אנחנו לא "עוברים הלאה" מאבל, אנחנו נעים קדימה יחד איתו.
-
0:01 - 0:03אז, 2014 היתה שנה עמוסה בשבילי.
-
0:03 - 0:05זה קורה לכם לפעמים,
-
0:05 - 0:07פשוט, שנה עמוסה, מלאה בדברים?
-
0:07 - 0:09עבורי זה היה ככה:
-
0:09 - 0:12בשלישי באוקטובר, עברתי הפלה
של ההריון השני שלי. -
0:12 - 0:15ואז בשמיני באוקטובר, אבא שלי נפטר מסרטן.
-
0:15 - 0:18ואחר כך בעשרים וחמישה בנובמבר,
בעלי אהרון נפטר -
0:18 - 0:21אחרי שלוש שנים עם
גליובלסטומה שלב-ארבע, -
0:21 - 0:23שזו פשוט מילה מפוארת לסרטן המוח.
-
0:25 - 0:26אז, כיף לי.
-
0:27 - 0:28(צחוק)
-
0:28 - 0:32אנשים אוהבים להזמין אותי אליהם כל הזמן.
-
0:32 - 0:33חיי חברה עמוסים.
-
0:33 - 0:36בדרך כלל, כשאני מדברת על התקופה הזו בחיי,
-
0:36 - 0:40התגובה שאני מקבלת היא למעשה:
-
0:40 - 0:42(נאנחת)
-
0:42 - 0:43" אני לא -- אני לא יכול לדמיין."
-
0:45 - 0:47אבל אני באמת חושבת שאתם יכולים.
-
0:48 - 0:49אני חושבת שאתם יכולים.
-
0:49 - 0:50ואני חושבת שאתם צריכים
-
0:50 - 0:53כי, יום אחד,
זה עומד לקרות גם לכם. -
0:53 - 0:58אולי לא האבדות הספציפיות האלה
בסדר הזה או במהירות הזו, -
0:58 - 0:59אבל כמו שאמרתי, כיף איתי
-
0:59 - 1:03והמחקר שראיתי יהמם אתכם:
-
1:03 - 1:06לכל מי שאתם אוהבים
יש סיכוי של מאה אחוז למות. -
1:06 - 1:09(צחוק)
-
1:09 - 1:11ובגלל זה הגעתם ל-TED
-
1:11 - 1:13(צחוק)
-
1:13 - 1:16(מחיאות כפיים)
-
1:16 - 1:18אז, מאחר שכל האובדן הזה מתרחש,
-
1:18 - 1:22הפכתי את הדיבור על מוות ואובדן
לקריירה שלי, -
1:22 - 1:25לא רק שלי,
כי את זה קל לסכם, -
1:25 - 1:29אלא גם אבדות וטרגדיות שאנשים אחרים חוו.
-
1:29 - 1:31וזאת נישה, אני חייבת לציין.
-
1:31 - 1:33(צחוק)
-
1:33 - 1:36זאת נישה קטנה,
והלוואי והייתי מרוויחה יותר כסף, אבל... -
1:36 - 1:37(צחוק)
-
1:37 - 1:41כתבתי כמה ספרים מאוד מעודדים,
-
1:41 - 1:44אני מארחת פודקאסט מעודד,
הקמתי עמותה קטנה, -
1:44 - 1:46אני פשוט מנסה לעשות מה שאני יכולה
-
1:46 - 1:49כדי לגרום לכך שליותר אנשים יהיה נוח
עם הדברים הלא נוחים, -
1:50 - 1:52ואבל הוא כל כך לא נוח.
-
1:52 - 1:56זה כל כך לא נוח,
במיוחד אם זה אבל של אדם אחר. -
1:57 - 2:02אז חלק מהעבודה היא עם קבוצה
שפתחתי עם חברה שלי מו, -
2:02 - 2:03שגם היא אלמנה.
-
2:03 - 2:05אנחנו קוראות לה
"מועדון האלמנות הצעירות והיפות". -
2:05 - 2:07(צחוק)
-
2:07 - 2:09וזה אמיתי, יש לנו כרטיסי חבר
-
2:09 - 2:11וחולצות.
-
2:11 - 2:15כשאדם קרוב אליך נפטר,
בעלך, אשתך, חבר או חברה, -
2:15 - 2:17זה באמת לא משנה אם הייתם נשואים,
-
2:17 - 2:20החברים והמשפחה שלכם
עומדים להסתכל סביב -
2:20 - 2:22ולחפש בכל מעגל החברים שלכם
והחברים של החברים שלכם -
2:22 - 2:25עד שהם ימצאו מישהו שעבר חוויה דומה,
-
2:25 - 2:27והם ינסו לדחוף אתכם אחד לעבר השני
-
2:27 - 2:32כדי שתוכלו לדבר ביניכם
ולא תעמיסו את העצב שלכם על אנשים אחרים. -
2:32 - 2:34(צחוק)
-
2:34 - 2:35אז זה מה שאנחנו עושים.
-
2:35 - 2:39זו רק סדרה של קבוצות קטנות,
-
2:39 - 2:42בהן אנשים, נשים, הומוסקסואלים,
סטרייטים, נשואים או בזוגיות, -
2:43 - 2:47יכולים לדבר על הקרוב שנפטר,
-
2:47 - 2:48והם אומרים את הדברים
-
2:48 - 2:52שהאנשים האחרים בחייהם
עדיין לא מוכנים או רוצים לשמוע. -
2:52 - 2:54מגוון עצום של שיחות.
-
2:54 - 2:56כמו, "בעלי מת לפני שבועיים,
-
2:56 - 2:58אני לא יכולה להפסיק
לחשוב על מין, זה נורמלי?" -
2:58 - 3:00כן.
-
3:00 - 3:02"מה אם זה עם אחד
מה- Property Brothers (סדרה)?" -
3:02 - 3:03פחות נורמלי, אבל אני אקבל את זה.
-
3:03 - 3:06(צחוק)
-
3:07 - 3:11דברים כמו, "כשאני בחוץ בפומבי
ואני רואה אנשים מבוגרים מחזיקים ידיים, -
3:11 - 3:13זוגות שבבירור נמצאים יחד כבר עשורים,
-
3:13 - 3:16ואני מסתכל עליהם ואני מדמיין
-
3:16 - 3:18את כל הדברים שהם עברו יחד,
-
3:18 - 3:20הדברים הטובים, הדברים הרעים,
-
3:20 - 3:23והויכוחים שהיו להם
על מי יוציא את הזבל... -
3:23 - 3:26אני מגלה שאני מלא זעם."
-
3:26 - 3:27(צחוק)
-
3:27 - 3:29והדוגמא הזו היא אישית עבורי.
-
3:30 - 3:33רוב השיחות שיש לנו בקבוצה
-
3:33 - 3:35פשוט יכולות ואף יישארו בינינו,
-
3:35 - 3:37אבל יש דברים שאנחנו מדברים עליהם
-
3:37 - 3:40ששאר העולם --
העולם הקרוב למתאבלים -
3:40 - 3:42אבל עדיין לא באבל בעצמו --
-
3:42 - 3:44יכול להרוויח מלשמוע.
-
3:44 - 3:45ואם עדין לא שמתם לב,
-
3:45 - 3:50אני רק מתעניינת או מסוגלת להשתמש,
במחקרים לא מדעיים, -
3:50 - 3:52אז הלכתי למועדון
האלמנות הצעירות והיפות -
3:52 - 3:57ואמרתי, "שלום חברים, זוכרים
כשהאדם הקרוב אליכם נפטר?" הם זכרו. -
3:57 - 3:59"זוכרים את כל הדברים שאנשים אמרו לכם?"
-
3:59 - 4:00"כן"
-
4:00 - 4:02"אילו מהם הכי שנאתם?"
-
4:02 - 4:05קיבלתי הרבה הערות, הרבה תשובות,
אנשים אמרו הרבה דברים, -
4:05 - 4:08אבל שתי מילים עמדו במקום הראשון.
-
4:09 - 4:10"מתקדמים הלאה."
-
4:12 - 4:14עכשיו, מאז 2014,
-
4:14 - 4:18אספר לכם שהתחתנתי מחדש
עם אדם נאה מאד בשם מתיו, -
4:18 - 4:21יש לנו ארבעה ילדים במשפחה המשולבת שלנו,
-
4:21 - 4:25אנחנו גרים בפרוורים של
מיניאפוליס, מינסוטה, ארה"ב. -
4:25 - 4:26יש לנו כלב שאימצנו.
-
4:26 - 4:28(צחוק)
-
4:28 - 4:29אני נוהגת במיני-וואן,
-
4:29 - 4:32מאלה שהדלתות נפתחות
ואני אפילו לא נוגעת בהן. -
4:32 - 4:33(צחוק)
-
4:33 - 4:36וכאילו, בכל מדד (מז'ור), החיים טובים.
-
4:36 - 4:39גם בחיים לא אמרתי "מז'ור"
אפילו פעם אחת לא אמרתי את זה בצורה הזו. -
4:39 - 4:45(צחוק)
-
4:45 - 4:46אני לא יודעת מאיפה זה בא.
-
4:46 - 4:48(צחוק)
-
4:48 - 4:51אף פעם לא שמעתי מישהו אחר
אומר את זה בצורה כזו. -
4:51 - 4:53זה נראה כאילו אמורים לומר את זה ככה,
-
4:53 - 4:55ובגלל זה השפה האנגלית היא זבל, אז...
-
4:55 - 4:56(צחוק)
-
4:56 - 4:58אז אני מתרשמת מכל מי,
שכאילו, מדבר אותה -
4:58 - 5:01בנוסף לשפה שהיא הגיונית -- עבודה טובה.
-
5:01 - 5:03(צחוק)
-
5:03 - 5:05אבל בכל אמת מידה...
-
5:05 - 5:06(צחוק)
-
5:06 - 5:11בכל מדד, החיים באמת באמת טובים,
אבל אני לא "התקדמתי הלאה." -
5:12 - 5:15לא "התקדמתי הלאה" ואני
שונאת את הביטוי הזה כל כך, -
5:15 - 5:17ואני מבינה למה אחרים שונאים אותו.
-
5:17 - 5:18כי מה שהוא אומר
-
5:18 - 5:23זה שהחיים, והמוות והאהבה של אהרון
היו רק רגעיים -
5:23 - 5:27שאני יכולה להשאיר מאחוריי --
ושאני כנראה צריכה. -
5:27 - 5:31וכשאני מדברת על אהרון,
אני עוברת כל כך בקלות ללשון הווה, -
5:31 - 5:33ותמיד חשבתי שזה הופך אותי למוזרה.
-
5:33 - 5:36ואז שמתי לב שכולם עושים את זה.
-
5:37 - 5:41וזה לא בגלל שאנחנו בהכחשה
או שאנחנו שכחנים, -
5:41 - 5:43אלא בגלל שאנשים שאהבנו, שאיבדנו,
-
5:43 - 5:45עדיין נוכחים עבורנו.
-
5:47 - 5:49אז, כשאני אומרת "או, אהרון הוא..."
-
5:50 - 5:53זה כי אהרון עדיין הוא.
-
5:54 - 5:56וזה לא באותו האופן שהוא היה קודם,
-
5:56 - 5:57שהיה הרבה יותר טוב,
-
5:57 - 6:01וזה לא באופן שאנשים שהולכים לכנסיה
מנסים לומר לי שהוא יהיה. -
6:01 - 6:04זה רק בגלל שאי אפשר למחוק אותו,
-
6:05 - 6:08הוא עדיין נוכח עבורי.
-
6:09 - 6:10כאן,
-
6:10 - 6:12הוא נוכח בשבילי בעבודה שאני עושה,
-
6:12 - 6:15בילד שילדנו יחד,
-
6:15 - 6:17ובשלושת הילדים האחרים האלה שאני מגדלת,
-
6:17 - 6:20שמעולם לא פגשו אותו,
שלא חולקים את הדנ"א שלו, -
6:20 - 6:23אבל הם בחיי רק מפני
שהיה לי את אהרון -
6:23 - 6:25ומפני שאיבדתי את אהרון.
-
6:26 - 6:29הוא נוכח בנישואיי למתיו,
-
6:29 - 6:32כי החיים, האהבה והמוות של אהרון
-
6:32 - 6:35הפכו אותי לאדם
שמתיו רצה להתחתן איתו. -
6:35 - 6:39אז לא התקדמתי הלאה מאהרון,
-
6:39 - 6:42התקדמתי קדימה איתו.
-
6:45 - 6:51(מחיאות כפיים)
-
6:51 - 6:56פיזרנו את האפר של אהרון
בנהר האהוב עליו במינסוטה, -
6:56 - 6:57וכשהשקית היתה ריקה --
-
6:57 - 7:02כי כששורפים אותך
אתה נכנס בתוך שקית ניילון -- -
7:02 - 7:05עדיין היה אפר דבוק לאצבעות שלי.
-
7:05 - 7:08ויכולתי לשים את הידיים שלי
במים ולפזר אותו, -
7:08 - 7:11אבל במקום, ליקקתי את הידיים שלי
עד שהן היו נקיות, -
7:12 - 7:15כי פחדתי כל כך לאבד יותר
ממה שכבר איבדתי, -
7:15 - 7:19והייתי כל כך נואשת לוודא
שהוא תמיד יהיה חלק ממני. -
7:20 - 7:22אבל כמובן שהוא יהיה.
-
7:23 - 7:27כי כשאתה צופה באדם שלך ממלא
את עצמו ברעל במשך שלוש שנים, -
7:27 - 7:30רק כדי שהוא יוכל להישאר
רק עוד קצת בחיים איתך, -
7:30 - 7:32זה נשאר איתך.
-
7:33 - 7:38כאת צופה בו דוהה מהאדם הבריא
שהוא היה בלילה שנפגשתם -
7:38 - 7:39לשום דבר, זה נשאר איתך.
-
7:39 - 7:42וכשאת צופה בבן שלך,
שעוד לא בן שנתיים, -
7:42 - 7:45ניגש למיטה של אבא שלו
ביום האחרון לחייו, -
7:45 - 7:47כאילו הוא יודע מה עומד
לקרות בעוד כמה שעות, -
7:47 - 7:52ואומר, "אני אוהב אותך.
סיימתי. ביי, ביי." -
7:54 - 7:56זה נשאר איתך.
-
7:57 - 8:02בדיוק כמו שאתם מתאהבים,
סוף סוף, כאילו באמת מתאהבים -
8:02 - 8:04עם מישהו שמבין אותך ורואה אותך
-
8:04 - 8:08ואתם אפילו רואים,
"אלוהים, כל כך טעיתי כל הזמן הזה. -
8:08 - 8:12אהבה זו לא תחרות
או תכנית ריאליטי -- היא כל כך שקטה, -
8:12 - 8:16זה החוט הבלתי נראה הזה של שלווה
שמחבר את שנינו -
8:16 - 8:18אפילו כשהכל מלא בכאוס,
-
8:18 - 8:21כשדברים מתפרקים,
אפילו כשהוא כבר לא כאן." -
8:22 - 8:25זה נשאר איתך.
-
8:27 - 8:28נהגנו לעשות משהו --
-
8:28 - 8:31כי הידיים שלי היו תמיד קפואות
והוא היה כל כך חם, -
8:31 - 8:34והייתי דוחפת את הידיים הקפואות שלי
לתוך החולצה שלו... -
8:35 - 8:37לוחצת אותם על הגוף הלוהט שלו.
-
8:37 - 8:39(צחוק)
-
8:39 - 8:42והוא שנא את זה כל כך,
-
8:42 - 8:43(צחוק)
-
8:43 - 8:44אבל הוא אהב אותי,
-
8:44 - 8:49וכשהוא מת,
נשכבתי במיטה ליד אהרון -
8:49 - 8:52ושמתי את הידיים שלי מתחתיו
-
8:53 - 8:56והרגשתי את החום שלו.
-
8:58 - 9:02ואני אפילו לא יכולה לומר לכם
אם הידיים שלי היו קרות, -
9:02 - 9:03אבל אני יכולה לומר לכם
-
9:03 - 9:06שידעתי שזו הפעם האחרונה
שאעשה את זה אי פעם. -
9:08 - 9:11ושהזיכרון הזה תמיד יהיה עצוב.
-
9:12 - 9:14הזיכרון הזה תמיד יכאב.
-
9:14 - 9:17אפילו כשאהיה בת שש מאות
ואהיה רק הולוגרמה. -
9:17 - 9:19(צחוק)
-
9:20 - 9:26בדיוק כמו שזיכרון הפגישה אתו
תמיד יגרום לי לצחוק. -
9:28 - 9:30האבל לא קורה בריק הזה,
-
9:30 - 9:36זה קורה במקביל ויחד
עם כל הרגשות האחרים האלה. -
9:38 - 9:43אז, פגשתי את מתיו, בעלי הנוכחי --
-
9:43 - 9:44מי לא אוהב את התואר הזה,
-
9:44 - 9:48(צחוק)
-
9:49 - 9:50אבל זה כל כך מדויק.
-
9:50 - 9:53(צחוק)
-
9:54 - 9:56פגשתי את מתיו ו...
-
9:58 - 10:01היתה מין אנחת רווחה קולנית שכזו
בקרב האנשים שאוהבים אותי, -
10:01 - 10:03כמו, "זה נגמר!
-
10:05 - 10:06היא עשתה את זה.
-
10:07 - 10:10היא השיגה את הסוף השמח,
כולנו יכולים ללכת הביתה. -
10:10 - 10:12ופעלנו היטב".
-
10:12 - 10:15והנרטיב הזה כל כך מושך, אפילו עבורי,
-
10:15 - 10:18שחשבתי שאולי גם אני נדבקתי בזה,
אבל אני לא. -
10:18 - 10:21קיבלתי עוד פרק.
-
10:21 - 10:25וזה פרק כל כך טוב --
אני אוהבת אותך מותק -- -
10:25 - 10:27זה פרק כל כך טוב.
-
10:27 - 10:31אבל בהתחלה במיוחד זה היה כמו עולם מקביל,
-
10:31 - 10:34או אחד מאותם ספרים משנות ה-80
של "בחר את ההרפתקה שלך" -
10:34 - 10:36בהם ישנם שני קווי עלילה מקבילים.
-
10:36 - 10:38אז פתחתי את ליבי למתיו,
-
10:38 - 10:42והמוח שלי אמר משהו כמו,
"האם את רוצה לחשוב על אהרון? -
10:42 - 10:46כאילו, העבר, ההווה, העתיד, פשוט
נכנסים לשם", ועשיתי את זה. -
10:47 - 10:50ופתאום שתי העלילות נפרמו בבת אחת,
-
10:50 - 10:54וההתאהבות במתיו ממש עזרה לי להבין את הגודל
-
10:54 - 10:56של מה שאיבדתי כשאהרון מת.
-
10:58 - 10:59ולא פחות חשוב,
-
10:59 - 11:03זה עזר לי להבין שהאהבה שלי לאהרון
-
11:03 - 11:05והאבל שלי על אהרון,
-
11:05 - 11:09והאהבה שלי למתיו אינם כוחות מנוגדים.
-
11:11 - 11:13הם פשוט חוטים באותו הפתיל.
-
11:14 - 11:16זה אותו הדבר.
-
11:18 - 11:21אני... מה ההורים שלי היו אומרים?
-
11:21 - 11:23אני לא מיוחדת.
-
11:24 - 11:25(צחוק)
-
11:25 - 11:27היו להם ארבעה ילדים, הם היו פשוט... בכנות.
-
11:27 - 11:29(צחוק)
-
11:29 - 11:31אבל אני לא, אני לא מיוחדת.
-
11:31 - 11:33אני יודעת את זה, אני מודעת לחלוטין
-
11:33 - 11:35שכל היום, כל יום, ברחבי כל העולם,
-
11:35 - 11:37דברים נוראיים מתרחשים.
-
11:37 - 11:38כל הזמן.
-
11:38 - 11:40כמו שאמרתי, אני כייפית.
-
11:40 - 11:43אבל דברים נוראיים מתרחשים,
-
11:43 - 11:49אנשים חווים אובדן מעצב
וטראומטי עמוק בכל יום. -
11:49 - 11:52וכחלק מהעבודה שלי,
-
11:52 - 11:53הפודקאסט המוזר שיש לי,
-
11:53 - 11:55אני לפעמים מדברת עם אנשים
-
11:55 - 11:58על הדבר הנורא ביותר שאי פעם קרה להם.
-
11:58 - 12:01ולפעמים, זה האובדן של מישהו שהם אוהבים,
-
12:01 - 12:05לפעמים לפני כמה ימים או כמה שבועות
או כמה שנים ואפילו כמה עשורים. -
12:06 - 12:09ואותם אנשים שראיינתי אותם,
-
12:09 - 12:11הם מעולם לא סגרו את עצמם סביב האובדן הזה
-
12:11 - 12:14והפכו אותו למרכז חייהם.
-
12:14 - 12:18הם חיו, העולם שלהם המשיך להסתובב.
-
12:19 - 12:23אבל הם מדברים איתי, זרה גמורה,
-
12:23 - 12:25על האדם שהם אוהבים שמת,
-
12:25 - 12:28כי אלה הם החוויות
-
12:28 - 12:33שמסמנות אותנו ומעצבות אותנו
בדיוק כמו אלה השמחות. -
12:33 - 12:35וגם הן לנצח.
-
12:37 - 12:39הרבה אחרי כרטיס הנחמה האחרון שקיבלתם
-
12:39 - 12:41או מנת האוכל האחרונה שקיבלתם.
-
12:42 - 12:44אנחנו לא מסתכלים על האנשים סביבנו
-
12:44 - 12:48החווים את הנאות החיים
ואומרים להם "להתקדם הלאה", נכון? -
12:48 - 12:52אנחנו לא שולחים כרטיס בו כתוב משהו כמו,
"מזל טוב להולדת התינוק החמוד", -
12:52 - 12:55ואז חמש שנים לאחר מכן חושבים,
"עוד יום הולדת? תתגברו כבר". -
12:55 - 12:57(צחוק)
-
12:57 - 12:59אוקיי, קלטנו, הוא בן חמש.
-
12:59 - 13:00(צחוק)
-
13:00 - 13:01ואוו.
-
13:01 - 13:03(צחוק)
-
13:04 - 13:06אבל אבל הוא סוג של משהו כזה,
-
13:06 - 13:10כמו התאהבות או לידת ילד
או צפייה בסדרה "הסמויה" בHBO, -
13:10 - 13:14שאתה לא מבין את זה עד שאתה חווה את זה,
עד שאתה עובר את זה. -
13:15 - 13:21וברגע שאתה עושה את זה, ברגע
שזאת האהבה שלך או התינוק שלך, -
13:21 - 13:26ברגע שזה האבל שלך ואתה זה
שבשורה הראשונה בהלוויה, -
13:26 - 13:27אתה קולט את זה.
-
13:27 - 13:31אתה מבין שמה שחווית הוא לא רגע אחד בזמן,
-
13:31 - 13:33זו לא עצם שתתאחה,
-
13:33 - 13:36אלא שחטפת משהו כרוני.
-
13:37 - 13:38משהו שאינו בר ריפוי.
-
13:38 - 13:41זה לא סופני, אבל לפעמים אבל
מרגיש כאילו הוא יכול להיות כזה. -
13:43 - 13:47ואם אנחנו לא יכולים למנוע אותו מלהתרחש,
-
13:47 - 13:48מה נוכל לעשות?
-
13:51 - 13:55מה אנחנו יכולים לעשות
חוץ מלנסות להזכיר זה לזה -
13:55 - 13:58שישנם דברים שאי אפשר לתקן,
-
13:58 - 14:01ולא כל הפצעים אמורים להחלים?
-
14:02 - 14:06אנחנו זקוקים זה לזה כדי להיזכר,
-
14:06 - 14:07לעזור זה לזה לזכור,
-
14:07 - 14:10שאבל הוא רגש רב משימתי.
-
14:10 - 14:16שאתם יכולים ותהיו עצובים, ושמחים,
תתאבלו ותהיו מסוגלים לאהוב -
14:16 - 14:19באותה השנה או השבוע, באותה הנשימה.
-
14:21 - 14:27אנחנו צריכים לזכור שאדם אבל
הולך לצחוק שוב ולחייך שוב. -
14:27 - 14:31אם ברי מזל, אם אפילו ימצאו שוב אהבה.
-
14:32 - 14:35אבל כן, בהחלט, הם הולכים לנוע קדימה.
-
14:36 - 14:39אבל זה לא אומר שהם התקדמו הלאה.
-
14:40 - 14:41תודה רבה.
-
14:41 - 14:48(מחיאות כפיים)
- Title:
- אנחנו לא "עוברים הלאה" מאבל, אנחנו נעים קדימה יחד איתו.
- Speaker:
- נורה מקלנרי
- Description:
-
בהרצאה שלעתים היא שוברת לב ולעתים מצחיקה, הסופרת ובעלת הפודקאסט נורה מקלנרי חולקת את חכמת החיים שלה. הגישה הכנה שלה למשהו שעתיד, אם נודה בזה, להשפיע על כונלו, היא משחררת כמו שהיא קורעת לב. באופן מלא השראה היא מעודדת אותנו להתאים את איך שאנחנו מתייחסים לאבל. "אדם אבל הולך לצחוק שוב ולחייך שוב", היא אומרת. "הם הולכים לנוע קדימה, אבל זה לא אומר שהם התקדמו הלאה".
- Video Language:
- English
- Team:
- closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 15:05
Ido Dekkers approved Hebrew subtitles for We don't "move on" from grief. We move forward with it | ||
Allon Sasson accepted Hebrew subtitles for We don't "move on" from grief. We move forward with it | ||
Allon Sasson edited Hebrew subtitles for We don't "move on" from grief. We move forward with it | ||
Yael Ring edited Hebrew subtitles for We don't "move on" from grief. We move forward with it | ||
Yael Ring edited Hebrew subtitles for We don't "move on" from grief. We move forward with it | ||
Bat-Chen Dancziger edited Hebrew subtitles for We don't "move on" from grief. We move forward with it | ||
Bat-Chen Dancziger edited Hebrew subtitles for We don't "move on" from grief. We move forward with it | ||
Bat-Chen Dancziger edited Hebrew subtitles for We don't "move on" from grief. We move forward with it |