איך להיות חלק מ"קבוצת בני האדם" בעתיד הדיגיטלי

בני אדם כבר אינם מוערכים לפי היצירתיות שלנו, אומר תיאורטיקן המדיה, דאגלס רושקוף - בעולם הנשלט על ידי טכנולוגיות דיגיטליות, אנחנו כרגע מוערכים רק לפי המידע שבידינו. בשיחה מלאת להט, רושקוף דוחק בנו להפסיק להשתמש בטכנולוגיה למקסם את האנשים לפי תנאי השוק ולהתחיל להשתמש בה כדי ליצור עתיד המתמקד בערכים הקדם-דיגיטליים של קשר, יצירתיות וכבוד. "הצטרפו לקבוצת בני האדם, מצאו את האחרים", הוא אומר, "יחד נבנה את העתיד שתמיד רצינו".

הוזמנתי לאתר נופש יוקרתי

כדי לתת הרצאה על העתיד הדיגיטלי,

אז הנחתי שיהיה קהל
של כמה מאות מנהלי הייטק,

ישבתי בחדר הירוק,
מחכה לעלות לבמה,

אבל במקום להעלות אותי לבמה,
הובאו חמישה אנשים לחדר הירוק.

שישבו סביב שולחן קטן איתי.

הם היו מיליארדרים מעולם ההייטק.

והם התחילו לשאול אותי
שאלות בחירה,

כמו: ביטקוין או אתריום?

מציאות מדומה או מציאות רבודה?

אני לא יודע, אולי הם
התערבו על זה או משהו.

וככל שהם הרגישו יותר בנוח איתי,

הם הגיעו לשאלה
שבאמת הטרידה אותם:

אלסקה או ניו-זילנד?

נכון,

המיליארדרים האלה ביקשו
מתאורטיקן מדיה, עצה,

איפה לבנות את הבונקרים
לשעת חירום שלהם.

בילינו את שארית השעה
בדיון על נושא אחד:

"איך אני מצליח לשמור על השליטה
בצוות האבטחה שלי,

לאחר האירוע?"

ב"אירוע" הם מתכוונים
למלחמה הגרעינית,

או אסון אקלימי או מהפכה חברתית,
שיחסלו את העולם שאנחנו מכירים,

או, מה שחשוב יותר,
יהפוך את הכסף שלהם, לחסר ערך.

ואני לא יכולתי שלא לחשוב:

אלה הם האנשים העשירים
והחזקים ביותר בעולם,

ובכל זאת, הם תופסים עצמם
כלגמרי חסרי השפעה על העתיד.

הכי טוב שהם יכולים לעשות זה
לחכות לקטסטרופה הבלתי נמנעת,

ואז להשתמש בטכנולוגיה
ובכסף שלהם, כדי להימלט מכולנו.

ואלו הם המצליחים
של הכלכלה הדיגיטלית.

(צחוק)

הרנסנס הדיגיטלי

התעסק בפוטנציאל הלא מרוסן

של הדמיון האנושי הקולקטיבי.

הוא מקיף הכל, ממתמטיקת הכאוס
למכניקת הקוונטים,

למשחקי תפקידים
ותיאורית גאיה, נכון?

אנחנו מאמינים שבני אדם ביחד,
יכולים ליצור כל עתיד שאפשר לדמיין.

ואז הגיעה בועת הדוט-קום.

והעתיד הדיגיטלי הפך לעתיד מנייתי.

והשתמשנו בכל האנרגיה הזאת
של העידן הדיגיטלי,

להצלת שוק המניות הדועך
של נאסד"ק.

עיתוני הטק סיפרו לנו ש'צונאמי' עומד להכות.

ורק המשקיעים ששכרו את מתכנני
התרחישים והעתידנים הטובים ביותר

יהיו מסוגלים לשרוד את 'הגל.'

וכך העתיד השתנה מהדבר הזה
שאנחנו יוצרים ביחד בהווה,

למשהו שאנחנו מתערבים עליו,

תחרות סכום אפס,
בה המנצח לוקח הכל.

וכשהדברים הופכים להיות
כל כך תחרותיים בנוגע לעתיד,

בני האדם כבר אינם מוערכים
לפי היצירתיות שלנו.

לא, עכשיו אנחנו רק מוערכים
לפי הנתונים שלנו.

כיוון שהם יכולים להשתמש בנתונים,
כדי לבנות תחזיות.

יצירתיות, אם כבר, יוצרת רעש.

הרעש הזה מפריע לבניית התחזיות.

אז הגענו לתמונת נוף דיגיטלית

שממש מדכאת את היצירתיות,
מדכאת חדשנות,

היא מדכאת את מה
שהכי הופך אותנו לאנושיים.

ונשארנו עם המדיה החברתית.

האם מדיה חברתית באמת מחברת
בין אנשים בדרכים חדשות ומעניינות?

לא. מדיה חברתית משתמשת במידע
שלנו כדי לחזות מה נעשה בעתיד.

או, כשצריך, להשפיע
על ההתנהגות העתידית שלנו

כדי שנפעל בהתאם
לפרופילים הסטטיסטיים שלנו.

הכלכלה הדיגיטלית --
האם היא אוהבת אנשים?

לא. אם יש לכם תכנית עסקית,
מה אתם אמורים לעשות?

להיפטר מכל האנשים.

בני אדם, הם רוצים ביטוח בריאות.
הם רוצים כסף, הם רוצים משמעות.

אתם לא יכולים ליישר קו עם אנשים.

(צחוק)

אפילו האפליקציות שלנו --

הן לא עוזרות לנו ליצור
כל קרבה או סולידריות.

אני מתכוון, איפה הכפתור
באפליקציה שמזמינה לך מונית,

שמאפשר לנהגים לדבר זה עם זה
על תנאי העבודה שלהם

או להתאגד יחד?

אפילו כלי שיחות הווידאו שלנו

לא מאפשרים לנו ליצור
קשר אמיתי.

לא משנה כמה טובה
הרזולוציה של הוידאו,

אתם עדיין לא רואים את האישונים
שמתרחבים כדי להבין אתכם.

כל הדברים שעשינו כדי ליצור קרבה

שפיתחנו במאות אלפי
שנים של אבולוציה,

הם לא עובדים,

אתם לא יכולים לראות אם קצב
הנשימה של מישהו מותאם לשלכם.

כך שנויירוני הראייה לא מופעלים,
האוקסטוצין לא נכנס למערכת הדם,

אתם אף פעם לא חווים את החוויה
של התחברות לבן אדם אחר.

במקום, אתם נשארים עם --

"טוב, הם הסכימו איתי, אבל
האם הם באמת,

האם הם באמת, הבינו אותי?"

ואנחנו לא מאשימים את הטכנולוגיה
על חוסר הנאמנות הזאת.

אנחנו מאשימים את האדם השני.

אתם יודעים, אפילו הטכנולוגיות
והיוזמות הדיגיטליות המוקדשות

לקידום בני אדם,

הן ממש אנטי-אנושיות בבסיסן.

תחשבו על בלוקצ'יין
(אבטחת עסקים באינטרנט)

האם בלוקצ'יין הומצא כדי לעזור לנו
ליצור כלכלה אנושית? לא.

בלוקצ'יין לא מטפח
אמון בין משתמשים,

בלוקצ'יין פשוט מחליף את האמון

בשיטה חדשה, עוד פחות שקופה .

או תנועת הקידוד.

אני מתכוון, חינוך הוא נפלא,
אנחנו אוהבים חינוך,

וזה רעיון נפלא

שנרצה שילדים יהיו מסוגלים
להשיג תעסוקה בעתיד הדיגיטלי,

אז נלמד אותם לקודד עכשיו.

אבל ממתי חינוך מתמקד
בהשגת תעסוקה?

חינוך לא התעסק בהשגת עבודות.

חינוך הוא השכר לעבודה טובה.

הרעיון של חינוך ציבורי

הומצא עבור כורי פחם,
שעבדו במכרות הפחם כל היום,

ואז היו חוזרים הביתה,
מגיע להם הכבוד העצמי

להיות מסוגלים לקרוא ספר
ולהבין אותו.

או ששכבת האינטליגנציה תוכל
להשתתף בתהליך הדמוקרטי.

כשאנחנו הופכים אותו להרחבה של
העבודה, מה אנחנו בעצם עושים?

אנחנו מאפשרים לתאגידים

להכשיר את העובדים במיקור חוץ,

והרע מכל היא
תנועת הטכנולוגיה ההומנית.

אני מתכוון, אני אוהב את האנשים
האלה, אותם אנשים שנהגו לקחת

את האלגוריתמים
של מכונות המזל מלאס וגאס

ולשים אותם במדיה החברתית שלנו
כך שנתמכר אליה.

עכשיו הם הבינו את טעותם

והם רוצים להפוך את הטכנולוגיה
ליותר הומנית.

אבל כשאני שומע את הביטוי
"טכנולוגיה הומנית",

אני חושב על תרנגולות חופש
או משהו כזה.

אנחנו נהיה כמה שיותר
הומניים כלפיהן,

עד שנשחט אותם.

אז עכשיו הולכים להפוך
את הטכנולוגיות להומניות,

כל עוד הם מפיקים מספיק מידע
ומפיקים מספיק כסף מאתנו,

שיספק את בעלי המניות שלהם.

בנתיים, בעלי המניות מצדם,
הם חושבים --

"אנחנו צריכים להרוויח מספיק כסף
עכשיו, כדי שנוכל להגן על עצמנו

מהעולם אותו שאנו יוצרים בכך
שאנחנו מרוויחים כסף ככה."

(צחוק)

לא משנה כמה משקפי מציאות
מדומה הם ירכיבו על הפנים,

או איזה עולם פנטזיה הם יכנסו אליו,

הם לא יכולים להתעלם
מהעבדות והזיהום שנוצרו

באמצעות הייצור של המכשיר עצמו.

זה מזכיר לי את מעלית האוכל
של תומאס ג'פרסון.

אנחנו אוהבים לחשוב שהוא
המציא את המעלית

כדי לחסוך מהעבדים שלו
את נשיאת מגשי האוכל

לחדר האוכל כדי להגיש לאנשים.

זאת לא היתה מטרת המעלית,
היא לא הומצאה לטובת העבדים,

היא הומצאה עבור
תומאס ג'פרסון והאורחים שלו,

שלא יצטרכו לראות
את העבדים מביאים את האוכל.

מגשי האוכל הופיעו באורח קסם,

כאילו יצאו ממכונת העתקה של "סטאר טרק".

זה חלק מאתוס שאומר,

בני האדם הם הבעיה
וטכנולוגיה היא הפתרון.

אנחנו לא יכולים לחשוב כך יותר.

צריך להפסיק להשתמש בטכנולוגיה
כדי לשפר אנשים לפי דרישות השוק.

ולהתחיל למקסם את הטכנולוגיה
לטובת עתיד האנושות.

אבל זה טיעון שממש
קשה לטעון אותו כיום,

כי בני האדם אינם יצורים פופולריים.

הרציתי על נושא זה בפני פעילת
איכות הסביבה לפני כמה ימים,

והיא אמרה, "למה אתה מגן על בני האדם?

בני האדם הרסו את כדור הארץ.
מגיע להם להיכחד".

(צחוק)

אפילו התקשורת שלנו
שונאת בני אדם.

תפתחו טלויזיה,

כל תכניות המד"ב הן על איך רובוטים
הם טובים ונחמדים מבני אדם.

אפילו תכניות הזומבים --
במה עוסקת כל תכנית על זומבים?

איזה אדם, מביט אל האופק
בזומבי שעובר שם,

ואז הם מתמקדים באדם
ואתם רואים את הפרצוף שלו,

ואתם יודעים על מה הוא חושב:

"בעצם מה ההבדל ביני
ובין הזומבי הזה?"

הוא הולך, אני הולך.

הוא אוכל, אני אוכל.

הוא הורג, אני הורג".

אבל הוא זומבי.

לפחות אתם מודעים לזה.

אם קשה לנו להבדיל
בינינו ובין זומבים,

יש לנו בעיה די רצינית.

(צחוק)

ואל תגרמו לי להתחיל אפילו לדבר
על מאמיני הטרנס-הומניזם.

ישבתי בפנל עם טרנס-הומאני,
והוא דיבר ודיבר על סינגולריות.

"בקרוב ממש יבוא יום בו המחשבים
יהיו חכמים יותר מבני אדם.

והאפשרות היחידה
שתעמוד בפני אנשים אז,

תהיה להעביר את
השרביט האבולוציוני ליורשים שלנו

ולהיעלם ברקע.

או מקסימום, להעלות
את התודעה שלנו לשביב סיליקון.

ולקבל את ההכחדה שלנו".

(צחוק)

ואמרתי לו, "לא, בני האדם
הם מיוחדים.

אנחנו יכולים לאמץ עמימות,
אנחנו מבינים פרדוקסים,

אנחנו בעלי תודעה,
אנחנו מוזרים ומשונים.

צריך להיות מקום
לבני אדם בעתיד הדיגיטלי".

והוא ענה לי, "אוי, רשקוף,

אתה רק אומר את זה
כי אתה בן אדם".

(צחוק)

כאילו מדובר בהיבריס.

אוקיי, אני בצד של
"קבוצת בני האדם".

זאת היתה התובנה המקורית
של העידן הדיגיטלי.

שהקיום האנושי הוא ספורט קבוצתי,

אבולוציה היא יצירה משותפת.

אפילו העצים ביער,

הם לא כולם מתחרים זה בזה,

הם מחוברים ברשת רחבה
של שורשים ופטריות

שמאפשרים להם לתקשר זה עם זה
ולהעביר חומרי מזון ביניהם.

אם בני האדם הם
הזן המפותח ביותר,

זה בגלל שיש לנו את השיטות
המפותחות ביותר לשיתוף ותקשורת.

יש לנו שפה.

יש לנו טכנולוגיה.

זה מצחיק, פעם הייתי הבחור שדיבר
על העתיד הדיגיטלי

עם אנשים שעוד לא חוו
שום דבר דיגיטלי.

וכיום אני מרגיש
כאילו אני הבחור האחרון

שזוכר את החיים שלפני
הטכנולוגיה הדיגיטלית.

לא מדובר בדחייה של הדיגיטלי
או דחייה של הטכנולוגיה.

מדובר בהשבת הערכים
שנמצאים בסכנת הכחדה

ואז הטמעתם במבנה הדיגיטלי,
בשביל העתיד.

ולא מדובר במדע מסובך.

זה ממש פשוט,
כמו יצירת רשת חברתית,

שבמקום ללמד אותנו
לראות באנשים יריבים,

היא מלמדת אותנו לראות
את היריבים שלנו, כאנשים.

מדובר ביצירת כלכלה שלא מתעדפת
פלטפורמות מונופוליות (פייסבוק וכו')

שרוצות למצות את כל הערך
מאנשים ומקומות,

אלא כלכלה שמקדמת את מחזור
החפצים בקהילה

ומאפשרת לנו ליצור
פלטפורמות קואופרטיביות.

שמחלקים את השליטה לכמה שיותר.

מדובר בבניית פלטפורמות

שלא מדכאות את היצירתיות
והחדשנות שלנו בשם התחזיות,

כאלה שמקדמות יצירתיות וחדשנות.

כך שנוכל לחשוב על חלק מהפתרונות

שיצליחו להוציא אותנו מהבוץ
בו אנחנו נמצאים.

לא. במקום לנסות להרוויח
מספיק כסף להגן על עצמנו,

מהעולם אותו יצרנו,

למה שלא נשקיע את הזמן והאנרגיה
ביצירת עולם

שלא נרגיש את הצורך להימלט ממנו.

אין שום מקום מקלט,
יש רק את מה שקורה כאן.

בבקשה, אל תעזבו.

הצטרפו אלינו.

אנחנו אולי לא מושלמים,

אבל לא משנה מה יקרה,
לפחות לא תהיו לבד.

הצטרפו ל"קבוצת בני האדם".

מצאו את האחרים.

יחד, בואו ניצור את העתיד
שתמיד רצינו.

אה, ואותם מיליארדרים שרצו לדעת

איך לשלוט בצוות האבטחה שלהם
אחרי האפוקליפסה,

אתם יודעים מה אמרתי להם?

"תתחילו להתייחס לאנשים האלה
באהבה וכבוד כבר עכשיו,

אולי לא תהיה לכם
אפוקליפסה לדאוג בגללה".

תודה רבה.

(מחיאות כפיים)