Return to Video

דאגלס אדאמס: תוכים, היקום וכל השאר

  • 0:11 - 0:15
    [אוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה מציגה:]
  • 0:15 - 0:19
    [קולות]
  • 0:19 - 0:25
    [דאגלס אדאמס,
    יוצר "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה"]
  • 0:25 - 0:30
    [תוכים, היקום וכל השאר]
  • 0:49 - 0:51
    תודה רבה לכם, גבירותי ורבותי.
  • 0:52 - 0:55
    זאת חוויה מעניינת, יוצאת-דופן
    ומשונה בשבילי
  • 0:55 - 1:00
    להרצות בעיר מולדתי, שהיא...
  • 1:01 - 1:02
    (צחוק)
  • 1:03 - 1:09
    בין הספרים שקונסטנס ציינה
    כשהיא הציגה אותי,
  • 1:09 - 1:11
    "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה",
    "דירק ג'נטלי" וכו',
  • 1:11 - 1:13
    אלה לא הספרים הכי אהובים עלי.
  • 1:13 - 1:16
    הספר הכי אהוב עלי
    הוא זה שעליו אדבר הערב.
  • 1:16 - 1:20
    מצחיק כמה הרבה קורה
    שכמעט כל סופר שאני מכיר,
  • 1:20 - 1:24
    הספר הכי אהוב עליו
    הוא זה שנמכר הכי מעט.
  • 1:24 - 1:27
    הוא איכשהו המיץ של הזבל,
  • 1:27 - 1:29
    והוא תמיד זה
    שאתה הכי אוהב.
  • 1:30 - 1:33
    ואני רוצה לספר לכם
    איך זה קרה.
  • 1:35 - 1:38
    מתישהו באמצע שנות ה-80
    של המאה ה-20,
  • 1:39 - 1:41
    הטלפון צלצל.
  • 1:46 - 1:48
    והקול אמר,
  • 1:49 - 1:51
    "אנו רוצים שתיסע למדגסקר.
  • 1:53 - 1:57
    "אנו רוצים שתחפש
    מין נדיר ביותר של למור,
  • 1:58 - 1:59
    "ששמו 'איי-איי'.
  • 2:00 - 2:02
    "המטוס ממריא בעוד שבועיים,
  • 2:02 - 2:04
    "נשמח אם תהיה עליו."
  • 2:04 - 2:06
    הנחתי שהם טעו במספר
    ואמרתי, "בסדר!"
  • 2:06 - 2:08
    לפני שהם יגלו את טעותם.
  • 2:12 - 2:14
    אבל מסתבר שהם החליטו,
  • 2:15 - 2:21
    "הנה מישהו שאין לו מושג על למורים,
    על 'איי-איי', על מדגסקר,
  • 2:21 - 2:22
    "בואו נשלח דווקא אותו."
  • 2:25 - 2:28
    אז התחלתי לנסות
    ללמוד על זה קצת
  • 2:28 - 2:30
    והתברר שזה מעניין מאד.
  • 2:32 - 2:36
    הלמורים היו פעם
    הפרימטים הדומיננטיים בעולם כולו.
  • 2:37 - 2:41
    והם היו יצורים מאד עדינים ונחמדים.
  • 2:41 - 2:44
    הם היו בערך בגודל של חתולים,
  • 2:45 - 2:49
    והם בילו בנעימים על צמרות העצים.
  • 2:52 - 2:56
    ואז גונדוואנאלאנד התפצלה.
  • 2:58 - 3:01
    זה נשמע תמיד כמו
    איזו להקת רוק משנות ה-70
  • 3:01 - 3:04
    שהתפרקה בגלל חילוקי-דעות מוסיקליים.
  • 3:04 - 3:06
    אבל כפי שאתם ודאי זוכרים
  • 3:07 - 3:12
    גונדוואנאלאנד היתה
    מסה יבשתית ענקית
  • 3:12 - 3:18
    שכללה את מה שהפך להיות
    דרום-אמריקה, אפריקה, הודו,
  • 3:18 - 3:21
    דרום-מזרח אסיה, אוסטרלאסיה...
  • 3:21 - 3:24
    לא, לא אוסטרליה ולא...
  • 3:24 - 3:27
    וזה יהיה חשוב בהמשך,
    לא ניו-זילנד,
  • 3:27 - 3:30
    שהתברר שהיא סתם ערימת דברים
    שעלו ממעמקי האוקיינוס.
  • 3:38 - 3:43
    וכמו שאמרתי,
    הלמורים היו הפרימטים הדומיננטיים בעולם,
  • 3:43 - 3:46
    וכשכל המסה היבשתית הזאת התפצלה,
  • 3:46 - 3:48
    וגם מדגסקר כחלק ממנה...
  • 3:48 - 3:50
    מדגסקר כאילו הפליגה לה
  • 3:50 - 3:53
    לאמצע מה שהפך פתאום
    לאוקיינוס ההודי,
  • 3:54 - 3:59
    והיא לקחה איתה דגימה מייצגת
    של בעלי החיים של התקופה,
  • 3:59 - 4:01
    כולל המוני למורים.
  • 4:01 - 4:04
    והם בעקרון ישבו שם לבד
  • 4:04 - 4:07
    במשך מיליונים רבים של שנים
    בבידוד מזהיר,
  • 4:08 - 4:10
    בעוד שבשאר חלקי העולם,
  • 4:10 - 4:14
    עלתה קרנו של יצור חדש.
    הופיע יצור חדש,
  • 4:15 - 4:20
    שהיה הרבה יותר נבון מהלמורים
  • 4:20 - 4:21
    - ככה הוא טוען -
  • 4:21 - 4:23
    הרבה יותר...
  • 4:25 - 4:29
    הרבה יותר תחרותי,
    הרבה יותר תוקפני
  • 4:29 - 4:34
    שגילה עניין רב מאד
    בכל מה שאפשר לעשות עם זרדים.
  • 4:35 - 4:37
    זרדים היו דבר נהדר.
  • 4:37 - 4:38
    אפשר היה לעשות הרבה דברים
    עם זרדים:
  • 4:38 - 4:40
    עם זרדים אפשר היה
    לחפור באדמה ולמצוא דברים,
  • 4:41 - 4:43
    עם זרדים אפשר היה
    לחפש זחלים בתוך קליפת העץ,
  • 4:43 - 4:45
    עם זרדים אפשר היה
    להרביץ זה לזה.
  • 4:45 - 4:48
    אילו מכרו אז ירחון
    למשתמשי זרדים,
  • 4:48 - 4:52
    היצורים ההם היו עומדים בשביל זה בתור.
  • 4:53 - 4:54
    והיצורים ההם
  • 4:54 - 4:57
    - שכפי שוודאי ניחשתם,
    קרויים קופים -
  • 4:57 - 5:01
    היות שהם היו תחרותיים ותוקפניים בהרבה,
  • 5:01 - 5:04
    וחיו באותה סביבת מחיה
    עם הלמורים,
  • 5:04 - 5:06
    הם דחקו בהצלחה את הלמורים
  • 5:06 - 5:10
    מכל מקום בעולם
    פרט למדגסקר.
  • 5:11 - 5:14
    כי מדגסקר היתה
    באמצע האוקיינוס ההודי
  • 5:14 - 5:16
    והם לא יכלו להגיע אליה.
  • 5:17 - 5:21
    הם לא יכלו להגיע אליה
    עד לפני 1500 שנה בערך,
  • 5:21 - 5:25
    כשהודות להתקדמות מדהימה
    בטכנולוגיית הזרדים...
  • 5:33 - 5:37
    הם יכלו להגיע לשם בסירות
    ולבסוף - במטוסים,
  • 5:37 - 5:40
    ולפתע, הלמורים
    שהיה להם מקום משל עצמם
  • 5:40 - 5:43
    מזה מיליונים רבים של שנים,
  • 5:43 - 5:46
    עמדו פתאום מול אויבם הוותיק:
    הקוף.
  • 5:47 - 5:49
    אז זאת מדגסקר,
  • 5:50 - 5:52
    ומתברר שהלמור הנדיר ביותר --
  • 5:52 - 5:54
    וכשאני אומר "הלמור הנדיר ביותר"...
  • 5:54 - 5:58
    באותה עת, באמצע שנות ה-80
    הם נחשבו ללמורים הכי נדירים;
  • 5:58 - 6:03
    לאחרונה גילינו למור עוד יותר נדיר
    בשם "למור הבמבוק הענק",
  • 6:03 - 6:06
    שעבר מיד למקום מס' 1
    ברשימת הלמורים בסכנת הכחדה --
  • 6:08 - 6:11
    אבל האיי-איי
    הוא חיה מיוחדת מאד.
  • 6:12 - 6:15
    הוא נראה כמו שילוב
    של כל מיני חיות אחרות.
  • 6:15 - 6:19
    למשל, יש לו אוזניים של שועל,
  • 6:19 - 6:22
    ושיניים זעירות כמו של ארנבת
  • 6:23 - 6:28
    זנב כמו נוצת יען
  • 6:29 - 6:32
    ועיניים משונות מאד,
  • 6:32 - 6:36
    למעשה, כמו של מרטי פלדמן.
  • 6:36 - 6:40
    הן כאילו מסתכלות קצת מעבר לך
  • 6:40 - 6:43
    לאיזה מימד אחר,
    קצת מעל לכתפך השמאלית.
  • 6:47 - 6:51
    אבל יש לו גם מאפיין
    מאד מאד ייחודי:
  • 6:51 - 6:57
    האצבע האמצעית בכל יד
    כחושה, גרומה וארוכה מאד מאד.
  • 7:01 - 7:08
    ומסתבר שיש רק עוד חיה אחת
    בעולם כולו עם התכונה הזאת.
  • 7:08 - 7:10
    והיא קרויה --
  • 7:11 - 7:14
    אני מת על הזואולוגים.
    יש להם כזה דמיון שופע...
  • 7:14 - 7:16
    היא קרויה
    "האופוסום ארוך האצבע".
  • 7:18 - 7:21
    שזה יצור שחי בגיניאה החדשה,
  • 7:21 - 7:27
    ואצלו, האצבע הרביעית
    היא הרזה והמאורכת.
  • 7:27 - 7:31
    וזה אומר לנו שאין שום זיקה
    בין שני בעלי החיים האלה,
  • 7:31 - 7:32
    זו אבולוציה מתכנסת טהורה,
  • 7:32 - 7:37
    כי המכנה המשותף בין מדגסקר
    עם האיי-איי,
  • 7:37 - 7:40
    ובין גיניאה החדשה
    עם האופוסום ארוך האצבע
  • 7:40 - 7:44
    הוא שבשתי סביבות המחיה הללו
    אין נקרים.
  • 7:47 - 7:49
    וצריך להבין... העניין הוא...
  • 7:49 - 7:53
    החיים הם אופורטוניסטיים ביותר,
  • 7:53 - 7:57
    והם ינצלו כל מקור-מזון
    שנמצא בסביבה.
  • 7:58 - 8:03
    ואם אין נקרים שמחפשים זחלים
    מתחת לקליפת העצים,
  • 8:03 - 8:08
    יעשו זאת, במקרה זה,
    היונקים
  • 8:08 - 8:13
    שיגדלו אצבע דקה וגרומה
    כדי לחפור מתחת לקליפת העץ,
  • 8:13 - 8:16
    כדי להגיע למקור המזון,
    הזחלים שמתחת לקליפה.
  • 8:18 - 8:23
    האיי-איי הוא יצור מוזר מאד מאד.
  • 8:23 - 8:27
    ובאותה עת חשבו שנותרו
    רק כחמישה עשר מהם.
  • 8:30 - 8:34
    ולמעשה הם חיו
    לא במדגסקר עצמה,
  • 8:34 - 8:36
    אלא באי יער-גשם זעיר
  • 8:36 - 8:39
    מול חוף מדגסקר
    ששמו נוסי מנגבה,
  • 8:39 - 8:43
    ממש מול הקצה
    הצפון-מערבי של מדגסקר.
  • 8:43 - 8:49
    כדי להגיע לשם
    צריך לטוס בג'מבו למדגסקר,
  • 8:50 - 8:53
    ואז לטוס בגרוטאה מעופפת איומה
  • 8:54 - 8:58
    ממדגסקר אל נמל התעופה הצפון-מערבי,
  • 8:58 - 9:02
    ומשם צריך לעבור,
    בסדרת מצוינות טכנית הולכת ויורדת
  • 9:02 - 9:05
    של עגלות, משאיות וכו' וכו',
  • 9:08 - 9:10
    עד לנמל קטן
    שבו אמורה להיות סירה
  • 9:10 - 9:12
    שתיקח אותנו לנוסי מנגבה.
  • 9:12 - 9:16
    הגענו לשם, הגענו לנמל,
  • 9:16 - 9:19
    וחיפשנו את הסירה שאמורה
    לקחת אותנו לנוסי מנגבה,
  • 9:19 - 9:20
    ולא ראינו אותה.
  • 9:20 - 9:23
    שאלנו כל הזמן אנשים,
    "איפה הסירה הזאת?"
  • 9:23 - 9:25
    והם אמרו, "הנה, הנה!"
  • 9:25 - 9:27
    ולא הצלחנו לראות
    על מה הם מצביעים
  • 9:27 - 9:30
    כי היה איזה גוש ישן ורקוב
    שהסתיר לנו.
  • 9:32 - 9:35
    וכפי שניחשתם,
    הגוש הישן והנרקב האיום,
  • 9:35 - 9:37
    הוא זה שבו נאלצנו
    להפליג לנוסי מנגבה.
  • 9:37 - 9:41
    והוא לא עמד, לדעתי,
    באמות המידה הבסיסיות של סירה.
  • 9:44 - 9:46
    כי הוא בעקרון
    היה מלא באוקיינוס, ובעיני...
  • 9:48 - 9:51
    כל הרעיון של סירה
    הוא שהאוקיינוס יישאר בחוץ.
  • 9:53 - 9:55
    בכל אופן, עברנו ככה לנוסי מנגבה.
  • 9:57 - 10:00
    וזהו אי יער-גשם יפהפה ביותר,
    קטנטן וזעיר.
  • 10:01 - 10:04
    ונתקלנו בבעיה חמורה,
    שהיא, כמובן,
  • 10:06 - 10:07
    שלא רק שבעל החיים הזה
    חי על העצים --
  • 10:07 - 10:10
    שנים רבות מאד איש לא ראה אותו --
  • 10:10 - 10:14
    הוא חי בעצים
    אבל הוא גם בעל-חיים לילי.
  • 10:14 - 10:18
    ואיכות הסוללות במדגסקר
    היא ירודה ביותר.
  • 10:19 - 10:23
    אז בילינו לילה אחר לילה אחר לילה,
  • 10:24 - 10:25
    בשוטטות ביער הגשם
  • 10:27 - 10:30
    במה שניתן לתאר רק כ"גשם".
  • 10:37 - 10:39
    כשאנו מסמורטטים למדי
  • 10:40 - 10:42
    ופשוט העברנו לילה אחרי לילה
  • 10:42 - 10:44
    כשאנו מצטופפים מתחת יריעות ברזנט,
  • 10:44 - 10:46
    מביטים זה בזה ואומרים,
    "די עם הגשם!"
  • 10:47 - 10:48
    ואחת לכמה זמן היינו, כאילו,
  • 10:48 - 10:51
    "די, אני מנסה למצוא
    את החיה הארורה הזאת"...
  • 10:51 - 10:52
    זה למעשה נהדר:
  • 10:52 - 10:55
    מצאנו איזה צריף
    שהיה של פקח-ציד --
  • 10:55 - 10:58
    לא פקח-ציד
    אלא שומר-יערות.
  • 10:59 - 11:01
    צריף זעיר ונחמד.
  • 11:01 - 11:03
    והוא היה מלא בחיות בר.
  • 11:06 - 11:07
    מה שקרה,
  • 11:11 - 11:13
    זה שאתה פותח את הדלת
  • 11:13 - 11:16
    ושומע כל מיני רעשים...
  • 11:20 - 11:23
    ואז אתה מדליק את האור
    והכל נפסק,
  • 11:27 - 11:30
    ואתה רואה עכבישי ענק
    על הקירות,
  • 11:30 - 11:34
    כל אחד מהם עם חרק
    חצי-אכול בפה
  • 11:36 - 11:37
    והם אומרים, "כן?"
  • 11:41 - 11:44
    ואז אתה מכבה את האור והם...
  • 11:47 - 11:50
    זה היה המחסה שלנו.
    בילינו בו נהדר.
  • 11:53 - 11:55
    ובסופו של דבר...
  • 11:55 - 11:57
    אבל לילה אחד, לילה אחד,
  • 11:57 - 12:00
    היינו כולנו, כמו שאמרתי,
    צנופים מתחת לברזנטים,
  • 12:00 - 12:02
    ואני יצאתי ושוטטתי בחוץ,
  • 12:02 - 12:04
    ולפתע, לפתע, הרמתי את המבט
  • 12:05 - 12:08
    ועל ענף אחד,
    בערך בגובה כזה מעל לראשי,
  • 12:09 - 12:11
    הופיע היצור הזה.
  • 12:12 - 12:15
    היצור הזה הופיע על הענף
  • 12:17 - 12:19
    הביט אלי למטה,
  • 12:20 - 12:24
    ואני הבטתי בו,
    ובעודו מביט בי
  • 12:24 - 12:27
    -- היה ברור שהוא בכלל לא אוהב
    את זה שהבטתי בו --
  • 12:27 - 12:29
    הוא הסתובב ונעלם שוב.
  • 12:31 - 12:33
    כל המפגש ארך עשר שניות,
  • 12:35 - 12:37
    וזה היה הדבר שלשמו באנו.
  • 12:38 - 12:41
    ראיתי במו-עיני, וגם כולנו --
  • 12:41 - 12:44
    כולנו הצלחנו לצלם אותו במהירות
    כשהוא הופיע --
  • 12:44 - 12:47
    אבל פתאום קלטתי שראינו איי-איי.
  • 12:49 - 12:51
    ברגע ההוא הייתי מהופנט לגמרי
  • 12:51 - 12:55
    מסיבות שבאותו רגע
    לא יכולתי להסביר לעצמי לגמרי.
  • 12:56 - 12:58
    כי חודש לפני כן
    בכלל לא שמעתי על החיה הזאת
  • 12:58 - 13:01
    ופתאום אני כאן, בוהה בה,
  • 13:02 - 13:04
    וחושב שקורה כאן משהו מיוחד.
  • 13:04 - 13:07
    אז התחלתי לחשוב על זה קצת,
  • 13:07 - 13:09
    וזאת המחשבה שגיבשתי לעצמי:
  • 13:12 - 13:19
    נסעתי הנה, טסתי ב-747 לטננריבו,
  • 13:20 - 13:21
    שהיא בירת מדגסקר,
  • 13:21 - 13:23
    ואז בגרוטאה המעופפת האיומה ההיא
  • 13:23 - 13:26
    שהטיסה אותנו אל הפינה
    הצפון-מערבית של המדינה,
  • 13:26 - 13:30
    ואח"כ סדרת העגלות והמשאיות
    ההולכת ויורדת מבחינת מצוינותה,
  • 13:30 - 13:34
    ואח"כ בדבר הרקוב והישן הזה
    שהכניס אותנו ליער הגשם,
  • 13:34 - 13:37
    שבו שוטטנו לילה אחרי לילה,
  • 13:37 - 13:41
    זה היה סוג של מסע בזמן,
    מסע בזמן,
  • 13:42 - 13:45
    בחזרה דרך העבר
    של טכנולוגיית הזרדים.
  • 13:47 - 13:52
    והמפגש הזה...
    הנה מה שהיה המפגש הזה:
  • 13:52 - 13:54
    אני הייתי קוף שמביט בלמור.
  • 13:55 - 13:56
    ואז אתה לפתע חושב,
  • 13:56 - 13:59
    יש ברגע הזה
    כמות עצומה של היסטוריה,
  • 13:59 - 14:01
    ואנו לא חושבים....
  • 14:01 - 14:04
    אנו לא קולטים
    כמה היסטוריה אנו סוחבים איתנו.
  • 14:04 - 14:10
    השורשים שלנו בכוכב הלכת הזה
    הם נורא נורא נורא עתיקים,
  • 14:10 - 14:13
    ובד"כ איננו מרבים לחשוב עליהם.
  • 14:13 - 14:15
    ונדרש מפגש כזה
  • 14:15 - 14:21
    כדי לקלוט לפתע כמה המשפחה שלך
    עמוקה ורחבה.
  • 14:22 - 14:24
    אז חשבתי לעצמי
    שזה נורא מעניין,
  • 14:25 - 14:30
    ודיברתי עם הבחור שהיה
    מעין המדריך שלי שם,
  • 14:30 - 14:32
    זואולוג, שנשלח איתנו
  • 14:32 - 14:35
    כדי לוודא שלא אפול מהעצים
    או משהו כזה.
  • 14:36 - 14:39
    שמו מארק קארווארדיין,
    ואמרתי לו,
  • 14:41 - 14:43
    "הייתי שמח מאד אילו יכולנו...
  • 14:43 - 14:46
    "אולי מתאים לך
    לעבור בכל העולם
  • 14:46 - 14:48
    "לחפש עוד מינים נכחדים של בעלי-חיים,
  • 14:48 - 14:50
    "ואולי לכתוב על זה ספר?"
  • 14:50 - 14:52
    הוא ענה,
    "טוב, מזה אני מתפרנס!
  • 14:54 - 14:55
    "כן, בטח!"
  • 14:57 - 14:58
    אז זה מה שעשינו.
  • 14:58 - 15:00
    באותה עת זה התעכב,
  • 15:00 - 15:03
    כי לפני זה חתמתי
    על התחייבות לכתוב שני ספרים.
  • 15:04 - 15:07
    אז כתבתי את
    "סוכנות הבילוש ההוליסטית של דירק ג'נטלי"
  • 15:07 - 15:09
    ואת "שעת התה האפלה של הנפש",
  • 15:09 - 15:11
    ואז הגיע הזמן לצאת לדרך.
  • 15:13 - 15:16
    והמקום הראשון שאליו יצאנו,
  • 15:16 - 15:22
    היה לחפש חיה מסוימת
    בשם "דרקון קומודו".
  • 15:24 - 15:26
    אתם מכירים לטאות, נכון?
  • 15:27 - 15:28
    הן בערך כאלה...
  • 15:32 - 15:35
    דרקון הקומודו הוא קצת יותר גדול.
  • 15:38 - 15:44
    הכי גדול שראינו
    היה באורך כארבעה מטרים,
  • 15:45 - 15:47
    והראש שלו הגיע עד כאן
  • 15:50 - 15:53
    "ענק מזוין",
    זה לדעתי המונח הטכני.
  • 15:55 - 15:58
    חשבתי שהם המקור
    של אגדות הדרקונים הסיניים
  • 15:58 - 16:02
    - כי הם ענקיים,
    לטאות ממש ממש ענקיות,
  • 16:02 - 16:05
    מכוסות קשקשים, טורפות אדם,
  • 16:05 - 16:07
    ממש טורפות אדם,
  • 16:07 - 16:09
    הן לא נושפות אש,
  • 16:09 - 16:13
    אבל הנשימה שלהן הכי מסריחה
    מזו של כל היצורים המוכרים לאדם.
  • 16:16 - 16:19
    והם חיים באי בשם קומודו.
  • 16:20 - 16:23
    לא די בזה, מסתבר,
  • 16:23 - 16:27
    שבאי הזה יש אלף וחמש מאות,
  • 16:28 - 16:32
    אלף וחמש מאות דרקונים אוכלי-אדם,
  • 16:33 - 16:38
    אלא שמי שנמצא בסכנת ההכחדה
    החמורה ביותר באי
  • 16:38 - 16:40
    הם כל שאר בעלי החיים
    פרט לדרקונים.
  • 16:45 - 16:48
    כפי שאמרתי, הם אוכלי-אדם.
  • 16:48 - 16:50
    הם לא יטרפו אתכם מיד.
  • 16:50 - 16:53
    הם לא קופצים עליך
    ובולעים אותך,
  • 16:53 - 16:56
    אלא רק מתגנבים אליך
    ונותנים לך ביס קטן.
  • 16:57 - 17:02
    ובגלל שהרוק שלהם כל-כך ארסי,
    הפצע שלך לא יתרפא
  • 17:02 - 17:05
    ואחרי זמן-מה - תמות.
  • 17:05 - 17:07
    ואז אחד הדרקונים יזכה לאכול אותך,
  • 17:07 - 17:10
    לא בהכרח זה שנשך אותך.
  • 17:10 - 17:11
    יש להם פשוט אסטרטגיה
  • 17:11 - 17:15
    שבאי יהיו כמה שיותר
    יצורים גוססים ומתים
  • 17:15 - 17:18
    ככל שיוכלו, וזה מקיים אותם.
  • 17:21 - 17:27
    אבל מסתבר שלא מספיק
    שבאי הזה יש 1,500 דרקונים אוכלי-אדם.
  • 17:27 - 17:29
    רק כדי שזה יהיה
    טיפה יותר מעניין,
  • 17:29 - 17:34
    יש בו גם יותר נחשים ארסיים
    למטר מרובע של קרקע
  • 17:34 - 17:37
    מכל אי באותו סדר-גודל בעולם.
  • 17:38 - 17:42
    אז התקרבנו לקומודו
    קצת בעצבנות, עלי להודות,
  • 17:42 - 17:45
    ועשינו עיקוף מסוים.
  • 17:45 - 17:50
    למעשה, העיקוף היה כזה,
    שעברנו דרך מלבורן שבאוסטרליה.
  • 17:51 - 17:53
    והסיבה שעברנו דרך מלבורן,
  • 17:53 - 17:56
    היה מישהו שרצינו לפגוש שם,
  • 17:56 - 17:58
    אדם ששמו ד"ר סטרואן סת'רלנד.
  • 18:00 - 18:03
    בעצם, אני רוצה
    להקריא לכם משהו עליו,
  • 18:03 - 18:08
    הוא היה מומחה גדול לארס נחשים.
  • 18:11 - 18:13
    עלי להתנצל לפני שאני מקריא את זה,
  • 18:13 - 18:16
    על כך שהאוסטרלית שלי
    לא הכי טובה.
  • 18:17 - 18:18
    אבל נו, שיהיה.
  • 18:18 - 18:21
    כולכם אמריקנים
    אז ממילא לא תדעו מה ההבדל.
  • 18:34 - 18:35
    יש במלבורן מישהו
  • 18:35 - 18:37
    שיודע כנראה על נחשים ארסיים
  • 18:37 - 18:39
    יותר מכל אדם אחר בעולם.
  • 18:40 - 18:42
    שמי ד"ר סטרואן סת'רלנד,
  • 18:42 - 18:44
    והוא הקדיש את כל חייו
  • 18:44 - 18:45
    לחקר הארס.
  • 18:46 - 18:48
    "כבר משעמם לי לדבר על זה,"
  • 18:48 - 18:50
    הוא אמר, כשבאנו לפגוש אותו
    בבוקר למחרת,
  • 18:50 - 18:52
    עמוסים במכשירי הקלטה ופנקסים.
  • 18:52 - 18:55
    "נמאסו עלי כל היצורים הארסיים האלה,
  • 18:55 - 18:57
    "הנחשים, החרקים, הדגים והכל.
  • 18:57 - 18:58
    "יצורים עלובים שנושכים את כולם.
  • 18:58 - 19:01
    "וכולם מצפים ממני להגיד להם
    מה לעשות בקשר אליהם.
  • 19:01 - 19:04
    "אני הרי אומר להם מה לעשות:
    אל תתנו שיכישו אתכם מלכתחילה.
  • 19:04 - 19:05
    "זאת התשובה.
  • 19:05 - 19:07
    "נמאס לי להגיד את זה
    כל הזמן לאנשים.
  • 19:07 - 19:09
    "הידרופוניקה - הו. זה מעניין.
  • 19:10 - 19:12
    "אני מוכן לדבר איתכם
    בלי סוף על הידרופוניקה.
  • 19:12 - 19:13
    "זה מרתק,
  • 19:13 - 19:15
    "לגדל צמחים באופן מלאכותי במים,
  • 19:15 - 19:16
    "טכנולוגיה מעניינת מאד.
  • 19:17 - 19:20
    "נצטרך להכיר אותה לגמרי
    אם נעבור למאדים וכו'.
  • 19:20 - 19:22
    "לאן אמרתם שאתם נוסעים?"
  • 19:22 - 19:22
    "לקומודו"
  • 19:23 - 19:25
    "תשתדלו שלא יכישו אתכם.
    זה כל מה שיש לי לומר.
  • 19:29 - 19:32
    "אם כן, ואל תבואו לבכות לי,
    כי לא תספיקו להגיע בזמן,
  • 19:33 - 19:36
    "וממילא, יש לי מספיק צרות משלי.
  • 19:36 - 19:39
    "תסתכלו על המשרד הזה.
    מלא בחיות ארסיות.
  • 19:39 - 19:43
    "רואים את המיכל הזה? מלא בנמלי-אש.
    יצורים קטנים וארסיים.
  • 19:43 - 19:44
    "מה אפשר לעשות בקשר אליהן?
  • 19:44 - 19:47
    "בכל אופן, יש לי עוגיות ילדים,
    אם אתם רעבים.
  • 19:47 - 19:49
    "רוצים כמה עוגיות קטנות?
  • 19:49 - 19:51
    "לא זוכר איפה שמתי אותן.
  • 19:51 - 19:53
    "יש גם תה,
    אבל הוא לא משהו.
  • 19:53 - 19:54
    "נו, תשבו כבר.
  • 19:55 - 19:57
    "אז אתם נוסעים לקומודו.
  • 19:57 - 19:59
    "אין לי מושג למה שתרצו
    לעשות דבר כזה
  • 19:59 - 20:00
    "אבל כנראה שיש לכם סיבה.
  • 20:01 - 20:04
    "יש בקומודו 15 מיני נחשים,
  • 20:04 - 20:05
    "וחצי מהם ארסיים.
  • 20:06 - 20:08
    "הקטלניים שביניהם
  • 20:08 - 20:09
    "הם הצפע ההודי,
  • 20:09 - 20:12
    "גומצן שטייגר והקוברה ההודית
  • 20:13 - 20:17
    "הקוברה ההודית היא הנחש
    ה-15 הכי ארסי בעולם,
  • 20:17 - 20:20
    "וכל יתר ה-14
    נמצאים כאן, באוסטרליה.
  • 20:22 - 20:24
    "ולכן כל-כך קשה לי
    למצוא זמן
  • 20:24 - 20:28
    "להתעסק בהידרופוניקה,
    עם כל הנחשים שיש כאן.
  • 20:28 - 20:32
    "וגם עכבישים. העכביש הכי ארסי
    הוא עכביש המשפך של סידני,
  • 20:32 - 20:36
    "בכל שנה עכבישים מכישים אצלנו
    בערך חמש מאות אנשים.
  • 20:36 - 20:37
    "ופעם, הרבה מהם מתו,
  • 20:37 - 20:41
    "אז הייתי צריך לפתח נוגדן
    כדי שיפסיקו לנדנד לי עם זה.
  • 20:42 - 20:46
    "זה לקח לנו שנים.
    אח"כ פיתחנו ערכה לזיהוי ארס נחשים.
  • 20:48 - 20:51
    "לא שצריך ערכה כדי לדעת
    שנחש הכיש אותך,
  • 20:51 - 20:54
    "זה בד"כ ברור.
    אבל הערכה הזאת מגלה
  • 20:54 - 20:57
    "מה הכיש אותך כדי שתדע
    איך לטפל נכון.
  • 20:57 - 21:00
    "רוצים לראות ערכה כזאת?
    יש לי פה שתיים, במקרר הרעלים.
  • 21:00 - 21:03
    "בואו נראה מה זה. תראו,
    גם העוגיות כאן.
  • 21:03 - 21:06
    "מהר, תאכלו כל עוד זה טרי."
  • 21:06 - 21:08
    "עוגיות ילדים.
    אפיתי אותן בעצמי."
  • 21:09 - 21:12
    הוא העביר בינינו
    את ערכת זיהוי ארס הנחשים
  • 21:12 - 21:16
    ואת העוגיות תוצרת-בית,
    חזר לשולחן שלו
  • 21:16 - 21:18
    ושלח אל כולנו חיוך קורן
  • 21:18 - 21:20
    מאחורי הזקן המתולתל ועניבת הפרפר שלו.
  • 21:21 - 21:23
    התפעלנו מן הערכות,
    שהיו קופסאות קטנות ואפקטיביות
  • 21:23 - 21:26
    באריזה אחת יחד עם
    בקבוקון, פיפטה, מזרק
  • 21:26 - 21:28
    והוראות מסובכות
  • 21:28 - 21:32
    שלא הייתי רוצה לקרוא
    בפעם הראשונה במצב של פניקה.
  • 21:33 - 21:37
    ואז שאלנו אותו כמה נחשים
    הכישו אותו עצמו.
  • 21:38 - 21:39
    "אף אחד," ענה.
  • 21:39 - 21:42
    "זהו תחום מומחיות נוסף שפיתחתי:
  • 21:42 - 21:45
    "לדאוג שאנשים אחרים
    יתעסקו עם החיות הארסיות.
  • 21:48 - 21:51
    "אני לא מוכן לעשות את זה.
    לא רוצה להינכש.
  • 21:51 - 21:53
    "יודעים מה כתוב
    על עטיפות הספרים שלי?
  • 21:53 - 21:55
    "'תחביבים גינון - עם כפפות;
  • 21:56 - 21:58
    "'דיג - עם מגפיים;
  • 21:58 - 21:59
    "טיולים - בזהירות'.
  • 22:00 - 22:01
    "זאת התשובה. מה עוד?
  • 22:01 - 22:04
    "בנוסף למגפיים,
    גם מכנסי שק עבים.
  • 22:05 - 22:08
    "ועדיף גם שכמה אנשים
    ייכנסו לשם לפניך
  • 22:08 - 22:10
    "ויקימו כמה שיותר רעש.
  • 22:11 - 22:14
    "הנחשים קולטים את הרטט ומתרחקים.
  • 22:14 - 22:16
    "אבל לא פתן המוות,
  • 22:17 - 22:18
    "שמוכר גם כפתן החירש.
  • 22:20 - 22:22
    "הוא פשוט מונח שם,
  • 22:23 - 22:26
    "אנשים יכולים לעבור לידו ומעליו
    ושום דבר לא קורה.
  • 22:26 - 22:29
    "שמעתי ש-12 איש עברו
    מעל פתן מוות
  • 22:29 - 22:32
    "והאיש ה-12 דרך עליו בטעות וננכש.
  • 22:32 - 22:35
    "בד"כ די בטוח
    ללכת 12 איש בטור.
  • 22:35 - 22:36
    "אתם לא אוכלים את העוגיות.
  • 22:36 - 22:38
    "נו, תאכלו כבר.
  • 22:38 - 22:40
    "יש עוד המון במקרר הרעלים."
  • 22:43 - 22:45
    שאלנו בהיסוס אם אפשר
  • 22:45 - 22:48
    לקחת איתנו לקומודו
    ערכת זיהוי ארז נחשים.
  • 22:48 - 22:50
    "בטח, בטח.
  • 22:50 - 22:51
    "קחו כמה שתרצו.
  • 22:51 - 22:55
    "זה בכלל לא יעזור לכם
    כי זה רק לנחשים אוסטרליים."
  • 23:03 - 23:08
    "אז מה נעשה אם
    משהו קטלני יכיש אותנו?" שאלתי.
  • 23:09 - 23:11
    הוא העיף בי מבט שנותנים בטיפש.
  • 23:13 - 23:15
    "נו, מה נראה לך?" אמר.
  • 23:15 - 23:17
    "אתה תמות, כמובן.
    זה הפירוש של 'קטלני'."
  • 23:25 - 23:29
    "אבל מה עם לחתוך את הפצע
    ולמצוץ את הארס?" שאלתי.
  • 23:31 - 23:33
    "מצידי, לך על זה." אמר.
  • 23:33 - 23:35
    "אני לא מעוניין בפה מלא ארס.
  • 23:35 - 23:36
    "אבל זה לא יזיק לך.
  • 23:36 - 23:38
    "לארס נחשים יש משקל מולקולרי גבוה
  • 23:38 - 23:41
    "אז הם לא יחלחלו
    לכלי הדם שבפה,
  • 23:41 - 23:43
    "כמו אלכוהול וסמים מסוימים.
  • 23:43 - 23:46
    "והרעל ייהרס ע"י החומצות שבקיבה.
  • 23:46 - 23:49
    "אבל גם זה לא בהכרח יעזור.
  • 23:49 - 23:52
    "הרי לא תצליח לשאוב
    הרבה מהרעל,
  • 23:52 - 23:55
    "וזה כנראה רק יחמיר את מצב הפצע.
  • 23:55 - 23:59
    "ובמקום כמו קומודו זה אומר
    שבמהרה יהיה לך פצע מזוהם מאד
  • 23:59 - 24:01
    "שתצטרך להתמודד איתו,
    בנוסף על רגל מלאה בארס.
  • 24:01 - 24:04
    "אלח דם, נמק, מה שזה לא יהיה,
    זה יהרוג אותך."
  • 24:05 - 24:07
    "מה עם חסם עורקים?" שאלתי.
  • 24:07 - 24:11
    "אין בעיה, אם לא איכפת לך
    שיכרתו לך אח"כ את הרגל.
  • 24:11 - 24:13
    "ויצטרכו לעשות את זה,
    כי אם תחסום לגמרי
  • 24:13 - 24:15
    "את אספקת הדם לרגל,
    היא תמות.
  • 24:16 - 24:18
    "ואם תצליח למצוא
    באזור הזה באינדונזיה
  • 24:18 - 24:20
    "מישהו שתוכל לסמוך עליו
    בעניין כריתת הרגל שלך,
  • 24:20 - 24:22
    "אז אתה אמיץ ממני.
  • 24:23 - 24:25
    "לא. שמע,
    הדבר היחיד שאתה יכול לעשות
  • 24:25 - 24:28
    "הוא לעשות חבישת לחץ
    היישר על הפצע
  • 24:28 - 24:30
    "ולעטוף את כל הרגל במהודק,
    אבל לא יותר מדי.
  • 24:31 - 24:34
    "להאיט את זרימת הדם
    מבלי לעצור אותה, אחרת תאבד את הרגל.
  • 24:35 - 24:38
    "לשמור שהרגל,
    או איפה שלא ננכשת,
  • 24:38 - 24:40
    "נמוך יותר מהלב ומהראש.
  • 24:40 - 24:49
    "להישאר מאד מאד ללא תנועה
    ולהגיע מיד לרופא.
  • 24:51 - 24:53
    "אם אתה בקומודו,
    זה אומר כמה ימים,
  • 24:53 - 24:55
    "ועד אז בטח תמות.
  • 24:57 - 24:59
    "אז התשובה היחידה,
    ואני אומר זאת בשיא הרצינות,
  • 24:59 - 25:01
    "היא לא להינכש.
  • 25:03 - 25:04
    "אין שום סיבה שזה יקרה.
  • 25:04 - 25:07
    "כל הנחשים שם יזוזו מדרכך
  • 25:07 - 25:08
    "הרבה לפני שתראה אותם.
  • 25:08 - 25:12
    "אתה לא ממש צריך לדאוג
    בקשר לנחשים, אם תיזהר.
  • 25:12 - 25:15
    "לא. מה שצריך להדאיג אותך
    הם היצורים הימיים."
  • 25:15 - 25:16
    "מה"
  • 25:18 - 25:21
    "העקרבנון, האבנון, נחשי ים.
  • 25:21 - 25:23
    "הם הרבה יותר ארסיים
    מכל מה שיש ביבשה.
  • 25:23 - 25:26
    "תחטוף עקיצה מאבנון -
    והכאב עצמו יהרוג אותך.
  • 25:27 - 25:29
    "אנשים מטביעים את עצמם
    רק כדי להפסיק את הכאב."
  • 25:36 - 25:39
    "איפה כל הדברים האלה?"
  • 25:39 - 25:41
    "אה, בים. המונים.
  • 25:41 - 25:43
    "במקומך לא הייתי מתקרב לשם.
  • 25:43 - 25:44
    "מלא בחיות ארסיות.
    אני שונא אותן."
  • 25:46 - 25:47
    "יש משהו שאתה אוהב?"
  • 25:47 - 25:49
    "כן," הוא אמר.
    "הידרופוניקה."
  • 25:54 - 25:58
    "לא," אמרתי.
    "יש יצורים ארסיים
  • 25:58 - 25:59
    "שאתה אוהב במיוחד?"
  • 26:00 - 26:01
    הוא הביט לרגע מבעד לחלון.
  • 26:02 - 26:03
    "יש," אמר.
    "אבל היא עזבה אותי."
  • 26:21 - 26:25
    בכל אופן, החיה הכי אהובה עלי
    מכל אלה שנסענו לראות
  • 26:25 - 26:28
    האהובה לי, היתה חיה
    בשם "קקפו".
  • 26:30 - 26:32
    הקקפו הוא סוג של תוכי.
  • 26:34 - 26:35
    הוא חי בניו-זילנד.
  • 26:36 - 26:41
    זהו תוכי שלא יודע לעוף.
    הוא שכח איך לעוף.
  • 26:44 - 26:49
    למרבה הצער, הוא גם שכח
    שהוא שכח איך לעוף.
  • 26:56 - 27:05
    למשל, ידוע שקקפו אחד, מודאג מאד,
    טיפס על עץ וקפץ ממנו.
  • 27:10 - 27:13
    הדעות חלוקות באשר למה שקרה אח"כ:
  • 27:14 - 27:18
    יש אומרים שהוא פיתח
    יכולת דאיה בסיסית,
  • 27:20 - 27:22
    ויש אומרים שהוא עף
    בערך כמו בלוק.
  • 27:25 - 27:26
    אבל העניין הוא --
  • 27:26 - 27:28
    -- אני יכול לדבר על קקפו
    מודאג ביותר --
  • 27:29 - 27:32
    אבל אין סיכוי שתמצאו
    קקפו מודאג ביותר
  • 27:32 - 27:35
    כי הקקפו לא למדו
    להיות מודאגים.
  • 27:37 - 27:39
    נראה מדהים לומר דבר כזה,
  • 27:39 - 27:42
    כי לדאוג זה משהו
    שכולנו נורא טובים בו,
  • 27:43 - 27:45
    וזה לגמרי טבעי לנו,
  • 27:45 - 27:48
    זה נראה לנו טבעי כמו נשימה.
  • 27:48 - 27:50
    אבל מסתבר שלדאוג
  • 27:51 - 27:54
    זה פשוט הרגל נרכש
    כמו כל דבר אחר.
  • 27:57 - 28:01
    יש או אין נטיה גנטית לכך.
  • 28:02 - 28:06
    והעניין הוא שקקפו גדלו בניו-זילנד
  • 28:07 - 28:14
    שעד שהאדם הגיע לשם,
    לא היו בה טורפים.
  • 28:15 - 28:17
    ואחרי כמה דורות
    הטורפים הם אלה
  • 28:17 - 28:20
    שמלמדים אותך לדאוג.
  • 28:21 - 28:26
    ואם אין לך טורפים,
    הצורך לדאוג בכלל לא יעלה על דעתך.
  • 28:28 - 28:31
    כבר אמרתי שהתברר שניו-זילנד
  • 28:31 - 28:34
    היא סתם ערימת דברים
    שנפלטו מתחת לפני הים.
  • 28:35 - 28:36
    וזאת הסיבה שכאשר הם צפו
  • 28:36 - 28:39
    לא היו שם בכלל חיים.
    אולי רק כמה דגים מתים.
  • 28:45 - 28:49
    אז החיות היחידות שאיכלסו את ניו-זילנד
  • 28:49 - 28:52
    היו החיות שידעו לעוף.
    כלומר, ציפורים.
  • 28:52 - 28:54
    היו שם כמה מיני עטלפים,
  • 28:54 - 28:56
    שהם יונקים,
    אבל הנקודה ברורה.
  • 28:56 - 28:59
    אז רק ציפורים חיו בניו-זילנד.
  • 29:00 - 29:02
    ובהעדר טורפים,
  • 29:03 - 29:06
    לא היה להם ממה לדאוג.
  • 29:07 - 29:09
    לנו מאד קשה להבין את זה,
  • 29:10 - 29:17
    כי מעולם לא ראינו סביבה ללא טורפים.
  • 29:17 - 29:19
    ומדוע?
  • 29:19 - 29:20
    כי אנו בעצמנו טורפים, ולכן,
  • 29:20 - 29:24
    אם אנו שם,
    זאת סביבה עם טורפים.
  • 29:27 - 29:31
    עבור האירופים שהגיעו במקור לניו-זילנד...
  • 29:35 - 29:38
    ...סליחה, מדהים שאמרתי את זה.
  • 29:39 - 29:42
    לפניהם היו כמובן המאורים,
  • 29:42 - 29:48
    ולפניהם - המאוריורים,
    המאורים הם המאוריורים
  • 29:50 - 29:53
    ורק אחר כך הגיעו האירופים.
  • 29:54 - 29:58
    אבל לפני שכל זה קרה,
    כמו שאמרתי,
  • 29:58 - 30:05
    לא היו באי הזה טורפים,
    והציפורים ניהלו חיים חסרי-דאגה.
  • 30:05 - 30:09
    היום אתם יכולים לראות דוגמה לכך
    אם תסעו לאיי גלפגוס,
  • 30:09 - 30:12
    יש שם מין חיה,
    יש באיי גלפגוס ציפור
  • 30:13 - 30:14
    בשם "סולה כחולת-רגל".
  • 30:15 - 30:18
    הסולה כחולת הרגל קרויה כך, לדעתי,
    משתי סיבות:
  • 30:19 - 30:22
    אחת קשורה לצבע
    כפות הרגליים שלה'
  • 30:23 - 30:26
    והשניה קשורה להתנהגות מסוימת
    שמיד אתאר.
  • 30:26 - 30:29
    כי מסתבר שכאשר מתקרבים
    לסולה כחולת-רגל
  • 30:29 - 30:32
    - היא יושבת לה על החוף
    או על ענף -
  • 30:32 - 30:36
    אפשר לגשת אליה ולהרים אותה.
  • 30:37 - 30:39
    והסולה חושבת לה
  • 30:40 - 30:42
    שאחרי שסיימתם איתה,
    תחזירו אותה למקום.
  • 30:54 - 30:55
    ואם לא חייתם
  • 30:55 - 30:58
    דורות על גבי דורות
    שבהם ניסו לאכול אתכם,
  • 30:58 - 31:00
    קל להגיע למסקנה כזאת.
  • 31:02 - 31:05
    אז הקקפו, כפי שאמרתי,
  • 31:05 - 31:09
    גדל בסביבה ללא טורפים.
  • 31:09 - 31:11
    ובגלל שהיו שם רק ציפורים,
  • 31:11 - 31:17
    ומשום שהטבע, כמו שאני אומר,
    הוא מאד אופורטוניסטי,
  • 31:17 - 31:21
    והחיים מגיעים לכל נישה
    שבה יכולים להתקיים חיים,
  • 31:22 - 31:25
    אז אם להיות מגעיל מאד
    ולהאניש דברים לרגע,
  • 31:25 - 31:27
    זה כאילו שחלק מהציפורים חשבו,
  • 31:27 - 31:32
    "כל עניין המעוף הזה
    הוא מאד מאד יקר.
  • 31:32 - 31:33
    "זה דורש המון אנרגיה,
  • 31:33 - 31:35
    "צריך לאכול קצת, לעוף קצת,
  • 31:35 - 31:36
    "לאכול קצת, לעוף קצת,"
  • 31:36 - 31:38
    כי בכל פעם שאוכלים משהו,
  • 31:38 - 31:40
    זה מכביד וקשה לעוף,
  • 31:40 - 31:41
    אז, "לאכול קצת, לעוף קצת -
  • 31:41 - 31:43
    "אפשר גם לחיות אחרת."
  • 31:43 - 31:45
    זה כאילו שכמה מהציפורים אמרו,
  • 31:45 - 31:49
    "אפשר בעצם להתיישב לארוחה רצינית,
  • 31:49 - 31:51
    "ואחר כך ללכת קצת לטייל!"
  • 31:56 - 31:59
    ובהדרגה, במשך הרבה מאד דורות,
  • 31:59 - 32:02
    הרבה ציפורים איבדו את היכולת לעוף,
  • 32:02 - 32:03
    ולמדו לחיות על הקרקע.
  • 32:04 - 32:07
    הקיווי, הציפור הכי מפורסמת, אולי,
    של ניו-זילנד,
  • 32:07 - 32:13
    והווקה, והתוכי הלילי ההוא -
    ככה הוא מכונה - הקקפו,
  • 32:14 - 32:20
    שהיא ציפור גדולה, שמנה,
    רכה, פלומתית ועגומה.
  • 32:21 - 32:25
    ומכיוון שהיא מעולם לא למדה לדאוג,
  • 32:26 - 32:28
    כשהאדם הגיע והביא איתו
  • 32:28 - 32:33
    את גן החיות הקטלני שלו:
    כלבים, חתולים וסמורים,
  • 32:33 - 32:37
    ואת החיה הכי הרסנית מכולן
  • 32:37 - 32:41
    - חוץ מהאדם -
    החולדה המצויה, עכברוש הספינות.
  • 32:42 - 32:47
    לפתע הציפורים האלה
    ניסו לדדות ולברוח על חייהן.
  • 32:49 - 32:51
    אבל הן לא ידעו איך עושים זאת
  • 32:51 - 32:54
    כי בעלי החיים שמולם היו טורפים,
  • 32:54 - 32:55
    הן לא ידעו מה לעשות,
  • 32:55 - 32:57
    הן לא ידעו מהו הנוהג החברתי,
  • 32:57 - 33:00
    הן רק חיכו שהחיה השניה
    תעשה את המהלך הבא,
  • 33:00 - 33:03
    וכמובן - וכרגיל -
    זה היה מהלך מהיר וקטלני למדי.
  • 33:05 - 33:10
    אז פתאום, מאוכלוסיה של --
  • 33:11 - 33:13
    אין לנו מושג כמה בדיוק --
  • 33:13 - 33:15
    אולי לא מיליון,
  • 33:15 - 33:17
    אבל מאות אלפים של ציפורים כאלה,
  • 33:17 - 33:22
    האוכלוסיה שלהן הצטמקה להפליא
    בסוף שנות ה-40,
  • 33:22 - 33:27
    והיא עדיין בערך כזאת.
  • 33:28 - 33:34
    יש קבוצות של אנשים
    שהקדישו את כל חייהם
  • 33:35 - 33:38
    לנסות להציל את החיות האלה,
    לנסות לשמר אותן.
  • 33:39 - 33:42
    ואחת הבעיות שבהן הם נתקלו
  • 33:42 - 33:45
    היא שנחמד מאד להגן עליהן
  • 33:45 - 33:49
    מפני טורפים,
    וזה קשה מאד מאד.
  • 33:49 - 33:52
    אבל הבעיה הבאה שלהם
  • 33:52 - 33:56
    היתה הרגלי ההזדווגות של הקקפו.
  • 33:56 - 33:59
    כי מסתבר שהרגלי ההזדווגות של הקקפו
  • 33:59 - 34:01
    ממושכים באופן לא-יאומן,
  • 34:01 - 34:02
    מסובכים להדהים
  • 34:03 - 34:05
    וכמעט לגמרי לא יעילים.
  • 34:09 - 34:12
    יש מי שיגידו לכם
    שקריאת ההזדווגות של הקקפו הזכר
  • 34:12 - 34:15
    ממש דוחה את נקבת הקקפו,
  • 34:15 - 34:17
    וזאת בעצם התנהגות
  • 34:17 - 34:19
    שמוצאים רק בדיסקוטקים.
  • 34:26 - 34:30
    האנשים ששמעו את קריאת ההזדווגות
    של הקקפו הזכר
  • 34:31 - 34:36
    אומרים שכמעט ואי-אפשר לשמוע אותה,
  • 34:36 - 34:41
    זה כמו...
    הנה מה שהם עושים.
  • 34:42 - 34:47
    החיה הזאת, כל --
    במשך כמאה לילות בשנה
  • 34:48 - 34:50
    היא עוסקת בטקס ההזדווגות.
  • 34:50 - 34:54
    היא מוצאת איזה צוק סלע חשוף וגדול
  • 34:56 - 35:00
    שמשקיף על העמקים הגדולים והארוכים
    של ניו-זילנד,
  • 35:00 - 35:03
    כי האקוסטיקה חשובה מאד
    מבחינת מה שהולך לקרות.
  • 35:07 - 35:11
    היא חופרת מעין קערה
    ויושבת בתוכה.
  • 35:12 - 35:13
    והיא יושבת שם,
  • 35:14 - 35:19
    מנפחת מעין שקי אוויר
    שיש לה סביב החזה.
  • 35:20 - 35:21
    והיא יושבת שם
  • 35:22 - 35:26
    -- אלה הם תאי הדהוד,
    מין תא הדהוד כזה --
  • 35:26 - 35:30
    היא יושבת שם
    ובמשך לילה אחר לילה
  • 35:30 - 35:31
    במשך מאה לילות בשנה,
  • 35:31 - 35:33
    במשך שמונה שעות בלילה,
  • 35:33 - 35:37
    היא מבצעת את צלילי הפתיחה
    של "הצד האפל של הירח".
  • 35:45 - 35:51
    אני רואה כאן קצת שיער שיבה,
    אז אתם מכירים את האלבום הזה.
  • 35:53 - 35:56
    ואם אתם זוכרים, הוא מתחיל
    במין "בום, בום, בום" גדול,
  • 36:00 - 36:02
    צליל של פעימות לב.
  • 36:02 - 36:05
    וזהו הצליל שמשמיעה הקקפו.
  • 36:06 - 36:08
    כלומר, צליל כל-כך עמוק,
  • 36:08 - 36:11
    שיותר מרגישים אותו בתחתית הקיבה.
  • 36:11 - 36:15
    צריך לכוון בהתאם את השמיעה.
  • 36:15 - 36:17
    אני לא זכיתי לשמוע אותו,
  • 36:17 - 36:23
    אבל אלה שכן, אומרים שזה
    צליל מצמרר מאד
  • 36:23 - 36:27
    כי לא ממש שומעים,
    אלא יותר מרגישים אותו.
  • 36:27 - 36:32
    וזה צליל בס.
  • 36:33 - 36:35
    צליל בס נמוך מאד.
  • 36:35 - 36:37
    ממש מתחת לסף השמיעה.
  • 36:37 - 36:40
    מסתבר שלצליל הבס הזה
    יש שני מאפיינים חשובים.
  • 36:41 - 36:47
    אחד מהם הוא שגלי הקול
    הארוכים מאד האלה,
  • 36:47 - 36:50
    גלי הקול הארוכים האלה
    נשמעים למרחקים גדולים,
  • 36:50 - 36:54
    והם ממלאים את העמקים הגדולים
    באי הדרומי של ניו-זילנד.
  • 36:54 - 36:57
    וזה טוב. זה טוב.
  • 36:58 - 37:03
    אבל לצלילי הבס יש מאפיין נוסף,
  • 37:03 - 37:05
    שאתם אולי מכירים:
  • 37:05 - 37:08
    אם יש לכם רמקולי סטריאו כאלה,
  • 37:09 - 37:12
    שיש בהם רמקולים זעירים
    שנותנים את הצלילים הגבוהים,
  • 37:12 - 37:16
    וצריך למקם אותם נכון בחדר,
  • 37:16 - 37:18
    כי זה מה שמגדיר את תמונת הסטריאו.
  • 37:19 - 37:21
    ואז יש לכם מה שנקרא
    "סאב-וופר",
  • 37:21 - 37:25
    שזה תיבת בס שתשמיע
  • 37:25 - 37:29
    רק את צליל הבס
    ושאפשר לשים אותה איפה שרוצים.
  • 37:30 - 37:32
    אפשר אפילו לשים אותה מאחורי הספה,
  • 37:32 - 37:34
    כי המאפיין השני של צליל הבס
  • 37:34 - 37:37
    -- וזיכרו שאנו מדברים על
    קריאת ההזדווגות של הקקפו הזכר --
  • 37:37 - 37:40
    הוא שאין לדעת מניין היא מגיעה!
  • 37:54 - 37:55
    אז דמיינו את זה, בבקשה:
  • 37:57 - 38:00
    הקקפו הזכר יושב שם למעלה,
  • 38:01 - 38:06
    משמיע את כל הבומים האלה,
  • 38:06 - 38:12
    שאם יש איפשהו נקבה --
    מה שכנראה לא סביר --
  • 38:12 - 38:16
    והיא אוהבת את הבומים האלה
    -- מה שגם לא סביר --
  • 38:18 - 38:21
    היא לא יכולה למצוא
    את מי שמשמיע אותם!
  • 38:24 - 38:25
    אבל נניח שהיא מצליחה,
  • 38:25 - 38:28
    נניח שהיא שם
    -- לא סביר --
  • 38:28 - 38:30
    שהיא אוהבת את הבומים האתה
    -- לא סביר --
  • 38:30 - 38:33
    נניח שהיא מצליחה למצוא אותו
    -- גם לא סביר --
  • 38:34 - 38:39
    היא תסכים להזדווג
    רק אם עץ הפודוקרפוס נותן פרי!
  • 38:47 - 38:49
    כולנו מכירים מערכות יחסים כאלה..
  • 39:01 - 39:06
    אבל נניח שהם מתגברים
    על כל המכשולים האלה,
  • 39:06 - 39:08
    נניח שהיא מצליחה למצוא אותו,
  • 39:09 - 39:13
    היא תטיל ביצה בודדת
    אחת לשנתיים או שלוש
  • 39:14 - 39:16
    שאותה יטרפו מיד
    סמור או חולדה.
  • 39:18 - 39:19
    ונשאלת השאלה, עד כה,
  • 39:19 - 39:22
    -- לפני הנסיונות להציל ולשמר אותם --
  • 39:22 - 39:25
    איך לעזאזל הם הצליחו
    לשרוד עד עכשיו?!
  • 39:27 - 39:33
    והתשובה מעניינת ביותר, והיא:
  • 39:34 - 39:37
    בעינינו, זאת התנהגות מגוחכת,
  • 39:39 - 39:43
    אבל זה רק כי הסביבה שלהם
    השתנתה מבחינה דרמטית אחת
  • 39:45 - 39:47
    שסמויה לגמרי מעינינו.
  • 39:48 - 39:54
    וההתנהגות שלהם תואמת לחלוטין
    את הסביבה בה הם התפתחו,
  • 39:54 - 39:58
    ולגמרי לא תואמת את הסביבה
    בה הם מוצאים עצמם היום.
  • 39:59 - 40:04
    כי בסביבה שבה שום דבר
    אינו מנסה לטרוף אתכם,
  • 40:05 - 40:07
    אין לך רצון להתרבות מהר מדי.
  • 40:10 - 40:13
    ומסתבר שאפשר בהחלט
    לשרטט את זה במחשב.
  • 40:14 - 40:18
    כלומר, אם לוקחים קצב ריבוי נתון
  • 40:19 - 40:24
    יחד עם סביבה נתונה כלשהי
  • 40:24 - 40:26
    כדי לשמור על רמת אוכלוסיה מסוימת,
  • 40:28 - 40:31
    ומתחילים, נניח,
    בקצב ריבוי נמוך למדי,
  • 40:31 - 40:33
    ומחשבים את זה על פני
    מספר דורות,
  • 40:33 - 40:36
    מוצאים שהאוכלוסיה גדלה עוד ועוד
  • 40:36 - 40:39
    ואז מתייצבת במישור נאה.
  • 40:39 - 40:41
    הגבירו מעט את קצב הריבוי,
  • 40:41 - 40:43
    זה יעלה מעט,
  • 40:43 - 40:46
    ואז יתייצב ויתיישר שוב.
  • 40:47 - 40:49
    הגבירו עוד קצת
    את קצב הריבוי,
  • 40:49 - 40:52
    וזה יעלה, יעלה יותר מדי,
  • 40:52 - 40:54
    ואז יירד, יירד יותר מדי,
  • 40:54 - 40:57
    יעלה מדי, יירד מדי,
    ויתייצב בתנודה של גל סינוס.
  • 40:58 - 41:02
    הגבירו עוד קצת, וזה ייכנס לתנודה
    בין ארבעה ערכים שונים.
  • 41:02 - 41:04
    הגבירו עוד ועוד ועוד,
  • 41:04 - 41:07
    ותיקלעו לפתע למצב האופנתי
    המוכר כ"כאוס",
  • 41:08 - 41:16
    שבו אוכלוסיית בעלי החיים
    משתנה בפראות משנה לשנה,
  • 41:18 - 41:19
    כשבשלב מסוים היא אפס,
  • 41:19 - 41:22
    רק מתוך עצם המתמטיקה של המצב.
  • 41:22 - 41:25
    וכשמגיעים לאפס,
    אין דרך חזרה.
  • 41:27 - 41:30
    אז היות שהטבע
    נוטה להיות חסכני ביותר,
  • 41:31 - 41:35
    הוא לא יבזבז אנרגיה ומשאבים
  • 41:35 - 41:37
    על משהו שאין ממנו דרך חזרה.
  • 41:37 - 41:46
    לכן, קצב הריבוי של בעל-חיים
    בסביבה שאין בה טורפים
  • 41:46 - 41:51
    יתכוונן בהתאם.
  • 41:51 - 41:54
    ואם אין מה שיטרוף אתכם --
    שום דבר במיוחד --
  • 41:54 - 41:56
    אז קצב הריבוי היה נמוך מאד.
  • 41:57 - 42:00
    וזהו הקצב שבו הקקפו התרגלו להתרבות,
  • 42:01 - 42:04
    והם ממשיכים כך
    למרות העובדה שהם נטרפים,
  • 42:04 - 42:06
    כי הם לא מכירים משהו טוב יותר.
  • 42:06 - 42:10
    כי לא היה משהו שהצליח
    ללמד אותם אחרת,
  • 42:10 - 42:13
    כי השינויים שקרו,
    קרו בפתאומיות כזו,
  • 42:13 - 42:15
    בלי שום מדרון,
  • 42:15 - 42:19
    בלי שום מדרון של
    לחץ אבולוציוני הדרגתי,
  • 42:20 - 42:22
    שהוא מה שמחולל שינוי.
  • 42:22 - 42:24
    אם קורה שינוי דרמטי ופתאומי,
  • 42:24 - 42:28
    אין לאן לפנות
    ומתרחש פשוט אסון.
  • 42:28 - 42:32
    אז אם אוכל שוב
    לבצע לרגע האנשה,
  • 42:32 - 42:39
    נראה שמה שקרה היה
    שבעל החיים הזה
  • 42:40 - 42:42
    שהגיע לפתע למשבר
    ברמת האוכלוסיה שלו, חשב,
  • 42:42 - 42:44
    "וואו, רגע, כדאי שפשוט אעשה
  • 42:44 - 42:47
    "מה שאני עושה מדהים,
    הכי טוב,
  • 42:47 - 42:49
    "שזה להתרבות ממש ממש לאט!"
  • 42:50 - 42:51
    והאוכלוסיה שלו פוחתת.
  • 42:51 - 42:53
    "טוב, כדאי שאעשה את מה שאני עושה,
  • 42:53 - 42:56
    "ואתרבה ממש ממש ממש ממש לאט!"
  • 42:56 - 43:03
    ולנו זה נראה אבסורדי
    כי אנו רואים את התמונה הגדולה.
  • 43:04 - 43:11
    אבל אם זאת התנהגות הרבייה
    שאליה התפתחתם בהצלחה,
  • 43:11 - 43:14
    הרי כל מעשה אחר לא יהיה קקפואי,
  • 43:14 - 43:17
    יהיה מעשה בלתי-קקפואי.
  • 43:19 - 43:26
    והדבר היחיד שהם מסיקים
    הוא לעשות את מה שתמיד עשו,
  • 43:26 - 43:28
    שזה להמשיך בשיטה המוצלחת שלהם,
  • 43:28 - 43:30
    ומשום שהזמנים סביבם השתנו,
  • 43:30 - 43:34
    זאת כבר לא שיטה מוצלחת
    ובעל החיים נמצא בצרה צרורה.
  • 43:38 - 43:40
    היה בעל-חיים נוסף שנסענו למצוא,
  • 43:40 - 43:43
    שנמצא בצרה עוד יותר צרורה.
  • 43:44 - 43:50
    והוא הבאיג'י,
    דולפין הנהרות הסיני שביאנג-צה,
  • 43:51 - 43:55
    דולפין נהרות עיוור כמעט.
  • 43:56 - 43:58
    הסיבה לכך שהוא עיוור,
  • 43:58 - 44:01
    היא שבנהר היאנג-צה אין מה לראות.
  • 44:04 - 44:07
    אלפים רבים של שנות חקלאות
  • 44:08 - 44:09
    לאורך גדות היאנג-צה
  • 44:09 - 44:13
    שטפו לתוכו כל-כך הרבה
    בוץ, טיט וכדומה,
  • 44:14 - 44:16
    עד שהנהר נעשה עכור לגמרי.
  • 44:17 - 44:19
    זאת מילה שאפילו לא ידעתי
    מה המשמעות שלה,
  • 44:19 - 44:21
    לפני שראיתי את נהר היאנג-צה.
  • 44:21 - 44:23
    בעקרון, אי-אפשר לראות בתוכו כלום.
  • 44:25 - 44:29
    אז בעלי החיים האלה,
    הדולפינים, כפי שאמרתי,
  • 44:29 - 44:34
    זנחו בהדרגה את השימוש בראייה.
  • 44:34 - 44:42
    כידוע לכולנו, ליונקים ימיים
    יש חושים נוספים
  • 44:42 - 44:45
    שהם יכולים לפתח,
    כלומר השמיעה.
  • 44:45 - 44:51
    אז מה שהדולפין של היאנג-צה
    עשה במשך אלפי שנים,
  • 44:51 - 44:54
    ככל שהראייה שלו הידרדרה,
  • 44:54 - 45:01
    היה להפוך את כישורי הסונאר שלו
    ליותר ויותר ויותר מתוחכמים,
  • 45:01 - 45:03
    כלומר, יותר חזקים ומורכבים.
  • 45:03 - 45:07
    וזה מעניין מאד.
    אפשר ממש לראות - אם בא לכם -
  • 45:08 - 45:11
    את התפתחות עובּר הבאיג'י,
  • 45:13 - 45:17
    ורואים שממש --
    אולי אתם יודעים ואולי לא --
  • 45:17 - 45:20
    יש מידה מסוימת של אמת ברעיון
  • 45:21 - 45:26
    שהתפתחות העובר מייצגת שלבים
  • 45:26 - 45:28
    באבולוציה של בעל החיים.
  • 45:28 - 45:31
    רואים שממש בתחילת התפתחות העובר
  • 45:31 - 45:33
    העיניים שלו ממוקמות
    במיקום נורמלי לדולפין,
  • 45:33 - 45:37
    הרחק יחסית בצידי הראש.
  • 45:37 - 45:40
    ובהדרגה, עם חלוף הדורות,
  • 45:40 - 45:43
    העיניים כאילו נדדו
    במעלה צידי הראש,
  • 45:43 - 45:45
    ורואים את זה קורה
    בהתפתחות העובר.
  • 45:45 - 45:49
    כי בהדרגה, לאורך הדורות,
  • 45:49 - 45:52
    האור היחיד הגיע רק מלמעלה
  • 45:52 - 45:54
    בלי שום אור סביבתי,
  • 45:54 - 45:58
    ואז גם זה דעך,
    והעיניים בהדרגה התנוונו,
  • 45:58 - 46:05
    ואת מקומן תפס הסונאר.
  • 46:05 - 46:08
    בעלי החיים האלה
    פיתחו רגישות עצומה,
  • 46:08 - 46:12
    ויכולת דיוק לא-תיאמן של ניווט במים,
    בעזרת הסונאר בלבד.
  • 46:15 - 46:16
    הכל היה טוב ויפה,
  • 46:18 - 46:21
    עד המאה ה-20,
    כשהאדם המציא את מנוע הדיזל.
  • 46:23 - 46:27
    ואז השתרר לפתע גיהנום מוחלט
    מתחת לפני הינאג-צה,
  • 46:28 - 46:30
    כי לפתע הוא התמלא רעש.
  • 46:31 - 46:37
    לפתע, בעלי החיים האלה גילו
    שהם לכודים ע"י משהו --
  • 46:38 - 46:40
    ואיש לא יכול היה לחזות את זה --
  • 46:40 - 46:42
    שהדבר עליו הם מסתמכים
  • 46:42 - 46:43
    מוצף עכשיו לגמרי
  • 46:43 - 46:47
    בזיהום הרעש שאנו יוצרים באוקיינוסים.
  • 46:47 - 46:51
    לפתע, בעלי החיים האלה
  • 46:51 - 46:53
    שהיו כה מתוחכמים
  • 46:53 - 46:55
    מבחינת יכולתם להתמצא בסביבה,
  • 46:55 - 46:58
    החלו להתנגש בדברים,
    להתנגש בסירות,
  • 46:58 - 46:59
    להיתקל במדחפי אוניות,
  • 46:59 - 47:03
    למצוא עצמם לכודים
    ברשתות דיג וכן הלאה,
  • 47:03 - 47:06
    משום שהרסנו את החוש החלופי שלהם.
  • 47:08 - 47:10
    וזאת הרגשה משונה מאד,
  • 47:11 - 47:18
    אני זוכר שישבתי בסירה
    בנהר היאנג-צה והסתכלתי,
  • 47:19 - 47:20
    טוב, ניסיתי להסתכל לתוך...
  • 47:20 - 47:24
    אי-אפשר לראות בגלל העכירות,
    ואתה מבין מהי עכירות --
  • 47:24 - 47:30
    והבנתי מה המשמעות שם למטה,
    של כל הרעש הזה...
  • 47:31 - 47:34
    משונה מאד לחשוב
  • 47:34 - 47:37
    שאולי ישנו איזה דולפין בסביבה
  • 47:37 - 47:40
    -- לא ידעתי בשלב הזה,
    זה היה לפני עשר שנים,
  • 47:40 - 47:42
    נותרו רק מאתיים מהם
  • 47:42 - 47:45
    בגוך מים שאורכו 300 קילומטרים,
  • 47:45 - 47:47
    אי-אפשר היה לדעת
    אם אחד מהם נמצא בקרבתך --
  • 47:47 - 47:51
    אבל זה מעניין,
    כי אם אתה והאדם השני,
  • 47:51 - 47:55
    היצור השני,
    שניכם באותו העולם,
  • 47:55 - 47:57
    אז מן הסתם ההרגשה שלכם דומה.
  • 47:59 - 48:01
    אבל אחד הדברים שאתה מתחיל להבין
    כשאתה רואה בעלי-חיים שונים,
  • 48:01 - 48:06
    הוא שבגלל העבר האבולוציוני שלהם,
  • 48:06 - 48:09
    ובגלל הצורות שאליהן הם התפתחו,
  • 48:10 - 48:13
    והדרכים שהם פיתחו
    כדי לתפוש את העולם,
  • 48:13 - 48:16
    הם אולי חיים באותו העולם,
  • 48:16 - 48:18
    אבל למשעה - ביקום אחר לגמרי.
  • 48:19 - 48:22
    למעשה, יקום אחר לגמרי
    משום שאנו יוצרים
  • 48:22 - 48:28
    את היקום שלנו בלבד
    עם מה שאנו עושים במידע החושי הנקלט.
  • 48:28 - 48:34
    אז אתה מבין שאתה כאן,
    ושם יש דולפין,
  • 48:34 - 48:38
    לך נוח, ולדולפין זהו גהינום.
  • 48:39 - 48:41
    ואין לו שום דרך
    להגיד לך את זה
  • 48:41 - 48:45
    כי אנו תפסנו את הפיקוד,
  • 48:45 - 48:48
    ואין שום דרך להודיע להנהלה
    שיש בעיה.
  • 48:54 - 49:00
    פתאום עניין מאד אותי לדעת
    איך זה באמת נשמע
  • 49:00 - 49:02
    בנהר היאנג-צה.
  • 49:03 - 49:08
    כשהיינו שם, הלכנו להקליט
    כמה תכניות רדיו לבי-בי-סי,
  • 49:08 - 49:11
    אז יחד עם מארק קרווארדיין, הזואולוג,
  • 49:11 - 49:13
    היה איתנו גם טכנאי קול
    מהבי-בי-סי.
  • 49:14 - 49:15
    אז אמרתי לו,
  • 49:16 - 49:19
    "אפשר להוריד מיקרופון לתוך היאנג-צה,
  • 49:19 - 49:22
    "כדי לדעת איך זה נשמע
    בתוך הנהר?"
  • 49:23 - 49:24
    והוא אמר,
  • 49:25 - 49:28
    "הלוואי הויית אומר את זה
    לפני שיצאנו מלונדון."
  • 49:28 - 49:29
    שאלתי, "למה?"
  • 49:29 - 49:32
    והוא ענה, "כי הייתי יכול להביא
    גם מיקרופון עמיד למים,
  • 49:34 - 49:37
    "אבל לא אמרת כלום
    על הקלטה מתחת למים."
  • 49:38 - 49:41
    אמרתי, "נכון.
    יש משהו שנוכל לעשות?"
  • 49:41 - 49:45
    והוא אמר, "יש בעצם טכניקה אחת
  • 49:45 - 49:49
    "שמלמדים אותנו בבי-בי-סי
    להקלטות חירום מתחת למים.
  • 49:57 - 49:59
    "יש למישהו מכם קונדומים?"
  • 50:02 - 50:05
    לא היו לנו.
    זה לא היה טיול מהסוג הזה.
  • 50:09 - 50:11
    אבל החלטנו שכדאי לקנות כמה.
  • 50:12 - 50:16
    אז יצאנו לרחובות שנחאי
    כדי לנסות לקנות קונדומים,
  • 50:16 - 50:19
    ואני רוצה רק להקריא לכם
    קטע קצר על זה.
  • 50:27 - 50:30
    "חנות הידידות" נראית כמו מקום מבטיח
    למצוא בו קונדומים,
  • 50:31 - 50:35
    אבל היו לנו קשיים להסביר את הרעיון.
  • 50:36 - 50:40
    עברנו מדלפק לדלפק
    בחנות כלבו גדולה ומרווחת,
  • 50:40 - 50:43
    שהיו בה המון תאים,
    דוכנים ודלפקים,
  • 50:43 - 50:45
    אבל איש לא הצליח לעזור לנו.
  • 50:46 - 50:50
    התחלנו בדוכנים שמכרו ציוד רפואי,
  • 50:50 - 50:51
    לא הלך.
  • 50:51 - 50:53
    כשהגענו לדוכנים שמכרו
    תומכי ספרים ומקלות אכילה
  • 50:55 - 50:56
    ידענו שלא נצליח,
  • 50:56 - 50:59
    אבל הצלחנו למצוא מוכרת צעירה
    שידעה אנגלית.
  • 51:00 - 51:03
    ניסינו להסביר לה מה אנו רוצים,
  • 51:04 - 51:07
    וכנראה שאוצר המלים שלה
    נגמר לה מהר מאד.
  • 51:09 - 51:12
    אז הוצאתי את הפנקס שלי
    וציירתי במדויק קונדום,
  • 51:13 - 51:15
    כולל הבלון הקטן שבקצה.
  • 51:16 - 51:19
    היא הזעיפה פנים
    אבל לא קלטה את הרעיון.
  • 51:19 - 51:21
    היא הביאה לנו כף עץ,
  • 51:23 - 51:27
    נר, מין סכין לחיתוך נייר,
    והפתעה הפתעה,
  • 51:27 - 51:30
    דגם קטן עשוי פורצלן
    של מגדל אייפל
  • 51:37 - 51:40
    ולבסוף היא קרסה בתנוחה של תבוסה.
  • 51:41 - 51:44
    נערות נוספות בדוכן התגייסו כדי לעזור,
  • 51:44 - 51:46
    אבל הציור שלנו הביס גם אותן.
  • 51:47 - 51:50
    לבסוף אזרתי אומץ וביצעתי
    פנטומימה מעודנת קטנה
  • 52:03 - 52:05
    ואז נפל סוף-סוף האסימון.
  • 52:08 - 52:12
    "אה!" קראה הנערה הראשונה
    אפופת חיוכים פתאומיים. "אה, כן!"
  • 52:13 - 52:15
    כולן קרנו בעונג
    כשהן תפשו את הרעיון.
  • 52:16 - 52:18
    "את מבינה?" שאלתי.
  • 52:18 - 52:19
    "כן, כן! אני מבינה."
  • 52:20 - 52:21
    "יש לך כאלה?"
  • 52:21 - 52:23
    "לא," אמרה, "לא יש."
  • 52:23 - 52:24
    "אה".
  • 52:24 - 52:25
    "אבל, אבל, אבל..."
  • 52:25 - 52:25
    "כן?"
  • 52:27 - 52:29
    "אני אומרת אתה לאן הולך, כן?"
  • 52:30 - 52:31
    "תודה, תודה רבה לך. כן."
  • 52:32 - 52:36
    "אתה הולך דרך ננג'ינג 616. בסדר.
    שם יש.
  • 52:36 - 52:38
    "מבקש אתה 'גומי-מעל', כן?"
  • 52:38 - 52:40
    "גומי-מעל?"
  • 52:40 - 52:43
    "גומי-מעל. מבקש אתה. להם יש.
    אוקיי. הב נייס דיי."
  • 52:48 - 52:51
    היא ציחקקה באושר על כל העניין
    כשכף ידה מכסה את פיה.
  • 52:53 - 52:56
    הודינו לה שוב מעומק ליבנו
    ונפרדו בנפנופים וחיוכים רבים.
  • 52:56 - 52:59
    נראה שהבשורות התפשטו במהירות רבה בחנות,
  • 52:59 - 53:01
    וכולם נופפו לנו.
  • 53:03 - 53:05
    הם נראו מרוצים מאד מכך שפנו אליהם.
  • 53:08 - 53:12
    כשהגענו למס' 6161 בדרך ננגי'נג,
  • 53:12 - 53:14
    מה שהתגלה כחנות כלבו נוספת, קטנה יותר,
    ולא חנות רגילה,
  • 53:14 - 53:16
    כפי שחשדנו-למחצה,
  • 53:16 - 53:19
    כנראה שהאופן בו הגינו "גומי-מעל"
    איכזב אותנו
  • 53:19 - 53:21
    והניב גל נוסף של חוסר-הבנה ובלבול.
  • 53:22 - 53:26
    הפעם עברתי מיד לפנטומימה
    ששירתה אותנו היטב מקודם,
  • 53:31 - 53:33
    ונראה שזה עובד מיד.
  • 53:34 - 53:38
    הזבנית, גברת קצת יותר מבוגרת
    עם שיער במצב גרוע,
  • 53:39 - 53:41
    צעדה היישר לעבר ארונית עם מגירות
  • 53:41 - 53:43
    הביאה חפיסה והניחה אותה
    לפנינו על הדלפק בנצחון.
  • 53:46 - 53:48
    הצלחה! חשבנו,
    פתחנו את החפיסה,
  • 53:49 - 53:51
    ומצאנו שהיא מכילה פס של גלולות.
  • 53:54 - 53:57
    "הרעיון הנכון," נאנח מארק.
    "השיטה הלא-נכונה."
  • 54:07 - 54:08
    ושוב הסתבכנו במהרה
  • 54:08 - 54:11
    כשניסינו להסביר לגברת הפגועה קלות
  • 54:11 - 54:13
    שזה לא בדיוק מה שאנו מחפשים.
  • 54:13 - 54:17
    בשלב זה כבר התאסף סביבנו
    קהל של כ-15 צופים,
  • 54:18 - 54:19
    חלקם, כך אני משוכנע,
  • 54:20 - 54:22
    עקבו אחרינו עוד מ"חנות הידידות".
  • 54:23 - 54:25
    אחד הדברים שמגלים מהר מאד בסין,
  • 54:25 - 54:27
    הוא שכולנו בגן חיות.
  • 54:28 - 54:30
    אם אתה עומד לרגע בשקט,
  • 54:30 - 54:32
    אנשים יתאספו סביבך ויבהו בך.
  • 54:33 - 54:37
    המעצבן הוא שהם לא בוהים
    בכוונה או בתהייה,
  • 54:37 - 54:39
    אלא סתם עומדים שם,
    לעתים קרובות בדיוק לפניך,
  • 54:40 - 54:43
    ובוהים בך במבט ריקני
    כאילו שאתה פרסומת למזון כלבים.
  • 54:49 - 54:52
    לבסוף, צעיר חיוור וממושקף
  • 54:52 - 54:56
    פילס את דרכו בקהל ואמר
    שהוא מדבר קצת אנגלית ואם אפשר לעזור.
  • 54:56 - 54:59
    הודינו לו ואמרנו שכן,
    אנו רוצים לקנות קונדומים,
  • 55:00 - 55:04
    כמה "גומי-מעל" ונהיה אסירי תודה
    אם יוכל להסביר זאת עבורנו.
  • 55:05 - 55:06
    הוא נראה מבולבל,
  • 55:08 - 55:11
    הרים את החפיסה הדחויה שעל הדלפק
  • 55:11 - 55:13
    לעיני הגברת הפגועה,
    ואמר,
  • 55:13 - 55:15
    "לא רוצים גומי-מעל. זה יותר טוב."
  • 55:19 - 55:20
    "לא," אמר מארק.
  • 55:20 - 55:23
    "אנו בהחלט רוצים גומי-מעל,
    לא גלולות."
  • 55:24 - 55:26
    "למה רוצים גומי-מעל?
    גלולות יותר טוב."
  • 55:29 - 55:31
    "תגיד לו," אמר מארק.
  • 55:35 - 55:37
    "זה בשביל להקליט דולפינים," אמרתי.
  • 55:45 - 55:47
    "לא את הדולפינים עצמם,
  • 55:47 - 55:50
    "אלא את הרעש ביאנג-צה, ש...
  • 55:50 - 55:52
    "זה בשביל לשים על המיקרופון,
    אתה מבין, ו..."
  • 55:53 - 55:56
    "בחייך, תגיד לו שאתה רוצה לזיין מישהי,"
  • 55:56 - 55:57
    אמר טכנאי הקול.
  • 55:57 - 55:59
    "ושאין לך סבלנות."
  • 56:07 - 56:10
    אבל עכשיו הצעיר
    התרחק מאיתנו בעצבנות,
  • 56:10 - 56:12
    כשהבין לפתע שאנו משוגעים ומסוכנים,
  • 56:13 - 56:15
    ושכדאי פשוט לסלוח להם ולברוח.
  • 56:16 - 56:19
    הוא אמר במהירות משהו לזבנית
  • 56:19 - 56:21
    ונסוג לתוך הקהל.
  • 56:22 - 56:24
    הזבנית משכה בכתפיה,
    לקחה את הגלולות,
  • 56:24 - 56:27
    פתחה מגירה אחרת
    ושלפה חפיסת קונדומים.
  • 56:28 - 56:30
    קנינו תשעה, רק לשם בטחון.
  • 56:42 - 56:43
    אז אחרי יומיים
  • 56:43 - 56:45
    עמדנו על גדות היאנג-צה,
  • 56:46 - 56:49
    ביום גשום קלות,
    אפור ומדכא ביותר.
  • 56:50 - 56:53
    הכנסנו את המיקרופון
    לדבר הוורוד הקטן הזה,
  • 56:56 - 56:58
    והשלכנו אותו לנהר.
  • 56:59 - 57:03
    ובד"כ אני לא עושה חיקויים
  • 57:03 - 57:06
    אבל עכשיו אעשה למענכם חיקוי
  • 57:06 - 57:11
    של איך שזה נשמע
    מתחת לפני המים של נהר היאנג-צה.
  • 57:11 - 57:13
    זה נשמע ככה,
  • 57:16 - 57:18
    נהר היאנג-צה, גבירותי ורבותי.
  • 57:23 - 57:28
    ואז הבנתי לפתע איזה דבר נורא
  • 57:28 - 57:31
    עוללנו לחיות האומללות האלה,
  • 57:31 - 57:37
    שחיות בעולם של רגישות עילאית
    לקול וצליל.
  • 57:38 - 57:43
    וזו הסיבה לכך שהחיות האלה
    נתונות כעת בסכנת הכחדה חמורה
  • 57:44 - 57:48
    כי אחרי שלקחנו מהן
    דרך-חיים אחת
  • 57:48 - 57:50
    באנו ולקחנו את השניה.
  • 57:52 - 57:55
    הבעיה היא שכעת
    אנו לוקחים להן את השלישית,
  • 57:55 - 57:59
    אני אומר את זה כי
    כשהייתי שם לפני 10 שנים
  • 57:59 - 58:01
    נותרו 200 מהם,
  • 58:01 - 58:02
    והיום יש רק 20.
  • 58:04 - 58:11
    ובגלל שהסינים בונים סכרים ענקיים
  • 58:11 - 58:14
    על היאנג-צה
  • 58:15 - 58:18
    באחד האתרים הכי יפים ונהדרים בעולם,
  • 58:18 - 58:22
    בסכר שלושת הערוצים,
  • 58:22 - 58:28
    וזה אומר שמתישהו,
    דולפין היאנג-צה בהחלט ייכחד.
  • 58:30 - 58:32
    וזה עצוב נורא.
  • 58:33 - 58:35
    מה שמעניין בסכרים הוא,
  • 58:37 - 58:39
    שאנו כל הזמן בונים אותם
  • 58:39 - 58:41
    ואף אחד מהם לא מועיל.
  • 58:41 - 58:42
    זה לא מדויק,
  • 58:43 - 58:44
    כי למרבה הצער יש
    בהיסטוריה של הסכרים
  • 58:46 - 58:48
    שניים שעשו את העבודה:
    האחד הם סכר הובר
  • 58:48 - 58:55
    והשני, בצפון-מערב אוקיינוס השקט,
    הוא סכר קולי.
  • 58:55 - 58:58
    וכל היתר לא עובדים.
  • 59:00 - 59:04
    ומשום-מה אנו לא מצליחים
    לעצור את זה...
  • 59:04 - 59:06
    אנו תמיד חושבים
    שכדאי לבנות עוד אחד.
  • 59:06 - 59:09
    אולי יש לנו גנים של בונה...
  • 59:11 - 59:15
    אבל העצוב הוא, כמו שאמרתי,
    שהדולפין של היאנג-צה
  • 59:15 - 59:19
    עתיד בהחלט וללא ספק להיכחד.
  • 59:21 - 59:26
    ובעיני, מעניין מאד
  • 59:28 - 59:32
    שאנו חיים כרגע בעידן מיוחד,
  • 59:33 - 59:34
    רנסנס יוצא מהכלל,
  • 59:38 - 59:43
    משום שהגענו לשלב שבו לפתע
    אנו מבינים את ערכו של המידע,
  • 59:46 - 59:47
    יותר מאי-פעם.
  • 59:47 - 59:50
    אנו מכנים אותו "עידן המידע".
  • 59:50 - 59:52
    וגילינו שהמידע הוא המשאב
    הכי יקר שלנו.
  • 59:59 - 60:03
    כידוע לכם, לאחרונה
    הוצאנו מיליארדי דולרים
  • 60:04 - 60:07
    -- די בצדק --
    על הנסיון להבין את הגנום האנושי,
  • 60:11 - 60:15
    ומדובר רק במין אחד: בנו.
  • 60:15 - 60:17
    והצלחנו להבין כמה יקר המידע הזה.
  • 60:22 - 60:25
    ומעולם עד כמה לא הבנו
    איך הכל עובד ביחד,
  • 60:27 - 60:30
    כי עד כה היינו...
  • 60:30 - 60:31
    אומר זאת כך:
  • 60:32 - 60:34
    בעבר, עשינו מדע
    בכך שפירקנו דברים
  • 60:37 - 60:38
    כדי לראות איך הם עובדים.
  • 60:39 - 60:42
    וזה הוביל לתגליות מופלאות,
  • 60:42 - 60:44
    רמות מופלאות של הבנה,
  • 60:45 - 60:48
    אבל הבעיה עם פירוק של דברים
    כדי לראות איך הם פועלים,
  • 60:49 - 60:52
    היא שלמרות שזה מלמד אותך
    על החלקיקים היסודיים,
  • 60:53 - 60:56
    על העקרונות היסודיים,
    כוחות היסוד שנמצאים בפעולה,
  • 60:57 - 61:00
    בכל זאת איננו יודעים
    איך הדברים עובדים
  • 61:00 - 61:02
    אם איננו רואים אותם בפעולה.
  • 61:03 - 61:04
    אחד הדברים שנוצרו כתוצאה מהבנת
    עקרונות היסוד האלה,
  • 61:08 - 61:11
    הוא שהמצאנו את הדבר הזה, "מחשב".
  • 61:11 - 61:13
    ומה שנהדר במחשב הוא,
  • 61:13 - 61:17
    שלא כמו אמצעי הניתוח הקודמים,
    ויש לא מעט כאלה --
  • 61:19 - 61:21
    מצחיק כמה הרבה דברים כאלה
    קשורים לזכוכית,
  • 61:22 - 61:28
    כשנתקלנו לראשונה בזכוכית,
    שהיא צורה של חול,
  • 61:29 - 61:33
    והמצאנו את העדשות
    והסתכלנו אל השמיים,
  • 61:33 - 61:37
    וכתוצאה מכך גילינו את העקרונות...
  • 61:37 - 61:38
    כשחקרנו את השמיים
  • 61:38 - 61:41
    התחלנו לגלות דברים יסודיים
    לגבי הכבידה,
  • 61:44 - 61:48
    וגילינו גם שהיקום כנראה עשוי --
    כמה מפחיד --
  • 61:48 - 61:51
    כמעט כולו מכלום.
  • 61:53 - 61:57
    אח"כ השתמשנו בזכוכית במיקרוסקופים,
  • 61:58 - 62:04
    הסתכלנו למטה, ממש אל תוך
    העולם המוצק שסביבנו,
  • 62:05 - 62:09
    ואנו רואים שם את חלקיקי היסוד, האטומים
  • 62:09 - 62:15
    -- שעשויים מפרוטונים, ניוטרונים,
    אלקטרונים שמסתובבים סביבם --
  • 62:15 - 62:17
    וגם שם גילינו שהם כנראה מורכביפ
  • 62:17 - 62:20
    באופן מפחיד, כמעט לגמרי מכלום.
  • 62:21 - 62:23
    ושאפילו כשמגלים משהו,
    מסתבר שהוא בכלל לא נמצא,
  • 62:25 - 62:26
    שבכלל אין שם משהו,
  • 62:26 - 62:30
    אלא קיימת רק האפשרות
    שאולי יש שם משהו.
  • 62:33 - 62:35
    בכלל אין הרגשה שזה אמיתי,
  • 62:38 - 62:42
    אז הדבר הבא שעשינו מחול
    היה הסיליקון,
  • 62:42 - 62:44
    כשיצרנו את המחשב.
  • 62:45 - 62:49
    וזה סוף-סוף איפשר לנו
    לחבר בין דברים
  • 62:49 - 62:50
    ולראות איך הם עובדים.
  • 62:51 - 62:55
    וזה איפשר לנו לראות ממש
    תהליכים בפעולה,
  • 62:55 - 62:59
    והתחלנו לראות איך דברים
    פשוטים מאד מובילים באופן בלתי-נמנע
  • 63:00 - 63:01
    -- באמצעות חזרה אחרי חזרה --
  • 63:02 - 63:07
    לתהליכים מורכבים ביותר
    שמתפתחים ומשגשגים.
  • 63:07 - 63:12
    ובעיני, אחד הדברים
    הכי מדהימים בתקופתנו
  • 63:12 - 63:15
    -- אלה מאיתנו שהיו אז ודאי זוכרים,
  • 63:15 - 63:18
    שראינו לראשונה אדם שמתהלך על הירח --
  • 63:18 - 63:23
    אבל לדעתי הדבר הכי דרמטי ומופלא
    שראינו בימי חיינו
  • 63:25 - 63:27
    היה היכולת לראות על צג המחשב
  • 63:27 - 63:34
    את התהליך שבו דברים
    פשוטים ופרימיטיביים ביותר,
  • 63:34 - 63:38
    תהליכים, הוראות שחזרו על עצמם
    פעמים רבות,
  • 63:39 - 63:43
    במהירות רבה מאד,
    חזרתיות של דורות של הוראות
  • 63:43 - 63:46
    שמפיקים תוצאות מורכבות ביותר.
  • 63:47 - 63:51
    כך שאנו יכולים פתאום ליצור,
  • 63:51 - 63:55
    מהוראות פשוטות ופרימיטיביות ביסודן,
  • 63:56 - 64:03
    אנו יכולים ליצור את התנהגות הרוח
    במנהרת רוח,
  • 64:03 - 64:04
    מערבולת רוח,
  • 64:05 - 64:10
    אנו יכולים לראות את האור שמרצד
    בעיניו של דינוזאור מדומיין.
  • 64:11 - 64:15
    ולעשות את כל זה מתוך
    הוראות בסיסיות ופשוטות.
  • 64:16 - 64:18
    וכתוצאה מכך הגענו בסופו של דבר
  • 64:18 - 64:25
    להבנה כיצד החיים בעצם נוצרו.
  • 64:25 - 64:28
    אז יש המון דברים
    שאיננו יודעים על החיים.
  • 64:29 - 64:31
    אבל כל מדען במדעי החיים יאמר לכם,
  • 64:33 - 64:35
    שלמרות שיש הרבה מאד
    שאיננו יודעים,
  • 64:37 - 64:40
    כבר אין מסתורין עמוק.
  • 64:40 - 64:42
    כבר אין מסתורין עמוקים
  • 64:42 - 64:45
    כי כולנו ראינו במו-עינינו
  • 64:45 - 64:49
    איך הפשטות מניבה מורכבות.
  • 64:50 - 64:52
    כשאני אומר שאין יותר מסתורין,
  • 64:52 - 64:53
    זה כמו לקחת בלש
    מהמאה ה-19,
  • 65:00 - 65:04
    לצוות אותו עם בלש מהמאה ה-20,
  • 65:05 - 65:07
    ולתת להם תעלומה:
  • 65:07 - 65:10
    נניח שחשוד בפשע
    נראה יום אחד הולך ברחוב
  • 65:15 - 65:16
    באמצע לונדון,
  • 65:16 - 65:17
    ולמחרת,
  • 65:17 - 65:18
    הוא נראה באיזה מדבר
    באמצע ניו-מקסיקו.
  • 65:20 - 65:22
    הבלש מהמאה ה-19 יאמר,
  • 65:22 - 65:24
    "בחיי, אני לא מבין את זה.
  • 65:25 - 65:27
    "מן הסתם קרה כאן איזה קסם."
  • 65:28 - 65:30
    ולא יהיה לו מושג
    מאיפה להתחיל לפתור
  • 65:32 - 65:34
    את מה שקרה כאן.
  • 65:34 - 65:36
    הבלש מהמאה ה-20
  • 65:36 - 65:39
    אולי לא יידע אם האיש
  • 65:39 - 65:42
    טס ב"בריטיש איירוויז"
    ב"יונייטד" או ב"אמריקן",
  • 65:42 - 65:45
    איפה הוא שכר רכב
    ודברים כאלה,
  • 65:45 - 65:47
    אולי הוא לא יגלה
    את הפרטים האלה,
  • 65:48 - 65:51
    אבל לא יהיה מסתורין בסיסי במה שקרה.
  • 65:53 - 65:58
    מבחינתנו, אין בחיים כבר
    מסתורין בסיסי.
  • 65:59 - 66:04
    הכל הוא פרצים מדהימים של מידע,
  • 66:06 - 66:07
    מידע שנותן לנו
  • 66:07 - 66:12
    את העולם המורכב והעשיר להפליא
    שבו אנו חיים.
  • 66:12 - 66:15
    אבל במקביל לכך שגילינו את זה,
  • 66:15 - 66:18
    אנו משמידים אותו בקצב
    שאין אח ורע בהיסטוריה,
  • 66:20 - 66:24
    אלא אם חוזרים לנקודה
    שבה פגע בו אסטרואיד.
  • 66:26 - 66:30
    אז יש איזו אירוניה איומה
  • 66:30 - 66:34
    בכך שבשלב שבו אנו יכולים
    להבין, להוקיר ולהעריך הכי טוב
  • 66:34 - 66:39
    את עושר החיים סביבנו,
  • 66:40 - 66:44
    אנו גם משמידים אותם
    בקצב גבוה יותר מאי-פעם.
  • 66:44 - 66:50
    אנו מאבדים מינים בזה אחר זה,
  • 66:50 - 66:52
    יום אחרי יום,
  • 66:52 - 66:54
    רק בגלל שאנו שורפים דברים
    בשביל להתחמם.
  • 66:55 - 66:59
    וזהו כתב-אישום חמור
    כלפי ההבנה שלנו.
  • 66:59 - 67:02
    אבל אנו עושים טעות נוספת,
  • 67:02 - 67:03
    כי אנו משום-מה חושבים
  • 67:04 - 67:07
    שכל זה בסדר,
    מבחינה בסיסית כלשהי,
  • 67:08 - 67:12
    כי נראה לנו שהכל כאילו
    "היה צריך לקרות ממילא".
  • 67:13 - 67:18
    הרשו לי להסביר לכם
    איך נקלענו לאורח החשיבה הזה,
  • 67:19 - 67:21
    כי זהו בדיוק אורח החשיבה
  • 67:21 - 67:23
    שהקקפו נלכד בו.
  • 67:23 - 67:26
    כי מה שהיה מבחינת הקקפו
    אסטרטגיה מוצלחת
  • 67:29 - 67:31
    במשך דור אחרי דור
    ואלפים רבים של שנים,
  • 67:33 - 67:34
    הפך פתאום לאסטרטגיה המוטעית,
  • 67:35 - 67:36
    ואין לו איך לדעת את זה,
  • 67:36 - 67:39
    כי הוא פשוט ממשיך לעשות
    את מה שהצליח עד כה.
  • 67:40 - 67:43
    ואנחנו, כיוצרי כלים,
  • 67:44 - 67:46
    שלוקחים מהסביבה שלנו
    את מה שנחוץ לנו
  • 67:46 - 67:48
    ואת מה שאנו רוצים
  • 67:48 - 67:51
    וזה תמיד הצליח לנו...
  • 67:51 - 67:53
    אגיד לכם מה קרה.
  • 67:53 - 67:54
    זה כאילו שלחצנו
    על כפתור ההשהייה
  • 67:56 - 67:59
    של תהליך האבולוציה שלנו,
  • 67:59 - 68:03
    כי רצינו לעטוף את עצמנו
    בשכבת מגן
  • 68:03 - 68:08
    של, נו, רפואה, חינוך, בניינים
  • 68:09 - 68:11
    וכל הדברים האלה שמגינים עלינו
    מהלחצים הסביבתיים הנורמליים.
  • 68:14 - 68:19
    והיכולת שלנו לבנות כלים
    היא שאיפשרה לנו את זה.
  • 68:19 - 68:22
    באופן כללי, מה שיוצר מינים
  • 68:22 - 68:23
    הוא שקבוצה קטנה של בעלי-חיים
  • 68:24 - 68:27
    מתפצלת מן הגוף העיקרי
  • 68:27 - 68:31
    בגלל לחצי אוכלוסיה,
    תהפוכות גיאוגרפיות וכו'.
  • 68:31 - 68:36
    אז דמיינו קבוצה קטנה
    שמגלה לפתע שהיא נטושה
  • 68:36 - 68:38
    בסביבה קצת יותר קרה.
  • 68:38 - 68:40
    ברור שבמשך מספר דורות
  • 68:40 - 68:43
    הגנים שמעדיפים פרווה עבה יותר
  • 68:43 - 68:44
    יתבטאו יותר,
  • 68:44 - 68:46
    ואם חוזרים אחרי כמה דורות,
  • 68:46 - 68:48
    מגלים שהפרווה של בעלי החיים
    עבה יותר.
  • 68:48 - 68:52
    אבל כמי שיודעים להכין כלים,
  • 68:52 - 68:55
    כשאנו מגיעים לסביבה חדשה
    וקרה בהרבה,
  • 68:55 - 68:57
    איננו צריכים להמתין לתהליך הזה.
  • 68:58 - 68:59
    כי אנו רואים בעל-חיים
    עם פרווה עבה יותר,
  • 69:00 - 69:02
    ומחליטים לקחת אותה ממנו.
  • 69:06 - 69:08
    כלומר, לקחנו את השליטה
    על הסביבה שלנו,
  • 69:08 - 69:11
    והכל טוב ויפה,
  • 69:11 - 69:17
    אבל מחובתנו להעלות איכשהו
    מעל לתהליך הזה,
  • 69:19 - 69:22
    להתעלות ולראות חזון נשגב יותר,
  • 69:22 - 69:26
    ולהבין מהי ההשפעה שלנו.
  • 69:27 - 69:32
    דמיינו, בבקשה, אדם קדמון,
  • 69:33 - 69:37
    ובואו נראה איך נוצר
    הלך החשיבה הזה.
  • 69:37 - 69:41
    הוא עומד וסוקר את עולמו בסוף היום.
  • 69:43 - 69:44
    והוא רואה אותו וחושב,
  • 69:44 - 69:47
    "באיזה עולם נפלא אני נמצא.
  • 69:47 - 69:48
    "זה בכלל לא רע.
  • 69:49 - 69:52
    "כי אני כאן, מאחורי ההרים,
  • 69:53 - 69:54
    "ההרים נהדרים
    כי יש בהם מערות
  • 69:56 - 69:57
    "שבהן אני יכול למצוא מחסה,
  • 69:57 - 70:00
    "מפני מזג האוויר או דובים
    שבאים מידי פעם ותוקפים אותי.
  • 70:03 - 70:05
    "אז יש לי שם מחסה,
    זה נהדר.
  • 70:05 - 70:07
    "ולפני ישנו היער,
  • 70:07 - 70:09
    "והיער מלא באגוזים, גרגרים ועצים,
  • 70:09 - 70:11
    "זה מזין אותי, זה טעים
    וזה מקיים אותי.
  • 70:13 - 70:15
    "הנה נחל,
    ובנחל יש דגים,
  • 70:17 - 70:19
    "המים טעימים ואני שותה אותם,
  • 70:19 - 70:21
    "והכל מצוין.
  • 70:21 - 70:22
    "הנה הדוד שלי, עוג.
  • 70:23 - 70:26
    "עוג תפס ממותה. יש!
  • 70:26 - 70:27
    "עוג תפס ממותה!
    ממותות זה דבר נהדר!
  • 70:29 - 70:31
    "אין יותר טוב ממותות,
    כי עם ממותה,
  • 70:33 - 70:36
    "אתה יכול להתעטף בפרווה
    של ממותה,
  • 70:36 - 70:39
    "לאכול את הבשר של הממותה,
  • 70:39 - 70:42
    "ולהשתמש בעצמות של הממותה
    כדי לתפוס ממותות נוספות!
  • 70:45 - 70:48
    "העולם הזה הוא עולם מצוין בשבילי."
  • 70:50 - 70:55
    וחלק מהדרך שבה לקחנו
    את השליטה בעולמנו, בסביבתנו,
  • 70:57 - 71:00
    היא בכך שאנו מכינים כלים
    שמאפשרים זאת לנו,
  • 71:00 - 71:03
    בכך שאנו שואלים את עצמנו
    כל הזמן שאלות לגבי זה.
  • 71:03 - 71:05
    אז האיש הזה מתחיל לשאול את עצמו.
  • 71:05 - 71:12
    "העולם הזה," הוא אומר,
    "טוב, מי... מי עשה אותו?"
  • 71:14 - 71:17
    והוא כמובן חושב ככה,
    כי הוא בעצמו יוצר דברים
  • 71:18 - 71:21
    אז הוא מחפש מי יצר את עולמו.
  • 71:23 - 71:26
    הוא אומר, "מי יכול היה
    ליצור את העולם הזה?
  • 71:26 - 71:28
    "זה בטח מישהו שקצת דומה לי.
  • 71:29 - 71:32
    "הרבה יותר גדול. ברור,
  • 71:33 - 71:37
    "וכמובן, בלתי נראה,
  • 71:40 - 71:45
    "אבל הוא בטח ברא אותו.
    למה הוא עשה את זה?"
  • 71:47 - 71:50
    אנו תמיד שואלים את עצמנו "למה",
  • 71:50 - 71:52
    כי אנו מחפשים סביבנו כוונה,
  • 71:53 - 71:56
    כי אנו תמיד עושים דברים
    שיש מאחוריהם כוונה.
  • 71:57 - 72:01
    למשל, אנו מבשלים ביצה
    כדי לאכול אותה.
  • 72:02 - 72:06
    אז אנו מסתכלים על הסלעים
    ועל העצים,
  • 72:06 - 72:08
    ותוהים מהי הכוונה,
  • 72:09 - 72:10
    למרות שאין מאחוריהם שום כוונה,
  • 72:12 - 72:18
    וחושבים, מה היתה הכוונה
    של מי שברא את העולם הזה.
  • 72:18 - 72:20
    וכאן נכנסת המחשבה:
  • 72:20 - 72:22
    "נו, זה כל-כך מתאים לי,
  • 72:25 - 72:26
    "המערות והיערות,
    הנחל והממותות.
  • 72:30 - 72:32
    "אז הוא בטח ברא את כל זה בשבילי!
  • 72:33 - 72:36
    "לאיזו עוד מסקנה אפשר להגיע?"
  • 72:36 - 72:41
    זה כאילו שאיזו שלולית
    מתעוררת בבוקר
  • 72:41 - 72:43
    -- אני יודע ששלוליות
    בד"כ לא עושות את זה,
  • 72:43 - 72:45
    אבל תרשו לי,
    כסופר מדע בדיוני.
  • 72:48 - 72:51
    שלולית מתעוררת בבוקר וחושבת,
  • 72:51 - 72:55
    "באיזה עולם מעניין אני נמצאת.
  • 72:56 - 72:57
    "הוא מתאים לי בדיוק.
  • 72:59 - 73:02
    "למעשה, הוא כל-כך מתאים לי,
  • 73:02 - 73:04
    "ממש במדויק, נכון?
  • 73:11 - 73:14
    "שהוא בטח נברא
    כדי שאני אהיה בו!"
  • 73:15 - 73:18
    השמש עולה והשלולית ממשיכה
    לטוות את הסיפור
  • 73:19 - 73:22
    איך שהשקע הזה נועד להכיל אותה,
  • 73:22 - 73:24
    השמש זורחת והשלולית, בהדרגה,
  • 73:25 - 73:27
    מתכווצת עוד ועוד ועוד,
  • 73:27 - 73:29
    וכשהשלולית חדלה מלהתקיים,
  • 73:29 - 73:32
    היא עדיין חושבת,
    עדיין לכודה ברעיון הזה
  • 73:32 - 73:34
    שהשקע הזה קיים בשבילה.
  • 73:36 - 73:38
    ואם אנו חושבים
    שהעולם הזה קיים בשבילנו,
  • 73:38 - 73:41
    אנו נמשיך להרוס אותו
    כפי שתמיד הרסנו אותו,
  • 73:43 - 73:45
    כי אנו בטוחים שאיננו מסוגלים
    לגרום שום נזק.
  • 73:47 - 73:51
    יש היום המון השערות
    כאלה ואחרות,
  • 73:53 - 73:55
    בשאלה אם יש חיים
    על כוכבי לכת אחרים.
  • 73:56 - 73:58
    קרל סאגאן, כידוע לכם,
  • 73:59 - 74:01
    היה נלהב מאד מהרעיון
    שמן הסתם יש כאלה.
  • 74:02 - 74:03
    מעצם הכמות משתמע,
  • 74:03 - 74:06
    כי יש מיליארדים
    על מיליארדים על מיליארדים
  • 74:06 - 74:08
    -- כפי שהוא כידוע לא אמר, בעצם --
  • 74:08 - 74:11
    של עולמות.
  • 74:11 - 74:12
    אז יש בהחלט סיכוי
    שיש אי-שם חיים תבוניים.
  • 74:16 - 74:19
    נשמעים כיום גם קולות אחרים,
    שטוענים שאם לוקחים בחשבון
  • 74:21 - 74:25
    את הנסיבות המיוחדות של כדור הארץ,
  • 74:26 - 74:29
    הן כל-כך ייחודיות,
  • 74:29 - 74:32
    שהסיכויים שיהיה משהו כזה במקום נוסף
    הם קלושים למדי.
  • 74:35 - 74:36
    במובן מסוים, זה לא חשוב.
  • 74:36 - 74:39
    כי, תחשבו על זה...
  • 74:39 - 74:41
    קארל סאגאן הרי
    אמר את זה בעצמו.
  • 74:41 - 74:45
    יש שתי אפשרויות:
    או שיש חיים בכוכבי-לכת אחרים,
  • 74:48 - 74:51
    או שאין חיים בכוכבי-לכת אחרים.
  • 74:52 - 74:54
    אלה שני רעיונות מופלאים לגמרי!
  • 74:59 - 75:06
    אבל ישנה אפשרות ממשית
  • 75:06 - 75:08
    שלא קיים בכלל משהו
    שאפילו מזכיר אותנו.
  • 75:11 - 75:15
    והנה אנו מתנהגים כאילו
    שכוכב הלכת הזה,
  • 75:15 - 75:19
    כדור החיים הקטן,
    המופלא לגמרי הזה,
  • 75:21 - 75:24
    הוא משהו שאנו יכולים להתעלל בו
    כמה שבא לנו.
  • 75:25 - 75:28
    אולי זה אסור לנו.
  • 75:31 - 75:34
    אולי כדאי לנו
    לדאוג לו קצת יותר.
  • 75:34 - 75:37
    לא בשביל העולם עצמו
  • 75:38 - 75:40
    -- אנו מרבים לדבר גבוהה-גבוהה
    על "להציל את העולם".
  • 75:40 - 75:43
    איננו צריכיפ להציל את העולם.
    העולם בסדר גמור!
  • 75:43 - 75:47
    העולם עבר חמש תקופות
    של הכחדה המונית.
  • 75:47 - 75:52
    לפני 65 מיליון שנה,
    כששביט פגע כנראה בכדור הארץ
  • 75:52 - 75:56
    היו התפרצויות געשיות נרחבות בהודו,
  • 75:57 - 75:58
    הדינוזאורים נכחדו,
  • 75:59 - 76:02
    יחד עם משהו כמו
    90% מהחיים עלי-אדמות.
  • 76:02 - 76:05
    נחזור עוד אחורה, נראה לי
    150 מיליון שנה לפני כן,
  • 76:05 - 76:08
    לאירוע הפרם-טריאס,
    עוד הכחדה עצומה, ענקית.
  • 76:11 - 76:13
    העולם עבר את זה
    כבר פעמים רבות מאד.
  • 76:14 - 76:16
    ומה שבד"כ קורה,
  • 76:16 - 76:19
    מה שקורה תמיד
    אחרי כל הכחדה המונית,
  • 76:19 - 76:24
    הוא שמתפנה המון מקום,
  • 76:24 - 76:27
    וצורות חיים חדשות
    מופיעות ומשגשגות בו.
  • 76:28 - 76:34
    בדיוק כפי שהכחדת הדינוזאורים
    פינתה את הדרך עבורנו.
  • 76:35 - 76:37
    ללא אותה הכחדה,
    לא היינו כאן.
  • 76:38 - 76:39
    אז העולם בסדר גמור.
  • 76:39 - 76:41
    אנו לא צריכים להציל את העולם.
  • 76:41 - 76:43
    העולם מבוגר מספיק כדי לדאוג לעצמו.
  • 76:44 - 76:46
    מה שצריך להדאיג אותנו
    הוא האם העולם שבו אנו חיים
  • 76:50 - 76:54
    יוכל לקיים אותנו בתוכו.
  • 76:55 - 76:56
    זה מה שצריך להעסיק אותנו.
  • 76:57 - 76:59
    תודה רבה לכם,
    גבירותי ורבותי.
  • 77:30 - 77:31
    וכעת, אם יש למישהו שאלה,
  • 77:31 - 77:33
    אשמח לשמוע.
  • 77:33 - 77:37
    יש כאן מיקרופונים,
    אז אני מציע שתשתמשו בהם.
  • 77:38 - 77:39
    כן, הי.
  • 77:40 - 77:41
    תודה לך. הרצאה נהדרת.
  • 77:42 - 77:47
    אמרת שעלינו להיזהר
    לבל נהרוס את כדור הארץ.
  • 77:47 - 77:50
    הצעה אחת שהועלתה בעניין זה,
  • 77:50 - 77:52
    אומרת שהסיבה לכך
    שאנו הורסים את כדור הארץ
  • 77:52 - 77:55
    היא שאיננו משלמים
    את המחיר האמיתי של דברים
  • 77:55 - 77:56
    כשאנו צורכים אותם.
  • 77:57 - 77:59
    מחיר הדלק צנח בדולרים אמיתיים
  • 77:59 - 78:03
    ואילו כלי הרכב הולכים ונעשים
    גדולים יותר ויותר,
  • 78:03 - 78:05
    יש לנו מכוניות מיותרות
    לאנשים אנוכיים
  • 78:05 - 78:06
    קוראים להם "רכבי כבישטח".
  • 78:12 - 78:15
    עלי לומר, כבריטי,
  • 78:16 - 78:17
    אתה יודע, אנו יושבים וחושבים,
  • 78:17 - 78:20
    "האמריקנים שוב מתלוננים
    כי מחירי הדלק אצלם
  • 78:20 - 78:22
    "הגיעו כעת כמעט לרבע
    ממה שאנו משלמים."
  • 78:25 - 78:28
    אז אני תוהה אם לדעתך
    פתרון טוב יהיה
  • 78:29 - 78:34
    אם נשלם על דברים את מחירם האמיתי,
  • 78:34 - 78:36
    אילו שילמנו עשהר דולר לגלון
  • 78:36 - 78:40
    או את המחיר האמיתי שלו
    מבחינת הפגיעה בסביבה,
  • 78:40 - 78:42
    האם זה ישנה משהו?
  • 78:43 - 78:49
    הממ. אולי... אני...
  • 78:52 - 78:56
    יש כאן בעיה
    שאני מאד מודע לה:
  • 78:57 - 79:04
    אף על פי שאני מדבר
    מנקודת ראותו של סביבתן,
  • 79:05 - 79:08
    וזה מאד מאד חשוב לי,
    כשסוקרים את ההיסטוריה
  • 79:09 - 79:12
    של מה שאנו והתנועה למען הסביבה אמרנו
  • 79:12 - 79:14
    בעשר השנים האחרונות
    ובעשר השנים שלפניהן,
  • 79:14 - 79:16
    ובעשר השנים שלפני כן.
  • 79:16 - 79:20
    רוב מה שאמרנו לגבי
    מה שצריך לעשות בקשר לזה,
  • 79:20 - 79:24
    או דרך הפעולה שבה בחרנו,
    כל זה התברר כטעות.
  • 79:24 - 79:30
    אז קשה לי מאד להעמיד פנים
  • 79:31 - 79:33
    ולעמוד כאן ולומר
    שעלינו לעשות ככה או ככה.
  • 79:35 - 79:37
    כי ייתכן שזה איננו הפתרון הנכון.
  • 79:37 - 79:41
    אני מודע לכך מאד, בכל הנוגע ל...
  • 79:41 - 79:43
    שוב, כשחושבים על העבר,
  • 79:44 - 79:49
    למשל, על הגנה על בעלי-חיים באפריקה.
  • 79:50 - 79:53
    פעם אחר פעם עשינו זאת
    לא נכון.
  • 79:53 - 79:57
    ונכון, מאמצי השימור
  • 79:57 - 80:01
    של אחת לעשר שנים
    יועילו כמו כל דבר אחר,
  • 80:01 - 80:04
    כדי לפתור את הבעיות
    של עשר השנים הקודמות.
  • 80:04 - 80:09
    אז זאת שאלה של חינוך עצמי מתמיד,
  • 80:09 - 80:11
    לנסות ולהפנים את המידע,
  • 80:11 - 80:15
    לנסות לראות מהי התוצאה
    של מה שעשינו עד כה,
  • 80:16 - 80:17
    ומה אפשר ללמוד מזה.
  • 80:17 - 80:25
    וייתכן מאד שאם נקבע
    שיש להכפיל את מחיר הדלק
  • 80:25 - 80:31
    פי עשרה או משהו כזה,
    אולי יהיה לזה אפקט,
  • 80:31 - 80:36
    ואולי תהיינה לכך תוצאות
    שלא התכוונו אליהן.
  • 80:37 - 80:42
    לדעתי, הכי טוב
    להמשיך ולרכוש ידע,
  • 80:42 - 80:46
    להיות הכי מודעים שאפשר
    למה שבאמת קורה,
  • 80:46 - 80:51
    איך משוב כזה שניצור
    יגדיר את המחיר האמיתי
  • 80:51 - 80:56
    ושנשלם על הנזק האמיתי שאנו גורמים,
  • 80:56 - 81:00
    הרי שאז זה יהיה
    מענה טוב מאד;
  • 81:00 - 81:02
    אבל מדאיג אותי גם
    שזאת אולי לא התשובה.
  • 81:02 - 81:06
    שזאת דרך מתוחכמת להגיד
    "אני לא יודע".
  • 81:14 - 81:17
    שתי שאלות. קודם כל,
    אתה יודע איפה המגבת שלך?
  • 81:18 - 81:20
    לא.
  • 81:21 - 81:22
    בסדר.
  • 81:22 - 81:24
    זאת תמיד היתה הבעיה שלי.
  • 81:25 - 81:27
    מצחיק מאד, העניין עם המגבת, כי...
  • 81:28 - 81:30
    אגלה לך מה מקורה.
  • 81:31 - 81:33
    הייתי בחופשה עם כמה אנשים,
  • 81:33 - 81:35
    בווילה בקורפו.
  • 81:36 - 81:38
    ובכל יום היינו הולכים לים,
  • 81:38 - 81:41
    וממש לפני שהיינו יוצאים לחוף,
  • 81:41 - 81:42
    היתה בעיה:
  • 81:43 - 81:47
    דאגלס לא מצליח למצוא
    את המגבת שלו!
  • 81:50 - 81:53
    איפה המגבת שלי?
    מתחת למיטה?
  • 81:53 - 81:55
    על קצה המיטה? בתוך המיטה?
  • 81:55 - 81:58
    בחדר הרחצה?
    תלויה בחוץ על החבל?
  • 81:58 - 82:00
    היא בכביסה? איפה...?
  • 82:00 - 82:03
    יום אחרי יום לא ידעתי
    איפה לעזאזל המגבת שלי.
  • 82:04 - 82:06
    ואחרי כמה זמן התחלתי לחשוב
  • 82:06 - 82:08
    שזה בטח מאפיין מישהו
    מבולגן עמוקות.
  • 82:12 - 82:14
    אבל אז אני...
  • 82:15 - 82:18
    אני לא יודע אפילו
    אם זה היה רעיון שלי,
  • 82:18 - 82:20
    או של מישהו יותר מסודר,
  • 82:22 - 82:24
    שמישהו מאורגן יותר ממני
  • 82:24 - 82:27
    הוא אדם שיודע תמיד
    איפה המגבת שלו.
  • 82:27 - 82:35
    אז כשכתבתי את
    "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", הכנסתי...
  • 82:36 - 82:39
    לעתים קרובות אתה מכניס דברים
    כי ברור לך מה פירושם.
  • 82:39 - 82:43
    וזה מעין סימן לעצמך
  • 82:43 - 82:47
    שבטיוטה הבאה צריך להכניס משהו
  • 82:47 - 82:50
    שכולם יבינו אותו כמוך.
  • 82:51 - 82:53
    וככה זה נשאר שם,
  • 82:53 - 82:57
    והסתבר שגם כולם מבינים את זה.
  • 82:58 - 83:00
    זה עונה על שאלתך?
  • 83:00 - 83:05
    טוב. וגם, האם אנו מתנהגים
    כמו קופים שלמדו להשתמש במקלות
  • 83:05 - 83:08
    או כמו צאצאים של אנשים
    שמחטאים טלפונים.
  • 83:11 - 83:14
    לדעתי, יש בגנים שלנו
    גם מזה וגם מזה, חוששני.
  • 83:22 - 83:26
    אני בהחלט אתאבד אם אצא מכאן
    בלי לשאול אותך,
  • 83:26 - 83:28
    השאלה הזאת עלתה בדעתי
    כשחבר שלי
  • 83:28 - 83:30
    הכריח אותי בכוח פיזי
    להרים את הספר הראשון
  • 83:30 - 83:33
    של "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה",
    ואני קראתי את המשפטים הראשונים
  • 83:33 - 83:35
    בפיסקה הראשונה,
  • 83:35 - 83:38
    "מה לעזאזל יש לאיש הזה
    נגד שעונים דיגטליים?!"
  • 83:46 - 83:48
    עלי להודות שהם השתפרו מאז
    כתבתי את הקטע הזה.
  • 83:53 - 83:56
    אבל אם תחשוב על זה...
  • 83:56 - 83:59
    השעונים הדיגיטליים הראשונים, שהיו...
  • 84:01 - 84:06
    בשעון רגיל עם מחוגים
    אתה רואה דיאגרמת עוגה.
  • 84:07 - 84:10
    זוכר שפעם התלהבנו מאד
    מדיאגרמות עוגה שהמחשב יצר עבורנו?
  • 84:13 - 84:15
    "אווו! דיאגרמות עוגה!"
  • 84:19 - 84:23
    אבל במקביל להתלהבות שלנו
    מדיאגרמות עוגה
  • 84:23 - 84:25
    וכמה שהן תרמו להבנת העולם שלנו,
  • 84:25 - 84:28
    אמרנו, "אנו לא רוצים
    דיאגרמת עוגה על פרק היד.
  • 84:29 - 84:30
    "זאת טכנולוגיה מיושנת.
  • 84:31 - 84:34
    "לא. אנו לא רוצים משהו
    שדי במבט אחד כדי לדעת מה השעה.
  • 84:34 - 84:36
    "אנו רוצים משהו שצריך
    ללכת לפינה חשוכה, להניח את התיק,
  • 84:39 - 84:41
    "וללחוץ על כפתור ולקרוא:
  • 84:41 - 84:44
    "רגע, השעה היא 11:43?
    מה זה אומר... אה...?
  • 84:44 - 84:46
    "כמה זמן יש עד 12:00?"
  • 84:47 - 84:49
    וזה נחשב לקידמה.
  • 84:51 - 84:54
    אבל תבין, מה שגדול בעיני
    אצל בני האדם,
  • 84:55 - 84:57
    אפילו אם אנו צוחקים על זה,
  • 84:57 - 85:01
    הוא שאנו לא רק ממציאים
    דברים חדשים,
  • 85:02 - 85:05
    טובים יותר,
    שעושים דברים טוב יותר.
  • 85:05 - 85:09
    אלא שאנו אפילו לא מסוגלים
    לעזוב בשקט את הדברים שעובדים בסדר גמור,
  • 85:10 - 85:14
    וזה ההיבט הכי מקסים ומענג
    אצל בני האדם,
  • 85:14 - 85:18
    זה שאנו ממשיכים להמציא דברים
    שכבר עשינו נכון.
  • 85:18 - 85:23
    למשל, ברזי אמבטיה,
    זה הרי משהו פשוט מאד,
  • 85:23 - 85:26
    אתה מסובב - המים יוצאים.
    אתה מסובב הפוך - המים נפסקים.
  • 85:26 - 85:28
    קלטנו את זה. זה עובד.
    אבל מדהים שאתה נכנס
  • 85:31 - 85:34
    ללובי במלון או לשדה תעופה,
  • 85:34 - 85:36
    אתה הרי ניגש לכיור בחרדה מסוימת.
  • 85:45 - 85:47
    "מה צריך לעשות?
    צריך לסובב משהו?
  • 85:47 - 85:49
    "ללחוץ על משהו? למשוך משהו?
  • 85:49 - 85:50
    "ללחוץ על זה עם הברך?
  • 85:53 - 85:55
    "סתם להתקרב לזה?"
  • 85:59 - 86:01
    וכשהמים מתחילים לזרום
    כי הם קלטו
  • 86:04 - 86:06
    איזו אנרגיה מהמוח שלי או משהו,
  • 86:07 - 86:10
    "עכשיו איך עוצרים את זה?
    זה בכלל תפקידי?
  • 86:11 - 86:13
    "זה יפסיק לבד?"
  • 86:14 - 86:20
    חשבתי שכבר למדנו להסתדר
    עם ברזים.
  • 86:21 - 86:25
    אבל לדעתי נהדר שאנו ממשיכים
    להמציא את זה, למרות שזה עובד,
  • 86:28 - 86:32
    כי זה כאילו מוציא מאיתנו את המקסימום, נכון?
  • 86:38 - 86:41
    נראה לי שזה כל מה שיש לי לומר בעניין זה.
    תודה.
Title:
דאגלס אדאמס: תוכים, היקום וכל השאר
Description:

דאלגס אדאמס הבריטי היה מחברם של רבי-מכר והסטיריקן שיצר את "מדריך הטרמפיסט לגלסיה". בהרצאה זאת באוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה, שצולמה מעט לפני פטירתו, משתף אותנו אדאמס בתיאורים משעשעים של כמה מסגנונות החיים המגוחכים למראה של יצורי כדור הארץ ומפיק מהם תובנות יוצאות-דופן ביחס לעתידה של האנושות.
סדרת Voices [5/2001] [Humanities] [Show ID: 5779]

more » « less
Video Language:
English
Duration:
01:27:37

Hebrew subtitles

Revisions Compare revisions