ריצ'רד טאטל: מציאות ואשלייה - Art21 "Exclusive"

פרק האמן ריצ'רד טאטל מתקין את העבודה "10 סוגי זיכרון והזיכרון עצמו" (1973) המוזיאון וויטני לאמנות אמריקאית, ניו-יורק
ריצרד טאטל בדרך כלל מתייחס לאמנות שלו כאל רישום יותר מאשר פיסול, בהדגישו את הסקאלה הזעירה והטבע הרעיוני של עבודתו.
הוא חותר תחת הקונבנציות של עבודת הפיסול המודרניסטי על ידי יצירת
חפצים קטנים שובבנים באופן אכסצנטרי מחומרים צנועים בהחלט. ההשראות בעבודתו כוללות קליגרפיה, ארכיטקטורה ושירה.
לימדו יותר על ריצ'רד טאטל ב :

http://www.art21.org/artists/richard tuttle

VIDEO | Producer: Wesley Miller and Nick Ravich. Interview: Susan Sollins. Camera & Sound: Sam Henriques and Merce Williams. Editor: Jenny Chiurco. Artwork Courtesy: Richard Tuttle. Special Thanks: The Whitney Museum of American Art, New York.

אם הייתי אמן טוב יותר או משהו, הייתי באמת מנסה את אלה הרבה מאות פעמים.

שרוכים שונוים ומצבים שונים, לא רציתי להכירם טוב מדי.

הרבה מהעבודה שלי היא על לא להיות מסוגל לעשות משהו היטב.

היא מנסה למקם את עצמה במקום שבו

הערכה של אומנות אינה בהכרח חלק מההערכה של היצירה.

כלומר, איש לא יוכל לאמר לי כיצד לעשות את עבודת האומנות שביצירה זו.

זה מגיע, ממש, מבפנים.

אחד הדברים החשובים אודות יצירות אלו הוא איפוא ששרוך אחד יחצה אחר.

ובמקרים מסוימים, הם שורפים את השרוך מתחת כך שבמונחים של כוונות,

הם יוצרים קרום, במקרים אחרים, הם לא.

כמו באחרון, הראשון שוקע על ידי המשקל והשני בוער ונשאר למעלה.

אז הרעיון של להיות אשליה גם מוסבר בסוג זה של התפר החופף.

ובין אם זה חפיפה אמיתית או אשליה, או במידת מה מראה אמיתי של אשליה,

אני מתכוון, שזהו החלק האהוב עלי ביצירה כולה. והוא אולי נושא היצירה כולה .

כי רוב העבודה שלי אינה מאחזת עיניים.

וכך שהאשליה, אם יש אשליה, היא בעצם אמיתית.

אבל ביצירות אלו, זה מקבל סיבוב, והכיף, הוא סוג אמיתי של איכס איכס כיף,

כאשר הם למעשה, האמיתי נראה כמו אשליה - אז האיכות ילדותית.

אוקי. אז זה שמח, שמח לחיות יחד, אני חושב.