-
עכשיו בואו נדבר על משהו שאתם משתמשים
בו כל הזמן: פונקציות.
-
בכל פעם שאתם משתמשים בפקודה
כמו ()rect או ()fill או ()text
-
אתם בעצם קוראים לפונקציות, והפונקציות
האלו מציירות מה שאמרתם להן לצייר.
-
מהי פונקציה בעצם? זהו אוסף של קוד שאנחנו
מקבצים יחד ונתנו לו שם מכיוון שאנחנו רוצים
-
להשתמש בפונקציונאליות של הקוד הזה
פעמים נוספות בהמשך.
-
תחשבו על ()rect, מה בעצם ()rect עושה?
היא בסך הכל מצייאת ארבעה קווים נכון?
-
אנחנו יכולים פשוט לעשות את זה עם
פונקציית ()line נכון?
-
וכאן יש לנו משהו שנראה כמו מלבן.
אבל אנחנו מבינים שאנחנו בעצם רוצים
לשרטט ריבוע כמה פעמים, וזה יהיה מאוד מעצבן
-
לעשות את המתמטיקה כל פעם כדי להבין איך
לצייר קו מפינה אחת לשנייה וכן הלאה.
-
במקום, אנחנו פשוט משתמשים בפונקצייה ()rect,
והפונקציה הזו יודעת לעשות בדיוק את מה שארבעת
שורות הקוד האלו עושות, אבל בהרבה פחות קוד.
-
אז זה די מגניב, ו-()rect היא אחת מהפונקציות
האלו שנעשה בהן שימוש בכל התוכניות שלנו
כאן באקדמיית קאהן.
-
אבל - אתם יכולים לעשות גם פונקציות משלכם
על מנת להשתמש בהן בתוכניות.
-
לדוגמא, בואו נגיד שאנחנו עושים תוכנית ואנחנו
רוצים לצייר את צ׳רצ׳יל הברווזון מספר פעמים -
-
אולי בגלל שאנחנו הולכים לספר את סיפור חייו
של צ׳רצ׳יל ורוצים להראות אותו בכל גיל בחייו.
-
אז, הנה איך שהקוד שלנו שמצייר את צ׳רצ׳יל
אמור להתחיל:
-
יש לנו את המשתנים faceX ו-faceY על מנת
לאחסן את אמצע הפרצוף, ואז אחנו מציירים את
העיניים והפה ביחס למשתנים האלו.
-
נכון לעכשיו התוכנה רואה את הקוד, והוא לא בתוך
פונקציה מסויימת - הוא פשוט רץ (מבוצע) והוא רץ
רק פעם אחת.
-
אוקיי, בואי נהפוך את זה לפונקציה.
-
אנחנו עושים את זה בצורה דומה מאוד לצורה
שבה אנחנו מסתכלים על משתנים, מכיוון שזה
בדיוק מה שאנחנו עושים.
-
אז אנחנו אומרים ש"var drawWinston״ -
ניתן לזה שם יפה, מאוד תיאורי - ואז ״=״, אבל כאן,
במקום לכתוב מספר או טקסט, אנחנו הולכים
-
לכתוב את המילה פונקציה באנגלית ״function״
(וודאו שאתם מאייתים נכונה) ואז סוגריים ריקים ״()״
ואז נפתח ונסגור סוגריים מסולסלים וכמובן נקודה פסיק.
-
אז מה שאנחנו צריכים לעשות זה לשים את כל מה
שאנחנו רוצים שיהיה בתוך הפונקציה שלנו בתוך
-
הסוגריים המסולסלים. אז אחנו הולכים לקחת
את כל הקוד הזה, לשים אותו בתוך הפונקציה
(ליישר אותו כראוי), והנה!
-
עכשיו מה שיש לנו בעצם זה משתנה שמאחסן
פונקציה - כך שבעצם נתנו שם לבלוק הקוד הזה
-
כך שנוכל להגיד לתוכנית שלנו בכל נקודת
זמן, היי תריץ את הקוד הזה עם השם שאמרתי לך!.
אז אנחנו עושים זאת לטובת שימוש חוזר.
-
שימו לב אבל, שאין לנו את ווינסטון יותר!
איבדנו את ווינסטון! לאן הוא הלך?
-
אוקיי, מה שקרה הוא שברגע שלקחנו את הפונקציה
הזו והעברנו אותה למקום אחר, אמרנו לתוכנית שלנו
-
״היי, יש פה מלא קוד שאנחנו רוצים שירוץ
אחר כך, אבל רק כשאני אומר לך להריץ אותו״
-
אז אנחנו חייבים להגיד לו להריץ את הקוד, מה שאומר
שאנחנו חייבים לקרוא לפונקציה - בדיוק כפי שאנחנו
עושים עם ()eclipse או ()rect או ()line.
-
אז אנחנו פושטים כותבים את שם
הפונקציה 'drawWinston') ואחריה הסוגריים
שלנו ונקודה פסיק והופה! יש לנו את ווינסטון!
-
אוקיי! אני חושבת שזה מגניב, אבל אתם אולי לא
תחשבו שזה מגניב מכיוון שכל מה שעשינו הוא לגרום
לתוכנית לעבוד בדיוק כמו מקודם, קצת מטופש לא?
-
כל הטעם מאחורי פונקציות הוא שאנחנו יכולים
להשתמש בהם שוב. אז בואו נעשה את זה עכשיו.
אנחנו יכולים פשוט לשכפל את הקריאה לפונקציה
-
ולשכפל שוב ושוב. אבל זה נראה אותו הדבר.
זה עובד, זה מצייר את ווינסטון מספר פעמים,
אבל הבעיה היא שהוא תמיד באותו המקום.
-
אם היה לנו ראיית רנטגן אז היינו יכולים לראת את
ווינסטון, אבל אין לנו!
-
אבל, אנחנו יכולים לעשות שינוי קטן לפונקציה
שלנו שאולי כן ייגרום להפרדה כלשהי.
-
אז אתם רואים את faceX ו-faceY - הם
תמיד 202 ו-208? אנחנו יכולים לשנות אותם בעזרת
הפונקציה ()random. בוא ניקח random
-
מ-50 עד 350 וזה ייצר מספר בין שני אלה -
ואנחנו יכולים לעשות את אותו הדבר כאן -
-
וכך כל פעם שהפונקציה נקראת, היא מייצרת
מספר רנדומלי חדש. אם נעשה ריסטרט,
נוכל להמשיך לקבל מספרים אקראיים.
-
אם כן, אז אני חושבת שזה מגניב בגלל שזה היה
יכול להיות הרבה שורות קוד לכתוב אם לא היה
לנו את זה בפונקציה - וזה גם היה כנראה פי 3 קוד.
-
אבל זה עדיין לא הכי עוזר כמו שזה יכל היה להיות.
מכיוון שאנחנו כנראה לא רוצים ווינסטון רנדומלי,
אנחנו כנראה רוצים להיות מסוגלים למקם
את ווינסטון במקום ספציפי במסך.
-
תישארו איתנו! הסרט הבא מדבר על פונקציות
שמקבלות סטרינגים טקסטואלים
ועושות איתם מגוון דברים
