ג'יימס טורל: פגישה שניה

בדרך כלל לא רואים את האור,

אלא את מה שהאור מגלה לנו.

לי חשוב שאנשים יעריכו אור

כמו שאנחנו מעריכים זהב, כסף, ציורים, חפצים.

. זה לא משהו שיוצרים עם הידיים כמו שעווה או חימר.

לא מגלפים את זה כמו עץ או אבן.

לא מרכיבים את זה כמו בריתוך.

זה כמו ללמוד את האומנות שלך...

לקח לי קצת זמן ללמוד לעבוד עם אור

להרגיש את הנוכחות הפיזית שלו ולהעריך אותה.

התחלתי ליצור מין חללים כאלו לראשונה בסטודיו שלי,

אבל הרעיון התחיל להתפתח ועברתי לעשות חללים בחוץ-.

שנכנסים אליהם כדי להתבונן דרכם החוצה,

במקום תצפית על השמים

זהו חלל שבו אני מוריד את השמיים לראש החלל בו אתה נמצא

כך שמרגישים כאילו נמצאים בתחתית אוקיינוס של אוויר,

ואתה חווה באמת את המעבר בין יום ללילה ובין לילה ליום.

אבל לעשות את זה נכון על סף השינוי היה חשוב מאוד.

[אישה] . כלומר, זה נראה די חשוך כאן...

[טורל] ויש אור שם בחוץ...

[אישה] . וכשיוצאים החוצה, ומביטים בערך 30 שניות בשמים,

כשחוזרים פנימה רואים יותר כחול ממה שרואים לפני שעוזבים.

[טורל] כן.

[אישה] העין שלך מסתגלת שוב. זה מדהים...

[איש] או, דרך אם עושים, זה נהיה שוב כחול.

[אישה] זה טריק ... [צוחק]

[טורל] אז מה לגבי צבע? איך הוא נוצר?

כשאנחנו מסתכלים על השמים, אנחנו רואים כחול, צבע כחול.

האור הזה, מאיר את החלל ביחס לשמיים בחוץ.

וזה מעצים, במידה רבה, את הכחול.

יש כמה ציירים שהעצימו ככה את הצבע ביחס לצורה אחרת או אזור אחר.

כשאתה מסתכל בציור או ביצירת אמנות, אתה בעצם מסתכל בעצמך תופס את המציאות

העולם הזה שסביבנו אינו עולם שאנו תופסים, אלא יותר עולם שאנחנו יוצרים.

זה מפתיע כי אנחנו באמת מרגישים--אנחנו מחוברים לעובדה...

שאנחנו מקבלים תפיסות ולא יוצרים אותם.

אבל אנחנו יוצרים את המציאות בה אנו חיים.