מדוע אני אוהב מדינה שפעם בגדה בי
-
0:00 - 0:04אני חייל משוחרר
של ספינת החלל "אנטרפרייז". -
0:05 - 0:08הגבהתי עוף ברחבי הגלקסיה
-
0:08 - 0:11בספינת החלל הענקית שהטסתי
-
0:11 - 0:12יחד עם צוות שכלל אנשים
-
0:12 - 0:15מכל רחבי העולם,
-
0:15 - 0:18מגזעים רבים ושונים,
תרבויות רבות ושונות, -
0:18 - 0:20מורשות רבות ושונות,
-
0:20 - 0:22כולם עובדים בשיתוף-פעולה,
-
0:22 - 0:26כשהמשימה שלנו -
לחקור עולמות חדשים וזרים, -
0:26 - 0:30לחפש חיים חדשים
ותרבויות חדשות, -
0:30 - 0:35ללכת בעוז למקומות שאליו
בהם טרם דרך איש. -
0:35 - 0:36ובכן -
-
0:36 - 0:42(מחיאות כפיים) -
-
0:43 - 0:48אני נכדם של מהגרים מיפן
שהגיעו לאמריקה -
0:50 - 0:53שהלכו בעוז לעולם חדש וזר,
-
0:53 - 0:56בחיפוש אחר הזדמנויות חדשות.
-
0:56 - 0:59אמי נולדה בסקרמנטו, קליפורניה.
-
0:59 - 1:02אבי בא מסן פרנסיסקו.
-
1:02 - 1:05הם נפגשו והתחתנו בלוס אנג'לס
ושם נולדתי אני. -
1:09 - 1:10הייתי בן ארבע
-
1:11 - 1:17כשפרל הרבור הופצצה
ב-7 לדצמבר 1941 על ידי יפן, -
1:18 - 1:24ובין-לילה,
העולם הוטל למלחמת עולם. -
1:25 - 1:30את אמריקה סחף לפתע גל של היסטריה
-
1:31 - 1:36יפנים-אמריקניים,
אזרחים אמריקניים ממוצא יפני, -
1:36 - 1:41החלו לספוג יחס של חשד, פחד
-
1:42 - 1:45ושנאה גלויה,
-
1:45 - 1:50רק בגלל שבמקרה נראינו כמו
האנשים שהפציצו את פרל הארבור. -
1:50 - 1:53וההיסטריה הלכה וגדלה
-
1:53 - 1:57עד שבפברואר 1942
-
1:57 - 2:01נשיא ארה"ב,
פרנקלין דלאנו רוזוולט, -
2:01 - 2:04הורה לאסוף מיד את כל
היפנים-אמריקניים -
2:04 - 2:08שבחוף המערבי של אמריקה
-
2:09 - 2:12ללא האשמות, ללא משפט
-
2:12 - 2:15ללא הליך הוגן -
-
2:15 - 2:19הליך הוגן, מאושיות הליבה
של מערכת המשפט שלנו. -
2:19 - 2:21כל זה נעלם.
-
2:21 - 2:23הפקודה היתה לאסוף אותנו
-
2:23 - 2:28ולכלוא אותנו בעשרה מחנות
מוקפים בגדרות תיל -
2:28 - 2:32בכמה מהמקומות השוממים
ביותר באמריקה: -
2:32 - 2:35המדבר היוקד של אריזונה,
-
2:35 - 2:39הביצות המחניקות של ארקנסו,
-
2:39 - 2:42אזורי הישימון של ויומינג,
איידהו, יוטה, קולורדו, -
2:42 - 2:48ושניים מהמקומות השוממים ביותר בקליפורניה.
-
2:48 - 2:53ב-20 לאפריל חגגתי
את יום הולדתי החמישי, -
2:53 - 2:56וכמה שבועות לאחר יום הולדתי,
-
2:56 - 3:01הורי העירו את אחי הצעיר,
את אחותי התינוקת ואותי -
3:01 - 3:03מוקדם מאוד בבוקר
-
3:03 - 3:06והלבישו אותנו בחפזון.
-
3:06 - 3:11אחי ואני היינו בסלון,
הבטנו מבעד לחלון שבחזית הבית -
3:11 - 3:15וראינו שני חיילים מתקרבים
בשביל הגישה שלנו. -
3:15 - 3:20הם נשאו רובים מצוידים בכידונים.
-
3:20 - 3:22הם רקעו בכבדות על המרפסת הקדמית
-
3:22 - 3:24והלמו בדלת.
-
3:25 - 3:27אבי פתח את הדלת
-
3:27 - 3:31והחיילים פקדו עלינו לצאת מביתנו.
-
3:32 - 3:36אבי נתן לאחי ולי
תיקי נשיאה קטנים, -
3:36 - 3:39יצאנו ועמדנו על שביל הגישה
-
3:39 - 3:42וחיכינו שאמא שלנו תצא החוצה,
-
3:42 - 3:46וכשאמי יצאה סוף סוף,
-
3:46 - 3:49היא נשאה את אחותנו התינוקת
בזרוע אחת, -
3:49 - 3:52ותרמיל ענק בשניה,
-
3:52 - 3:56ועל שתי לחייה זלגו דמעות.
-
3:57 - 4:01לעולם לא אוכל לשכוח
את המראה הזה. -
4:01 - 4:04הוא צרוב בזכרוני.
-
4:06 - 4:11נלקחנו מביתנו
והועמסנו אותנו על קרונות רכבת -
4:11 - 4:14יחד עם עוד משפחות
יפניות-אמריקניות. -
4:14 - 4:18שומרים הוצבו
בשני קצותיו של כל קרון, -
4:19 - 4:21כאילו היינו פושעים.
-
4:21 - 4:25לקחו אותנו למרחק שני שלישים
מרוחבה של המדינה, -
4:26 - 4:30כשאנו מיטלטלים ברכבת זאת
במשך ארבעה ימים ושלושה לילות, -
4:30 - 4:33עד לביצות של ארקנסו.
-
4:34 - 4:38אני עדיין זוכר
את גדר התיל שסגרה עלי. -
4:38 - 4:44אני זוכר את מגדל השמירה הגבוה
עם המקלעים המכוונים אלינו. -
4:45 - 4:48אני זוכר את הזרקור שעקב אחרי
-
4:48 - 4:51כשהייתי רץ בלילה
מהצריף שלי למחראה. -
4:52 - 4:54אבל הייתי בן חמש,
-
4:54 - 4:57וחשבתי שזה די נחמד
שהם מאירים לי את הדרך -
4:57 - 4:58כדי שאוכל ללכת להשתין.
-
4:58 - 5:00(צחוק)
-
5:00 - 5:02הייתי ילד,
-
5:02 - 5:06צעיר מכדי להבין את הנסיבות
להימצאי שם. -
5:07 - 5:12ילדים יודעים להסתגל נהדר.
-
5:12 - 5:15מה שיכול היה להיות
לא נורמלי עד גרוטסקיות -
5:15 - 5:21הפך עבורי להיות המצב הנורמלי
במחנה השבויים. -
5:22 - 5:25התרגלתי לשגרת העמידה בתור
שלוש פעמים ביום -
5:25 - 5:30כדי לאכול אוכל מחורבן
בחדר אוכל רועש. -
5:30 - 5:32הפך להיות נורמלי עבורי
ללכת עם אבי -
5:32 - 5:35להתרחץ במקלחת המונית.
-
5:35 - 5:40השהייה בכלא,
במחנה אסירים מגודר בתיל, -
5:40 - 5:43הפכה למצבי הנורמלי.
-
5:43 - 5:46כשהסתיימה המלחמה,
שחררו אותנו -
5:47 - 5:49ונתנו לנו כרטיס בכיוון אחד
-
5:49 - 5:52לכל מקום שנרצה בארצות הברית.
-
5:53 - 5:57הורי החליטו לחזור הביתה
ללוס אנג'לס, -
5:57 - 6:01אבל לוס אנג'לס לא קיבלה אותנו במאור פנים.
-
6:02 - 6:05היינו חסרי כל;
הכל נלקח מאיתנו, -
6:05 - 6:08והעוינות הייתה עצומה.
-
6:08 - 6:11ביתנו הראשון שלנו היה
במשכנות העוני -
6:11 - 6:15שבחלק הגרוע ביותר בעירנו,
-
6:15 - 6:20בשכנות לאנשים עזובים, שיכורים ומטורפים.
-
6:20 - 6:23בכל מקום עמדה צחנה של שתן,
-
6:23 - 6:26ברחוב, בסמטה,
-
6:26 - 6:27במסדרון.
-
6:28 - 6:31זו היתה חוויה נוראית,
-
6:31 - 6:34ועבורנו, הילדים, זה היה מפחיד.
-
6:34 - 6:37אני זוכר שפעם
-
6:37 - 6:40התקרב אלינו שיכור מתנודד,
-
6:40 - 6:42נפל ממש לפנינו
-
6:42 - 6:44והקיא.
-
6:44 - 6:49אחותי הקטנה אמרה:
"אמא, בואי נחזור הביתה", -
6:49 - 6:51כי המקום שמאחורי גדר התיל
-
6:51 - 6:54היה בשבילנו
-
6:54 - 6:56הבית.
-
6:57 - 7:01הורי עבדו קשה
כדי לשוב ולעמוד על רגליהם. -
7:01 - 7:02איבדנו הכל.
-
7:02 - 7:04הם היו באמצע חייהם
-
7:04 - 7:06והיה עליהם להתחיל הכל מחדש.
-
7:06 - 7:08הם עבדו בפרך,
-
7:08 - 7:12ובסופו של דבר הצליחו
-
7:12 - 7:14לצבור את סכום הכסף הדרוש כדי לקנות
-
7:14 - 7:17בית עם שלושה חדרי-שינה
בשכונה נחמדה. -
7:17 - 7:19הייתי אז נער מתבגר,
-
7:19 - 7:23ונעשיתי סקרן מאוד
באשר לילדותי בכלא. -
7:24 - 7:27קראתי ספרי אזרחות שסיפרו לי
-
7:27 - 7:31על האידיאלים של הדמוקרטיה האמריקנית.
-
7:31 - 7:33כל בני האדם נבראו שווים,
-
7:33 - 7:36יש לנו זכות בלתי ניתנת להעברה
-
7:36 - 7:41לחיים, חרות ורדיפת אושר,
-
7:41 - 7:47ולא יכולתי ליישב זאת
עם מה שהכרתי מילדותי בכלא. -
7:47 - 7:49קראתי ספרי היסטוריה,
-
7:49 - 7:52ולא מצאתי בהם דבר על זה.
-
7:52 - 7:56ולכן נהגתי למשוך את אבי,
לאחר ארוחת הערב, -
7:56 - 8:00לשיחות ארוכות שלפעמים התלהטו.
-
8:00 - 8:03ניהלנו המון שיחות כאלו,
-
8:04 - 8:06ומה שקיבלתי מהן
-
8:06 - 8:08היה את חוכמתו של אבי.
-
8:08 - 8:10הוא היה זה שסבל הכי הרבה
-
8:10 - 8:14באותם תנאי מאסר,
-
8:14 - 8:18ובכל זאת הוא הבין את
הדמוקרטיה האמריקנית. -
8:18 - 8:20הוא אמר לי שהדמוקרטיה שלנו
-
8:20 - 8:23היא דמוקרטיה של אנשים,
-
8:23 - 8:26והיא יכולה להיות גדולה כמו
שהאנשים יכולים להיות, -
8:26 - 8:31וגם מועדת לטעויות,
בדיוק כמו אנשים. -
8:31 - 8:33הוא אמר לי שדמוקרטיה אמריקנית
-
8:33 - 8:37תלויה במהותה באנשים טובים
-
8:37 - 8:41שמוקירים את האידיאלים
של המערכת שלנו -
8:41 - 8:47ולוקחים חלק פעיל בתהליך
שגורם לדמוקרטיה שלנו להצליח. -
8:47 - 8:51והוא לקח אותי אל מטה בחירות -
-
8:51 - 8:55מושל אילינוי רץ אז לנשיאות --
-
8:55 - 9:00והכיר לי את הפוליטיקה האמריקנית
של הבחירות. -
9:00 - 9:02והוא גם סיפר לי על
-
9:02 - 9:07אמריקנים צעירים ממוצא יפני
שנלחמו במלחמת העולם השניה. -
9:07 - 9:10כאשר פרל הרבור הופצצה,
-
9:10 - 9:13אמריקנים צעירים ממוצא יפני,
כמו כל האמריקנים הצעירים, -
9:13 - 9:15מיהרו ללשכת הגיוס שלהם
-
9:15 - 9:19כדי להתנדב להילחם למען ארצנו.
-
9:19 - 9:21מעשה זה של פטריוטיות
-
9:21 - 9:25נענה בסטירת לחי.
-
9:25 - 9:28מנעו מאיתנו לשרת
-
9:28 - 9:34וסיווגו אותנו כאויב מבית.
-
9:34 - 9:37היה שערורייתי להיקרא "אויב"
-
9:37 - 9:41כשאתה מתנדב להילחם
למען ארצך, -
9:41 - 9:45אבל זה היה חלק מהמונח
"אויב מבית," -
9:45 - 9:48שפירושו
-
9:49 - 9:52"אזרח" במובן השלילי.
-
9:52 - 9:56אפילו את המילה "אזרח" לקחו מאיתנו
-
9:56 - 10:00וכלאו אותה למשך שנה שלמה.
-
10:00 - 10:02ואז הממשלה ראתה
-
10:02 - 10:07שיש מחסור בכוח אדם לוחם,
-
10:07 - 10:11ובאותה מהירות בה הם
אספו וכלאו אותנו, -
10:11 - 10:16הם פתחו את הצבא לשירות
של אמריקנים צעירים ממוצא יפני. -
10:16 - 10:19זה היה חסר היגיון לחלוטין,
-
10:19 - 10:21אבל הדבר המדהים,
-
10:21 - 10:23הדבר המהמם,
-
10:23 - 10:28הוא שאלפי צעירים,
גברים ונשים אמריקנים ממוצא יפני -
10:28 - 10:32יצאו שוב מאחורי גדרות תיל אלה,
-
10:32 - 10:36לבשו מדים זהים לאלה
של השומרים שלנו, -
10:36 - 10:39השאירו מאחוריהם במאסר
את משפחותיהם, -
10:39 - 10:42ויצאו להילחם למען הארץ הזאת.
-
10:42 - 10:44הם הצהירו שיילחמו
-
10:44 - 10:49לא רק כדי להוציא את משפחותיהם
מבין גדרות התיל אלה, -
10:49 - 10:53אלא משום שהם הוקירו
את עצם האידיאל -
10:53 - 10:57שממשלתנו מייצגת,
שהיא אמורה לייצג, -
10:57 - 11:02ושהתרוקן מתוכן אחרי מה שעוללה:
-
11:03 - 11:06האידיאל שכל בני האדם נולדו שווים.
-
11:06 - 11:09והם הלכו להילחם למען הארץ הזאת.
-
11:09 - 11:13הם הוצבו ביחידה מופרדת
שכולה יפנים-אמריקניים -
11:13 - 11:16ונשלחו לשדות הקרב של אירופה,
-
11:16 - 11:19והם השליכו עצמם אל מול האש.
-
11:19 - 11:25הם נלחמו באומץ ובגבורה מדהימים.
-
11:25 - 11:29הם נשלחו למשימות המסוכנות ביותר
-
11:29 - 11:34והם ספגו את הנפגעים הרבים ביותר
יחסית לכל יחידה אחרת. -
11:36 - 11:39יש קרב אחד שממחיש את זה.
-
11:39 - 11:42זה היה הקרב על הקו הגותי.
-
11:42 - 11:47הגרמנים היו מחופרים על צלע הר,
-
11:47 - 11:48צלע הר סלעי,
-
11:48 - 11:51במערות בלתי חדירות,
-
11:51 - 11:54ושלושה גדודים של בעלות הברית
-
11:54 - 11:58הפגיזו אותה שוב ושוב
במשך שישה חודשים, -
11:58 - 12:00והם נקלעו למבוי סתום.
-
12:00 - 12:06גדוד 442 נצטווה להצטרף ללחימה,
-
12:06 - 12:08אבל הלוחמים של גדוד 442
-
12:08 - 12:13העלו רעיון יוצא-דופן אך מסוכן:
-
12:14 - 12:18צידו האחורי של ההר
היה צוק סלע תלול. -
12:18 - 12:24הגרמנים חשבו שלא תיתכן התקפה מאחור.
-
12:24 - 12:29הגברים של 442 החליטו
לעשות את הבלתי-אפשרי. -
12:29 - 12:32בלילה אפל ללא ירח,
-
12:32 - 12:36הם התחילו לטפס על קיר הסלע,
-
12:36 - 12:40שמתחתיו תהום של יותר מ-300 מטר
-
12:40 - 12:43בציוד לחימה מלא.
-
12:43 - 12:48הם טיפסו כל הלילה
על המצוק התלול ההוא, -
12:51 - 12:52בחשכה,
-
12:52 - 12:56כמה מהם איבדו
את אחיזת היד או הרגל -
12:56 - 13:00ונפלו אל מותם
אל הערוץ שלמטה -
13:00 - 13:05כל הנופלים נפלו בשקט.
-
13:05 - 13:10איש לא צעק,
שמא יסגיר את מיקומם. -
13:10 - 13:14הגברים טיפסו במשך שמונה שעות רצופות,
-
13:14 - 13:18ואלה שהגיעו לפיסגה
-
13:18 - 13:21המתינו שם עד אור ראשון,
-
13:22 - 13:25וברגע שהאור הפציע,
-
13:25 - 13:27הם תקפו.
-
13:27 - 13:28הגרמנים הופתעו,
-
13:28 - 13:32והם כבשו את ההר
ופרצו את הקו הגותי. -
13:33 - 13:35מבוי סתום בן שישה חודשים
-
13:35 - 13:40נפרץ על ידי גדוד 442
בתוך 32 דקות. -
13:40 - 13:44זה היה מעשה מדהים.
-
13:44 - 13:46וכשהמלחמה הסתיימה,
-
13:47 - 13:50יחידה 442 חזרה לארה"ב
-
13:50 - 13:56כיחידה המעוטרת ביותר
בכל מלחמת העולם השניה. -
13:56 - 13:58בשובם, קידם את פניהם על מדשאת
הבית הלבן -
13:58 - 14:01הנשיא טרומן, שאמר להם,
-
14:01 - 14:04"לחמתם לא רק באויב
-
14:04 - 14:09"אלא גם בדעות הקדומות,
וניצחתם." -
14:09 - 14:12אלה הגיבורים שלי.
-
14:12 - 14:15הם דבקו באמונתם
-
14:15 - 14:18באידיאלים הזוהרים של
הארץ הזאת, -
14:18 - 14:23והם הוכיחו שלהיות אמריקני
-
14:23 - 14:26איננו מנת חלקם של אחדים,
-
14:26 - 14:31שהגזע אינו מגדיר בשבילנו
את היותנו אמריקנים. -
14:31 - 14:37הם הרחיבו את הגדרת האמריקאי
גם ליפנים האמריקנים -
14:37 - 14:41שזכו ליחס של פחד, חשד ושנאה.
-
14:41 - 14:44הם היו מחוללי שינוי,
-
14:45 - 14:48והם הותירו לי מורשת
-
14:49 - 14:51אלה הגיבורים שלי
-
14:51 - 14:53וגם אבי הוא הגיבור שלי,
-
14:53 - 14:55הוא הבין מהי דמוקרטיה
-
14:55 - 14:58ולימד אותי לאורה.
-
14:59 - 15:02הם העניקו לי מורשת.
-
15:02 - 15:05ולמורשת מתלווה אחריות,
-
15:05 - 15:08ואני מסור למטרה
-
15:08 - 15:10של הפיכת ארצי
-
15:10 - 15:13לאמריקה עוד יותר טובה,
-
15:13 - 15:15להפיכת ממשלתנו
-
15:16 - 15:18לדמוקרטיה עוד יותר אמיתית,
-
15:18 - 15:25והודות לגיבורים שלי
ולמאבקינו, -
15:26 - 15:28אני יכול להתייצב בפניכם
-
15:28 - 15:31כיפני-אמריקני גיי.
-
15:31 - 15:33אבל יותר מזה:
-
15:33 - 15:36כאמריקני גאה.
-
15:37 - 15:39תודה רבה לכם.
-
15:39 - 15:41(מחיאות כפיים)
- Title:
- מדוע אני אוהב מדינה שפעם בגדה בי
- Speaker:
- ג'ורג' טאקיי
- Description:
-
כילד, ג'ורג' טאקיי ומשפחתו נכלאו במחנה מעצר לאמריקנים ממוצא יפני, כאמצעי ביטחון במהלך מלחמת העולם השניה. 70 שנה מאוחר יותר, טאקיי נזכר באופן בו המחנה עיצב את הגדרתו האישית והמפתיעה לפטריוטיות ודמוקרטיה.
- Video Language:
- English
- Team:
- closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 15:58
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for Why I love a country that once betrayed me | ||
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for Why I love a country that once betrayed me | ||
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for Why I love a country that once betrayed me | ||
Ido Dekkers approved Hebrew subtitles for Why I love a country that once betrayed me | ||
Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for Why I love a country that once betrayed me | ||
Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for Why I love a country that once betrayed me | ||
Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for Why I love a country that once betrayed me | ||
Oren Szekatch accepted Hebrew subtitles for Why I love a country that once betrayed me |