תודה רבה לך, כריס. כל מי שעלו לכאן

אמרו שהם פוחדים. אני לא יודעת אם אני פוחדת,

אבל זו הפעם הראשונה שאני נואמת לקהל כזה.

ואין לי שום טכנולוגיה מחוכמת שתסתכלו עליה.

אין שקופיות, אז תיאלצו להסתפק בי.

(צחוק)

מה שארצה לעשות הבוקר הוא לשתף אתכם בכמה סיפורים

ולדבר על אפריקה אחרת

כבר הבוקר היו כמה אזכורים לאפריקה

שעליה אתם שומעים כל הזמן: אפריקה של האיידס,

אפריקה של המלריה, אפריקה של העוני, אפריקה של הסכסוך

ואפריקה של האסונות

אמנם הדברים האלה מתרחשים,

אך ישנה אפריקה שעליה אתם לא שומעים הרבה.

ולפעמים אני מבולבלת, אני שואלת את עצמי למה.

זו אפריקה שמשתנה, שאותה כריס הזכיר.

זו אפריקה של ההזדמנויות.

זו אפריקה שבה אנשים רוצים לקחת אחריות

על העתיד ועל הגורל שלהם.

וזו האפריקה שבה אנשים מחפשים שותפויות

כדי לעשות זאת. על זה באתי לדבר היום.

ואני רוצה להתחיל בכך שאספר לכם

סיפור על שינוי באפריקה.

בחמישה-עשר בספטמבר 2005, מר דפרייה אלמיסיג'ה,

מושל אחת המדינות העשירות בנפט של ניגריה,

נעצר על-ידי משטרת לונדון בביקורו בלונדון.

הוא נעצר מפני שהועברו שמונה מיליון דולר

שהגיעו לכמה חשבונות רדומים

שהיו שייכים לו ולמשפחתו.

המעצר התבצע הודות לשיתוף פעולה

בין משטרת לונדון

לועדה לפשעי כלכלה וכספים של ניגריה,

בהנהגת אחד האנשים המוצלחים והאמיצים ביותר: מר נוהו ריבאדו.

אלמיסיג'ה הועמד לדין בלונדון.

בשל כמה מחדלים, הוא הצליח להימלט מחופש לאישה

וברח מלונדון חזרה לניגריה, ושם,

לפי החוקה שלנו, למי שמכהנים

כמושלים, כנשיאים - כמו במדינות רבות אחרות -

יש חסינות ולא ניתן לתבוע אותם. אבל הנה מה שקרה:

ההתנהגות הזאת הכעיסה את האנשים כל כך,

שבית המחוקקים של המדינה הצליח להדיח אותו מהכהונה.

כיום, אלאמס, כפי שאנו מכנים אותו בקיצור, יושב בכלא.

זה סיפור על העובדה שאנשים באפריקה

כבר לא מוכנים לסבול את השחיתות של מנהיגיהם.

זה סיפור על העובדה שאנשים רוצים שמשאביהם

ינוהלו כראוי לטובתם, ולא יועברו למקומות

שבהם ייהנו מהם רק מעטים מהאליטה.

לכן, כשאתם שומעים על אפריקה המושחתת,

כל הזמן שחיתות, אני רוצה שתדעו שהאנשים

והממשלות עובדים קשה כדי להיאבק בכך

בחלק מהמדינות, ושרואים כבר הצלחה מסוימת.

האם פירוש הדבר שהבעיה נגמרה? התשובה היא לא.

יש עוד דרך ארוכה לעבור, אבל יש רצון.

וזוכרים את ההצלחות של המאבק החשוב מאוד הזה.

אז כשאתם שומעים על שחיתות,

אל תחשבו שלא עושים שום דבר בנידון,

שאי אפשר לתפקד בשום מדינה אפריקאית

בגלל השחיתות השולטת. אין זה כך.

יש רצון להיאבק, ובמדינות רבות, המאבק הזה נמשך

וזוכה לניצחון. באחרות, כמו זו שלי,

יש היסטוריה ארוכה של דיקטטורה בניגריה,

המאבק נמשך ויש לנו דרך ארוכה לעבור.

אך העובדה הפשוטה היא שזה נמשך.

רואים תוצאות:

מעקב עצמאי של הבנק העולמי וארגונים אחרים

מראה שבמקרים רבים יש מגמת ירידה בשחיתות

והממשל משתפר.

מחקר של הועידה הכלכלית של אפריקה הראה

מגמת שיפור ברורה בממשל ב-28 מדינות אפריקאיות.

ותנו לי להוסיף עוד דבר אחד

לפני שאעזוב את נושא הממשל.

אנשים מדברים על שחיתות, שחיתות.

תמיד כשמדברים עליה

אתם מיד חושבים על אפריקה.

זו תדמית: מדינות אפריקאיות. אבל תנו לי לומר:

אם אלאמס הצליח להעביר שמונה מיליון דולר לחשבון בלונדון,

אם האנשים האחרים שלקחו כסף העריכו שבין

עשרים לארבעים מיליארד מכספי מדינות מתפתחות

נמצאים עכשיו בארצות המפותחות. ואם הם הצליחו בכך,

אז מה זה? זו לא שחיתות?

במדינה הזאת, אם אתם מקבלים סחורות גנובות, לא תובעים אתכם?

אז כשאנו מדברים על שחיתות כזאת, בואו נחשוב

על מה שקורה בצד השני של העולם,

לאיפה הכסף הולך ומה אפשר לעשות כדי לעצור אותו.

אני עובדת כרגע על יזמה, יחד עם הבנק העולמי,

להחזרת נכסים, בנסיון לעשות את מה שאפשר

כדי להחזיר את הכספים שהוצאו מהמדינה,

כספים של מדינות מתפתחות, ולשלוח אותם חזרה.

כי אם נצליח להחזיר עשרים מיליארד דולר שנמצאים בחוץ,

עבור חלק מהמדינות זה יהיה יותר

מכל הסיוע שהושקע בה ביחד.

(כפיים)

הדבר השני שאני רוצה לדבר איתכם עליו הוא הרצון לרפורמה.

לאפריקאים נמאס, לנו נמאס

מלהיות מושא הצדקה והטיפול של כולם.

אנו אסירי תודה, אבל אנחנו יודעים

שאנחנו יכולים לקחת אחריות על גורלנו אם יהיה לנו רצון לרפורמה.

ומה שקורה עכשיו בהרבה מדינות אפריקאיות הוא ההבנה

שאיש לא יעשה זאת מלבדנו. אנחנו חייבים לעשות זאת.

נוכל להזמין שותפים שיתמכו בנו, אבל אנחנו חייבים להתחיל.

עלינו לבצע רפורמות בכלכלה, לשנות את ההנהגה,

להפוך ליותר דמוקרטיים, להיפתח יותר לשינויים ולמידע

וזה מה שהתחלנו לעשות

באחת המדינות הגדולות ביבשת, ניגריה.

בעצם, אם אתה לא בניגריה, אתה לא באפריקה.

תנו לי להגיד לכם.

(צחוק)

אחד מכל ארבעה אפריקאים מדרום לסהרה הוא ניגרי,

וחיים בה 140 מיליון אנשים דינמיים, כאוטיים,

אבל מעניינים מאוד. לא ישעמם לכם אף פעם.

(צחוק)

מה שהתחלנו לעשות היה להבין

שעלינו לקחת אחריות ולבצע רפורמות בעצמנו

ובתמיכתו של מנהיג

שהיה מעוניין, בזמנו, לערוך רפורמות,

הגשנו תוכנית רפורמה מקיפה

שפיתחנו בעצמנו.

לא קרן המטבע הבינלאומית, לא הבנק העולמי,

שבו עבדתי 21 שנה והתקדמתי לעמדת סגנית נשיא.

אף אחד לא יעשה זאת בשבילך. עליך לעשות זאת בעצמך.

בנינו תוכנית שדבר ראשון: תוציא את המדינה מעיסוקים

שאינם העסק שלה.

המדינה לא צריכה להיות בעסקי

ייצור הסחורות והשירותים

כיוון שהיא אינה יעילה או מוצלחת בכך.

אז החלטנו להפריט חברות רבות.

(כפיים)

כתוצאה מכך, החלטנו להנהיג ליברליזציה בשווקים שלנו.

הייתם מאמינים שלפני הרפורמה,

שהתחילה בסוף 2003, כשעזבתי את וושינגטון

כדי להתמנות לתפקיד שרת הכלכלה,

הייתה לנו חברת טלקומוניקציה שהצליחה לפתח

רק 4,500 קווי טלפון ב-30 שנות קיומה?

(צחוק)

במדינה שלי, טלפון הוא מותרות של ממש.

אי אפשר היה לקבל אחד. רק בעזרת שוחד.

היה צריך לעשות כל דבר כדי לקבל טלפון.

כשהנשיא אובסנג'ו תמך והשיק

את הליברליזציה במגזר הטלקומוניקציה,

התקדמנו מ-4,500 קווים ל-32 מיליון קווים סלולריים, ונוספים עוד.

שוק התקשורת של ניגריה גדל בקצב השני במהירותו בעולם,

אחרי סין. אנחנו מקבלים השקעות של מיליארד דולר בשנה

בתקשורת. ואף אחד לא יודע מזה, חוץ מכמה אנשים חכמים.

(צחוק)

החכמים שנכנסו ראשונים

היו חברת אם.טי.אן. מדרום אפריקה.

ובשלוש השנים שבהן כיהנתי כשרת הכלכלה,

הם הרוויחו 360 מיליון דולר בממוצע בשנה.

כ-360 מיליון דולר בשוק אחד, במדינה ענייה,

עם הכנסה ממוצעת לנפש של קצת פחות מ-500 דולר.

אז השוק קיים.

הם שמרו על זה בסוד, אבל זה נודע לאחרים במהרה.

הניגרים בעצמם התחילו לפתח

כמה חברות לטלקומוניקציה אלחוטית,

ונכנסו שלוש או ארבע חברות אחרות.

אבל קיים שוק עצום,

ואנשים לא יודעים עליו, או שלא רוצים לדעת.

אז הפרטה היא דבר אחד שעשינו.

דבר נוסף שעשינו הוא ניהול טוב יותר של הכספים.

כי אף אחד לא יעזור לך או יתמוך בך

אם לא תנהל את הכספים שלך נכון.

ולניגריה, עם מגזר הנפט שלה, היה מוניטין

של מדינה מושחתת שלא מנהלת את הכספים שלה כראוי.

אז מה ניסינו לעשות? הכנסנו חוק כספי

שניתק את התקציב שלנו ממחיר הנפט

לפני כן היינו מתקצבים לפי ההכנסות מנפט,

כיוון שנפט הוא המגזר הגדול והמכניס ביותר

בכלכלה: 70% מההכנסות שלנו מגיעות מנפט.

ניתקנו בין השניים, ולאחר שעשינו זאת, התחלנו

לתקצב במחיר נמוך מעט ממחיר הנפט

ולחסוך כל מה שהיה מעל המחיר.

לא ידענו אם נצליח בכך, הייתה מחלוקת רבה בעניין,

אבל התוצאה המיידית הייתה שחוסר היציבות

שאפיין את ההתפתחות הכלכלית שלנו,

שבה, אפילו אם מחירי הנפט היו גבוהים, התפתחנו מהר מאוד.

כשהם התרסקו, אנחנו התרסקנו.

ובקושי היינו מסוגלים לשלם משהו, משכורות כלשהן, בכלכלה.

זה הסתדר. הצלחנו לחסוך, ממש לפני שעזבתי,

עשרים ושבעה מיליארד דולר, שהלכו לחיסכון.

וכשהגעתי ב-2003, היו בחיסכון 7 מיליארד דולר.

כשעזבתי, עלינו ל-30 מיליארד כמעט.

ועכשיו כשאנחנו מדברים, יש כ-40 מיליארד בחיסכון

הודות לניהול נכון של הכספים שלנו.

וזה מחזק את הכלכלה, מייצב אותה.

שער החליפין שלנו, שהיה משתנה כל הזמן,

די יציב עכשיו ומנוהל, כך שאנשי עסקים

יכולים לצפות מחירים במשק.

הורדנו את האינפלציה מ-28 אחוז ל-11 אחוז בערך.

ואת צמיחת התל"ג מ-2.3 אחוז בממוצע בעשור הקודם

לכ-6.5 אחוז כיום.

אז כל השינויים והרפורמות שהצלחנו לערוך

השתקפו בתוצאות ניתנות למדידה בכלכלה.

ומה שחשוב עוד יותר, כיוון שאנו רוצים להתרחק מהנפט

ולגוון, ויש כל כך הרבה הזדמנויות

במדינה הגדולה הזאת, כמו בהרבה מדינות אחרות ,באפריקה --

מה שהיה משמעותי כל כך הוא שרוב הצמיחה הזאת הגיעה

לא ממגזר הנפט לבדו, אלא ממגזרים אחרים.

החקלאות צמחה ביותר משמונה אחוזים.

כפי שצמח מגזר הטלקומוניקציה, הדיור והבנייה,

ואפשר להמשיך עוד ועוד. וזה ממחיש לכם איך

אחרי שמסדרים את המקרו-כלכלה,

ההזדמנויות בכמה מגזרים אחרים הופכות לעצומות.

יש הזדמנויות בחקלאות, כמו שאמרתי.

יש לנו הזדמנויות במינרלים מוצקים. יש לנו המון מינרלים

שאף אחד לא חקר או השקיע בהם. והבנו

שבלי חקיקה מתאימה להפוך זאת לאפשרי,

זה לא יקרה. אז עכשיו יש לנו אוסף

חוקי כרייה מהטובים בעולם.

יש לנו הזדמנויות בדיור ונדל"ן.

לא היה כלום, במדינה של 140 מיליון איש,

שום קניונים כמו שאתם מכירים כאן.

זו הייתה הזדמנות להשקעה למישהו

שהציתה את דמיונם של האנשים.

כיום, המציאות היא שהעסקים בקניון הזה

מרוויחים פי ארבעה ממה שהם צפו.

אז דברים עצומים נמצאים בבנייה, בנדל"ן,

שוק משכנתאות. שירותים פיננסיים:

יש לנו 89 בנקים. יותר מדי מהם לא עוסקים בתחום האמיתי שלהם.

מזגנו אותם מ-89 בנקים ל-25 בכך שדרשנו

מהם להגדיל את ההון שלהם, ההון המשותף.

והוא עלה מ-25 מיליון דולר ל-150 מיליון.

הבנקים האלה מאוחדים כעת, ומערכת הבנקים

המתחזקת משכה המון השקעות מבחוץ.

ברקליז בנק הבריטי מכניס 500 מיליון.

סטנדרט צ'רטרד הכניס 140 מיליון.

ויש עוד ועוד. דולרים, עוד ועוד, לתוך המערכת.

אנחנו עושים אותו דבר עם מגזר הביטוח.

אז בשירותים פיננסיים, יש המון הזדמנויות.

בתיירות, בהרבה מדינות אפריקאיות, יש המון הזדמנויות.

וכך אנשים רבים מכירים את מזרח אפריקה:

חיות בר, פילים וכן הלאה.

אך חשוב מאוד לנהל את שוק התיירות

באופן שבאמת יכול להיטיב עם האנשים.

אז מה אני מנסה לומר? אני מנסה לספר לכם

שיש גל חדש ביבשת.

גל חדש של פתיחות ודמוקרטיזציה שבו, מאז שנת 2000,

ביותר משני-שליש מהמדינות באפריקה היו

בחירות דמוקרטיות רב-מפלגתיות.

לא כולן היו או יהיו מושלמות,

אך יש מגמה ברורה מאוד.

אני מנסה לספר לכם שמאז שלוש השנים האחרונות,

שיעור הצמיחה הממוצע ביבשת עלה

מ-2.5 אחוז בערך ל-5 אחוז בערך בשנה.

זה טוב יותר מהרבה ממדינות הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ולפיתוח.

אז ברור שדברים משתנים.

הסכסוכים ביבשת פוחתים;

מ-12 סכסוכים בערך בעשור הקודם,

ירדנו לשלושה או ארבעה סכסוכים,

אחד האיומים שבהם, כמובן, הוא דארפור.

וכידוע לכם, ישנו אפקט השכן שבו

כשמשהו קורה בחלק אחד של היבשת,

נראה כאילו היבשת כולה מושפעת.

אך עליכם לדעת שהיבשת הזאת היא לא --

היא יבשת של מדינות רבות, לא מדינה אחת.

ואם ירדנו לשלושה או ארבעה סכסוכים,

פירוש הדבר שיש המון הזדמנויות להשקעות

במשקים יציבים, צומחים ומלהיבים

שבהם יש המון הזדמנויות.

ואני רוצה להציג רק טיעון אחד בקשר להשקעות.

הדרך הכי טובה לעזור לאפריקאים כיום

היא לעזור להם לעמוד על הרגליים.

והדרך הכי טובה לעשות זאת היא לעזור להם ליצור מקומות עבודה.

אין כל רע במלחמה במלריה ובהשקעת כספים בכך

ובהצלת חיי ילדים. זה לא מה שאני אומרת. זה בסדר.

אך דמיינו את ההשפעה על משפחה: אם להורים יש עבודה

והם מבטיחים שילדיהם ילכו לבית ספר,

ושהם יוכלו לקנות את התרופות כדי להילחם במחלות בעצמם.

אם נוכל להשקיע במקומות שבהם אתם תרוויחו כסף

תוך כדי יצירת מקומות עבודה ועזרה לאנשים לעמוד על רגליהם,

האין זו הזדמנות נהדרת? האין זו הדרך הנכונה?

ואני רוצה לומר שחלק מהאנשים שהכי טוב להשקיע בהם

ביבשת הוא הנשים.

(כפיים)

יש לי כאן תקליטור. אני מצטערת שלא אמרתי בזמן.

הייתי רוצה שתראו את זה.

הוא אומר, "אפריקה: פתוחה לעסקים".

וזה וידאו שלמעשה זכה בפרס

כסרט התיעודי הטוב של השנה.

תבינו שהאישה שיצרה אותו

נוסעת לטנזניה, ושם הן יעבדו ביוני.

אבל הוא מראה לכם אפריקאים, במיוחד נשים אפריקאיות,

שכנגד כל הסיכויים פיתחו עסקים, חלקם ברמה עולמית.

אחת הנשים בוידאו, אדניקה אוגונלסי,

עושה בגדי ילדים,

מה שהתחיל אצלה כתחביב וצמח להיות עסק.

היא מערבבת חומרים מאפריקה, כמו אלה שיש לנו,

עם חומרים ממקומות אחרים.

אז היא מכינה מכנסי דנים עם קורדורוי,

מעורבב עם חומרים אפריקאים. עיצובים מאוד יצירתיים.

זה הגיע למצב שהיא אפילו קיבלה הזמנה מוול מארט.

(צחוק)

לעשרת אלפים פריטים.

אז זה מראה לכם שיש לנו אנשים שיודעים לעשות.

והנשים הן שקדניות: הן ממוקדות; הן עובדות קשה.

אני יכולה לתת עוד ועוד דוגמאות.

ביאטריס גקובה מרוואדנה, שפתחה עסק לפרחים

וכיום מייצאת למכירה הפומבית באמסטרדם כל בוקר.

והיא מעסיקה 200 נשים וגברים אחרים שעובדים איתה.

אולם רבים מהעסקים צמאים להון כדי להתרחב,

כי אף אחד מחוץ למדינות שלנו לא מאמין

שאנחנו יכולים לעשות מה שצריך. אף אחד לא חושב במונחים של שוק.

אף אחד לא חושב שיש הזדמנויות.

אבל אני עומדת כאן ואומרת שמי שמחמיץ את הסירה עכשיו,

יחמיץ אותה לנצח.

אז אם אתם רוצים להיות באפריקה, חשבו על השקעות.

חשבו על ביאטריס, חשבו על האדניקות של העולם,

אנחנו עושים דברים נפלאים שמביאים אותם

אל הכלכלה הגלובלית, ובאותו הזמן מבטיחים

שבני ובנות עמם מועסקים,

ושהילדים במשפחות האלו מקבלים חינוך

כי ההורים שלהם מרוויחים כמו שצריך.

אז אני מזמינה אתכם לחקור את ההזדמנויות.

כשתהיו בטנזניה, הקשיבו היטב,

כי אני בטוחה שתשמעו את האפשרויות השונות שיהיו לכם

לקחת חלק במשהו שייטיב

עם היבשת, עם האנשים ועם עצמכם.

.תודה רבה לכם

(כפיים)