Return to Video

הנהג ה יום ייומית | דרו דאדלי | TEDx טורונטו

  • 0:16 - 0:19
    אני רוצה להתחיל בלשאול את הקהל כאן שאלה:
  • 0:19 - 0:22
    כמה מכם מרגישים לגמרי נוח
  • 0:22 - 0:24
    לקרוא לעצמכם מנהיגים?
  • 0:25 - 0:27
    תראו, אני שאלתי את השאלה הזו בכל רחבי הארץ
  • 0:27 - 0:29
    ובכל מקום ששאלתי, לא משנה היכן,
  • 0:29 - 0:31
    תמיד יש חלק גדול מהקהל
  • 0:31 - 0:32
    שלא מרים את היד.
  • 0:32 - 0:34
    והגעתי להבנה שהפכנו את המנהיגות
  • 0:34 - 0:36
    למשהו שגדול מאיתנו.
  • 0:36 - 0:37
    משהו שמעבר לנו.
  • 0:37 - 0:39
    הפכנו אותה למשהו שקשור בלשנות את העולם.
  • 0:39 - 0:42
    ואנחנו לוקחים את התואר
    "מנהיג" ואנחנו מתייחסים אליו כאל משהו
  • 0:42 - 0:44
    שאולי יום אחד נהיה ראויים לו.
  • 0:44 - 0:46
    אבל להעניק אותו לעצמינו כבר עכשיו -
  • 0:46 - 0:49
    משמעות דרגה של יהירות ושחצנות
    שאנחנו לא מרגישים בנוח איתה.
  • 0:49 - 0:52
    ולפעמים אני מודאג שאנחנו מקדישים
    זמן רב כל כך
  • 0:52 - 0:54
    לחגוג דברים מדהימים,
    שמעטים האנשים שיכולים לעשות אותם,
  • 0:54 - 0:56
    ואנחנו משכנעים את עצמינו
  • 0:56 - 0:58
    שאלה הדברים היחידים שראוי לחגוג.
  • 0:58 - 1:00
    ואנחנו מממעיטים בערכם של הדברים
    שאנו יכולים לעשות כל יום.
  • 1:00 - 1:03
    ישנם רגעים שבהם אנחנו מנהיגים אמיתיים,
  • 1:03 - 1:05
    ואנחנו לא נותנים לעצמינו
    לקחת קרדיט בעבורם,
  • 1:05 - 1:07
    ולהרגיש טוב לגביהם.
  • 1:07 - 1:09
    והיה לי מספיק מזל,
    במהלך עשר השנים האחרונות,
  • 1:09 - 1:10
    לעבוד עם כמה אנשים מדהימים
  • 1:10 - 1:12
    שעזרו לי להגדיר מחדש מנהיגות באופן
  • 1:12 - 1:14
    שעשה אותי למאושר יותר.
  • 1:14 - 1:15
    היום, אני רוצה לחלוק איתכם
  • 1:15 - 1:20
    סיפור אחד שכנראה
    אחראי יותר מהכל לשינוי הזה.
  • 1:20 - 1:22
    הלכתי לקולג' קטן שנקרא
  • 1:22 - 1:24
    אוניברסיטת מאונט אליסון בסאקוויל,
    ניו בראזנוויק,
  • 1:24 - 1:26
    וביום האחרון שלי שם ניגשה אלי סטודנטית
  • 1:26 - 1:29
    ואמרה: "אני זוכרת
    את הפעם הראשונה שפגשתי אותך".
  • 1:29 - 1:32
    ואז היא סיפרה לי סיפור
    שקרה ארבע שנים לפני כן.
  • 1:32 - 1:35
    היא אמרה: - ביום שלפני היום
    בו התחלתי ללמוד
  • 1:35 - 1:37
    הייתי בחדר במלון עם הורי,
  • 1:37 - 1:40
    והייתי כל כך מפוחדת וכל כך משוכנעת
    שאני לא יכולה לעשות את זה,
  • 1:40 - 1:43
    שאני לא מוכנה לאוניברסיטה,
    ופשוט התחלתי לבכות
  • 1:43 - 1:45
    והורי היו מדהימים, הם אמרו משהו בסגנון:
  • 1:45 - 1:47
    "תראי, אנחנו יודעים שאת מפוחדת
    אבל רק תלכי מחר,
  • 1:47 - 1:50
    בואי נלך ליום הראשון,
    ואם בשלב כלשהו תרגישי
  • 1:50 - 1:53
    שאת לא יכולה לעשות את זה, זה בסדר גמור,
    רק תגידי לנו וניקח אותך הביתה.
  • 1:53 - 1:55
    אנחנו אוהבים אותך לא משנה מה.
  • 1:55 - 1:56
    והיא אמרה: - הלכתי למחרת
  • 1:56 - 1:58
    ועמדתי בתור לרישום,
  • 1:58 - 2:00
    והסתכלתי מסביב וידעתי
    שאני לא מסוגלת לעשות את זה.
  • 2:00 - 2:02
    ידעתי שאני לא מוכנה.
    ידעתי שאני צריכה לפרוש.
  • 2:02 - 2:04
    והיא אמרה - קיבלתי את ההחלטה
    וברגע שקיבלתי אותה
  • 2:04 - 2:06
    נחה עלי תחושה כבירה של שלווה.
  • 2:06 - 2:10
    ופניתי להורים שלי ואמרתי להם
    שאנחנו צריכים ללכת הביתה
  • 2:10 - 2:13
    ובאותו רגע אתה יצאת מבניין אגודת הסטודנטים
  • 2:13 - 2:15
    וחבשת את הכובע הכי מטופש שראיתי בחיים.
  • 2:15 - 2:18
    "זה היה אדיר.(צחוק)
  • 2:18 - 2:20
    והיה לך שלט גדול של אגודה בשם שינרמה,
  • 2:20 - 2:21
    שהיא סטודנטים נאבקים בסיסטיק פיברוזיס,"
  • 2:21 - 2:23
    - זו היתה אגודה שבה עבדתי במשך שנים -
  • 2:23 - 2:24
    והיה לך דלי מלא בסוכריות על מקל
  • 2:24 - 2:27
    ואתה חילקת אותן
  • 2:27 - 2:29
    לאנשים בתור ודיברת על האגודה
  • 2:29 - 2:34
    ואז פתאום הגעת אלי ופשוט נעצרת,
    ונעצת בי מבט.
  • 2:34 - 2:36
    זה היה מצמרר. (צחוק)
  • 2:36 - 2:39
    הבחורה הזו כאן יודעת
    בדיוק על מה אני מדבר.(צחוק)
  • 2:39 - 2:41
    "ואז הבטת בבחור שעמד לידי,
  • 2:41 - 2:43
    חייכת, והכנסת את היד לדלי והוצאת סוכריה
  • 2:43 - 2:45
    ונתת אותה לו ואמרת:
  • 2:45 - 2:46
    אתה צריך לתת סוכריה
  • 2:46 - 2:48
    לאישה היפה שעומדת לידך."
  • 2:48 - 2:53
    והיא אמרה "אף פעם לא ראיתי
    מישהו מובך מהר כל כך בחיי,
  • 2:53 - 2:54
    והוא הסמיק ואפילו לא הביט בי,
  • 2:54 - 2:59
    הוא רק הושיט לי את הסוכריה ככה."(צחוק)
  • 2:59 - 3:01
    וכל כך ריחמתי על הבחור הזה
    שלקחתי את הסוכריה,
  • 3:01 - 3:04
    וברגע שעשיתי זאת הבעת הפנים שלך
    הפכה לרצינית ביותר,
  • 3:04 - 3:06
    ואתה הסתכלת על ההורים שלי
  • 3:06 - 3:08
    ואמרת: "תראו את זה,
  • 3:08 - 3:10
    היום הראשון רחוק מהבית,
    והיא כבר לוקחת סוכריה
  • 3:10 - 3:13
    ממישהו זר ?!" (צחוק)
  • 3:13 - 3:16
    והיא אמרה: כולם איבדו את זה,
  • 3:16 - 3:18
    בל מי שעמד בסביבה נקרע מצחוק,
  • 3:18 - 3:20
    ואני יודעת שזה נדוש,
    ואני לא יודעת למה אני מספרת לך את זה
  • 3:20 - 3:22
    אבל באותו רגע, כשכולם צחקו,
  • 3:22 - 3:24
    ידעתי שאני לא צריכה לפרוש,
  • 3:24 - 3:26
    ידעתי שאני במקום בו אני צריכה להיות,
  • 3:26 - 3:29
    ידעתי שאני בבית.
    ואף פעם לא דיברתי איתך,
  • 3:29 - 3:31
    בארבע השנים שחלפו מאותו יום,
  • 3:31 - 3:32
    אבל ידעתי שאתה עוזב,
  • 3:32 - 3:34
    והייתי חייבת לבוא ולספר לך שהיית
  • 3:34 - 3:38
    איש מאוד חשוב בחיים שלי,
    ושאני אתגעגע אליך, ובהצלחה.
  • 3:38 - 3:41
    והיא מתרחקת ואני המום מהמחמאה.
  • 3:41 - 3:43
    וכשהיא מתרחקת שני מטר
    היא מסתובבת והיא מחייכת ואומרת:
  • 3:43 - 3:44
    "אני רוצה גם שתדע, אני עדיין
  • 3:44 - 3:48
    יוצאת עם הבחור הזה, אחרי ארבע שנים."(צחוק)
  • 3:48 - 3:50
    ושנה וחצי אחרי שעברתי לטורונטו,
  • 3:50 - 3:53
    קיבלתי הזמנה לחתונה שלהם.
  • 3:53 - 3:56
    הנה הפאנץ' ליין: אני לא זוכר את זה.
  • 3:56 - 3:58
    אין לי שום זכרון מהרגע הזה,
  • 3:58 - 4:00
    וחיפשתי בכל תאי הזכרון שלי, כי זה מצחיק
  • 4:00 - 4:03
    ואני אמור לזכור שעשיתי את זה,
    אבל אני לא זוכר.
  • 4:03 - 4:05
    וזה היה רגע כל כך מטלטל,
    כל כך מאיר עיניים,
  • 4:05 - 4:08
    לחשוב שאולי ההשפעה הכי גדולה
    שהיתה לי על חיים של מישהו,
  • 4:08 - 4:10
    רגע שגרם לאישה לגשת
  • 4:10 - 4:12
    אל מישהו זר ארבע שנים אחר כך, ולומר:
  • 4:12 - 4:14
    "אתה היית איש מאוד חשוב בחיים שלי".
  • 4:14 - 4:16
    הוא רגע שאני אפילו לא זוכר.
  • 4:16 - 4:18
    לכמה מכם היה רגע סוכריה-על-מקל שכזה?
  • 4:18 - 4:20
    רגע שבו מישהו אחר אמר
    או עשה משהו
  • 4:20 - 4:22
    שאתם מרגישים ששינה את חייכם
    לטובה באופן עמוק?
  • 4:22 - 4:26
    בסדר, כמה מכם אמרו לאותו אדם שהם עשו זאת?
  • 4:26 - 4:29
    רואים, למה לא? אנחנו חוגגים ימי הולדת,
  • 4:29 - 4:33
    כשכל מה שאתה צריך לעשות
    זה לא למות במשך 365 ימים.(צחוק)
  • 4:33 - 4:35
    ועדיין, אנחנו נותנים לאנשים
    ששינו את החיים שלנו לטובה
  • 4:35 - 4:37
    להסתובב בלי לדעת את זה,
  • 4:37 - 4:39
    וכל אחד ואחת מכם
  • 4:39 - 4:40
    היה קטליזטור לרגע סוכריה-על-מקל,
  • 4:40 - 4:43
    אתם הפכתם את החיים של מישהו לטובים יותר
    על ידי משהו שאמרתם או שעשיתם.
  • 4:43 - 4:46
    ואם אתם חושבים שלא, חשבו על כל הידיים
  • 4:46 - 4:47
    שלא הורמו כששאלתי את השאלה הזו,
  • 4:47 - 4:50
    אתם פשוט אחד מאותם האנשים
    שעדיין לא אמרו להם.
  • 4:50 - 4:52
    אבל זה כל כך מפחיד לחשוב
    על עצמינו ככל כך עצמתיים,
  • 4:52 - 4:55
    זה יכול להיות מאיים לחשוב שאנחנו יכולים
    להיות כל כך משמעותיים לאנשים אחרים,
  • 4:55 - 4:58
    כי כל זמן שאנחנו הופכים מנהיגות
    למשהו שגדול מאיתנו,
  • 4:58 - 4:59
    כל זמן שאנחנו משאירים
    את המנהיגות כמשהו שמעבר לנו,
  • 4:59 - 5:01
    כל זמן שהיא קשורה ללשנות את העולם,
  • 5:01 - 5:03
    אנחנו נותנים לעצמינו תירוץ לא לצפות את זה
  • 5:03 - 5:06
    מעצמינו, ואחד מהשני, מדי יום.
  • 5:06 - 5:07
    מארי אן ווילאמסון אמרה
  • 5:07 - 5:09
    "הפחד הכי גדול שלנו הוא לא
    שאנחנו לא טובים מספיק.
  • 5:09 - 5:11
    אלא שאנחנו עצמתיים מעבר לכל שיעור.
  • 5:11 - 5:14
    זה האור שבנו ולא החושך שמפחיד אותנו."
  • 5:14 - 5:16
    והקריאה שלי לפעולה היום היא
    שאנחנו צריכים להתגבר על זה,
  • 5:16 - 5:19
    אנחנו צריכים להתגבר על הפחד
    מההשפעה שיכולה להיות לנו
  • 5:19 - 5:21
    על החיים אחד של השני,
  • 5:21 - 5:22
    אנחנו צריכים להתגבר על כך,
    כדי שנוכל לנוע מעבר לזה,
  • 5:22 - 5:24
    והאחים והאחיות הקטנים שלנו,
  • 5:24 - 5:28
    או הילדים שלנו בהווה -
    יוכלו לראות אותנו מתחילים להעריך
  • 5:28 - 5:30
    את ההשפעה שיש לנו על החיים של אחרים
  • 5:30 - 5:33
    יותר מכסף, וכח ותארים וקשרים,
  • 5:33 - 5:36
    אנחנו צריכים להגדיר מחדש מנהיגות
    כרגעי סוכריות-על-מקל,
  • 5:36 - 5:38
    כמה כאלה אנחנו יוצרים?
    בכמה כאלה אנחנו מכירים?
  • 5:38 - 5:42
    וכמה אנחנו מעבירים האלה?
    ועל כמה כאלה אנחנו מודים?
  • 5:42 - 5:45
    כי הפכנו את המנהיגות למשהו
    שקשור בלשנות את העולם,
  • 5:45 - 5:46
    ואין עולם,
  • 5:46 - 5:48
    יש רק 6 מילארד הבנות של זה,
  • 5:48 - 5:49
    ואם שינית הבנה אחת של אדם את זה,
  • 5:49 - 5:52
    הבנה אחת של אדם על מה שהוא מסוגל לעשות,
  • 5:52 - 5:54
    הבנה אחת של אדם על כמה
    לאנשים אחרים אכפת ממנו,
  • 5:54 - 5:58
    הבנה אחת של אדם על כמה חזק
    הוא יכול להיות כסוכן לשינוי
  • 5:58 - 6:00
    הם יכולים להיות בעולם הזה, שיניתם את הכל.
  • 6:00 - 6:05
    ואם אנחנו יכולים להבין ולשנות את הגדרת המנהיגות כך,
  • 6:05 - 6:07
    אני חושב שנוכל לשנות כל דבר.
  • 6:07 - 6:10
    וזה רעיון פשוט, אבל אני לא חושב שהוא קטן,
  • 6:10 - 6:13
    ואני רוצה להודות לכולכם
    על שננתם לי לחלוק אותו אתכם היום.
  • 6:13 - 6:15
    שיהיה לכם יום נהדר (מחיאות כפיים)
Title:
הנהג ה יום ייומית | דרו דאדלי | TEDx טורונטו
Description:

כולנו שינינו חיים של מישהו - בדרך כלל בלי בכלל להבין את זה. בהרצאה המצחיקה הזו, דרו דאדלי קורא לנו לחגוג מניהיגות כפעולה יום יומית של שיפור חיים של אחרים.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDxTalks
Duration:
06:21

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.