Return to Video

דאגלס אדאמס: תוכים, היקום וכל השאר

  • 0:49 - 0:52
    תודה רבה לכם, גבירותי ורבותי.
  • 0:52 - 0:54
    זאת חוויה מעניינת, יוצאת-דופן
    ומשונה בשבילי
  • 0:54 - 0:56
  • 0:56 - 1:00
    להרצות בעיר מולדתי, שהיא...
  • 1:03 - 1:06
    בין הספרים שקונסטנס ציינה
    כשהיא הציגה אותי,
  • 1:06 - 1:09
  • 1:09 - 1:11
    "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה",
    "דירק ג'נטלי" וכו',
  • 1:11 - 1:13
    אלה לא הספרים הכי אהובים עלי.
  • 1:13 - 1:14
    הספר האהוב עלי,
  • 1:14 - 1:16
    הוא שעליו אדבר הערב.
  • 1:16 - 1:18
    מצחיק כמה הרבה קורה...
  • 1:18 - 1:20
    שכמעט כל סופר שאני מכיר
  • 1:20 - 1:24
    הספר הכי אהוב עליו
    הוא זה שנמכר הכי מעט.
  • 1:24 - 1:26
    הוא איכשהו המיץ של הזבל,
  • 1:27 - 1:29
    והוא פשוט זה שאתה הכי אוהב.
  • 1:30 - 1:32
    ואני רוצה לספר לכם מעט
    איך זה קרה.
  • 1:35 - 1:38
    מתישהו באמצע שנות ה-80
    של המאה ה-20,
  • 1:39 - 1:40
    הטלפון צלצל.
  • 1:47 - 1:48
    והקול אמר,
  • 1:49 - 1:51
    "אנו רוצים שתיסע למדגסקר.
  • 1:53 - 1:57
    "אנו רוצים שתחפש
    מין נדיר ביותר של למור,
  • 1:58 - 1:59
    "ששמו 'איי-איי'.
  • 2:00 - 2:02
    "המטוס ממריא בעוד שבועיים,
  • 2:02 - 2:04
    "נשמח אם תהיה עליו."
  • 2:04 - 2:06
    אני -- הנחתי שהם טעו במספר --
    אמרתי, "בסדר!"
  • 2:06 - 2:08
    לפני שהם יגלו את טעותם.
  • 2:12 - 2:14
    אבל מסתבר שהם החליטו,
  • 2:14 - 2:17
    "הנה מישהו שאין לו מושג על למורים,
  • 2:17 - 2:20
    "על 'איי-איי', על מדגסקר,
  • 2:21 - 2:22
    "בואו נשלח אותו."
  • 2:25 - 2:27
    אז התחלתי לנסות
    ללמוד על זה משהו,
  • 2:27 - 2:29
    ומסתבר שזה מעניין מאד.
  • 2:32 - 2:36
    הלמורים היו פעם
    המין הדומיננטי בעולם כולו.
  • 2:37 - 2:41
    והם היו יצורים מאד עדינים ושלווים.
  • 2:41 - 2:44
    הם היו בערך בגודל של חתולים,
  • 2:45 - 2:47
    ובילו בנעימים על צמרות העצים.
  • 2:47 - 2:48
  • 2:52 - 2:55
    ואז גונדוואנאלאנד התפצלה.
  • 2:58 - 3:01
    זה נשמע תמיד כמו
    איזו להקת רוק משנות ה-70
  • 3:01 - 3:04
    שהתפרקה בגלל חילוקי דעות מוסיקליים.
  • 3:04 - 3:06
    אבל כפי שאתם ודאי זוכרים
  • 3:07 - 3:12
    גונדוואנאלאנד היתה
    מסה יבשתית ענקית
  • 3:12 - 3:14
    שכללה את מה שהפך להיות
    דרום-אמריקה, אפריקה, הודו,
  • 3:14 - 3:17
  • 3:17 - 3:20
    דרום-מזרח אסיה, אוסטרליה
  • 3:20 - 3:23
    אה, לא --
    אוסטרליה לא היתה
  • 3:23 - 3:25
    וזה יהיה חשוב בהמשך --
  • 3:26 - 3:27
    לא ניו-זילנד
  • 3:27 - 3:29
    שהתבררה כסתם המון זבל
  • 3:29 - 3:30
    שעלה מתוך מעמקי האוקיינוס.
  • 3:37 - 3:39
    וכמו שאמרתי,
  • 3:39 - 3:43
    הלמורים היו הפרימטים הדומיננטיים בעולם
  • 3:43 - 3:46
    וכשכל המסה היבשתית הזאת התפצלה,
  • 3:46 - 3:48
    ומדגסקר כחלק ממנה,
  • 3:48 - 3:49
    מדגסקר כאילו הפליגה לה
  • 3:49 - 3:53
    לאמצע מה שהפך פתאום
    לאוקיינוס ההודי,
  • 3:53 - 3:57
    והיא לקחה איתה דגימה מייצגת
  • 3:57 - 3:59
    של בעלי החיים של התקופה,
  • 3:59 - 4:01
    כולל המוני למורים.
  • 4:01 - 4:03
    והם בעקרון ישבו שם לבד
  • 4:04 - 4:06
    במשך מיליונים רבים של שנים
  • 4:06 - 4:07
    בבדידות מזהרת.
  • 4:08 - 4:09
    בינתיים, בשאר חלקי העולם,
  • 4:10 - 4:12
    עלתה קרנו של יצור חדש.
  • 4:12 - 4:14
    הגיע יצור חדש
  • 4:14 - 4:19
    שהיה הרבה יותר נבון מהלמורים
  • 4:20 - 4:21
    - ככה הוא טוען -
  • 4:25 - 4:27
    הרבה יותר תחרותי,
  • 4:27 - 4:29
    הרבה יותר תוקפני
  • 4:29 - 4:31
    ועם הרבה יותר עניין
  • 4:31 - 4:34
    במה שאפשר לעשות
    עם ענפים.
  • 4:35 - 4:37
    ענפים היו דבר נהדר.
  • 4:37 - 4:38
    אפשר היה לעשות הרבה דברים
    עם ענפים:
  • 4:38 - 4:40
    עם ענפים אפשר היה
    לחפור באדמה ולמצוא דברים,
  • 4:41 - 4:43
    עם ענפים אפשר היה
    לחפש זחלים בתוך קליפת העץ,
  • 4:43 - 4:45
    עם ענפים אפשר היה
    להרביץ זה לזה.
  • 4:45 - 4:48
    אילו מכרו אז ירחון
    למשתמשי ענפים,
  • 4:48 - 4:51
    היצורים ההם היו עומדים בשביל זה בתור.
  • 4:53 - 4:54
    והיצורים ההם
  • 4:54 - 4:57
    - שכפי שוודאי ניחשתם,
    קרויים קופים -
  • 4:57 - 5:01
    היות שהם היו תחרותיים ותוקפניים בהרבה,
  • 5:01 - 5:03
    וחיו באותה סביבת מחיה
    של הלמורים,
  • 5:04 - 5:06
    דחקו בהצלחה את הלמורים
  • 5:06 - 5:09
    מכל מקום בעולם פרט למדגסקר.
  • 5:10 - 5:14
    כי מדגסקר היתה שם,
    באמצע האוקיינוס ההודי
  • 5:14 - 5:15
    והם לא יכלו להגיע אליה.
  • 5:17 - 5:21
    הם לא יכלו להגיע אליה
    עד לפני 1500 שנה בערך,
  • 5:21 - 5:25
    כשהודות להתקדמות מדהימה
    בטכנולוגיית הענפים,
  • 5:32 - 5:35
    הם הצליחו להגיע לשם בסירות,
  • 5:35 - 5:36
    ולבסוף - במטוסים.
  • 5:37 - 5:40
    ולפתע, הלמורים
    שהיה להם מקום משל עצמם
  • 5:40 - 5:43
    מזה מיליונים רבים של שנים,
  • 5:43 - 5:46
    עמדו פתאום מול אויבם הוותיק:
    הקוף.
  • 5:47 - 5:49
    אז זאת מדגסקר,
  • 5:50 - 5:52
    ומתברר שהלמור הנדיר ביותר --
  • 5:52 - 5:54
    וכשאני אומר "הלמור הנדיר ביותר",
  • 5:54 - 5:56
    בנקודה זו באמצע שנות ה-80
  • 5:56 - 5:58
    הם נחשבו ללמורים הכי נדירים;
  • 5:58 - 6:03
    לאחרונה גילינו למור עוד יותר נדיר
    בשם "למור הבמבוק הענק",
  • 6:03 - 6:06
    שעבר מיד למקום מס' 1
    ברשימת הלמורים בסכנת הכחדה --
  • 6:07 - 6:11
    אבל האיי-איי
    הוא חיה מיוחדת מאד.
  • 6:12 - 6:13
    הוא נראה כמו שילוב
  • 6:13 - 6:15
    של כל מיני חיות אחרות.
  • 6:15 - 6:19
    למשל, יש לו אוזניים של שועל,
  • 6:19 - 6:22
    ושיניים זעירות כמו של ארנבת
  • 6:22 - 6:28
    זנב כמו נוצת יען
  • 6:28 - 6:32
    ועיניים משונות מאד,
  • 6:32 - 6:36
    למעשה, כמו של מרטי פלדמן.
  • 6:37 - 6:39
    הן כאלו מסתכלות קצת מעבר לך
  • 6:39 - 6:42
    לאיזה מימד אחר,
    קצת מעל לכתפך השמאלית.
  • 6:46 - 6:50
    אבל יש לו גם מאפיין
    מאד מאד ייחודי:
  • 6:51 - 6:57
    האצבע האמצעית בכל יד
    רזה, גרומה וארוכה מאד מאד.
  • 7:01 - 7:03
    ומסתבר שיש רק עוד חיה אחת
  • 7:03 - 7:07
    בעולם כולו עם התכונה הזאת.
  • 7:08 - 7:10
    והיא קרויה --
  • 7:11 - 7:13
    אני מת על הזואולוגים.
    יש להם דמיון שופע --
  • 7:13 - 7:16
    היא קרויה
    "האופוסום ארוך האצבע".
  • 7:17 - 7:21
    וזהו יצור שחי בגיניאה החדשה,
  • 7:21 - 7:27
    ואצלו, האצבע הרביעית
    היא הרזה והמאורכת.
  • 7:27 - 7:28
    וזה אומר לנו
  • 7:28 - 7:31
    שאין שום זיקה
    בין בעלי החיים האלה,
  • 7:31 - 7:32
    זו אבולוציה מתכנסת טהורה,
  • 7:32 - 7:37
    כי המכנה המשותף בין מדגסקר
    עם האיי-איי
  • 7:37 - 7:40
    ובין גיניאה החדשה
    עם האופוסום ארוך האצבע
  • 7:40 - 7:44
    הוא שבשתי סביבות המחיה הללו
    אין נקרים.
  • 7:46 - 7:48
    ועליכם להבין, העניין הוא --
  • 7:49 - 7:53
    החיים הם אופורטוניסטיים ביותר,
  • 7:53 - 7:57
    והם ינצלו כל מקור מזון
    שנמצא בסביבה.
  • 7:58 - 8:03
    ואם אין נקרים שמחפשים זחלים
    מתחת לקליפת העצים,
  • 8:03 - 8:07
    יעשו זאת היונקים
  • 8:07 - 8:13
    שמגדלים אצבע דקה וגרומה
    כדי לחפור מתחת לקליפת העץ,
  • 8:13 - 8:16
    כדי להגיע למקור המזון,
    הזחלים שמתחת לקליפה.
  • 8:17 - 8:22
    האיי-איי הוא יצור מוזר מאד מאד.
  • 8:23 - 8:27
    ובאותה עת חשבו שנותרו
    רק כחמישה עשר מהם.
  • 8:27 - 8:33
    ולמעשה הם חיו
    לא במדגסקר עצמה,
  • 8:34 - 8:36
    אלא באי יער-גשם זעיר
  • 8:36 - 8:39
    מול חוף מדגסקר
    ששמו "נוסי מנגבה",
  • 8:39 - 8:43
    ממש מול הקצה
    הצפון-מערבי של מדגסקר.
  • 8:43 - 8:46
    כדי להגיע לשם,
    מה שצריך לעשות
  • 8:46 - 8:48
    הוא לטוס ב-747 למדגסקר.
  • 8:50 - 8:53
    ואז לטוס בגרוטאה מעופפת איומה
  • 8:54 - 8:57
    ממדגסקר אל נמל התעופה הצפון-מערבי.
  • 8:58 - 9:01
    ומשם צריך לעבור,
    בסדרה מצוינות טכנית הולכת ויורדת
  • 9:02 - 9:04
    של עגלות, משאיות וכו' וכו',
  • 9:07 - 9:10
    עד לנמל קטן
    שבו אמורה להיות סירה
  • 9:10 - 9:12
    שתיקח אותנו לנוסי מנגבה.
  • 9:12 - 9:15
    הגענו לשם, והגענו לנמל,
  • 9:15 - 9:19
    וחיפשנו את הסירה שאמורה
    לקחת אותנו לנוסי מנגבה,
  • 9:19 - 9:20
    ולא ראינו אותה.
  • 9:20 - 9:22
    שאלנו כל הזמן אנשים,
  • 9:22 - 9:23
    "איפה הסירה הזאת?"
  • 9:23 - 9:25
    והם אמרו, "הנה, הנה!"
  • 9:25 - 9:27
    ולא הצלחנו לראות
    על מה הם מצביעים
  • 9:27 - 9:30
    כי היה גוש ישן ורקוב
    שהסתיר לנו.
  • 9:31 - 9:33
    כפי שניחשתם,
  • 9:33 - 9:35
    הגוש הישן והנרקב האיום,
  • 9:35 - 9:37
    הוא זה שבו נאלצנו
    להפליג לנוסי מנגבה.
  • 9:37 - 9:41
    והוא לא עמד, לדעתי,
    באמות המידה הבסיסיות של סירה.
  • 9:42 - 9:45
    כי הוא היה מלא באוקיינוס.
  • 9:46 - 9:49
    בעיני, כל הרעי,ן של סירה
  • 9:49 - 9:50
    הוא שהאוקיינוס יישאר בחוץ.
  • 9:52 - 9:55
    בכל אופן, חצינו ככה
    את הדרך לנוסי מנגבה.
  • 9:57 - 10:00
    וזהו אי יער-גשם יפהפה ביותר,
    קטנטן וזעיר.
  • 10:01 - 10:02
    ונתקלנו בבעיה חמורה,
  • 10:02 - 10:07
    שהיא, כמובן, שבעל החיים הזה
    לא רק חי בעצים
  • 10:07 - 10:10
    - שנים רבות מאד לא ראו אותו -
  • 10:10 - 10:13
    הוא חי בעצים
    אבל הוא גם בעל-חיים לילי.
  • 10:13 - 10:17
    ואיכות הסוללות במדגסקר
    היתה גרועה מאד מאד.
  • 10:19 - 10:22
    אז בילינו לילה אחר לילה אחר לילה,
  • 10:23 - 10:25
    בשוטטות ביער הגשם
  • 10:27 - 10:30
    במה שניתן לתאר רק כך:
    גשם.
  • 10:37 - 10:38
    כשאנו מסמורטטים למדי
  • 10:40 - 10:42
    ופשוט העברנו לילה אחרי לילה
  • 10:42 - 10:44
    כשאנו מצטופפים מתחת יריעות ברזנט,
  • 10:44 - 10:46
    מביטים זה בזה ואומרים,
    "די עם הגשם."
  • 10:46 - 10:48
    ואחת לכמה זמן היינו, כאילו,
  • 10:48 - 10:51
    "די, אני מנסה למצוא
    את החיה הארורה הזאת."
  • 10:51 - 10:52
    זה למעשה נהדר,
  • 10:52 - 10:55
    מצאנו את הצריף הזה
    שהיה של פקח ציד --
  • 10:55 - 10:58
    לא פקח ציד אלא שומר יערות.
  • 10:59 - 11:01
    וזה צריף זעיר ונחמד.
  • 11:01 - 11:03
    והוא היה מלא בחיות בר.
  • 11:06 - 11:07
    מה שקרה,
  • 11:07 - 11:12
    זה שהיית פותח את הדלת
  • 11:13 - 11:15
    והיית שומע את כל הרעש הזה...
  • 11:19 - 11:22
    ואז הדלקת את האור
    והכל היה נפסק
  • 11:27 - 11:30
    והיית רואה עיני עכביש זעירות
    על הקיר,
  • 11:30 - 11:33
    כל אחד מהם עם חרק
    חצי-אכול בפה
  • 11:35 - 11:36
    ואומר, "כן?"
  • 11:41 - 11:43
    ואז היית מכבה את האור ו...
  • 11:46 - 11:48
    אז זהו המחסה שלנו,
  • 11:48 - 11:50
    בילינו בו נהדר.
  • 11:54 - 11:55
    ובסופו של דבר...
  • 11:55 - 11:57
    אבל לילה אחד, לילה אחד,
  • 11:57 - 12:00
    היינו כולנו, כמו שאמרתי,
    צנופים מתחת לברזנטים,
  • 12:00 - 12:02
    ואני יצאתי ושוטטתי בחוץ,
  • 12:02 - 12:05
    ולפתע, לפתע,
    הרמתי את המבט ועל ענף
  • 12:06 - 12:08
    בערך בגובה כזה מעל לראשי,
  • 12:08 - 12:11
    הופיע היצור הזה.
  • 12:12 - 12:15
    היצור הזה הופיע על הענף
  • 12:17 - 12:19
    הביט למטה, אלי,
  • 12:20 - 12:23
    ואני הבטתי בו,
    ובעודו מביט בי
  • 12:24 - 12:26
    -- היה ברור שהוא בכלל לא אוהב
    את זה שהבטתי בו --
  • 12:27 - 12:29
    הוא הסתובב ונעלם שוב.
  • 12:31 - 12:33
    כל המפגש ארך עשר שניות,
  • 12:34 - 12:36
    וזה היה הדבר שלמענו באנו.
  • 12:38 - 12:41
    ראיתי במו-עיני, וגם כולנו --
  • 12:41 - 12:45
    כולנו הצלחנו לצלם אותו במהירות
    כשהוא הופיע --
  • 12:45 - 12:47
    אבל פתאום קלטתי שראינו איי-איי.
  • 12:48 - 12:52
    ברגע ההוא הייתי מהופנט לגמרי
  • 12:52 - 12:55
    מסיבות שבאותו רגע
    לא יכולתי להסביר לעצמי לגמרי.
  • 12:55 - 12:58
    כי חודש לפני כן
    בכלל לא שמעתי על החיה הזאת
  • 12:58 - 13:01
    ופתאום אני כאן, בוהה בה,
  • 13:01 - 13:04
    וחושב שקרה כאן משהו מיוחד.
  • 13:04 - 13:07
    אז התחלתי לחשוב על זה קצת,
  • 13:07 - 13:09
    וזאת המחשבה שגיבשתי לעצמי.
  • 13:12 - 13:19
    נסעתי הנה, טסתי ב-747 לטננריבו,
  • 13:19 - 13:21
    שהיא בירת מדגסקר,
  • 13:21 - 13:23
    הגרוטאה המעופפת האיומה ההיא
  • 13:23 - 13:26
    שהטיסה אותנו אל הפינה
    הצפון-מערבית של המדינה,
  • 13:26 - 13:30
    ואח"כ סדרת העגלות והמשאיות
    ההולכת ויורדת מבחינת מצוינותה,
  • 13:30 - 13:34
    ואח"כ הדבר הרקוב והישן הזה
    שהכניס אותנו ליער הגשם,
  • 13:34 - 13:37
    וביער הגשם בעקרון הסתובבנו
    לילה אחרי לילה,
  • 13:37 - 13:40
    זה היה סוג של מסע בזמן
  • 13:40 - 13:41
    - מסע בזמן -
  • 13:42 - 13:44
    בחזרה אל העבר של טכנולוגיית הענפים.
  • 13:46 - 13:49
    והמפגש הזה,
  • 13:49 - 13:52
    מה שהמפגש הזה היה הוא:
  • 13:52 - 13:54
    אני הייתי קוף שמביט בלמור.
  • 13:55 - 13:56
    ואז אתה לפתע חושב,
  • 13:56 - 13:59
    איזו כמות עצומה של היסטוריה
  • 13:59 - 14:01
    יש ברגע הזה,
    ואיננו חושבים
  • 14:01 - 14:03
    - אנו לא קולטים -
    כמה היסטוריה אנו סוחבים איתנו.
  • 14:04 - 14:09
    השורשים שלנו בכוכב הלכת הזה
    הם נורא נורא נורא עתיקים,
  • 14:10 - 14:12
    ובד"כ איננו מרבים לחשוב עליהם.
  • 14:13 - 14:15
    ויש צורך במפגש כזה
  • 14:15 - 14:21
    כדי לקלוט לפתע כמה המשפחה שלך
    עמוקה ורחבה.
  • 14:21 - 14:24
    אז חשבתי לעצמי,
    זה נורא מעניין.
  • 14:25 - 14:30
    ודיברתי עם הבחור שהיה
    כאילו המדריך שלי שם,
  • 14:30 - 14:32
    זואולוג, שנשלח איתנו
  • 14:32 - 14:35
    כדי לוודא שלא אפול מהעצים
    או משהו כזה.
  • 14:35 - 14:39
    שמו היה מארק קארווארדיין,
    ואמרתי לו,
  • 14:41 - 14:43
    "הייתי שמח מאד אילו יכולנו...,
  • 14:43 - 14:46
    "מה דעתך על הרעיון
    לעבור בכל העולם
  • 14:46 - 14:48
    "לחפש עוד מינים נכחדים של בעלי-חיים,
  • 14:48 - 14:50
    "ואולי לכתוב על זה ספר?"
  • 14:50 - 14:52
    הוא ענה,
    "נו, מזה אני מתפרנס!
  • 14:53 - 14:55
    "כן, בטח!"
  • 14:56 - 14:58
    אז זה מה שעשינו.
  • 14:58 - 14:59
    באותה עת זה התעכב,
  • 14:59 - 15:03
    כי לאחרונה חתמתי על התחייבות
    לכתוב שני ספרים.
  • 15:03 - 15:07
    אז כתבתי את
    "סוכנות הבילוש ההוליסטית של דירק ג'נטלי"
  • 15:07 - 15:09
    ואת "שעת התה האפלה של הנפש",
  • 15:09 - 15:11
    וזא הגיע הזמן לצאת לדרך.
  • 15:12 - 15:16
    והמקום הראשון שאליו יצאנו,
  • 15:16 - 15:22
    היה לחפש חיה מסוימת
    בשם "דרקון קומודו".
  • 15:24 - 15:26
    אתם מכירים לטאות, נכון?
  • 15:26 - 15:28
    כאילו, הן מין...
  • 15:31 - 15:34
    דרקון הקומודו הוא קצת יותר גדול.
  • 15:37 - 15:43
    הכי גדול שראינו
    היה באורך ארבעה מטרים,
  • 15:45 - 15:46
    והראש שלו הגיע עד כאן
  • 15:49 - 15:52
    "ענק מזוין",
    זה לדעתי המונח הטכני.
  • 15:55 - 15:58
    חשבתי שהם המקור
    של אגדות הדרקונים הסיניים
  • 15:58 - 16:02
    - כי הם ענקיים,
    לטאות ממש ממש ענקיות,
  • 16:02 - 16:05
    מכוסות קשקשים, טורפות אדם,
  • 16:05 - 16:07
    ממש טורפות אדם,
  • 16:07 - 16:09
    הן לא נושפות אש,
  • 16:09 - 16:12
    אבל הנשימה שלהן הכי מסריחה
    מזו של כל היצורים המוכרים לאדם.
  • 16:14 - 16:18
    הם חיים על אי בשם קומודו.
  • 16:19 - 16:22
    לא די בזה -- מסתבר --
  • 16:22 - 16:31
    שבאי הזה יש אלף וחמש מאות,
    אלף וחמש מאות דרקונים אוכלי אדם,
  • 16:33 - 16:37
    אלא שמי שנמצא בסכנת ההכחדה
    החמורה ביותר באי
  • 16:37 - 16:40
    הם כל שאר בעלי החיים
    פרט לדרקונים.
  • 16:46 - 16:48
    למעשה, כפי שאמרתי,
    הם אוכלי אדם.
  • 16:48 - 16:50
    הם לא יאכלו אתכם מיד,
  • 16:50 - 16:53
    הם לא קופצים עליך
    ובולעים אותך,
  • 16:53 - 16:54
    אלא כאילו מתגנבים אליך
  • 16:54 - 16:56
    ונותנים לך ביס קטן.
  • 16:57 - 17:00
    בגלל שהרוק שלהם כל-כך ארסי,
  • 17:00 - 17:02
    הפצע שלך לא יתרפא
  • 17:02 - 17:05
    ואחרי זמן-מה - תמות.
  • 17:05 - 17:07
    ואז אחד הדרקונים יזכה לאכול אותך
  • 17:07 - 17:10
    - לא בהכרח זה שנשך אותך -
  • 17:10 - 17:11
    יש להם פשוט אסטרטגיה
  • 17:11 - 17:15
    שבאי יהיו כמה שיותר
    יצורים גוססים ומתים
  • 17:15 - 17:18
    ככל שיוכלו, וזה מקיים אותם.
  • 17:21 - 17:24
    אבל מסתבר שלא מספיק
    שבאי הזה יש 1,500 דרקונים אוכלי-אדם.
  • 17:24 - 17:27
  • 17:27 - 17:29
    רק כדי שזה יהיה
    טיפה יותר מעניין,
  • 17:29 - 17:32
    יש בו גם יותר נחשים ארסיים
  • 17:32 - 17:34
    למטר מרובע של אדמה
  • 17:34 - 17:36
    מכל אי באותו סדר-גודל בעולם.
  • 17:37 - 17:39
    אז התקרבנו לקומודו
  • 17:40 - 17:42
    קצת בעצבנות, עלי להודות,
  • 17:42 - 17:44
    ובעיקוף מסוים.
  • 17:45 - 17:47
    למעשה, העיקוף היה כזה,
  • 17:47 - 17:49
    שעברנו דרך מלבורן שבאוסטרליה.
  • 17:51 - 17:53
    והסיבה שעברנו דרך מלבורן,
  • 17:53 - 17:55
    היה מישהו שרצינו לפגוש שם,
  • 17:55 - 17:58
    אדם ששמו ד"ר סטרואן סת'רלנד.
  • 17:59 - 18:02
    בעצם, אני רוצה
    להקריא לכם משהו עליו,
  • 18:02 - 18:08
    הוא היה מומחה גדול לארס נחשים.
  • 18:11 - 18:13
    עלי להתנצל בעצם
    לפני שאני מקריא את זה,
  • 18:13 - 18:16
    על כך שהאוסטרלית שלי
    לא הכי טובה.
  • 18:17 - 18:18
    אבל נו, שיהיה.
  • 18:18 - 18:21
    כולכם אמריקנים
    אז ממילא לא תדעו מה ההבדל.
  • 18:34 - 18:35
    יש במלבורן מישהו
  • 18:35 - 18:37
    שיודע כנראה על נחשים ארסיים
  • 18:37 - 18:39
    יותר מכל אדם אחר בעולם.
  • 18:40 - 18:42
    שמי ד"ר סטרואן סת'רלנד,
  • 18:42 - 18:44
    והוא הקדיש את כל חייו
  • 18:44 - 18:45
    לחקר הארס.
  • 18:46 - 18:48
    "כבר משעמם לי לדבר על זה,"
  • 18:48 - 18:51
    הוא אמר, כשבאנו לפגוש אותו
    בבוקר למחרת,
  • 18:51 - 18:52
    עמוסים במכשירי הקלטה ופנקסים.
  • 18:52 - 18:55
    "נמאסו עלי כל היצורים הארסיים האלה,
  • 18:55 - 18:57
    "הנחשים, החרקים, הדגים והכל.
  • 18:57 - 18:58
    "יצורים עלובים שנושכים את כולם.
  • 18:58 - 19:01
    "וכולם מצפים ממני להגיד להם
    מה לעשות בקשר אליהם.
  • 19:01 - 19:04
    "אני הרי אומר להם מה לעשות:
    אל תתנו שיכישו אתכם מלכתחילה.
  • 19:04 - 19:05
    "זאת התשובה.
  • 19:05 - 19:07
    "נמאס לי להגיד את זה
    כל הזמן לאנשים.
  • 19:07 - 19:09
    "הידרופוניקה - הו. זה מעניין.
  • 19:10 - 19:12
    "אני מוכן לדבר איתכם
    בלי סוף על הידרופוניקה.
  • 19:12 - 19:13
    "זה מרתק,
  • 19:13 - 19:15
    "לגדל צמחים באופן מלאכותי במים,
  • 19:15 - 19:16
    "טכנולוגיה מעניינת מאד.
  • 19:17 - 19:20
    "נצטרך להכיר אותה לגמרי
    אם נעבור למאדים וכו'.
  • 19:20 - 19:22
    "לאן אמרתם שאתם נוסעים?"
  • 19:22 - 19:22
    "לקומודו"
  • 19:23 - 19:25
    "תשתדלו שלא יכישו אתכם.
    זה כל מה שיש לי לומר.
  • 19:29 - 19:32
    "אם כן, ואל תבואו לבכות לי,
    כי לא תספיקו להגיע בזמן,
  • 19:33 - 19:36
    "וממילא, יש לי מספיק צרות משלי.
  • 19:36 - 19:39
    "תסתכלו על המשרד הזה.
    מלא בחיות ארסיות.
  • 19:39 - 19:43
    "רואים את המיכל הזה? מלא בנמלי-אש.
    יצורים קטנים וארסיים.
  • 19:43 - 19:44
    "מה אפשר לעשות בקשר אליהן?
  • 19:44 - 19:47
    "בכל אופן, יש לי עוגיות ילדים,
    אם אתם רעבים.
  • 19:47 - 19:49
    "רוצים כמה עוגיות קטנות?
  • 19:49 - 19:51
    "לא זוכר איפה שמתי אותן.
  • 19:51 - 19:53
    "יש גם תה,
    אבל הוא לא משהו.
  • 19:53 - 19:54
    "נו, תשבו כבר.
  • 19:55 - 19:57
    "אז אתם נוסעים לקומודו.
  • 19:57 - 19:59
    "אין לי מושג למה שתרצו
    לעשות דבר כזה
  • 19:59 - 20:00
    "אבל כנראה שיש לכם סיבה.
  • 20:01 - 20:04
    "יש בקומודו 15 מיני נחשים,
  • 20:04 - 20:05
    "וחצי מהם ארסיים.
  • 20:06 - 20:08
    "הקטלניים שביניהם
  • 20:08 - 20:09
    "הם הצפע ההודי,
  • 20:09 - 20:12
    "גומצן שטייגר והקוברה ההודית
  • 20:13 - 20:17
    "הקוברה ההודית היא הנחש
    ה-15 הכי ארסי בעולם,
  • 20:17 - 20:20
    "וכל יתר ה-14
    נמצאים כאן, באוסטרליה.
  • 20:22 - 20:24
    "ולכן כל-כך קשה לי
    למצוא זמן
  • 20:24 - 20:28
    "להתעסק בהידרופוניקה,
    עם כל הנחשים שיש כאן.
  • 20:28 - 20:32
    "וגם עכבישים. העכביש הכי ארסי
    הוא עכביש המשפך של סידני,
  • 20:32 - 20:36
    "בכל שנה עכבישים מכישים אצלנו
    בערך חמש מאות אנשים.
  • 20:36 - 20:37
    "ופעם, הרבה מהם מתו,
  • 20:37 - 20:41
    "אז הייתי צריך לפתח נוגדן
    כדי שיפסיקו לנדנד לי עם זה.
  • 20:42 - 20:46
    "זה לקח לנו שנים.
    אח"כ פיתחנו ערכה לזיהוי ארס נחשים.
  • 20:48 - 20:51
    "לא שצריך ערכה כדי לדעת
    שנחש הכיש אותך,
  • 20:51 - 20:54
    "זה בד"כ ברור.
    אבל הערכה הזאת מגלה
  • 20:54 - 20:57
    "מה הכיש אותך כדי שתדע
    איך לטפל נכון.
  • 20:57 - 21:00
    "רוצים לראות ערכה כזאת?
    יש לי פה שתיים, במקרר הרעלים.
  • 21:00 - 21:03
    "בואו נראה מה זה. תראו,
    גם העוגיות כאן.
  • 21:03 - 21:06
    "מהר, תאכלו כל עוד זה טרי."
  • 21:06 - 21:08
    "עוגיות ילדים.
    אפיתי אותן בעצמי."
  • 21:09 - 21:12
    הוא העביר בינינו
    את ערכת זיהוי ארס הנחשים
  • 21:12 - 21:16
    ואת העוגיות תוצרת-בית,
    חזר לשולחן שלו
  • 21:16 - 21:18
    ושלח אל כולנו חיוך קורן
  • 21:18 - 21:20
    מאחורי הזקן המתולתל ועניבת הפרפר שלו.
  • 21:21 - 21:23
    התפעלנו מן הערכות,
    שהיו קופסאות קטנות ואפקטיביות
  • 21:23 - 21:26
    באריזה אחת יחד עם
    בקבוקון, פיפטה, מזרק
  • 21:26 - 21:28
    והוראות מסובכות
  • 21:28 - 21:32
    שלא הייתי רוצה לקרוא
    בפעם הראשונה במצב של פניקה.
  • 21:33 - 21:37
    ואז שאלנו אותו כמה נחשים
    הכישו אותו עצמו.
  • 21:38 - 21:39
    "אף אחד," ענה.
  • 21:39 - 21:42
    "זהו תחום מומחיות נוסף שפיתחתי:
  • 21:42 - 21:45
    "לדאוג שאנשים אחרים
    יתעסקו עם החיות הארסיות.
  • 21:48 - 21:51
    "אני לא מוכן לעשות את זה.
    לא רוצה להינכש.
  • 21:51 - 21:53
    "יודעים מה כתוב
    על עטיפות הספרים שלי?
  • 21:53 - 21:55
    "'תחביבים גינון - עם כפפות;
  • 21:56 - 21:58
    "'דיג - עם מגפיים;
  • 21:58 - 21:59
    "טיולים - בזהירות'.
  • 22:00 - 22:01
    "זאת התשובה. מה עוד?
  • 22:01 - 22:04
    "בנוסף למגפיים,
    גם מכנסי שק עבים.
  • 22:05 - 22:08
    "ועדיף גם שכמה אנשים
    ייכנסו לשם לפניך
  • 22:08 - 22:10
    "ויקימו כמה שיותר רעש.
  • 22:11 - 22:14
    "הנחשים קולטים את הרטט ומתרחקים.
  • 22:14 - 22:16
    "אבל לא פתן המוות,
  • 22:17 - 22:18
    "שמוכר גם כפתן החירש.
  • 22:20 - 22:22
    "הוא פשוט מונח שם,
  • 22:23 - 22:26
    "אנשים יכולים לעבור לידו ומעליו
    ושום דבר לא קורה.
  • 22:26 - 22:29
    "שמעתי ש-12 איש עברו
    מעל פתן מוות
  • 22:29 - 22:32
    "והאיש ה-12 דרך עליו בטעות וננכש.
  • 22:32 - 22:35
    "בד"כ די בטוח
    ללכת 12 איש בטור.
  • 22:35 - 22:36
    "אתם לא אוכלים את העוגיות.
  • 22:36 - 22:38
    "נו, תאכלו כבר.
  • 22:38 - 22:40
    "יש עוד המון במקרר הרעלים."
  • 22:43 - 22:45
    שאלנו בהיסוס אם אפשר
  • 22:45 - 22:48
    לקחת איתנו לקומודו
    ערכת זיהוי ארז נחשים.
  • 22:48 - 22:50
    "בטח, בטח.
  • 22:50 - 22:51
    "קחו כמה שתרצו.
  • 22:51 - 22:55
    "זה בכלל לא יעזור לכם
    כי זה רק לנחשים אוסטרליים."
  • 23:03 - 23:08
    "אז מה נעשה אם
    משהו קטלני יכיש אותנו?" שאלתי.
  • 23:09 - 23:11
    הוא העיף בי מבט שנותנים בטיפש.
  • 23:13 - 23:15
    "נו, מה נראה לך?" אמר.
  • 23:15 - 23:17
    "אתה תמות, כמובן.
    זה הפירוש של 'קטלני'."
  • 23:25 - 23:29
    "אבל מה עם לחתוך את הפצע
    ולמצוץ את הארס?" שאלתי.
  • 23:31 - 23:33
    "מצידי, לך על זה." אמר.
  • 23:33 - 23:35
    "אני לא מעוניין בפה מלא ארס.
  • 23:35 - 23:36
    "אבל זה לא יזיק לך.
  • 23:36 - 23:38
    "לארס נחשים יש משקל מולקולרי גבוה
  • 23:38 - 23:41
    "אז הם לא יחלחלו
    לכלי הדם שבפה,
  • 23:41 - 23:43
    "כמו אלכוהול וסמים מסוימים.
  • 23:43 - 23:46
    "והרעל ייהרס ע"י החומצות שבקיבה.
  • 23:46 - 23:49
    "אבל גם זה לא בהכרח יעזור.
  • 23:49 - 23:52
    "הרי לא תצליח לשאוב
    הרבה מהרעל,
  • 23:52 - 23:55
    "וזה כנראה רק יחמיר את מצב הפצע.
  • 23:55 - 23:59
    "ובמקום כמו קומודו זה אומר
    שבמהרה יהיה לך פצע מזוהם מאד
  • 23:59 - 24:01
    "שתצטרך להתמודד איתו,
    בנוסף על רגל מלאה בארס.
  • 24:01 - 24:04
    "אלח דם, נמק, מה שזה לא יהיה,
    זה יהרוג אותך."
  • 24:05 - 24:07
    "מה עם חסם עורקים?" שאלתי.
  • 24:07 - 24:11
    "אין בעיה, אם לא איכפת לך
    שיכרתו לך אח"כ את הרגל.
  • 24:11 - 24:13
    "ויצטרכו לעשות את זה,
    כי אם תחסום לגמרי
  • 24:13 - 24:15
    "את אספקת הדם לרגל,
    היא תמות.
  • 24:16 - 24:18
    "ואם תצליח למצוא
    באזור הזה באינדונזיה
  • 24:18 - 24:20
    "מישהו שתוכל לסמוך עליו
    בעניין כריתת הרגל שלך,
  • 24:20 - 24:22
    "אז אתה אמיץ ממני.
  • 24:23 - 24:25
    "לא. שמע,
    הדבר היחיד שאתה יכול לעשות
  • 24:25 - 24:28
    "הוא לעשות חבישת לחץ
    היישר על הפצע
  • 24:28 - 24:30
    "ולעטוף את כל הרגל במהודק,
    אבל לא יותר מדי.
  • 24:31 - 24:34
    "להאיט את זרימת הדם
    מבלי לעצור אותה, אחרת תאבד את הרגל.
  • 24:35 - 24:38
    "לשמור שהרגל,
    או איפה שלא ננכשת,
  • 24:38 - 24:40
    "נמוך יותר מהלב ומהראש.
  • 24:40 - 24:49
    "להישאר מאד מאד ללא תנועה
    ולהגיע מיד לרופא.
  • 24:51 - 24:53
    "אם אתה בקומודו,
    זה אומר כמה ימים,
  • 24:53 - 24:55
    "ועד אז בטח תמות.
  • 24:57 - 24:59
    "אז התשובה היחידה,
    ואני אומר זאת בשיא הרצינות,
  • 24:59 - 25:01
    "היא לא להינכש.
  • 25:03 - 25:04
    "אין שום סיבה שזה יקרה.
  • 25:04 - 25:07
    "כל הנחשים שם יזוזו מדרכך
  • 25:07 - 25:08
    "הרבה לפני שתראה אותם.
  • 25:08 - 25:12
    "אתה לא ממש צריך לדאוג
    בקשר לנחשים, אם תיזהר.
  • 25:12 - 25:15
    "לא. מה שצריך להדאיג אותך
    הם היצורים הימיים."
  • 25:15 - 25:16
    "מה"
  • 25:18 - 25:21
    "העקרבנון, האבנון, נחשי ים.
  • 25:21 - 25:23
    "הם הרבה יותר ארסיים
    מכל מה שיש ביבשה.
  • 25:23 - 25:26
    "תחטוף עקיצה מאבנון -
    והכאב עצמו יהרוג אותך.
  • 25:27 - 25:29
    "אנשים מטביעים את עצמם
    רק כדי להפסיק את הכאב."
  • 25:36 - 25:39
    "איפה כל הדברים האלה?"
  • 25:39 - 25:41
    "אה, בים. המונים.
  • 25:41 - 25:43
    "במקומך לא הייתי מתקרב לשם.
  • 25:43 - 25:44
    "מלא בחיות ארסיות.
    אני שונא אותן."
  • 25:46 - 25:47
    "יש משהו שאתה אוהב?"
  • 25:47 - 25:49
    "כן," הוא אמר.
    "הידרופוניקה."
  • 25:54 - 25:58
    "לא," אמרתי.
    "יש יצורים ארסיים
  • 25:58 - 25:59
    "שאתה אוהב במיוחד?"
  • 26:00 - 26:01
    הוא הביט לרגע מבעד לחלון.
  • 26:02 - 26:03
    "יש," אמר.
    "אבל היא עזבה אותי."
  • 26:21 - 26:25
    בכל אופן, החיה הכי אהובה עלי
    מכל אלה שנסענו לראות
  • 26:25 - 26:28
    האהובה לי, היתה חיה
    בשם "קקפו".
  • 26:30 - 26:32
    הקקפו הוא סוג של תוכי.
  • 26:34 - 26:35
    הוא חי בניו-זילנד.
  • 26:36 - 26:41
    זהו תוכי שלא יודע לעוף.
    הוא שכח איך לעוף.
  • 26:44 - 26:49
    למרבה הצער, הוא גם שכח
    שהוא שכח איך לעוף.
  • 26:56 - 27:05
    למשל, ידוע שקקפו אחד, מודאג מאד,
    טיפס על עץ וקפץ ממנו.
  • 27:10 - 27:13
    הדעות חלוקות באשר למה שקרה אח"כ:
  • 27:14 - 27:18
    יש אומרים שהוא פיתח
    יכולת דאיה בסיסית,
  • 27:20 - 27:22
    ויש אומרים שהוא עף
    בערך כמו בלוק.
  • 27:25 - 27:26
    אבל העניין הוא --
  • 27:26 - 27:28
    -- אני יכול לדבר על קקפו
    מודאג ביותר --
  • 27:29 - 27:32
    אבל אין סיכוי שתמצאו
    קקפו מודאג ביותר
  • 27:32 - 27:35
    כי הקקפו לא למדו
    להיות מודאגים.
  • 27:37 - 27:39
    נראה מדהים לומר דבר כזה,
  • 27:39 - 27:42
    כי לדאוג זה משהו
    שכולנו נורא טובים בו,
  • 27:43 - 27:45
    וזה לגמרי טבעי לנו,
  • 27:45 - 27:48
    זה נראה לנו טבעי כמו נשימה.
  • 27:48 - 27:50
    אבל מסתבר שלדאוג
  • 27:51 - 27:54
    זה פשוט הרגל נרכש
    כמו כל דבר אחר.
  • 27:57 - 28:01
    יש או אין נטיה גנטית לכך.
  • 28:02 - 28:06
    והעניין הוא שקקפו גדלו בניו-זילנד
  • 28:07 - 28:14
    שעד שהאדם הגיע לשם,
    לא היו בה טורפים.
  • 28:15 - 28:17
    ואחרי כמה דורות
    הטורפים הם אלה
  • 28:17 - 28:20
    שמלמדים אותך לדאוג.
  • 28:21 - 28:26
    ואם אין לך טורפים,
    הצורך לדאוג בכלל לא יעלה על דעתך.
  • 28:28 - 28:31
    כבר אמרתי שהתברר שניו-זילנד
  • 28:31 - 28:34
    היא סתם ערימת דברים
    שנפלטו מתחת לפני הים.
  • 28:35 - 28:36
    וזאת הסיבה שכאשר הם צפו
  • 28:36 - 28:39
    לא היו שם בכלל חיים.
    אולי רק כמה דגים מתים.
  • 28:45 - 28:49
    אז החיות היחידות שאיכלסו את ניו-זילנד
  • 28:49 - 28:52
    היו החיות שידעו לעוף.
    כלומר, ציפורים.
  • 28:52 - 28:54
    היו שם כמה מיני עטלפים,
  • 28:54 - 28:56
    שהם יונקים,
    אבל הנקודה ברורה.
  • 28:56 - 28:59
    אז רק ציפורים חיו בניו-זילנד.
  • 29:00 - 29:02
    ובהעדר טורפים,
  • 29:03 - 29:06
    לא היה להם ממה לדאוג.
  • 29:07 - 29:09
    לנו מאד קשה להבין את זה,
  • 29:10 - 29:17
    כי מעולם לא ראינו סביבה ללא טורפים.
  • 29:17 - 29:19
    ומדוע?
  • 29:19 - 29:20
    כי אנו בעצמנו טורפים, ולכן,
  • 29:20 - 29:24
    אם אנו שם,
    זאת סביבה עם טורפים.
  • 29:27 - 29:31
    עבור האירופים שהגיעו במקור לניו-זילנד...
  • 29:35 - 29:38
    ...סליחה, מדהים שאמרתי את זה.
  • 29:39 - 29:42
    לפניהם היו כמובן המאורים,
  • 29:42 - 29:48
    ולפניהם - המאוריורים,
    המאורים הם המאוריורים
  • 29:50 - 29:53
    ורק אחר כך הגיעו האירופים.
  • 29:54 - 29:58
    אבל לפני שכל זה קרה,
    כמו שאמרתי,
  • 29:58 - 30:05
    לא היו באי הזה טורפים,
    והציפורים ניהלו חיים חסרי-דאגה.
  • 30:05 - 30:09
    היום אתם יכולים לראות דוגמה לכך
    אם תסעו לאיי גלפגוס,
  • 30:09 - 30:12
    יש שם מין חיה,
    יש באיי גלפגוס ציפור
  • 30:13 - 30:14
    בשם "סולה כחולת-רגל".
  • 30:15 - 30:18
    הסולה כחולת הרגל קרויה כך, לדעתי,
    משתי סיבות:
  • 30:19 - 30:22
    אחת קשורה לצבע
    כפות הרגליים שלה'
  • 30:23 - 30:26
    והשניה קשורה להתנהגות מסוימת
    שמיד אתאר.
  • 30:26 - 30:29
    כי מסתבר שכאשר מתקרבים
    לסולה כחולת-רגל
  • 30:29 - 30:32
    - היא יושבת לה על החוף
    או על ענף -
  • 30:32 - 30:36
    אפשר לגשת אליה ולהרים אותה.
  • 30:37 - 30:39
    והסולה חושבת לה
  • 30:40 - 30:42
    שאחרי שסיימתם איתה,
    תחזירו אותה למקום.
  • 30:54 - 30:55
    ואם לא חייתם
  • 30:55 - 30:58
    דורות על גבי דורות
    שבהם ניסו לאכול אתכם,
  • 30:58 - 31:00
    קל להגיע למסקנה כזאת.
  • 31:02 - 31:05
    אז הקקפו, כפי שאמרתי,
  • 31:05 - 31:09
    גדל בסביבה ללא טורפים.
  • 31:09 - 31:11
    ובגלל שהיו שם רק ציפורים,
  • 31:11 - 31:17
    ומשום שהטבע, כמו שאני אומר,
    הוא מאד אופורטוניסטי,
  • 31:17 - 31:21
    והחיים מגיעים לכל נישה
    שבה יכולים להתקיים חיים,
  • 31:22 - 31:25
    אז אם להיות מגעיל מאד
    ולהאניש דברים לרגע,
  • 31:25 - 31:27
    זה כאילו שחלק מהציפורים חשבו,
  • 31:27 - 31:32
    "כל עניין המעוף הזה
    הוא מאד מאד יקר.
  • 31:32 - 31:33
    "זה דורש המון אנרגיה,
  • 31:33 - 31:35
    "צריך לאכול קצת, לעוף קצת,
  • 31:35 - 31:36
    "לאכול קצת, לעוף קצת,"
  • 31:36 - 31:38
    כי בכל פעם שאוכלים משהו,
  • 31:38 - 31:40
    זה מכביד וקשה לעוף,
  • 31:40 - 31:41
    אז, "לאכול קצת, לעוף קצת -
  • 31:41 - 31:43
    "אפשר גם לחיות אחרת."
  • 31:43 - 31:45
    זה כאילו שכמה מהציפורים אמרו,
  • 31:45 - 31:49
    "אפשר בעצם להתיישב לארוחה רצינית,
  • 31:49 - 31:51
    "ואחר כך ללכת קצת לטייל!"
  • 31:56 - 31:59
    ובהדרגה, במשך הרבה מאד דורות,
  • 31:59 - 32:02
    הרבה ציפורים איבדו את היכולת לעוף,
  • 32:02 - 32:03
    ולמדו לחיות על הקרקע.
  • 32:04 - 32:07
    הקיווי, הציפור הכי מפורסמת, אולי,
    של ניו-זילנד,
  • 32:07 - 32:13
    והווקה, והתוכי הלילי ההוא -
    ככה הוא מכונה - הקקפו,
  • 32:14 - 32:20
    שהיא ציפור גדולה, שמנה,
    רכה, פלומתית ועגומה.
  • 32:21 - 32:25
    ומכיוון שהיא מעולם לא למדה לדאוג,
  • 32:26 - 32:28
    כשהאדם הגיע והביא איתו
  • 32:28 - 32:33
    את גן החיות הקטלני שלו:
    כלבים, חתולים וסמורים,
  • 32:33 - 32:37
    ואת החיה הכי הרסנית מכולן
  • 32:37 - 32:41
    - חוץ מהאדם -
    החולדה המצויה, עכברוש הספינות.
  • 32:42 - 32:47
    לפתע הציפורים האלה
    ניסו לדדות ולברוח על חייהן.
  • 32:49 - 32:51
    אבל הן לא ידעו איך עושים זאת
  • 32:51 - 32:54
    כי בעלי החיים שמולם היו טורפים,
  • 32:54 - 32:55
    הן לא ידעו מה לעשות,
  • 32:55 - 32:57
    הן לא ידעו מהו הנוהג החברתי,
  • 32:57 - 33:00
    הן רק חיכו שהחיה השניה
    תעשה את המהלך הבא,
  • 33:00 - 33:03
    וכמובן - וכרגיל -
    זה היה מהלך מהיר וקטלני למדי.
  • 33:05 - 33:10
    אז פתאום, מאוכלוסיה של --
  • 33:11 - 33:13
    אין לנו מושג כמה בדיוק --
  • 33:13 - 33:15
    אולי לא מיליון,
  • 33:15 - 33:17
    אבל מאות אלפים של ציפורים כאלה,
  • 33:17 - 33:22
    האוכלוסיה שלהן הצטמקה להפליא
    בסוף שנות ה-40,
  • 33:22 - 33:27
    והיא עדיין בערך כזאת.
  • 33:28 - 33:34
    יש קבוצות של אנשים
    שהקדישו את כל חייהם
  • 33:35 - 33:38
    לנסות להציל את החיות האלה,
    לנסות לשמר אותן.
  • 33:39 - 33:42
    ואחת הבעיות שבהן הם נתקלו
  • 33:42 - 33:45
    היא שנחמד מאד להגן עליהן
  • 33:45 - 33:49
    מפני טורפים,
    וזה קשה מאד מאד.
  • 33:49 - 33:52
    אבל הבעיה הבאה שלהם
  • 33:52 - 33:56
    היתה הרגלי ההזדווגות של הקקפו.
  • 33:56 - 33:59
    כי מסתבר שהרגלי ההזדווגות של הקקפו
  • 33:59 - 34:01
    ממושכים באופן לא-יאומן,
  • 34:01 - 34:02
    מסובכים להדהים
  • 34:03 - 34:05
    וכמעט לגמרי לא יעילים.
  • 34:09 - 34:12
    יש מי שיגידו לכם
    שקריאת ההזדווגות של הקקפו הזכר
  • 34:12 - 34:15
    ממש דוחה את נקבת הקקפו,
  • 34:15 - 34:17
    וזאת בעצם התנהגות
  • 34:17 - 34:19
    שמוצאים רק בדיסקוטקים.
  • 34:26 - 34:30
    האנשים ששמעו את קריאת ההזדווגות
    של הקקפו הזכר
  • 34:31 - 34:36
    אומרים שכמעט ואי-אפשר לשמוע אותה,
  • 34:36 - 34:41
    זה כמו...
    הנה מה שהם עושים.
  • 34:42 - 34:47
    החיה הזאת, כל --
    במשך כמאה לילות בשנה
  • 34:48 - 34:50
    היא עוסקת בטקס ההזדווגות.
  • 34:50 - 34:54
    היא מוצאת איזה צוק סלע חשוף וגדול
  • 34:56 - 35:00
    שמשקיף על העמקים הגדולים והארוכים
    של ניו-זילנד,
  • 35:00 - 35:03
    כי האקוסטיקה חשובה מאד
    מבחינת מה שהולך לקרות.
  • 35:07 - 35:11
    היא חופרת מעין קערה
    ויושבת בתוכה.
  • 35:12 - 35:13
    והיא יושבת שם,
  • 35:14 - 35:19
    מנפחת מעין שקי אוויר
    שיש לה סביב החזה.
  • 35:20 - 35:21
    והיא יושבת שם
  • 35:22 - 35:26
    -- אלה הם תאי הדהוד,
    מין תא הדהוד כזה --
  • 35:26 - 35:30
    היא יושבת שם
    ובמשך לילה אחר לילה
  • 35:30 - 35:31
    במשך מאה לילות בשנה,
  • 35:31 - 35:33
    במשך שמונה שעות בלילה,
  • 35:33 - 35:37
    היא מבצעת את צלילי הפתיחה
    של "הצד האפל של הירח".
  • 35:45 - 35:51
    אני רואה כאן קצת שיער שיבה,
    אז אתם מכירים את האלבום הזה.
  • 35:53 - 35:56
    ואם אתם זוכרים, הוא מתחיל
    במין "בום, בום, בום" גדול,
  • 35:56 - 35:59
  • 36:00 - 36:02
    צליל של פעימות לב.
  • 36:02 - 36:05
    וזהו הצליל שמשמיעה הקקפו.
  • 36:06 - 36:08
    כלומר, צליל כל-כך עמוק,
  • 36:08 - 36:11
    שיותר מרגישים אותו בתחתית הקיבה.
  • 36:11 - 36:15
    צריך לכוון בהתאם את השמיעה.
  • 36:15 - 36:17
    אני לא זכיתי לשמוע אותו,
  • 36:17 - 36:23
    אבל אלה שכן, אומרים שזה
    צליל מצמרר מאד
  • 36:23 - 36:27
    כי לא ממש שומעים,
    אלא יותר מרגישים אותו.
  • 36:27 - 36:32
    וזה צליל בס.
  • 36:33 - 36:35
    צליל בס נמוך מאד.
  • 36:35 - 36:37
    ממש מתחת לסף השמיעה.
  • 36:37 - 36:40
    מסתבר שלצליל הבס הזה
    יש שני מאפיינים חשובים.
  • 36:41 - 36:47
    אחד מהם הוא שגלי הקול
    הארוכים מאד האלה,
  • 36:47 - 36:50
    גלי הקול הארוכים האלה
    נשמעים למרחקים גדולים,
  • 36:50 - 36:54
    והם ממלאים את העמקים הגדולים
    באי הדרומי של ניו-זילנד.
  • 36:54 - 36:57
    וזה טוב. זה טוב.
  • 36:58 - 37:03
    אבל לצלילי הבס יש מאפיין נוסף,
  • 37:03 - 37:05
    שאתם אולי מכירים:
  • 37:05 - 37:08
    אם יש לכם רמקולי סטריאו כאלה,
  • 37:09 - 37:12
    שיש בהם רמקולים זעירים
    שנותנים את הצלילים הגבוהים,
  • 37:12 - 37:16
    וצריך למקם אותם נכון בחדר,
  • 37:16 - 37:18
    כי זה מה שמגדיר את תמונת הסטריאו.
  • 37:19 - 37:21
    ואז יש לכם מה שנקרא
    "סאב-וופר",
  • 37:21 - 37:25
    שזה תיבת בס שתשמיע
  • 37:25 - 37:29
    רק את צליל הבס
    ושאפשר לשים אותה איפה שרוצים.
  • 37:30 - 37:32
    אפשר אפילו לשים אותה מאחורי הספה,
  • 37:32 - 37:34
    כי המאפיין השני של צליל הבס
  • 37:34 - 37:37
    -- וזיכרו שאנו מדברים על
    קריאת ההזדווגות של הקקפו הזכר --
  • 37:37 - 37:40
    הוא שאין לדעת מניין היא מגיעה!
  • 37:54 - 37:55
    אז דמיינו את זה, בבקשה:
  • 37:57 - 38:00
    הקקפו הזכר יושב שם למעלה,
  • 38:01 - 38:06
    משמיע את כל הבומים האלה,
  • 38:06 - 38:12
    שאם יש איפשהו נקבה --
    מה שכנראה לא סביר --
  • 38:12 - 38:16
    והיא אוהבת את הבומים האלה
    -- מה שגם לא סביר --
  • 38:18 - 38:21
    היא לא יכולה למצוא
    את מי שמשמיע אותם!
  • 38:24 - 38:25
    אבל נניח שהיא מצליחה,
  • 38:25 - 38:28
    נניח שהיא שם
    -- לא סביר --
  • 38:28 - 38:30
    שהיא אוהבת את הבומים האתה
    -- לא סביר --
  • 38:30 - 38:33
    נניח שהיא מצליחה למצוא אותו
    -- גם לא סביר --
  • 38:34 - 38:39
    היא תסכים להזדווג
    רק אם עץ הפודוקרפוס נותן פרי!
  • 38:47 - 38:49
    כולנו מכירים מערכות יחסים כאלה..
  • 39:01 - 39:06
    אבל נניח שהם מתגברים
    על כל המכשולים האלה,
  • 39:06 - 39:08
    נניח שהיא מצליחה למצוא אותו,
  • 39:09 - 39:13
    היא תטיל ביצה בודדת
    אחת לשנתיים או שלוש
  • 39:14 - 39:16
    שאותה יטרפו מיד
    סמור או חולדה.
  • 39:18 - 39:19
    ונשאלת השאלה, עד כה,
  • 39:19 - 39:22
    -- לפני הנסיונות להציל ולשמר אותם --
  • 39:22 - 39:25
    איך לעזאזל הם הצליחו
    לשרוד עד עכשיו?!
  • 39:27 - 39:33
    והתשובה מעניינת ביותר, והיא:
  • 39:34 - 39:37
    בעינינו, זאת התנהגות מגוחכת,
  • 39:39 - 39:43
    אבל זה רק כי הסביבה שלהם
    השתנתה מבחינה דרמטית אחת
  • 39:45 - 39:47
    שסמויה לגמרי מעינינו.
  • 39:48 - 39:54
    וההתנהגות שלהם תואמת לחלוטין
    את הסביבה בה הם התפתחו,
  • 39:54 - 39:58
    ולגמרי לא תואמת את הסביבה
    בה הם מוצאים עצמם היום.
  • 39:59 - 40:04
    כי בסביבה שבה שום דבר
    אינו מנסה לטרוף אתכם,
  • 40:05 - 40:07
    אין לך רצון להתרבות מהר מדי.
  • 40:10 - 40:13
    ומסתבר שאפשר בהחלט
    לשרטט את זה במחשב.
  • 40:14 - 40:18
    כלומר, אם לוקחים קצב ריבוי נתון
  • 40:19 - 40:24
    יחד עם סביבה נתונה כלשהי
  • 40:24 - 40:26
    כדי לשמור על רמת אוכלוסיה מסוימת,
  • 40:28 - 40:31
    ומתחילים, נניח,
    בקצב ריבוי נמוך למדי,
  • 40:31 - 40:33
    ומחשבים את זה על פני
    מספר דורות,
  • 40:33 - 40:36
    מוצאים שהאוכלוסיה גדלה עוד ועוד
  • 40:36 - 40:39
    ואז מתייצבת במישור נאה.
  • 40:39 - 40:41
    הגבירו מעט את קצב הריבוי,
  • 40:41 - 40:43
    זה יעלה מעט,
  • 40:43 - 40:46
    ואז יתייצב ויתיישר שוב.
  • 40:47 - 40:49
    הגבירו עוד קצת
    את קצב הריבוי,
  • 40:49 - 40:52
    וזה יעלה, יעלה יותר מדי,
  • 40:52 - 40:54
    ואז יירד, יירד יותר מדי,
  • 40:54 - 40:57
    יעלה מדי, יירד מדי,
    ויתייצב בתנודה של גל סינוס.
  • 40:58 - 41:02
    הגבירו עוד קצת, וזה ייכנס לתנודה
    בין ארבעה ערכים שונים.
  • 41:02 - 41:04
    הגבירו עוד ועוד ועוד,
  • 41:04 - 41:07
    ותיקלעו לפתע למצב האופנתי
    המוכר כ"כאוס",
  • 41:08 - 41:16
    שבו אוכלוסיית בעלי החיים
    משתנה בפראות משנה לשנה,
  • 41:18 - 41:19
    כשבשלב מסוים היא אפס,
  • 41:19 - 41:22
    רק מתוך עצם המתמטיקה של המצב.
  • 41:22 - 41:25
    וכשמגיעים לאפס,
    אין דרך חזרה.
  • 41:27 - 41:30
    אז היות שהטבע
    נוטה להיות חסכני ביותר,
  • 41:31 - 41:35
    הוא לא יבזבז אנרגיה ומשאבים
  • 41:35 - 41:37
    על משהו שאין ממנו דרך חזרה.
  • 41:37 - 41:46
    לכן, קצב הריבוי של בעל-חיים
    בסביבה שאין בה טורפים
  • 41:46 - 41:51
    יתכוונן בהתאם.
  • 41:51 - 41:54
    ואם אין מה שיטרוף אתכם --
    שום דבר במיוחד --
  • 41:54 - 41:56
    אז קצב הריבוי היה נמוך מאד.
  • 41:57 - 42:00
    וזהו הקצב שבו הקקפו התרגלו להתרבות,
  • 42:01 - 42:04
    והם ממשיכים כך
    למרות העובדה שהם נטרפים,
  • 42:04 - 42:06
    כי הם לא מכירים משהו טוב יותר.
  • 42:06 - 42:10
    כי לא היה משהו שהצליח
    ללמד אותם אחרת,
  • 42:10 - 42:13
    כי השינויים שקרו,
    קרו בפתאומיות כזו,
  • 42:13 - 42:15
    בלי שום מדרון,
  • 42:15 - 42:19
    בלי שום מדרון של
    לחץ אבולוציוני הדרגתי,
  • 42:20 - 42:22
    שהוא מה שמחולל שינוי.
  • 42:22 - 42:24
    אם קורה שינוי דרמטי ופתאומי,
  • 42:24 - 42:28
    אין לאן לפנות
    ומתרחש פשוט אסון.
  • 42:28 - 42:32
    אז אם אוכל שוב
    לבצע לרגע האנשה,
  • 42:32 - 42:39
    נראה שמה שקרה היה
    שבעל החיים הזה
  • 42:40 - 42:42
    שהגיע לפתע למשבר
    ברמת האוכלוסיה שלו, חשב,
  • 42:42 - 42:44
    "וואו, רגע, כדאי שפשוט אעשה
  • 42:44 - 42:47
    "מה שאני עושה מדהים,
    הכי טוב,
  • 42:47 - 42:49
    "שזה להתרבות ממש ממש לאט!"
  • 42:50 - 42:51
    והאוכלוסיה שלו פוחתת.
  • 42:51 - 42:53
    "טוב, כדאי שאעשה את מה שאני עושה,
  • 42:53 - 42:56
    "ואתרבה ממש ממש ממש ממש לאט!"
  • 42:56 - 43:03
    ולנו זה נראה אבסורדי
    כי אנו רואים את התמונה הגדולה.
  • 43:04 - 43:11
    אבל אם זאת התנהגות הרבייה
    שאליה התפתחתם בהצלחה,
  • 43:11 - 43:14
    הרי כל מעשה אחר לא יהיה קקפואי,
  • 43:14 - 43:17
    יהיה מעשה בלתי-קקפואי.
  • 43:19 - 43:26
    והדבר היחיד שהם מסיקים
    הוא לעשות את מה שתמיד עשו,
  • 43:26 - 43:28
    שזה להמשיך בשיטה המוצלחת שלהם,
  • 43:28 - 43:30
    ומשום שהזמנים סביבם השתנו,
  • 43:30 - 43:34
    זאת כבר לא שיטה מוצלחת
    ובעל החיים נמצא בצרה צרורה.
  • 43:38 - 43:40
    היה בעל-חיים נוסף שנסענו למצוא,
  • 43:40 - 43:43
    שנמצא בצרה עוד יותר צרורה.
  • 43:44 - 43:50
    והוא הבאיג'י,
    דולפין הנהרות הסיני שביאנג-צה,
  • 43:51 - 43:55
    דולפין נהרות עיוור כמעט.
  • 43:56 - 43:58
    הסיבה לכך שהוא עיוור,
  • 43:58 - 44:01
    היא שבנהר היאנג-צה אין מה לראות.
  • 44:04 - 44:07
    אלפים רבים של שנות חקלאות
  • 44:08 - 44:09
    לאורך גדות היאנג-צה
  • 44:09 - 44:13
    שטפו לתוכו כל-כך הרבה
    בוץ, טיט וכדומה,
  • 44:14 - 44:16
    עד שהנהר נעשה עכור לגמרי.
  • 44:17 - 44:19
    זאת מילה שאפילו לא ידעתי
    מה המשמעות שלה,
  • 44:19 - 44:21
    לפני שראיתי את נהר היאנג-צה.
  • 44:21 - 44:23
    בעקרון, אי-אפשר לראות בתוכו כלום.
  • 44:25 - 44:29
    אז בעלי החיים האלה,
    הדולפינים, כפי שאמרתי,
  • 44:29 - 44:34
    זנחו בהדרגה את השימוש בראייה.
  • 44:34 - 44:42
    כידוע לכולנו, ליונקים ימיים
    יש חושים נוספים
  • 44:42 - 44:45
    שהם יכולים לפתח,
    כלומר השמיעה.
  • 44:45 - 44:51
    אז מה שהדולפין של היאנג-צה
    עשה במשך אלפי שנים,
  • 44:51 - 44:54
    ככל שהראייה שלו הידרדרה,
  • 44:54 - 45:01
    היה להפוך את כישורי הסונאר שלו
    ליותר ויותר ויותר מתוחכמים,
  • 45:01 - 45:03
    כלומר, יותר חזקים ומורכבים.
  • 45:03 - 45:07
    וזה מעניין מאד.
    אפשר ממש לראות - אם בא לכם -
  • 45:08 - 45:11
    את התפתחות עובּר הבאיג'י,
  • 45:13 - 45:17
    ורואים שממש --
    אולי אתם יודעים ואולי לא --
  • 45:17 - 45:20
    יש מידה מסוימת של אמת ברעיון
  • 45:21 - 45:26
    שהתפתחות העובר מייצגת שלבים
  • 45:26 - 45:28
    באבולוציה של בעל החיים.
  • 45:28 - 45:31
    רואים שממש בתחילת התפתחות העובר
  • 45:31 - 45:33
    העיניים שלו ממוקמות
    במיקום נורמלי לדולפין,
  • 45:33 - 45:37
    הרחק יחסית בצידי הראש.
  • 45:37 - 45:40
    ובהדרגה, עם חלוף הדורות,
  • 45:40 - 45:43
    העיניים כאילו נדדו
    במעלה צידי הראש,
  • 45:43 - 45:45
    ורואים את זה קורה
    בהתפתחות העובר.
  • 45:45 - 45:49
    כי בהדרגה, לאורך הדורות,
  • 45:49 - 45:52
    האור היחיד הגיע רק מלמעלה
  • 45:52 - 45:54
    בלי שום אור סביבתי,
  • 45:54 - 45:58
    ואז גם זה דעך,
    והעיניים בהדרגה התנוונו,
  • 45:58 - 46:05
    ואת מקומן תפס הסונאר.
  • 46:05 - 46:08
    בעלי החיים האלה
    פיתחו רגישות עצומה,
  • 46:08 - 46:12
    ויכולת דיוק לא-תיאמן של ניווט במים,
    בעזרת הסונאר בלבד.
  • 46:12 - 46:14
  • 46:15 - 46:16
    הכל היה טוב ויפה,
  • 46:18 - 46:21
    עד המאה ה-20,
    כשהאדם המציא את מנוע הדיזל.
  • 46:23 - 46:27
    ואז השתרר לפתע גיהנום מוחלט
    מתחת לפני הינאג-צה,
  • 46:28 - 46:30
    כי לפתע הוא התמלא רעש.
  • 46:31 - 46:37
    לפתע, בעלי החיים האלה גילו
    שהם לכודים ע"י משהו --
  • 46:38 - 46:40
    ואיש לא יכול היה לחזות את זה --
  • 46:40 - 46:42
    שהדבר עליו הם מסתמכים
  • 46:42 - 46:43
    מוצף עכשיו לגמרי
  • 46:43 - 46:47
    בזיהום הרעש שאנו יוצרים באוקיינוסים.
  • 46:47 - 46:51
    לפתע, בעלי החיים האלה
  • 46:51 - 46:53
    שהיו כה מתוחכמים
  • 46:53 - 46:55
    מבחינת יכולתם להתמצא בסביבה,
  • 46:55 - 46:58
    החלו להתנגש בדברים,
    להתנגש בסירות,
  • 46:58 - 46:59
    להיתקל במדחפי אוניות,
  • 46:59 - 47:03
    למצוא עצמם לכודים
    ברשתות דיג וכן הלאה,
  • 47:03 - 47:06
    משום שהרסנו את החוש החלופי שלהם.
  • 47:08 - 47:10
    וזאת הרגשה משונה מאד,
  • 47:11 - 47:18
    אני זוכר שישבתי בסירה
    בנהר היאנג-צה והסתכלתי,
  • 47:19 - 47:20
    טוב, ניסיתי להסתכל לתוך...
  • 47:20 - 47:24
    אי-אפשר לראות בגלל העכירות,
    ואתה מבין מהי עכירות --
  • 47:24 - 47:30
    והבנתי מה המשמעות שם למטה,
    של כל הרעש הזה...
  • 47:31 - 47:34
    משונה מאד לחשוב
  • 47:34 - 47:37
    שאולי ישנו איזה דולפין בסביבה
  • 47:37 - 47:40
    -- לא ידעתי בשלב הזה,
    זה היה לפני עשר שנים,
  • 47:40 - 47:42
    נותרו רק מאתיים מהם
  • 47:42 - 47:45
    בגוך מים שאורכו 300 קילומטרים,
  • 47:45 - 47:47
    אי-אפשר היה לדעת
    אם אחד מהם נמצא בקרבתך --
  • 47:47 - 47:51
    אבל זה מעניין,
    כי אם אתה והאדם השני,
  • 47:51 - 47:55
    היצור השני,
    שניכם באותו העולם,
  • 47:55 - 47:57
    אז מן הסתם ההרגשה שלכם דומה.
  • 47:59 - 48:01
    אבל אחד הדברים שאתה מתחיל להבין
    כשאתה רואה בעלי-חיים שונים,
  • 48:01 - 48:06
    הוא שבגלל העבר האבולוציוני שלהם,
  • 48:06 - 48:09
    ובגלל הצורות שאליהן הם התפתחו,
  • 48:10 - 48:13
    והדרכים שהם פיתחו
    כדי לתפוש את העולם,
  • 48:13 - 48:16
    הם אולי חיים באותו העולם,
  • 48:16 - 48:18
    אבל למשעה - ביקום אחר לגמרי.
  • 48:19 - 48:22
    למעשה, יקום אחר לגמרי
    משום שאנו יוצרים
  • 48:22 - 48:28
    את היקום שלנו בלבד
    עם מה שאנו עושים במידע החושי הנקלט.
  • 48:28 - 48:34
    אז אתה מבין שאתה כאן,
    ושם יש דולפין,
  • 48:34 - 48:38
    לך נוח, ולדולפין זהו גהינום.
  • 48:39 - 48:41
    ואין לו שום דרך
    להגיד לך את זה
  • 48:41 - 48:45
    כי אנו תפסנו את הפיקוד,
  • 48:45 - 48:48
    ואין שום דרך להודיע להנהלה
    שיש בעיה.
  • 48:48 - 48:50
  • 48:54 - 49:00
    פתאום עניין מאד אותי לדעת
    איך זה באמת נשמע
  • 49:00 - 49:02
    בנהר היאנג-צה.
  • 49:03 - 49:08
    כשהיינו שם, הלכנו להקליט
    כמה תכניות רדיו לבי-בי-סי,
  • 49:08 - 49:11
    אז יחד עם מארק קרווארדיין, הזואולוג,
  • 49:11 - 49:13
    היה איתנו גם טכנאי קול
    מהבי-בי-סי.
  • 49:14 - 49:15
    אז אמרתי לו,
  • 49:16 - 49:19
    "אפשר להוריד מיקרופון לתוך היאנג-צה,
  • 49:19 - 49:22
    "כדי לדעת איך זה נשמע
    בתוך הנהר?"
  • 49:23 - 49:24
    והוא אמר,
  • 49:25 - 49:28
    "הלוואי הויית אומר את זה
    לפני שיצאנו מלונדון."
  • 49:28 - 49:29
    שאלתי, "למה?"
  • 49:29 - 49:32
    והוא ענה, "כי הייתי יכול להביא
    גם מיקרופון עמיד למים,
  • 49:32 - 49:34
  • 49:34 - 49:37
    "אבל לא אמרת כלום
    על הקלטה מתחת למים."
  • 49:38 - 49:41
    אמרתי, "נכון.
    יש משהו שנוכל לעשות?"
  • 49:41 - 49:45
    והוא אמר, "יש בעצם טכניקה אחת
  • 49:45 - 49:49
    "שמלמדים אותנו בבי-בי-סי
    להקלטות חירום מתחת למים.
  • 49:57 - 49:59
    "יש למישהו מכם קונדומים?"
  • 50:02 - 50:05
    לא היו לנו.
    זה לא היה טיול מהסוג הזה.
  • 50:09 - 50:11
    אבל החלטנו שכדאי לקנות כמה.
  • 50:12 - 50:16
    אז יצאנו לרחובות שנחאי
    כדי לנסות לקנות קונדומים,
  • 50:16 - 50:19
    ואני רוצה רק להקריא לכם
    קטע קצר על זה.
  • 50:27 - 50:30
    "חנות הידידות" נראית כמו מקום מבטיח
    למצוא בו קונדומים,
  • 50:31 - 50:35
    אבל היו לנו קשיים להסביר את הרעיון.
  • 50:36 - 50:40
    עברנו מדלפק לדלפק
    בחנות כלבו גדולה ומרווחת,
  • 50:40 - 50:43
    שהיו בה המון תאים,
    דוכנים ודלפקים,
  • 50:43 - 50:45
    אבל איש לא הצליח לעזור לנו.
  • 50:46 - 50:50
    התחלנו בדוכנים שמכרו ציוד רפואי,
  • 50:50 - 50:51
    לא הלך.
  • 50:51 - 50:53
    כשהגענו לדוכנים שמכרו
    תומכי ספרים ומקלות אכילה
  • 50:53 - 50:55
  • 50:55 - 50:56
    ידענו שלא נצליח,
  • 50:56 - 50:59
    אבל הצלחנו למצוא מוכרת צעירה
    שידעה אנגלית.
  • 51:00 - 51:03
    ניסינו להסביר לה מה אנו רוצים,
  • 51:04 - 51:07
    וכנראה שאוצר המלים שלה
    נגמר לה מהר מאד.
  • 51:09 - 51:12
    אז הוצאתי את הפנקס שלי
    וציירתי במדויק קונדום,
  • 51:13 - 51:15
    כולל הבלון הקטן שבקצה.
  • 51:16 - 51:19
    היא הזעיפה פנים
    אבל לא קלטה את הרעיון.
  • 51:19 - 51:21
    היא הביאה לנו כף עץ,
  • 51:23 - 51:27
    נר, מין סכין לחיתוך נייר,
    והפתעה הפתעה,
  • 51:27 - 51:30
    דגם קטן עשוי פורצלן
    של מגדל אייפל
  • 51:37 - 51:40
    ולבסוף היא קרסה בתנוחה של תבוסה.
  • 51:41 - 51:44
    נערות נוספות בדוכן התגייסו כדי לעזור,
  • 51:44 - 51:46
    אבל הציור שלנו הביס גם אותן.
  • 51:47 - 51:50
    לבסוף אזרתי אומץ וביצעתי
    פנטומימה מעודנת קטנה
  • 52:03 - 52:05
    ואז נפל סוף-סוף האסימון.
  • 52:08 - 52:12
    "אה!" קראה הנערה הראשונה
    אפופת חיוכים פתאומיים. "אה, כן!"
  • 52:13 - 52:15
    כולן קרנו בעונג
    כשהן תפשו את הרעיון.
  • 52:16 - 52:18
    "את מבינה?" שאלתי.
  • 52:18 - 52:19
    "כן, כן! אני מבינה."
  • 52:20 - 52:21
    "יש לך כאלה?"
  • 52:21 - 52:23
    "לא," אמרה, "לא יש."
  • 52:23 - 52:24
    "אה".
  • 52:24 - 52:25
    "אבל, אבל, אבל..."
  • 52:25 - 52:25
    "כן?"
  • 52:27 - 52:29
    "אני אומרת אתה לאן הולך, כן?"
  • 52:30 - 52:31
    "תודה, תודה רבה לך. כן."
  • 52:32 - 52:36
    "אתה הולך דרך ננג'ינג 616. בסדר.
    שם יש.
  • 52:36 - 52:38
    "מבקש אתה 'גומי-מעל', כן?"
  • 52:38 - 52:40
    "גומי-מעל?"
  • 52:40 - 52:43
    "גומי-מעל. מבקש אתה. להם יש.
    אוקיי. הב נייס דיי."
  • 52:48 - 52:51
    היא ציחקקה באושר על כל העניין
    כשכף ידה מכסה את פיה.
  • 52:53 - 52:56
    הודינו לה שוב מעומק ליבנו
    ונפרדו בנפנופים וחיוכים רבים.
  • 52:56 - 52:59
    נראה שהבשורות התפשטו במהירות רבה בחנות,
  • 52:59 - 53:01
    וכולם נופפו לנו.
  • 53:03 - 53:05
    הם נראו מרוצים מאד מכך שפנו אליהם.
  • 53:08 - 53:12
    כשהגענו למס' 6161 בדרך ננגי'נג,
  • 53:12 - 53:14
    מה שהתגלה כחנות כלבו נוספת, קטנה יותר,
    ולא חנות רגילה,
  • 53:14 - 53:16
    כפי שחשדנו-למחצה,
  • 53:16 - 53:19
    כנראה שהאופן בו הגינו "גומי-מעל"
    איכזב אותנו
  • 53:19 - 53:21
    והניב גל נוסף של חוסר-הבנה ובלבול.
  • 53:22 - 53:26
    הפעם עברתי מיד לפנטומימה
    ששירתה אותנו היטב מקודם,
  • 53:31 - 53:33
    ונראה שזה עובד מיד.
  • 53:34 - 53:38
    הזבנית, גברת קצת יותר מבוגרת
    עם שיער במצב גרוע,
  • 53:39 - 53:41
    צעדה היישר לעבר ארונית עם מגירות
  • 53:41 - 53:43
    הביאה חפיסה והניחה אותה
    לפנינו על הדלפק בנצחון.
  • 53:43 - 53:45
  • 53:46 - 53:48
    הצלחה! חשבנו,
    פתחנו את החפיסה,
  • 53:49 - 53:51
    ומצאנו שהיא מכילה פס של גלולות.
  • 53:54 - 53:57
    "הרעיון הנכון," נאנח מארק.
    "השיטה הלא-נכונה."
  • 54:07 - 54:08
    ושוב הסתבכנו במהרה
  • 54:08 - 54:11
    כשניסינו להסביר לגברת הפגועה קלות
  • 54:11 - 54:13
    שזה לא בדיוק מה שאנו מחפשים.
  • 54:13 - 54:17
    בשלב זה כבר התאסף סביבנו
    קהל של כ-15 צופים,
  • 54:18 - 54:19
    חלקם, כך אני משוכנע,
  • 54:20 - 54:22
    עקבו אחרינו עוד מ"חנות הידידות".
  • 54:23 - 54:25
    אחד הדברים שמגלים מהר מאד בסין,
  • 54:25 - 54:27
    הוא שכולנו בגן חיות.
  • 54:28 - 54:30
    אם אתה עומד לרגע בשקט,
  • 54:30 - 54:32
    אנשים יתאספו סביבך ויבהו בך.
  • 54:33 - 54:37
    המעצבן הוא שהם לא בוהים
    בכוונה או בתהייה,
  • 54:37 - 54:39
    אלא סתם עומדים שם,
    לעתים קרובות בדיוק לפניך,
  • 54:40 - 54:43
    ובוהים בך במבט ריקני
    כאילו שאתה פרסומת למזון כלבים.
  • 54:49 - 54:52
    לבסוף, צעיר חיוור וממושקף
  • 54:52 - 54:56
    פילס את דרכו בקהל ואמר
    שהוא מדבר קצת אנגלית ואם אפשר לעזור.
  • 54:56 - 54:59
    הודינו לו ואמרנו שכן,
    אנו רוצים לקנות קונדומים,
  • 55:00 - 55:04
    כמה "גומי-מעל" ונהיה אסירי תודה
    אם יוכל להסביר זאת עבורנו.
  • 55:05 - 55:06
    הוא נראה מבולבל,
  • 55:08 - 55:11
    הרים את החפיסה הדחויה שעל הדלפק
  • 55:11 - 55:13
    לעיני הגברת הפגועה,
    ואמר,
  • 55:13 - 55:15
    "לא רוצים גומי-מעל. זה יותר טוב."
  • 55:19 - 55:20
    "לא," אמר מארק.
  • 55:20 - 55:23
    "אנו בהחלט רוצים גומי-מעל,
    לא גלולות."
  • 55:24 - 55:26
    "למה רוצים גומי-מעל?
    גלולות יותר טוב."
  • 55:29 - 55:31
    "תגיד לו," אמר מארק.
  • 55:35 - 55:37
    "זה בשביל להקליט דולפינים," אמרתי.
  • 55:45 - 55:47
    "לא את הדולפינים עצמם,
  • 55:47 - 55:50
    "אלא את הרעש ביאנג-צה, ש...
  • 55:50 - 55:52
    "זה בשביל לשים על המיקרופון,
    אתה מבין, ו..."
  • 55:53 - 55:56
    "בחייך, תגיד לו שאתה רוצה לזיין מישהי,"
  • 55:56 - 55:57
    אמר טכנאי הקול.
  • 55:57 - 55:59
    "ושאין לך סבלנות."
  • 56:07 - 56:10
    אבל עכשיו הצעיר
    התרחק מאיתנו בעצבנות,
  • 56:10 - 56:12
    כשהבין לפתע שאנו משוגעים ומסוכנים,
  • 56:13 - 56:15
    ושכדאי פשוט לסלוח להם ולברוח.
  • 56:16 - 56:19
    הוא אמר במהירות משהו לזבנית
  • 56:19 - 56:21
    ונסוג לתוך הקהל.
  • 56:22 - 56:24
    הזבנית משכה בכתפיה,
    לקחה את הגלולות,
  • 56:24 - 56:27
    פתחה מגירה אחרת
    ושלפה חפיסת קונדומים.
  • 56:28 - 56:30
    קנינו תשעה, רק לשם בטחון.
  • 56:42 - 56:43
    אז אחרי יומיים
  • 56:43 - 56:45
    עמדנו על גדות היאנג-צה,
  • 56:46 - 56:49
    ביום גשום קלות,
    אפור ומדכא ביותר.
  • 56:50 - 56:53
    הכנסנו את המיקרופון
    לדבר הוורוד הקטן הזה,
  • 56:56 - 56:58
    והשלכנו אותו לנהר.
  • 56:59 - 57:03
    ובד"כ אני לא עושה חיקויים
  • 57:03 - 57:06
    אבל עכשיו אעשה למענכם חיקוי
  • 57:06 - 57:11
    של איך שזה נשמע
    מתחת לפני המים של נהר היאנג-צה.
  • 57:11 - 57:13
    זה נשמע ככה,
  • 57:16 - 57:18
    נהר היאנג-צה, גבירותי ורבותי.
  • 57:23 - 57:28
    ואז הבנתי לפתע איזה דבר נורא
  • 57:28 - 57:31
    עוללנו לחיות האומללות האלה,
  • 57:31 - 57:37
    שחיות בעולם של רגישות עילאית
    לקול וצליל.
  • 57:38 - 57:43
    וזו הסיבה לכך שהחיות האלה
    נתונות כעת בסכנת הכחדה חמורה
  • 57:44 - 57:48
    כי אחרי שלקחנו מהן
    דרך-חיים אחת
  • 57:48 - 57:50
    באנו ולקחנו את השניה.
  • 57:52 - 57:55
    הבעיה היא שכעת
    אנו לוקחים להן את השלישית,
  • 57:55 - 57:59
    אני אומר את זה כי
    כשהייתי שם לפני 10 שנים
  • 57:59 - 58:01
    נותרו 200 מהם,
  • 58:01 - 58:02
    והיום יש רק 20.
  • 58:04 - 58:11
    ובגלל שהסינים בונים סכרים ענקיים
  • 58:11 - 58:14
    על היאנג-צה
  • 58:15 - 58:18
    באחד האתרים הכי יפים ונהדרים בעולם,
  • 58:18 - 58:22
    בסכר שלושת הערוצים,
  • 58:22 - 58:28
    וזה אומר שמתישהו,
    דולפין היאנג-צה בהחלט ייכחד.
  • 58:30 - 58:32
    וזה עצוב נורא.
  • 58:33 - 58:35
    מה שמעניין בסכרים הוא,
  • 58:37 - 58:39
    שאנו כל הזמן בונים אותם
  • 58:39 - 58:41
    ואף אחד מהם לא מועיל.
  • 58:41 - 58:42
    זה לא מדויק,
  • 58:43 - 58:44
    כי למרבה הצער יש
    בהיסטוריה של הסכרים
  • 58:44 - 58:46
  • 58:46 - 58:48
    שניים שעשו את העבודה:
    האחד הם סכר הובר
  • 58:48 - 58:55
    והשני, בצפון-מערב אוקיינוס השקט,
    הוא סכר קולי.
  • 58:55 - 58:58
    וכל היתר לא עובדים.
  • 59:00 - 59:04
    ומשום-מה אנו לא מצליחים
    לעצור את זה...
  • 59:04 - 59:06
    אנו תמיד חושבים
    שכדאי לבנות עוד אחד.
  • 59:06 - 59:09
    אולי יש לנו גנים של בונה...
  • 59:11 - 59:15
    אבל העצוב הוא, כמו שאמרתי,
    שהדולפין של היאנג-צה
  • 59:15 - 59:19
    עתיד בהחלט וללא ספק להיכחד.
  • 59:21 - 59:26
    ובעיני, מעניין מאד
  • 59:28 - 59:32
    שאנו חיים כרגע בעידן מיוחד,
  • 59:33 - 59:34
    רנסנס יוצא מהכלל,
  • 59:38 - 59:43
    משום שהגענו לשלב שבו לפתע
    אנו מבינים את ערכו של המידע,
  • 59:43 - 59:46
  • 59:46 - 59:47
    יותר מאי-פעם.
  • 59:47 - 59:50
    אנו מכנים אותו "עידן המידע".
  • 59:50 - 59:52
    וגילינו שהמידע הוא המשאב
    הכי יקר שלנו.
  • 59:52 - 59:56
  • 59:59 - 60:03
    כידוע לכם, לאחרונה
    הוצאנו מיליארדי דולרים
  • 60:04 - 60:07
    -- די בצדק --
    על הנסיון להבין את הגנום האנושי,
  • 60:11 - 60:15
    ומדובר רק במין אחד: בנו.
  • 60:15 - 60:17
    והצלחנו להבין כמה יקר המידע הזה.
  • 60:17 - 60:19
  • 60:22 - 60:25
    ומעולם עד כמה לא הבנו
    איך הכל עובד ביחד,
  • 60:25 - 60:26
  • 60:27 - 60:30
    כי עד כה היינו...
  • 60:30 - 60:31
    אומר זאת כך:
  • 60:32 - 60:34
    בעבר, עשינו מדע
    בכך שפירקנו דברים
  • 60:35 - 60:36
  • 60:37 - 60:38
    כדי לראות איך הם עובדים.
  • 60:39 - 60:42
    וזה הוביל לתגליות מופלאות,
  • 60:42 - 60:44
    רמות מופלאות של הבנה,
  • 60:45 - 60:48
    אבל הבעיה עם פירוק של דברים
    כדי לראות איך הם פועלים,
  • 60:49 - 60:52
    היא שלמרות שזה מלמד אותך
    על החלקיקים היסודיים,
  • 60:53 - 60:56
    על העקרונות היסודיים,
    כוחות היסוד שנמצאים בפעולה,
  • 60:57 - 61:00
    בכל זאת איננו יודעים
    איך הדברים עובדים
  • 61:00 - 61:02
    אם איננו רואים אותם בפעולה.
  • 61:03 - 61:04
    אחד הדברים שנוצרו כתוצאה מהבנת
    עקרונות היסוד האלה,
  • 61:05 - 61:08
  • 61:08 - 61:11
    הוא שהמצאנו את הדבר הזה, "מחשב".
  • 61:11 - 61:13
    ומה שנהדר במחשב הוא,
  • 61:13 - 61:17
    שלא כמו אמצעי הניתוח הקודמים,
    ויש לא מעט כאלה --
  • 61:18 - 61:19
  • 61:19 - 61:21
    מצחיק כמה הרבה דברים כאלה
    קשורים לזכוכית,
  • 61:22 - 61:28
    כשנתקלנו לראשונה בזכוכית,
    שהיא צורה של חול,
  • 61:29 - 61:33
    והמצאנו את העדשות
    והסתכלנו אל השמיים,
  • 61:33 - 61:37
    וכתוצאה מכך גילינו את העקרונות...
  • 61:37 - 61:38
    כשחקרנו את השמיים
  • 61:38 - 61:41
    התחלנו לגלות דברים יסודיים
    לגבי הכבידה,
  • 61:44 - 61:48
    וגילינו גם שהיקום כנראה עשוי --
    כמה מפחיד --
  • 61:48 - 61:51
    כמעט כולו מכלום.
  • 61:53 - 61:57
    אח"כ השתמשנו בזכוכית במיקרוסקופים,
  • 61:58 - 62:04
    הסתכלנו למטה, ממש אל תוך
    העולם המוצק שסביבנו,
  • 62:05 - 62:09
    ואנו רואים שם את חלקיקי היסוד, האטומים
  • 62:09 - 62:15
    -- שעשויים מפרוטונים, ניוטרונים,
    אלקטרונים שמסתובבים סביבם --
  • 62:15 - 62:17
    וגם שם גילינו שהם כנראה מורכביפ
  • 62:17 - 62:20
    באופן מפחיד, כמעט לגמרי מכלום.
  • 62:21 - 62:23
    ושאפילו כשמגלים משהו,
    מסתבר שהוא בכלל לא נמצא,
  • 62:23 - 62:25
  • 62:25 - 62:26
    שבכלל אין שם משהו,
  • 62:26 - 62:30
    אלא קיימת רק האפשרות
    שאולי יש שם משהו.
  • 62:33 - 62:35
    בכלל אין הרגשה שזה אמיתי,
  • 62:38 - 62:42
    אז הדבר הבא שעשינו מחול
    היה הסיליקון,
  • 62:42 - 62:44
    כשיצרנו את המחשב.
  • 62:45 - 62:49
    וזה סוף-סוף איפשר לנו
    לחבר בין דברים
  • 62:49 - 62:50
    ולראות איך הם עובדים.
  • 62:51 - 62:55
    וזה איפשר לנו לראות ממש
    תהליכים בפעולה,
  • 62:55 - 62:59
    והתחלנו לראות איך דברים
    פשוטים מאד מובילים באופן בלתי-נמנע
  • 63:00 - 63:01
    -- באמצעות חזרה אחרי חזרה --
  • 63:02 - 63:07
    לתהליכים מורכבים ביותר
    שמתפתחים ומשגשגים.
  • 63:07 - 63:12
    ובעיני, אחד הדברים
    הכי מדהימים בתקופתנו
  • 63:12 - 63:15
    -- אלה מאיתנו שהיו אז ודאי זוכרים,
  • 63:15 - 63:18
    שראינו לראשונה אדם שמתהלך על הירח --
  • 63:18 - 63:23
    אבל לדעתי הדבר הכי דרמטי ומופלא
    שראינו בימי חיינו
  • 63:23 - 63:25
  • 63:25 - 63:27
    היה היכולת לראות על צג המחשב
  • 63:27 - 63:34
    את התהליך שבו דברים
    פשוטים ופרימיטיביים ביותר,
  • 63:34 - 63:38
    תהליכים, הוראות שחזרו על עצמם
    פעמים רבות,
  • 63:39 - 63:43
    במהירות רבה מאד,
    חזרתיות של דורות של הוראות
  • 63:43 - 63:46
    שמפיקים תוצאות מורכבות ביותר.
  • 63:47 - 63:51
    כך שאנו יכולים פתאום ליצור,
  • 63:51 - 63:55
    מהוראות פשוטות ופרימיטיביות ביסודן,
  • 63:56 - 64:03
    אנו יכולים ליצור את התנהגות הרוח
    במנהרת רוח,
  • 64:03 - 64:04
    מערבולת רוח,
  • 64:05 - 64:10
    אנו יכולים לראות את האור שמרצד
    בעיניו של דינוזאור מדומיין.
  • 64:11 - 64:15
    ולעשות את כל זה מתוך
    הוראות בסיסיות ופשוטות.
  • 64:16 - 64:18
    וכתוצאה מכך הגענו בסופו של דבר
  • 64:18 - 64:25
    להבנה כיצד החיים בעצם נוצרו.
  • 64:25 - 64:28
    אז יש המון דברים
    שאיננו יודעים על החיים.
  • 64:29 - 64:31
    אבל כל מדען במדעי החיים יאמר לכם,
  • 64:33 - 64:35
    שלמרות שיש הרבה מאד
    שאיננו יודעים,
  • 64:37 - 64:40
    כבר אין מסתורין עמוק.
  • 64:40 - 64:42
    כבר אין מסתורין עמוקים
  • 64:42 - 64:45
    כי כולנו ראינו במו-עינינו
  • 64:45 - 64:49
    איך הפשטות מניבה מורכבות.
  • 64:50 - 64:52
    כשאני אומר שאין יותר מסתורין,
  • 64:52 - 64:53
    זה כמו לקחת בלש
    מהמאה ה-19,
  • 64:57 - 65:00
  • 65:00 - 65:04
    לצוות אותו עם בלש מהמאה ה-20,
  • 65:05 - 65:07
    ולתת להם תעלומה:
  • 65:07 - 65:10
    נניח שחשוד בפשע
    נראה יום אחד הולך ברחוב
  • 65:10 - 65:14
  • 65:15 - 65:16
    באמצע לונדון,
  • 65:16 - 65:17
    ולמחרת,
  • 65:17 - 65:18
    הוא נראה באיזה מדבר
    באמצע ניו-מקסיקו.
  • 65:18 - 65:20
  • 65:20 - 65:22
    הבלש מהמאה ה-19 יאמר,
  • 65:22 - 65:24
    "בחיי, אני לא מבין את זה.
  • 65:25 - 65:27
    "מן הסתם קרה כאן איזה קסם."
  • 65:28 - 65:30
    ולא יהיה לו מושג
    מאיפה להתחיל לפתור
  • 65:30 - 65:32
  • 65:32 - 65:34
    את מה שקרה כאן.
  • 65:34 - 65:36
    הבלש מהמאה ה-20
  • 65:36 - 65:39
    אולי לא יידע אם האיש
  • 65:39 - 65:42
    טס ב"בריטיש איירוויז"
    ב"יונייטד" או ב"אמריקן",
  • 65:42 - 65:45
    איפה הוא שכר רכב
    ודברים כאלה,
  • 65:45 - 65:47
    אולי הוא לא יגלה
    את הפרטים האלה,
  • 65:48 - 65:51
    אבל לא יהיה מסתורין בסיסי במה שקרה.
  • 65:53 - 65:58
    מבחינתנו, אין בחיים כבר
    מסתורין בסיסי.
  • 65:59 - 66:04
    הכל הוא פרצים מדהימים של מידע,
  • 66:06 - 66:07
    מידע שנותן לנו
  • 66:07 - 66:12
    את העולם המורכב והעשיר להפליא
    שבו אנו חיים.
  • 66:12 - 66:15
    אבל במקביל לכך שגילינו את זה,
  • 66:15 - 66:18
    אנו משמידים אותו בקצב
    שאין אח ורע בהיסטוריה,
  • 66:18 - 66:20
  • 66:20 - 66:24
    אלא אם חוזרים לנקודה
    שבה פגע בו אסטרואיד.
  • 66:26 - 66:30
    אז יש איזו אירוניה איומה
  • 66:30 - 66:34
    בכך שבשלב שבו אנו יכולים
    להבין, להוקיר ולהעריך הכי טוב
  • 66:34 - 66:39
    את עושר החיים סביבנו,
  • 66:40 - 66:44
    אנו גם משמידים אותם
    בקצב גבוה יותר מאי-פעם.
  • 66:44 - 66:50
    אנו מאבדים מינים בזה אחר זה,
  • 66:50 - 66:52
    יום אחרי יום,
  • 66:52 - 66:54
    רק בגלל שאנו שורפים דברים
    בשביל להתחמם.
  • 66:55 - 66:59
    וזהו כתב-אישום חמור
    כלפי ההבנה שלנו.
  • 66:59 - 67:02
    אבל אנו עושים טעות נוספת,
  • 67:02 - 67:03
    כי אנו משום-מה חושבים
  • 67:04 - 67:07
    שכל זה בסדר,
    מבחינה בסיסית כלשהי,
  • 67:08 - 67:12
    כי נראה לנו שהכל כאילו
    "היה צריך לקרות ממילא".
  • 67:13 - 67:18
    הרשו לי להסביר לכם
    איך נקלענו לאורח החשיבה הזה,
  • 67:19 - 67:21
    כי זהו בדיוק אורח החשיבה
  • 67:21 - 67:23
    שהקקפו נלכד בו.
  • 67:23 - 67:26
    כי מה שהיה מבחינת הקקפו
    אסטרטגיה מוצלחת
  • 67:26 - 67:29
  • 67:29 - 67:31
    במשך דור אחרי דור
    ואלפים רבים של שנים,
  • 67:31 - 67:33
  • 67:33 - 67:34
    הפך פתאום לאסטרטגיה המוטעית,
  • 67:35 - 67:36
    ואין לו איך לדעת את זה,
  • 67:36 - 67:39
    כי הוא פשוט ממשיך לעשות
    את מה שהצליח עד כה.
  • 67:40 - 67:43
    ואנחנו, כיוצרי כלים,
  • 67:44 - 67:46
    שלוקחים מהסביבה שלנו
    את מה שנחוץ לנו
  • 67:46 - 67:48
    ואת מה שאנו רוצים
  • 67:48 - 67:51
    וזה תמיד הצליח לנו...
  • 67:51 - 67:53
    אגיד לכם מה קרה.
  • 67:53 - 67:54
    זה כאילו שלחצנו
    על כפתור ההשהייה
  • 67:55 - 67:56
  • 67:56 - 67:59
    של תהליך האבולוציה שלנו,
  • 67:59 - 68:03
    כי רצינו לעטוף את עצמנו
    בשכבת מגן
  • 68:03 - 68:08
    של, נו, רפואה, חינוך, בניינים
  • 68:09 - 68:11
    וכל הדברים האלה שמגינים עלינו
    מהלחצים הסביבתיים הנורמליים.
  • 68:11 - 68:13
  • 68:14 - 68:19
    והיכולת שלנו לבנות כלים
    היא שאיפשרה לנו את זה.
  • 68:19 - 68:22
    באופן כללי, מה שיוצר מינים
  • 68:22 - 68:23
    הוא שקבוצה קטנה של בעלי-חיים
  • 68:24 - 68:27
    מתפצלת מן הגוף העיקרי
  • 68:27 - 68:31
    בגלל לחצי אוכלוסיה,
    תהפוכות גיאוגרפיות וכו'.
  • 68:31 - 68:36
    אז דמיינו קבוצה קטנה
    שמגלה לפתע שהיא נטושה
  • 68:36 - 68:38
    בסביבה קצת יותר קרה.
  • 68:38 - 68:40
    ברור שבמשך מספר דורות
  • 68:40 - 68:43
    הגנים שמעדיפים פרווה עבה יותר
  • 68:43 - 68:44
    יתבטאו יותר,
  • 68:44 - 68:46
    ואם חוזרים אחרי כמה דורות,
  • 68:46 - 68:48
    מגלים שהפרווה של בעלי החיים
    עבה יותר.
  • 68:48 - 68:52
    אבל כמי שיודעים להכין כלים,
  • 68:52 - 68:55
    כשאנו מגיעים לסביבה חדשה
    וקרה בהרבה,
  • 68:55 - 68:57
    איננו צריכים להמתין לתהליך הזה.
  • 68:58 - 68:59
    כי אנו רואים בעל-חיים
    עם פרווה עבה יותר,
  • 68:59 - 69:00
  • 69:00 - 69:02
    ומחליטים לקחת אותה ממנו.
  • 69:06 - 69:08
    כלומר, לקחנו את השליטה
    על הסביבה שלנו,
  • 69:08 - 69:11
    והכל טוב ויפה,
  • 69:11 - 69:17
    אבל מחובתנו להעלות איכשהו
    מעל לתהליך הזה,
  • 69:19 - 69:22
    להתעלות ולראות חזון נשגב יותר,
  • 69:22 - 69:26
    ולהבין מהי ההשפעה שלנו.
  • 69:27 - 69:32
    דמיינו, בבקשה, אדם קדמון,
  • 69:33 - 69:37
    ובואו נראה איך נוצר
    הלך החשיבה הזה.
  • 69:37 - 69:41
    הוא עומד וסוקר את עולמו בסוף היום.
  • 69:43 - 69:44
    והוא רואה אותו וחושב,
  • 69:44 - 69:47
    "באיזה עולם נפלא אני נמצא.
  • 69:47 - 69:48
    "זה בכלל לא רע.
  • 69:49 - 69:52
    "כי אני כאן, מאחורי ההרים,
  • 69:53 - 69:54
    "ההרים נהדרים
    כי יש בהם מערות
  • 69:54 - 69:56
  • 69:56 - 69:57
    "שבהן אני יכול למצוא מחסה,
  • 69:57 - 70:00
    "מפני מזג האוויר או דובים
    שבאים מידי פעם ותוקפים אותי.
  • 70:01 - 70:03
  • 70:03 - 70:05
    "אז יש לי שם מחסה,
    זה נהדר.
  • 70:05 - 70:07
    "ולפני ישנו היער,
  • 70:07 - 70:09
    "והיער מלא באגוזים, גרגרים ועצים,
  • 70:09 - 70:11
    "זה מזין אותי, זה טעים
    וזה מקיים אותי.
  • 70:11 - 70:13
  • 70:13 - 70:15
    "הנה נחל,
    ובנחל יש דגים,
  • 70:15 - 70:17
  • 70:17 - 70:19
    "המים טעימים ואני שותה אותם,
  • 70:19 - 70:21
    "והכל מצוין.
  • 70:21 - 70:22
    "הנה הדוד שלי, עוג.
  • 70:23 - 70:26
    "עוג תפס ממותה. יש!
  • 70:26 - 70:27
    "עוג תפס ממותה!
    ממותות זה דבר נהדר!
  • 70:27 - 70:29
  • 70:29 - 70:31
    "אין יותר טוב ממותות,
    כי עם ממותה,
  • 70:32 - 70:33
  • 70:33 - 70:36
    "אתה יכול להתעטף בפרווה
    של ממותה,
  • 70:36 - 70:39
    "לאכול את הבשר של הממותה,
  • 70:39 - 70:42
    "ולהשתמש בעצמות של הממותה
    כדי לתפוס ממותות נוספות!
  • 70:45 - 70:48
    "העולם הזה הוא עולם מצוין בשבילי."
  • 70:50 - 70:55
    וחלק מהדרך שבה לקחנו
    את השליטה בעולמנו, בסביבתנו,
  • 70:55 - 70:57
  • 70:57 - 71:00
    היא בכך שאנו מכינים כלים
    שמאפשרים זאת לנו,
  • 71:00 - 71:03
    בכך שאנו שואלים את עצמנו
    כל הזמן שאלות לגבי זה.
  • 71:03 - 71:05
    אז האיש הזה מתחיל לשאול את עצמו.
  • 71:05 - 71:12
    "העולם הזה," הוא אומר,
    "טוב, מי... מי עשה אותו?"
  • 71:14 - 71:17
    והוא כמובן חושב ככה,
    כי הוא בעצמו יוצר דברים
  • 71:18 - 71:21
    אז הוא מחפש מי יצר את עולמו.
  • 71:23 - 71:26
    הוא אומר, "מי יכול היה
    ליצור את העולם הזה?
  • 71:26 - 71:28
    "זה בטח מישהו שקצת דומה לי.
  • 71:29 - 71:32
    "הרבה יותר גדול. ברור,
  • 71:33 - 71:37
    "וכמובן, בלתי נראה,
  • 71:40 - 71:45
    "אבל הוא בטח ברא אותו.
    למה הוא עשה את זה?"
  • 71:47 - 71:50
    אנו תמיד שואלים את עצמנו "למה",
  • 71:50 - 71:52
    כי אנו מחפשים סביבנו כוונה,
  • 71:53 - 71:56
    כי אנו תמיד עושים דברים
    שיש מאחוריהם כוונה.
  • 71:57 - 72:01
    למשל, אנו מבשלים ביצה
    כדי לאכול אותה.
  • 72:02 - 72:06
    אז אנו מסתכלים על הסלעים
    ועל העצים,
  • 72:06 - 72:08
    ותוהים מהי הכוונה,
  • 72:09 - 72:10
    למרות שאין מאחוריהם שום כוונה,
  • 72:12 - 72:18
    וחושבים, מה היתה הכוונה
    של מי שברא את העולם הזה.
  • 72:18 - 72:20
    וכאן נכנסת המחשבה:
  • 72:20 - 72:22
    "נו, זה כל-כך מתאים לי,
  • 72:25 - 72:26
    "המערות והיערות,
    הנחל והממותות.
  • 72:26 - 72:29
  • 72:30 - 72:32
    "אז הוא בטח ברא את כל זה בשבילי!
  • 72:33 - 72:36
    "לאיזו עוד מסקנה אפשר להגיע?"
  • 72:36 - 72:41
    זה כאילו שאיזו שלולית
    מתעוררת בבוקר
  • 72:41 - 72:43
    -- אני יודע ששלוליות
    בד"כ לא עושות את זה,
  • 72:43 - 72:45
    אבל תרשו לי,
    כסופר מדע בדיוני.
  • 72:48 - 72:51
    שלולית מתעוררת בבוקר וחושבת,
  • 72:51 - 72:55
    "באיזה עולם מעניין אני נמצאת.
  • 72:56 - 72:57
    "הוא מתאים לי בדיוק.
  • 72:59 - 73:02
    "למעשה, הוא כל-כך מתאים לי,
  • 73:02 - 73:04
    "ממש במדויק, נכון?
  • 73:11 - 73:14
    "שהוא בטח נברא
    כדי שאני אהיה בו!"
  • 73:15 - 73:18
    השמש עולה והשלולית ממשיכה
    לטוות את הסיפור
  • 73:19 - 73:22
    איך שהשקע הזה נועד להכיל אותה,
  • 73:22 - 73:24
    השמש זורחת והשלולית, בהדרגה,
  • 73:25 - 73:27
    מתכווצת עוד ועוד ועוד,
  • 73:27 - 73:29
    וכשהשלולית חדלה מלהתקיים,
  • 73:29 - 73:32
    היא עדיין חושבת,
    עדיין לכודה ברעיון הזה
  • 73:32 - 73:34
    שהשקע הזה קיים בשבילה.
  • 73:36 - 73:38
    ואם אנו חושבים
    שהעולם הזה קיים בשבילנו,
  • 73:38 - 73:41
    אנו נמשיך להרוס אותו
    כפי שתמיד הרסנו אותו,
  • 73:41 - 73:43
  • 73:43 - 73:45
    כי אנו בטוחים שאיננו מסוגלים
    לגרום שום נזק.
  • 73:47 - 73:51
    יש היום המון השערות
    כאלה ואחרות,
  • 73:51 - 73:52
  • 73:53 - 73:55
    בשאלה אם יש חיים
    על כוכבי לכת אחרים.
  • 73:56 - 73:58
    קרל סאגאן, כידוע לכם,
  • 73:59 - 74:01
    היה נלהב מאד מהרעיון
    שמן הסתם יש כאלה.
  • 74:02 - 74:03
    מעצם הכמות משתמע,
  • 74:03 - 74:06
    כי יש מיליארדים
    על מיליארדים על מיליארדים
  • 74:06 - 74:08
    -- כפי שהוא כידוע לא אמר, בעצם --
  • 74:08 - 74:11
    של עולמות.
  • 74:11 - 74:12
    אז יש בהחלט סיכוי
    שיש אי-שם חיים תבוניים.
  • 74:12 - 74:16
  • 74:16 - 74:19
    נשמעים כיום גם קולות אחרים,
    שטוענים שאם לוקחים בחשבון
  • 74:19 - 74:21
  • 74:21 - 74:25
    את הנסיבות המיוחדות של כדור הארץ,
  • 74:26 - 74:29
    הן כל-כך ייחודיות,
  • 74:29 - 74:32
    שהסיכויים שיהיה משהו כזה במקום נוסף
    הם קלושים למדי.
  • 74:32 - 74:34
  • 74:35 - 74:36
    במובן מסוים, זה לא חשוב.
  • 74:36 - 74:39
    כי, תחשבו על זה...
  • 74:39 - 74:41
    קארל סאגאן הרי
    אמר את זה בעצמו.
  • 74:41 - 74:45
    יש שתי אפשרויות:
    או שיש חיים בכוכבי-לכת אחרים,
  • 74:46 - 74:47
  • 74:48 - 74:51
    או שאין חיים בכוכבי-לכת אחרים.
  • 74:52 - 74:54
    אלה שני רעיונות מופלאים לגמרי!
  • 74:59 - 75:06
    אבל ישנה אפשרות ממשית
  • 75:06 - 75:08
    שלא קיים בכלל משהו
    שאפילו מזכיר אותנו.
  • 75:11 - 75:15
    והנה אנו מתנהגים כאילו
    שכוכב הלכת הזה,
  • 75:15 - 75:19
    כדור החיים הקטן,
    המופלא לגמרי הזה,
  • 75:21 - 75:24
    הוא משהו שאנו יכולים להתעלל בו
    כמה שבא לנו.
  • 75:25 - 75:28
    אולי זה אסור לנו.
  • 75:31 - 75:34
    אולי כדאי לנו
    לדאוג לו קצת יותר.
  • 75:34 - 75:37
    לא בשביל העולם עצמו
  • 75:38 - 75:40
    -- אנו מרבים לדבר גבוהה-גבוהה
    על "להציל את העולם".
  • 75:40 - 75:43
    איננו צריכיפ להציל את העולם.
    העולם בסדר גמור!
  • 75:43 - 75:47
    העולם עבר חמש תקופות
    של הכחדה המונית.
  • 75:47 - 75:52
    לפני 65 מיליון שנה,
    כששביט פגע כנראה בכדור הארץ
  • 75:52 - 75:56
    היו התפרצויות געשיות נרחבות בהודו,
  • 75:57 - 75:58
    הדינוזאורים נכחדו,
  • 75:59 - 76:02
    יחד עם משהו כמו
    90% מהחיים עלי-אדמות.
  • 76:02 - 76:05
    נחזור עוד אחורה, נראה לי
    150 מיליון שנה לפני כן,
  • 76:05 - 76:08
    לאירוע הפרם-טריאס,
    עוד הכחדה עצומה, ענקית.
  • 76:09 - 76:11
  • 76:11 - 76:13
    העולם עבר את זה
    כבר פעמים רבות מאד.
  • 76:14 - 76:16
    ומה שבד"כ קורה,
  • 76:16 - 76:19
    מה שקורה תמיד
    אחרי כל הכחדה המונית,
  • 76:19 - 76:24
    הוא שמתפנה המון מקום,
  • 76:24 - 76:27
    וצורות חיים חדשות
    מופיעות ומשגשגות בו.
  • 76:28 - 76:34
    בדיוק כפי שהכחדת הדינוזאורים
    פינתה את הדרך עבורנו.
  • 76:35 - 76:37
    ללא אותה הכחדה,
    לא היינו כאן.
  • 76:38 - 76:39
    אז העולם בסדר גמור.
  • 76:39 - 76:41
    אנו לא צריכים להציל את העולם.
  • 76:41 - 76:43
    העולם מבוגר מספיק כדי לדאוג לעצמו.
  • 76:44 - 76:46
    מה שצריך להדאיג אותנו
    הוא האם העולם שבו אנו חיים
  • 76:46 - 76:49
  • 76:50 - 76:54
    יוכל לקיים אותנו בתוכו.
  • 76:55 - 76:56
    זה מה שצריך להעסיק אותנו.
  • 76:57 - 76:59
    תודה רבה לכם,
    גבירותי ורבותי.
  • 77:30 - 77:31
    וכעת, אם יש למישהו שאלה,
  • 77:31 - 77:33
    אשמח לשמוע.
  • 77:33 - 77:37
    יש כאן מיקרופונים,
    אז אני מציע שתשתמשו בהם.
  • 77:38 - 77:39
    כן, הי.
  • 77:40 - 77:41
    תודה לך. הרצאה נהדרת.
  • 77:42 - 77:47
    אמרת שעלינו להיזהר
    לבל נהרוס את כדור הארץ.
  • 77:47 - 77:50
    הצעה אחת שהועלתה בעניין זה,
  • 77:50 - 77:52
    אומרת שהסיבה לכך
    שאנו הורסים את כדור הארץ
  • 77:52 - 77:55
    היא שאיננו משלמים
    את המחיר האמיתי של דברים
  • 77:55 - 77:56
    כשאנו צורכים אותם.
  • 77:57 - 77:59
    מחיר הדלק צנח בדולרים אמיתיים
  • 77:59 - 78:03
    ואילו כלי הרכב הולכים ונעשים
    גדולים יותר ויותר,
  • 78:03 - 78:05
    יש לנו מכוניות מיותרות
    לאנשים אנוכיים
  • 78:05 - 78:06
    קוראים להם "רכבי כבישטח".
  • 78:12 - 78:15
    עלי לומר, כבריטי,
  • 78:16 - 78:17
    אתה יודע, אנו יושבים וחושבים,
  • 78:17 - 78:20
    "האמריקנים שוב מתלוננים
    כי מחירי הדלק אצלם
  • 78:20 - 78:22
    "הגיעו כעת כמעט לרבע
    ממה שאנו משלמים."
  • 78:25 - 78:28
    אז אני תוהה אם לדעתך
    פתרון טוב יהיה
  • 78:29 - 78:34
    אם נשלם על דברים את מחירם האמיתי,
  • 78:34 - 78:36
    אילו שילמנו עשהר דולר לגלון
  • 78:36 - 78:40
    או את המחיר האמיתי שלו
    מבחינת הפגיעה בסביבה,
  • 78:40 - 78:42
    האם זה ישנה משהו?
  • 78:43 - 78:49
    הממ. אולי... אני...
  • 78:52 - 78:56
    יש כאן בעיה
    שאני מאד מודע לה:
  • 78:57 - 79:04
    אף על פי שאני מדבר
    מנקודת ראותו של סביבתן,
  • 79:05 - 79:08
    וזה מאד מאד חשוב לי,
    כשסוקרים את ההיסטוריה
  • 79:09 - 79:12
    של מה שאנו והתנועה למען הסביבה אמרנו
  • 79:12 - 79:14
    בעשר השנים האחרונות
    ובעשר השנים שלפניהן,
  • 79:14 - 79:16
    ובעשר השנים שלפני כן.
  • 79:16 - 79:20
    רוב מה שאמרנו לגבי
    מה שצריך לעשות בקשר לזה,
  • 79:20 - 79:24
    או דרך הפעולה שבה בחרנו,
    כל זה התברר כטעות.
  • 79:24 - 79:30
    אז קשה לי מאד להעמיד פנים
  • 79:31 - 79:33
    ולעמוד כאן ולומר
    שעלינו לעשות ככה או ככה.
  • 79:33 - 79:34
  • 79:35 - 79:37
    כי ייתכן שזה איננו הפתרון הנכון.
  • 79:37 - 79:41
    אני מודע לכך מאד, בכל הנוגע ל...
  • 79:41 - 79:43
    שוב, כשחושבים על העבר,
  • 79:44 - 79:49
    למשל, על הגנה על בעלי-חיים באפריקה.
  • 79:50 - 79:53
    פעם אחר פעם עשינו זאת
    לא נכון.
  • 79:53 - 79:57
    ונכון, מאמצי השימור
  • 79:57 - 80:01
    של אחת לעשר שנים
    יועילו כמו כל דבר אחר,
  • 80:01 - 80:04
    כדי לפתור את הבעיות
    של עשר השנים הקודמות.
  • 80:04 - 80:09
    אז זאת שאלה של חינוך עצמי מתמיד,
  • 80:09 - 80:11
    לנסות ולהפנים את המידע,
  • 80:11 - 80:15
    לנסות לראות מהי התוצאה
    של מה שעשינו עד כה,
  • 80:16 - 80:17
    ומה אפשר ללמוד מזה.
  • 80:17 - 80:25
    וייתכן מאד שאם נקבע
    שיש להכפיל את מחיר הדלק
  • 80:25 - 80:31
    פי עשרה או משהו כזה,
    אולי יהיה לזה אפקט,
  • 80:31 - 80:36
    ואולי תהיינה לכך תוצאות
    שלא התכוונו אליהן.
  • 80:37 - 80:42
    לדעתי, הכי טוב
    להמשיך ולרכוש ידע,
  • 80:42 - 80:46
    להיות הכי מודעים שאפשר
    למה שבאמת קורה,
  • 80:46 - 80:51
    איך משוב כזה שניצור
    יגדיר את המחיר האמיתי
  • 80:51 - 80:56
    ושנשלם על הנזק האמיתי שאנו גורמים,
  • 80:56 - 81:00
    הרי שאז זה יהיה
    מענה טוב מאד;
  • 81:00 - 81:02
    אבל מדאיג אותי גם
    שזאת אולי לא התשובה.
  • 81:02 - 81:06
    שזאת דרך מתוחכמת להגיד
    "אני לא יודע".
  • 81:14 - 81:17
    שתי שאלות. קודם כל,
    אתה יודע איפה המגבת שלך?
  • 81:18 - 81:20
    לא.
  • 81:21 - 81:22
    בסדר.
  • 81:22 - 81:24
    זאת תמיד היתה הבעיה שלי.
  • 81:25 - 81:27
    מצחיק מאד, העניין עם המגבת, כי...
  • 81:28 - 81:30
    אגלה לך מה מקורה.
  • 81:31 - 81:33
    הייתי בחופשה עם כמה אנשים,
  • 81:33 - 81:35
    בווילה בקורפו.
  • 81:36 - 81:38
    ובכל יום היינו הולכים לים,
  • 81:38 - 81:41
    וממש לפני שהיינו יוצאים לחוף,
  • 81:41 - 81:42
    היתה בעיה:
  • 81:43 - 81:47
    דאגלס לא מצליח למצוא
    את המגבת שלו!
  • 81:50 - 81:53
    איפה המגבת שלי?
    מתחת למיטה?
  • 81:53 - 81:55
    על קצה המיטה? בתוך המיטה?
  • 81:55 - 81:58
    בחדר הרחצה?
    תלויה בחוץ על החבל?
  • 81:58 - 82:00
    היא בכביסה? איפה...?
  • 82:00 - 82:03
    יום אחרי יום לא ידעתי
    איפה לעזאזל המגבת שלי.
  • 82:04 - 82:06
    ואחרי כמה זמן התחלתי לחשוב
  • 82:06 - 82:08
    שזה בטח מאפיין מישהו
    מבולגן עמוקות.
  • 82:08 - 82:11
  • 82:12 - 82:14
    אבל אז אני...
  • 82:15 - 82:18
    אני לא יודע אפילו
    אם זה היה רעיון שלי,
  • 82:18 - 82:20
    או של מישהו יותר מסודר,
  • 82:20 - 82:22
  • 82:22 - 82:24
    שמישהו מאורגן יותר ממני
  • 82:24 - 82:27
    הוא אדם שיודע תמיד
    איפה המגבת שלו.
  • 82:27 - 82:35
    אז כשכתבתי את
    "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", הכנסתי...
  • 82:36 - 82:39
    לעתים קרובות אתה מכניס דברים
    כי ברור לך מה פירושם.
  • 82:39 - 82:43
    וזה מעין סימן לעצמך
  • 82:43 - 82:47
    שבטיוטה הבאה צריך להכניס משהו
  • 82:47 - 82:50
    שכולם יבינו אותו כמוך.
  • 82:51 - 82:53
    וככה זה נשאר שם,
  • 82:53 - 82:57
    והסתבר שגם כולם מבינים את זה.
  • 82:58 - 83:00
    זה עונה על שאלתך?
  • 83:00 - 83:05
    טוב. וגם, האם אנו מתנהגים
    כמו קופים שלמדו להשתמש במקלות
  • 83:05 - 83:08
    או כמו צאצאים של אנשים
    שמחטאים טלפונים.
  • 83:11 - 83:14
    לדעתי, יש בגנים שלנו
    גם מזה וגם מזה, חוששני.
  • 83:22 - 83:26
    אני בהחלט אתאבד אם אצא מכאן
    בלי לשאול אותך,
  • 83:26 - 83:28
    השאלה הזאת עלתה בדעתי
    כשחבר שלי
  • 83:28 - 83:30
    הכריח אותי בכוח פיזי
    להרים את הספר הראשון
  • 83:30 - 83:33
    של "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה",
    ואני קראתי את המשפטים הראשונים
  • 83:33 - 83:35
    בפיסקה הראשונה,
  • 83:35 - 83:38
    "מה לעזאזל יש לאיש הזה
    נגד שעונים דיגטליים?!"
  • 83:46 - 83:48
    עלי להודות שהם השתפרו מאז
    כתבתי את הקטע הזה.
  • 83:48 - 83:52
  • 83:53 - 83:56
  • 83:56 - 83:59
  • 84:01 - 84:06
  • 84:07 - 84:10
  • 84:10 - 84:13
  • 84:13 - 84:15
  • 84:19 - 84:23
  • 84:23 - 84:25
  • 84:25 - 84:28
  • 84:29 - 84:30
  • 84:31 - 84:34
  • 84:34 - 84:36
  • 84:36 - 84:39
  • 84:39 - 84:41
  • 84:41 - 84:44
  • 84:44 - 84:46
  • 84:47 - 84:49
  • 84:51 - 84:54
  • 84:55 - 84:57
  • 84:57 - 85:01
  • 85:02 - 85:05
  • 85:05 - 85:09
  • 85:10 - 85:14
  • 85:14 - 85:18
  • 85:18 - 85:23
  • 85:23 - 85:26
  • 85:26 - 85:28
  • 85:28 - 85:30
  • 85:31 - 85:34
  • 85:34 - 85:36
  • 85:36 - 85:39
  • 85:45 - 85:47
  • 85:47 - 85:49
  • 85:49 - 85:50
  • 85:53 - 85:55
  • 85:59 - 86:01
  • 86:01 - 86:04
  • 86:04 - 86:06
  • 86:07 - 86:10
  • 86:11 - 86:13
  • 86:14 - 86:20
  • 86:21 - 86:25
  • 86:25 - 86:27
  • 86:28 - 86:32
  • 86:38 - 86:41
Title:
דאגלס אדאמס: תוכים, היקום וכל השאר
Description:

more » « less
Video Language:
English
Duration:
01:27:37

Hebrew subtitles

Revisions Compare revisions