)
-
21:28 - 21:30מנחה: תודה, דן מאייר. וואו!
- Title:
- לעשות את הבלתי-אפשרי, לפלס דרך בפחד | דן מאייר | TEDxמאסטריכט
- Description:
-
more » « less
http://CuttingEdgeInnertainment.com מי לא רצה להיות גיבור-על ולעשות את הבלתי-אפשרי? דן מאייר מאמין שלא משנה כמה עזים פחדינו או כמה פרועים חלומותינו, בכולנו טמונה היכולת להיות גיבורי-על, לעשות את הבלתי-אפשרי ולשנות את העולם. דן, יו"ר סוכנות הסיוע ההומניטרי שעוזרת ליתומים בקזחסטן, מספר כיצד התגבר על פחדיו העזים, חרדתו החברתית והתעללות מצד בריונים כילד, והגיע לגמר של "כוכב נולד" האמריקני, זכה באוניברסיטת הרווארד בפרס איג-נובל לרפואה לשנת 2007 וזכה ב-39 שיאי עולם ובתואר של מומחה עולמי באחת האמנויות הכי עתיקות ומסוכנות בעולם - בליעת חרבות - והוא חדור להט להניע אנשים לעשות את הבלתי-אפשרי בחייהם.
הרצאה זו ניתנה באירוע TEDx מקומי שהופק ללא תלות בכנסי TED.
בתרגום זה:
כתב העת הבריטי לרפואה - the British Medical Journal - Video Language:
- English
- Duration:
- 21:39
