האם תרופה יכולה למנוע דיכאון ו-PTSD? | רבקה ברכמן |TEDxNewYork
-
0:08 - 0:11זוהי מחלקה לחולי שחפת,
-
0:11 - 0:15ובזמן שהתמונה צולמה בשלהי המאה ה-19,
-
0:15 - 0:18אחד מכל שבעה אנשים
-
0:18 - 0:19מת משחפת.
-
0:20 - 0:23לא היה לנו מושג מה גורם למחלה זו.
-
0:23 - 0:25למעשה, ההשערה הייתה
-
0:25 - 0:28שמבנה הגוף שלכם
הוא שקובע את הרגישות למחלה. -
0:28 - 0:31בנוסף, המחלה תוארה באור רומנטי ביותר.
-
0:31 - 0:34היא נקראה גם קונסאמפשן (מאכלת),
-
0:34 - 0:37וזו הייתה מחלה של משוררים
-
0:37 - 0:40ואמנים ואינטלקטואלים.
-
0:40 - 0:44אנשים מסוימים האמינו שהיא מעניקה
רגישות מוגברת -
0:44 - 0:46וגאונות יצירתית.
-
0:48 - 0:50בשנות ה-50 של המאה הקודמת,
-
0:50 - 0:52כבר ידענו ששחפת נגרמת
-
0:52 - 0:56מזיהום חיידקי מדבק ביותר,
-
0:56 - 0:58שזה קצת פחות רומנטי,
-
0:58 - 1:00אך מהווה יתרון,
-
1:00 - 1:04בכך שייתכן ונוכל לפתח תרופות המרפאות אותה.
-
1:04 - 1:07אז רופאים גילו תרופה חדשה, איפרוניאזיד,
-
1:07 - 1:10שהם סברו שייתכן ותרפא שחפת,
-
1:10 - 1:12והם נתנו אותה לחולים,
-
1:12 - 1:14והחולים הפגינו מצב רוח מרומם.
-
1:14 - 1:17הם היו חברותיים יותר, אנרגטיים יותר.
-
1:17 - 1:22דו"ח רפואי מסוים אפילו דיווח שהם
"רקדו במסדרונות". -
1:22 - 1:24ולצערנו,
-
1:24 - 1:27זה לא היה בהכרח בגלל שהם הבריאו.
-
1:27 - 1:30רבים מהם עדיין גססו.
-
1:31 - 1:37דו"ח רפואי נוסף מתאר אותם
כ"שמחים באופן בלתי הולם". -
1:38 - 1:42וכך התגלה נוגד הדיכאון הראשון.
-
1:43 - 1:47תגלית מקרית איננה דבר נדיר במדע,
-
1:47 - 1:50אך נדרשת יותר ממקריות משמחת.
-
1:50 - 1:54כדי שתתרחש תגלית,
חייבים להיות מסוגלים לזהותה. -
1:54 - 1:57כמדענית מוח, אני אדבר איתכם מעט
-
1:57 - 1:59על חוויתי ממקור ראשון
-
1:59 - 2:02עם איך שתקראו להיפך ממזל עיוור --
-
2:02 - 2:04בואו נקרא לכך מזל חכם.
-
2:04 - 2:06אך תחילה, עוד קצת רקע.
-
2:07 - 2:10למרבה המזל, מאז שנות ה-50 של המאה העשרים,
-
2:10 - 2:14פיתחנו תרופות נוספות אחדות
וכיום אנו יכולים לרפא שחפת. -
2:14 - 2:18ולפחות בארה"ב,
על אף שלא בהכרח גם במדינות אחרות, -
2:18 - 2:19סגרנו את הסנטוריומים שלנו
-
2:19 - 2:23וככל הנראה רובכם אינכם חוששים
יותר מדי משחפת. -
2:24 - 2:27אך הרבה ממה שהיה נכון בתחילת המאה ה-20
-
2:27 - 2:28בנוגע למחלות מדבקות,
-
2:28 - 2:31ניתן לומר עכשיו על הפרעות פסיכיאטריות.
-
2:32 - 2:35אנו בעיצומה של מגיפת הפרעות מצב רוח,
-
2:35 - 2:39כמו דיכאון, והפרעת דחק פוסט-טראומטית.
-
2:39 - 2:43אחד מכל ארבעה מבוגרים בארה"ב
-
2:43 - 2:45סובל ממחלה נפשית,
-
2:45 - 2:48והמשתמע מכך הוא
שגם אם לא חוויתם את זה באופן אישי -
2:48 - 2:51ולא מישהו ממשפחתכם,
-
2:51 - 2:54סביר מאוד שאתם מכירים מישהו שכן חווה זאת,
-
2:54 - 2:56על אף שייתכן שהוא לא ידבר על כך.
-
2:57 - 3:01למעשה, דיכאון מדורג כיום
-
3:01 - 3:05לפני איידס, מלריה, סכרת ומלחמות
-
3:05 - 3:09ברשימות הגורמים המובילים לנכות
ברחבי העולם. -
3:09 - 3:12ובנוסף, בדומה לשחפת בשנות החמישים,
-
3:12 - 3:14אנו לא יודעים מה הגורם לכך.
-
3:14 - 3:16ברגע שהמחלה מתפתחת, היא כרונית,
-
3:16 - 3:18נמשכת לכל החיים,
-
3:18 - 3:20ואין דרך ידועה לרפא אותה.
-
3:22 - 3:24נוגד הדיכאון השני שגילינו,
-
3:24 - 3:26גם כן באקראי, בשנות ה-50,
-
3:26 - 3:30מאנטי-היסטמין שהפך אנשים למאניים,
-
3:31 - 3:32הוא האימיפראמין.
-
3:33 - 3:37הן במקרה של השחפת,
והן בזה של האנטיהיסטמין -
3:37 - 3:39מישהו צריך היה להבחין
-
3:39 - 3:41שתרופה שנועדה לעשות דבר אחד --
-
3:41 - 3:44לטפל בשחפת או לדכא אלרגיות --
-
3:44 - 3:46יכולה לשמש לדבר שונה לחלוטין --
-
3:46 - 3:48לטפל בדיכאון.
-
3:48 - 3:51ולמען האמת, מתן יעוד מחדש שכזה
הוא מאתגר למדי. -
3:51 - 3:55כשהרופאים ראו לראשונה את ההשפעה
משפרת מצב הרוח של האיפרוניאזיד, -
3:55 - 3:58הם לא ממש זיהו את מה שהם ראו.
-
3:58 - 4:00הם היו כה רגילים לחשוב עליה
-
4:00 - 4:03כעל תרופה לטיפול בשחפת
-
4:03 - 4:05שהם תייגו זאת
-
4:05 - 4:07כתופעת לוואי, תופעת לוואי שלילית.
-
4:07 - 4:09כפי שתוכלו לראות כאן,
-
4:09 - 4:13רבים מהמטופלים הללו ב-1954
חווים אופוריה חמורה. -
4:14 - 4:18והם היו מודאגים מכך שזה יפריע
-
4:18 - 4:20להחלמתם מהשחפת.
-
4:20 - 4:27אז הם המליצו שאיפרוניאזיד
תילקח אך ורק במקרים קשים של שחפת, -
4:27 - 4:30ובמטופלים בעלי יציבות רגשית גבוהה,
-
4:31 - 4:35שזה כמובן ההפך הגמור
מאופן השימוש בתרופה כנוגדת-דיכאון. -
4:35 - 4:40הם היו כל כך רגילים להסתכל עליה
מנקודת המבט של המחלה המסוימת הזו, -
4:40 - 4:44שהם לא יכלו לראות את ההשלכות הרחבות
שיש לה עבור מחלה אחרת. -
4:44 - 4:47ולמען האמת, זו לא לגמרי אשמתם.
-
4:47 - 4:50קיבעון מחשבתי הוא הטיה קוגניטיבית
שמשפיעה על כולנו. -
4:50 - 4:57זו נטייה לחשוב על אובייקט אך ורק
במונחים של שימושו המסורתי -
4:57 - 4:59ומערך מנטאלי הוא דבר אחר. נכון?
-
4:59 - 5:01זהו סוג של מסגרת חשיבה שגובשה מראש
-
5:01 - 5:02שאיתה אנו ניגשים לפתרון בעיות.
-
5:02 - 5:06וזה למעשה מקשה מאוד על כולנו
לבצע שינוי יעוד. -
5:06 - 5:09וזוהי הסיבה, לדעתי,
שבגללה נתנו תכנית טלוויזיה -
5:09 - 5:12לאדם שהצטיין מאוד בשינויי יעוד.
-
5:12 - 5:14(צחוק)
-
5:14 - 5:19אז, ההשפעות בשני המקרים,
של האיפרוניאזיד ושל האימיפראמין, -
5:19 - 5:20היו כל כך חזקות --
-
5:20 - 5:22היתה מאניה, או אנשים שרקדו במסדרונות.
-
5:22 - 5:25למען האמת זה לא מפתיע שהבחינו בהן.
-
5:25 - 5:29אך זה גורם לנו לתהות מה עוד פספסנו?
-
5:30 - 5:32אז איפרוניאזיד ואימיפראמין,
-
5:32 - 5:35הן יותר מסתם מקרה בוחן בתחום שינוי יעוד.
-
5:35 - 5:38יש להן שני מכנים משותפים אחרים
שהינם בעלי חשיבות גבוהה. -
5:38 - 5:40אחד, יש להן תופעות לוואי נוראיות.
-
5:40 - 5:43שכוללות פגיעה בכבד,
-
5:43 - 5:46עלייה במשקל של מעל 20 ק"ג,
-
5:46 - 5:48אובדנות.
-
5:48 - 5:52ושניים, שתיהן מעלות את רמות הסרוטונין,
-
5:52 - 5:54שהוא אות כימי במוח,
-
5:54 - 5:55או מוליך עצבי.
-
5:56 - 5:58ושילוב של שני הדברים האלו יחד -
-
5:58 - 6:01כל אחד בנפרד אולי אינו בעל חשיבות -
-
6:01 - 6:04אך המשמעות של שניהם ביחד הייתה
שצריך לפתח תרופות בטוחות יותר, -
6:04 - 6:08ושהסרוטונין נראה כמו מקום טוב להתחיל בו.
-
6:09 - 6:13אז פיתחנו תרופות
שיתמקדו ספציפית בסרוטונין: -
6:13 - 6:16מעכבי קליטה חוזרת בררניים
של סרוטונין, ה-SSRI, -
6:16 - 6:19המפורסם שבהם הוא פרוזאק.
-
6:19 - 6:21וזה היה לפני 30 שנים,
-
6:21 - 6:24ומאז עבדנו בעיקר על אופטימיזציה
של התרופות הללו. -
6:25 - 6:28וה-SSRI טובות יותר מהתרופות שקדמו להן,
-
6:28 - 6:30אך עדיין יש להן תופעות לוואי רבות,
-
6:30 - 6:33כמו עלייה במשקל, נדודי שינה,
-
6:33 - 6:34אובדנות --
-
6:35 - 6:37ולוקח להם זמן רב מאוד להשפיע,
-
6:37 - 6:40משהו כמו 4-6 שבועות במטופלים רבים.
-
6:40 - 6:42וזה במטופלים שמגיבים לטיפול.
-
6:42 - 6:45ישנם מטופלים רבים שאינם מגיבים לטיפול.
-
6:45 - 6:48והמשמעות של זה, כיום, בשנת 2016,
-
6:48 - 6:52היא שאין לנו עדיין מרפא
לאף הפרעת מצב רוח, -
6:52 - 6:54רק תרופות שמדכאות את הסימפטומים,
-
6:54 - 6:58שזה בערך כמו ההבדל בין
נטילת משכך כאבים לטיפול בזיהום -
6:58 - 7:00במקום אנטיביוטיקה.
-
7:00 - 7:02משכך כאבים יגרום לכם להרגיש יותר טוב,
-
7:02 - 7:05אך לא יטפל כלל במחלה הבסיסית.
-
7:06 - 7:08והגמישות המחשבתית שלנו היא זו
-
7:08 - 7:11שגרמה לנו להכיר בכך
שאיפרוניאזיד ואימיפראמין -
7:11 - 7:13יכולים לעבור תהליך יעוד מחדש בדרך זו,
-
7:13 - 7:15דבר שהוביל אותנו להיפותיזת הסרוטונין,
-
7:15 - 7:18שעליה, באופן אירוני, התקבענו.
-
7:19 - 7:22זהו איתות מוחי, סרוטונין,
-
7:22 - 7:23מתוך תשדיר פרסומת ל-SSRI.
-
7:23 - 7:25במידה וזה לא ברור, זו דְּרָמָטִיזַצְיָה.
-
7:26 - 7:30ובמדע, אנו מנסים להסיר את ההטייה שלנו,
-
7:30 - 7:32על ידי עריכת ניסויי סמיות כפולה,
-
7:32 - 7:36או להיות ספקנים מבחינה סטטיסטית
לגבי התוצאות שלנו. -
7:36 - 7:40אך ההטייה מחלחלת פנימה בערמומיות
גם לבחירת נושא המחקר שלנו, -
7:40 - 7:42ולשיטת המחקר שלנו.
-
7:43 - 7:47אז התמקדנו בסרוטונין ב-30 השנים האחרונות,
-
7:47 - 7:49לעיתים תכופות תוך כדי התעלמות
מדברים אחרים. -
7:50 - 7:51עדיין אין לנו מרפא,
-
7:52 - 7:56ומה אם סרוטונין אינו הגורם היחיד בדיכאון?
-
7:56 - 7:58מה אם אין לו אפילו תפקיד מרכזי?
-
7:58 - 8:00כלומר, שלא משנה כמה זמן
-
8:00 - 8:03או כסף או מאמץ נשקיע בו,
-
8:03 - 8:05זה לעולם לא יוביל לריפוי.
-
8:06 - 8:08בשנים האחרונות, רופאים גילו
-
8:08 - 8:13תרופה חדשה נוגדת דיכאון,
ככל הנראה הראשונה מאז ה-SSRIs, -
8:14 - 8:15קליפסול,
-
8:15 - 8:18והתרופה הזו פועלת מהר מאוד,
תוך מספר שעות עד יום, -
8:18 - 8:20והיא לא עובדת על סרוטונין.
-
8:20 - 8:23היא עובדת על גלוטאמאט,
שהוא מוליך עצבי אחר. -
8:23 - 8:25וגם היא עברה שינוי יעוד.
-
8:25 - 8:28השתמשו בה באופן מסורתי
כתרופת הרדמה בניתוחים. -
8:29 - 8:30אך שלא כמו התרופות האחרות,
-
8:30 - 8:32שזוהו די מהר,
-
8:32 - 8:34לקח לנו 20 שנים
-
8:34 - 8:36להבין שקליפסול היא נוגדת-דיכאון,
-
8:36 - 8:39על אף העובדה שלמעשה
היא נוגדת דיכאון טובה יותר, -
8:39 - 8:41ככל הנראה, משאר התרופות.
-
8:41 - 8:45למעשה, אולי בגלל העובדה
שהיא נוגדת דיכאון טובה יותר, -
8:45 - 8:47התקשינו לזהות אותה.
-
8:47 - 8:49לא הייתה מאניה שהעידה על ההשפעות שלה.
-
8:50 - 8:53אז ב-2013, באוניברסיטת קולומביה,
-
8:53 - 8:54עבדתי עם העמיתה שלי,
-
8:54 - 8:56ד"ר קריסטין אן דני,
-
8:56 - 9:00וחקרנו את הקליפסול כנוגדת דיכאון בעכברים.
-
9:01 - 9:03ולקליפסול יש זמן מחצית חיים מאוד קצר,
-
9:04 - 9:07משמע שהיא יוצאת מגופכם תוך כמה שעות.
-
9:07 - 9:08וזה היה רק ניסוי מקדים שלנו.
-
9:08 - 9:10אז נתנו זריקה לעכברים,
-
9:10 - 9:12ואז חיכינו שבוע,
-
9:12 - 9:15ואז ערכנו ניסוי נוסף, כדי לחסוך בכסף.
-
9:15 - 9:17ובאחד הניסויים שערכתי,
-
9:17 - 9:19הלחצנו את העכברים,
-
9:19 - 9:21והשתמשנו בזה כבמודל של דיכאון.
-
9:21 - 9:24ובהתחלה זה נראה שזה לא ממש עובד.
-
9:24 - 9:26אז יכולנו לעצור שם.
-
9:27 - 9:29אבל הרצתי את מודל הדיכאון הזה לאורך שנים,
-
9:29 - 9:31והנתונים נראו קצת מוזרים.
-
9:31 - 9:33זה ממש לא היה נראה לי נכון.
-
9:33 - 9:36אז שבנו וניתחנו זאת מחדש,
-
9:36 - 9:41כשהתבססנו על השאלה אם הם קיבלו
זריקת קליפסול שבוע קודם לכן. -
9:42 - 9:44וזה נראה בערך כך.
-
9:44 - 9:46אז אם תסתכלו בצד שמאל,
-
9:46 - 9:49אם תשימו עכבר במרחב חדש,
-
9:49 - 9:51כמו הקופסה, זה מאוד מרגש,
-
9:51 - 9:53העכבר יסתובב ויחקור,
-
9:53 - 9:57והקו הוורוד שאתם רואים
הוא למעשה מסלול ההליכה שלהם. -
9:57 - 10:01ונוסיף לו עכבר אחר בתוך כוס רשת,
-
10:01 - 10:03כך שהוא יכול להחליט
אם לקיים איתו אינטראקציה. -
10:03 - 10:06זו גם דרמטיזציה, אם זה לא ברור.
-
10:06 - 10:10ועכבר נורמלי יהיה חקרני.
-
10:10 - 10:11הוא יהיה חברותי.
-
10:12 - 10:13שימו לב מה קורה.
-
10:13 - 10:16אם מלחיצים עכבר במודל הדיכאון הזה,
-
10:16 - 10:17זוהי התמונה האמצעית,
-
10:18 - 10:20הם לא חברותיים, הם אינם חקרנים.
-
10:20 - 10:23הם בעיקר מסתתרים
בפינה האחורית, מאחורי כוס. -
10:24 - 10:27אולם, עכברים שקיבלו זריקה אחת של קליפסול,
-
10:27 - 10:28כאן מימינכם,
-
10:29 - 10:31אלה היו חקרנים, הם היו חברותיים.
-
10:32 - 10:34הם נראו כאילו מעולם לא נלחצו בכלל,
-
10:35 - 10:36שזה בלתי אפשרי.
-
10:37 - 10:39אז יכולנו פשוט לעצור שם,
-
10:40 - 10:44אבל כריסטין השתמשה בעבר
בקליפסול כבחומר הרדמה, -
10:44 - 10:46ולפני כמה שנים היא הבחינה
-
10:46 - 10:48שנראה היה שהיו לו
כמה השפעות מוזרות על תאים -
10:48 - 10:49ועל התנהגויות אחרות,
-
10:49 - 10:52שנראה שגם נמשכו זמן רב לאחר מתן התרופה,
-
10:52 - 10:54אולי מספר שבועות.
-
10:54 - 10:55אז חשבנו לעצמנו, בסדר,
-
10:55 - 10:57אולי זה לא לגמרי בלתי אפשרי,
-
10:57 - 10:59אבל היינו ממש ספקניות.
-
10:59 - 11:01אז עשינו את מה שעושים במדע כשלא בטוחים,
-
11:01 - 11:02והרצנו את זה שוב.
-
11:03 - 11:06ואני זוכרת את עצמי בחדר החיות,
-
11:06 - 11:10מזיזה עכברים מקופסה לקופסה כדי לבחון אותם,
-
11:10 - 11:14וכריסטין ישבה למעשה על הרצפה
עם המחשב בחיקה -
11:14 - 11:15כך שהעכברים לא יכלו לראותה,
-
11:15 - 11:18והיא ניתחה את הנתונים בזמן אמת.
-
11:18 - 11:19ואני זוכרת אותנו צורחות,
-
11:19 - 11:22מה שלא אמורים לעשות
בחדר ניסויים בבעלי חיים, -
11:22 - 11:24כי זה עבד!
-
11:24 - 11:28נראה היה שהעכברים האלה
היו מוגנים מפני דחק, -
11:28 - 11:31או שהם היו שמחים באופן בלתי הולם,
איך שתרצו לקרוא לזה. -
11:31 - 11:34וממש התרגשנו.
-
11:35 - 11:38ואז היינו ממש ספקניות,
כי זה היה טוב מידי מכדי להיות אמיתי. -
11:39 - 11:40אז הרצנו זאת שוב.
-
11:41 - 11:43ואז הרצנו את זה שוב במודל PTSD,
-
11:44 - 11:46והרצנו את זה שוב במודל פיזיולוגי,
-
11:46 - 11:48שבו כל מה שעשינו היה לתת הורמוני דחק.
-
11:48 - 11:50ונתנו לסטודנטים שלנו להריץ את זה.
-
11:50 - 11:54ואז העמיתים שלנו מעבר לים, בצרפת,
הריצו את זה. -
11:55 - 11:58ובכל פעם שמישהו הריץ את זה,
הוא אישר את אותו הדבר. -
11:58 - 12:01נראה היה שזריקה אחת זו של קליפסול
-
12:01 - 12:04הגנה איכשהו מפני דחק למשך שבועות.
-
12:04 - 12:06ופירסמנו זאת רק לפני שנה,
-
12:06 - 12:10אבל מאז מעבדות עצמאיות אחרות
אישרו את האפקט הזה. -
12:11 - 12:13אז איננו יודעים מה גורם לדיכאון,
-
12:13 - 12:17אבל אנחנו כן יודעים שדחק
מהווה את הגירוי הראשוני -
12:17 - 12:20בשמונים אחוז מהמקרים,
-
12:20 - 12:22ודיכאון ו-PTSD הן מחלות שונות,
-
12:22 - 12:24אבל יש משהו שהן חולקות במשותף.
-
12:24 - 12:26נכון? דחק טראומתי
-
12:26 - 12:29כמו הלם קרב או אסונות טבע
-
12:29 - 12:31או אלימות בקהילה או תקיפה מינית,
-
12:31 - 12:33הוא הגורם ל-PTSD,
-
12:34 - 12:40ולא כל מי שחשוף לדחק מפתח הפרעת מצב רוח.
-
12:40 - 12:43ויכולת זו לחוות מתח ולהיות חסון
-
12:43 - 12:47ולהתאושש ולא לפתח דיכאון או PTSD
-
12:48 - 12:50ידועה בשם חוסן בפני דחק,
-
12:50 - 12:52וזה שונה בין אנשים.
-
12:52 - 12:55ואנחנו תמיד חשבנו על זה
כעל סוג של נכס פסיבי. -
12:55 - 12:58כלומר, היעדר גורמי פגיעות
-
12:58 - 13:00וגורמי סיכון ליצירת הפרעות אלו.
-
13:01 - 13:02אבל מה אם זה משהו פעיל?
-
13:03 - 13:05אולי היינו יכולים לחזק זאת,
-
13:05 - 13:07בדומה לעטיית שריון.
-
13:08 - 13:13במקרה גילינו את התרופה הראשונה
לשיפור החוסן. -
13:14 - 13:17וכפי שאמרתי, נתנו רק כמות זעירה של התרופה.
-
13:17 - 13:18וההשפעה נמשכה לאורך שבועות,
-
13:18 - 13:21וזה לא דומה לשום דבר
שרואים בתרופות נוגדות דיכאון. -
13:21 - 13:26אבל זה בעצם דומה למה שרואים
בחיסונים של המערכת החיסונית. -
13:26 - 13:29אז בחיסונים של המערכת החיסונית
תקבלו זריקות, -
13:29 - 13:33ואז שבועות, חודשים, שנים מאוחר יותר,
-
13:33 - 13:35כשנחשפים באמת לחיידקים,
-
13:35 - 13:37זה לא החיסון שבגופכם שמגן עליכם.
-
13:37 - 13:39זו המערכת החיסונית שלכם
-
13:39 - 13:43שפיתחה עמידות וחוסן כנגד חיידקים אלה
ונלחמת בהם, -
13:43 - 13:45ולמעשה אינכם מקבלים את הזיהום,
-
13:45 - 13:48וזה מאוד שונה מהטיפולים שלנו. נכון?
-
13:48 - 13:52ששם, אתם מקבלים את הזיהום,
אתם נחשפים לחיידקים, -
13:52 - 13:56אתם נעשים חולים, ואז אתם נוטלים,
למשל, אנטיביוטיקה שמרפאת את זה, -
13:56 - 13:59ותרופות אלו פועלות בעצם
כדי להרוג את החיידקים. -
14:00 - 14:02או כמו שאמרתי קודם, עם טיפול תומך,
-
14:02 - 14:05תיקחו משהו שידכא את הסימפטומים,
-
14:05 - 14:08אבל לא יטפל בזיהום הבסיסי,
-
14:08 - 14:11ואתם תרגישו טוב יותר
רק בזמן בו אתם לוקחים את זה, -
14:11 - 14:13וזו הסיבה שאתם צריכים להמשיך לקחת זאת.
-
14:13 - 14:16ובדיכאון וב-PTSD --
-
14:16 - 14:18כאן רואים את החשיפה לדחק --
-
14:18 - 14:21ויש לנו רק טיפול תומך.
-
14:21 - 14:23תרופות נוגדות דיכאון רק מדכאות סימפטומים,
-
14:23 - 14:26ולכן אתם בעצם חייבים להמשיך לקחת אותן
-
14:26 - 14:28לכל אורך החיים של המחלה,
-
14:28 - 14:30שלעתים קרובות הוא אורך החיים שלכם.
-
14:31 - 14:35אז אנחנו קוראים לתרופות משפרות החוסן שלנו
"פארא-ווקסינים", -
14:35 - 14:37כלומר, דמויות-חיסון,
-
14:37 - 14:39כי נראה שעשוי להיות להן הפוטנציאל
-
14:39 - 14:41להגן כנגד דחק,
-
14:41 - 14:47ולמנוע מעכברים לפתח
דיכאון והפרעת דחק פוסט טראומטית. -
14:48 - 14:51כמו כן, לא כל התרופות נוגדות הדיכאון
הן גם דמויות חיסון. -
14:52 - 14:54ניסינו גם פרוזאק,
-
14:54 - 14:55ולא היתה לו כל השפעה.
-
14:56 - 14:59אז אם זה היה מתורגם לטיפול בבני אדם
-
14:59 - 15:02אולי היינו יכולים להגן על אנשים
-
15:02 - 15:04הנמצאים בסיכון
-
15:04 - 15:08כנגד הפרעות שמקורן בדחק כמו
דיכאון ו-PTSD. -
15:08 - 15:11כמו מגישי שרותי חירום, כבאים,
-
15:11 - 15:15פליטים, אסירים וסוהרים,
-
15:15 - 15:17חיילים, ועוד.
-
15:18 - 15:22וכדי לתת לכם מושג על היקף המחלות האלו,
-
15:23 - 15:26ב-2010, הנטל הכספי העולמי של המחלה
-
15:26 - 15:30נאמד ב-2.5 טריליון דולר,
-
15:30 - 15:32ומכיוון שהן כרוניות,
-
15:32 - 15:35העלות מצטברת, ולפיכך צפויה לעלות
-
15:35 - 15:39עד שישה טריליון דולר
בתום 15 השנים הבאות בלבד. -
15:39 - 15:41כפי שציינתי קודם,
-
15:41 - 15:45שינוי ייעוד יכול להיות מאתגר
בשל ההטיות הקודמות שלנו. -
15:46 - 15:47לקליפסול יש גם שם אחר,
-
15:48 - 15:49קטאמין,
-
15:50 - 15:52שיש לו גם עוד שם,
-
15:52 - 15:54ספיישל K,
-
15:54 - 15:56שהוא סם מועדונים וסם פסיכואקטיבי.
-
15:58 - 16:01הוא עדיין משמש ברחבי העולם כסם הרדמה.
-
16:01 - 16:04משתמשים בו בילדים, משתמשים בו בשדה הקרב.
-
16:04 - 16:07זו בעצם התרופה המועדפת
בהרבה מדינות מתפתחות, -
16:07 - 16:08כי היא אינה משפיעה על הנשימה.
-
16:08 - 16:13היא ברשימת התרופות החיוניות ביותר
של ארגון הבריאות העולמי. -
16:14 - 16:17לו היינו מגלים קודם
שהקטאמין הוא דמוי-חיסון, -
16:18 - 16:21זה היה מקל עלינו מאוד לפתח אותו.
-
16:21 - 16:25אולם במצב הנוכחי, אנחנו צריכים להתחרות
בקיבעון התפקודי שלנו -
16:25 - 16:27ובמערך המנטאלי שלנו המפריעים לנו.
-
16:29 - 16:33למרבה המזל, זו לא התרכובת היחידה שגילינו
-
16:33 - 16:36שיש לה תכונות מניעה כאלו, דמויות חיסון,
-
16:37 - 16:39אבל כל שאר התרופות שגילינו,
-
16:40 - 16:42או תרכובות, אם תרצו, הן חדשות לגמרי,
-
16:42 - 16:46הן צריכות לעבור את
כל תהליך האישור של ה-FDA -
16:46 - 16:49לפני שיוכלו, אם בכלל, להשתמש בהן בבני אדם.
-
16:49 - 16:51וזה יארך שנים.
-
16:51 - 16:53אז אם אנו רוצים משהו מוקדם יותר,
-
16:53 - 16:56קטאמין אושר כבר על ידי ה-FDA.
-
16:56 - 16:58הוא גנרי, הוא זמין.
-
16:58 - 17:02אפשר לפתח אותו בחלק קטן מהעלות
ובשבריר מהזמן. -
17:03 - 17:08אבל למעשה, מעבר לקיבעון תפקודי
ומערך מנטלי, -
17:08 - 17:11יש אתגר אמיתי אחר ליעוד תרופות מחדש,
-
17:11 - 17:13שהוא מדיניות.
-
17:13 - 17:18ברגע שתרופה היא גנרית ומחוץ לפטנט,
ואינה עוד בלעדית, -
17:18 - 17:22אין תמריצים שיעודדו
חברות תרופות לפתח אותה, -
17:22 - 17:23כי היא לא מכניסה כסף.
-
17:23 - 17:26זה נכון לא רק לקטמין. זה נכון לכל התרופות.
-
17:28 - 17:33בכל מקרה, הרעיון עצמו
הוא חדשני לגמרי בפסיכיאטריה. -
17:33 - 17:37להשתמש בתרופות למניעת מחלה נפשית
-
17:37 - 17:39בניגוד לטיפול בה.
-
17:40 - 17:45יתכן שבעוד 20, 50, 100 שנים מהיום,
-
17:45 - 17:49נסתכל אחורה על דיכאון ו-PTSD
-
17:49 - 17:52בדרך בה אנו מסתכלים על סנטוריומים לשחפת,
-
17:52 - 17:53כעל משהו שהוא נחלת העבר.
-
17:54 - 17:59זו תוכל להיות תחילת הסוף
של מגיפת בריאות הנפש. -
18:00 - 18:04אבל כמו שאמר פעם מדען גדול,
-
18:05 - 18:07"רק טיפש בטוח במשהו.
-
18:07 - 18:11"אדם חכם ממשיך לשער."
[מקגייבר] -
18:11 - 18:12תודה לכם,
-
18:13 - 18:17(מחיאות כפיים)
- Title:
- האם תרופה יכולה למנוע דיכאון ו-PTSD? | רבקה ברכמן |TEDxNewYork
- Description:
-
הדרך לרפואה טובה יותר רצופה גילויים אקראיים אך מהפכניים. בסיפור יפה זה, המסביר כיצד מדע קורה, מדענית המוח רבקה ברכמן משתפת בחדשות על טיפול פורץ דרך שהתגלה באקראי, ושעשוי למנוע את התפתחותן של הפרעות נפשיות כמו דיכאון ו-PTSD. והקשיבו למהפך בלתי צפוי ושנוי במחלוקת.
הרצאה זו ניתנה בארוע TEDx תוך שימוש בפורמט של כנסי TED, אך מאורגן באופן עצמאי על-ידי קהילה מקומית. לפרטים נוספים: http://ted.com/tedx
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDxTalks
- Duration:
- 18:18
![]() |
Retired user approved Hebrew subtitles for Could a drug prevent depression? | Rebecca Brachman | TEDxNewYork | |
![]() |
Retired user edited Hebrew subtitles for Could a drug prevent depression? | Rebecca Brachman | TEDxNewYork | |
![]() |
Retired user edited Hebrew subtitles for Could a drug prevent depression? | Rebecca Brachman | TEDxNewYork | |
![]() |
Retired user edited Hebrew subtitles for Could a drug prevent depression? | Rebecca Brachman | TEDxNewYork | |
![]() |
Retired user edited Hebrew subtitles for Could a drug prevent depression? | Rebecca Brachman | TEDxNewYork | |
![]() |
Retired user edited Hebrew subtitles for Could a drug prevent depression? | Rebecca Brachman | TEDxNewYork | |
![]() |
Retired user edited Hebrew subtitles for Could a drug prevent depression? | Rebecca Brachman | TEDxNewYork | |
![]() |
Retired user edited Hebrew subtitles for Could a drug prevent depression? | Rebecca Brachman | TEDxNewYork |