-
标题:
מה קורה כאשר הביולוגיה הופכת לטכנולוגיה?
-
描述:
"הבטיחו לנו עתיד של כרום - אבל מה אם העתיד הוא בשר ודם?" שואלת המעצבת הביולוגית כריסטינה אגאפקיס. בשיחה מעוררת התפעלות זו, אגפקיס מספרת פרטים על עבודתה בביולוגיה סינתטית - תחום מחקר רב תחומי, שמנקב חורים בקו שבין הטבעי למלאכותי - ומשתפת כיצד שבירת הגבולות בין מדע, חברה, טבע וטכנולוגיה תאפשר לנו לדמיין עתידים אפשריים שונים.
-
演讲者:
כריסטינה אגאפקיס
-
תיק מנהלים מלא בקקי, שינה את חיי.
-
לפני עשר שנים, הייתי סטודנטית לתואר שני
-
ועזרתי לשפוט בתחרות הנדסה גנטית
-
של סטודנטים לתואר ראשון.
-
שם, פגשתי אמנית ומעצבת בריטית
בשם אלכסנדרה דייזי גינזברג.
-
היא לבשה את חולצת הפולו הלבנה הרקומה
-
של צוות אוניברסיטת קיימברידג'
-
והחזיקה בידה תיק מנהלים כסוף,
-
מהסוג שאפשר לדמיין אזוק לפרק כף ידכם.
-
היא החוותה בידה מעבר לפינה שקטה
-
ושאלה אותי אם הייתי רוצה לראות משהו.
-
במבט ערמומי היא פתחה את המזוודה,
-
ובתוכה היו 6 גללים צבעוניים, מרהיבים,
-
צוות קיימברידג', היא הסבירה,
¶
-
עבד לאורך כל הקיץ בהינדוס חיידקי E. coli
-
שיוכלו לחוש דברים שונים בסביבה
-
ולייצר בתגובה, קשת של צבעים שונים.
-
אם יש ארסן בתוך מי השתייה שלכם?
-
זן זה יהפוך לירוק.
-
היא ושותפה למחקר, המעצב ג'יימס קינג,
-
עבדו עם הסטודנטים ודימיינו את
התרחישים האפשריים השונים
-
לגבי אפשרויות השימוש בחיידקים האלה.
-
הם שאלו: מה אם, ניתן יהיה להשתמש בהם
-
הן כמשקה פרוביוטי והן כמַשְׁגּוֹחַ
בריאות, שניהם במשקה אחד?
-
הייתם יכולים לשתות את החיידקים
והם יחיו במעיים שלכם,
-
ויחושו מה קורה,
-
ואז, בתגובה למשהו,
-
הם יהיו מסוגלים לייצר פלט צבעוני.
-
איזה חרא!
-
-
בתחרות הבינלאומית למערכות הנדסה גנטית,
-
או בקיצור iGEM.
-
ובאשר אלי, הגללים האלה היוו נקודת מפנה.
-
-
וזה כנראה מונח מוזר שרוב האנשים לא מכירים.
-
זה בהחלט נשמע כמו ניב ניגודים.
-
איך יכולה ביולוגיה, שהיא דבר טבעי,
-
להיות סינתטית?
-
איך משהו מלאכותי יכול להיות חי?
-
ביולוגים סינתטיים מחוררים לכאורה
-
את קו הגבול שאנו מתווים,
בין מה שטבעי למה שטכנולוגי.
-
ובכל שנה, סטודנטים מכל העולם
שמתכוננים לתחרות הiGEM
-
עובדים לאורך כל הקיץ
-
בניסיון להנדס ביולוגיה לטכנולוגיה.
-
הם מלמדים חיידקים כיצד לשחק סודוקו,
-
הם מייצרים משי צבעוני מקורי עכביש,
-
הם מייצרים בטון שמתקן את עצמו,
-
מדפסות לרקמות חיות,
וחיידקים שאוכלים פלסטיק.
-
-
הטריד אותי מעט יותר,
סוג אחר של ניב ניגודים.
-
פשוט מהנדסה גנטית ישנה.
-
הקומיקאי סימון מונרי כתב פעם
-
שהנדסה גנטית מהווה למעשה
עלבון להנדסה התקינה.
-
הנדסה גנטית דומה יותר להשלכת ערימה
של בטון ופלדה לנהר
-
ואם מישהו יכול לחצות אותו,
אתם קוראים לזה גשר.
-
וכך, ביולוגים סינתטיים
היו די מודאגים בקשר לזה,
-
וחששו שהנדסה גנטית היא
קצת יותר אמנות מאשר מדע.
-
הם רצו להפוך הנדסה גנטית
לתחום הנדסי אמיתי,
-
שבו נוכל לתכנת תאים ולכתוב DNA
-
בדרך שבה מהנדסים כותבים תוכנה למחשבים.
-
אותו יום לפני 10 שנים העלה אותי על הדרך
שהוליכה אותי למקום בו אני נמצאת עכשיו.
¶
-
היום, אני מנהלת הקריאייטיב
-
בחברה לביולוגיה סינתטית
בשם "גינקו ביווורקס".
-
"מנהל קריאייטיב" הוא תואר מוזר
-
עבור חברת ביוטכנולוגיה
שבה אנשים מנסים לתכנת חיים
-
באופן בו אנו מתכנתים מחשבים.
-
אבל באותו יום בו פגשתי את דייזי,
-
למדתי משהו על הנדסה,
-
למדתי שהנדסה אינה רק עניין של משוואות,
-
ופלדה, ומעגלים חשמליים,
-
היא בעצם עוסקת באנשים.
-
זה משהו שאנשים עושים, וזה משפיע עלינו.
-
-
אני מנסה לפתוח מרחבים חדשים
עבור סוגי הנדסה שונים.
-
איך נוכל לשאול שאלות טובות יותר,
-
והאם נוכל לנהל שיחות טובות יותר
-
על מה שאנחנו רוצים מעתיד הטכנולוגיה?
-
איך נוכל להבין את הסיבות הטכנולוגיות,
-
אבל גם החברתיות, הפוליטיות והכלכליות
-
לכך שאורגניזמים מהונדסים גנטית (GMO)
כל כך מקטבים בחברה שלנו?
-
האם נוכל ליצור GMO שאנשים יאהבו?
-
האם נוכל להשתמש בביולוגיה כדי ליצור
טכנולוגיה יותר מקיפה והתחדשותית?
-
אני חושבת שזה מתחיל בהכרה
שאנחנו כביולוגים סינתטיים,
¶
-
מעוצבים גם על ידי תרבות
שמעריכה "הנדסה אמיתית"
-
יותר מכל אחד מהדברים המעורפלים.
-
אנו כל כך שקועים במעגלים
ובמה שקורה בתוך מחשבים,
-
שלעתים אנו מאבדים את הקסם שקורה בתוכנו.
-
יש המון טכנולוגיה מחורבנת שם בחוץ,
-
אבל זו הייתה הפעם הראשונה
שדמיינתי קקי כטכנולוגיה.
-
התחלתי לראות עד כמה
הביולוגיה הסינתטית הזו מדהימה,
-
לא בגלל שנוכל לשנות תאים למחשבים,
-
אלא בגלל שנוכל להביא טכנולוגיה לחיים.
-
זו הייתה טכנולוגיה מהבטן,
-
חזון בלתי נשכח של מה שהעתיד
אולי טומן בחובו.
-
אבל חשוב מכך, זה גם היה מנוסח כשאלה
-
"האם זה סוג העתיד שאנחנו בעצם רוצים?"
-
הבטיחו לנו עתיד של כרום,
-
אבל מה אם העתיד יהיה בשר ודם?
-
-
עוזרים לנו לזכור שאנחנו
עשויים מאבק כוכבים.
-
אבל האם זה יכול גם לעזור לנו
לזכור את הפלא והמסתוריות
-
בלהיות בשר ודם?
-
ביולוגיה זה אנחנו,
-
זה הגוף שלנו, זה מה שאנחנו אוכלים.
-
מה קורה כשהביולוגיה הופכת לטכנולוגיה?
-
התמונות האלו הן שאלות,
-
והן מאתגרות את מה שאנחנו חושבים
שהוא רגיל ורצוי.
-
והן גם מראות לנו שהעתיד מלא בבחירות
-
ושנוכל לבחור אחרת.
-
מה עתידו של הגוף, של היופי?
-
אם נשנה את הגוף, האם יהיו לנו
סוגים חדשים של מודעות
-
והאם סוגים חדשים של מודעות
של העולם המיקרוביאלי
-
ישנו את הדרך בה אנו אוכלים?
-
הפרק האחרון של התיזה שלי
היה על גבינה שהכנתי
¶
-
תוך שימוש בדגימת חיידקים שהוצאתי
מבין אצבעות הרגליים שלי.
-
כבר סיפרתי לכם שהקקי שינה את חיי.
-
עבדתי עם אמנית הריח והחוקרת סיסל טולאס
-
כדי לחקור את כל הדרכים בהן הגוף שלנו
וגבינה קשורים זה בזה
-
באמצעות ריח ולפיכך חיידקים,
-
ויצרנו את הגבינה הזו
-
כדי לאתגר את האופן בו
אנו חושבים על החיידקים
-
שהם חלק מחיינו
-
והחיידקים שאנו עובדים איתם במעבדה.
-
אנו אכן, מה שאנחנו אוכלים.
-
על נקודת המפגש בין ביולוגיה וטכנולוגיה
¶
-
מסופר, לעתים קרובות, כסיפור של התעלות
מעל למציאות שלנו כבשר ודם.
-
אם תוכלו להעלות את המוח למחשב,
-
לא תצטרכו לעשות קקי, בסופו של דבר.
-
וזה בדרך כלל סיפור שמסופר כדבר טוב, נכון?
-
מכיוון שמחשבים נקיים, וביולוגיה מלוכלכת.
-
מחשבים הם דבר הגיוני ומתקבל על הדעת,
-
וביולוגיה היא סבך בלתי צפוי.
-
ומכאן, במידת מה ,מגיעה התפיסה
-
שמדע וטכנולוגיה אמורים להיות הגיוניים,
-
אובייקטיבים
-
וטהורים,
-
ובני האדם הם אלה שבבלגן מוחלט.
-
אבל כמו שביולוגים סינתטיים מחוררים
¶
-
את אותו קו שבין טבע לטכנולוגיה,
-
אמנים, מעצבים ומדענים חברתיים
-
הראו לי שהקווים שאנחנו משרטטים
בין טבע, טכנולוגיה וחברה
-
הם מעט יותר רכים, ממה שאנחנו חושבים.
-
הם מאתגרים אותנו לשקול מחדש
את החזון שלנו לעתיד
-
ואת הפנטזיות שלנו על שליטה בטבע.
-
הם מראים לנו כיצד הדעות הקדומות,
התקוות, והערכים שלנו
-
מוטבעים במדע ובטכנולוגיה
-
באמצעות השאלות שאנו שואלים
והבחירות שאנו עושים.
-
הם חושפים את הדרכים בהן
המדע והטכנולוגיה הם אנושיים
-
ולפיכך פוליטיים.
-
מה זה אומר שנוכל לשלוט בחיים
-
למען המטרות שלנו?
-
האמנים אורון כץ ויונת צור
¶
-
עשו פרויקט בשם "עור ללא קורבנות,"
-
שבו הם הינדסו ז'קט עור מיניאטורי
-
מתאי עכבר.
-
האם הז'קט הזה חי?
-
מה נדרש כדי לגדל אותו ולשמור עליו כך?
-
האם הוא באמת ללא קורבנות?
-
ומה זה אומר שמשהו יהיה ללא קורבנות?
-
-
לגבי מה להראות ומה להסתיר
בסיפורי ההתקדמות שלנו,
-
הם לעתים קרובות בחירות פוליטיות
שיש להן השלכות אמיתיות.
-
איך טכנולוגיות גנטיות יעצבו את
הדרך בה אנו מבינים את עצמנו
-
ומגדירים את גופנו?
-
האמנית הית'ר דיואי-הגבורג
יצרה את הפרצופים האלה
¶
-
שמבוססים על רצפי DNA
שהיא הפיקה מאשפה על מדרכות,
-
ומכריחים אותנו לשאול שאלות
על פרטיות גנטית,
-
אבל גם האם וכיצד DNA
באמת יכול להגדיר אותנו
-
איך נילחם נגד שינויי אקלים ונתמודד איתם?
-
האם נשנה את הדרך בה אנו עושים את הכל,
-
בעזרת חומרים ביולוגיים
שיכולים לצמוח ולהירקב לצידנו?
-
האם נשנה את גופנו?
-
או את הטבע עצמו?
-
או שנוכל לשנות את המערכת
שממשיכה לחזק את הגבולות האלה
-
שבין מדע, לחברה, לטבע ולטכנולוגיה?
-
מערכות יחסים שנועלות אותנו
בתבניות אלו, שאינן בנות-קיימא.
-
האופן בו אנו מבינים ומגיבים למשברים
¶
-
שהם טבעיים, טכניים וחברתיים בו בזמן,
-
מווירוס הקורונה, לשינוי אקלים,
-
הוא מאוד פוליטי,
-
ומדע לא מתרחש בחלל ריק.
-
-
לתקופה שהמתיישבים האירופאים
הראשונים הגיעו להוואי.
-
הם הביאו איתם את הבקר שלהם
ואת המדענים שלהם.
-
עדרי הבקר שוטטו במורדות הגבעות,
-
כשהם רומסים ומשנים את המערכות האקולוגיות
-
המדענים קיטלגו את המינים שהם מצאו שם.
-
לעתים קרובות הם לקחו מהם את
הדגימה האחרונה לפני שנכחדו.
-
זהו המאווי האו קואחיווי,
-
או ה"היביסקדלפוס ווילדריאנוס,"
-
שכנקרא כך על ידי גריט ווילדר ב -1910.
-
עד שנת 1912, הוא נכחד.
-
מצאתי את הדגימה הזאת בהרבריום
של אוניברסיטת הרווארד
¶
-
שם היא מוחזקת עם עוד 5 מיליון
דגימות אחרות מכל העולם.
-
רציתי לקחת פיסה מעברו של המדע
-
קשור כפי שהיה עם הקולוניאליזם,
-
ואת כל הרעיונות המוטבעים
-
של הדרך שבה הטבע, המדע והחברה
צריכים לעבוד ביחד,
-
ולשאול שאלות על עתידו של המדע.
-
כשעבדנו עם צוות מדהים בגינקגו,
¶
-
ועם אחרים באוניברסיטת סנטה קרוז,
-
הצלחנו להוציא מעט מה- DNA
-
מתוך רסיס זעיר של דגימת הצמח הזו
-
ולרצף את ה- DNA שבפנים.
-
ואז לסנתז מחדש גרסה אפשרית
-
של הגנים שיצרו את ריחו של הצמח.
-
על ידי הכנסת הגנים האלה לשמרים,
-
אפשר לייצר חלקיקים קטנים של הריח הזה
-
ואולי להצליח להריח
-
מעט ממשהו שאבד לנצח.
-
כשעבדתי שוב עם דייזי ועם סיסל טולאס,
-
שותפיי לפרויקט הגבינה,
-
שיחזרנו והרכבנו ריח חדש של הפרח הזה,
-
ויצרנו מתקן שמאפשר לאנשים לחוות את זה,
-
להיות חלק מההיסטוריה הטבעית הזו
והעתיד הסינתטי.
-
לפני עשר שנים הייתי ביולוגית סינתטית
¶
-
המודאגת מכך שהנדסה גנטית
היא יותר אמנות מאשר מדע,
-
ושהאנשים מבולגנים מדי
-
והביולוגיה מסובכת מדי.
-
עכשיו אני משתמשת בהנדסה גנטית כבאמנות,
-
כדי לחקור את כל הדרכים השונות
בהן אנחנו שזורים זה בזה
-
ולדמיין צורות אפשריות שונות של עתיד,
-
עתיד בשר ודם
-
הוא כזה שמזהה את כל אותם חיבורים
-
וסוגי המציאות האנושית של טכנולוגיה.
-
אבל הוא גם מכיר בכוחה המדהים של הביולוגיה,
-
בחוסנה ובקיימות שלה,
-
ביכולתה לרפא, לצמוח ולהסתגל.
-
ערכים שכל כך נחוצים
-
לחזון העתיד שיכול להיות לנו היום.
-
טכנולוגיה תעצב את העתיד הזה,
-
אבל בני אדם מייצרים טכנולוגיה.
-
כיצד נחליט מה יהיה העתיד הזה
-
תלוי בכולנו.
-