מה קורה למוח שלנו כשאנו טועמים מזון
-
0:01 - 0:04אז חוויתי חוויה מאוד מעניינת
-
0:04 - 0:05לפני חמש שנים.
-
0:06 - 0:09אתם יודעים, אני ובעלי, יצאנו לקניות,
-
0:09 - 0:11כמו שאנחנו עושים כל יומיים,
-
0:11 - 0:14אבל הפעם מצאנו קפה מפונפן,
-
0:14 - 0:18אני מדברת על קפה של סחר הוגן,
אני מדברת על קפה אורגני, -
0:18 - 0:20אני מדברת על קפה קנייתי, ממקור אחד
-
0:20 - 0:22שהחלטנו לבזבז את הכסף ולקנות.
-
0:23 - 0:27ואז הבעיה כבר התחילה,
-
0:27 - 0:30אתם יודעים, בעלי, הוא החליט
שהקפה הזה הוא הרבה יותר טוב -
0:30 - 0:33מהקפה הרגיל, הזול בהרבה שלנו,
-
0:33 - 0:37מה שגרם לי לדמיין חיים המבוססים
רק על קפה מפונפן -
0:37 - 0:40ואני ראיתי איך התקציב הביתי שלנו מתפוצץ.
-
0:40 - 0:41(צחוק)
-
0:41 - 0:42ויותר גרוע מזה ...
-
0:43 - 0:46אני חששתי שההשקעה הזאת תהיה לשווא.
-
0:46 - 0:50שלא נוכל לחוש בהבדל הזה למרות הכל.
-
0:51 - 0:55לרוע המזל, במיוחד עבור בעלי,
-
0:55 - 0:58הוא שכח לרגע שהוא נשוי לחוקרת מדעי המוח
-
0:58 - 1:00עם מומחיות במדעי האוכל.
-
1:00 - 1:01(צחוק)
-
1:01 - 1:03נכון?
-
1:03 - 1:04אז ללא דיחוי,
-
1:04 - 1:06אני פשוט העמדתי אותו למבחן.
-
1:07 - 1:09יצרתי ניסוי
-
1:09 - 1:12בו קודם כיסיתי את עיניו של בעלי.
-
1:12 - 1:14(צחוק)
-
1:14 - 1:17אז הכנתי את שני סוגי הקפה
-
1:17 - 1:20ואמרתי לו שאגיש לו אותם
-
1:20 - 1:21אחד כל פעם.
-
1:22 - 1:24עכשיו, בוודאות מוחלטת,
-
1:24 - 1:27בעלי תיאר את כוס הקפה הראשונה
-
1:27 - 1:28כיותר גסה ומרירה.
-
1:28 - 1:31אתם יודעים, קפה שיהיה אידיאלי לבקרים
-
1:31 - 1:35במטרה היחידה לעורר את הגוף בטעמו הבולט.
-
1:35 - 1:37(צחוק)
-
1:37 - 1:40כוס הקפה השניה, לעומת זאת,
-
1:40 - 1:44היתה פירותית ומדהימה.
-
1:44 - 1:48אתם יודעים, קפה שאפשר
ליהנות ממנו בערב ולהירגע. -
1:49 - 1:52בעלי לא ידע,
-
1:52 - 1:56שלא נתתי לו את שני סוגי הקפה.
-
1:56 - 1:59אני נתתי לו את אותה כוס הקפה בדיוק פעמיים.
-
1:59 - 2:01(צחוק)
-
2:01 - 2:04וברור שזאת לא היתה אותה כוס הקפה
-
2:04 - 2:07שפתאום הפכה מנוראית למדהימה.
-
2:07 - 2:11לא, ההבדל בטעמים היה תוצאה
של מוחו של בעלי. -
2:12 - 2:15של הדעה המוקדמת שלו לגבי הקפה המפונפן
-
2:15 - 2:18שגרם לו לחוות הבדלי טעמים שפשוט לא היו שם.
-
2:20 - 2:24ובכן, לאחר שהצלתי את התקציב המשפחתי שלנו,
-
2:24 - 2:26וסיימנו לצחוק,
-
2:26 - 2:27אני במיוחד --
-
2:27 - 2:28(צחוק)
-
2:28 - 2:31התחלתי לתהות איך בדיוק קיבלנו
-
2:31 - 2:35שתי תגובות כל כך שונות מכוס קפה אחת.
-
2:35 - 2:39למה שבעלי ייצא בהצהרות כל כך חותכות
-
2:39 - 2:43תוך סכנה של השפלה ציבורית לשארית חייו?
-
2:44 - 2:45(צחוק)
-
2:47 - 2:51התשובה המדהימה היא שאני חושבת
שאתם הייתם עושים את אותו הדבר. -
2:51 - 2:54וזה האתגר הגדול ביותר בתחום המחקר שלי,
-
2:54 - 2:58להעריך מהי המציאות מאחורי התשובות
-
2:58 - 2:59שאנחנו מקבלים.
-
2:59 - 3:02כי איך נוכל להפוך את האוכל לטעים יותר
-
3:02 - 3:05אם אנחנו לא יכולים להסתמך על מה שאנשים
בעצם אומרים שהם אוהבים? -
3:07 - 3:10כדי להבין, הבא נראה איך אנחנו חשים מזון.
-
3:11 - 3:13כשאני שותה כוס קפה,
-
3:13 - 3:17אני חשה בכוס הקפה הזאת
באמצעות חיישנים בגופי, -
3:17 - 3:22מידע שאז מעובד לנוירונים
שמופעלים במוח שלי. -
3:23 - 3:25גלי אור מעובדים לצבעים,
-
3:25 - 3:29מולקולות בנוזל נקלטות
על ידי חיישנים בפה שלי -
3:29 - 3:33ומקוטלגות כאחד מתוך
חמישה טעמים בסיסיים. -
3:33 - 3:37שהם מלוח, חמוץ, מריר, מתוק ואוממי.
-
3:38 - 3:42מולקולות באוויר נקלטות
על ידי חיישנים באף שלי -
3:42 - 3:43ומעובדות לריחות.
-
3:44 - 3:48וכנ"ל לגבי מגע, טמפרטורה, צלילים ועוד.
-
3:48 - 3:52כל המידע הזה נקלט באמצעות החיישנים שלי
-
3:52 - 3:56ומעובד למידע המועבר
באמצעות נוירונים במוח שלי. -
3:56 - 4:00מידע שאז נארג יחד ומתגבש,
-
4:00 - 4:03כך שהמוח שלי מזהה
-
4:03 - 4:09שכן, כרגע שתיתי כוס קפה,
וכן, אהבתי את זה. -
4:10 - 4:12ורק אז,
-
4:12 - 4:15אחרי כל העבודה הנוירונית הקשה הזו,
-
4:15 - 4:18אנחנו חווים באופן מודע את כוס הקפה הזאת.
-
4:19 - 4:23וכאן הנקודה בה יש לנו טעות נפוצה מאוד.
-
4:23 - 4:27אנשים נוטים לחשוב שמה
שאנחנו חווים באופן מודע -
4:27 - 4:30חייב להיות שיקוף אמיתי אבסולוטי
של המציאות. -
4:31 - 4:32אבל כפי שכרגע שמעתם,
-
4:32 - 4:36ישנם הרבה שלבים של פרשנות נוירולוגית
-
4:36 - 4:40בין הפריט הפיזי והחוויה המודעת שלו.
-
4:40 - 4:43מה שאומר שלפעמים,
-
4:43 - 4:46החוויה המודעת הזאת היא לא ממש
שיקוף של המציאות הזאת כלל. -
4:47 - 4:49בדיוק כמו שקרה לבעלי.
-
4:50 - 4:54זאת מכיוון שגירויים פיזיים
מסויימים הם כל כך חלשים -
4:54 - 4:58שהם לא יכולים לפרוץ את המחסום
ולהיכנס למוח המודע שלנו, -
4:58 - 5:00בעוד שהמידע שכן נכנס
-
5:00 - 5:04יכול להתעוות בדרכו לשם
בעזרת הדעות הקדומות שלנו. -
5:05 - 5:09ולאנשים יש הרבה דעות קדומות.
-
5:12 - 5:14אם אתם יושבים כאן וחושבים
-
5:16 - 5:19שיכולתם להצליח יותר מבעלי,
-
5:19 - 5:22שאולי יכולתם להעריך
את כוסות הקפה האלה נכון, -
5:22 - 5:25אז אתם בעצם סובלים מדעה קדומה.
-
5:26 - 5:29דעה קדומה שנקראת "השטח המת".
-
5:29 - 5:33הנטיה שלנו לראות את עצמנו
כבעלי פחות דעות קדומות ביחס לאחרים. -
5:34 - 5:35(צחוק)
-
5:35 - 5:37וכן, אנו יכולים להיות בעלי דעות קדומות
-
5:37 - 5:38על הדעות הקדומות שיש לנו.
-
5:38 - 5:39(צחוק)
-
5:39 - 5:42לא מנסה להקל עליכם.
-
5:42 - 5:47דעה קדומה שאנחנו מכירים בתעשיית המזון
קשורה באדיבות. -
5:48 - 5:50זאת היא דעה קדומה בה אנחנו מביעים דעה
-
5:50 - 5:54שנחשבת למקובלת מבחינה חברתית,
-
5:54 - 5:56אבל היא ממש לא הדעה האישית שלנו, נכון?
-
5:58 - 6:00ואותי זה מאתגר כחוקרת מזון.
-
6:00 - 6:05כי כשאנשים אומרים שהם אוהבים את
המילקשייק מופחת הסוכר החדש שלי, -
6:05 - 6:06האם הם באמת?
-
6:06 - 6:08(צחוק)
-
6:08 - 6:10או האם הם אומרים שהם אוהבים אותו
-
6:10 - 6:13כי הם יודעים שאני מקשיבה
והם רוצים לרצות אותי? -
6:14 - 6:17או אולי הם פשוט רוצים להישמע
חטובים ובריאים באוזניי. -
6:18 - 6:20אין לי איך לדעת.
-
6:20 - 6:24אבל יותר גרוע מזה, להם בעצמם אין איך לדעת.
-
6:25 - 6:27אפילו מעריכי מזון מיומנים,
-
6:27 - 6:29ואלה אנשים שאומנו במיוחד
-
6:29 - 6:33להפריד את חוש הריח ואת חוש הטעם,
-
6:33 - 6:37עדיין יש להם נטייה
להעריך מוצרים כמתוקים יותר -
6:37 - 6:38אם הם מכילים וניל.
-
6:38 - 6:40למה?
-
6:40 - 6:43ובכן, זה ודאי לא מפני שלווניל יש טעם מתוק.
-
6:45 - 6:48זה מפני שאפילו אותם אנשי מקצוע הם אנושיים,
-
6:48 - 6:52ואכלו הרבה קינוחים, כמונו,
-
6:52 - 6:55ולכן למדו לקשר בין מתיקות ווניל.
-
6:56 - 6:59אז טעם וריח ומידע חושי אחר
-
6:59 - 7:02מקושרים באופן בלתי הפיך בתודעה שלנו.
-
7:03 - 7:05אז מצד אחד, אנחנו יכולים להשתמש בזה,
-
7:05 - 7:08אנחנו יכולים להשתמש בחוויות המודעות האלה,
-
7:08 - 7:12להשתמש במידע הזה, לנצל אותו
על ידי הוספת ווניל במקום סוכר -
7:12 - 7:14להמתיק את המוצרים שלנו.
-
7:15 - 7:17אבל מצד שני,
-
7:17 - 7:19באמצעות ההערכות המודעות האלה,
-
7:19 - 7:20עדיין אין לי אפשרות לדעת
-
7:20 - 7:23אם אנשים באמת אהבו את המילקשייק
מופחת הסוכר ההוא. -
7:24 - 7:26אז איך אנחנו פותרים את הבעיה הזאת?
-
7:26 - 7:28איך אנחנו מעריכים למעשה מהי המציאות
-
7:28 - 7:31מאחורי הערכות המזון המודעות האלה?
-
7:31 - 7:35המפתח הוא להסיר את המחסום של המוח המודע
-
7:35 - 7:38ובמקום זאת להתמקד ישירות במידע המגיע למוח.
-
7:39 - 7:40ומסתבר
-
7:40 - 7:43שהמוח שלנו מכיל הרבה סודות מרתקים.
-
7:44 - 7:49המוח שלנו מקבל באופן קבוע מידע חושי
מכל הגוף שלנו, -
7:49 - 7:51שאת רובו אנחנו בכלל לא מודעים אליו,
-
7:51 - 7:54כמו מידע הטעם שאני מקבלת באופן קבוע
-
7:54 - 7:56ממערכת העיכול שלי.
-
7:57 - 8:01והמוח שלי גם מגיב לכל המידע החושי הזה.
-
8:01 - 8:05הוא ישנה את ההתנהגות שלי ללא ידיעתי,
-
8:05 - 8:08והוא יכול להרחיב את היקף האישונים שלי
-
8:08 - 8:10אם אני חווה משהו שאני באמת אוהבת.
-
8:10 - 8:13ויגביר את תפוקת הזיעה שלי במעט מאוד
-
8:13 - 8:15אם אותו הרגש היה עוצמתי.
-
8:16 - 8:18ובאמצעות סריקות מוחיות,
-
8:18 - 8:21אנחנו כיום יכולים להעריך
את המידע הזה במוח. -
8:22 - 8:24באופן אישי אני השתמשתי
בטכניקת מיפוי מוח -
8:24 - 8:27שנקראת "אלקטרואנספלוגרפיה",
-
8:27 - 8:29או אא"ג בקיצור,
-
8:29 - 8:33שכוללת חבישת כובע מלא באלקטרודות,
-
8:33 - 8:35128 במקרה שלי.
-
8:36 - 8:40כל אלקטרודה מודדת
את הפעילות החשמלית במוח -
8:40 - 8:42בדיוק של אלפית השניה.
-
8:44 - 8:46הבעיה היא,
-
8:46 - 8:48שלא רק המוח פעיל חשמלית,
-
8:48 - 8:51אלא גם שאר הגוף והסביבה
-
8:51 - 8:54שמכילים הרבה פעילות חשמלית כל הזמן.
-
8:54 - 8:55כדי לבצע את המחקר שלי
-
8:55 - 8:58אני אם כן צריכה להפחית את כל הרעש הזה.
-
8:58 - 9:02אז אני ביקשתי מהמשתתפים שלי
לעשות מספר דברים. -
9:02 - 9:04קודם כל,
-
9:04 - 9:07ביקשתי מהם להניח את ראשם במשענת סנטר
-
9:07 - 9:09כדי להימנע מתנועת שרירים מיותרת.
-
9:09 - 9:13גם ביקשתי מהם באותו הזמן
לבהות במרכז מסך מוניטור -
9:13 - 9:16כדי להימנע מתנועות עיניים
ומצמוצים מיותרים. -
9:16 - 9:19ואני אפילו לא יכולה לאפשר בליעה,
-
9:19 - 9:23אז ביקשתי מהמשתתפים שלי להוציא לשון
-
9:23 - 9:25מעל קערת זכוכית
-
9:25 - 9:30ואז כל הזמן שמתי גירויי טעם על הלשון,
-
9:30 - 9:32שאז טפטפו לתוך הקערה הזאת.
-
9:32 - 9:33(צחוק)
-
9:33 - 9:37ואז רק כדי להשלים
את התמונה הנפלאה הזאת, -
9:37 - 9:40גם סיפקתי למשתתפים שלי סינר
-
9:40 - 9:43בצבע ורוד או כחול, לפי בחירתם.
-
9:43 - 9:47(צחוק)
-
9:47 - 9:49נראה כמו חווית אכילה נורמלית, נכון?
-
9:49 - 9:51(צחוק)
-
9:52 - 9:53לא, ברור שלא.
-
9:55 - 9:56ויותר גרוע מזה,
-
9:56 - 9:59אני לא יכולה לשלוט
על מה שהמשתתפים שלי חושבים. -
9:59 - 10:01אז אני צריכה לחזור על ניסוי הטעם הזה
-
10:01 - 10:03מספר פעמים.
-
10:03 - 10:06אולי בפעם הראשונה הם חושבים
על ארוחת הצהריים -
10:06 - 10:08שיקבלו בתמורה להשתתפות בניסוי,
-
10:08 - 10:11או אולי בפעם השניה הם חושבים
על חג המולד שמתקרב -
10:11 - 10:14ומה לקנות לאמא השנה, אתם יודעים.
-
10:15 - 10:19אבל המשותף לכל התגובות הוא התגובה לטעם
-
10:19 - 10:23אז חזרתי על ניסוי הטעם הזה כמה פעמים.
-
10:23 - 10:25שישים, למעשה.
-
10:25 - 10:27ואז ערכתי ממוצע של התגובות
-
10:27 - 10:30כי תגובות שאינן קשורות לטעם ימחקו בממוצע.
-
10:30 - 10:32ובאמצעות שיטה זו,
-
10:32 - 10:35אנחנו ומעבדות אחרות,
-
10:35 - 10:38חקרנו כמה זמן עובר מהרגע
שהאוכל נוגע בלשון שלנו -
10:38 - 10:41עד שהמוח שלנו מפענח איזה טעם הוא חווה.
-
10:42 - 10:45מסתבר שזה קורה בתוך
מאה אלפיות השניה הראשונות, -
10:45 - 10:48זה בערך חצי שניה
לפני שאנחנו אפילו מודעים לזה. -
10:48 - 10:50ובהמשך, גם חקרנו
-
10:50 - 10:54את ההבדל בטעם בין סוכר וממתיקים מלאכותיים
-
10:54 - 10:56שבמחקר שלנו הם בעלי טעם ממש דומה.
-
10:57 - 10:59למעשה הם היו בעלי טעם כל כך דומה
-
10:59 - 11:02שחצי מהמשתתפים שלי יכלו
רק בקושי להבדיל בטעם, -
11:02 - 11:05בעוד שהחצי השני פשוט לא היה יכול.
-
11:05 - 11:07אבל באופן מדהים,
-
11:07 - 11:10כשבחנו את קבוצת המשתתפים הכללית,
-
11:10 - 11:14ראינו שהמוח אכן הצליח להבדיל בטעמים.
-
11:15 - 11:18אז באמצעות אא"ג ומכשירי סריקה מוחית אחרים
-
11:18 - 11:20ומדדים פיזיולוגים אחרים --
-
11:20 - 11:21זיעה וגודל אישונים --
-
11:21 - 11:23יש לנו צוהרים חדשים למוח שלנו.
-
11:24 - 11:27צוהרים שיאפשרו לנו להסיר
את המחסום של המוח המודע -
11:27 - 11:30לראות דרך הדעות הקדומות שיש לאנשים
-
11:30 - 11:32ואולי אפילו לקלוט הבדלי טעמים בלתי מודעים.
-
11:33 - 11:37וזאת הודות לכך שכעת אנו יכולים למדוד
את התגובה הראשונית של אנשים לאוכל -
11:37 - 11:39לפני שהם הופכים להיות מודעים לו,
-
11:39 - 11:42ולפני שהתחילו להסביר לעצמם
למה הם אוהבים או לא אוהבים אותו. -
11:42 - 11:45אנחנו יכולים למדוד
את הבעות הפנים של אנשים, -
11:45 - 11:47אנחנו יכולים למדוד להיכן הם מסתכלים,
-
11:47 - 11:49אנחנו יכולים למדוד את תגובת הזיעה שלהם,
-
11:49 - 11:52אנחנו יכולים למדוד את תגובת המוח שלהם.
-
11:52 - 11:54ובעזרת כל המדדים האלה
-
11:54 - 11:56אנחנו נוכל ליצור אוכל טעים יותר,
-
11:56 - 11:59כי אנחנו יכולים למדוד
האם אנשים באמת אוהבים -
11:59 - 12:01את אותו מילקשייק מופחת סוכר.
-
12:01 - 12:05ואנחנו יכולים ליצור אוכל בריא יותר
ללא ויתור על הטעם, -
12:05 - 12:08כי אנחנו יכולים למדוד את התגובות
לממתיקים שונים -
12:08 - 12:11ולמצוא את הממתיק שנותן
את התגובה שהכי דומה -
12:11 - 12:12לתגובה לסוכר.
-
12:12 - 12:15ויותר מזה, אנחנו פשוט יכולים
לעזור ליצור אוכל בריא יותר, -
12:15 - 12:18כי אנחנו יכולים לעזור להבין
איך אנחנו למעשה חשים אוכל -
12:18 - 12:19מלכתחילה.
-
12:20 - 12:22משהו שאנחנו יודעים עליו מעט מאוד.
-
12:23 - 12:26לדוגמא, אנחנו יודעים שיש את
אותם חמישה טעמים בסיסיים, -
12:26 - 12:28אבל אנחנו חושדים שישנם עוד טעמים,
-
12:28 - 12:33ולמעשה, באמצעות שימוש באא"ג
גילינו עדות לכך ששומן, -
12:33 - 12:36מעבר לקליטתו על-ידי מרקם וריח,
-
12:36 - 12:37הוא גם בעל טעם.
-
12:38 - 12:41מה שאומר ששומן יכול להיות
אותו טעם שישי בסיסי. -
12:42 - 12:46ואם נוכל לגלות כיצד המוח שלנו
מזהה שומן וסוכר, -
12:46 - 12:47ואני רק חולמת כאן,
-
12:47 - 12:49אבל האם אז נוכל יום אחד
-
12:49 - 12:53ליצור מילקשייק ללא קלוריות שיהיה
בעל אותו טעם ממש של זה האמיתי? -
12:55 - 12:57או אולי נבין שאנחנו לא יכולים.
-
12:57 - 13:00כי באופן בלתי מודע אנחנו קולטים קלוריות
-
13:00 - 13:03באמצעות חיישנים במערכת העיכול שלנו.
-
13:03 - 13:05העתיד יגלה לנו.
-
13:06 - 13:09החוויה המודעת שלנו של אוכל
-
13:09 - 13:14היא רק קצה הקרחון של כלל חווית האוכל שלנו
-
13:14 - 13:16ובאמצעות מחקר החוויה הכוללת הזאת,
-
13:16 - 13:19המודעת והלא מודעת יחד,
-
13:19 - 13:24אני באמת מאמינה שנוכל
ליצור אוכל טעים יותר לכולם. -
13:24 - 13:25תודה רבה.
-
13:25 - 13:30(מחיאות כפיים)
- Title:
- מה קורה למוח שלנו כשאנו טועמים מזון
- Speaker:
- קמילה ארנדל אנדרסון
- Description:
-
באמצעות מחקר מרתק ואנקדוטות מצחיקות, מומחית מדעי המוח קמילה ארנדל אנדרבסון לוקחת אותנו למעבדה בה היא חוקרת את חוש הטעם של בני אדם באמצעות סריקות מוח. היא חושפת תובנות מפתיעות על האופן בו המוח שלנו חווה מזון באופן בלתי מודע - ומדגימה כיצד המידע הזה יכול לעזור לנו לאכול בריא יותר מבלי לוותר על הטעם.
- Video Language:
- English
- Team:
- closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 13:43
Ido Dekkers approved Hebrew subtitles for What happens in your brain when you taste food | ||
Tal Hemu accepted Hebrew subtitles for What happens in your brain when you taste food | ||
Tal Hemu edited Hebrew subtitles for What happens in your brain when you taste food | ||
Yael Ring edited Hebrew subtitles for What happens in your brain when you taste food |