WEBVTT

00:00:00.876 --> 00:00:02.665
במהלך לימודיי בבית הספר לאמנות,

00:00:02.665 --> 00:00:04.084
פיתחתי מין רעד ביד,

00:00:04.084 --> 00:00:07.116
וכך נראה הקו הכי ישר שיכולתי לצייר.

00:00:07.116 --> 00:00:09.767
במחשבה ראשונה, זה היה טוב לכמה דברים,

00:00:09.767 --> 00:00:12.956
כמו לערבב פחית צבע או לטלטל צילום פולארויד,

00:00:12.956 --> 00:00:15.654
אבל באותו זמן, זה היה ממש יום הדין.

00:00:15.654 --> 00:00:19.271
זה היה החורבן של החלום שלי, להפוך לאמן.

NOTE Paragraph

00:00:19.271 --> 00:00:21.641
הרעד הזה התפתח, בעצם,

00:00:21.641 --> 00:00:23.548
מהתמקדות ממושכת בטכניקה של ציור בנקודות,

00:00:23.548 --> 00:00:26.102
שנים של ציור נקודות קטנטנות.

00:00:26.102 --> 00:00:29.996
ובסופו של דבר הנקודות האלה, שהיו עגולות באופן מושלם,

00:00:29.996 --> 00:00:33.684
הפכו לדמויות - ראשנים, בגלל הרעד.

00:00:33.684 --> 00:00:35.929
כדי לחפות על זה, הייתי אוחז חזק יותר בעט,

00:00:35.929 --> 00:00:38.244
וזה בהדרגה החמיר את הרעד,

00:00:38.244 --> 00:00:40.516
ואז הייתי מהדק את האחיזה בעט עוד יותר.

00:00:40.516 --> 00:00:42.732
וזה הפך למעגל קסמים מרושע, שהסתיים

00:00:42.732 --> 00:00:44.956
בגרימה של כל כך הרבה כאבים ובעיות פרקים,

00:00:44.956 --> 00:00:47.172
עד שהתקשיתי להחזיק כל דבר.

00:00:47.172 --> 00:00:50.557
ואחרי שביליתי את כל חיי ברצון ליצור אמנות,

00:00:50.557 --> 00:00:55.168
עזבתי את בית הספר לאמנות ואז נטשתי את האמנות לגמרי.

NOTE Paragraph

00:00:55.168 --> 00:00:57.628
אבל אחרי מספר שנים, פשוט לא יכולתי יותר בלי האמנות,

00:00:57.628 --> 00:00:59.920
והחלטתי ללכת לנוירולוג בקשר לרעד

00:00:59.920 --> 00:01:02.780
וגיליתי שיש לי נזק עצבי קבוע.

00:01:02.780 --> 00:01:05.509
הוא פשוט העיף מבט חטוף בקו המשורבט שציירתי,

00:01:05.509 --> 00:01:08.932
ואז אמר: "טוב, למה שלא פשוט תאמץ אל חיקך את הרעד?"

NOTE Paragraph

00:01:08.932 --> 00:01:11.542
אז זה מה שעשיתי. הלכתי הביתה, נטלתי עיפרון,

00:01:11.542 --> 00:01:13.450
ופשוט נתתי ליד שלי לרעוד ולרעוד.

00:01:13.450 --> 00:01:15.544
ויצרתי את כל התמונות המשורבטות האלה.

00:01:15.544 --> 00:01:17.374
ואף על פי שזה לא היה סוג האמנות

00:01:17.374 --> 00:01:21.030
שהייתי הכי נלהב לגביו, זה הרגיש מעולה.

00:01:21.030 --> 00:01:23.509
וחשוב יותר, ברגע שאימצתי את הרעד,

00:01:23.509 --> 00:01:25.884
גיליתי שאני עדיין יכול ליצור אמנות.

00:01:25.884 --> 00:01:27.154
הייתי פשוט צריך למצוא גישה אחרת

00:01:27.154 --> 00:01:29.507
ליצור את האמנות שרציתי ליצור.

NOTE Paragraph

00:01:29.507 --> 00:01:32.347
עדיין נהניתי מקיטוע התמונה בטכניקה של הציור בנקודות,

00:01:32.347 --> 00:01:34.176
לראות את הנקודות הקטנטנות האלה מצטרפות יחד

00:01:34.176 --> 00:01:36.157
ומתאחדות לשלמות אחת.

00:01:36.157 --> 00:01:39.108
אז התחלתי לנסות דרכים אחרות להרכיב תמונות ממקטעים

00:01:39.108 --> 00:01:41.286
דרכים שבהן הרעד לא ישפיע על העבודה,

00:01:41.286 --> 00:01:45.763
כמו לטבול את רגליי בצבע וללכת על יריעת הציור,

00:01:45.763 --> 00:01:49.461
או, במבנה תלת ממדי של כלונסאות,

00:01:49.461 --> 00:01:54.924
ביצירת דמות דו-ממדית, בטכניקה של חריכה במבער.

00:01:54.924 --> 00:01:58.268
גיליתי שאם אני עובד בקנה מידה גדול יותר ועם חומרים גדולים יותר,

00:01:58.268 --> 00:02:00.676
הידיים שלי ממש לא כואבות,

00:02:00.676 --> 00:02:04.276
וממצב של צורת הסתכלות אחת על אמנות,

00:02:04.276 --> 00:02:06.527
הגעתי למצב שבו הייתה לי צורת הסתכלות על יצירתיות

00:02:06.527 --> 00:02:10.228
ששינתה לגמרי את האופקים האמנותיים שלי.

00:02:10.228 --> 00:02:12.148
זו הייתה הפעם הראשונה שבה נתקלתי ברעיון

00:02:12.148 --> 00:02:17.620
שאימוץ של מגבלה יכול בעצם להניע את היצירתיות.

NOTE Paragraph

00:02:17.620 --> 00:02:20.036
באותו זמן, סיימתי בדיוק את בית הספר,

00:02:20.036 --> 00:02:23.644
והייתי כל כך נרגש להשיג עבודה אמיתית ולהרשות לעצמי לרכוש סוף סוף ציוד אמנות חדש,

00:02:23.644 --> 00:02:27.405
היה לי אוסף כלים מצומצם להחריד, והרגשתי

00:02:27.405 --> 00:02:29.515
שאני יכול לעשות הרבה יותר עם ציוד

00:02:29.515 --> 00:02:32.047
שחשבתי שצריך להיות לאמן.

00:02:32.047 --> 00:02:34.252
למעשה, אפילו לא היו לי מספריים הגונים,

00:02:34.252 --> 00:02:36.764
השתמשתי במקצצת - מתכת עד שסחבתי זוג מספריים

00:02:36.764 --> 00:02:39.012
מהמשרד שבו עבדתי.

NOTE Paragraph

00:02:39.012 --> 00:02:41.944
אז סיימתי את בית הספר, קיבלתי עבודה, קיבלתי תלוש שכר,

00:02:41.944 --> 00:02:43.598
נכנסתי לחנות לציוד אמנות,

00:02:43.598 --> 00:02:46.712
ופשוט קניתי כמות משוגעת של ציוד.

00:02:46.712 --> 00:02:48.340
ואז כשחזרתי הביתה, התיישבתי

00:02:48.340 --> 00:02:51.448
וניגשתי למלאכה, באמת ליצור משהו

00:02:51.448 --> 00:02:54.212
שהוא לגמרי מחוץ לקופסה.

00:02:54.212 --> 00:02:58.636
אבל ישבתי שם במשך שעות, ושום רעיון לא עלה במוחי.

00:02:58.636 --> 00:03:01.183
אותו הדבר קרה למחרת, וביום שאחריו,

00:03:01.183 --> 00:03:04.872
והחלקתי במהירות במדרון היצירתיות.

00:03:04.872 --> 00:03:09.120
הייתי במקום חשוך במשך זמן רב, חסר יכולת ליצור.

00:03:09.120 --> 00:03:11.694
וזה ממש לא היה הגיוני, כי סוף סוף הייתי יכול

00:03:11.694 --> 00:03:16.068
לממן את האמנות שלי, ועדיין - הייתי מרוקן מבחינה יצירתית.

NOTE Paragraph

00:03:16.068 --> 00:03:18.280
אבל בעודי מגשש בחשיכה,

00:03:18.280 --> 00:03:21.808
הבנתי שבעצם הייתי משותק בגלל כל האפשרויות,

00:03:21.808 --> 00:03:24.376
שמעולם לא היו לי קודם.

00:03:24.376 --> 00:03:28.099
ואז נזכרתי בידיים חסרות המנוחה שלי.

00:03:28.099 --> 00:03:30.816
אמץ את הרעד.

00:03:30.816 --> 00:03:33.492
והבנתי, שאם אני רוצה אי פעם להחזיר אליי את היצירתיות,

00:03:33.492 --> 00:03:37.256
אני חייב להפסיק להתאמץ כל כך לחשוב מחוץ לקופסה

00:03:37.256 --> 00:03:39.972
ולחזור לתוך הקופסה.

NOTE Paragraph

00:03:39.972 --> 00:03:42.058
תהיתי, האם אתה יכול להפוך להיות יצירתי יותר,

00:03:42.058 --> 00:03:44.956
על ידי חיפוש מגבלות?

00:03:44.956 --> 00:03:50.137
מה היה קורה אילו הייתי צריך ליצור עם ציוד בשווי דולר אחד בלבד?

00:03:50.137 --> 00:03:52.410
באותו זמן, הייתי מבלי את רוב הערבים שלי ב -

00:03:52.410 --> 00:03:55.183
טוב, בעצם אני עדיין מבלה הרבה מהערבים שלי ב"סטארבאקס" -

00:03:55.183 --> 00:03:58.391
אבל אני יודע שאתה יכול לבקש שם עוד כוס אם אתה רוצה,

00:03:58.391 --> 00:04:00.784
אז החלטתי לבקש 50.

00:04:00.784 --> 00:04:02.567
באופן מפתיע, הם פשוט הושיטו לי אותן מיד,

00:04:02.567 --> 00:04:04.555
ואז עם עפרונות שהכינותי מראש,

00:04:04.555 --> 00:04:07.735
יצרתי את הפרויקט הזה בעלות של 80 סנט בלבד.

00:04:07.735 --> 00:04:10.271
זה ממש היה רגע שהבהיר לי

00:04:10.271 --> 00:04:13.151
שאנחנו צריכים להיות מוגבלים קודם,

00:04:13.151 --> 00:04:16.199
כדי להגיע למצב של היעדר גבולות.

NOTE Paragraph

00:04:16.199 --> 00:04:18.207
לקחתי את הגישה הזו של "לחשוב בתוך הקופסה"

00:04:18.207 --> 00:04:20.110
אל בד הציור שלי, ותהיתי, מה יכול להיות אם במקום

00:04:20.110 --> 00:04:23.439
לצייר על בד, הייתי מצייר על החזה שלי?

00:04:23.439 --> 00:04:26.023
אז ציירתי 30 תמונות, שכבה אחר שכבה,

00:04:26.023 --> 00:04:27.223
אחת על גבי השנייה,

00:04:27.223 --> 00:04:31.723
כשכל תמונה מייצגת השפעה כלשהי בחיי.

00:04:31.723 --> 00:04:34.375
או מה אם, במקום לצייר עם מכחול,

00:04:34.375 --> 00:04:37.127
יכולתי לצייר רק באמצעות מכות קראטה? (צחוק)

00:04:37.127 --> 00:04:38.603
אז טבלתי את הידיים שלי בצבע,

00:04:38.603 --> 00:04:40.023
ופשוט תקפתי את בד הציור,

00:04:40.023 --> 00:04:42.732
ולמעשה היכיתי כל כך חזק, שקיבלתי חבורות במפרק הזרת,

00:04:42.732 --> 00:04:45.664
ולא יכולתי לכופף אותה במשך כמה שבועות.

NOTE Paragraph

00:04:45.664 --> 00:04:49.027
(צחוק) (מחיאות כפיים)

NOTE Paragraph

00:04:49.027 --> 00:04:53.232
או, מה אם במקום לסמוך על עצמי,

00:04:53.232 --> 00:04:55.165
הייתי צריך לסמוך על אנשים אחרים

00:04:55.165 --> 00:04:57.817
בכדי ליצור את התוכן לאמנות?

00:04:57.817 --> 00:05:00.608
אז במשך שישה ימים, חייתי מול מצלמת - רשת.

00:05:00.608 --> 00:05:03.248
ישנתי על הרצפה ואכלתי טייק-אאוט,

00:05:03.248 --> 00:05:05.553
וביקשתי מאנשים להתקשר אליי ולחלוק איתי סיפורים

00:05:05.553 --> 00:05:08.236
על רגעים ששינו את חייהם.

00:05:08.236 --> 00:05:10.688
הסיפורים שלהם הפכו לאמנות

00:05:10.688 --> 00:05:14.200
כשכתבתי אותם על כן הציור המסתובב.

NOTE Paragraph

00:05:14.200 --> 00:05:18.665
(מחיאות כפיים)

00:05:18.665 --> 00:05:23.161
או מה אם במקום ליצור אמנות שמטרתה להיות מוצגת,

00:05:23.161 --> 00:05:25.424
הייתי הורס אותה?

00:05:25.424 --> 00:05:27.696
זו נראתה כמו המגבלה האולטימטיבית,

00:05:27.696 --> 00:05:30.188
להיות אמן ללא אמנות.

00:05:30.188 --> 00:05:32.736
רעיון ההרס הזה הפך לפרויקט של שנה,

00:05:32.736 --> 00:05:34.089
שנתתי לו את השם "אמנות היי-שלום",

00:05:34.089 --> 00:05:38.785
כשכל פריט אמנות בו היה חייב להיהרס אחרי שנוצר.

00:05:38.785 --> 00:05:40.276
בתחילת "אמנות היי-שלום", התמקדתי

00:05:40.276 --> 00:05:43.003
בהרס כפוי, כמו הדמות הזו של ג'ימי הנדריקס,

00:05:43.003 --> 00:05:45.808
שעשויה ממעל 7000 גפרורים.

00:05:45.808 --> 00:05:46.974
(צחוק)

00:05:46.974 --> 00:05:50.163
ואז התרחבתי ליצירת אמנות שתיהרס באופן טבעי.

00:05:50.163 --> 00:05:52.776
חיפשתי חומרים זמניים,

00:05:52.776 --> 00:05:54.950
כמו לירוק אוכל לעוס-

00:05:54.950 --> 00:05:59.012
(צחוק)-

00:05:59.012 --> 00:06:02.225
גיר לציור על מדרכות

00:06:02.225 --> 00:06:06.761
אפילו יין קפוא.

NOTE Paragraph

00:06:06.761 --> 00:06:08.822
המהלך האחרון של הרס

00:06:08.822 --> 00:06:12.865
היה לנסות וליצור משהו שבעצם מעולם לא היה קיים מלכתחילה.

00:06:12.865 --> 00:06:16.208
אז ארגנתי נרות על שולחן, הדלקתי אותם, ואז כיביתי אותם בנשיפה,

00:06:16.208 --> 00:06:19.848
ואז חזרתי על התהליך הזה שוב ושוב עם אותם נרות,

00:06:19.848 --> 00:06:23.761
ואז חיברתי את צילומי הוידאו שלהם לתמונה גדולה יותר.

00:06:23.761 --> 00:06:28.280
יוצא שהתמונה הסופית, מעולם לא התקיימה כישות ממשית במציאות.

00:06:28.280 --> 00:06:32.122
היא נהרסה אפילו עוד לפני שנוצרה.

NOTE Paragraph

00:06:32.122 --> 00:06:34.608
תוך כדי יצירת סידרת "אמנות היי-שלום" הזו,

00:06:34.608 --> 00:06:37.440
יצרתי 23 פריטים

00:06:37.440 --> 00:06:40.752
שלא נשאר מהם משהו אמיתי להציג.

00:06:40.752 --> 00:06:43.176
מה שחשבתי שיהיה המגבלה האולטימטיבית,

00:06:43.176 --> 00:06:46.104
הפך למעשה להיות השחרור האולטימטיבי,

00:06:46.104 --> 00:06:48.307
כי בכל פעם שבה יצרתי,

00:06:48.307 --> 00:06:50.319
ההרס הביא אותי חזרה לנקודה נייטרלית

00:06:50.319 --> 00:06:54.604
שבה הרגשתי מרוענן ומוכן להתחיל את הפרויקט הבא.

00:06:54.604 --> 00:06:56.960
זה לא התרחש בן לילה.

00:06:56.960 --> 00:06:59.011
היו זמנים שבהם הפרויקטים שלי לא המריאו,

00:06:59.011 --> 00:07:01.800
או, אפילו יותר גרוע, אחרי שבזבזתי עליהם טונות של זמן,

00:07:01.800 --> 00:07:04.312
התוצר הסופי היה מביך.

00:07:04.312 --> 00:07:07.032
אבל מכיוון שהייתי מחויב לתהליך, המשכתי הלאה,

NOTE Paragraph

00:07:07.032 --> 00:07:09.043
ומשהו ממש מפתיע יצא מכל זה.

00:07:09.043 --> 00:07:12.009
בכל פעם שהרסתי פרויקט,

00:07:12.009 --> 00:07:14.841
למדתי לשחרר,

00:07:14.841 --> 00:07:18.352
להניח לתוצאות, להניח לכשלונות,

00:07:18.352 --> 00:07:20.875
ולהניח לחוסר השלמות.

00:07:20.875 --> 00:07:23.304
ובתמורה, מצאתי תהליך של יצירת אמנות,

00:07:23.304 --> 00:07:27.529
שהוא נצחי ולא נותן לתוצאות להפריע לו.

00:07:27.529 --> 00:07:29.558
מצאתי את עצמי במצב של יצירה תמידית,

00:07:29.558 --> 00:07:32.056
חושב רק על מה הלאה,

00:07:32.056 --> 00:07:34.952
ושופע רעיונות יותר מתמיד.

NOTE Paragraph

00:07:34.952 --> 00:07:37.437
כשאני נזכר בשלוש השנים שעברתי ללא האמנות,

00:07:37.437 --> 00:07:40.688
הרחק מהחלום שלי, פשוט נסחף בזרם החיים,

00:07:40.688 --> 00:07:44.440
במקום למצוא דרך אחרת להמשיך את החלום הזה,

00:07:44.440 --> 00:07:47.640
פשוט פרשתי, פשוט ויתרתי.

00:07:47.640 --> 00:07:51.256
ומה היה אילו לא אימצתי את הרעד?

00:07:51.256 --> 00:07:52.453
כי לאמץ את הרעד עבורי,

00:07:52.453 --> 00:07:55.093
לא נגע רק לאמנות ולרכישת כישורי אמנות.

00:07:55.093 --> 00:07:59.528
הסתבר שזה נוגע לחיים, ולרכישת כישורים לחיים.

00:07:59.528 --> 00:08:02.039
כי בסופו של דבר, רוב הדברים שאנחנו עושים,

00:08:02.039 --> 00:08:07.611
מתרחשים כאן, בתוך הקופסה, עם משאבים מוגבלים.

00:08:07.611 --> 00:08:11.280
ללמוד להיות יצירתיים במסגרת המגבלות שלנו,

00:08:11.280 --> 00:08:15.359
היא התקווה הגדולה ביותר שלנו לשינוי עצמי

00:08:15.359 --> 00:08:19.224
וביחד כולנו, לשינוי של העולם שבו אנו חיים.

NOTE Paragraph

00:08:19.224 --> 00:08:23.392
הסתכלות על מגבלות כמקור ליצירתיות

00:08:23.392 --> 00:08:26.248
שינתה את מסלול חיי.

00:08:26.248 --> 00:08:27.939
עכשיו, כשאני נתקל במכשול

00:08:27.939 --> 00:08:31.048
או מוצא את עצמי במשבר יצירתיות,

00:08:31.048 --> 00:08:32.602
אני עדיין נאבק לפעמים,

00:08:32.602 --> 00:08:34.696
אבל אני ממשיך בתהליך

00:08:34.696 --> 00:08:38.193
ומנסה להזכיר לעצמי את האפשרויות,

00:08:38.193 --> 00:08:42.788
כמו למשל להשתמש במאות תולעים חיות כדי ליצור תמונה,

00:08:42.788 --> 00:08:47.175
להשתמש בסיכת-נעץ כדי לקעקע בננה,

00:08:47.175 --> 00:08:53.198
או לצייר תמונה תוך שימוש בשומן המבורגר.

NOTE Paragraph

00:08:53.198 --> 00:08:55.052
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:08:55.052 --> 00:08:56.659
אחד מהנסיונות האחרונים שלי

00:08:56.659 --> 00:09:00.103
הוא לנסות ולתרגם את ההרגלים היצירתיים שלמדתי

00:09:00.103 --> 00:09:03.287
למשהו שמישהו אחר יוכל לחקות.

NOTE Paragraph

00:09:03.287 --> 00:09:07.144
מגבלות הן אולי המקור הכי לא צפוי

00:09:07.144 --> 00:09:10.538
לרתימת היצירתיות, אבל אולי

00:09:10.538 --> 00:09:14.208
אחת הדרכים הטובות ביותר להוציא אותנו מהתלם,

00:09:14.208 --> 00:09:18.111
לחשוב מחדש על דברים ולקרוא תיגר על נורמות מקובלות.

00:09:18.111 --> 00:09:21.970
ובמקום להגיד האחד לשני לנצור את היום

00:09:21.970 --> 00:09:25.933
אולי אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו בכל יום

00:09:25.933 --> 00:09:28.447
לנצור את המגבלות.

NOTE Paragraph

00:09:28.447 --> 00:09:29.914
תודה לכם.

NOTE Paragraph

00:09:29.914 --> 00:09:35.191
(מחיאות כפיים)