ריצ'רד טאטל: מציאות ואשלייה - Art21 "Exclusive"

Episode #056: Artist Richard Tuttle installs the work "Ten Kinds of Memory and Memory Itself" (1973) at the Whitney Museum of American Art, New York.

Richard Tuttle commonly refers to his art as drawing rather than sculpture, emphasizing the diminutive scale and idea-based nature of his work. He subverts the conventions of modernist sculptural practice by creating small, eccentrically playful objects in decidedly humble materials. Influences on his work include calligraphy, architecture, and poetry.

Learn more about Richard Tuttle: http://www.art21.org/artists/richard-tuttle

VIDEO | Producer: Wesley Miller and Nick Ravich. Interview: Susan Sollins. Camera & Sound: Sam Henriques and Merce Williams. Editor: Jenny Chiurco. Artwork Courtesy: Richard Tuttle. Special Thanks: The Whitney Museum of American Art, New York.

אם הייתי אמן טוב יותר או משהו, הייתי באמת מנסה את אלה הרבה מאות פעמים.

מחרוזות שונות ומצבים שונים, לא רציתי להכירםטוב מדי.

הרבה מהעבודה שלי היא על לא להיות מסוגל לעשות משהו היטב.

היא מנסה למקם את עצמה במקום שבו

הערכה של אומנות אינה בהכרח חלק מההערכה של היצירה.

כלומר, איש לא יוכל לאמר לי כיצד לעשות את עבודת האומנות שביצירה זו.

זה מגיע, ממש, מבפנים.

אחד הדברים החשובים אודות יצירות אלו הוא איפוא שרוך אחד יחצהו אחר.

ובמקרים מסוימים, הם צורבים את השרוך מתחת כך שבמונחים של כוונות,

הם יוצרים דוק, במקרים אחרים, הם לא.

כמו באחרון, הראשון שוקע על ידי המשקל והשני בוער ונשאר למעלה.

אז הרעיון של להיות אשליה גם מוסבר בסוג זה של התפר החופף.

ובין אם זה חפיפה אמיתית או אשליה, או במידת מה מראה אמיתי של אשליה,

אני מתכוון, שזהו החלק האהוב עלי ביצירה כולה. והוא אולי נושא היצירה כולה .

כי רוב העבודה שלי אינה מאחזת עיניים.

וכך שהאשליה, אם יש אשליה, היא בעצם אמיתית.

אבל ביצירות אלו, זה מקבל סיבוב, והכיף, הוא סוג אמיתי של איכס איכס כיף,

כאשר הם למעשה, האמיתי נראה כמו אשליה - אז האיכות ילדותית.

אוקי. אז זה שמח, שמח לחיות יחד, אני חושב.