-
- עבורי, צילום הוא מאד אינטימי
-
מפגש של אחד-על-אחד.
-
ישנם חומרים שניתן להבין אותם
-
מאד אחרת דרך עדשת המצלמה.
-
אני חושבת שזה מדהים
כשמשהו ממש יכול
-
לעבור טרנספורמציה
דרך העדשה.
-
הטרנספיגורציות של דיאן סוורין נגוין
-
אני מצלמת תמונות וסרטונים
-
ויש לי גם מיצבים,
-
שאותם אני מכנה
התערבויות אדריכליות.
-
תמונות הן תמציות דחוסות כל כך
-
הן כמעט כמו מעשה חלום.
-
המרחב הזה של יוטיוב, של האינטרנט,
נותן לי רעיונות
-
וגורם לי להרגיש מחוברת לאנשים אחרים
-
שגם מנסים ליצור דברים.
-
אני אוהבת לצפות בסרטונים
על מלאכות, פיסול בפירות,
-
מדריכי בישול, איפור, תסרוקות.
-
למלאכות וליצירות האלה
-
יש איזו זמניות אמיתית,
-
כמעט כמו תאריך תפוגה.
-
צילום מתמודד ממש טוב
עם החולף והזמני
-
בגלל שאפשר פשוט ליצור תמונה
-
של מצב מאד זמני.
-
בתור צלמת, אני מרגישה
שזה הכרחי עבורי
-
לקחת פנימה את כל הזבל
-
של העולם, ואני חושבת שאני עובדת
מתוך הזבל המנטלי הזה.
-
אני עובדת עם כל כך הרבה
חומרים שהושלכו,
-
דברים שהחברה לא מייחסת להם
כל ערך.
-
אני יכולה לנקות את הבית
ולטאטא ערימת אבק
-
ואני אקח את האבק הזה
ואביא אותו
-
לסטודיו בתוך שקית.
-
או שאני יכולה לקחת משהו
בעל ערך חברתי
-
ואני מחזירה אותו לחומריות שלו.
-
תמונה מוצלחת מתרחשת ממש לפני
-
שהכל מתפרק, וזה יכול להיות
-
בגלל שאני מבעירה משהו
-
ויש לי רק חלקיק שנייה אחד.
-
אני נוגעת בדברים ומסדרת אותם,
-
אבל הכל צריך להתרחש
תוך רגע קצר אחד.
-
צלילים שאי אפשר לשמוע
ואוויר שאי אפשר לחוש
-
וכל הגורמים שאי אפשר לחוות
-
מעצבים את מה שהתצלום
הופך להיות בסופו של דבר.
-
כשמסתיימת עבודה על תמונה,
-
אני בכלל לא זוכרת מאיפה התחלתי.
-
זה בעצם תהליך של
-
צבר כשלונות בסטודיו שלי.
-
זה מאד מאולתר.
-
אני כמעט חושבת עליו כמו
על הופעה שאני מבצעת לבדי.
-
אני מנסה לעבוד נגד
הדחף הזה לזהות
-
ומנסה להגיע למקום של תחושה.
-
אני חושבת שידיעה יכולה ליצור ריחוק.
-
כשגדלתי וראיתי כיצד אמי
-
תקשרה עם חפצים פיזיים באמריקה,
-
פעמים כה רבות בצורה שגויה,
-
באופן שבו היא ארזה את
ארוחת הצהריים שלי,
-
רוטב בשקית פלסטיק,
צ'יפס בשקית פלסטיק.
-
חזרתי הביתה לבקר את אמי
והיא הייתה בחוץ, בגינה
-
והיא פשוט תקעה
פרחים מלאכותיים באדמה,
-
ליד פרחים אמיתיים.
-
ולא הבנתי - למה שתעשה דבר כזה?
-
למה את רוצה פרחים מלאכותיים?
-
עבורה, אין כל הבדל.
-
הפרחים המלאכותיים
והפרחיים האמיתיים
-
ממלאים את החצר וגורמים לה
להיראות מלאת חיות.
-
כשראיתי שהיא עושה את זה,
משלבת בין הטבעי והמלאכותי
-
ליצירת התמונה האחידה הזו,
-
הרגשתי שזה מתחבר מאד
לעבודה שלי.
-
יש משהו בעבודה נסתרת
-
שבעצם מטעין את החפץ
במטען מנטלי.
-
אני מתעניינת באבחנות
התרבותיות האלה.
-
מה נחשב זול
ומה נחשב אינטלקטואלי ונקי?
-
אני מתחברת למרחב ההעתקה הזה,
-
לרצון להיות משהו אחר
וכניסה לתפקיד הזה.
-
ואני אוהבת קריוקי.
-
כששרים קריוקי עם חברים,
-
המילים פתאום מקבלות
-
משמעות אחרת לגמרי.
-
זה מדגיש את הטקסט
של החומר המקורי.
-
♪ והחיזיון שנטבע בראשי ♪
-
♪ נשאר עדיין ♪
-
♪ בתוך צלילי השקט ♪
- השיר נכתב
-
בכדי לעורר סימפטיה בקרב
הליברלים האמריקאיים המערביים.
-
הנושא הויטנאמי תמיד היה
-
שולי לסימפטיה הזו.
-
עם "כוכב עריץ" פשוט חיפשתי
-
את שיר המלחמה המושלם
-
ובסוף בחרתי בהמנון השלום הזה.
-
עבדתי עם נערה אחת,
מצאתי אותה ביוטיוב.
-
היא בעצם הכוכבת
של "כוכב עריץ"
-
היא לא יודעת לדבר אנגלית.
לימדתי אותה כל הברה של השיר
-
"The sound of silence"
-
הרבה מהצלילים בשיר הזה
-
הם מסוקים ששימשו
במלחמת ויטנאם.
-
יכולתי לקחת את הצלילים האלה
-
שהגיעו ממקום מאד אלים
-
ולהפוך אותם לשיר פופ.
-
אני מאד אוהבת גירסאות כיסוי
כי הן לוקחות את המציאות הנתונה
-
שאנחנו מכירים ומבינים
-
ואפשר לגמרי לשנות את ההשפעה
-
על המציאות הנתונה הזו
לפי מי ששר ואיך ששרים.
-
רק עצם זה שיש מישהי וייטנאמית
ששרה את השיר הזה
-
זה היה מאד עוצמתי, אפילו עבורי,
לשמוע אותה שרה אותו.
-
יש משהו בלהיות אמנית
-
שמגיע מתוך חוסר היכולת פשוט להיות.
-
ברגע שמדברים או מתקשרים,
-
יש כבר התבוננות.
-
יש משהו שנוגע לאינטימיות
-
שהוא בעצם חשוב יותר מידיעה
-
ואני תוהה כל הזמן מה בעצם
-
מקרב אותך למשהו.
-
♪ שלום חשכה, חברתי הותיקה ♪
-
♪ באתי לדבר איתך שוב ♪
-
♪ עשרת אלפים איש, אולי יותר ♪
-
♪ כי חיזיון הזדחל ברכות ♪
♪ אנשים מלהגים מבלי לדבר ♪
-
♪ אנשים שומעים מבלי להקשיב ♪
-
♪ אנשים כותבים שירים ♪
-
♪ אף אחד לא מעז ♪
-
♪ להפר את קול השקט ♪
-
תרגום וכתוביות: קרן אור-פז