דן פיליפס: בתים יצירתיים מדברים משומשים.
-
0:01 - 0:07(כפיים)
-
0:07 - 0:09תודה רבה לכם.
-
0:09 - 0:11יש לי כמה תמונות,
-
0:11 - 0:13ואני אדבר קצת על
-
0:13 - 0:15איך אני מסוגל לעשות את מה שאני עושה.
-
0:15 - 0:17כל הבתים האלה בנויים
-
0:17 - 0:20מ70 עד 80 אחוז של חומרים ממוחזרים,
-
0:20 - 0:23דברים שהיו מיועדים ללכת למגרסה, למזבלה או לבערה.
-
0:23 - 0:25זה הכל היה אבוד.
-
0:25 - 0:27זה הבית הראשון שבניתי.
-
0:27 - 0:30דלת הכניסה הכפולה הזאת כאן עם החווק התלת-חלוני,
-
0:30 - 0:32זה היה בדרך למזבלה.
-
0:32 - 0:34יש צריח קטן כאן.
-
0:34 - 0:37ואז הכפתורים על הקורות התומכות האלה --
-
0:37 - 0:39בדיוק שם --
-
0:39 - 0:41אלה אגוזי פקאן.
-
0:41 - 0:43והכפתורים האלה שם,
-
0:43 - 0:45אלה ביצי תרנגולות.
-
0:45 - 0:48כמובן, קודם אתה אוכל ארוחת בוקר,
-
0:48 - 0:51ואז אתה ממלא את הקליפה במילוי בונדו ואתה צובע את זה וממסמר את זה,
-
0:51 - 0:53ויש לך כפתור ארכיטקטוני
-
0:53 - 0:55בחלק קטן מאוד מהזמן.
-
0:55 - 0:57ואז זה מבט מבפנים.
-
0:57 - 0:59אתם יכולים לראות את החווק התלת-חלוני שם
-
0:59 - 1:01עם חלונות ה"גבה" --
-
1:01 - 1:03ללא ספק חפץ אדריכלי עתיק.
-
1:03 - 1:05היה בדרך למזבלה.
-
1:05 - 1:07אפילו סט המנעולים בטח שווה 200$.
-
1:07 - 1:09כל מה שבמטבח הוצל.
-
1:09 - 1:11יש תנור "אוקיף ומריט" משנת 1952,
-
1:11 - 1:14אם אתה אוהב לבשל -- תנור מגניב.
-
1:14 - 1:16זה כשאתה הולך למעלה אל תוך הצריח.
-
1:16 - 1:19קניתי את המדרגות האלה ב20$,
-
1:19 - 1:22כולל משלוח למגרש שלי.
-
1:22 - 1:25(צחוק)
-
1:25 - 1:27ואז, כשמסתכלים למעלה בצריח,
-
1:27 - 1:30אתם רואים שיש בליטות ודחיפות ושקיעות וכדומה.
-
1:30 - 1:32ובכן, אם זה הורס לך את החיים,
-
1:32 - 1:34אז אתה לא צריך לחיות שם.
-
1:34 - 1:36(צחוק)
-
1:36 - 1:38זה מפלט כביסה,
-
1:38 - 1:41וכאן יש ידית-נעל.
-
1:41 - 1:43ואלה הם הדברים המחושלים האלה שאתה רואה בחנויות עתיקות.
-
1:43 - 1:45אז היה לי אחת מאלה,
-
1:45 - 1:47אז עשיתי שם קצת אביזרים טכנולוגיים פשוטים
-
1:47 - 1:49ואתה רק דורך על ידית-הנעל
-
1:49 - 1:52ואז הדלת נתפחת, ואתה זורק את הכביסה שלך פנימה.
-
1:52 - 1:55ואז אם אתה חכם מספיק, זה הולך אל תוך סל מעל מכונת הכביסה.
-
1:55 - 1:58אם לא, זה הולך אל תוך השירותים.
-
1:58 - 2:00(צחוק)
-
2:00 - 2:02זה אמבטיה שעשיתי,
-
2:02 - 2:04מחתיכות צרות של עץ.
-
2:04 - 2:06התחלתי ממסגרת כאן
-
2:06 - 2:08ואז הדבקתי ומסמרתי אותה למשטח,
-
2:08 - 2:10ריהטתי אותה והפכתי אותה,
-
2:10 - 2:12ואז עשיתי את שני הפרופילים בצד הזה.
-
2:12 - 2:14זה אמבטיה לשניים.
-
2:14 - 2:17אחרי הכל, זה לא רק שאלה של הגיינה,
-
2:17 - 2:19יש גם את האפשרות של שעשועים גם כן.
-
2:19 - 2:22(צחוק)
-
2:22 - 2:25ואז הברז הזה כאן
-
2:25 - 2:27הוא חתיכה של עץ תפוז.
-
2:27 - 2:29זה נראה קצת פאלי,
-
2:29 - 2:31אבל אחרי הכל, זה שירותים.
-
2:31 - 2:34(צחוק)
-
2:34 - 2:36ואז זה בית שמבוסס על פחית באדוויזר.
-
2:36 - 2:38הוא לא נראה כמו פחית בירה,
-
2:38 - 2:40אבל החיקויים בעיצובים הם ברורים לחלוטין.
-
2:40 - 2:43עיצוב כישות השעורה שנכנס אל תוך המרזבים,
-
2:43 - 2:47אז העבודה הדנטלית נראית ישר מהאדום, לבן, כחול וכסף של הפחית.
-
2:47 - 2:49והקורות התומכות האלה שהולכות מתחת למרזבים
-
2:49 - 2:51הם העיצוב הקטן הזה שיורד מהפחית.
-
2:51 - 2:53פשוט שמתי פחית על מכונת צילום
-
2:53 - 2:56והמשכתי להגדיל את זה עד שקיבלתי את הגודל שרציתי.
-
2:56 - 2:58אז, על הפחית כתוב,
-
2:58 - 3:02"זאת בירת באדוויזר המפורסמת, אנחנו לא מכירים בירה אחרת, בלה, בלה, בלה."
-
3:02 - 3:05אז שינינו את זה ושמנו, "זה בית באדוויזר המפורסם.
-
3:05 - 3:08אנחנו לא מכירים בית אחר," וכן הלאה והלאה.
-
3:08 - 3:10וזה מנעול משוריין. זה גדר ממכונת הקצעה משנות ה30,
-
3:10 - 3:13שזאת מכונת נגרות מאוד עצבנית.
-
3:13 - 3:16והם נתנו לי את הגדר, אבל הם לא נתנו לי את מכונת ההקצעה,
-
3:16 - 3:18אז עשינו מזה מנעול משוריין.
-
3:18 - 3:20זה ישמור אפילו פילים בחוץ, אני מבטיח.
-
3:20 - 3:23וכצפוי, לא היו לנו בעיות עם פילים.
-
3:23 - 3:25(צחוק)
-
3:25 - 3:28המקלחת אמורה לדמות כוס של בירה.
-
3:28 - 3:31יש לנו בועות שעולות שם למעלה, וקצף למעלה עם מרצפות בגושים.
-
3:31 - 3:34מאיפה אתה משיג מרצפות בגושים? ובכן, כמובן, אתה לא.
-
3:34 - 3:37אבל אני מקבל הרבה אסלות, אז אתה פשוט מחסל אסלה עם פטיש,
-
3:37 - 3:40ואז יש לך מרצפות בגושים.
-
3:40 - 3:42ואז יש את הברז שם,
-
3:42 - 3:44זה ברז בירה.
-
3:44 - 3:46(צחוק)
-
3:46 - 3:48והמשטח הזה של זכוכית
-
3:48 - 3:50הוא אותו משטח זכוכית
-
3:50 - 3:53שנמצא בכל דלת כניסה מהמעמד הבינוני באמריקה.
-
3:53 - 3:56אנחנו מתעייפים ממנו; הוא נהיה די קלישאה עכשיו.
-
3:56 - 3:59אז אם אתה שם אותו בדלת הכניסה, העיצוב שלך נכשל.
-
3:59 - 4:01אז אל תשים אותו בדלת הכניסה, שים אותו במקום אחר.
-
4:01 - 4:03זה משטח יפה של זכוכית.
-
4:03 - 4:05אבל אז אם תשים אותו בדלת הכניסה,
-
4:05 - 4:08אנשים אומרים, "הו, אתה מנסה להיות כמו האנשים האלו, ולא הצלחת."
-
4:08 - 4:10אז אל תשים אותו שם.
-
4:11 - 4:13ועוד שירותים בקומה למעלה.
-
4:13 - 4:16המנורה כאן למעלה היא אותה מנורה שנמצאת
-
4:16 - 4:18בכל טרקלין מהמעמד הבינוני באמריקה.
-
4:18 - 4:20אל תשים אותה בטרקלין.
-
4:20 - 4:22שים אותה באמבטיה, או בארון,
-
4:22 - 4:24אבל לא בטרקלין.
-
4:25 - 4:28ואז מישהו נתן לי בידה, אז הוא קיבל בידה.
-
4:28 - 4:31(צחוק)
-
4:31 - 4:33הבית הקטן הזה כאן,
-
4:33 - 4:36הענפים האלה שם עשויים מעץ בודארק או עץ תפוז,
-
4:36 - 4:38והתמונות האלה ימשיכו לרוץ
-
4:38 - 4:40בזמן שאני אדבר קצת.
-
4:40 - 4:42בכדי לעשות את מה שאני עושה,
-
4:42 - 4:44אתם צריכים להבין
-
4:44 - 4:46מה גורם לפסולת בתעשיית הבנייה.
-
4:46 - 4:49הדיור שלנו נהפך לסחורה,
-
4:49 - 4:51ואני אדבר על זה קצת.
-
4:51 - 4:54אבל הסיבה הראשונה של פסולת כנראה אפילו קבורה בדי-אנ-אי שלנו.
-
4:54 - 4:56לבני אדם יש צורך בשמירה על עקביות
-
4:56 - 4:58בשביל המסה התפיסתית.
-
4:58 - 5:00מה זה אומר?
-
5:00 - 5:02מה שזה אומר, זה שלכל תפיסה שיש לנו,
-
5:02 - 5:04היא צריכה להתאים לזאת שדומה לה קודם,
-
5:04 - 5:06או שאין לנו רציפות,
-
5:06 - 5:08ואנחנו נהיים קצת מבולבלים.
-
5:08 - 5:11אז אני יכול להראות לכם חפץ שלא ראית אף פעם.
-
5:11 - 5:13הו, זה פלאפון.
-
5:13 - 5:16אבל אף פעם לא ראיתם את זה קודם.
-
5:16 - 5:18מה שאתם עושים
-
5:18 - 5:20זה מעריכים את הדפוס של המאפיינים המבניים פה,
-
5:20 - 5:23ואז אתם עוברים דרך מאגרי המידע שלכם -- בררר, פלאפון.
-
5:23 - 5:25הו, זה פלאפון.
-
5:25 - 5:27אבל אם אני אקח ממנו ביס,
-
5:27 - 5:30אתם תאמרו, "רק רגע.
-
5:30 - 5:32זה לא פלאפון.
-
5:32 - 5:34זה אחד מהפלאפונים החדשים האלה משוקולד."
-
5:34 - 5:36(צחוק)
-
5:36 - 5:38ואתם תצטרכו להתחיל קטגוריה חדשה,
-
5:38 - 5:40בדיוק בין פלאפונים ושוקולד.
-
5:40 - 5:43וזה איך שאנחנו מעבדים מידע.
-
5:43 - 5:45אז אתה מתרגם את זה לתעשיית הבנייה,
-
5:45 - 5:47אם יש לנו קיר של שמשות ושמשה אחת סדוקה,
-
5:47 - 5:50אנחנו אומרים, "הו לא. זה סדוק. בוא נתקן את זה.
-
5:50 - 5:53בוא נוציא את זה, נזרוק את זה כדי שאף אחד לא יוכל להשתמש בזה ונשים אחד חדש."
-
5:53 - 5:56בגלל שזה מה שעושים עם שמשה סדוקה.
-
5:56 - 5:59עזבו את זה שזה לא משפיע על החיים שלנו בכלל.
-
5:59 - 6:01זה רק משקשק את הדפוס הצפוי
-
6:01 - 6:04ואת האחדות של המאפיינים המבניים.
-
6:04 - 6:06למרות זאת, אם ניקח פטיש קטן,
-
6:06 - 6:09ונוסיף סדקים לכל החלונות האחרים,
-
6:09 - 6:12אז יש לנו דפוס.
-
6:12 - 6:15בגלל שפסיכולוגיית גשטאלט מדגישה זיהוי של דפוס
-
6:15 - 6:17יותר מחלקים שמרכיבים את הדפוס.
-
6:17 - 6:19אנחנו נגיד, "הו, זה נחמד."
-
6:19 - 6:22אז, זה משרת אותי כל יום.
-
6:22 - 6:24חזרה יוצרת דפוס.
-
6:24 - 6:26אם יש לי מאה מאלה, ומאה מאלה,
-
6:26 - 6:28זה לא משנה כלל מה הם אלה ומה אלה.
-
6:28 - 6:31אם אני יכול לחזור על כל דבר, יש לי את האפשרות לדפוס,
-
6:31 - 6:34החל מאגוזי פקאן וביצי תרנגולות, חלקיקי זכוכית, ענפים.
-
6:34 - 6:36זה לא משנה בכלל.
-
6:36 - 6:38זה יוצר הרבה פסולת בתעשיית הבנייה.
-
6:38 - 6:41שנית, פרידריך ניטשה בערך בשנת 1885
-
6:41 - 6:44כתב ספר שנקרא "הולדת הטרגדיה."
-
6:44 - 6:46ושם הוא אומר
-
6:46 - 6:48שתרבויות נוטות לנוע בין אחת משתי נקודות מבט.
-
6:48 - 6:51מצד אחד, יש לנו את נקודת המבט האפולונית,
-
6:51 - 6:53שהיא מאוד מהירה ומתוכננת מראש
-
6:53 - 6:55ומושכלת
-
6:55 - 6:58ומושלמת.
-
6:58 - 7:01בצד השני של הספקטרום, יש לנו את נקודת המבט הדיוניסית,
-
7:01 - 7:04שהיא נתונה יותר לתשוקות ולאינטואיציה,
-
7:04 - 7:07סובלנית כלפי מרקם אורגני והבעה אנושית.
-
7:07 - 7:10אז הצורה בה האישיות האפולונית מצלמת תמונה,
-
7:10 - 7:12או תולה תמונה,
-
7:12 - 7:14היא שהם יוציאו מד זוית
-
7:14 - 7:17ופלס לייזר ומיקרומטר.
-
7:17 - 7:19"אוקי מותק. אלפית האינץ' שמאלה.
-
7:19 - 7:21זה איפה שאנחנו רוצים את התמונה. כן. מושלם."
-
7:21 - 7:24מבוסס על איזון, מרובע וממורכז.
-
7:24 - 7:26האישיות הדיוניסטית
-
7:26 - 7:29לוקחת את התמונה ועושה ...
-
7:29 - 7:33(צחוק)
-
7:33 - 7:35זה ההבדל.
-
7:35 - 7:37אני מציג פגמים.
-
7:37 - 7:39אני מציג תהליך אורגני --
-
7:39 - 7:42בדיוק פילוסופיית ג'ון דואי.
-
7:42 - 7:45דפוס החשיבה האפולוני יוצר הרים של פסולת.
-
7:45 - 7:47אם משהו לא מושלם,
-
7:47 - 7:50אם הוא לא מסתדר עם התבנית המתוכננת מראש, אשפה.
-
7:50 - 7:52"אופס, שריטה, אשפה.
-
7:52 - 7:55אופס פה, אופס שם. מזבלה. מזבלה. מזבלה."
-
7:55 - 7:58הדבר השלישי הוא ניתן לוויכוח --
-
7:58 - 8:00המהפכה התעשייתית התחילה ברנסנס
-
8:00 - 8:02עם העלייה של הומאניזם
-
8:02 - 8:05ואז קיבלה המרצה עם המהפכה הצרפתית.
-
8:05 - 8:07עד אמצע המאה ה-19, היא בפריחה מלאה.
-
8:07 - 8:10ויש לנו כל מיני אביזרים חסרי ערך
-
8:10 - 8:13ומכשירים שיעשו כל דבר
-
8:13 - 8:15שאנחנו, עד אותה נקודה,
-
8:15 - 8:17היינו צריכים לעשות ביד.
-
8:17 - 8:19אז עכשיו יש לנו חומרים לפי תקנים.
-
8:19 - 8:22ובכן, עצים לא גודלים 2 אינץ' על 4 אינץ'
-
8:22 - 8:24ושמונה, 10 או 12 רגל גובה.
-
8:24 - 8:26אנחנו יוצרים הרים של פסולת.
-
8:26 - 8:28והם עושים עבודה די טובה
-
8:28 - 8:30שם ביער,
-
8:30 - 8:32מעבדים את כל מוצרי הלוואי של התעשייה שלהם --
-
8:32 - 8:35עם לוחות חלקיקים וכן הלאה והלאה --
-
8:35 - 8:37אבל זה לא עוזר
-
8:37 - 8:40להיות אחראי בנקודה של הקצירה ביער
-
8:40 - 8:43אם הצרכנים מבזבזים את הקציר בנקודת הצריכה,
-
8:43 - 8:45וזה מה שקורה.
-
8:45 - 8:47אז אם משהו הוא לא סטנדרטי,
-
8:47 - 8:50"אופס, לאשפה. אופס זה. אופס, עקום."
-
8:50 - 8:52אם אתה קונה חתיכת עץ והיא לא ישרה,
-
8:52 - 8:54אתה יכול לקחת אותה חזרה.
-
8:54 - 8:56"אני מצטער אדוני. אנחנו ניתן לך אחת ישרה."
-
8:56 - 8:59ובכן אני מציג את כל הדברים העקומים האלה,
-
8:59 - 9:01בגלל שחזרה יוצרת דפוס,
-
9:01 - 9:03וזה מנקודת מבט דיוניסית.
-
9:03 - 9:05הדבר הרביעי
-
9:05 - 9:08הוא שכוח העבודה הוא יקר באופן בלתי יחסי לחומרים.
-
9:08 - 9:10ובכן זה רק מיתוס.
-
9:10 - 9:13והנה סיפור: ג'ים טולס, אחד הבחורים שאימנתי,
-
9:13 - 9:15אמרתי, "ג'ים, עכשיו זה הזמן.
-
9:15 - 9:18השגתי לך עבודה בתור מנהל עבודה בצוות מסגור. זה הזמן שלך ללכת."
-
9:18 - 9:20"דן, אני פשוט לא חושב שאני מוכן."
-
9:20 - 9:23"ג'ים, עכשיו זה הזמן."
-
9:23 - 9:25אז המשכנו לשכור.
-
9:25 - 9:27והוא היה שם בחוץ עם סרט המדידה שלו
-
9:27 - 9:29עובר דרך ערימת האשפה, מחפש חומר לכותרת --
-
9:29 - 9:31שזה הלוח שהולך מעל דלת --
-
9:31 - 9:33חושב שהוא ירשים את הבוס שלו -- זה איך שלימדתי אותו לעשות את זה.
-
9:33 - 9:36והמפקח בא ואמר, "מה אתה עושה?"
-
9:36 - 9:38"הו, רק מחפש קצת חומר לכותרת,"
-
9:38 - 9:40מחכה לשבחים.
-
9:40 - 9:43הוא אמר, "לא, לא. אני לא משלם לך כדי לנבור דרך האשפה. תחזור לעבודה."
-
9:43 - 9:45והיה לו את האמצעים לומר,
-
9:45 - 9:47הוא אמר, "אתה יודע, אם היית משלם לי
-
9:47 - 9:49300$ לשעה,
-
9:49 - 9:51אני יכול להבין למה היית אומר את זה,
-
9:51 - 9:54אבל כרגע, אני חוסך לך חמש דולר לדקה.
-
9:54 - 9:56תעשה את החשבון."
-
9:56 - 9:58(צחוק)
-
9:58 - 10:01"כל הכבוד, טולס. מעכשיו, אתם תעברו דרך הערימה הזאת ראשונה."
-
10:01 - 10:04והאירוניה היא שהוא לא היה ממש טוב בחשבון.
-
10:04 - 10:07(צחוק)
-
10:07 - 10:09אבל פעם בכמה זמן אתה מקבל גישה לחדר המכשירים,
-
10:09 - 10:11ואז אתה יכול לשחק עם לוח השעונים.
-
10:11 - 10:14וזה מה שקרה שם.
-
10:14 - 10:16הדבר החמישי הוא שאולי אחרי 2,500 שנה,
-
10:16 - 10:19אפלטון עדיין משיג את שלו ברעיון של צורות מושלמות.
-
10:19 - 10:21הוא אמר שיש לנו בראש
-
10:21 - 10:24את הרעיון המושלם של מה שאנחנו רוצים,
-
10:24 - 10:27ואנחנו כופים משאבים מהסביבה כדי לעשות את זה.
-
10:27 - 10:29אז עכשיו לכולנו יש בראש את הבית המושלם,
-
10:29 - 10:31את החלום האמריקני, שהוא בית --
-
10:31 - 10:33בית החלומות.
-
10:33 - 10:35הבעיה היא שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו אותו.
-
10:35 - 10:37אז יש לנו את הדבר הדומה לחלום האמריקני,
-
10:37 - 10:39שהוא קרון מגורים.
-
10:39 - 10:42הנה לכם מכאוב על כדור הארץ.
-
10:42 - 10:44זה משכנתא ניידת
-
10:44 - 10:46בדיוק כמו ריהוט, בדיוק כמו רכב.
-
10:46 - 10:49אתה רושם את הצ'ק, והוא מיד מאבד 30 אחוז מהערך שלו.
-
10:49 - 10:51אחרי שנה, אתה לא יכול לקבל ביטוח על כל מה שיש לך בתוכו,
-
10:51 - 10:53רק על 70 אחוז.
-
10:53 - 10:55בדרך כלל מותקן עם כבל בעובי 14.
-
10:55 - 10:57הכל בסדר עם זה,
-
10:57 - 10:59אלא אם כן אתה מבקש ממנו לעשות משהו שכבל בעובי 12 אמור לעשות,
-
10:59 - 11:01וזה מה שקורה.
-
11:01 - 11:03זה מוציא פורמלדהיד כל כך הרבה
-
11:03 - 11:06שיש חוק פדרלי בנושא
-
11:06 - 11:08כדי להזהיר קונים חדשים של קרונות מגורים
-
11:08 - 11:11מהסכנה האטמוספירית של פורמלדהיד.
-
11:11 - 11:13האם אנחנו פשוט מתנהגים בטיפשות מוחלטת?
-
11:13 - 11:15הקירות כאלה עבים.
-
11:15 - 11:18לכל הדבר יש ערך מבני כמו של תירס.
-
11:18 - 11:20(צחוק)
-
11:20 - 11:22"אז חשבתי שכפר פאלב הארבור היה שם."
-
11:22 - 11:24"לא, לא. הייתה לנו רוח אתמול.
-
11:24 - 11:26הוא הרוס עכשיו."
-
11:26 - 11:29(צחוק)
-
11:29 - 11:32ואז כשהם מתכלים, מה אתה עושה איתם?
-
11:32 - 11:34עכשיו, כל זה,
-
11:34 - 11:37הדגם האפולוני, אפלטוני הזה,
-
11:37 - 11:40הוא מה שעליו מבוססת תעשיית הבנייה,
-
11:40 - 11:42ויש כמה דברים שמריעים את זה.
-
11:42 - 11:45אחד הוא שכל אנשי המקצוע,
-
11:45 - 11:47כל הסוחרים, מוכרים,
-
11:47 - 11:49בודקים, מהנדסים, אדריכלים
-
11:49 - 11:51כולם חושבים בצורה הזאת.
-
11:51 - 11:53ואז זה חוזר חזרה לצרכן
-
11:53 - 11:55שדורש את אותו הדגם.
-
11:55 - 11:58זו נבואה שמגשימה את עצמה. אנחנו לא יכולים לצאת מזה.
-
11:58 - 12:01ואז באים המשווקים והמפרסמים.
-
12:01 - 12:03"הווו. ווהווו."
-
12:03 - 12:06אנחנו קונים דברים שלא ידענו שאנחנו צריכים.
-
12:06 - 12:08כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה להסתכל על
-
12:08 - 12:10מה שחברה אחת עשתה עם מיץ שזיף מוגז.
-
12:10 - 12:12כמה מגעיל.
-
12:12 - 12:14(צחוק)
-
12:14 - 12:16אבל אתם יודעים מה הם עשו? הם הכניסו לתוך זה דימוי
-
12:16 - 12:18ואמרו, "אני שותה דר. פפר ..."
-
12:18 - 12:21ומהר מאוד, אנחנו בולעים את הדבר הזה בכמויות אדירות,
-
12:21 - 12:23בביליונים של גלונים.
-
12:23 - 12:26אין בזה אפילו שזיפים אמיתיים -- זה לא שומר את היציאות שלך סדירות.
-
12:26 - 12:28(צחוק)
-
12:28 - 12:30הו אלוהים, זה עושה את זה יותר גרוע.
-
12:30 - 12:33ואנחנו נשאבים אל תוך זה מהר יותר מכל דבר אחר.
-
12:33 - 12:35אז איש בשם ז'אן פול סארטר כתב ספר
-
12:35 - 12:37שנקרא "היש והאין."
-
12:37 - 12:39זו קריאה די זריזה.
-
12:39 - 12:42אתה יכול לעשות אותה בערך בשנתיים,
-
12:42 - 12:45אם אתה קורא שמונה שעות ביום.
-
12:45 - 12:47שם הוא דיבר על העצמי המחולק.
-
12:47 - 12:50הוא אמר שבני אדם מתנהגים שונה כאשר הם יודעים שהם לבד
-
12:50 - 12:52מכשהם יודעים שמישהו אחר נמצא.
-
12:52 - 12:55אז אם אני אוכל ספגטי, ואני יודע שאני לבד,
-
12:55 - 12:57אני יכול לאכול כמו מחפר.
-
12:57 - 13:00אני יכול לנגב את הפה שלי על השרוול -- מפית על השולחן,
-
13:00 - 13:03ללעוס עם פה פתוח, לעשות קולות קטנים,
-
13:03 - 13:05לגרד איפה שאני רוצה.
-
13:05 - 13:07(צחוק)
-
13:07 - 13:09אבל ברגע שאתה נכנס,
-
13:09 - 13:11אני עושה, "הו. קצת רוטב ספגטי שם."
-
13:11 - 13:13מפית על הירך, חצי נגיסות,
-
13:13 - 13:15לועס עם הפה סגור, בלי גירודים.
-
13:15 - 13:17עכשיו מה שאני עושה
-
13:17 - 13:20זה ממלא את הציפיות שלך
-
13:20 - 13:23לאיך אני צריך לחיות את החיים שלי.
-
13:23 - 13:25אני מרגיש את הציפייה הזאת,
-
13:25 - 13:27ולכן אני ממלא אותה,
-
13:27 - 13:30ואני חי את חיי לפי מה שאתה מצפה ממני לעשות.
-
13:30 - 13:32זה קורה בתעשיית הבנייה גם.
-
13:32 - 13:35זה גם הסיבה שכל התת-חלוקות שלנו נראות אותו דבר.
-
13:35 - 13:37לפעמים אפילו יש לנו
-
13:37 - 13:39ציפיות תרבותיות בעלות תוקף.
-
13:39 - 13:41אני מתערב שכל הנעליים שלכם תואמות.
-
13:41 - 13:44כצפוי, כולנו קונים את זה,
-
13:44 - 13:47ובעזרת קהילות מגודרות,
-
13:47 - 13:49יש לנו ציפייה בעלת תוקף
-
13:49 - 13:51עם ועד הבית.
-
13:51 - 13:53לפעמים החברה האלה נאצים,
-
13:53 - 13:55אלוהים.
-
13:56 - 13:59זה מריע וממשיך את הדגם הזה.
-
13:59 - 14:02הדבר האחרון הוא חברותיות.
-
14:02 - 14:04בני אדם הם מין חברותי.
-
14:04 - 14:06אנחנו אוהבים להסתובב ביחד בקבוצות,
-
14:06 - 14:08בדיוק כמו גנו, בדיוק כמו אריות.
-
14:08 - 14:10גנו לא מסתובבים עם אריות
-
14:10 - 14:12בגלל שאריות אוכלים גנו.
-
14:12 - 14:14בני אדם הם ככה.
-
14:14 - 14:16אנחנו עושים מה שהקבוצה הזאת
-
14:16 - 14:18שאיתה אנחנו מנסים להזדהות עושה.
-
14:18 - 14:21ואתה רואה את זה בחטיבת הביניים הרבה.
-
14:21 - 14:24הילדים האלה, הם יעבדו כל הקיץ,
-
14:24 - 14:26יהרגו את עצמם,
-
14:26 - 14:28כדי שהם יוכלו להרשות לעצמם
-
14:28 - 14:30זוג אחד של ג'ינס מעצבים,
-
14:30 - 14:32אז בערך בספטמבר
-
14:32 - 14:34הם יכולים לצעוד פנימה ולומר,
-
14:34 - 14:36"אני חשוב היום.
-
14:36 - 14:38רואים, תסתכלו, אל תיגעו בג'ינס המעצבים שלי.
-
14:38 - 14:41אני רואה שלכם אין ג'ינס מעצבים.
-
14:41 - 14:43אתם לא אחד מהאנשים היפים.
-
14:43 - 14:46רואים, אני אחד מהאנשים היפים. רואים את הג'ינס שלי?"
-
14:46 - 14:49כבר שם זו סיבה מספקת שיהיו מדים.
-
14:49 - 14:52וזה קורה בתעשיית הבנייה גם כן.
-
14:52 - 14:54אנחנו בלבלנו
-
14:54 - 14:56את פירמידת הצרכים של מאסלו
-
14:56 - 14:58רק טיפה.
-
14:58 - 15:00במדרגה התחתונה
-
15:00 - 15:02יש לנו את הצרכים הבסיסיים --
-
15:02 - 15:05מחסה, ביגוד, אוכל, מים, זיווג וכדומה.
-
15:05 - 15:08שנית, ביטחון. שלישית, מערכות יחסים.
-
15:08 - 15:11רביעית, מעמד, הערכה עצמית -- זו יהירות.
-
15:11 - 15:14ואנחנו לוקחים את היהירות ודוחפים אותה כאן למטה.
-
15:14 - 15:17ואנחנו מסיימים
-
15:17 - 15:19עם החלטות יהירות
-
15:19 - 15:21ואנחנו לא יכולים אפילו להרשות לעצמנו את המשכנתא,
-
15:21 - 15:24אנחנו אפילו לא יכולים לאכול שום דבר חוץ משעועית.
-
15:24 - 15:26כלומר, הדיור שלנו
-
15:26 - 15:28נהפך למצרך,
-
15:28 - 15:31וזה לוקח קצת אומץ
-
15:31 - 15:34לצלול אל תוך החלקים הראשוניים,
-
15:34 - 15:37המפחידים האלה של עצמנו
-
15:37 - 15:40ולעשות החלטות משלנו
-
15:40 - 15:42ולא להפוך את הדיור שלנו למצרך,
-
15:42 - 15:45אבל לעשות אותו משהו שמבעבע ממקורות ראשוניים.
-
15:45 - 15:47זה לוקח קצת אומץ,
-
15:47 - 15:50ולעזאזל, פעם בכמה זמן אתה נכשל.
-
15:50 - 15:52אבל זה בסדר.
-
15:52 - 15:54אם כישלון משמיד אותך,
-
15:54 - 15:56אז אתה לא יכול לעשות את זה.
-
15:56 - 15:58אני נכשל כל הזמן, כל יום,
-
15:58 - 16:01והיו לי כמה כשלונות אדירים, אני מבטיח,
-
16:01 - 16:03היו כשלונות גדולים, ציבוריים, משפילים,
-
16:03 - 16:05ומביכים.
-
16:05 - 16:07כולם מצביעים וצוחקים,
-
16:07 - 16:09והם אומרים, "הוא ניסה את זה פעם חמישית וזה עדיין לא עבד.
-
16:09 - 16:11איזה מטומטם."
-
16:11 - 16:13בשלב מוקדם, קבלנים באים ואומרים,
-
16:13 - 16:15"דן, אתה ארנבון חמוד,
-
16:15 - 16:17אבל אתה יודע, זה פשוט לא הולך לעבוד.
-
16:17 - 16:20למה שלא תעשה את זה כך, ולמה שלא תעשה את זה כך?"
-
16:20 - 16:22והאינסטינקט שלך הוא לומר,
-
16:22 - 16:24"למה שלא תלך למצוץ ביצה."
-
16:25 - 16:27אבל אתה לא אומר את זה,
-
16:27 - 16:30בגלל שהם האנשים שאתה מכוון אליהם.
-
16:30 - 16:32אז מה שעשינו --
-
16:32 - 16:34וזה לא רק בדיור;
-
16:34 - 16:36זה גם בביגוד ובאוכל
-
16:36 - 16:39וצורכי התעבורה שלנו, האנרגיה שלנו --
-
16:39 - 16:42אנחנו מתפשטים רק קצת.
-
16:42 - 16:45וכשאני מקבל טיפה תקשורת,
-
16:45 - 16:48אני שומע מאנשים בכל העולם.
-
16:48 - 16:50ויכול להיות שאנחנו המצאנו את העודף,
-
16:50 - 16:52אבל הבעיה של פסולת
-
16:52 - 16:55היא כלל עולמית.
-
16:55 - 16:58אנחנו בצרות.
-
16:58 - 17:01ואני לא לובש רצועות תחמושת באיקס על החזה
-
17:01 - 17:03ובנדנה אדומה,
-
17:03 - 17:05אבל אנחנו בהחלט בצרות.
-
17:05 - 17:07ומה שאנחנו צריכים לעשות
-
17:07 - 17:09זה להתחבר מחדש
-
17:09 - 17:12עם החלקים הראשוניים באמת האלה בעצמנו
-
17:12 - 17:14ולעשות כמה החלטות
-
17:14 - 17:17ולומר, "אתם יודעים, אני חושב שאני רוצה
-
17:17 - 17:19לשים מלא דיסקים על הקיר ההוא שם.
-
17:19 - 17:22מה את חושבת, מותק?"
-
17:22 - 17:24אם זה לא יעבוד, תורידו את זה.
-
17:25 - 17:28מה שאנחנו צריכים לעשות זה להתחבר מחדש עם מי שאנחנו באמת,
-
17:28 - 17:30וזה מלהיב באמת.
-
17:30 - 17:32תודה רבה.
-
17:32 - 17:36(כפיים)
- Title:
- דן פיליפס: בתים יצירתיים מדברים משומשים.
- Speaker:
- Dan Phillips
- Description:
-
more » « less
בשיחה המצחיקה ובעלת התובנה הזו מ - TEDxHouston, הבנאי דן פיליפס מסייר איתנו דרך תריסר בתים שהוא בנה בטקסס בעזרת חומרים ממוחזרים ומשומשים בצורות יצירתיות. פרטי עיצוב טכנולוגיים פשוטים ומבריקים, ירעננו את הדחף היצירתי שלכם.
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 17:37
|
Yafim Simanovsky added a translation |