איך הצילום מחבר בינינו
-
0:00 - 0:03בואו נתחיל עם כמה צילומים נהדרים.
-
0:05 - 0:08זהו צילום מופתי
של ה"נשיונל ג'יאוגרפיק", -
0:08 - 0:11פליטה אפגנית שצולמה ע"י סטיב מקארי.
-
0:11 - 0:14אבל ה"הרווארד לאמפון" עומד לצאת
-
0:14 - 0:16עם פרודיה על ה"נשיונל ג'יאוגרפיק",
-
0:16 - 0:20ואני מתחלחל למחשבה
מה הם יעשו לצילום הזה. -
0:20 - 0:22הו, אימת ה"פוטושופ".
-
0:24 - 0:27זהו מטוס נוחת בסן פרנסיסקו,
של ברוס דייל. -
0:27 - 0:30הוא הרכיב מצלמה על הזנב.
-
0:34 - 0:37תצלום פיוטי לכתבה על טולסטוי,
של סם אייבל. -
0:40 - 0:42פיגמים בקונגו, של רנדי אולסון.
-
0:42 - 0:44אני אוהב את התצלום הזה
כי הוא מזכיר לי -
0:44 - 0:47את פסלי הארד של הרקדנית הקטנה
של דגה. -
0:50 - 0:55דוב קוטב שוחה בים הארקטי,
של פול ניקלין. -
0:55 - 0:58דובי קוטב זקוקים לקרח
כדי לנוע ממקום למקום - -
0:58 - 1:00הם אינם שחיינים טובים במיוחד.
-
1:00 - 1:02ואנחנו יודעים מה קורה עם הקרח.
-
1:04 - 1:08אלה גמלים צועדים
בעמק ריפט שבאפריקה. -
1:08 - 1:10צולם ע"י כריס ג'ונס.
-
1:11 - 1:17זה צולם ישר כלפי מטה,
כך שאלה הן צלליות הגמלים. -
1:19 - 1:21זהו חוואי בטקסס,
של וויליאם אלברט אלרד, -
1:21 - 1:24צלם דיוקנאות גדול.
-
1:25 - 1:27והנה ג'יין גודול,
יוצרת את התקשורת הייחודית לה, -
1:27 - 1:29צולם בידי ניק ניקולס.
-
1:32 - 1:36זה דיסקוטק קצף-סבון בספרד,
שצילם דייויד אלן הארווי. -
1:36 - 1:38דייויד גם סיפר
שהרבה מאד דברים מוזרים -
1:38 - 1:40התרחשו על רחבת הריקודים.
-
1:40 - 1:43אבל זה לפחות היגייני.
-
1:43 - 1:47[צחוק]
-
1:47 - 1:51אלה אריות-ים באוסטרליה
שרוקדים את הריקוד שלהם, -
1:51 - 1:53צולם ע"י דייויד דובילה.
-
1:54 - 1:58וזהו כוכב שביט,
שתפס במצלמתו ד"ר יואן מייסון. -
2:00 - 2:04ולבסוף, חרטום הטיטניק,
ללא כוכבי סרטים, -
2:04 - 2:06שצילם אמורי קריסטוף.
-
2:11 - 2:13לצילום יש עוצמה שמחזיקה מעמד
-
2:13 - 2:17במערבולת הקשוחה
של התקשורת הרוויה של ימינו, -
2:17 - 2:19מפני שהתמונות מחקות את האופן שבו
-
2:19 - 2:21מוחנו מקפיא רגע משמעותי.
-
2:21 - 2:23הנה דוגמא:
-
2:23 - 2:25לפני 4 שנים
הייתי בחוף הים עם בני, -
2:25 - 2:28והוא למד אז לשחות
-
2:28 - 2:31בגלים המתונים יחסית של חופי דלאוור.
-
2:32 - 2:35אני פניתי לרגע הצידה,
והוא נלכד בגאות חזקה -
2:35 - 2:36והחל להיגרר לעבר המזח.
-
2:38 - 2:41אני עומד כאן עכשיו
ועדיין יכול לראות, -
2:41 - 2:44בעודי נאבק ומפלס דרכי במים אחריו,
-
2:44 - 2:47איך הרגעים מאיטים וקופאים
במיצב הזה. -
2:47 - 2:51אני יכול לראות
את הסלעים האלה, כאן. -
2:51 - 2:53יש גל שעומד להתנפץ עליו.
-
2:53 - 2:56אני יכול לראות את ידיו המושטות,
-
2:56 - 2:58ואני יכול לראות את פניו
מוכי האימה, -
2:58 - 3:01מביטות בי ואומרות,
"עזור לי, אבא." -
3:02 - 3:04תפסתי אותו, הגל התנפץ מעלינו.
-
3:04 - 3:06חזרנו לחוף,
הוא היה בריא ושלם -
3:06 - 3:08שיקשקנו קצת.
-
3:08 - 3:12אבל "זכרון ההבזק" הזה,
כפי שהוא קרוי, -
3:12 - 3:14הוא מה שקרה
כשכל הרכיבים הצטרפו יחד, והגדירו -
3:14 - 3:19לא רק את האירוע,
אלא גם את זיקתי הרגשית אליו. -
3:19 - 3:21ולזה מתחבר הצילום
-
3:21 - 3:24כשהוא יוצר קשר רגשי משלו
עם הצופה. -
3:24 - 3:26אני חייב לומר לכם,
-
3:26 - 3:28שוחחתי על זה לפני שבוע עם קייל,
-
3:28 - 3:30ואמרתי לו שאני עומד לספר לכם
את הסיפור הזה. -
3:30 - 3:32והוא אמר,
"אה, כן, גם אני זוכר את זה! -
3:32 - 3:34לי יש בראש תמונה שלך,
-
3:34 - 3:36עומד שם על החוף וצועק עלי."
-
3:36 - 3:38[צחוק]
-
3:38 - 3:40לתומי חשבתי שיצאתי גיבור.
-
3:40 - 3:41[צחוק]
-
3:41 - 3:44אם כן...
-
3:44 - 3:46זה מייצג - זוהי דוגמה מייצגת של
-
3:46 - 3:50כמה תמונות מעולות שצולמו
ע"י כמה מטובי צלמי העיתונות בעולם -
3:50 - 3:53שעובדים בצמרת של מקצועם.
-
3:53 - 3:55פרט לאחד.
-
3:55 - 3:58תמונה זו צולמה
ע"י ד"ר יואן מייסון -
3:58 - 3:59בניו-זילנד, בשנה שעברה,
-
3:59 - 4:03והיא הוגשה ל"נשיונל ג'יאוגרפיק"
ופורסמה בו. -
4:03 - 4:06בשנה שעברה הוספנו לאתר שלנו
מדור בשם "הצילום שלך," -
4:06 - 4:09שבו כל אחד יכול להגיש תמונות
כמועמדות לפרסום -
4:09 - 4:12וזה הפך להצלחה פרועה
-
4:12 - 4:15עקב הקשר שנוצר
עם קהילת הצלמים הנלהבים. -
4:15 - 4:19איכות הצילומים החובבניים האלה
עשויה להיות מדהימה, -
4:19 - 4:21ובראותי זאת,
זה מחזק בי את ההרגשה, -
4:21 - 4:26שבכל אחד מאיתנו טמונים
לפחות צילום נהדר אחד או שניים. -
4:27 - 4:29אך כדי להיות צלם-עיתונות גדול,
-
4:29 - 4:33צריך שיהיו לך יותר
מצילום גדול אחד או שניים. -
4:33 - 4:35אתה צריך להיות מסוגל
לצלם כאלה כל הזמן. -
4:37 - 4:41אך אפילו חשוב מכך,
עליך לדעת ליצור עלילה ויזואלית. -
4:41 - 4:44עליך לדעת לספר סיפור.
-
4:44 - 4:46אז הבה ואשתף אתכם
בכמה מהסיקורים -
4:46 - 4:49שממחישים לדעתי
את כוחו של הצילום לספר סיפור. -
4:52 - 4:57הצלם ניק ניקולס יצא לתעד
שמורת חי-בר קטנה ואלמונית יחסית -
4:57 - 4:59בצ'אד, בשם זאקומה.
-
5:00 - 5:03הכוונה המקורית היתה לנסוע לשם
ולחזור עם סיפור קלאסי -
5:03 - 5:06על מינים שונים של בעלי חיים,
שחיים במקום אקזוטי. -
5:06 - 5:09וזה מה שניק עשה,
עד לשלב מסוים. -
5:09 - 5:10זהו חתול-סרוואל.
-
5:10 - 5:14הוא למעשה מצלם את עצמו
במה שקרוי 'מלכודת צילום'. -
5:14 - 5:16יש קרן אינפרא-אדומה,
-
5:16 - 5:18והוא חוצה את הקרן
ומצלם את עצמו. -
5:20 - 5:23אלה בבונים ליד מקווה-מים.
-
5:23 - 5:26ניק - המצלמה, שוב, מצלמה אוטומטית -
-
5:26 - 5:27צילמה אלפי תמונות של זה.
-
5:27 - 5:30וניק גילה שיש לו המון תמונות
של אחוריים של בבונים. -
5:30 - 5:32(צחוק)
-
5:33 - 5:37אריה בארוחה לילית -
שימו לב שיש לו שן שבורה. -
5:41 - 5:43ותנין שעולה על גדת הנהר
והולך אל מאורתו. -
5:43 - 5:47אני אוהב את זרזיף המים
שמטפטף מקצה זנבו. -
5:49 - 5:52אך המין העיקרי בזאקומה
הם הפילים. -
5:52 - 5:56זהו אחד מגדולי העדרים השלמים
בחלק זה של אפריקה. -
5:56 - 6:01זאת תמונה שצולמה לאור הירח,
משהו שהצילום הדיגיטלי תרם לו רבות. -
6:01 - 6:03הפילים הם שנתנו לסיפור
את נקודת המפנה שלו. -
6:04 - 6:07ניק, יחד עם החוקר ד"ר מייקל פיי,
-
6:07 - 6:09הצמידו קולר על מנהיגת העדר.
-
6:09 - 6:11הם קראו לה אנני
-
6:11 - 6:13והחלו לעקוב אחר תנועותיה.
-
6:13 - 6:15העדר היה בטוח בתחומי השמורה
-
6:15 - 6:18הודות לקבוצת פקחי השמורה
המסורים האלה. -
6:18 - 6:21אך כשהחלו הגשמים השנתיים,
-
6:21 - 6:24העדר היה מתחיל לנדוד
לשטחי-מזון מחוץ לשמורה. -
6:24 - 6:26ואז הם נקלעו לצרות.
-
6:27 - 6:29כי מחוץ לבטחון של השמורה
היו ציידים לא-חוקיים -
6:29 - 6:33שצדו אותם רק בגלל
ערך חטי השנהב שלהם. -
6:34 - 6:36מנהיגת העדר,
שאחריה עקבו בגלי רדיו, -
6:36 - 6:40אחרי שבועות של תנועה
לתוך השמורה וממנה, -
6:40 - 6:41נעצרה איפשהו מחוץ לשמורה.
-
6:42 - 6:46אנני חוסלה,
יחד עם 20 מחברי העדר שלה. -
6:49 - 6:51ורק בשביל השנהב.
-
6:56 - 6:57זהו אחד מפקחי השמורה.
-
6:57 - 7:01הם הצליחו להבריח צייד אחד
ולתפוס את השנהב. -
7:01 - 7:04הם לא יכלו להשאירו שם
כי הוא עדיין בעל ערך. -
7:04 - 7:10אך ניק חזר עם סיפור
שמעבר לגישה המיושנת -
7:10 - 7:12של האמירה הסתמית,
"איזה עולם מופלא", -
7:12 - 7:16אלא יצר סיפור שנגע עמוק
ללב הקהל שלנו. -
7:16 - 7:18במקום סתם להכיר להם את השמורה,
-
7:18 - 7:23הוא יצר הבנה ואהדה
לפילים, לפקחים ולנושאים הרבים -
7:23 - 7:25סביב הקונפליקט בין האדם לחיי-הבר.
-
7:26 - 7:28כעת נעבור להודו.
-
7:28 - 7:31לפעמים אפשר לספר סיפור רחב
בצורה ממוקדת. -
7:32 - 7:35בדקנו את הנושא
בו מטפל ריצ'רד וורמן, -
7:35 - 7:37ב"הפרוייקט החדש של אוכלוסיית העולם" שלו.
-
7:37 - 7:39לראשונה בהיסטוריה,
-
7:39 - 7:43אנשים רבים יותר חיים בסביבה עירונית
מאשר כפרית -
7:43 - 7:48ועיקר הצמיחה הזו איננה בערים
אלא בשכונות העוני שמקיפות אותן. -
7:49 - 7:53ג'ונאס בנדיקסן, צלם נמרץ מאד,
בא אלי ואמר: -
7:53 - 7:56"אנו חייבים לתעד זאת,
וזה מה שאני מציע: -
7:56 - 7:59"ניסע ונצלם כל שכונת עוני בעולם."
-
7:59 - 8:02עניתי, "זה אולי קצת גדול מדי
על התקציב שלנו." -
8:02 - 8:04אז מה שעשינו,
-
8:04 - 8:09במקום לצאת ולעשות משהו
שיתבטא מבחינתנו במעין סיקור עיתונאי, -
8:09 - 8:12שבו אתה רק בא
ורואה מעט מכל דבר, -
8:12 - 8:15מיקמנו את ג'ונאס בדאראבי,
-
8:15 - 8:17שהיא חלק ממומבאי שבהודו,
-
8:17 - 8:20כדי שיישאר שם
וממש יחדור לעומק ליבו ונשמתו -
8:20 - 8:26של האזור העירוני הגדול הזה.
-
8:26 - 8:31ג'ונאס לא סתם העיף מבט שטחי
בתנאים האיומים ששוררים במקומות כאלה; -
8:31 - 8:34הוא גילה שזהו חלק חי,
נושם וחיוני -
8:34 - 8:37של האופן בו מתפקד
כל האזור האורבני. -
8:37 - 8:39בכך שהוא נותר ממוקד היטב
על מקום אחד ויחיד, -
8:39 - 8:43ג'ונאס התחבר לנשמה
ולרוח הנצחית של האדם -
8:43 - 8:45שעומדת ביסוד הקהילה הזו.
-
8:47 - 8:49והוא עשה זאת בצורה יפהפיה.
-
8:51 - 8:55אך לעתים, הדרך היחידה לספר סיפור
היא בתמונה סוחפת. -
8:55 - 8:57ציוותנו את הצלם התת-מימי
בריאן סקרי -
8:57 - 8:59עם צלם העיתונות רנדי אולסון
-
8:59 - 9:02כדי לתעד את דילול
אזורי הדיג העולמיים. -
9:03 - 9:06לא היינו היחידים שטיפלו בנושא זה,
-
9:06 - 9:08אך הצילומים שבריאן ורנדי יצרו
-
9:08 - 9:10הם מטובי הצילומים שלוכדים
הן את ההרס האנושי, -
9:10 - 9:12והן את ההרס הטבעי
עקב דיג מופרז. -
9:12 - 9:14כאן, בתמונה של בריאן,
-
9:14 - 9:17כריש בתנוחת צליבה, שנלכד
-
9:17 - 9:19ברשת אגידים מול באחה.
-
9:19 - 9:23כבר ראיתי כמה תמונות
שהיו 'בסדר', של שלל משני, -
9:23 - 9:26בעלי החיים שנלכדו בטעות
בדיג שנועד למינים מסוימים. -
9:26 - 9:29אך כאן בריאן תפס מראה ייחודי
-
9:29 - 9:32בכך שמיקם עצמו מתחת לסירה
-
9:32 - 9:35כשהשליכו ממנה את הפסולת לים.
-
9:37 - 9:41ובריאן סיכן עצמו אף יותר
כדי להשיג תמונה שלא היתה כמותה -
9:41 - 9:44של רשת מכמורת
שמקרצפת את קרקעית האוקינוס. -
9:46 - 9:50על היבשה, רנדי אולסון צילם
שוק דגים מאולתר באפריקה, -
9:51 - 9:54שבו שיירי הדגים שבשרם הוסר
נמכרים למקומיים, -
9:54 - 9:56אחרי שהחלקים העיקריים נשלחו לאירופה.
-
9:57 - 10:00וכאן, בסין, רנדי צילם שוק מדוזות.
-
10:00 - 10:02ככל שמקורות המזון הראשיים
מנוצלים עד תום, -
10:02 - 10:04הדיג יורד יותר ויותר
למעמקי האוקינוס -
10:04 - 10:07ומשיג עוד מקורות כאלה של חלבון.
-
10:07 - 10:09זה נקרא
"לדוג בתחתית שרשרת המזון". -
10:09 - 10:11אך יש גם ניצוצות של תקווה,
-
10:11 - 10:14ולדעתי, בכל פעם שאנו עושים
כתבה ענקית על זה, -
10:14 - 10:18איננו רוצים באמת רק ללכת
ולחפש את הבעיות. -
10:18 - 10:19אנו גם רוצים לחפש פתרונות.
-
10:20 - 10:23בריאן צילם שמורה ימית
בניו-זילנד -
10:23 - 10:26שבה נאסר הדיג המסחרי,
-
10:26 - 10:29כתוצאה מכך,
המינים שנידוגו בהגזמה השתקמו, -
10:29 - 10:33ויחד עימם נוצר גם פתרון אפשרי
לאזורי דיג ברי-קיימא. -
10:33 - 10:35הצילום יכול גם לאלץ אותנו להתעמת
-
10:35 - 10:38עם נושאים בעלי פוטנציאל מטריד
ומעורר מחלוקת. -
10:38 - 10:42ג'יימס נאכטוויי,
שזכה לכבוד ב"TED" של השנה שעברה, -
10:42 - 10:44בחן את יעילות המערכת הרפואית
-
10:44 - 10:47המטפלת בפצועים האמריקאיים
שמגיעים מעירק. -
10:48 - 10:51היא דומה לצינור,
שחיילים פצועים נכנסים בקצהו האחד -
10:51 - 10:53ויוצאים בקצה השני, בבית.
-
10:54 - 10:56ג'ים התחיל בשדה הקרב.
-
10:56 - 10:59כאן, חובש מטפל בחייל פצוע
-
10:59 - 11:01במסוק שמחזיר אותם לבי"ח שדה.
-
11:02 - 11:04כאן הוא בבי"ח שדה.
-
11:05 - 11:10לחייל שמימין מקועקע על חזהו
שמה של בתו כמזכרת מהבית. -
11:12 - 11:15מכאן מועברים הפצועים הקשים יותר
בחזרה לגרמניה, -
11:15 - 11:19ושם הם מתאחדים לראשונה
עם משפחותיהם. -
11:21 - 11:25ובחזרה לארה"ב,
להחלמה בבתי חולים לחיילים משוחררים -
11:25 - 11:27כמו זה, ב"וולטר ריד."
-
11:27 - 11:29ולבסוף, לרוב אחרי התאמת
תותבים משוכללים, -
11:29 - 11:33הם עוזבים את המערכת הרפואית
ומנסים לשוב לחייהם מלפני המלחמה. -
11:34 - 11:36ג'ים לקח סיפור מדעי-רפואי
פשוט-לכאורה -
11:37 - 11:41והעניק לו מימד אנושי
שנגע עמוקות ללב קוראינו. -
11:43 - 11:46סיפורים אלה הם דוגמאות מצוינות
איך אפשר להשתמש בצילום -
11:46 - 11:49לטיפול בכמה מהנושאים
החשובים ביותר שלנו. -
11:49 - 11:52אבל קורה גם שהצלמים
פשוט נתקלים בדברים, -
11:52 - 11:54שבשורה התחתונה הם כיף טהור.
-
11:55 - 11:57הצלם פול ניקלין נסע לאנטארקטיקה
-
11:57 - 11:59כדי לצלם כתבה
על כלב הים הנמרי. -
11:59 - 12:01הם צולמו לעתים נדירות בלבד,
חלקית, כי הם נחשבים -
12:01 - 12:04מהטורפים המסוכנים ביותר באוקינוס.
-
12:05 - 12:07למעשה, בשנה לפני כן, חוקר אחד
-
12:07 - 12:09נתפס ע"י אחד מהם,
נגרר למעמקים ונהרג. -
12:09 - 12:13אז אתם ודאי מתארים לעצמכם
שפול קצת היסס להיכנס למים. -
12:14 - 12:17כלבי הים הנמריים אוכלים
בעיקר פינגווינים. -
12:17 - 12:21אם שמעתם על "מסע הפינגווינים",
כאן זאת "מסעדת הפינגווינים". -
12:21 - 12:23(צחוק)
-
12:24 - 12:28הנה פינגווין שניגש לגדה
כדי לבדוק אם השטח פנוי. -
12:28 - 12:32ואז כולם רצים החוצה
ויוצאים לים. -
12:35 - 12:37אבל אז פול נכנס למים.
-
12:37 - 12:40ולדבריו, הוא לא ממש פחד.
-
12:40 - 12:42ואז התקרבה אליו הנקבה הזו.
-
12:42 - 12:45היא ודאי -- חבל שאינכם יכולים
לראות זאת בצילום -- -
12:45 - 12:47אבל אורכה הוא 4 מטר.
-
12:47 - 12:50כך שהיא גדולה למדי.
-
12:50 - 12:51ופול סיפר שהוא לא ממש פחד,
-
12:51 - 12:54כי היא היתה יותר סקרנית לגביו
מאשר מאויימת. -
12:54 - 12:56פעירת הפה הזו, מימין,
-
12:56 - 12:59היא למעשה דרכה לומר לו,
"תראה כמה אני גדולה!" -
13:00 - 13:02כאילו, "כמה גדולות שינייך, סבתא."
-
13:02 - 13:03(צחוק)
-
13:03 - 13:06ופול חושב שהיא פשוט ריחמה עליו.
-
13:06 - 13:09בעיניה הוא היה
היצור הגדול והמסורבל הזה במים, -
13:09 - 13:13שמשום-מה לא מגלה עניין
במרדף אחרי פינגווינים. -
13:13 - 13:17אז היא התחילה להביא לו פינגווינים,
-
13:17 - 13:20חיים, ולהניח אותם לפניו.
-
13:21 - 13:23היא שמטה אותם שם
והם היו בורחים בשחייה. -
13:23 - 13:25היא הביטה בו, כאילו,
"מה אתה עושה?" -
13:25 - 13:28והיתה חוזרת ותופסת,
ומחזירה לו אותם -
13:28 - 13:30ושומטת אותם לפניו.
-
13:30 - 13:33והיא המשיכה לעשות זאת
במשך יומיים רצופים -
13:33 - 13:35ובשלב מסוים
נעשתה כה מאוכזבת ממנו, -
13:35 - 13:38שהיא התחילה להניח אותם
ממש על ראשו. -
13:38 - 13:40(צחוק)
-
13:40 - 13:43ויצא מזה צילום פנטסטי.
-
13:43 - 13:46(צחוק)
-
13:47 - 13:49ובסופו של דבר נראה לפול
שהיא הגיעה למסקנה -
13:49 - 13:51שפשוט אין לו סיכוי לשרוד.
-
13:51 - 13:54זאת מעין נשיפת בוז מצידה,
-
13:55 - 13:56מין נחרת-גועל.
-
13:56 - 13:58(צחוק)
-
13:58 - 14:01איבדה בו עניין ושבה לעשות
את מה שהיא יודעת לעשות. -
14:01 - 14:05פול יצא לצלם יצור
מסתורי ולא-מוכר יחסית, -
14:05 - 14:07וחזר לא רק עם מקבץ צילומים,
-
14:07 - 14:11אלא גם עם חווייה מדהימה
וסיפור גדול. -
14:12 - 14:16סיפורים מהסוג הזה,
שמרחיקים מעבר למיידי או לשטחי, -
14:16 - 14:19הם הממחישים את כוחו
של הצילום העיתונאי. -
14:20 - 14:24אני מאמין שהצילום מסוגל ליצור
חיבור אמיתי עם האדם, -
14:24 - 14:27וניתן לנצלו כגורם חיובי
-
14:27 - 14:31להבנת האתגרים וההזדמנויות
שמולם ניצב עולמנו היום. -
14:31 - 14:32תודה רבה.
-
14:32 - 14:36[מחיאות כפיים]
- Title:
- איך הצילום מחבר בינינו
- Speaker:
- דייויד גריפין
- Description:
-
מנהל הצילום של ה"נשיונל ג'יאוגרפיק", דייויד גריפין, מכיר את הכוח שיש לצילום לחבר בינינו לבין עולמנו. בהרצאה רצופת צילומים מרהיבים הוא מתאר כיצד כולנו משתמשים בתצלומים כדי לספר את סיפורינו.
- Video Language:
- English
- Team:
- closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 14:36
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for How photography connects us | ||
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for How photography connects us | ||
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for How photography connects us | ||
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for How photography connects us | ||
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for How photography connects us | ||
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for How photography connects us | ||
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for How photography connects us | ||
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for How photography connects us |