Holocaust Survivors Speak: Lessons From The Death Camps

השואה היא אחת מהדוגמאות הבולטות ביותר לאכזריות אנושית, הקהייה שיטתית של רגישות

ומניפולציה חברתית שידעה ההיסטוריה האנושית. העובדה שאכזריות כזו יכלה להתקיים

בעולם המודרני שלנו היא עדות לכוחו של שקר הנאמר מספיק פעמים.

המין האנושי חייב ללמוד מזוועות העבר כדי שאירועים כאלה לא יחזרו על עצמם.

לכן כאשר ניצולי השואה מדברים, על כולנו להקשיב.

סרטון זה ימסור את דבריהם של ניצולי שואה ובני משפחותיהם.

אלו הם דבריהם, סיפוריהם והלקחים שלהם.

[יצחק בשביס-זינגר - סופר יידי, חתן פרס נובל וניצול שואה] "מה הם יודעים - כל המלומדים האלה, כל הפילוסופים

האלה, כל מנהיגי העולם? הם שכנעו את עצמם שהאדם, הנפשע מכל

המינים, הוא נזר הבריאה. כל היצורים האחרים נבראו רק כדי לספק

עבורו מזון ופרוות, ולסבול עינויים והשמדה. מבחינתם [בעלי החיים], כל בני האדם

הם נאצים; עבור בעלי החיים, כל יום הוא טרבלינקה".

"אז, כפי שרבים מכם יודעים, את שנות ילדותי העברתי בגטו ורשה

החיבור בין שואת בני האדם ליחס שלנו כלפי בעלי חיים עורר זה מכבר מחלוקת, סלידה

ותרעומת. המתנגדים רואים בקשר הזה זלזול וחוסר כבוד כלפי

המאורעות שעברו קורבנות השואה והניצולים.

אך מה נאמר כאשר אלו שעושים את החיבור הזה הם הניצולים עצמם?

[סוזן כלב - איבדה את אביה ואחותה בשואה] "אני מקבלת לחלוטין את ההשוואה לשואה. אני מרגישה שהאלימות כלפי

יצורים תמימים וסבלם הם בלתי צודקים. אני מאמינה שההתעללות כלפי בני אדם, בעלי חיים וכדור הארץ

נובעת מאותו צורך לשלוט באחרים. אני מרגישה שלא יכולתי להציל את משפחתי,

את העם שלי, אך בכל פעם שאני מדברת על התאכזרות לבעלי חיים ועל היותי צמחונית, אפשר

שאני מצילה חיים אחרים. בהיותי יודעת מה שאני יודעת על השואה ועל ניצול בעלי חיים

אינני יכולה אלא להיות פעילה למען זכויות בעלי חיים".

כאשר ניצול אחד, שנודע רק בשם הקוד שלו "האקר", השתתף בפשיטה של החזית

לשחרור בעלי חיים על המעבדה לחבלות ראש באוניברסיטת פנסילבניה, הוא אמר:

"אני מאמין במה שכתב יצחק בשביס-זינגר ... בני אדם רואים את הדיכוי בו הם נוקטים

באופן ברור כשהם הקורבנות. אחרת הם הופכים את האחר לקורבן באופן עיוור ובלא מחשבה".

[ז'ורז' מטנומסקי - ניצול שואה שהשתתף במרד גטו ורשה] "כאשר אני רואה כלובים דחוסים בתרנגולות ממשקי סוללה

מושלכים למשאיות כאילו היו חבילות זבל, אני רואה, בעיני נשמתי, את אומשלגפלץ (המקום שבו הוכרחו יהודים

לעלות על רכבות השילוחים למחנות ההשמדה). כאשר אני הולך למסעדה ורואה אנשים

זוללים בשר, אני חש בחילה. אני רואה את השואה בצלחותיהם".

מרק ברקוביץ ואחותו התאומה פרנצ'סקה היו חלק מקורבנותיו של יוזף מנגלה.

נכפה עליהם לעבור ניסוי רפואי אכזרי. ברקוביץ חזה באמו ובשאר אחיותיו צועדות

אל מותן בתאי הגזים.

במסגרת מלחמתו למען חיי האווזים בסכנת הרג בקנדה, הוא אמר:

"אני מקדיש את קברה של אמי לאווזים. לאמי אין קבר, אך לו היה לה,

הייתי מקדישו לאווזים. גם אני הייתי אווז".

[אן מולר - איבדה רבים מבני משפחתה בשואה] "עבור מרבית החברה, החיים המשיכו כאילו דבר לא קרה.

לאנשים היו עבודות רגילות. עובדי מחנות ריכוז הלכו לעבודה בבוקר וחזרו לביתם

בלילה למשפחות אוהבות, ארוחות ביתיות, מיטה חמה. זה היה עבודה בשבילם

כשם שזה עבור אדם העורך ניסויים בחיות, לוכד בעלי חיים, פקח ציד או עובד במשק החי התעשייתי".

[הנרי (נוח) ספירא - פעיל למען זכויות בעלי חיים שברח מהכיבוש הנאצי] "זה בלתי צודק לפגוע באחרים, וכדי להיות עקביים

אין להטיל מגבלה על מיהו הזולת; אם הם יכולים להבדיל בין כאב והנאה,

אזי יש להם זכות בסיסית לא להיפגע. ... אלא אם אתם מאמינים בפשיזם, שכל החזק גובר -

אין לנו הזכות לפגוע באחרים.

[אלכס הרשפט - פעיל למען זכויות בעלי חיים, מייסד "התנועה לזכויות חיות המשק", ניצול שואה] "אני יודע ממקור ראשון איך זה מרגיש להיות רדוף על ידי רוצחי

משפחתי וחבריי, לתהות בכל יום אם אראה את הזריחה ביום למחרת, להיות דחוס בקרון בקר

בדרך לשחיטה. בעיצומו של אורח חיינו ההדוניסטי, הראוותני והמודרני,

בקרב המונומנטים המדהימים להיסטוריה, לאומנות, לדת ולמסחר, קיימות הקופסאות השחורות.

אלו הם המעבדות למחקר ביו-רפואי, חקלאות תעשייתית ובתי המטבחיים -

מתחמים אנונימיים שבהם החברה עורכת את עסקיה הנאלחים של הרג והתעללות

בישויות תמימות בעלות רגשות. אלו הם הדכאו שלנו, הבוכנוואלד שלנו, הבירקנאו שלנו.

כמו אזרחי גרמניה הטובים, יש לנו מושג טוב למדי באשר למתרחש שם, אך איננו רוצים להתעמת עם המציאות".

אז אילו לקחים עלינו להפיק מהטרגדיה המחרידה והבלתי נתפסת של השואה?

[דוד קנטור - איבד את בני משפחתו בשואה] "המטרה בהבנת שואת אירופה היא למנוע ולעצור אחרות,

לא להישאר מקובעים ספציפית על השואה הזו, טראומתית ככל שהייתה".

[ברברה סטגנו - מנהלת ארגון "להגנת בעלי חיים", איבדה את סבה וסבתה בשואה] "זה הלקח האמיתי של השואה, לא?

שבני אדם יכולים לעשות כל דבר לאלו שאותם הם תופסים כ"תת-אנושיים". שזה, כמובן, מה שאנו עושים לבעלי חיים".

לא כולם הגיעו לאותן תובנות כמו ניצולי השואה שאותם שמענו היום.

אלברט קפלן, פעיל טבעוני נלהב למען זכויות בעלי החיים שאיבד את בני משפחתו בשואה, כתב:

"הרוב המוחלט של ניצולי השואה הם קרניבורים, ואינם מודאגים

מסבל בעלי חיים יותר משהיו הגרמנים מודאגים מסבל יהודים. מה המשמעות של כל זה?

אני אומר לכם. זה אומר שלא למדנו דבר מהשואה. כלום.

הכול היה לשווא. אין תקווה".

אנא צפו בסרטונים הללו שכאן לקבלת מידע נוסף המסביר מה בעלי החיים עוברים

ברגע זה ממש בכל העולם. שתפו את הסרטון הזה עם אחרים

כדי שהמסרים הללו לא יהיו לשווא.

רבים מהציטוטים שבהם השתמשתי לקוחים מספרו של דר' צ'רלס פטרסון, מחנך בנושא השואה:

"טרבלינקה נצחית: היחס שלנו לבעלי חיים והשואה",

טקסט נכבד ועוצמתי שנחקר באופן יסודי. תוכלו למצוא את הקישור לספר יחד עם

חומר נוסף בדף הבלוג המקושר בתיאור הסרטון.

אם אתם מעוניינים לתמוך באקטיביזם, ראו את הקישור שכאן או בתיאור הסרטון שלהלן.

כעת לכו ואמצו אורח חיים טבעוני, שמעו את קולם, ואראה אתכם בקרוב.

Subtitles by the Amara.org community