אין כפתורים רעים,
יש רק אנשים רעים.

איך זה נשמע לכם?
בסדר?

[דבר קטן.]

[רעיון גדול.]

[אייזק מזרחי מדבר על הכפתור]

איש לא יודע מי המציא את הכפתור.

הוא הופיע, כנראה, 
כבר בשנת 2000 לפנה"ס.

תחילה שימש למטרת קישוט,

כמשהו חמוד לתפור על הבגד.

ואז, 3000 שנים מאוחר יותר,

מישהו סוף סוף המציא את הלולאה,

וכפתורים פתאום נהיו שימושיים.

הכפתור והלולאה
הם המצאה גאונית.

לא רק שהכפתור מחליק
דרך הלולאה,

אבל הוא גם מתיישב במקומו,

כך שאתה מרגיש בטוח לחלוטין,
כאילו לעולם לא ייפתח.

העיצוב של הכפתור לא השתנה הרבה
מאז ימי הביניים.

הוא אחד העיצובים בני הקיימא
בהיסטוריה.

לדעתי, הכפתורים הכי טובים
הם לרוב העגולים.

ישנם כפתורים בעלי מעין כיפה
ורגלית קצרה,

או מין משהו עגול
עם עיטור או ללא עיטור,

שני חורים או ארבעה חורים.

והחשובה מהכפתור עצמו
היא הלולאה.

ועל מנת לחשב את גודלה יש:

לקחת את קוטר הכפתור,
ורוחב הכפתור,

וקצת מקום
לתנועה קלה.

לפני הכפתורים, 
בגדים היו גדולים יותר -

הם היו די חסרי צורה,

ואנשים, סוג של, השתחלו לתוכם

או פשוט עטפו את עצמם בדברים.

אבל האופנה 
באה במגע קרוב יותר עם הגוף

לאחר גילוי הפונקציות של הכפתור.

בשלב מסוים, הייתה זו הדרך היחידה
להתאים את הבגדים לגוף.

אני חושב שהסיבה שהכפתורים עמדו במבחן הזמן,
מבחינה היסטורית,

היא כי הם מצליחים לשמור 
על בגדינו סגורים.

ריצ'רצ'ים מתקלקלים,

סקוץ' עושה המון רעש,
ונשחק לאחר זמן מה.

אם הכפתור נופל, 
אתה פשוט תופר אותו במקומו.

הכפתור כאן כדי להישאר
לטווח ארוך.

הוא לא רק בעל העיצוב
הבסיסי ביותר שהיה אי פעם,

הוא גם הצהרה אופנתית מטורפת.

כשהייתי ילד, אימא שלי
סרגה לי סוודר יפהפה.

לא אהבתי אותו.

ואז מצאתי כמה כפתורים,

וברגע שתפרתי אותם על הסוודר,
התאהבתי בו.

אם אין לכם טעם טוב
ואתם לא יודעים איך לבחור כפתור,

תנו למישהו אחר לעשות את זה.
מבינים אותי?

אני רציני.