מלקולם גלדוול על רוטב ספגטי
-
0:00 - 0:03אני חושב שהייתי אמור לדבר על הספר החדש שלי,
-
0:03 - 0:08שנקרא "ממבט ראשון" ("Blink"), ועוסק בהחלטות מהירות וברשמים ראשוניים.
-
0:08 - 0:12הוא יוצא לאור בינואר, ואני מקווה שכולכם תקנו לפחות שלושה עותקים ממנו.
-
0:12 - 0:15אבל, חשבתי על זה,
-
0:15 - 0:18והבנתי שלמרות שהספר החדש שלי גורם לי אושר,
-
0:18 - 0:22ואני חושב שהוא יגרום אושר גם לאמא שלי,
-
0:22 - 0:24הוא לא באמת עוסק באושר.
-
0:24 - 0:28אז במקום לדבר על הספר, החלטתי לדבר על אדם
-
0:28 - 0:31שאני חושב שעשה למען האושר של האמריקאים
-
0:31 - 0:35אולי יותר מכל אדם אחר ב-20 השנים האחרונות.
-
0:35 - 0:38אדם, שמבחינתי האישית, הוא גיבור גדול.
-
0:38 - 0:41אדם ששמו הווארד מוסקוביץ',
-
0:41 - 0:45שידוע בתור האדם שהמציא מחדש את רוטב הספגטי.
-
0:45 - 0:50זהו בערך הגובה של הווארד, והוא עגלגל,
-
0:50 - 0:54והוא בעשור השישי לחייו, ויש לו משקפיים עצומות
-
0:54 - 1:00ושיער אפור ומדולדל, ויש לו איזה סוג של חיוניות וויטליות,
-
1:00 - 1:04ויש לו תוכי, והוא אוהב אופרה,
-
1:04 - 1:08והוא מעריץ מושבע של ההיסטוריה של ימי הביניים.
-
1:08 - 1:11ובמקצועו הוא פסיכופיסיקאי.
-
1:11 - 1:15כמובן שעלי לציין שאין לי מושג מה זה פסיכופיסיקה,
-
1:15 - 1:19למרות שבשלב כלשהו בחיי יצאתי במשך שנתיים עם בחורה שלמדה
-
1:19 - 1:21לקראת תואר דוקטור בפסיכופיסיקה.
-
1:21 - 1:27דבר שאומר משהו על מערכת היחסים הזו. (צחוק)
-
1:27 - 1:30ככל שאני יודע, פסיכופיסיקה עוסקת במדידה של דברים,
-
1:30 - 1:32והווארד מתעניין מאוד במדידת דברים.
-
1:32 - 1:34הוא סיים את לימודי הדוקטורט שלו בהרווארד,
-
1:34 - 1:38והקים חברת ייעוץ קטנה בוייט פליינס, ניו-יורק.
-
1:38 - 1:43אחת מלקוחותיו הראשונים בתחילת שנות השבעים
-
1:43 - 1:45הייתה פפסי.
-
1:45 - 1:47פפסי באו להווארד ואמרו לו,
-
1:47 - 1:49"אתה יודע, יש דבר חדש שנקרא אספרטיים,
-
1:49 - 1:52ואנחנו רוצים לייצר דיאט פפסי.
-
1:52 - 1:55אנחנו רוצים שתברר כמה אפסרטיים כדאי לנו לשים בתוך
-
1:55 - 2:00כל פחית של דיאט פפסי, כדי לקבל את המשקה המושלם."
-
2:00 - 2:04לכאורה, זו נשמעת כמו שאלה מאוד פשוטה
-
2:04 - 2:06וזה גם מה שהווארד חשב. כי פפסי אמרו לו,
-
2:06 - 2:09"תראה, אנחנו עובדים על טווח שבין 8 ו-12 אחוזים.
-
2:09 - 2:12כל האפשרויות מתחת ל-8 אחוזי מתיקות לא מספיק מתוקות,
-
2:12 - 2:16כל האפשרויות מעל ל-12 אחוזי מתיקות מתוקות מדי.
-
2:16 - 2:20אנחנו רוצים לדעת, מהי 'הנקודה המתוקה' בין 8 ל-12?"
-
2:20 - 2:23אם הייתי נותן לכם לפתור את הבעיה הזאת, כולכם הייתם אומרים, זה מאוד פשוט.
-
2:23 - 2:27נערוך ניסוי עם מקבץ ענק של משקאות פפסי
-
2:27 - 2:31בכל דרגת מתיקות - 8 אחוזים, 8.1, 8.2, 8.3,
-
2:31 - 2:35עד ל-12. נבחן כל אפשרות על אלפי אנשים,
-
2:35 - 2:38נשרטט את התוצאות על עקומה,
-
2:38 - 2:42וניקח את הריכוז הפופלארי ביותר. נכון? פשוט ביותר.
-
2:42 - 2:45הווארד עורך את הניסוי, מקבל את המידע בחזרה ומשרטט את העקומה.
-
2:45 - 2:49לפתע הוא מגלה שלא מדובר בעקומת פעמון יפה.
-
2:49 - 2:50למעשה, המידע נראה לא הגיוני.
-
2:50 - 2:53זה בלאגן. זה בכל מקום.
-
2:53 - 2:58רוב האנשים בעסק הזה, בעולם סקרי המזון וכו',
-
2:58 - 3:01לא ממש מוטרדים שהמידע חוזר ולא מסתדר.
-
3:01 - 3:05הם חושבים, טוב, לא קל להבין מה אנשים חושבים על משקאות קולה.
-
3:05 - 3:07אולי טעינו היכן שהוא לאורך הדרך.
-
3:07 - 3:10בואו ננחש ניחוש מלומד,
-
3:10 - 3:14והם פשוט מצביעים והולכים על 10 אחוזים, בדיוק באמצע.
-
3:14 - 3:16את הווארד אי אפשר לרצות כל כך בקלות.
-
3:16 - 3:19הווארד הוא אדם עם רמה כלשהי של סטנדרטים אינטקלטואלים.
-
3:19 - 3:21וזה פשוט לא היה מספיק טוב בשבילו,
-
3:21 - 3:23והשאלה הזו ייסרה אותו במשך שנים.
-
3:23 - 3:26והוא חשב על זה לעומק ושאל, מה לא עבד?
-
3:26 - 3:30למה הניסוי עם דיאט פפסי נתן תוצאות לא הגיוניות?
-
3:30 - 3:33ויום אחד, הוא ישב לאכול ארוחת ערב בוייט פליינס,
-
3:33 - 3:36וניסה להמציא איזו עבודה עבור נסקפה.
-
3:36 - 3:40לפתע, כמו מכת ברק, התשובה הבריקה במוחו.
-
3:40 - 3:43והתשובה היא, שכאשר ניתחו את הנתונים של דיאט פפסי,
-
3:43 - 3:45שאלו את השאלה הלא נכונה.
-
3:45 - 3:47הם חיפשו את משקה הפפסי המשולם,
-
3:47 - 3:52כאשר היו צריכים לחפש את משקאות הפפסי המושלמים.
-
3:52 - 3:54תאמינו לי, זו הייתה תגלית ענקית.
-
3:54 - 3:57זו הייתה אחת מפריצות הדרך המבריקות ביותר בכל מדע המזון.
-
3:57 - 3:59והווארד יצא מייד לדרך.
-
3:59 - 4:01הוא הלך לכנסים בכל רחבי המדינה,
-
4:01 - 4:03עמד על הבמה ואמר,
-
4:03 - 4:07"חיפשתם את משקה הפפסי המשולם. טעיתם.
-
4:07 - 4:10הייתם צריכים לחפש את משקאות הפפסי המושלמים."
-
4:10 - 4:12ואנשים הביטו בו במבט חסר הבעה ואמרו לו,
-
4:12 - 4:14"על מה אתה מדבר? זה טירוף."
-
4:14 - 4:16והם היו אומרים, "זוז! הבא בתור!"
-
4:16 - 4:19הוא ניסה לעשות עסקים, אבל אף אחד לא רצה להעסיק אותו -- אבל זה הטריד אותו יומם וליל,
-
4:19 - 4:22והוא דיבר על זה ודיבר על זה ודיבר על זה.
-
4:22 - 4:23הווארד אוהב את הביטוי היידי
-
4:23 - 4:26"עבור תולעת בחזרת, העולם הוא חזרת."
-
4:26 - 4:32זו הייתה החזרת שלו. (צחוק). זה הטריד אותו יומם וליל!
-
4:32 - 4:37ולבסוף, הגיעה פריצת הדרך. חמוצי ולאסיק פנו אליו,
-
4:37 - 4:40ואמרו לו, "מר מוסקוביץ', -- ד"ר מוסקוביץ' --
-
4:40 - 4:42אנחנו רוצים לייצר את המלפפון החמוץ המושלם." והוא אמר,
-
4:42 - 4:46"אין כזה דבר מלפפון חמוץ מושלם, יש רק מלפפונים חמוצים מושלמים."
-
4:46 - 4:50והוא חזר אליהם ואמר, "אתם גם צריכים לשפר את הרגילים שלכם,
-
4:50 - 4:52וגם לייצר פיקנטיים."
-
4:52 - 4:55וכך נוצרו המלפפונים הפיקנטיים.
-
4:55 - 4:57הפונים הבאים אליו היו מרקי קמפבל.
-
4:57 - 4:59וזה היה עוד יותר חשוב.
-
4:59 - 5:03למעשה, הווארד בנה את המוניטין שלו במרקי קמפבל.
-
5:03 - 5:08קמפבל ייצרו את פרגו ופרגו, בתחילת שנות ה-80, התקשתה להתחרות בראגו,
-
5:08 - 5:11שהיה רוטב הפסטה הדומיננטי של שנות ה-70 וה-80.
-
5:11 - 5:14אני לא יודע כמה זה מטריד אתכם,
-
5:14 - 5:15או כמה זמן יש לי להכנס לזה.
-
5:15 - 5:18אבל, ברמה הטכנית -- במאמר מוסגר --
-
5:18 - 5:21פרגו הוא רוטב עגבניות טוב יותר מראגו.
-
5:21 - 5:25האיכות של רסק העגבניות הרבה יותר טובה, שילוב התבלינים הרבה יותר טוב,
-
5:25 - 5:28וההצמדות של הרוטב לפסטה הרבה יותר משביעת רצון.
-
5:28 - 5:33למעשה, בשנות ה-70 הם נהגו לערוך את מבחן הקערה המפורסם עם ראגו ופרגו.
-
5:33 - 5:36היו לוקחים צלחת ספגטי, ושופכים עליה את הרוטב.
-
5:36 - 5:41הרוטב של ראגו היה נוזל לתחתית, והרוטב של פרגו היה נשאר למעלה.
-
5:41 - 5:43זה נקרא "דבקות".
-
5:43 - 5:47ובכל מקרה, למרות שהם היו הרבה יותר טובים מבחינת דבקות,
-
5:47 - 5:52ומבחינת איכות רסק העגבניות, פרגו התקשו להתחרות.
-
5:52 - 5:55אז הם באו להווארד, ואמרו, תקן אותנו.
-
5:55 - 5:57והווארד הסתכל על קו המוצרים שלהם ואמר,
-
5:57 - 6:01מה שיש לכם זו "חברת עגבניות מתה".
-
6:01 - 6:03ואז הוא אמר, זה מה שאני רוצה לעשות.
-
6:03 - 6:05הוא חבר למטבח של מרקי קמפבל,
-
6:05 - 6:10והכין מגוון של 45 סוגי רוטב ספגטי
-
6:10 - 6:14בכל דרך גיוון אפשרית.
-
6:14 - 6:18לפי מתיקות, לפי רמת השום, לפי חריפות, לפי מרירות, לפי עגבניתיות,
-
6:18 - 6:25לפי רמת המוצקים הנראים -- המושג האהוב עליי בתעשיית רוטב הספגטי. (צחוק)
-
6:25 - 6:30בכל דרך אפשרית שבה אפשר לגוון רוטב ספגטי.
-
6:30 - 6:35ואז הוא לקח את כל מבחר 45 רטבי הספגטי, ויצא לדרך.
-
6:35 - 6:37הוא נסע לניו-יורק, הוא נסע לשיקגו, הוא נסע לג'קסונוויל,
-
6:37 - 6:43הוא נסע ללוס-אנג'לס. והוא הביא כמויות אדירות של אנשים לתוך אולמות ענק.
-
6:43 - 6:45הוא הושיב אותם במשך שעתיים ונתן להם,
-
6:45 - 6:48במשך שעתיים, עשר קערות.
-
6:48 - 6:52עשר קערות קטנות של פסטה, ועל כל אחת מהן רוטב פסטה שונה.
-
6:52 - 6:56וכאשר הם סיימו כל קערה, הם היו צריכים לדרג מ-0 עד 100
-
6:56 - 6:59את איכות רוטב הספגטי.
-
6:59 - 7:02בסוף התהליך הזה, לאחר חודשים על גבי חודשים,
-
7:02 - 7:04היה לו הר של נתונים
-
7:04 - 7:08שתיארו את הרגשות של הציבור האמריקאי כלפי רוטב ספגטי.
-
7:08 - 7:10הוא ניתח את הנתונים.
-
7:10 - 7:14האם הוא חיפש את הסוג הפופולארי ביותר של רוטב ספגטי? לא!
-
7:14 - 7:16הווארד לא מאמין שיש כזה דבר.
-
7:16 - 7:18הוא הסתכל על הנתונים ואמר,
-
7:18 - 7:24בואו נראה אם אנחנו יכולים לקבץ את הנתונים למקבצים.
-
7:24 - 7:27בואו נראה אם הם מתכנסים סביב רעיונות מסויימים.
-
7:27 - 7:33וכצפוי, אם מנתחים את כל הנתונים על רוטב הספגטי,
-
7:33 - 7:36מבינים שהציבור האמריקאי מתחלק לשלוש קבוצות.
-
7:36 - 7:39יש אנשים שאוהבים את רוטב הספגטי שלהם פשוט,
-
7:39 - 7:42יש אנשים שאוהבים את רוטב הספגטי שלהם פיקנטי,
-
7:42 - 7:45ויש אנשים שאוהבים אותו גושי במיוחד.
-
7:45 - 7:49ובין שלוש העובדות הללו, העובדה השלישית היא הכי משמעותית.
-
7:49 - 7:51מכיוון שבאותו הזמן, בתחילת שנות ה-80,
-
7:51 - 7:53אם היית הולך לסופרמרקט,
-
7:53 - 7:57לא היית מוצא רוטב ספגטי גושי במיוחד.
-
7:57 - 7:59ופרגו פנו להווארד, ואמרו,
-
7:59 - 8:05"אתה אומר לנו שאחד מכל שלושה אמריקאים משתוקק לרוטב ספגטי גושי במיוחד,
-
8:05 - 8:09ולמרות זאת אין אף אחד שמספק את הצורך הזה?" והוא אמר "כן!"
-
8:09 - 8:11אז פרגו שינו לחלוטין
-
8:11 - 8:13את נוסחת רוטב הספגטי שלהם,
-
8:13 - 8:17ויצאו לשוק עם קו של מוצרים גושיים במיוחד שבצורה מוחלטת ומיידית
-
8:17 - 8:20השתלט על כל תעשיית הספגטי במדינה הזו.
-
8:20 - 8:24ולאורך 10 השנים הבאות, הם הרוויחו 600 מיליון דולר
-
8:24 - 8:28מקו מוצרי רוטב הפסטה הגושיים במיוחד.
-
8:28 - 8:31וכל אנשי התעשייה הסתכלו על מה שעשה הווארד ואמרו,
-
8:31 - 8:34"אלוהים ישמור! כל הזמן הזה טעינו בדרך החשיבה שלנו!"
-
8:34 - 8:37וזו נקודת הזמן שבה התחלנו לקבל שבעה סוגי חומץ,
-
8:37 - 8:42ו-14 סוגי חרדל, ו-71 סוגים של שמן זית.
-
8:42 - 8:46ולבסוף, אפילו ראגו שכרו את הווארד,
-
8:46 - 8:49והווארד עשה עבורם בדיוק את מה שהוא עשה עבור פרגו.
-
8:49 - 8:50והיום, אם אתם הולכים לסופרמרקט ממש טוב,
-
8:50 - 8:53ואתם בודקים כמה מוצרי ראגו יש על המדף --
-
8:53 - 8:56אתם יודעים כמה יש? 36!
-
8:56 - 9:02בשישה סוגים: גבינה, קל, חסון,
-
9:02 - 9:11עשיר וחזק, עולם ישן מסורתי, גושי במיוחד - גינה. (צחוק)
-
9:11 - 9:15והכל תודות להווארד. זו המתנה של הווארד לציבור האמריקאי.
-
9:15 - 9:19אז למה הסיפור הזה חשוב?
-
9:19 - 9:23לסיפור הזה, למעשה, יש חשיבות אדירה. ואני אסביר לכם מדוע.
-
9:23 - 9:26הווארד שינה בצורה יסודית את הדרך בה תעשיית המזון
-
9:26 - 9:29מנסה לשמח אתכם.
-
9:29 - 9:32ההנחה הראשונה במעלה של תעשיית המזון תמיד הייתה
-
9:32 - 9:35שהדרך לגלות מה אנשים רוצים לאכול --
-
9:35 - 9:38מה יגרום לאנשים אושר -- היא לשאול אותם.
-
9:38 - 9:40במשך שנים על גבי שנים, ראגו ופרגו היו
-
9:40 - 9:44בונים קבוצות מיקוד. הם היו מושיבים אתכם ושואלים,
-
9:44 - 9:48"מה אתה רוצה מרוטב ספגטי? תגיד לנו מה אתה רוצה מרוטב ספגטי."
-
9:48 - 9:51וכל השנים הללו -- 20, 30 שנה --
-
9:51 - 9:53בכל קבוצות המיקוד הללו,
-
9:53 - 9:57אף פעם אף אחד לא אמר שהוא רוצה רוטב גושי במיוחד.
-
9:57 - 10:00למרות שעמוק בלב, שליש מכל הנשאלים, למעשה, רצה רוטב גושי במיוחד.
-
10:00 - 10:03(צחוק)
-
10:03 - 10:05אנשים לא יודעים מה הם רוצים! נכון?
-
10:05 - 10:08כמו שהווארד אוהב לומר, "המוח לא יודע מה הלשון רוצה."
-
10:08 - 10:11זו תעלומה!
-
10:11 - 10:16ושלב חשוב וקריטי בהבנה של הרצונות שלנו
-
10:16 - 10:21הוא ההבנה שאנחנו לא תמיד יכולים להסביר מה אנחנו רוצים עמוק בפנים.
-
10:21 - 10:25אם, רק לשם הדוגמא, הייתי שואל את כל מי שיושב בחדר הזה, מה אתם רוצים מקפה,
-
10:25 - 10:31אתם יודעים מה הייתם עונים? כל אחד מכם היה אומר: "אני רוצה קלייה כהה, עשירה וחזקה."
-
10:31 - 10:33זה מה שאנשים תמיד אומרים כששואלים אותם מה הם רוצים מקפה.
-
10:33 - 10:36מה אתה אוהב? קלייה כהה, עשירה וחזקה!
-
10:36 - 10:40איזה אחוז מכם באמת אוהב קלייה כהה, עשירה וחזקה?
-
10:40 - 10:43לפי הווארד, היכן שהוא בין 25 ו-27 אחוז מביניכם.
-
10:43 - 10:47רובכם אוהבים קפה חלש וחלבי.
-
10:47 - 10:50אבל אתם לעולם, לעולמי עולמים, לא תגידו למישהו ששואל אתכם מה אתם רוצים --
-
10:50 - 10:52"אני רוצה קפה חלש וחלבי." (צחוק)
-
10:52 - 10:57אז זה הדבר הראשון שהווארד עשה.
-
10:57 - 11:00הדבר השני שהוא עשה - זה שהוא גרם לנו להבין,
-
11:00 - 11:02וגם זו נקודה מאוד קריטית,
-
11:02 - 11:08הוא גרם לנו להבין את החשיבות של מה שהוא אוהב לכנות פילוח אופקי.
-
11:08 - 11:10למה זה קריטי? זה קריטי בגלל
-
11:10 - 11:12שזו היתה דרך החשיבה של תעשיית המזון לפני הווארד.
-
11:12 - 11:17מה העסיק אותם יומם וליל בתחילת שנות ה-80? הם התעסקו יומם וליל בחרדל.
-
11:17 - 11:20אם לדייק, הם התעסקו יומם וליל בסיפור של גריי פופון.
-
11:20 - 11:23פעם, היו שני סוגי חרדל. פרנץ וגולדן.
-
11:23 - 11:25מה הם היו? חרדל צהוב. מה יש בחרדל צהוב?
-
11:25 - 11:29גרגירי חרדל צהוב, כורכום ופפריקה. זה החרדל שהיה.
-
11:29 - 11:32גריי פופון הגיעו לפתע עם ד'יזון. נכון?
-
11:32 - 11:38גרגרי חרדל חומים הרבה יותר נדיפים, קצת יין לבן, מעורר לך את האף,
-
11:38 - 11:41ארומה הרבה יותר עדינה. ומה הם עשו?
-
11:41 - 11:46הם שמו את החרדל בצנצנת זכוכית קטנה, עם תווית מזוגגת נהדרת,
-
11:46 - 11:50ודאגו שהוא יראה צרפתי, למרות שהוא למעשה יוצר באוקסנארד, קליפורניה.
-
11:50 - 11:55ובמקום לדרוש דולר וחצי עבור בקבוק של 250 מ"ל,
-
11:55 - 11:58כמו שפרנץ' וגולדן עשו, הם החליטו לדרוש ארבעה דולרים.
-
11:58 - 12:01והיו להם הפרסומות האלה, נכון? עם הבחור ברולס רויס,
-
12:01 - 12:03שאוכל גריי פופון, ורולס רויס אחרת עוצרת לידו
-
12:03 - 12:05והוא אומר, יש לכם גריי פופון?
-
12:05 - 12:08ואחרי שהם עשו זאת, גריי פופון המריאו!
-
12:08 - 12:10הם השתלטו על תעשיית החרדל!
-
12:10 - 12:13והלקח שכולם למדו מהסיפור הזה היה
-
12:13 - 12:17שהדרך לשמח אנשים
-
12:17 - 12:22היא לתת להם משהו שהוא יותר יקר, משהו לשאוף אליו.
-
12:22 - 12:27לגרום להם לנטוש את מה שהם חושבים שהם אוהבים עכשיו
-
12:27 - 12:31ולשאוף לעלות במעלה היררכית החרדל.
-
12:31 - 12:33חרדל טוב יותר! חרדל יקר יותר!
-
12:33 - 12:36חרדל מתוחכם יותר עם תרבות ומשמעות.
-
12:36 - 12:39הווארד בחן את העניין הזה ואמר, זו טעות!
-
12:39 - 12:42אין היררכיה של חרדל.
-
12:42 - 12:47חרדל, בדיוק כמו רוטב עגבניות, מצוי על מישור אופקי.
-
12:47 - 12:50אין חרדל טוב או חרדל רע.
-
12:50 - 12:52אין חרדל מושלם או חרדל לא-מושלם.
-
12:52 - 12:56יש רק סוגים שונים של חרדל שתואמים סוגים שונים של אנשים.
-
12:56 - 13:01למעשה, הוא יצר תהליך בסיסי של דמורקרטיזציה לדרך בה אנו חושבים על טעמים.
-
13:01 - 13:06ועל כך, גם על כך, אנו חייבים להודות להווארד מוסקוביץ'.
-
13:06 - 13:10הדבר השלישי שהווארד עשה, ואולי הכי חשוב,
-
13:10 - 13:13הוא שהווארד התעמת עם המושג של התבשיל האידיאלי. (צחוק)
-
13:13 - 13:16למה אני מתכוון?
-
13:16 - 13:18במשך זמן רב מאוד בתעשיית המזון
-
13:18 - 13:25הייתה תחושה שיש דרך אחת, דרך מושלמת, לייצר כל תבשיל.
-
13:25 - 13:29אתה הולך למסעדת שה פאניס, והם מגישים לך סשימי אדום זנב
-
13:29 - 13:33עם גרעיני דלעת צלויים ברוטב עם שם מפוצץ.
-
13:33 - 13:36הם לא נותנים לך חמש אופציות לרוטב, נכון?
-
13:36 - 13:40הם לא שואלים: "האם אתה רוצה רוטב גושי במיוחד או האם אתה רוצה..." -- לא!
-
13:40 - 13:43אתה רק מקבל את הרוטב. למה? בגלל שלשף של מסעדת שה פאניס
-
13:43 - 13:46יש תפישה לגבי האידיאליות של סשימי אדום זנב.
-
13:46 - 13:49זו הדרך בה צריך לעשות זאת.
-
13:49 - 13:53והיא מגישה באותה הדרך שוב ושוב.
-
13:53 - 13:55ואם תתעמת איתה, היא תגיד,
-
13:55 - 14:00"אתה טועה! זו הדרך הטובה ביותר להגיש אותו במסעדה."
-
14:00 - 14:04אותו רעיון הניע גם את תעשיית המזון.
-
14:04 - 14:07היתה להם תפישה, תפישה אידיאלית, לגבי מהו רוטב עגבניות.
-
14:07 - 14:10ומאיפה הגיעה התפישה הזאת? היא הגיעה מאיטליה.
-
14:10 - 14:14איך עשוי רוטב עגבניות איטלקי? הוא עשוי מתערובת דלילה.
-
14:14 - 14:17התרבות של רוטב העגבניות אמרה שהוא אמור להיות דליל.
-
14:17 - 14:20כאשר דיברנו על רוטב העגבניות האותנטי של שנות ה-70,
-
14:20 - 14:23דיברנו על רוטב עגבניות איטלקי, על המהדורה המוקדמת של ראגו.
-
14:23 - 14:26רוטב שלא הכיל מוצקים נראים, נכון?
-
14:26 - 14:28רוטב שהיה דליל, ופשוט היית שם קצת ממנו על הפסטה
-
14:28 - 14:30והוא היה נוזל למטה לתחתית הפסטה.
-
14:30 - 14:32ולמה היינו כל כך קשורים לרוטב הזה?
-
14:32 - 14:35מכיוון שחשבנו שכדי לגרום אושר לאנשים
-
14:35 - 14:41עלינו לספק להם רוטב עגבניות שהוא הכי אותנטי מבחינה תרבותית,
-
14:41 - 14:45וחשבנו שאם נספק להם את רוטב העגבניות הכי אותנטי מבחינה תרבותית,
-
14:45 - 14:47הם יאמצו אותו ללבם,
-
14:47 - 14:50והרוטב הזה ירצה את מספר האנשים הגדול ביותר.
-
14:50 - 14:52במילים אחרות,
-
14:52 - 14:56אנשים בעולם הבישול חיפשו הכללות לגבי בישול.
-
14:56 - 14:59הם חיפשו דרך אחת להתייחס לכולנו.
-
14:59 - 15:02וישנה סיבה טובה לכך שהם חשבו יומם וליל על הכללות לגבי בישול.
-
15:02 - 15:06כל עולם המדע, במשך המאה ה-19 ורוב המאה ה-20
-
15:06 - 15:08היה טרוד במציאת הכללות.
-
15:08 - 15:14פסיכולוגים, מדענים רפואיים, כלכלנים, כולם התעניינו
-
15:14 - 15:17במציאת הכללים שמסבירים את ההתנהגות של כולנו.
-
15:17 - 15:19אבל זה השתנה, נכון?
-
15:19 - 15:22מהי המהפכה הגדולה של המדע ב-10, 15 השנים האחרונות?
-
15:22 - 15:28המעבר מחיפוש אחר הכללות להבנת השונות.
-
15:28 - 15:32במדע הרפואה, אנחנו לא רוצים לדעת
-
15:32 - 15:37רק איך מתפתח סרטן. אנחנו רוצים לדעת איך הסרטן שלכם שונה מהסרטן שלי.
-
15:37 - 15:40אני מנחש שהסרטן שלי שונה מהסרטן שלכם.
-
15:40 - 15:44הגנטיקה פתחה את השער לחקר השונות האנושית.
-
15:44 - 15:47הווארד מוסקוביץ' אמר שאותה המהפיכה
-
15:47 - 15:51צריכה להתרחש גם בעולם רוטב העגבניות.
-
15:51 - 15:55ועל כך, אנחנו צריכים להודות לו.
-
15:55 - 16:00אציג בפניכם הדגמה אחת אחרונה של שונות -- אוו, אני מצטער.
-
16:00 - 16:03הווארד לא רק האמין בכך, אלא הוא צעד צעד נוסף קדימה,
-
16:03 - 16:09ואמר שכאשר אנחנו רודפים אחר הנחות כוללניות בקשר לאוכל,
-
16:09 - 16:14לא רק שאנחנו עושים טעות, אנחנו למעשה מעניקים לעצמנו שירות דב.
-
16:14 - 16:16והדוגמא שהוא השתמש בה הייתה קפה.
-
16:16 - 16:21קפה הוא משהו שהוא עבד עליו הרבה, עם נסקפה.
-
16:21 - 16:24אם הייתי מבקש מכולכם לנסות להמציא זן של קפה
-
16:24 - 16:27-- סוג של קפה, חליטה -- שהייתה גורמת לכולם אושר,
-
16:27 - 16:29ואז הייתי מבקש מכם לדרג את הקפה הזה,
-
16:29 - 16:34התוצאה הממוצעת בחדר הזה הייתה בערך 60 בסולם של 0 עד 100.
-
16:34 - 16:37אבל, אם הייתי מחלק אתכם לקבוצות קפה,
-
16:37 - 16:39אולי שלוש או ארבע קבוצות קפה,
-
16:39 - 16:44והייתי יכול להכין קפה לכל אחד מהמקבצים הללו,
-
16:44 - 16:48התוצאות שלכם היו עולות מ-60 ל-75 או 78.
-
16:48 - 16:53ההבדל בין קפה של 60 לקפה של 78
-
16:53 - 16:56הוא ההבדל בין קפה שגורם לך להירתע,
-
16:56 - 17:00לבין קפה שגורם לך להיות מאושר, נסער.
-
17:00 - 17:04זהו הלקח האחרון, ואני חושב שהכי יפה, שלימד אותנו הווארד מוסקוביץ'.
-
17:04 - 17:08כאשר נאמץ ללבנו את המגוון שהוא המין האנושי,
-
17:08 - 17:11אנחנו נמצא דרך בטוחה יותר לאושר אמיתי.
-
17:11 - 17:13תודה רבה.
- Title:
- מלקולם גלדוול על רוטב ספגטי
- Speaker:
- Malcolm Gladwell
- Description:
-
more » « less
מחבר הספר "נקודת המפנה" ("Tipping Point"), מלקולם גלדוול, מתאר את המרדף של תעשיית המזון אחר רוטב הספגטי המושלם - ומגיע למסקנות חשובות יותר על טבע הבחירה האנושית ועל האושר.
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 17:13
|
Elad Sherf added a translation |