[טים הוקינסון: דמיון משפחתי]
העבודה הראשונה, כשאתה נכנס אל החלל,
הוא פנס חציית מסילת ברזל.
אנחנו יכולים להדליק את זה, ואני יכול להוריד את זה בשבילך.
[המראיינת, מחוץ למסך] . בסדר . זה יהיה מאוד...
[הוקינסון] שיהיה פה אקשיין.
[המראיינת, מחוץ למסך] . כן, בבקשה!
[הוקינסון] אני אביא את המפתח.
אפשר לקבל את המפתח?
. בסדר, הנה
. כן, אז...
זה ראש תחת עם עדשת פרנל,
השתמשתי באותן תבניות הגוף של סוסון הים
ובעדשת המובייל.
הכותרת היא 'הדאבל דאטצ'.
כל העבודות בתערוכה בנקראות על שם העוגיות של הצופים,
חלק מהעוגיות כבר לא נמכרות.
חלק יותר...
מוכרות
למשל סמואה.
ואני חושב שקוקברה.
אבל יש אין עוגיות המנטה הדקות.
שום דבר לא התחבר איתן.
הבת שלי, קלייר היא בצופים.
לפני כמה חודשים, היא השתתפה במכירת העוגיות,
והלכה מדלת לדלת עם רשימות של עוגיות המנטה הדקות
טאגלונג, וכל אלה.
החביב עלי הוא סמואה.
אני לא אוציא ככה את הלשון שלי, כי רק שתיתי קפה.
[צוחק]
כשעבדתי על דמות הברונזה...
זה אני עם הלשון בחוץ
לשון משורבבת משדרת אגרסיביות.
כמו זעקת מלחמה סמואית.
חשבתי שזו כותרת אפשרית,
ואז התחלתי להסתכל על עוד שמות של עוגיות של הצופים
ככותרות לעבודות אחרות,
וחלק מהם התאימו בדיוק.
יש בתערוכה דברים במופע שיצרתי עם קלייר לאורך הזמן.
היא נתנה לי רעיונות.
אני מחליף איתה רעיונות,
ומקבל פרספקטיבה שונה ממנה.
היא מופיעה בעבודות בצורות שונות.
אולי קצת ברגל,
בצמיד הידידות שסביב הקרסול.
אני לא חושב. שזה היה שם לולא היתה אורגת לי צמידי ידידות
וצמידים עבור חבריה.
זה האופניים של קלייר.
היא למדה לרכוב בלי גלגלי עזר.
אחרי שהיא כבר לא השתמשה בהם,
ביקשתי אישור לחתוך את האופניים שלה.
[צוחק]
היא די רגילה שאני בא אליה
ויוצר חיים חדשים לדברים שזרוקים בבית.
הלוחות שסוסון הים מורכב מהם,
נקראים לוחיות שריון.
רציתי להשתמש בהטבעות מהגוף שלי כמו לוחיות השריון
של סוסון ים.
אז, פה יש את האצבעות.
ויותר למעלה, טביעות בוהן.
העיניים עשויות מהטבור.
הקרניים עשויות מהפה שלי
בצורה של נשיקה.
אפשר לזהות חלקי גוף בצורה קצת יותר ברורה בבועות.
אפשר לראות מרקמי עור שונים.
הגדול ביותר הוא הראש שלי...
שתי כיפות הגולגולת, מתחברות.
סוסון הים עשוי משרף פוליאסטר ...
אותו חומר שהשתמשתי בו ככיסוי לעבודה,
"אוצרות בעלי החיים".
. זה מובייל...
כל גור תלוי בשיניים של הבא בתור.
קצב הלב של תינוק יורד, תוך 5 שניות,
כשאמא או סבתא שלו מחזיקים אותו.
יש מין תנועה רגועה פה.
העבודה הזאת נוגעת יותר למשפחה שלי-
במיוחד ההורים שלי.
כלומר, אם אהיה אישי לרגע,
אני יכול לומר שאני מרגיש קרוע להיות כאן
כי אמא שלי גוססת עכשיו.
את יודעת, חשבתי על זה הרבה
על היחסים המשפחתיים,
והחיבוק.
זה סוג של חיבוק,
כל דמות נותנת אימון בדור הבא.