מפות שמראות לנו מי אנחנו (ולא רק היכן אנחנו)

איך העולם נראה כשממפים אותו בעזרת נתונים? הגיאוגרף החברתי דני דורלינג מזמין אותנו לראות את העולם מחדש, עם מפות מעניינות שמראות את העולם כפי שהוא – מחובר, בשינוי מתמיד ומקום מרתק אליו כולנו שייכים.

אני רוצה שתדמיינו את העולם מחדש.

אני רוצה להראות לכם מספר מפות,

שצויירו ע"י בן הניג,

של העולם בצורה

שרובכם מעולם לא ראיתם.

הנה תמונה שאמורה להיות מוכרת לכם.

אני כ"כ מבוגר
שנולדתי לפני שראינו את התמונה הזו.

מסתבר שחלק מהמילים הראשונות שלי היו
"ירח, ירח",

אבל אני חושב שזו רק פנטזיה של אמא שלי

על מה שהתינוק שלה הצליח לראות

על מסך הטלויזיה המהבהב בשחור ולבן.

עברו רק מאות שנים ספורות

מאז שרובנו התחלנו לחשוב על העולם ככדור.

כשראינו את התמונות האלה לראשונה
בשנות השישים,

העולם השתנה בקצב מסחרר.

בתחום העיסוק המצומצם שלי
של גיאוגרפיה אנושית,

קרטוגרף בשם וולדו טובלר

צייר מפות חדשות של כדור הארץ,

והמפות האלה התפשטו,

ואני אראה לכם אחת מהן עכשיו.

זוהי מפה של העולם,

אבל זו מפה שתיראה לכם

קצת מוזרה.

זו מפה בה מתחנו מקומות

כך שמקומות בהם מרוכזים יותר אנשים
מצויירים כגדולים יותר,

והאיזורים האלה, כמו הסהרה וההימלאיה,

שיש בהם ריכוז אנשים נמוך, הוקטנו.

כל אחד על כדור הארץ
מקבל איזור מחיה בגודל שווה.

הערים זוהרות.

הקוים מראים לכם כבלים תת קרקעיים
ונתיבי מסחר.

ויש קו אחד מסויים מהנמל הסיני דאלין

דרך סינגפור,

דרך תעלת סואץ,

דרך הים התיכון ומשם לרוטרדם.

והוא מראה לכם את הנתיב

של הספינה שרק לפני שנה
הייתה הספינה הגדולה ביותר בעולם.

ספינה שלקחה כ"כ הרבה סחורה

שכשפרקו אותה על משאיות,

אם היו מעמידים אותן בשיירה,
היה לה אורך של מאה קילומטרים.

זוהי הדרך בה העולם שלנו מחובר.

זוהי כמות הסחורה
שאנחנו מעבירים כיום מסביב לעולם,

רק על ספינה אחת, במסע אחד,

שנמשך חמישה שבועות.

אנשים החלו להתרכז בערים כבר לפני זמן רב,

אבל רובנו לא חיינו בערים.

זוהי צ'טלהויוק, אחת הערים הראשונות בעולם.

בשיאה לפני 9,000 שנה,

אנשים היו צריכים לעבור מעל גגות
של בתים אחרים כדי להגיע לביתם.

אם תסתכלו טוב על מפת העיר,

תראו שאין בה רחובות,

כי רחובות היו משהו שאנחנו המצאנו.

העולם משתנה.

הוא משתנה ע"י ניסוי וטעייה.

אנחנו מבינים לאט ובהדרגה

איך לחיות טוב יותר.

והעולם השתנה מאוד מהר לאחרונה .

רק בששת, שבעת או שמונת הדורות האחרונים

הבנו שאנחנו מין בעולם החי.

רק בעשורים האחרונים

יכולנו לשרטט מפה כזאת.

שוב, המפה הבסיסית היא מפת אוכלוסיית העולם,

אבל מעליה אתם יכולים לראות חיצים
שמראים איך התפרשנו מחוץ לאפריקה

עם תאריכים שמראים לכם
לאן אנו חושבים שהגענו

בזמנים מסויימים.

אני צריך לצייר את המפה הזו מחדש
כל כמה חודשים

כשמישהו מגלה שתאריך מסויים הוא שגוי.

אנחנו לומדים על עצמנו דברים במהירות עצומה.

ואנחנו משתנים.

רבים מהשינויים הם הדרגתיים.

זהו שינוי מצטבר.

אנחנו לא שמים לב לשינוי

כי החיים שלנו קצרים.

שבעים, שמונים, תשעים שנים אם יש לכם מזל.

הגרף הזה מראה לכם

את קצב הגידול השנתי של אוכלוסיית העולם.

הוא היה נמוך מאוד עד 1850 בערך,

ואז קצב גידול האוכלוסייה

החל לעלות

כך שבתקופת זמן היוולדי,

כשראינו לראשונה את תמונות כדור הארץ מהירח,

אוכלוסיית העולם גדלה
בקצב של שני אחוזים בשנה.

אם האוכלוסייה הייתה ממשיכה לגדול בקצב הזה

למשך מאתיים שנים,

העולם כולו היה מכוסה

במאסה עצומה של בני אדם,

כולם נוגעים זה בזה.

ואנשים פחדו.

הם פחדו מהגידול באוכלוסייה

וממה שב-1968 כינו "פיצוץ אוכלוסין".

אבל אם תסתכלו על סוף הגרף,

הצמיחה החלה להאט.

שנות ה-70, שנות ה-80, שנות ה-90,
העשור הראשון של שנות האלפיים,

ובעשור הזה, אפילו במהירות גדולה יותר –

קצב גידול האוכלוסייה האט.

כדור הארץ מתייצב.

אנחנו מתקרבים לתשעה, עשרה
או 11 מיליארד תושבים

עד סוף המאה.

בתוך השינוי הזה אפשר לראות חוסר סדר.

אפשר לראות את מלחמת העולם השנייה.

אפשר לראות את מגיפת השפעת הספרדית ב-1918.

אפשר לראות את הרעב הגדול בסין.

אלו האירועים שאנחנו נוטים להתמקד בהם.

אנו נוטים להתמקד באירועים הנוראיים בחדשות.

אנחנו לא מתמקדים בשינוי ההדרגתי

ובחדשות הטובות.

אנחנו מודאגים בנוגע לאנשים.

בנוגע לכמות האנשים.

בנוגע לאופן שבו ניתן להתרחק מריכוזי אנשים.

אבל זוהי מפת העולם ששונתה שוב
כך שיוגדלו האיזורים

בעלי צפיפות האוכלוסיה הנמוכה יותר.

אז אם אתם רוצים לדעת לאן ללכת
כדי להתרחק מכולם,

הנה המקומות הכי טובים להגיע אליהם.

וכל שנה האיזורים האלה גדלים,

כי בעולם, בכל שנה, יותר ויותר
מוותרים על חיים חקלאיים.

אנחנו עוברים לערים.

אנחנו עוברים לגור בצפיפות.

שוב יש זאבים באירופה,

והזאבים זזים מערבה לאורך היבשת.

העולם שלנו משתנה.

יש לכם דאגות.

זוהי מפה שמראה
את האיזורים מרובי המשקעים בעולם.

כיום זה ידוע.

אתם יכולים לראות היכן צ'טלהויוק הייתה,

היכן ששלוש היבשות נפגשות,
אפריקה, אסיה ואירופה,

ואתם יכולים לראות שהרבה אנשים גרו שם

באיזורים שירד בהם מעט גשם.

ואתם יכולים לראות איזורים בהם
ירדו הרבה גשמים.

ואפשר להיות יותר מתוחכמים.

במקום לבסס את המפה על אנשים,

אפשר לבסס את המפה על מים,

ואז אפשר לשנות אותה כל חודש

כדי להראות את כמות המים

שירדה בכל מקום בעולם.

ואפשר לראות את המונסונים
זזים על פני כדור הארץ,

וכמעט נראה שלכדור הארץ יש פעימות לב.

כל זה התאפשר

רק בימי חיי.

לראות שכאן אנו חיים.

יש לנו מספיק מים.

זוהי מפה שמראה היכן אנו מגדלים אוכל בעולם.

אלה האיזורים עליהם נסתמך יותר
להפקת אורז ותירס.

אנשים דואגים שלא יהיה מספיק אוכל,
אבל אנחנו יודעים,

אם רק היינו אוכלים פחות בשר
והיינו מאכילים את החיות בפחות יבול,

יש מספיק אוכל לכולם

כל עוד אנחנו חושבים על עצמנו
כקבוצת אנשים אחת.

אנחנו גם יודעים

אילו דברים נעשים כיום

באופן גרוע.

כבר ראיתם את מפת העולם הזו בעבר.

זוהי המפה

שהופקה ע"י תמונות לווין,

אם אתם זוכרים את הלווינים האלה
מסביב לכדור הארץ

בשקופית הראשונה שהראיתי,

המייצרים תמונה בה רואים
איך נראה כדור הארץ בלילה.

כשאתם רואים את המפה בדרך כלל,

על מפה רגילה, המפה שרובכם רגילים אליה,

אתם חושבים שאתם רואים מפה
המראה היכן אנשים גרים.

כשהאורות מסמנים את המקומות בהם גרים אנשים.

אבל פה, על תמונת העולם הזו,

תזכרו ששוב מתחנו את המפה.

בכל מקום במפה הזו
יש את אותה צפיפות אנשים.

אם באיזור כלשהו אין אנשים,

כיווצנו אותו

עד שהוא נעלם.

אז אנחנו מעניקים לכל האנשים

אותה חשיבות.

עכשיו, האורות כבר לא מראים לכם
היכן אנשים נמצאים,

כי אנשים נמצאים בכל מקום.

עכשיו האורות על המפה,

האורות בלונדון, האורות בקהיר,
האורות בטוקיו,

האורות בחוף המזרחי של ארצות הברית,

האורות מראים לכם איפה חיים

האנשים המבזבזים אנרגיה,

שיכולים להרשות לעצמם

לבזבז כסף

על אורות דולקים

כדי שלווינים יוכלו ליצור תמונה כזאת.

האיזורים החשוכים במפה

הם איזורים שבהם לאנשים
אין גישה לכמות אנרגיה כה רבה,

או איזורים בהם לאנשים יש גישה

אבל הם למדו לחסוך בחשמל.

אם יכולתי להראות את המפה מונפשת לאורך זמן

הייתם רואים שטוקיו נהייתה חשוכה יותר,

כי מאז הצונאמי ביפן

יפן נאלצה להסתפק
בשלושה רבעים מכמות החשמל,

כי הצונמי שיתק את תחנות הכוח הגרעיניות.

והעולם לא הגיע לקיצו.

פשוט השתמשנו בפחות אור

להאיר את השמיים.

יש הרבה מאוד

חדשות טובות בעולם.

תמותת התינוקות בירידה,

והירידה משמעותית.

לפני מספר שנים,

כמות התינוקות בעולם
שמתו בשנה הראשונה לחייהם

קטנה בחמישה אחוזים בשנה אחת.

יותר ילדים הולכים לבתי ספר,

ולומדים קרוא וכתוב,

ומתחברים לאינטרנט,

וממשיכים לאוניברסיטה,

יותר מאי פעם בקצב מדהים,

ורוב האנשים הצעירים
שהולכים לאוניברסיטאות ברחבי העולם

הן נשים, לא גברים.

אני יכול לספר לכם עוד ועוד חדשות טובות

על מה שמשתפר בכדור הארץ,

אבל אנו נוטים להתמקד

בחדשות הרעות שהן מיידיות.

אני חושב שרבקה סולניט
ניסחה את זה בצורה מבריקה

כשהיא הסבירה: "ההצטברות ההדרגתית
של השינויים הבלתי-נתפסים

"יכולים להוות התקדמות שתהפוך את העידן שלנו

לשונה בצורה דרסטית מהעבר" –

העבר היה הרבה יותר יציב –

"ניגוד שהיטשטש ע"י טבעו הלא-דרמטי
של שינוי הדרגתי,

הנקטע מדי פעם ע״י מהומה ארעית."

לפעמים, דברים נוראיים קורים.

אתם רואים את הדברים האלה

בחדשות כל ערב.

לא מספרים לכם על ההאטה בגידול האוכלוסייה.

לא מספרים לכם שהעולם נעשה מחובר יותר.

לא מספרים לכם על
השיפורים המדהימים בהבנה.

לא מספרים לכם איך אנו לומדים להתחיל

לבזבז פחות ולצרוך פחות.

זוהי המפה האחרונה שלי.

במפה הזו, הוצאנו את הימים

ואת האוקיינוסים.

עכשיו אתם מסתכלים רק

על כ-7.4 מיליארד אנשים

כשהמפה מצויירת ביחס לריכוז האוכלוסיה.

אתם מסתכלים על יותר ממיליארד אנשים בסין,

ואתם יכולים לראות את
העיר הגדולה בעולם בסין

אבל אתם לא יודעים את שם העיר.

אתם יכולים לראות שהודו

נמצאת במרכז העולם הזה.

אתם יכולים לראות שאירופה נמצאת בקצה.

ואנחנו כאן באקסטר

נמצאים בקצה הרחוק של כדור הארץ.

אנחנו על חתיכת סלע קטנה

ליד אירופה

שמכילה פחות מאחוז אחד

ממבוגרי העולם,

ופחות מחצי אחוז

מילדי העולם.

אנחנו חיים בעולם יציב, עולם העובר עיור,

עולם מזדקן,

עולם מתחבר.

יש הרבה, הרבה דברים לפחד מהם,

אבל אין צורך לפחד אחד מהשני
כמו שקורה כיום,

ואנחנו צריכים לראות
שאנחנו חיים עכשיו בעולם חדש.

תודה רבה לכם.

(מחיאות כפיים)