1
00:00:00,876 --> 00:00:02,665
במהלך לימודיי בבית הספר לאמנות,

2
00:00:02,665 --> 00:00:04,084
פיתחתי מין רעד ביד,

3
00:00:04,084 --> 00:00:07,116
וכך נראה הקו הכי ישר שיכולתי לצייר.

4
00:00:07,116 --> 00:00:09,767
במחשבה ראשונה, זה היה טוב לכמה דברים,

5
00:00:09,767 --> 00:00:12,956
כמו לערבב פחית צבע או לטלטל צילום פולארויד,

6
00:00:12,956 --> 00:00:15,654
אבל באותו זמן, זה היה ממש יום הדין.

7
00:00:15,654 --> 00:00:19,271
זה היה החורבן של החלום שלי, להפוך לאמן.

8
00:00:19,271 --> 00:00:21,641
הרעד הזה התפתח, בעצם,

9
00:00:21,641 --> 00:00:23,548
מהתמקדות ממושכת בטכניקה של ציור בנקודות,

10
00:00:23,548 --> 00:00:26,102
שנים של ציור נקודות קטנטנות.

11
00:00:26,102 --> 00:00:29,996
ובסופו של דבר הנקודות האלה, שהיו עגולות באופן מושלם,

12
00:00:29,996 --> 00:00:33,684
הפכו לדמויות - ראשנים, בגלל הרעד.

13
00:00:33,684 --> 00:00:35,929
כדי לחפות על זה, הייתי אוחז חזק יותר בעט,

14
00:00:35,929 --> 00:00:38,244
וזה בהדרגה החמיר את הרעד,

15
00:00:38,244 --> 00:00:40,516
ואז הייתי מהדק את האחיזה בעט עוד יותר.

16
00:00:40,516 --> 00:00:42,732
וזה הפך למעגל קסמים מרושע, שהסתיים

17
00:00:42,732 --> 00:00:44,956
בגרימה של כל כך הרבה כאבים ובעיות פרקים,

18
00:00:44,956 --> 00:00:47,172
עד שהתקשיתי להחזיק כל דבר.

19
00:00:47,172 --> 00:00:50,557
ואחרי שביליתי את כל חיי ברצון ליצור אמנות,

20
00:00:50,557 --> 00:00:55,168
עזבתי את בית הספר לאמנות ואז נטשתי את האמנות לגמרי.

21
00:00:55,168 --> 00:00:57,628
אבל אחרי מספר שנים, פשוט לא יכולתי יותר בלי האמנות,

22
00:00:57,628 --> 00:00:59,920
והחלטתי ללכת לנוירולוג בקשר לרעד

23
00:00:59,920 --> 00:01:02,780
וגיליתי שיש לי נזק עצבי קבוע.

24
00:01:02,780 --> 00:01:05,509
הוא פשוט העיף מבט חטוף בקו המשורבט שציירתי,

25
00:01:05,509 --> 00:01:08,932
ואז אמר: "טוב, למה שלא פשוט תאמץ אל חיקך את הרעד?"

26
00:01:08,932 --> 00:01:11,542
אז זה מה שעשיתי. הלכתי הביתה, נטלתי עיפרון,

27
00:01:11,542 --> 00:01:13,450
ופשוט נתתי ליד שלי לרעוד ולרעוד.

28
00:01:13,450 --> 00:01:15,544
ויצרתי את כל התמונות המשורבטות האלה.

29
00:01:15,544 --> 00:01:17,374
ואף על פי שזה לא היה סוג האמנות

30
00:01:17,374 --> 00:01:21,030
שהייתי הכי נלהב לגביו, זה הרגיש מעולה.

31
00:01:21,030 --> 00:01:23,509
וחשוב יותר, ברגע שאימצתי את הרעד,

32
00:01:23,509 --> 00:01:25,884
גיליתי שאני עדיין יכול ליצור אמנות.

33
00:01:25,884 --> 00:01:27,154
הייתי פשוט צריך למצוא גישה אחרת

34
00:01:27,154 --> 00:01:29,507
ליצור את האמנות שרציתי ליצור.

35
00:01:29,507 --> 00:01:32,347
עדיין נהניתי מקיטוע התמונה בטכניקה של הציור בנקודות,

36
00:01:32,347 --> 00:01:34,176
לראות את הנקודות הקטנטנות האלה מצטרפות יחד

37
00:01:34,176 --> 00:01:36,157
ומתאחדות לשלמות אחת.

38
00:01:36,157 --> 00:01:39,108
אז התחלתי לנסות דרכים אחרות להרכיב תמונות ממקטעים

39
00:01:39,108 --> 00:01:41,286
דרכים שבהן הרעד לא ישפיע על העבודה,

40
00:01:41,286 --> 00:01:45,763
כמו לטבול את רגליי בצבע וללכת על יריעת הציור,

41
00:01:45,763 --> 00:01:49,461
או, במבנה תלת ממדי של כלונסאות,

42
00:01:49,461 --> 00:01:54,924
ביצירת דמות דו-ממדית, בטכניקה של חריכה במבער.

43
00:01:54,924 --> 00:01:58,268
גיליתי שאם אני עובד בקנה מידה גדול יותר ועם חומרים גדולים יותר,

44
00:01:58,268 --> 00:02:00,676
הידיים שלי ממש לא כואבות,

45
00:02:00,676 --> 00:02:04,276
וממצב של צורת הסתכלות אחת על אמנות,

46
00:02:04,276 --> 00:02:06,527
הגעתי למצב שבו הייתה לי צורת הסתכלות על יצירתיות

47
00:02:06,527 --> 00:02:10,228
ששינתה לגמרי את האופקים האמנותיים שלי.

48
00:02:10,228 --> 00:02:12,148
זו הייתה הפעם הראשונה שבה נתקלתי ברעיון

49
00:02:12,148 --> 00:02:17,620
שאימוץ של מגבלה יכול בעצם להניע את היצירתיות.

50
00:02:17,620 --> 00:02:20,036
באותו זמן, סיימתי בדיוק את בית הספר,

51
00:02:20,036 --> 00:02:23,644
והייתי כל כך נרגש להשיג עבודה אמיתית ולהרשות לעצמי לרכוש סוף סוף ציוד אמנות חדש,

52
00:02:23,644 --> 00:02:27,405
היה לי אוסף כלים מצומצם להחריד, והרגשתי

53
00:02:27,405 --> 00:02:29,515
שאני יכול לעשות הרבה יותר עם ציוד

54
00:02:29,515 --> 00:02:32,047
שחשבתי שצריך להיות לאמן.

55
00:02:32,047 --> 00:02:34,252
למעשה, אפילו לא היו לי מספריים הגונים,

56
00:02:34,252 --> 00:02:36,764
השתמשתי במקצצת - מתכת עד שסחבתי זוג מספריים

57
00:02:36,764 --> 00:02:39,012
מהמשרד שבו עבדתי.

58
00:02:39,012 --> 00:02:41,944
אז סיימתי את בית הספר, קיבלתי עבודה, קיבלתי תלוש שכר,

59
00:02:41,944 --> 00:02:43,598
נכנסתי לחנות לציוד אמנות,

60
00:02:43,598 --> 00:02:46,712
ופשוט קניתי כמות משוגעת של ציוד.

61
00:02:46,712 --> 00:02:48,340
ואז כשחזרתי הביתה, התיישבתי

62
00:02:48,340 --> 00:02:51,448
וניגשתי למלאכה, באמת ליצור משהו

63
00:02:51,448 --> 00:02:54,212
שהוא לגמרי מחוץ לקופסה.

64
00:02:54,212 --> 00:02:58,636
אבל ישבתי שם במשך שעות, ושום רעיון לא עלה במוחי.

65
00:02:58,636 --> 00:03:01,183
אותו הדבר קרה למחרת, וביום שאחריו,

66
00:03:01,183 --> 00:03:04,872
והחלקתי במהירות במדרון היצירתיות.

67
00:03:04,872 --> 00:03:09,120
הייתי במקום חשוך במשך זמן רב, חסר יכולת ליצור.

68
00:03:09,120 --> 00:03:11,694
וזה ממש לא היה הגיוני, כי סוף סוף הייתי יכול

69
00:03:11,694 --> 00:03:16,068
לממן את האמנות שלי, ועדיין - הייתי מרוקן מבחינה יצירתית.

70
00:03:16,068 --> 00:03:18,280
אבל בעודי מגשש בחשיכה,

71
00:03:18,280 --> 00:03:21,808
הבנתי שבעצם הייתי משותק בגלל כל האפשרויות,

72
00:03:21,808 --> 00:03:24,376
שמעולם לא היו לי קודם.

73
00:03:24,376 --> 00:03:28,099
ואז נזכרתי בידיים חסרות המנוחה שלי.

74
00:03:28,099 --> 00:03:30,816
אמץ את הרעד.

75
00:03:30,816 --> 00:03:33,492
והבנתי, שאם אני רוצה אי פעם להחזיר אליי את היצירתיות,

76
00:03:33,492 --> 00:03:37,256
אני חייב להפסיק להתאמץ כל כך לחשוב מחוץ לקופסה

77
00:03:37,256 --> 00:03:39,972
ולחזור לתוך הקופסה.

78
00:03:39,972 --> 00:03:42,058
תהיתי, האם אתה יכול להפוך להיות יצירתי יותר,

79
00:03:42,058 --> 00:03:44,956
על ידי חיפוש מגבלות?

80
00:03:44,956 --> 00:03:50,137
מה היה קורה אילו הייתי צריך ליצור עם ציוד בשווי דולר אחד בלבד?

81
00:03:50,137 --> 00:03:52,410
באותו זמן, הייתי מבלי את רוב הערבים שלי ב -

82
00:03:52,410 --> 00:03:55,183
טוב, בעצם אני עדיין מבלה הרבה מהערבים שלי ב"סטארבאקס" -

83
00:03:55,183 --> 00:03:58,391
אבל אני יודע שאתה יכול לבקש שם עוד כוס אם אתה רוצה,

84
00:03:58,391 --> 00:04:00,784
אז החלטתי לבקש 50.

85
00:04:00,784 --> 00:04:02,567
באופן מפתיע, הם פשוט הושיטו לי אותן מיד,

86
00:04:02,567 --> 00:04:04,555
ואז עם עפרונות שהכינותי מראש,

87
00:04:04,555 --> 00:04:07,735
יצרתי את הפרויקט הזה בעלות של 80 סנט בלבד.

88
00:04:07,735 --> 00:04:10,271
זה ממש היה רגע שהבהיר לי

89
00:04:10,271 --> 00:04:13,151
שאנחנו צריכים להיות מוגבלים קודם,

90
00:04:13,151 --> 00:04:16,199
כדי להגיע למצב של היעדר גבולות.

91
00:04:16,199 --> 00:04:18,207
לקחתי את הגישה הזו של "לחשוב בתוך הקופסה"

92
00:04:18,207 --> 00:04:20,110
אל בד הציור שלי, ותהיתי, מה יכול להיות אם במקום

93
00:04:20,110 --> 00:04:23,439
לצייר על בד, הייתי מצייר על החזה שלי?

94
00:04:23,439 --> 00:04:26,023
אז ציירתי 30 תמונות, שכבה אחר שכבה,

95
00:04:26,023 --> 00:04:27,223
אחת על גבי השנייה,

96
00:04:27,223 --> 00:04:31,723
כשכל תמונה מייצגת השפעה כלשהי בחיי.

97
00:04:31,723 --> 00:04:34,375
או מה אם, במקום לצייר עם מכחול,

98
00:04:34,375 --> 00:04:37,127
יכולתי לצייר רק באמצעות מכות קראטה? (צחוק)

99
00:04:37,127 --> 00:04:38,603
אז טבלתי את הידיים שלי בצבע,

100
00:04:38,603 --> 00:04:40,023
ופשוט תקפתי את בד הציור,

101
00:04:40,023 --> 00:04:42,732
ולמעשה היכיתי כל כך חזק, שקיבלתי חבורות במפרק הזרת,

102
00:04:42,732 --> 00:04:45,664
ולא יכולתי לכופף אותה במשך כמה שבועות.

103
00:04:45,664 --> 00:04:49,027
(צחוק) (מחיאות כפיים)

104
00:04:49,027 --> 00:04:53,232
או, מה אם במקום לסמוך על עצמי,

105
00:04:53,232 --> 00:04:55,165
הייתי צריך לסמוך על אנשים אחרים

106
00:04:55,165 --> 00:04:57,817
בכדי ליצור את התוכן לאמנות?

107
00:04:57,817 --> 00:05:00,608
אז במשך שישה ימים, חייתי מול מצלמת - רשת.

108
00:05:00,608 --> 00:05:03,248
ישנתי על הרצפה ואכלתי טייק-אאוט,

109
00:05:03,248 --> 00:05:05,553
וביקשתי מאנשים להתקשר אליי ולחלוק איתי סיפורים

110
00:05:05,553 --> 00:05:08,236
על רגעים ששינו את חייהם.

111
00:05:08,236 --> 00:05:10,688
הסיפורים שלהם הפכו לאמנות

112
00:05:10,688 --> 00:05:14,200
כשכתבתי אותם על כן הציור המסתובב.

113
00:05:14,200 --> 00:05:18,665
(מחיאות כפיים)

114
00:05:18,665 --> 00:05:23,161
או מה אם במקום ליצור אמנות שמטרתה להיות מוצגת,

115
00:05:23,161 --> 00:05:25,424
הייתי הורס אותה?

116
00:05:25,424 --> 00:05:27,696
זו נראתה כמו המגבלה האולטימטיבית,

117
00:05:27,696 --> 00:05:30,188
להיות אמן ללא אמנות.

118
00:05:30,188 --> 00:05:32,736
רעיון ההרס הזה הפך לפרויקט של שנה,

119
00:05:32,736 --> 00:05:34,089
שנתתי לו את השם "אמנות היי-שלום",

120
00:05:34,089 --> 00:05:38,785
כשכל פריט אמנות בו היה חייב להיהרס אחרי שנוצר.

121
00:05:38,785 --> 00:05:40,276
בתחילת "אמנות היי-שלום", התמקדתי

122
00:05:40,276 --> 00:05:43,003
בהרס כפוי, כמו הדמות הזו של ג'ימי הנדריקס,

123
00:05:43,003 --> 00:05:45,808
שעשויה ממעל 7000 גפרורים.

124
00:05:45,808 --> 00:05:46,974
(צחוק)

125
00:05:46,974 --> 00:05:50,163
ואז התרחבתי ליצירת אמנות שתיהרס באופן טבעי.

126
00:05:50,163 --> 00:05:52,776
חיפשתי חומרים זמניים,

127
00:05:52,776 --> 00:05:54,950
כמו לירוק אוכל לעוס-

128
00:05:54,950 --> 00:05:59,012
(צחוק)-

129
00:05:59,012 --> 00:06:02,225
גיר לציור על מדרכות

130
00:06:02,225 --> 00:06:06,761
אפילו יין קפוא.

131
00:06:06,761 --> 00:06:08,822
המהלך האחרון של הרס

132
00:06:08,822 --> 00:06:12,865
היה לנסות וליצור משהו שבעצם מעולם לא היה קיים מלכתחילה.

133
00:06:12,865 --> 00:06:16,208
אז ארגנתי נרות על שולחן, הדלקתי אותם, ואז כיביתי אותם בנשיפה,

134
00:06:16,208 --> 00:06:19,848
ואז חזרתי על התהליך הזה שוב ושוב עם אותם נרות,

135
00:06:19,848 --> 00:06:23,761
ואז חיברתי את צילומי הוידאו שלהם לתמונה גדולה יותר.

136
00:06:23,761 --> 00:06:28,280
יוצא שהתמונה הסופית, מעולם לא התקיימה כישות ממשית במציאות.

137
00:06:28,280 --> 00:06:32,122
היא נהרסה אפילו עוד לפני שנוצרה.

138
00:06:32,122 --> 00:06:34,608
תוך כדי יצירת סידרת "אמנות היי-שלום" הזו,

139
00:06:34,608 --> 00:06:37,440
יצרתי 23 פריטים

140
00:06:37,440 --> 00:06:40,752
שלא נשאר מהם משהו אמיתי להציג.

141
00:06:40,752 --> 00:06:43,176
מה שחשבתי שיהיה המגבלה האולטימטיבית,

142
00:06:43,176 --> 00:06:46,104
הפך למעשה להיות השחרור האולטימטיבי,

143
00:06:46,104 --> 00:06:48,307
כי בכל פעם שבה יצרתי,

144
00:06:48,307 --> 00:06:50,319
ההרס הביא אותי חזרה לנקודה נייטרלית

145
00:06:50,319 --> 00:06:54,604
שבה הרגשתי מרוענן ומוכן להתחיל את הפרויקט הבא.

146
00:06:54,604 --> 00:06:56,960
זה לא התרחש בן לילה.

147
00:06:56,960 --> 00:06:59,011
היו זמנים שבהם הפרויקטים שלי לא המריאו,

148
00:06:59,011 --> 00:07:01,800
או, אפילו יותר גרוע, אחרי שבזבזתי עליהם טונות של זמן,

149
00:07:01,800 --> 00:07:04,312
התוצר הסופי היה מביך.

150
00:07:04,312 --> 00:07:07,032
אבל מכיוון שהייתי מחויב לתהליך, המשכתי הלאה,

151
00:07:07,032 --> 00:07:09,043
ומשהו ממש מפתיע יצא מכל זה.

152
00:07:09,043 --> 00:07:12,009
בכל פעם שהרסתי פרויקט,

153
00:07:12,009 --> 00:07:14,841
למדתי לשחרר,

154
00:07:14,841 --> 00:07:18,352
להניח לתוצאות, להניח לכשלונות,

155
00:07:18,352 --> 00:07:20,875
ולהניח לחוסר השלמות.

156
00:07:20,875 --> 00:07:23,304
ובתמורה, מצאתי תהליך של יצירת אמנות,

157
00:07:23,304 --> 00:07:27,529
שהוא נצחי ולא נותן לתוצאות להפריע לו.

158
00:07:27,529 --> 00:07:29,558
מצאתי את עצמי במצב של יצירה תמידית,

159
00:07:29,558 --> 00:07:32,056
חושב רק על מה הלאה,

160
00:07:32,056 --> 00:07:34,952
ושופע רעיונות יותר מתמיד.

161
00:07:34,952 --> 00:07:37,437
כשאני נזכר בשלוש השנים שעברתי ללא האמנות,

162
00:07:37,437 --> 00:07:40,688
הרחק מהחלום שלי, פשוט נסחף בזרם החיים,

163
00:07:40,688 --> 00:07:44,440
במקום למצוא דרך אחרת להמשיך את החלום הזה,

164
00:07:44,440 --> 00:07:47,640
פשוט פרשתי, פשוט ויתרתי.

165
00:07:47,640 --> 00:07:51,256
ומה היה אילו לא אימצתי את הרעד?

166
00:07:51,256 --> 00:07:52,453
כי לאמץ את הרעד עבורי,

167
00:07:52,453 --> 00:07:55,093
לא נגע רק לאמנות ולרכישת כישורי אמנות.

168
00:07:55,093 --> 00:07:59,528
הסתבר שזה נוגע לחיים, ולרכישת כישורים לחיים.

169
00:07:59,528 --> 00:08:02,039
כי בסופו של דבר, רוב הדברים שאנחנו עושים,

170
00:08:02,039 --> 00:08:07,611
מתרחשים כאן, בתוך הקופסה, עם משאבים מוגבלים.

171
00:08:07,611 --> 00:08:11,280
ללמוד להיות יצירתיים במסגרת המגבלות שלנו,

172
00:08:11,280 --> 00:08:15,359
היא התקווה הגדולה ביותר שלנו לשינוי עצמי

173
00:08:15,359 --> 00:08:19,224
וביחד כולנו, לשינוי של העולם שבו אנו חיים.

174
00:08:19,224 --> 00:08:23,392
הסתכלות על מגבלות כמקור ליצירתיות

175
00:08:23,392 --> 00:08:26,248
שינתה את מסלול חיי.

176
00:08:26,248 --> 00:08:27,939
עכשיו, כשאני נתקל במכשול

177
00:08:27,939 --> 00:08:31,048
או מוצא את עצמי במשבר יצירתיות,

178
00:08:31,048 --> 00:08:32,602
אני עדיין נאבק לפעמים,

179
00:08:32,602 --> 00:08:34,696
אבל אני ממשיך בתהליך

180
00:08:34,696 --> 00:08:38,193
ומנסה להזכיר לעצמי את האפשרויות,

181
00:08:38,193 --> 00:08:42,788
כמו למשל להשתמש במאות תולעים חיות כדי ליצור תמונה,

182
00:08:42,788 --> 00:08:47,175
להשתמש בסיכת-נעץ כדי לקעקע בננה,

183
00:08:47,175 --> 00:08:53,198
או לצייר תמונה תוך שימוש בשומן המבורגר.

184
00:08:53,198 --> 00:08:55,052
(צחוק)

185
00:08:55,052 --> 00:08:56,659
אחד מהנסיונות האחרונים שלי

186
00:08:56,659 --> 00:09:00,103
הוא לנסות ולתרגם את ההרגלים היצירתיים שלמדתי

187
00:09:00,103 --> 00:09:03,287
למשהו שמישהו אחר יוכל לחקות.

188
00:09:03,287 --> 00:09:07,144
מגבלות הן אולי המקור הכי לא צפוי

189
00:09:07,144 --> 00:09:10,538
לרתימת היצירתיות, אבל אולי

190
00:09:10,538 --> 00:09:14,208
אחת הדרכים הטובות ביותר להוציא אותנו מהתלם,

191
00:09:14,208 --> 00:09:18,111
לחשוב מחדש על דברים ולקרוא תיגר על נורמות מקובלות.

192
00:09:18,111 --> 00:09:21,970
ובמקום להגיד האחד לשני לנצור את היום

193
00:09:21,970 --> 00:09:25,933
אולי אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו בכל יום

194
00:09:25,933 --> 00:09:28,447
לנצור את המגבלות.

195
00:09:28,447 --> 00:09:29,914
תודה לכם.

196
00:09:29,914 --> 00:09:35,191
(מחיאות כפיים)