איב אנסלר על שמחה בגוף ונפש
-
0:01 - 0:03אני בטוחה שאתן מודאגות.
-
0:03 - 0:05[צחוק]
-
0:05 - 0:09אני הייתי מודאגת. ולכן, התחלתי את המופע הזה.
-
0:09 - 0:15דאגתי בקשר לואגינות. דאגתי בקשר למה שאנחנו חושבות על ואגינות,
-
0:15 - 0:19ודאגתי אפילו יותר מכך שאנחנו לא חושבות עליהן.
-
0:19 - 0:21דאגתי בקשר לואגינה שלי.
-
0:21 - 0:26היא היתה זקוקה להקשר, לתרבות, לקהילה של ואגינות אחרות.
-
0:26 - 0:30כל כך הרבה חשיכה וסודיות מקיפות אותן.
-
0:30 - 0:35כמו משולש ברמודה, מעולם לא התקבלו משם דיווחים.
-
0:35 - 0:36[צחוק]
-
0:36 - 0:40דבר ראשון, בכלל לא פשוט אפילו למצוא את הואגינה של עצמך.
-
0:40 - 0:43נשים מסתובבות ימים, שבועות, חודשים בלי לבחון אותה.
-
0:43 - 0:45ראיינתי אשת עסקים רבת עוצמה.
-
0:45 - 0:48היא אמרה לי שאין לה זמן.
-
0:48 - 0:51"לבחון את הואגינה שלך," היא אמרה, "זה יום עבודה מלא."
-
0:51 - 0:52[צחוק]
-
0:52 - 0:55"את צריכה לשכב על הגב, לפני מראה,
-
0:55 - 0:58רצוי באורך מלא. את צריכה למצוא את התנוחה המושלמת,
-
0:58 - 1:02עם האור המושלם, שמוחשך ברגע שאת משנה את הזווית שלך.
-
1:02 - 1:05את צריכה לעקם את הראש, לקשת את הגב, זה מתיש..."
-
1:05 - 1:08היא היתה עסוקה מדי, לא היה לה זמן.
-
1:08 - 1:11אז החלטתי לדבר עם נשים על הואגינות שלהן.
-
1:11 - 1:14זה התחיל כראיונות ואגינה אקראיים,
-
1:14 - 1:17והם הפכו ל"מונולוגים מהואגינה".
-
1:17 - 1:21דיברתי עם יותר ממאתיים נשים. דיברתי עם נשים מבוגרות יותר,
-
1:21 - 1:24נשים צעירות יותר, נשים נשואות, לסביות, נשים פנויות.
-
1:24 - 1:29דיברתי עם נשות עסקים, מרצות בקולג', שחקניות, עובדות בתעשיית המין,
-
1:29 - 1:33דיברתי עם נשים אפרו-אמריקאיות, נשים אסייתיות-אמריקאיות,
-
1:33 - 1:37נשים ילידיות-אמריקאיות, נשים לבנות, נשים יהודיות.
-
1:37 - 1:42אוקי, בהתחלה הנשים קצת התביישו וקצת נרתעו לדבר.
-
1:42 - 1:45אבל ברגע שהן התחילו לדבר, זה היה בלתי אפשרי לעצור אותן.
-
1:45 - 1:49נשים אוהבות לדבר על הואגינות שלהן. כן, בהחלט.
-
1:49 - 1:52בעיקר בגלל שאף אחד לא ביקש מהן לפני כן.
-
1:52 - 1:53[צחוק]
-
1:53 - 1:58בואו נתחיל עם המילה "ואגינה" -- ואגינה, ואגינה.
-
1:58 - 2:03זה נשמע כמו זיהום במקרה הטוב. אולי מכשיר רפואי.
-
2:03 - 2:05"מהר, אחות. תני לי את הואגינה."
-
2:05 - 2:06[צחוק]
-
2:06 - 2:09ואגינה, ואגינה, ואגינה - לא משנה כמה פעמים
-
2:09 - 2:12אומרים את המילה, היא אף פעם לא תשמע כמו מילה שרוצים להגיד.
-
2:12 - 2:17זאת מילה מגוחכת לגמרי, ולגמרי לא סקסית.
-
2:17 - 2:20אם משתמשים בה תוך כדי קיום יחסי מין, כשמנסים להיות תקינים פוליטית,
-
2:20 - 2:26"יקירי, תוכל ללטף לי את הואגינה?" מחסלים את הפעילות בו במקום.
-
2:26 - 2:27[צחוק]
-
2:27 - 2:31אני מודאגת מאיך שאנחנו מכנים ולא מכנים אותן.
-
2:31 - 2:34בגרייט נק, ניו-יורק, מכנים אותן "חתלתולות".
-
2:34 - 2:36אישה משם סיפרה לי, שאמא שלה תמיד אמרה לה,
-
2:36 - 2:38"אל תלבשי תחתונים, יקירה, מתחת לפיג'מה,
-
2:38 - 2:40את צריכה לאוורר את החתלתולה שלך".
-
2:40 - 2:44[צחוק]
-
2:44 - 2:49בווסטצ'סטר קוראים להן פוקי, בניו-ג'רסי טוואט.
-
2:49 - 2:54יש גם פודרייה, דרייר, פוקי, פוצ'י, פופי,
-
2:54 - 2:58פופלו, פוניננה, פדפצ'צ'קי, פאו ואפרסק.
-
2:58 - 3:00[צחוק]
-
3:00 - 3:05יש גם טואדי, די-די, נישי, כבוד, קוצ'י סנורצ'ר, קוטר,
-
3:05 - 3:14לאבי, גלאדיס זיגלמן, וא, ווי-ווי, חור של זונות, מחפורת של חיתולים,
-
3:14 - 3:20מונגו, גולי, פודרייה, מימי במיאמי,
-
3:20 - 3:26ספליט קניש בפילדלפיה, ושמנדי בברונקס.
-
3:26 - 3:27[צחוק]
-
3:27 - 3:29אני מודאגת בנוגע לואגינות.
-
3:29 - 3:32זאת ההתחלה של "מונולוגים מהואגינה".
-
3:32 - 3:38אבל זה לא התחיל משם. זה התחיל משיחה עם אישה.
-
3:38 - 3:41שוחחנו על גיל המעבר,
-
3:41 - 3:43והגענו לנושא של הואגינה שלה --
-
3:43 - 3:45די טבעי אם מדברים על גיל המעבר.
-
3:45 - 3:48והיא אמרה דברים על הואגינה שלה שזעזעו אותי,
-
3:48 - 3:52שהיא מיובשת וגמורה ומתה, ואני הייתי בשוק.
-
3:52 - 3:55ואז אמרתי לחברה בדרך אגב, "תגידי, מה את חושבת על הואגינה שלך?"
-
3:55 - 3:58והאישה הזאת אמרה משהו יותר מדהים,
-
3:58 - 4:00והאישה הבאה אמרה משהו עוד יותר מדהים,
-
4:00 - 4:02ומהר מאוד, כל אישה אמרה לי
-
4:02 - 4:05שאני חייבת לדבר עם עוד מישהי על הואגינה שלה כי יש לה סיפור מדהים,
-
4:05 - 4:08וכך נשאבתי למסלול הואגינות.
-
4:08 - 4:10[צחוק]
-
4:10 - 4:13ואני עדיין על המסלול הזה. אני חושבת שאם הייתם אומרים לי
-
4:13 - 4:16כשהייתי צעירה יותר שכשאני אגדל אני אכנס לחנויות נעליים
-
4:16 - 4:19ואנשים יצרחו, "הנה היא, גברת הואגינות,"
-
4:19 - 4:22אני לא חושבת שזאת היתה השאיפה שלי לחיים.
-
4:22 - 4:23[צחוק]
-
4:23 - 4:26אבל אני רוצה לדבר קצת על שמחה ועל הקשר
-
4:26 - 4:28לכל מסע הואגינות הזה,
-
4:28 - 4:31כי זה מסע מופלא שהתחיל לפני 8 שנים.
-
4:31 - 4:34אני חושבת שלפני "מונולוגים מהואגינה"
-
4:34 - 4:37לא האמנתי באמת בשמחה.
-
4:37 - 4:40למען האמת, חשבתי שרק אידיוטים יכולים לשמוח.
-
4:40 - 4:44אני זוכרת שהתחלתי לעסוק בבודהיזם לפני 14 שנים,
-
4:44 - 4:47ואמרו לי שמטרת הבודהיזם היא להיות שמחים.
-
4:47 - 4:50אמרתי, "איך אפשר לשמוח ולחיות בעולם הזה של הסבל
-
4:50 - 4:56ולחיות בעולם הזה של הכאב?" חשבתי בטעות ששמחה זה הרבה דברים אחרים,
-
4:56 - 5:00כמו קהות חושים, או התנוונות או אנוכיות.
-
5:00 - 5:02ותוך כדי המהלך של "מונולוגים מהואגינה"
-
5:02 - 5:05ושל המסע הזה, אני חושבת שהצלחתי להבין
-
5:05 - 5:07קצת יותר על שמחה.
-
5:07 - 5:10ישנן 3 תכונות שברצוני לדבר עליהן.
-
5:10 - 5:15הראשונה היא לראות את מה שנמצא לנגד עיניכם ולדבר על זה
-
5:15 - 5:19ולציין את זה. אני חושבת שמה שלמדתי משיחות על הואגינה,
-
5:19 - 5:22ומדיבורים על הואגינה זה הדבר הכי מובן מאליו -
-
5:22 - 5:25היא נמצאת במרכז הגוף שלי ובמרכז העולם -
-
5:25 - 5:28ובכל זאת זה משהו שאף אחד לא מדבר עליו.
-
5:28 - 5:32דבר שני, השיחות על הואגינה
-
5:32 - 5:35פתחו את הדלת שאיפשרה לי לראות
-
5:35 - 5:38שיש דרך לשרת את העולם כדי להפוך אותו לטוב יותר.
-
5:38 - 5:42וזהו המקום ממנו מגיעה למעשה השמחה העמוקה ביותר.
-
5:42 - 5:46ועקרון השמחה השלישי, שאותו הבנתי לאחרונה -
-
5:46 - 5:50לפני 8 שנים, התחילו המומנטום הזה והאנרגיה הזאת של "גל ה-וי" --
-
5:50 - 5:53ואני יכולה לתאר את זה רק בתור "גל-וי", כי במלוא הכנות
-
5:53 - 5:57אני לא לגמרי מבינה אותו. אני מרגישה שאני משרתת אותו.
-
5:57 - 6:00אבל הגל הזה התחיל. ואם אני מטילה ספק בגל,
-
6:00 - 6:03או מנסה לעצור את הגל או להביט לאחור אל הגל,
-
6:03 - 6:06אני מרגישה כאילו אני עומדת לשבור את המפרקת
-
6:06 - 6:10או לקבל נקע בצוואר. אבל כשאני הולכת עם הגל
-
6:10 - 6:13ובוטחת בגל ונעה עם הגל - אני מתקדמת אל המקום הבא.
-
6:13 - 6:16והתהליך הוא הגיוני ואורגני ואמיתי.
-
6:16 - 6:22והתחלתי את המופע הזה, בעיקר עם סיפורים ונראטיבים,
-
6:22 - 6:25ודיברתי עם אישה אחת וזה הוביל לעוד אישה
-
6:25 - 6:29וזה הוביל לעוד אישה, ואז כתבתי את כל הסיפורים האלה
-
6:29 - 6:31והצגתי אותם בפני אנשים אחרים.
-
6:31 - 6:33בכל אחת מההופעות הראשונות שלי -
-
6:33 - 6:36בסיום ההצגה נשים ממש עמדו בתור
-
6:36 - 6:39כדי לספר לי את הסיפורים שלהן.
-
6:39 - 6:41ובהתחלה חשבתי, "נהדר, אני אשמע על אורגזמות מופלאות,
-
6:41 - 6:45ועל חיי מין נפלאים, ועל נשים שאוהבות את הואגינות שלהן."
-
6:45 - 6:48אבל, למעשה, זה לא מה שהנשים עמדו בתור לספר לי.
-
6:48 - 6:51נשים עמדו בתור כדי לספר לי איך אנסו אותן,
-
6:51 - 6:54ואיך התעללו בהן, ואיך היכו אותן,
-
6:54 - 6:56ואיך הן עברו אונס קבוצתי במגרשי חניה,
-
6:56 - 6:58ואיך הן סבלו מגילוי עריות על ידי דודים שלהן.
-
6:58 - 7:01ורציתי להפסיק עם "מונולגים מהואגינה"
-
7:01 - 7:04כי זה היה יותר מדי נורא. הרגשתי כמו צלמת מלחמות
-
7:04 - 7:08שמצלמת אירועים נוראים, אבל לא מתערבת בהם.
-
7:08 - 7:12וכך ב-1997, אמרתי, "בואו נאחד את הנשים.
-
7:12 - 7:17מה אפשר לעשות עם כל המידע הזה על נשים שעברו התעללות?"
-
7:17 - 7:21ובסופו של דבר, אחרי הרבה מחשבה ומחקר
-
7:21 - 7:24גיליתי -- והאו"ם גם אמר זאת לאחרונה --
-
7:24 - 7:27שאחת מכל שלוש נשים על פני כדור הארץ
-
7:27 - 7:30תוכה או תיאנס במשך חייה.
-
7:30 - 7:35זהו המגדר שמהווה משאב מהותי ביותר של כדור הארץ - הנשים.
-
7:35 - 7:38וכך ב-1997 כינסנו את כל הנשים המדהימות האלה ואמרנו,
-
7:38 - 7:43"איך נוכל להשתמש במחזה, באנרגיה הזאת, כדי לעצור אלימות נגד נשים?"
-
7:43 - 7:45ואירגנו אירוע בעיר ניו-יורק, באולם תיאטרון,
-
7:45 - 7:48וכל השחקניות הגדולות הגיעו - החל מסוזן סרנדון
-
7:48 - 7:51ועד לגלן קלוז ולוופי גולדברג - וערכנו הופעה אחת
-
7:51 - 7:57בערב אחד והיא הניעה את הגל הזה, את האנרגיה הזאת.
-
7:57 - 8:01ותוך 5 שנים, הדבר המדהים הזה התחיל לקרות.
-
8:01 - 8:05אישה אחת לקחה את האנרגיה הזאת ואמרה, "אני רוצה להביא את הגל הזה,
-
8:05 - 8:09את האנרגיה הזאת לקולג'ים," וכך היא לקחה את המחזה
-
8:09 - 8:12ואמרה, "בואו נשתמש במחזה ונופיע איתו פעם בשנה,
-
8:12 - 8:15כדי לגייס כספים לעצירת האלימות נגד נשים
-
8:15 - 8:18בקהילות מקומיות בכל רחבי העולם."
-
8:18 - 8:21ותוך שנה אחת, זה הגיע ל-50 קולג'ים, ואז זה התרחב.
-
8:21 - 8:24ובמשך 6 השנים האחרות, זה התפשט
-
8:24 - 8:27והתפשט והתפשט והתפשט בכל רחבי העולם.
-
8:27 - 8:33למדתי שני דברים. הראשון הוא שהמגיפה של אלימות
-
8:33 - 8:37נגד נשים היא מזעזעת, היא גלובלית,
-
8:37 - 8:39היא כל כך נפוצה וכל כך הרסנית,
-
8:39 - 8:42וזה כך בכל כיס קטן של כל חור קטן
-
8:42 - 8:44של כל קהילה קטנה, שאנחנו אפילו לא מזהים אותה
-
8:44 - 8:50כי היא כל כך שכיחה. המסע הזה הביא אותי לאפגניסטן,
-
8:50 - 8:55שם היה לי כבוד גדול וזכות גדולה להגיע לאיזורים
-
8:55 - 8:58שנמצאים תחת שילטון הטאליבן - לבשתי בורקה
-
8:58 - 9:01ונכנסתי עם קבוצה מדהימה שנקראת
-
9:01 - 9:04האיגוד המהפכני של נשות אפגניסטן,
-
9:04 - 9:07וראיתי ממקור ראשין איך נשים נושלו
-
9:07 - 9:11מכל זכות שהיה ניתן לנשל אותן ממנה.
-
9:11 - 9:15זכות לחינוך, לתעסוקה,
-
9:15 - 9:17ואפילו לאכילת גלידה.
-
9:17 - 9:20למי שלא יודע, זה היה בלתי חוקי לאכול גלידה תחת הטאליבן.
-
9:20 - 9:24ראיתי ופגשתי נשים שספגו מלקות
-
9:24 - 9:27כי תפסו אותן אוכלות גלידת וניל.
-
9:27 - 9:31לקחו אותי למקום הסודי של הגלידות בעיר קטנה,
-
9:31 - 9:34שם נכנסנו לחדר אחורי בו נשים ישבו
-
9:34 - 9:38והקיפו אותנו בוילון, והגישו לנו גלידת וניל.
-
9:38 - 9:41ונשים הרימו את הבורקות שלהן ואכלו את הגלידה הזאת,
-
9:41 - 9:44ואני לא חושבת שהבנתי מה זה תענוג עד לרגע הזה,
-
9:44 - 9:48ואיך נשים מצאו דרך לשמור את ההנאה שלהן חיה.
-
9:48 - 9:51המסע הזה הביא אותי לאיסלמאבד,
-
9:51 - 9:54שם ראיתי ופגשתי נשים שהפנים שלהן הותכו.
-
9:54 - 9:58הוא הביא אותי לחוארס, מקסיקו, שם הייתי לפני שבוע
-
9:58 - 10:01והגעתי למגרשי חניה
-
10:01 - 10:04בהם היו עצמות של נשים שנשטפו והושלכו
-
10:04 - 10:07לצד בקבוקי קוקה-קולה.
-
10:07 - 10:09הוא הביא אותי לאוניברסיטאות
-
10:09 - 10:12בכל רחבי המדינה הזאת בהן בנות נאנסות בדייטים ומסוממות.
-
10:12 - 10:16ראיתי אלימות נוראה, נוראה, נוראה.
-
10:16 - 10:20אבל גם זיהיתי, תוך כדי כך שראיתי את האלימות הזאת,
-
10:20 - 10:23שהתעמתות עם הנתונים
-
10:23 - 10:29והתבוננות במה שעומד לפנינו הן תרופה נוגדת לדיכאון
-
10:29 - 10:31ולתחושת חוסר חשיבות וחוסר ערך.
-
10:31 - 10:33מכיוון שלפני "מונולוגים מהואגינה",
-
10:33 - 10:36הייתי אומרת ש-80 אחוזים מההכרה שלי היו חסומים
-
10:36 - 10:39בפני מה שבאמת קרה במציאות.
-
10:39 - 10:44והחסימה הזאת חסמה את החיות שלי ואת אנרגית החיים שלי.
-
10:44 - 10:46דבר נוסף שקרה במהלך הנסיעות האלה -
-
10:46 - 10:50וזה היה דבר מדהים - בכל מקום אליו הגעתי
-
10:50 - 10:53ברחבי העולם, פגשתי זן חדש.
-
10:53 - 10:57ואני מאוד אוהבת לשמוע על כל הזנים האלה בתחתית הים.
-
10:57 - 10:59וחשבתי לעצמי איך עצם זה שאני נמצאת
-
10:59 - 11:02עם האנשים יוצאי-הדופן האלה בפאנל המסויים הזה
-
11:02 - 11:05של מתחת, מעבר ובין,
-
11:05 - 11:08והואגינה די מתאימה לכל הקטגוריות האלה.
-
11:08 - 11:09[צחוק]
-
11:09 - 11:12אבל אחד הדברים שהבחנתי בהם בזן הזה --
-
11:12 - 11:15וזהו זן חדש, וזוהי פרדיגמה חדשה,
-
11:15 - 11:17ולא מדווחים עליו בעיתונות או באמצעי התקשורת האחרים
-
11:17 - 11:21כי אני לא חושבת שחדשות טובות הן אי פעם חדשות,
-
11:21 - 11:23ואני לא חושבת שאנשים שמשנים את פני כדור הארץ
-
11:23 - 11:26זוכים לרייטינג גבוה בתוכניות הטלוויזיה.
-
11:26 - 11:29אבל בכל מדינה שהגעתי אליה - ובשש השנים האחרונות
-
11:29 - 11:34ביקרתי בכ-45 מדינות, ובהמוני כפרים קטנטנים וערים ועיירות --
-
11:34 - 11:38ראיתי משהו שאני מכנה "לוחמי הואגינה".
-
11:38 - 11:42לוחם ואגינה הוא אישה, או גבר ידידותי-לואגינות,
-
11:42 - 11:46שהיו עדים לאלימות נוראית, או סבלו ממנה,
-
11:46 - 11:50ובמקום לקחת קלשניקוב או נשק להשמדה המונית
-
11:50 - 11:55או מצ'טה, שומרים את האלימות בתוך גופם.
-
11:55 - 12:00הם מתאבלים עליה, הם חווים אותה, ואז הם יוצאים ומקדישים
-
12:00 - 12:04את חייהם כדי להבטיח שזה לא יקרה לאף אחד אחר.
-
12:04 - 12:07פגשתי את הנשים האלה בכל מקום על פני כדור הארץ.
-
12:07 - 12:09ואני רוצה לספר לכם כמה סיפורים, כי אני מאמינה
-
12:09 - 12:12שסיפורים הם הדרך בה אנו יכולים להעביר מידע
-
12:12 - 12:15כך שהוא נכנס אל גופנו. ואני חושבת שאחד הדברים
-
12:15 - 12:18המעניינים בהשתתפות שלי ב-TED הוא
-
12:18 - 12:22שאני חיה די הרבה בתוך הגוף שלי, אבל אני כבר לא חיה הרבה בתוך הראש שלי,
-
12:22 - 12:24וכאן זהו מקום שמאוד עובד דרך הראש.
-
12:24 - 12:27וזה היה לי מאוד מעניין להיות בתוך הראש שלי.
-
12:27 - 12:29במשך היומיים האחרונים, די יצאתי מאיפוס --
-
12:29 - 12:30[צחוק]
-
12:30 - 12:34כי אני חושבת שהעולם, עולם ה-וי נמצא מאוד בתוך הגוף שלנו.
-
12:34 - 12:38זהו עולם גופני, והזן נמצא למעשה בתוך הגוף,
-
12:38 - 12:40ואני חושבת שיש בתוכנו משמעות אמיתית
-
12:40 - 12:43שמחברת את הגוף שלנו עם הראש שלנו -- שההפרדה הזאת
-
12:43 - 12:49יצרה חלוקה שהרבה פעמים מפרידה בין מטרה לבין כוונה.
-
12:49 - 12:55ולעיתים קרובות, הקשר בין גוף וראש מאחד את הדברים האלה.
-
12:55 - 12:57אני רוצה לדבר על שלושה אנשים שפגשתי,
-
12:57 - 13:01לוחמי ואגינה ששינו את ההבנה שלי
-
13:01 - 13:03לגבי כל העיקרון הזה והזן הזה.
-
13:03 - 13:06הראשונה היא אישה בשם מרשה לופז.
-
13:06 - 13:09מרשה לופז היא אישה שפגשתי בגואטמלה.
-
13:09 - 13:12מאז גיל 14 היא היתה נשואה,
-
13:12 - 13:15ובעלה היכה אותה על בסיס קבוע,
-
13:15 - 13:19והיא לא יכלה לצאת משם כי היא היתה מכורה לקשר
-
13:19 - 13:22וכי לא היה לה כסף. היתה לה אחות יותר צעירה
-
13:22 - 13:27שנרשמה -- היתה לנו תחרות "עיצרו את האונס" לפני כמה שנים בניו-יורק --
-
13:27 - 13:30והיא נרשמה אליה וקיוותה שהיא תגיע לגמר
-
13:30 - 13:32ותוכל להביא את אחותה.
-
13:32 - 13:36היא אכן הגיעה לגמר, והיא הביאה את מרשה לניו-יורק.
-
13:36 - 13:38ובאותו זמן היה לנו וי-דיי מדהים
-
13:38 - 13:43במדיסון סקוור גרדן ומכרנו את כל המקומות בהיכל מלא-הטסטוסטרון הזה,
-
13:43 - 13:4518,000 אנשים עמדו כדי לומר
-
13:45 - 13:49"כן" לואגינות. מהפך לא ייאמן.
-
13:49 - 13:52והיא הגיעה, והיא היתה עדה לכך, והיא החליטה
-
13:52 - 13:54שהיא תחזור ותעזוב את בעלה,
-
13:54 - 13:56ותביא את וי-דיי לגואטמלה.
-
13:56 - 14:00היא היתה בת 21. הגעתי לגואטמלה והיא מכרה
-
14:00 - 14:03את כל התיאטרון הלאומי של גואטמלה.
-
14:03 - 14:08וראיתי אותה עולה על הבמה בשמלה האדומה והקצרה שלה ובעקבים הגבוהים,
-
14:08 - 14:10והיא עמדה שם ואמרה, "קוראים לי מרשה.
-
14:10 - 14:14בעלי היכה אותי במשך 5 שנים.
-
14:14 - 14:17הוא כמעט רצח אותי. אני עזבתי. גם אתן יכולות."
-
14:17 - 14:21וכל 2,000 האנשים השתגעו לגמרי.
-
14:21 - 14:23יש אישה בשם אסתר שבז.
-
14:23 - 14:26פגשתי אותה בחוארס במקסיקו. אסתר שבז
-
14:26 - 14:29היתה רואת-חשבון מבריקה במקסיקו סיטי. היא היתה בת 72
-
14:29 - 14:31ותיכננה לצאת לפנסיה.
-
14:31 - 14:36היא נסעה לחוארס כדי לטפל בדודה חולה, ובמשך הזמן
-
14:36 - 14:38היא התחילה לגלות מה קרה לנשים
-
14:38 - 14:41שנרצחו ונעלמו בחוארס.
-
14:41 - 14:44היא ויתרה על חייה, עברה לחוארס,
-
14:44 - 14:48והתחילה לכתוב את הסיפורים שתיעדו את הנשים שנעלמו.
-
14:48 - 14:50300 נשים נעלמו בעיירת גבול
-
14:50 - 14:52כי צבע עורן הוא חום וכי הן עניות.
-
14:52 - 14:54לא היתה כל תגובה להעלמויות,
-
14:54 - 14:56ואף אדם לא הוכרז כאחראי על כך.
-
14:56 - 15:01היא התחילה לתעד את העניין ופתחה מרכז שנקרא "קזה אמיגה",
-
15:01 - 15:03ותוך 6 שנים היא הביאה את העניין
-
15:03 - 15:05למודעות של העולם.
-
15:05 - 15:08היינו שם לפני שבוע. 7,000 אנשים היו ברחוב
-
15:08 - 15:12וזה היה נס אמיתי, וכשהסתובבנו ברחובות,
-
15:12 - 15:15האנשים של חוארס, שבדרך כלל בכלל לא יוצאים לרחובות,
-
15:15 - 15:18כי הרחובות שם כל כך מסוכנים, פשוט עמדו שם ובכו
-
15:18 - 15:21כשהם ראו שאנשים ממקומות אחרים בעולם הגיעו
-
15:21 - 15:24במיוחד למען הקהילה שלהם.
-
15:24 - 15:28יש אישה נוספת בשם אגנס. ואגנס, עבורי, מגלמת,
-
15:28 - 15:30מגלמת את מהותם של לוחמי הואגינה.
-
15:30 - 15:36פגשתי אותה לפני 3 שנים בקניה. כשאגנס היתה ילדה קטנה הטילו בה מום,
-
15:36 - 15:38ומלו אותה נגד רצונה
-
15:38 - 15:42כשהיא היתה בת 10. והיא החליטה החלטה נחושה
-
15:42 - 15:46שהיא לא רוצה שהמנהג הזה ימשיך להתקיים בקהילה שלה.
-
15:46 - 15:49כשהיא גדלה היא יצרה את הדבר הנפלא הזה.
-
15:49 - 15:54זהו פסל אנטומי של גוף של אישה. זהו חצי גוף של אישה.
-
15:54 - 15:57היא הסתובבה בעמק ריפט,
-
15:57 - 16:00והיו לה ואגינה וחלקי חילוף לואגינה במקומות בהם
-
16:00 - 16:04היא יכלה ללמד ילדות והורים וילדים וילדות איך נראית ואגינה בריאה,
-
16:04 - 16:08ואיך נראית ואגינה שהטילו בה מום. ובמהלך המסעות שלה
-
16:08 - 16:11היא הסתובבה במשך 8 שנים בעמק הריפט,
-
16:11 - 16:15בתוך אבק, תוך שינה על האדמה -- כי המסאים הם נוודים,
-
16:15 - 16:19והיא היתה ממש צריכה לחפש אותם, ואז הם היו עוברים למקום אחר,
-
16:19 - 16:24והיא היתה צריכה לחפש אותם מחדש -- היא הצילה 1,500 ילדות מחיתוך.
-
16:24 - 16:27ובאותו הזמן היא יצרה טקס חילופי בו
-
16:27 - 16:30ילדות חגגו את התבגרותן בלי שיחתכו אותן.
-
16:30 - 16:32כשפגשנו אותה לפני 3 שנים,
-
16:32 - 16:34שאלנו, "מה וי-דיי יכול לעשות עבורך?"
-
16:34 - 16:37והיא אמרה, "אם תשיגו לי ג'יפ, אני אוכל לנסוע ממקום למקום הרבה יותר מהר."
-
16:37 - 16:38[צחוק]
-
16:38 - 16:41אז קנינו לה ג'יפ. ובשנה בה היתה לה את הג'יפ,
-
16:41 - 16:45היא הצילה 4,500 ילדות ממילה. ואז שאלנו אותה,
-
16:45 - 16:47"אגנס, מה עוד נוכל לעשות בשבילך?" והיא אמרה,
-
16:47 - 16:49"איב, את יודעת, אם היית נותנת לי כסף,
-
16:49 - 16:53הייתי יכולה להקים בית, וילדות היו יכולות לברוח והיה אפשר להציל אותן."
-
16:53 - 16:56ואני רוצה לספר את הסיפור הקטן הזה על ההתחלות שלי
-
16:56 - 17:00כי הוא מאוד קשור לשמחה ולאגנס.
-
17:00 - 17:03כשהייתי ילדה קטנה
-
17:03 - 17:07גדלתי בקהילה עשירה. זאת היתה קהילה לבנה מהמעמד הבינוני-עליון.
-
17:07 - 17:09והיו שם כל הסממנים
-
17:09 - 17:14והחזות של חיים נעימים, נפלאים ונהדרים.
-
17:14 - 17:17וכולם היו אמורים להיות שמחים בקהילה הזאת
-
17:17 - 17:20ולמעשה החיים שלי היו גיהנום. אבא שלי היה אלכוהוליסט
-
17:20 - 17:23שהיכה אותי והתעלל בי, וזה היה בתוך כל זה.
-
17:23 - 17:28ותמיד כילדה היתה לי פנטזיה שמישהו יגיע ויציל אותי.
-
17:28 - 17:31ואפילו המצאתי לי דמות קטנה שקראו לה מיסטר אליגטור,
-
17:31 - 17:34והייתי מתקשרת אליו כשהדברים היו ממש גרועים,
-
17:34 - 17:36והייתי אומרת לו שהגיע הזמן לבוא ולקחת אותי.
-
17:36 - 17:40והייתי אורזת לי תיק קטן ומחכה שמיסטר אליגטור יגיע.
-
17:40 - 17:42מיסטר אליגטור אף פעם לא הגיע,
-
17:42 - 17:47אבל הרעיון שמיסטר אליגטור בדרך הציל את השפיות שלי
-
17:47 - 17:49ואיפשר לי להמשיך להחזיק מעמד כי האמנתי
-
17:49 - 17:53שבעתיד הרחוק, מישהו יגיע להציל אותי.
-
17:53 - 17:57ונחתוך ל-40 ומשהו שנים אחר כך. אנחנו בקניה
-
17:57 - 18:01ואנחנו הולכות, ואנחנו מגיעות לפתיחה של הבית הזה --
-
18:01 - 18:03ואגנס לא הרשתה לי להיכנס לבית במשך ימים --
-
18:03 - 18:05כי הן הכינו את כל הטקס הזה.
-
18:05 - 18:08ואני רוצה לספר לכם סיפור גדול. כשאגנס התחילה להלחם
-
18:08 - 18:12כדי לעצור את הטלת המום באברי המין של נשים בקהילה שלה,
-
18:12 - 18:15הטילו עליה חרם, והגלו אותה והשמיצו אותה,
-
18:15 - 18:17וכל הקהילה פנתה נגדה.
-
18:17 - 18:20אבל, כלוחמת ואגינה, היא המשיכה להתקדם.
-
18:20 - 18:23והיא המשיכה להתמסר לשינוי במודעות.
-
18:23 - 18:28ובקהילה של המאסאים, העיזים והפרות הן הרכוש בעל הערך הרב ביותר.
-
18:28 - 18:32הן כמו המרצדס-בנץ של עמק הריפט.
-
18:32 - 18:36יומיים לפני שהבית נפתח שני אנשים שונים
-
18:36 - 18:39הגיעו וכל אחד מהם נתן לה עז, והיא אמרה לי,
-
18:39 - 18:44"ידעתי שהטלת מום באברי מין נשיים באפריקה תגיע לקיצה יום אחד."
-
18:44 - 18:47בכל מקרה, הגענו, וכשהגענו,
-
18:47 - 18:51היו שם מאות ילדות לבושות בשמלות אדומות תוצרת בית --
-
18:51 - 18:54זהו הצבע של המסאים והצבע של וי-דיי --
-
18:54 - 18:57והן קיבלו את פנינו, והן המציאו שירים
-
18:57 - 18:59ושרו על סוף הסבל,
-
18:59 - 19:02ועל סוף הטלת המום, והן הובילו אותנו לאורך השביל.
-
19:02 - 19:04וזה היה יום נפלא שטוף שמש אפריקאית,
-
19:04 - 19:07והאבק התעופף והילדות רקדו,
-
19:07 - 19:12והיה שם הבית הזה, ועליו היה כתוב, "הבית הבטוח לילדות של וי-דיי".
-
19:12 - 19:17ואז קלטתי שאמנם זה לקח 47 שנים,
-
19:17 - 19:20אבל מיסטר אליגטור סוף סוף הגיע.
-
19:20 - 19:25והוא הגיע בצורה כזאת שלקח לי הרבה זמן להבין
-
19:25 - 19:28שכשאנחנו נותנים בעולם
-
19:28 - 19:34את מה שאנחנו הכי רוצים, אנחנו מרפאים את החלק השבור שבתוכנו.
-
19:34 - 19:37וב-8 השנים האחרונות אני מרגישה
-
19:37 - 19:40שהמסע הזה, מסע הואגינה המופלא הזה,
-
19:40 - 19:47לימד אותי את הדבר הפשוט הזה, ששמחה קיימת בפעולה,
-
19:47 - 19:51היא קיימת בסיפור האמת ובהצהרה על האמת שלכם,
-
19:51 - 19:55והיא קיימת בנתינה של מה שאתם הכי רוצים.
-
19:55 - 19:59ואני מרגישה שהידע הזה והמסע הזה
-
19:59 - 20:01הינם זכות יוצאת-דופן,
-
20:01 - 20:05ואני מרגישה מאוד מבורכת שהייתי כאן היום כדי להעביר לכם את המסר הזה.
-
20:05 - 20:07[תודה רבה]
-
20:07 - 20:10[מחיאות כפיים]
- Title:
- איב אנסלר על שמחה בגוף ונפש
- Speaker:
- Eve Ensler
- Description:
-
more » « less
איב אנסלר, יוצרת "מונולוגים מהואגינה", משתפת אותנו בדרך בה שיחה עם חברותיה על גיל המעבר הובילה לשיח מעל הבמה על פעילויות מיניות מגוונות, לעריכת מסע תעמולה גלובלי כדי להביא קץ לאלימות נגד נשים ואף סייעה לה למצוא את אושרה.
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 20:09
|
Yifat Adler added a translation |